מה זה למוטב בלבד ?

בית המשפט פסק שתוצאתה של ההערה "למוטב בלבד" על צ'ק הינה, כי סחירותו של השטר נשללת. להלן פסק דין בשאלה מה זה "למוטב בלבד" בצ'ק ? פסק דין 1. השאלה שעליי להחליט בה היא כדלהלן: האם שיק שנרשמה בו בכתב יד המילה "בלבד" בשם הנפרע, יכול להקים עילת תביעה בידי מי שאינו הנפרע, כאשר המילה "לפקודת" בנוסח המודפס של השיק לא נמחקה. 2. עובדות המקרה הן כדלהלן: הנתבע משך שיק לפקודת חכם את עמרם בע"מ, והוסיף בכתב יד לצד שמה של הנפרעת את המילה "בלבד", וזאת מבלי למחוק את המילה המודפסת "לפקודת". השיק הוסב לתובע, והוא תובע את פרעונו מהנתבע, מושך השיק. השיק הוגש לביצוע להוצל"פ. הוגשה התנגדות וניתנה רשות להגן. לא הוגש כתב תביעה מתוקן, ולפיכך הבקשה לביצוע שטר היא כתב התביעה. 3. המילה המודפסת "לפקודת" מגלמת במהותה סחירות על שני פניה: עבירות וטהירות. התוספת בכתב יד של המילה "בלבד" לצד שמו של המוטב/הנפרע (שניתן להקישה לביטוי: "למוטב בלבד") מגבילה במהותה את העבירות. 4. יצוין כי בצדו האחורי של השיק מופיעות גם המילים "שיק לביטחון אשראי עבור גידול ירקות". מילים אלו, בפני עצמן, מלמדות על רצון להגביל את העבירות, ולהתנות את פרעון השיק באי קיום התנאי שאותו בא השיק להבטיח. במקרה שבפנינו טוען הנתבע שלא התקיים התנאי וכי האריזות הוחזרו כולן לנפרעת, כך שלא היה מקום להשתמש בשיק. בשלב זה איני רואה צורך להיזקק לטענות אלו. השאלה שעולה בעניננו היא ראשונית יותר, והיא - האם בכלל עניין לנו בשיק סחיר? לשון אחר: האם יכול התובע, שאינו הנפרע, להחשב בכלל כ"אוחז" שבידיו זכות לאכוף את השיק? במידה והתשובה לשאלה זו היא שלילית הרי שדין התביעה להידחות על הסף בהעדר עילת תביעה שכן כל עניין ההסבה לזכות התובע כאילו לא נעשה (VOID), היות ולא היה ניתן לסחור בשיק מלכתחילה. אם זה המצב, לתובע אין כלל עילת תביעה כנגד הנתבע, מושך השיק, מכח השיק עצמו במסגרת הליכי ביצוע שטר שבהם השיק הוא עילת התביעה היחידה. 5. בנושא זה היתה קיימת הלכה ותיקה של ביהמ"ש העליון, שנקבעה בע"א 210/73 "עתיד" עמילות והשקעות נ' בנק מימון לישראל, פד"י כ"ח (1) 169 (להלן: פס"ד "עתיד"), לפיה שיק המשורטט לפקודת פלוני בתוספת הצירוף "למוטב בלבד" בתוך השרטוט, הוא עביר (יצוין, ששאלת הטהירות לא נדונה כלל בפס"ד "עתיד"). בע"א 1560/90 משה ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"י מ"ח (4) 498 (להלן: פס"ד "ציטיאט"), קבע ביהמ"ש העליון, ברוב דעות, שיש לסטות מהלכה ותיקה זו. יצוין, שהשופט ברק, שהיה בדעת מיעוט בפס"ד ציטיאט, נשאר נאמן לדעת הרוב בעניין ציטיאט מאוחר יותר (ר' - ע"א 6909/00 בנק דיסקונט נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, דינים עליון נ"ט 276). מכאן, שדעת הרוב בעניין ציטיאט הפכה להלכה פסוקה ומושרשת במשפט הישראלי. 6. בפס"ד "ציטיאט" נפסק, שתוצאתה של ההערה "למוטב בלבד" (שניתן להקישה להוספת המילה "בלבד" ליד שם המוטב - כפי שקרה במקרה שלנו) הינה, כי סחרותו של השטר נשללת. השטר הוא אומנם "כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם", אך אין הוא עביר (נשללת הסחרות הפורמאלית). הבעלות בו היא בידי הנפרע, ואין הוא יכול להעבירה לאחר. שלילת עבירותו של השטר גוררת אחריה גם שלילת טהירותו (נשללת הסחרות המטריאלית), ולא תיתכן בו אחיזה כשורה, אך אין אנו נצרכים כלל לעניין הטהירות כאשר אין עבירות כלל. עפ"י גישה זו עשוי להתעורר קושי פרשני כאשר נאמר בשטר כי הוא "לפקודת" הנפרע, כפי שקרה במקרה שלנו. במצב דברים זה קובע לכאורה השטר דבר והיפוכו. נקבע בו מחד גיסא כי הוא "עביר" ("לפקודת" הנפרע), ומאידך גיסא נקבע בו כי הוא לא עביר ("למוטב בלבד"). פתרונה של סתירה זו צריך להיעשות עפ"י כוונת הצדדים. השטר מגלם חיוב, הכפוף לדיני הפרשנות של דיני החיובים. המסגרת הפרשנית של השטר היא, כנקודת מוצא, המסגרת הפרשנית הכללית של דיני החיובים כביטויים בחוק החוזים. לפיכך, אם מדובר בשטר, אשר מכיל הוראות סותרות - יש להתחקות אחר ההוראה הקולעת ביותר לאומד דעת הצדדים. על-כן, אם הדיבור "לפקודה" (ליד שם הנפרע במשיכה) הוא מודפס, ואילו ההערה "למוטב בלבד" (בגוף השטר) היא בכתב יד, כוונת הצדדים היא להגבלת העבירות (פס"ד ציטיאט, עמ' 512-513), ויש ליתן לה תוקף מלא. לכן נפסק שם, שהמילים "למוטב בלבד" שוללות עבירותו של שיק גם אם המילה "לפקודת", המודפסת בו, לא נמחקה. בע"א 6909/00 אף הרחיק כב' הנשיא ברק משם, וקבע כי לדיבור "למוטב בלבד" הכח לשלול את עבירות השטר גם אם הוא (כמוהו כמילה "לפקודת") מודפס. כן ר' ע"א 1209/97 קטן נ' כהן, דינים עליון נ"ה 789, ס' 2 לפסה"ד: מי ששיק שנרשם עליו "בלבד" "הוסב" לזכותו אינו נסב ואינו אוחז כלל, "שכן השיק אינו סחיר ואינו ניתן להסבה". 7. החזקה בדיני שטרות היא שהשטר עביר, כאשר הנטל להוכחת העדר עבירות רובץ על הטוען לכך, בעניננו הנתבע, קרי המושך (פס"ד ציטיאט, עמ' 506). דעתי היא, כי בנקודה זו עמד הנתבע בנטל. הנתבע דאג להוסיף בכתב ידו את המילה "בלבד" ליד שם הנפרעת (וכן דאג לציין בצדו האחורי של השיק כי עניין לנו בשיק שנמסר לביטחון). מכאן שכוונת הנתבע היתה להגביל את העבירות של השטר. הנתבע רצה, כנראה, להבטיח שהשיק ישמש אך ורק לביטחון במסגרת יחסי המסחר שניהל עם הנפרעת ולא יעבור הלאה. במצב דברים זה אלמנט הסחרות, הנמצא בבסיס דיני השטרות, נסוג בפני רצונו של הנתבע שקיבל ביטוי בנוסח הכתוב של השיק. 8. התוצאה היא שלא ניתן היה לסחור בשיק, וממילא אין לתובע כל עילת תביעה כנגד הנתבע מכח ועפ"י השיק לכשעצמו (שהוא עילת התביעה היחידה). במצב דברים זה דין התביעה להימחק על הסף בגין העדר עילה (ור' תקנה 143(8) לתקסד"א יחד עם תקנה 100(1) לתקסד"א). 9. התובע טוען כי מאחר והנתבע הודה, בתצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדות, כי מסר את השיק לידי התובע, הופך השטר לעביר ואף לטהיר (כך שהתובע הוא אוחז כשורה). זו טענה מוטעית. השיק נמסר פיזית לידי התובע, אך נוסחו הברור מעיד כי כוונת המושך היתה לכך שרק הנפרעת ששמה רשום בו תוכל להיפרע על-פיו. אם לא כן, מדוע טרח ורשם ליד שם הנפרעת את המילה "בלבד"?! הרי יכול היה לא לכותבה, או לעשות את התובע לנפרע. משלא עשה כן, גילה דעתו שרק הנפרעת ששמה רשום בשיק תוכל לאכוף עליו את פרעון השיק, וזה השיק שהתובע הסכים לקבל מידיו. 10. אשר על כן התביעה נמחקת. התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. שיקיםשאלות משפטיותשיק למוטב בלבד