מהו תיקון 23 לחוק ההוצאה לפועל ? תכלית חקיקת תיקון 23 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 נועדה לקבוע הסדרים שיקלו על אלפי משפחות אשר שיעבדו את עצמן להלוואות כדי לרכוש דירת מגורים, ונקלעו לקשיים עקב המצב הכלכלי הקשה במדינה. הסדר זה נועד למתן את מנגנון הגבייה של חוב המשכנתא, באמצעות כך שבעוד שבעבר ניתן היה להגיש לביצוע את מלוא חוב ההלוואה המובטח במשכנתא בגין כל הפרה פעוטה של ההסכם ובגין כל פיגור קל בתשלומי ההלוואה, הרי שעתה, במצב הרגיל, מקנה החוק לחייב שתי זכויות עיקריות: (א) זכות למכר עצמי של הדירה (סעיף 81ב1(ב)(3) לחוק) (ב) זכות לפירעון חוב הפיגורים בלבד בצירוף אגרות, הוצאות ושכ"ט (או לחילופין, מחצית מהחוב הנ"ל, ובלבד שהניח את דעת ראש ההוצל"פ כי יפרע את היתרה תוך 6 חודשים) (סעיף 81ב1(ב)(4) לחוק). לצורך ביצוע האמור לעיל קבע המחוקק שממועד התיקון ואילך, בקשה למימוש משכנתא תוגש בתחילה לצורך פירעון חוב הפיגורים בלבד. רק אם חוב זה לא נפרע בתוך התקופה הקבועה בחוק, או שהחייב לא מימש את זכותו למכר עצמי - אז, ורק אז, ניתן לממש את המשכנתא לצורך פירעון מלוא ההלוואה. הוראות אלה מאזנות בין זכויותיו הקנייניות של הנושה הנכס, וזכותו החוקתית לגבות את חובו, לבין זכויות החייבים, ואופיין הוא במידתיותן. מידתיות זו מוצאת את ביטויה בין השאר בכך, שבמידה וחוב הפיגורים מגיע לשיעור כבד, אשר המחוקק העמיד אותו על 10% מיתרת ההלוואה, הרי שאין מקום להוסיף ולחסום את הזוכה מלממש את המשכנתא בגין מלוא חוב ההלוואה . המחוקק גם קבע, באותה רוח של איזון ומידתיות, כי תיקון 23 לחוק ההוצאה לפועל, יהיה רטרואקטיבי חלקית, באופן שהזכות לפירעון הפיגורים (שהיא אחת משתי הזכויות שהיקנה המחוקק לחייבים בתיקון) תינתן גם לחייבים שהבקשה לביצוע משכנתא בעניינם הוגשה טרם תחילת תוקפו של התיקון (21.7.02), ובלבד שטרם מונה כונס נכסים או שטרם חלפו 90 יום מיום מינויו, או שטרם פורסמה הודעת מכירה של הדירה. מטרתה של ההחלה הרטרואקטיביות של החוק על תיקים שטרם כניסת התיקון לחוק לתוקף הינה להקנות חלק מהגנות התיקון גם על חייבים אשר טרם בוצעו בעניינם פעולות של ממש למימוש המשכנתא, ואשר תיקם מצוי אך בחיתוליו. בכך איזן המחוקק בין הציפייה הלגיטימית של הנושה כי חקיקה לא תשנה את זכויותיו למפרע לבין התכלית הסוציאלית והחברתית שבבסיס החקיקה. הוצאה לפועל