התפטרות עקב אי תשלום דמי הבראה

האם התפטרות עקב אי תשלום דמי הבראה מזכה בפיצויים ? העובדות: מר רוט מרדכי ("התובע") החל בעבודה כטכנאי מחשבים בחברת מולטיטק בע"מ ביום 1.4.00. ביום 1.1.01 הועברה כל פעילותה של חברת מולטיטק בע"מ, לרבות העסקת עובדיה, לחברת מולטיטק מערכות בע"מ ("הנתבעת"). עבודת התובע אצל הנתבעת הסתיימה ביום 30.11.01. הצדדים אינם חלוקים כי משנכנסה הנתבעת בנעלי חברת מולטיטק בע"מ לכל דבר ועניין, יש להתייחס לעבודת התובע בנתבעת כאילו החל בה ביום 1.4.00 והסתיימה ביום 30.11.01. ביום 12.11.01 הוציא התובע מכתב לנתבעת, אשר לגרסתה התקבל על ידה רק שלושה ימים לפני סוף חודש נובמבר, בו הוא מודיע לה על הפסקת עבודתו ביום 30.11.01. התובע טוען כי התפטר מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, עקב כך שלא שולמו לו דמי הבראה במועד וכן נוכו לו סכומים שונים ממשכורתו: בגין שימוש העולה על 200 ₪ לחודש בטלפון הנייד שסיפקה לו הנתבעת, בגין עבירות תעבורה ששילמה הנתבעת על רכב שמסרה בידי התובע וכן עבור תוכנות שסיפקה הנתבעת לתובע לצורך ביצוע עבודתו ואשר לטענתה לא הוחזרו על ידו. לאור כל זאת, טוען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים ופיצויי הלנתם, פיצויי הלנת דמי הבראה וכן להחזר הניכויים שבוצעו ממשכורתו בצירוף פיצויי הלנתם. מנגד, טוענת הנתבעת כדלקמן: דמי ההבראה שולמו לתובע באיחור עקב בעיה בהנהלת החשבונות, שנוצרה בעקבות מעבר הפעילות מחברה אחת לאחרת. הנתבעת טוענת גם כי כל הסכומים שנוכו ממשכורתו של התובע בדין נוכו, משהתריעה הנתבעת על כך מראש ו/או שהתובע התחייב לשאת בתשלומם במידה ויווצרו כאלה. התובע התפטר, ולכן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. בנוסף, העלתה הנתבעת טענת קיזוז נגד הסכומים הנתבעים וזאת בגין אי מתן הודעה מוקדמת כנדרש ע"י התובע וכן בגין ציוד שלא החזיר התובע לידי הנתבעת עם סיום עבודתו אצלה. להלן החלטתנו: אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע התפטר, אלא שהתובע טוען כי התפטר בדין מפוטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ("החוק"), ואילו הנתבעת טוענת כי התובע התפטר מיוזמתו, משמצא עבודה חדשה. סעיף 11(א) לחוק קובע כדלקמן: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". נטל ההוכחה, כי אכן חל סעיף 11(א) לחוק רובץ לפתחו של העובד הטוען לתחולתו של החריג, על כל מרכיביו, זה המזכה בפיצויי פיטורים חרף העובדה שהתפטר. את נסיבות סיום עבודתו תיאר התובע, בעדותו הראשית, כך: "18. בשל האמור לעיל, במשך מספר חודשים טרם סיימתי עבודתי אצל הנתבעת, התערערו יחסי עובד המעביד ביני ובין הנתבעת. התערערות היחסים נבעה בעיקר מחילוקי הדעות ביני לבין הנתבעת בגין הכספים שהופחתו משכרי באופן חד צדדי ובשל סירובה המתמשך של הנתבעת לשלם לי דמי הבראה כדין. 19. יתרה מכך, יחסי עובד מעביד בין הצדדים לוו באיומים חוזרים ונישנים על פיטורים מצד הנתבעת כלפי. 20. היחס המזלזל, איומי הפיטורין החוזרים ונישנים, סירוב לשלם לי דמי הבראה והפחתות משכרי שלא בהסכמתי, יצרו אוירה במקום עבודתי שלא הותירה לי ברירה אלא לעזוב." נבחן כעת כל אחד מהנושאים שהתובע מציין בגדר הרעת תנאים. תשלום דמי הבראה: גם לגרסת התובע, שולמו לו מלוא דמי הבראה בגין כל תקופת עבודתו במשכורת חודש נובמבר 2001 - בסמוך לתום עבודתו אצל הנתבעת. הנתבעת הסבירה את העיכוב בתשלום דמי הבראה בכך שהיה קושי בתשלום בעקבות מעבר הפעילות מחברה אחת לאחרת, אשר יצרה נתק בותק של התובע לצבירת הזכאות לדמי הבראה. משלא הביא התובע כל עדות מטעמו לעניין מועד תשלום דמי הבראה בנתבעת ולאיזו תקופה, לא ניתן לראות בתשלום דמי ההבראה באיחור משום הרעת תנאים מוחשית בעבודה המצדיקה התפטרות בדין מפוטר. סכומים שנוכו ממשכורת התובע להלן פירוט הסכומים המדוברים, אשר לגביהם אין מחלוקת: ממשכורת חודש 6/01 נוכו: 626 ₪. בעוד התובע טוען כי מלוא הסכום נוכה בגין שימוש בטלפון נייד, טוענת הנתבעת כי רק 421 ₪ נוכו בגין שימוש טלפון נייד והיתרה נוכתה בגין לקיחת יום חופש ללא תשלום. ממשכורת חודש 7/01 נוכו: 517 ₪. בעוד התובע טוען כי מלוא הסכום נוכה בגין שימוש בטלפון נייד, טוענת הנתבעת כי רק 290 ₪ נוכו בגין שימוש בטלפון נייד והיתרה נוכתה בגין תשלום עבור גרירת רכב שהועמד לרשות התובע. ממשכורת חודש 8/01 נוכו: 418 ₪. בעוד התובע טוען כי מלוא הסכום נוכה בגין שימוש בטלפון נייד, טוענת הנתבעת כי רק 200 ₪ נוכו בגין שימוש בטלפון נייד והיתרה נוכתה בגין לקיחת יום חופש ללא תשלום. ממשכורת חודש 10/01 נוכו הסכומים הבאים: 233 ₪ בגין שימוש בטלפון נייד, 700 ₪ בגין אובדן מכשיר טלפון נייד ו-2,495 ₪ תשלום בגין אי החזרת תוכנת אופיס 2000 ניכוי מהשכר בגין סכומים חורגים בשימוש במכשיר טלפון נייד: התובע טוען כי מכשיר הטלפון הנייד שמסרה לו הנתבעת ניתן לו כחלק מתנאי עבודתו, כאשר השימוש במכשיר זה לא הוגבל ע"י הנתבעת לצרכי עבודה בלבד. על כך העיד גם מנהל הנתבעת בחקירתו הנגדית: "הרכב ניתן לתובע...כדי שישמש אותו בעבודתו אם כי זה לא הוגדר לו מה הקילומטרז' שהוא צריך ליסוע. אותו דבר לגבי הפלאפון." (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 19-21). אולם, אפילו התובע העיד כי הוסבר לו באופן כללי כדלקמן: "בעת שקיבלתי את המכשיר הסלולארי מהנתבעת נאמר לי שהוא נועד לצרכי עבודה וגם לשיחות פרטיות אך אין להפריז בשיחות הפרטיות" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 10-11. ההדגשה אינה במקור). הנתבעת מצדה טענה כי מכשיר הטלפון הנייד אמור היה לשמש את התובע בעיקר לצרכי עבודה ולשיחות פרטיות במידת השכל הישר. התובע התבקש לרסן את כמות השיחות הפרטיות שהוא מנהל ממכשיר הטלפון הנייד שסיפקה לו הנתבעת "לאחר שהתחילו להגיע חשבונות מופרזים לעניין הפלאפון ואז אמרתי לו שיקצץ בשיחות הפרטיות" (עמ' 7 שורה 23 - עמ' 8 שורה 1) התובע בעדותו הראשית אישר כי נתבקש להפחית במספר השיחות הפרטיות: "הרקע להפחתות אלו החל כחצי שנה טרם סיום עבודתי אצל הנתבעת כאשר הודיעה לי הנתבעת באופן חד צדדי כי תנכה משכרי החודשי כל סכום שיעלה על 200 ₪ בגין חיוב בשימוש הפלאפון שברשותי." (סעיף 11 לתצהיר) התובע אף הרחיב בעניין זה וסיפר כי: "ניתן לי ביד פתק ונדרשתי לחתום על הפתק כאישור לכך שקיבלתי את הפתק. בפתק נרשם שאם אני עובר את הסך של 200 ₪ בשיחות בטלפון הסלולארי אז היתרה תופחת לי מהשכר" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 13-15) התובע מאשר את העובדה כי השתמש בטלפון הסלולרי לשיחות פרטיות רבות. ("אני מעריך שהיחס בין השיחות הפרטיות לשיחות הקשורות לעבודה בשיעור של 30% שיחות עבודה ו-70% שיחות פרטיות" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 7-8)), התריע בפניו מנהל הנתבעת בכתב על כי מעתה ואילך ממשכורתו יופחתו סכומי חשבון הטלפון הנייד העולים על 200 ₪ (נספח א' לתצהיר מנהל הנתבעת). אין מקום לטעון היום כי השימוש אותו עשה התובע בטלפון הנייד לא חרג מההסכם שבין הצדדים, משדרשה הנתבעת את החזר הוצאות השימוש בטלפון הנייד במהלך העבודה והובאה ראיה לפיה התובע הותרע על שימוש בטלפון הנייד לצרכים פרטיים. טענת התובע כאילו ניכוי סכומים אלה ממשכורת התובע נעשתה בניגוד להוראות סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, אין לה על מה שתסמוך, משום שבנסיבות העניין ניתן לראות שתשלום חשבון הטלפון מתייחס רובו ככולו על שיחות פרטיות. לכן אין מדובר בניכוי משכר אלא בחיוב התובע בתשלום שיחות פרטיות שביצע מאינן מוכחשות. ניכוי מהשכר בגין עבירות תעבורה: היות והתובע אינו חולק על חובתו לשאת בקנסות על ביצוע עבירות תעבורה שביצע, הרינו לדחות את תביעתו להשבת הסכומים שנטען לגביהם שנוכו בשל עבירות שכאלה, אותן ביצע התובע ברכב שסיפקה לו הנתבעת. ניכוי מהשכר בגין אבדן מכשיר טלפון נייד: משאיבד התובע את מכשיר הטלפון הנייד אשר הנתבעת סיפקה לו, חב הוא בתשלום שנדרשה הנתבעת לשלם בגין אותו אובדן. אשר על כן, ומשלא חלק התובע על גובה הסכום שנוכה, בדין נוכה. ניכוי מהשכר בגין ימי חופש ללא תשלום: הנתבעת טענה כי ניכתה ממשכורתו של התובע שני ימי חופשה ללא תשלום. ואכן, התובע העיד בעצמו כי נעדר כיומיים מעבודתו: "אני לא נעדרתי מהעבודה עקב אירועי האינתיפאדה. אולי איחרתי עקב כך ופעמיים נעדרתי עקב כך שהרכב נתקע." (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 2-4) אולם בסיכומיו, טען התובע לגבי שני ימי היעדרות אלה כי לו נלקחו, היו מנוצלים כחופשה בתשלום. נטל ההוכחה לעניין זה מוטל על הנתבעת, בהיותה המעביד המחויב בתשלום זכויות נלוות מכוח חוקי מגן וצווי הרחבה לעובדיו. לו ניהלה הנתבעת רישום של ימי החופשה שניצל התובע, ניתן היה להבין את מקור הניכוי. משלא עשתה כן הנתבעת, עליה להשיב לתובע סך של 423 ₪. ניכוי בגין אי החזרת תוכנת מחשב: אין חולק כי ממשכורתו של התובע נוכה סך של 2,495 ₪ בעבור תוכנת אופיס 2000, אשר לטענת הנתבעת התובע לא השיב לה עם סיום עבודתו אצלה. הנתבעת טוענת שמסרה בידי התובע ציוד רב ויקר ערך ומבקשת כי נלמד את פרטי אותו ציוד מרשימה אותה צירפה כנספח ח' לתצהיר מטעמה. יחד עם זאת, הודתה הנתבעת כי "את רשימת הציוד ערכתי על פי מצריך בעבודה שכל טכנאי היה לו." (עמ' 11 לפרוטוקול, סעיף 4) וכן כי "העובדים לא חותמים על איזה ציוד הם לוקחים." (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 9-10) משדרשה הנתבעת את השבת תוכנת אופיס 2000 בסמוך לסיום עבודתו של התובע אצלה וללא כל קשר לניהול תביעה זו (נספח ז' לתצהיר מטעם הנתבעת), מאזן ההסתברויות מוביל למסקנה כי תוכנה זו אכן לא הושבה לה ע"י התובע. התובע בחקירתו הסתייג מהאמירה החד משמעית, לפיה השיב את התוכנה לנתבעת: "נכון שמר גליקמן אמר לי להחזיר את תוכנת אופיס 2000 ואז הוא ישלם לי את הסך 2,495 ₪ שאותו הוא מחזיק אצלו כפקדון עד להחזרת התוכנה אלא שאני בדקתי והתוכנה היא לא ברשותי." (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 21-24) אך הנתבעת לא החתימה את התובע על קבלת התוכנה ולכן אף לעניין גובה הסכום שנוכה, צירפה הנתבעת מסמך המעיד על תעריף רכישת תוכנת אופיס XP פרו 2002 (נספח ט3 לתצהיר מטעמה), ממנו לא ניתן להסיק מהי עלות תוכנת אופיס 2000 , הרי שאין די בגירסת הנתבעת כדי להצדיק ניכוי שווי התוכנה לטענתה, מהשכר. פיצויי פיטורים: כאמור לעיל, התובע הודיע לנתבעת על הפסקת עבודתו בשל "היחס המזלזל, איומי הפיטורין החוזרים ונישנים, סירוב לשלם לי דמי הבראה והפחתות משכרי שלא בהסכמתי". התובע סומך את תביעתו לרכיב פיצויי פיטורים על האמירות הכלליות הנ"ל, מהן לא ניתן להסיק את אופי יחסי העבודה ששררו אצל הנתבעת. בהקשר זה כבר נפסק כי: "לא אחת יקרה שעובד יראה את עצמו נפגע מהיחס אליו מצד המעביד והן מצד חבריו לעבודה. אולם, לא בכל מקרה או שרשרת מקרים, הגורמים לעובד אי שביעות רצון, או מורת רוח, יש לראות עילה המצדיקה את התפטרותו עם זכות לפיצויים מכוח סעיף 11(א) סיפא לחוק" (דב"ע לג/3-34 ארנה קורנבליט נ' א. רוזנגרטן בע"מ, פד"ע ד 411) בהקשר זה יש לציין כי מעביד רשאי, ואף חייב, לדרוש מעובד כי יתקן דרכיו וישפר את ביצועיו בעבודה. לא ניתן לראות בכל הערה של מעביד לעובדו, תוך מתן הזדמנות לשיפור ביצועיו, נקיטה ביחס מזלזל - נהפוך הוא. מהראיות שבפנינו נראה כי התובע נהג במקום עבודתו אצל הנתבעת כבתוך שלו. התובע מצא מקום עבודה חדש ואף התפטר. בנסיבות אלה אין לראות בהתפטרותו של התובע כהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. קיזוז הודעה מוקדמת: הנתבעת טוענת כי קיבלה מהתובע מכתב המודיע לה על הפסקת עבודתו אצלה רק שלושה ימים טרם עזב את מקום העבודה. זאת מבלי שנערכה כל שיחה מקדימה על כך (ראו סעיף 7(ג) לתצהיר מטעמה). לעומת זאת, התובע גורס כי הודיע למנהל הנתבעת בעל פה על הפסקת עבודתו בנתבעת חודש ימים מראש, כאשר את מכתב ההתפטרות מסר לנתבעת בשלב מאוחר יותר, לאחר שנתבקש לעשות זאת בכתב באותו מעמד. ובהמשך תחם התובע את לוח הזמנים כאמור באופן הבא: "ואכן מספר ימים לאחר בקשתו (שלפי דבריו ניתנה במעמד ההודעה, היינו כחודש ימים טרם הפסקת העבודה - ח.ב.י) ולפחות שבועיים בטרם סיום עבודתי אצל הנתבעת מסרתי למר גליקמן הודעה על סיום עבודתי בכתב". (סעיף 21 לתצהיר) במועדים הרלוונטיים לתביעה חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 כבר נכנס לתוקפו. סעיף 2(ג) לחוק מחייב שמתן הודעה מוקדמת יהא בכתב. מכאן, שגם לגרסת התובע הוא מסר הודעה מוקדמת על הפסקת עבודתו רק שבועיים ימים טרם הפסקת העבודה, ולא חודש ימים מראש כמתחייב בחוק. מכאן, שגם לפי הגרסה המטיבה על התובע, עליו לשלם לנתבעת פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת, בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת, היינו סך (5,748/2=) 2,874 ₪. לסיכום: על הנתבעת להשיב לתובע סך של 423 ₪ בגין ניכוי חופשה ללא תשלום שביצעה ממשכורתו וכן סך של 2495 ₪ בגין ניכוי עלות תוכנת אופיס 2000. מסכום זה יקוזז סך של 2,874 ₪. ניתן היום כ"ג באדר, תשס"ד (16 במרץ 2004) בהעדר הצדדים נ.צ. - מר רוט שמשון נ.צ. - מר אורי מתתיהו ח. בן-יוסף - שופטת דמי הבראההתפטרות