ערעור על דמי מזונות ילדים זה ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, שניתן ביום 21.7.2003 (להלן: "פסה"ד"). בפסה"ד נדונו תביעה של אשה וילדים (המערערים, להלן: "האשה" ו"הילדים") למזונות ולמשמורת, ותביעה של המשיב (להלן: "הבעל") לפרוק שיתוף בדירת בני הזוג (להלן: "הדירה") ובמטלטלין. בימ"ש קמא פסק שהמשמורת תהיה אצל האישה וקבע סדרי ראייה לבעל, וכן פסק מזונות לילדים וכן פסק עקרוני שהבעל זכאי לפרוק שיתוף בדירה, אלא שהדבר כפוף למילוי דרישות סעיף 40 א' לחוק המקרקעין, והוסיף: "ניתן לפנות לביהמ"ש לביצוע פירוק השיתוף... רק אם הנתבע... ישלם מראש עבור שנה מחצית ארנונה ומחצית דמי שכירות בדירה שוות ערך". הבעל הגיש תביעת גרושין לביה"ד הרבני (להלן: "ביה"ד") ביום 14.11.2000. האשה משיגה על גובה דמי המזונות, על כך שהבעל לא חויב בסדרי ראיה מוגברים יותר מאלה שנקבעו (סדרי הראייה שנקבעו הם: פעמיים בשבוע לשלוש שעות ופעם בשבועיים לסוף שבוע עם לינה), ועל ההחלטה לפרק את השיתוף בדירה (עניין המיטלטלין לא בא זכרו בפסה"ד). כמו כן משיגה האשה על כך שבימ"ש קמא לא הכריע במחלוקת שבין הצדדים, שהתעוררה בלשכת ההוצל"פ, בעניין פרושה של ההחלטה למזונות זמניים מיום 14.2.2001. כפי שנראה להלן עניין אחרון זה אבד עליו הכלח, ואין עוד צורך להכריע בפרוש ההחלטה הזמנית. בני הזוג נישאו ב-19.1.1994, והולידו בת ב- 1996 ובן ב-1999. האשה מורה בביה"ס ---- ב--- (להלן: "----"), והבעל רופא פסיכיאטר בבי"ח ב----. הבעל חפץ בגירושין, ועזב את הבית באוקטובר 2000. הבעל טוען שעזב את הבית "מחמת המציק", היינו בגלל הטרדותיה של האשה ויחסה המשפיל אליו והתערבות חותנו בחיי בני הזוג (בביה"ד טען הבעל שהעזיבה נבעה גם מחמת מרידת האשה מתשמיש וממלאכת הבית, ואילו האשה טענה שהבעל הוא שנמנע מחובת העונה). האשה טוענת לא כי, עזיבת הבי היתה מחמת בת זוג אחרת הטובה בעיני הבעל ממנה. האשה תבעה בביה"ד הרבני שלום בית ומדור בספציפי בדירה. תביעת האישה לביה"ד הוגשה ב- 4.10.2000, וניתן בה פס"ד ב-4.7.2002 (להלן: "פסה"ד הרבני"). הבעל הגיש ביום 14.11.2000 את תביעת הגרושין לביה"ד, ובו ביום את התביעה לפרוק השיתוף לבימ"ש קמא. בפסה"ד הרבני נדחתה תביעת הבעל לגרושין, נתקבלה תביעת האשה לשלום בית והבעל נצטוה לחזור לאשתו ולנתק את קשריו עם האשה האחרת (אשה שביה"ד השתכנע בראיות שהבעל קשור איתה כבר מלפני עזיבת הבית ועד ליום פסה"ד הרבני). כמו כן נפסק שהאשה "זכאית למדור ספציפי בדירה ברח' ---- (היא הדירה, י.י.ש.)... לאור כך, ובהיות וביה"ד מודע להליכים בביהמ"ש בעניין פרוק השיתוף, אין ביה"ד מתערב בהליכי הפרוק בביהמ"ש, ובאם הבעל ירצה להמשיך בכך, אולם ביה"ד מחייב את הבעל בחיוב כספי לרכוש עבור האשה דירה אחרת בכספים שיקבל ממכירת הדירה, ע"מ שהאשה תוכל לרכוש באותם כספים ביחד עם חלקה בתמורה שתתקבל ממכירת הדירה, דירה אחרת שתהא דומה ברמה לדירה הנוכחית, מדין עולה עמו ואינה יורדת". יצויין שתביעת האשה למדור ספציפי קדמה לתביעת הבעל לפרוק השיתוף בדירה ושפסה"ד הרבני הפך סופי כיון שלא ערערו עליו. אפתח בעניין המזונות. בפסה"ד הפך בימ"ש קמא את ההחלטה למזונות זמניים לסופית. החיוב במזונות שנפסק היה 1,250 ש"ח לכל ילד, בתוספת חצי הוצאות חינוך ובריאות וחצי תשלומי משכנתה. האשה טענה בתביעת המזונות שהיא משתכרת 4,500 ש"ח נטו לחודש והבעל 9,000 ש"ח נטו לחדש. למרות זאת תבעה האשה מזונות לה ולילדים בסכום מופלג, העולה בהרבה על משכורת הבעל. בצדק לא קיבל בימ"ש קמא את הסכום המלא שנתבע. ואולם נראה לי שראוי היה לפסוק סכום גבוה יותר משנפסק. אבהיר זאת. אפתח תחילה בטענת האשה שהבעל יכול לעסוק בעבודה מעבר לעבודתו בביה"ח, היינו לתת חוות דעת רפואיות, כגון לבתי משפט. הבעל טוען שאין הוא מצליח לתת חוות דעת. יש טעם בדברי הבעל, שכן בשנת 2000 סיים את התמחותו ב הצדדים מוסרים שתשלומי המשכנתא הם כ-1,800 ש"ח לחדש, ושהתשלום למעון של הבן כ-1,850 ש"ח לחדש (האשה טוענת לעוד 80 ש"ח עבור חוגי חובה במעון). בימ"ש קמא חילק בין הצדדים בשוה את תשלומי המשכנתא והמעון. מכאן שלאשה נותרים ממשכורתה כ-2,600 ש"ח לחדש אחרי הפחתה של מחצית דמי חינוך ומשכנתא, ולבעל (לפני תשלום המזונות) כ-8,600 ש"ח לחדש (וכאמור יש לבעל סכום של ממש בקרן ההשתלמות הנזילה). במצב דברים זה אין הצדקה להטיל על הבל לשלם מזונות בסך 1,250 ש"ח בלבד לילד, מה גם שעל פי גיל הילדים החובה לשאת במזונות ההכרחיים חלה על הבעל לבדו. (לגבי היותרת על המינימום ההכרחי חלה החובה על כל אחד מההורים שיש בכוחו הכלכלית, לאחר סיפוק צרכיו, לשלם מדין צדקה. בענייננו אין האשה יכולה לתרום מדין צדקה, לאור הכנסתה ולאחר ניכוי מחצית המשכנתא, כפי שיפורט להלן). על הבעל לשאת גם בדמי טיפול, וכן דמי מדור לילדים, לאור זאת שאין עומדת לרשותם דירה חינם, אלא בעקבות תשלום מחצית דמי המשכנתא ע"י האשה, כאמור להלן. אוסיף לדברים הנ"ל שלוש הערות: הבעל טוען שהתשלום למעון הוא עבור שהייה במעון עד שעה 16:00, ומכיון שהאשה מורה, די לה בכך שהבן ישהה במעון עד 13:00, ואז התשלום למעון יקטן. אינני סבור שנכון לקבל טענה זו. ראשית, לאשה יש עיסוקים מקצועיים גם אחרי השעה 13:00. שנית, ככל שיפחתו שעות המעון, ראוי להוסיף לאשה יותן ממון עבור דמי הטיפול. אינני סבור שנכון להביא בחשבון הוצאות למדור שיש לבעל, אם יש לו או שתהיינה לו, בגין מגוריו מחוץ לבית. הבעל עזב את הדירה מרצונו. וכפי שקבע ביה"ד בפסה"ד הרבני, היה זה מחמת הליכתו אחרי אשה אחרת, ולא מחמת התנהגות האשה דנן. בנסיבות כאלה אין להביא בחישוב את ה יכולת של האב לזון את ילדיו, את הוצאותיו למדור מחוץ לבית (ע"א 238/83, אושרי נ' אושרי). מקובלת עלי עמדת בימ"ש קמא, שאת תשלומיה משכנתא יש לחלק בין בני הזוג בשווה, בהיותם בעלים משותפים בדירה. יחד עם זאת, הטלת מחצית המשכנתא על האשה, צריכה להביא לחיוב הבעל בדמי מדור לילדים. הבת לומדת בביה"ס ה בהתחשב בכל האמור, סבורני שנכון יהיה לחייב את הבעל לשאת בדמי מזונות עבור שני הילדים בסך כולל של 6,000 ש"ח לחדש (הכולל בתוכו את דמי המעון ודמי הטפול ודמי המדור). תשלומי המשכנתא ישולמו על ידי הצדדים בחלקים שווים. גם בתשלומי הארנונה על הדירה ישאו בני הזוג בחלקים שווים, שכן סכום הארנונה אינו משתנה מחמת עזיבת הבעל את הדירה. החיוב האמור יחול מאז 4.10.00 (יום הגשת התביעה למזונות), בניכוי התשלומים ששולמו ע"ח המזונות הזמניים והמזונות לפי פסה"ד. כמו כן ראשי הבעל לנכות, מתוך הסכום המצטבר כאמור, סכום שעד 15,000 ש"ח, שלטענתו הכניס לחשבון המשותף בחודשים אוקטובר 2000 עד ינואר 2001 (סעיף 18 לתשובת המשיב), וכן סכומים שהכניס לחשבון מפברואר 2001 עד מאי 2001 (סעיף 19 לתשובה), וזאת אם יוכיח שהכניס כספים כטענתו, ושהכספים נועדו רק לשמוש האשה ולא לשמושו, ובתנאי נוסף שיוכיח ששילם בתקופה מאוקטובר 2000 עד מאי 2001 מחצית התשלומים ע"ח המשכנתא. אם האשה שילמה באותן תקופות את תשלומי המשכנתא במלואם, משום שהבעל הכניס כספים לחשבון כטענתו, יפחת מהניכוי המותר לבעל הסכום המתאים למחצית תשלומי המשכנתא לתקופות ההן. ועתה לסדרי הראייה. האשה מבקשת להגביר את זמני הפגישות בין הבעל לילדים, כיון שהילדים רוצים זאת, וכיון שהאשה, זקוקה לזמן פנוי מהם. אינני סבור שאפשר לחייב את הבעל בזמנים מוגברים כאלה. יצויין שבחיוב המזונות לילדים נלקח בחשבון החיוב בדמי הטיפול עקב כך שעיקר הזמן מצויים הילדים עם האשה (השווא לע"א 732/88, קמי נ. קמחי, פד מג (2) 251). ולפורק השיתוף. יש בעייננו התנגשות לכאורה בין פסיקת ביה"ד לבין פסיקת בימ"ש קמא. בימ"ש קמא לא ניתח כלל את הביעה העולה מהפסיקה של ביה"ד. כמו כן לא דן בימ"ש קמא בטענת האשה, שלכאורה טענה נכבדה היא, שלאור שווי הדירה הלא גבוה (לדברי בני הזוג בפניי מחירה בשוק כ-120,000 דולר), והסכום לסילוק המשכנתא שהוא כ-55,000 דולר (לדברי הבעל כ-200,000 ש"ח), מכירת הדירה לא תאשר לאיש מבני הזוג לרכוש דירה. על כך יש להוסיף את טענת האשה, שדודה הלוה לבני הזוג, לצורך רכישת הדירה, 60,000 דולר (טענה שיש לה ביסוס במסמך חתום גם על ידי הבעל מיום 20.195, נספח י"ב לערעור). כנגד טענת האשה טוען הבעל, שעפ"י האמור בנספח י"ב הנ"ל, פרעון ההלואה לדוד מוטל על הורי האשה ולא על בני הזוג, אכן לשון המסמך לכאורה כך היא. כל הדברים הללו לא נדונו ע"י בימ"ש קמא. למרות האמור, נראה לי שאין צורך שאכריע עכשיו במחלוקת ,בעניין פרוק השיתוף בדירה, ושתי תשובות בדבר: א. ב"כ הבעל הצהירה בפניי בלשון זו: "לענין הדירה - אני לא רוצה לנקוט בהליך של פירוק השיתוף כדי לא למנוע מהילדים את המדור אבל אם היא תתעקש ולא תסכים להתגרש לא תהיה לנו ברירה"; ב. בימ"ש קמא התלה את פרוק השיתוף ללא קצבת זמן, וקבע ש"ניתן לפנות לביהמ"ש לביצוע פרוק השיתוף... רק אם הנתבע... ישלם מראש עבור שנה, מחצית הארנונה ומחצית דמי שכירות בדירה שוות ערך". בימ"ש קמא קבע שאז "ניתן לפנות לביהמ"ש", משמע לכאורה שגם אז לא יצוה אוטומטית על פרוק, אלא יבחן את הדברים לכשיבוא זמנם. אני מקבל את הערעור בעניין פרוק השיתוף באופן חלקי בלבד, במובן זה שאם הבעל יודעי שברצונו לממש את הפרוק ולמלא את התנאי שהתנה בימ"ש קמא, יהיה על בימ"ש קמא להשלים את הדיון בעניין פרוק השיתוף. בהשלמת הדיון ידון בימ"ש גם בהשלכה של פסה"ד הרבני על תביעת הפרוק, ובנושאים שהעליתי לעיל בעניין היתרה שתישאר לכל אחד מחמת המשכנתא והחוב לדוד של האשה, ובהבטחת מדור נאות לאשה ולילדים לפי מצותו של סעיף 40 א' לחוק המקרקעין, ולאור בחינת כל הנ"ל מחדש, יחליט על עצם הפרוק, ואם יחליט על פרוק, על ההוראות הנלוות לפרוק. לאור זאת שהעמדתי את דמי המזונות החודשים מאז 4.10.00 על בסיס שונה מזה שהיה בהחלטה למזונות זמניים, סר ממילא הצורך לדון בפרשנותה של ההחלטה למזונות זמניים, והצורך להתיחס לפרושו של ראש ההוצל"פ להחלטה. להסרת ספק מובהר שלא נעלמה ממני בקשת האשה לחייב את הבעל במחצית ההוצאות להתקנת סורגים ולקניית מיטה. אני נמנע מלקבל את בקשת האשה. הטעם לכך הוא שדמי המזונות שפסקתי, מביאים בחשבון גם הוצאות מיוחדות עבור הילדים מדי פעם. בטרם אסיים אוסיף הערה אחת. כפי שעולה מדברי הצדדים, שווי הדירה אינו גדול, ובניכוי יתרת המשכנתא, וקל וחומר בניכוי החוב לדוד, לא תישאר יתרה ממשית לכל אחד מבני הזוג אם תימכר הדירה. אני ממליץ לצדדים להגיע להסדר מוסכם בעניין הדירה, באופן שהבעל יקבל מהאשה סכום ההולם אתה נסיבות הקשורות בזכויותיו בדירה (סכום שיביא בחשבון לפחות את ההיבט המוסרי שכרוך בפרעון ההלוואה לדוד של האשה, לאור נטישת הבעל את האשה, וזאת אני אומר מבלי להביע דעה על הצד המשפטי הנוגע לחוב זה), וע"י כך יירכש חלקו של הבל בדירה ע"י האשה. הדבר יאפשר מניעת זעזוע נוסף מהילדים, מחמת טלטול לדירה אחרת. סוף דבר, הערעור מתקבל כדלקמן: דמי המזונות לילדים יהיו בסך 6,000 ש"ח לחדש החל ביום 4.10.00, עם הצמדה למדד יוקר המחיה מעכשיו, והעדכון אחת ל- 3 חדשים. הבעל רשאי לנכות סכומים לפי ההנחיות שבקטע 8 לעיל. לענין פרוק השיתוף אני פוסק כאמור בקטע 10 לעיל. המשיב ישלם למערערים הוצאות הערעור בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ובתוספת האגרה ששילמו המערערים בערעור. הפקדון שהפקידו המערערים, אם הפקידו, יוחזר למערערים.קטיניםמזונות ילדיםערעורמזונות