גזזת - ביטוח לאומי

סעיף 18 לחוק הגזזת קובע כי תשלומים המשתלמים מכוח החוק לא ייחשבו כהכנסה לעניין גמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי או לפקודת מס הכנסה. באמצעות חוק הגזזת ביקש המחוקק ליתן פיצוי לאנשים שנפגעו מהטיפול השגוי שניתן להם למחלת הגזזת או למניעתה. משטר האחריות שקבע החוק הוא מחד, משטר של אחריות מוחלטת, קרי, אין התובע חב בהוכחת עוולה נזיקית, לרבות רשלנות, ואף אין הוא חב בהוכחת הקשר הסיבתי בין הטיפול בהקרנות לבין מחלה בה לקה. מאידך, אין החוק מפצה על כל נזק שנגרם לתובע בעטיין של ההקרנות אלא רק על נזק שנגרם כתוצאה למחלות המנויות בתוספת לחוק. לא זו אף זו, נקבע שיעור קבוע לפיצוי החד פעמי, לקצבה או למענק לפי החוק. חוק הגזזת מצוי בצד מערכת הביטחון הסוציאלי וממילא מי שעומד בתנאים לקבלת גמלאות על פי ההסדרים החקוקים האחרים המשתייכים לביטחון הסוציאלי אינו נדרש לוותר עליהם כדי לבוא בגדרו של חוק הגזזת. כך לשם המחשה, מערכת הביטחון הסוציאלי מספקת תחליף הכנסה למבוטחים אשר חסרה להם הכנסה מינימאלית הנחוצה לחיים בכבוד. מבוטח בעל נכות תפקודית זכאי לקבל קצבת נכות כללית וקצבאות נלוות דוגמת שירותים מיוחדים וסיוע בניידות. מבוטח מובטל זכאי לקבל קצבת אבטלה, ומבוטח הנעדר יכולת להתפרנס זכאי לקבל קצבת הבטחת הכנסה. חוק הביטוח הלאומי, חוק הבטחת הכנסה, חוק ביטוח בריאות ממלכתי מעניקים, אפוא למבוטחים שאינם מסוגלים להתפרנס בכבוד רשת הגנה כלכלית מינימאלית. מכאן כי אין לשלול גמלה מכוח סעיף 320 לחוק הביטוח הלאומי (הדן בגמלאות כפל) ממי שזכאי לפיצוי מכוח חוק הגזזת. תכליתו של חוק הגזזת הוא לזכות קבוצה מסוימת באוכלוסייה שעברה טיפולים קשים שלא לצורך, בפיצוי מיוחד מעבר לזכויות המוקנות בחקיקת הביטחון הסוציאלי הכללית. זאת כפועל יוצא מן ההכרה באי-הצדק שנגרם לאותה קבוצה. בחוק הגזזת נקבעו שני תנאים מצטברים המקימים זכאות לקבלת פיצוי כספי בגין נכות שנגרמה כתוצאה מאחת מן המחלות המפורטות בתוספת לחוק. התנאי האחד - התובע קיבל טיפול בהקרנה בתקופה שמיום 1.1.1946 עד ליום 31.12.1960, לצורך טיפול במחלת הגזזת או לשם מניעתה. התנאי השני - התובע לקה באחת מן המחלות המפורטות בתופסת לחוק הגזזת. שני התנאים מוצאים ביטויים בהגדרת 'נפגע' שבחוק לאמור: "מי שועדת המומחים קבעה שניתן לו טיפול בהקרנה וועדה רפואית או ועדה רפואית לעררים קבעה שלקה במחלה והוא נמצא בישראל". המחלות המנויות בתופסת לחוק הגזזת הוגדרו בקפידה, לרבות הפניה להגדרתן ב - I.C.D. כך, מורה סעיף 1(א) לתוספת, כי שאת ממאירה ראשונית בבלוטת התריס תחשב כ"מחלה" לצורך חוק הגזזת. מכאן כי גידול בבלוטת התריס שאינו ממאיר אינו בא בגדר "מחלה", ואינו מזכה את התובע בפיצוי. זאת ועוד, משביקש המחוקק לקבוע כי גם גידולים שפירים יבואו ברשימת המחלות עשה זאת מפורשות כאמור בסעיף 1(ב) לתוספת הקובע, כי "גידולי מוח שפירים" ייחשבו ל"מחלה". גזזתביטוח לאומי