מועד פקיעת הסכם קומבינציה תחילתם של ההליכים בתובענה כספית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת"א 1034/03) ע"י חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ ("הכשרת הישוב") נגד הסתדרות העובדים הכללית החדשה ("ההסתדרות"). מדובר במערכת חוזים לייזום פרויקט בנייה ברח' קריניצי רמת-גן, תוך פרק זמן קצוב, והשגת מינימום של 220 אחוזי בנייה. מימון חלקי של הפרויקט הושג באמצעות הלוואה שקיבלה ההסתדרות למטרה זו מהכשרת הישוב. ההסתדרות התחייבה לסלק את ההלוואה מתוך התמורה בגין מכירת השטח הבנוי או זכויות הבנייה. בסופו של יום לא יצא הפרויקט אל הפועל. כספי ההלוואה לא הושבו אף הם, והכשרת הישוב הגישה תביעה לסילוק חוב ההלוואה. ב-30.1.03 הודיעו הצדדים לבית המשפט (כב' השופטת י' שיצר) כי הגיעו להסכמה להעברת כל חילוקי הדעות שנתגלעו ביניהם, לבוררות. בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, והתביעה הועברה אל כב' הבוררת, השופטת (בדימוס) שרה פריש. הבוררת התבקשה לפסוק על פי הדין המהותי ולנמק את פסק הבוררות. בפני הבוררת הנכבדה התבררו שתי תביעות: תביעת הכשרת הישוב נגד ההסתדרות, להשבת הלוואה ("תביעת ההשבה"); ותביעה שכנגד שהגישו ההסתדרות וחברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נגד הכשרת הישוב ונגד נתבעים נוספים (חברת הכשרת הישוב לפיתוח ובניה בע"מ, חברת עמי רובין בניה ויזמות (1990) בע"מ, ומר עמי רובין), בגין נזקים שגרמו הנתבעים, לטענתן, בעסקה נשוא ההלוואה. פסק-הבוררות ניתן ב-16.11.03. הבוררת הנכבדה קיבלה את תביעת ההשבה ודחתה את התביעה לפיצוי המבקשות בגין נזקים, תוך שהיא קובעת כי חברת עמי רובין בניה ויזמות (1990) בע"מ ומר עמי רובין, אינם בעלי-דין נכונים ואין לחייבם או לזכותם במסגרת ההליך. ב-24.11.03 הגישה הכשרת הישוב בקשה לאישור פסק-הבוררות (ה"פ 1247/03). ההסתדרות וחברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ ("חברת העובדים") עתרו לביטולו ב-30.12.03 (ה"פ 1316/03). הכשרת הישוב וחברת הכשרת הישוב לפיתוח ובניה בע"מ ("הכשרת הישוב לפיתוח") הגישו ב-29.1.04, בקשה למתן פסק-דין חלקי ולאישור "פסק-בוררין" חלקי. הבקשה נדונה יחד עם בקשת הביטול. טענות ההסתדרות וחברת העובדים עותרות לביטול פסק-הבוררות, הואיל ופסיקתה של הבוררת הנכבדה, חורגת מן הסמכות שניתנה לה בהסכם הבוררות, מנוגדת לדין המהותי ואף נוגדת את טובת הציבור (סעיף 24(3), 24(7) ו-24(9) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968). נטען כי הבוררת נתפסה לכלל טעות בקובעה כי החוזה שנכרת בין הצדדים פקע כבר במחצית שנת 1999, על אף שאיש מהם לא נקב בתאריך זה כמועד סיום החוזה, וגם אליבא דהכשרת הישוב, בוטל החוזה רק ב-2.1.2002, עת הודיעה להסתדרות על ביטולו. לפיכך, טוענות ההסתדרות וחברת העובדים, חרגה הבוררת הנכבדה מגדר המחלוקת שהותוותה על ידי בעלי הדין בכתבי טענותיהם ובטיעוניהם בבוררות ואף פסקה בניגוד לדין המהותי ולתקנת הציבור. ראוי לציין כבר בשלב זה כי אין מחלוקת בין בעלי הדין על חובת ההסתדרות להשיב את כספי ההלוואה שנטלה מהכשרת הישוב ליישום פרויקט הייזום והבנייה שנגנז. אף אין טרוניה לגבי פסיקת הריבית. אולם לטענת ההסתדרות נפרע חוב ההלוואה בדרך של קיזוז הפיצוי על נזקים שנגרמו עקב ביטול החוזה, ע"י הכשרת הישוב והכשרת הישוב לפיתוח. משיבות 1-2 ביקשו לדחות את בקשת הביטול והדגישו כי למעשה אין עוררין על חוב ההלוואה שנטלה הההסתדרות בזמנו ולא השיבה, על אף שאינה מתכחשת לחובת ההשבה החלה עליה. הבקשה לא נתמכה בתצהיר על העובדות ואף מטעם זה יש לדחותה. דיון ההסתדרות וחברת העובדים גורסות כי יש לבטל את פסק-הבוררות מעילות הביטול הבאות: א. הבוררת הנכבדה חרגה מסמכותה בקובעה כי ההסכם בין הצדדים בוטל במחצית שנת 1999. ב. הבוררת הנכבדה פסקה בניגוד לדין, בהתעלמה מהוראות סעיף 28(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ("חוק החוזים הכללי"), משקבעה כי החוזה פקע קודם להשלמתו, מבלי להכריע בטענת ההסתדרות וחברת העובדים באשר להתנהגותן של הכשרת הישוב והכשרת הישוב לפיתוח שלא בתום לב. ג. פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור. קביעתה של הבוררת הנכבדה בדבר המועד המוקדם לפקיעת החוזה, "מכשירה" לכאורה דיווחים לא נכונים של משיבות 1-2 לרשות לניירות ערך ולרשויות המס. חריגה מסמכות "24. בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילו האלה: (1)... (2)... (3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;" עילת הביטול בשל חריגה מסמכות, על פי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, משתרעת על פני קביעות של הבורר ברמת העובדות: "מתוך שהמחוקק הזכיר את שתי הפעולות בנפרד, משמע עשה הבחנה ביניהן. ניתן אולי לומר ש"חריגה מסמכות" מתייחסת לצד העובדתי, בעוד ש"פעולה ללא סמכות" מתייחסת לצד המשפטי"; (ס' אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל (מהדורה שלישית, 1991) בעמ' 436). הטענה כי הבוררת הנכבדה חרגה מסמכותה שעה שפסקה כי החוזה מ-1998 פקע במחצית שנת 1999, אינה מתקבלת. הסמכת הבוררת לדון בסכסוכים בין הצדדים נעשתה בהסכם שניתן לו תוקף של החלטה ב-30.1.03 (כב' השופטת י' שיצר). לשון ההסמכה חובקת עולם: "כל חילוקי הדעות בין הצדדים בהתייחס להסכמים מיום 22.2.98 יתבררו בהליך של בוררות בפני השופט (בדימוס) אורי שטרוזמן, ואם ייבצר ממנו, בפני השופטת (בדימוס) שרה פריש". אחת השאלות המרכזיות לצורך ההכרעה בתביעת הפיצויים בגין הפרת ההסכמים, נגעה למועד ולנסיבות פקיעתם. התאריך בו נקבו המשיבות בכתב טענותיהן היה 20.1.2002. אם נקבל את טיעוני המבקשות, כי בקביעת מועד שונה מזה, חרגה הבוררת מסמכותה, ייווצר מצב בו תהא הבוררת מחוייבת לנקוב בתאריך, אשר על פי השקפתה אינו המועד הנכון. כתבי הטענות בבוררות תוחמים את הנושאים הצריכים להכרעה, אולם במסגרת הפלוגתאות שומה על הבורר לנהוג על פי האמור בסעיף יד' לתוספת: "הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ובהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו". הבוררת הנכבדה שמעה עדים, עיינה במסמכים והגיעה למסקנה כי ההסכמים פקעו עוד במחצית שנת 1999, ואף זאת לאחר שהוארכו פעמיים. הדבר דומה למקרה שנדון ברע"א 8595/99, מלון אורכידיאה בע"מ ואח' נ' מרדכי מינוסקין (טרם פורסם). שם עתרו המבקשות לביטולו של פסק בורר עקב חריגה מסמכות, כיון שלטענתן ביסס הבורר את הכרעתו על עדות שהובאה לגבי אירוע שונה מזה שפורט בכתבי הטענות, והחורג ממסגרת התשתית העובדתית שהונחה בפניו ע"י הצדדים. בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור והפנה אל המדיניות המרחיבה בנושא סמכות הבורר לדון ולהכריע בכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. כך אף בענייננו. אין לומר כי הבוררת הנכבדה חרגה מסמכותה בקובעה מועד פקיעת ההסכמים שכללו תנאי מתלה, על יסוד מכלול החומר שהועמד לרשותה (ראו ע"א 823/87, דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ, פד"י מ"ב (4), 605). פסיקה בניגוד לדין "24. בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילו האלה: ... (7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;" בקליפת אגוז: טענת ההסתדרות וחברת העובדים היא כי הכשרת הישוב והכשרת הישוב לפיתוח, נהגו שלא בתום לב בקיום החוזים, בניגוד להוראת סעיף 39 לחוק החוזים הכללי. לפיכך אינן זכאיות לסעדים המבוקשים. לחלופין, הכשרת הישוב והכשרת הישוב לפיתוח סיכלו ומנעו קיומו של תנאי מתלה ועל כן אין הן רשאיות להסתמך על אי קיומו של התנאי (סעיף 28(א) לחוק החוזים הכללי). הבוררת הנכבדה התעלמה מההוראות הללו בחוק החוזים ומשכך פסיקתה הינה בניגוד לדין. עיון בפסק הבוררות מלמד כי הטענות בדבר התנהלותה של הכשרת הישוב שלא בתום לב, עמדו בפני הבוררת הנכבדה, היא דנה בהן ולא ראתה לקבלן (ראו פסק הבוררות, עמ' 12, פסקאות 6-7; עמ' 13, פסקה 7; עמ' 14, פסקה 7; עמ' 15, פסקה 2). ודוק: אין אני מחווה דעה בשאלה, האם צדקה הבוררת הנכבדה בקביעותיה והאם תואמת החלטתה בעניין זה את גישת הדין. כל עוד ברור כי הבוררת הנכבדה היתה ערה למחלוקת המשפטית והכריעה בה, אין מקום להתערב בפסיקתה, כדרך התערבות ערכאת ערעור בפסק דין (רע"א 1260/94 בן חיים נ' אבי חן בע"מ, פ"ד מח (4), 826, 832 וכן רע"א 113/87, חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה (5), 511, 514, 517). פסיקה בניגוד לתקנת הציבור "24. בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילו האלה: ... (9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;" כבר נאמר על היותה של עילת הביטול התשיעית "סוס פרוע", שהרכיבה עליו מסוכנת (ראו בפסק דינו של השופט ויתקון בע"א 508/71, חלאוי נ' מפעל הפיס, פ"ד כז (1), 38, 48 וכן ה"פ 1179/03, סולומון יחזקאל נ' קיבוץ יטבתה (טרם פורסם) ופרופ' אוטולנגי שם, בעמ' 461). טוענות ההסתדרות וחברת העובדים כי עולה מקביעותיה של הבוררת הנכבדה כי הפעולות שנעשו ע"י הכשרת הישוב בקשר להסכם לאחר מחצית שנת 1999, נעשו "בהתנדבות". כפועל יוצא מפסיקתה זו של הבוררת, הוכשרו דיווחים שגויים שמסרה הכשרת הישוב לרשות לנירות ערך ולרשויות המס. תוצאה זו, לשיטתן של המבקשות, מנוגדת לתקנת הציבור. אין בידי לקבל טענה זו; הבוררת הנכבדה נזקקה לקביעת מועד פקיעת ההסכם לצורך קבלת החלטה בתביעה להשבת הלוואה שנטלה ההסתדרות מהכשרת הישוב. במסגרת עניין זה התייחסה לטענות ההסתדרות וחברת העובדים לגבי דיווחי הכשרת הישוב לרשויות המס ולרשות לניירות ערך. הבוררת לא מצאה כי יש בדיווחים אלו כדי לשכנעה שההסכמים הוארכו (ראו בפסק הבוררות, עמ' 11, פסקאות 4-5). עילת הביטול התשיעית, מקורה בסעיף 30 לחוק החוזים הכללי, והיא שמורה להתנהגות הנוגדת תפיסות עולם והשקפות חיים של הציבור בישראל: "סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע כי חוזה הסותר את תקנת הציבור בטל. ומהי תקנת הציבור ? בין היתר, תקנת הציבור היא שיישמרו אושיות היסוד של הסדר החברתי ועקרונות היסוד של שיטת המשפט." (ע"א 3833/96, י' לוין נ' א' לוין ואח', פ"ד מה (2), 862, 873). לא מצאתי פסול ואף לא חריגה מסמכות בדרך אשר הובילה את הבוררת אל המסקנה בדבר מועד פקיעת הסכם הקומבינציה. סיכום המבקשות לא הוכיחו עילת ביטול על פי סעיף 24 לחוק הבוררות. ייאמר כי אף אם הייתה מתקבלת אחת מטענות הביטול, לא היה מבוטל פסק הבוררות בנסיבות העניין: "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין." (סעיף 26 (א) לחוק הבוררות). המיזם של פרוייקט בנייה משותף למספר גופים ציבוריים מבוקרים, לא עלה יפה. ההסתדרות אינה כופרת בחובת ההשבה של הלוואה אשר נטלה מהכשרת הישוב למימון הפרויקט. מאז נתגלע הסכסוך מעוכבים כספי הכשרת הישוב בידיה, כפי שפסקה כב' הבוררת. עליה להשיב את הכספים בתנאים ובריבית שנקבעו ללא עוררין, בפסק הבוררות. פסק הבוררות מאושר (סעיף 28 לחוק הבוררות). בזאת תם הדיון בה"פ 1316/03 וה"פ 1247/03. המבקשות תישאנה בהוצאות משיבות 1 ו- 2 בסך 30,000 ₪ כולל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין. היום כ"ג באדר, תשס"ד (16 במרץ 2004) במעמד הצדדים. רות שטרנברג אליעז, שופטתסגן-נשיא חוזהבניהעסקת קומבינציה