1. התובע הגיש לבית הדין תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין העדר יכולת לקבל דמי אבטלה, פיצוי תקופת הסתגלות ופיצויי עוגמת נפש. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מהמוסכמות, מחומר הראיות ומן המסמכים שבתיק: א. התובע עבד אצל הנתבעת מ- 6/96 ועד סוף 2/99 כקופאי בחניון שבבעלותה. ב. התובע קיבל שכר לפי 15 ₪ לשעה כפול 8.5 שעות ביום, בהתאם לתלושי המשכורת שצורפו לכתב התביעה. ג. משכרו של התובע קוזזו סכומי כסף משך תשעה חודשים. סכומים שהצטברו לסך 4,300 ₪ בגין החזר תשלומי מס ששילמה הנתבעת על שכרו. ד. אין מחלוקת שבמשך חודש דצמבר ומחצית ינואר לא עבד התובע ולא קיבל שכר. ה. התובע - גמלאי של שרות בתי הסוהר נעדר מעבודתו עקב בעיות רפואיות תקופות ממושכות בהסכמת הנתבעת. ו. במהלך תקופת עבודתו ביצע התובע את עבודתו כראוי גם לדעתו וגם אליבא דמעבידיו. ז. משכורתו האחרונה הכוללת של התובע בתלוש פברואר 99 היתה בסכום 5,942 ₪. כאשר שכר היסוד שהוא השכר הקובע לפיצויים היה 3,091 ₪ והיתרה תוספות שונות שאינן נכללות בשכר הקובע. ח. בתחילת 2/99 הודיע התובע למעסיקו בע"פ בתחילת 2/99 על רצונו להתפטר וזה קיבל את ההתפטרות. ט. לאחר כשלושה שבועות התייצב התובע אצל הנתבעת ודרש פיצויי פיטורים ומשנדחה ביקש לחזור מהתפטרותו אך הנתבעת לא הסכימה לכך ועבודתו של התובע נפסקה. 3. ואלה טענות התובע: א. התובע, לטענתו, התפטר בכפוף לתנאי שיקבל פיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתו ומכתב פיטורים המקנה זכות לתשלום דמי אבטלה מאת המוסד לביטוח לאומי. ב. לגרסת התובע, לולא הבטחה בדבר פיצויי הפיטורים ומכתב כאמור, לא היה מגיש התפטרותו. ג. גרסת התובע כי חזרתו לעבודה בפועל מצביעה על המשך חוזה העבודה המקורי, וביטול הודעת ההתפטרות. התובע הוכיח את תביעתו לגבי כל רכיבי התביעה, ולפיכך יש לחייב בהן את הנתבעת. 4. מנגד טוענת הנתבעת טענות אלה: א. הסיבה לפיה התפטר התובע הינה כי כלכלית לא היה לו כדאי לעבוד, בהיותו מקבל גימלה עקב נטל המס. ב. הנתבעת לא קיבלה את חזרתו של התובע מהתפטרותו והודיעה לו על כך. ג. לא ניתנה לו כל התחייבות כי ישולמו לו פיצויים או יינתן לו מכתב פיטורים. ד. התובע חייב לנתבעת כספים בגין תשלומי מס ביתר ששילמה בגין שכרו. 5. המחלוקת נשוא תיק זה, כמפורט בסעיף 1 לפלוגתאות ובקליפת האגוז: האם נסיבות הפסקת העבודה של התובע הינן פיטורים או התפטרות? והאם הובטח לו שאם יתפטר יקבל מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים. א. עת ביחסים חסרי שיוויון עסקינן, יזהר בית הדין בקביעתו בדבר השתכללותם של חוזים שבעל פה שעניינם קיום יחסי עבודה או הפסקתם. מבלי להיכנס לסגנונם של באי כח הצדדים לית מאן דפליג כי התובע עבד כראוי. עוד עולה מעדות מר בראון כי המעביד היה מודע "ברקע" למצבו הבריאותי של התובע ובכך לא היה כל חידוש לגבי המעביד. לפיכך, בשתי מערכות חוזים אנו עוסקים: 1. חוזה העסקה הראשון לגביו הודיע התובע על התפטרותו - בהמשך לחופשה אותה לקח. התובע הניח שהתפטרותו מותנית בקבלת מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים, ומעבידו הניח שבפיטורים סתם עסקינן. ברי כי מצב זה לא הגיע לכלל השתכללות של תום חוזה וכל אחד למעשה הציע סיום אחר. אין כל התאמה בין גרסאות הצדדים לגבי תנאי סיום חוזה זה. לפיכך, לא יכול להיטען כאן קיבול תוך שינוי על פי סע' 11 לחוק החוזים, ומכל מקום יש בכך הצעה חדשה שנדחתה ע"י התובע משחזר בו מהתפטרותו. 2. מאידך ברור כי בפגישה ב- 23/1 הבהיר התובע כי אם לא יקבל פיצויים הוא חוזר לעבודתו, והמעביד גם אם הביע הסתייגות בעל פה, לא מנע ממנו את עבודתו בפועל בימים שמ- 23/1 ועד למסירת המכתב (נספח ב' לכתב התביעה) ב-28.2.99. בכך נוצר חוזה העסקה בין העובד למעביד הלכה למעשה, חוזה שנוצר לאחר החזרה של התובע מהתפטרותו. קיבול המשך העסקה זה בפועל עומד בסתירה לנוסח המכתב מיום 28/2/99 והקובע "קיבלתי ואישרתי את בקשתך", המאוחר לקיבול במעשה, לאור זאת המכתב נספח ב' לא היה בו כדי לשנות רטרואקטיבית את מצב הדברים. מהפרוטוקול והחקירה הנגדית של מר בראון עולה כי המכתב נכתב לאחר המשך ההעסקה בפועל, ולאחר היוועצות בעורך דין ונמסר בבהילות מה. משכך הדבר נשתכלל חוזה עבודה או המשך חוזה עבודה מיום 23/1 וכל אמירה שנאמרה בליל ה- 28/2/99, שתוכנה ומהותה, היה אל תבוא מחר לעבודה, היה בה משום הודעת פיטורים אף שתוכן המכתב שנמסר באותו מעמד היה שונה. 3. מהאמור לעיל עולה כי תהא אשר תהא הסיבה להתפטרות התובע, משחזר בו מפעולה זו בהצהרה ובמעשה, אמינה בעינינו עדותו כי כך אמר וכך עשה. הרי שבכך קיבל המעביד בפועל את הסכם העסקה. מדברי שני הצדדים עולה כי מדובר בהסכם של התנהגות בפועל. סעיף 23 לחוק החוזים קובע: ”חוזה יכול שיעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת זולת אם היתה צורה מסויימת לתוקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים“ עוד יאמר כמפורט בדב"ע נד'/24-3 ז. טור - מעשה אומן בע"מ ואח' : "מכאן שמועד הקיבול להצעה הוא מועד סביר (סעיף 8(א) לחוק החוזים)". במקרה שלפנינו מועד הקיבול של המעביד, לגבי המשך ההעסקה הוא מיידי וקדם לכל פעולה אחרת. הכל כאמור בסע' 6 לחוק החוזים לפיו קיבול יכול שיהיה במעשה או בהתנהגות - ודינה של התנהגות כדין מתן הודעת קיבול. מכאן המסקנה כי מצב הדברים במענה לשאלה שברישא יהא, כי בפיטורים מדובר, ומשכך הדבר, יהא התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת של חודש, כדין. לעניין חישוב פיצויי הפיטורים, על פי תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד-1964, הקובעת כי פיצויי הפיטורים ייחשבו לפי השכר האחרון. במקרה שלפנינו אף שמדובר בפיטורים ממש, בשל נסיבות תיק זה, יש לקחת בחשבון את השכר האחרון של התובע כאמור בתלוש משכורת פברואר 99'. אין בית הדין רואה צורך לפיכך להיזקק לשאלת תום הלב ולסוגיות נוספות בדיני החוזים באשר העובדות הקימו את החוזה בבהירות. 6. העדרות התובע מעבודתו בחודשים דצמבר ומחצית ינואר, מאחר ונעשתה בתיאום עם המעביד ומכל מקום שלא בניגוד לרצונו, ובפרט לאור העובדה שעלתה, לפיה המעביד היה מודע ברקע למצבו הרפואי ולאור העובדה שעבד מס' ימים לאחר חופשה זו, לא תשלול ממנו את הפיצויים כאמור לעיל ואף לא את ההודעה המוקדמת, אך מאחר והיתה העדרות ללא שכר לא תחשב כתקופת עבודה נמנית לצורך פיצויי פיטורים. 7. לא הוכח בפני בית הדין, אם התובע התייצב בשירות התעסוקה ואם קמה לו זכאות כלל לדמי אבטלה. נטל ההוכחה לעניין זה הוא על התובע בבחינת המוציא מחברו. עוד, לא הוכח כי עשה להקטנת הנזק בפניה לביטוח לאומי או לשירות התעסוקה באופן כלשהו. לפיכך, דוחה ביה"ד את התביעה לסעד הפיצוי בגין העדר יכולת לקבל דמי אבטלה. 8. בנסיבות שפורטו בפני בית הדין, ולאור החופשה הממושכת שנטל התובע, תהא סיבתה אשר תהא, לא נראה כי יש הצדקה כלשהי לתקופת הסתגלות, בין היתר לאור עדות מר בראון מטעם הנתבעת לסיבת החופשה ומבלי להיכנס לאמיתות עדותו, ובכלל זאת מהטעם שלתובע יש גמלת קיום חלקית לפחות. 9. אשר לעוגמת הנפש, מנסיבות תיק זה עולה כי עוגמת הנפש הינה נחלת שני הצדדים. לפיכך, אין מקום לפיצוי כלשהו בגין רכיב זה. 10. אשר להחזר מס. החזר זה לא נדרש מהתובע בכל התקופה שמפיטוריו ועד להגשת התביעה בבית הדין. בית הדין מוצא כי די בקיזוז שנעשה שלא בידיעתו ולא על דעתו (כעולה מהפרוטוקול), וקיזוז זה ישאר בעינו, ואולם אין מקום להורות על קיזוז נוסף. לפיכך נדחית תביעת הנתבע בענין זה. 11. התובע פרש בפני בית הדין את מכלול העובדות לרבות אלו אשר לא בהכרח פעלו לטובתו. יתר על כן, בחקירתה הנגדית של גב' בראון ובחקירתו של מר בראון היה כדי לבסס חלק אם לא את כל גרסתו לגבי חזרתו מההתפטרות ועבודתו בפועל. ככלל עלה כי כל היחסים נקבעו בפועל, השכר השתנה בפועל, חלוקת השעות בן העובדים בוצעה בהבנה בפועל לפיכך גם חזרתו מהתפטרותו קיבלה ביטוי בפועל שגיבש את החוזה. עוד יודגש כי גמלת הקיום של התובע נמוכה כפי שהובא בפני בית הדין. לפיכך, עזיבתו את מקום העבודה לא היתה אף לא לו כמובן מאליו (בדב"ע נד/24-3 טור - מעשה אמן בע"מ ואח', פד"ע כז' 507 ע' 511 לפסה"ד): "בל נשכח כי נטישת מקום עבודה אינו ענין של מה בכך, בעיקר בתקופת אבטלה. יתכן ותהא החלטת העובד קשה וכרוכה בהתלבטות, יתכן ויפסח על הסעיפים ויתקשה להחליט". סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסכום של 7,856 ₪ לפי שכר קובע לחודש פברואר 99' בסך 3,091 ₪ X 2.54 שנים, וכן תשלום לו חלף הודעה מוקדמת בסך 3,091 ₪. סכומים אלה, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.99 ועד לתשלומם המלא בפועל. ביה"ד דוחה את שאר תביעות התובע והנתבעת. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 ₪. מסמכיםפיצוייםשאלות משפטיותפיטוריםפיצויי פיטוריםמכתב פיטורים / סיום העסקה