לאחר תשלום חובות בדין קדימה ולנושים בעלי שעבודים יכול הכונס לשלם מקופת הכינוס לנושים הבלתי מובטחים. אם לא יהיו נכסים בקופת הכינוס לאחר תשלום לנושים המובטחים וחובות בני קדימה. לא יוותרו בידי הכונס מקורות כספיים לתשלום ליתר הנושים בעלי חוב רגיל. ##להלן פסק דין בנושא שכר מעל דין קדימה - עובדים בפירוק:## 1. משנת 1972 עבד התובע כמנהל חשבונות ראשי בחברת מקט בע"מ (להלן: החברה). בסוף שנות השמונים נקלעה החברה לקשיים עד אשר ביום 3.5.90 מונה עו"ד דב פישלר לכונס נכסים זמני של החברה. ביום 20.6.90 מונה לכונס נכסים קבוע. ביום 27.1.91 ניתן צו פירוק החברה. 2. ביום 5.8.90 נחתם חוזה בין כונס הנכסים לבין עובדי החברה בכינוס, אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד גלילה הורנשטיין ועל ידי ארגוני העובדים (ועד העובדים וההסתדרות). החוזה נועד להסדיר את המשך העסקתם של חלק מעובדי החברה ואת זכויות אלה שפרשו בין מרצון ובין עקב פיטורין. 3. בין היתר נקבע בחוזה, כי כל העובדים ללא יוצא מן הכלל ייחשבו כמפוטרים החל מיום 3.5.90 (סעיף 2 לחוזה). עם זאת סוכם כי חלק לא ישוב לעבודה וייכלל ברשימת המפוטרים וחלק אחר, אשר נכלל ברשימת העובדים הנשארים, ימשיך להיות מועסק על ידי החברה בכינוס החל מחודש יולי 1990 ( סעיף 6 לחוזה). התובע נכלל ברשימת העובדים הנשארים. 4. כמו-כן הובהר בחוזה כי העובדים יהיו רשאים להגיש בקשה לפירוק החברה והוכחת חוב. כן נקבע כי לאחר הגשת הוכחת חוב לכונס ואישורה יהיו כל העובדים, ללא יוצא מן הכלל, זכאים לתשלום המגיע להם בדין קדימה ולתשלום ההפרש בין הסכום שאושר כהוכחת חוב לבין מה ששולם בדין קדימה מהמוסד לביטוח לאומי (סעיף 3(א) ו- (ד) לחוזה). 5. בשל חשיבותם של סעיפים 6(ה) ו-7 לחוזה למחלוקת דנן יובאו להלן בלשונם. סעיף 6 (ה) קובע לאמור: "אם הסכום שישולם ע"י הכונס בדין קדימה ויתרת הסכום המגיעה מהמוסד לביטוח לאומי כמפורט בסק(ד) לעיל לא יספיק לכסות את כל הסכום המגיע לעובד עפ"י הוכחת-חוב שאושרה הרי יעמוד ההפרש שבין יתרת החוב והסכומים הנ"ל לזכות העובד בצירוף הפרשי הצמדה מיום 3.6.90 והכונס ישלם סכום זה לעובדים הנשארים, לכל עובד במועד בו יפוטר מעבודתו בחברה, אם יפוטר. כל עוד לא פוטר העובד מעבודתו בחברה לא יהיה העובד זכאי לקבל את ההפרש הנ"ל. לצורך סעיף זה פיטורי עובד כהגדרתו בחוק הגנת השכר וחוק פיצויי פיטורין, ו/או אם הפירוק ו/או הכינוס יסתיימו ו/או אם יימכר המפעל לצד ג'". סעיף 7 קובע לאמור: "קופת הפיצויים המרכזית תשאר בידי הכונס לצורך ביצוע התשלומים המפורטים בסעיף 6(ה) לעיל. ניתנת בזאת הוראה להעביר לידי הכונס את הכספים המצויים בקופה. הכונס מתחייב שלא להשתמש בכספים אלה אלא לצורך האמור בסעיף 6(ה) לעיל ולצורך כך יפתח חשבון בנק מיוחד בו יופקדו הכספים הנ"ל ע"י הכונס והם יושקעו בני"ע צמודי מדד". 6. סעיף 10 לחוזה אינו רלוונטי לענייננו שכן מתייחס למקרה של מכירת החברה לצד שלישי לפני שהעובדים הנשארים יקבלו את המגיע להם מהמוסד לבטוח לאומי. נקבע כי במקרה זה "ישלם הכונס לעובדים תוך 30 יום מהמועד בו עברו הזכויות לצד ג' את הסכום שאושר להם כהוכחת-חוב ואשר אמור להשתלם להם ע"י המ.ל.ל. וכן ע"פ סעיף 6 (ה) לעיל ובתנאי שהעובדים יחתמו על כל המסמכים הדרושים כדי שהכספים שישלמו מהמ.ל.ל יועברו לכונס ו/או לחשבון הבנק של הכונס...". ההסכם אושר על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: בית המשפט) ביום 29.10.90. 7. נכון ליום 31.1.91 עמד לזכות העובדים בקופת הפיצויים המרכזית אשר התנהלה בבנק כללי לישראל (להלן: קופת הפיצויים) סך של 134,000 ₪ בקירוב. 8. בסוף חודש אפריל או תחילת מאי 1991 פנתה עו"ד הורנשטיין בשם העובדים לכונס, הודיעה כי בישיבה מיום 25.4.91 החליט ועד העובדים על חלוקת הכספים המופקדים בקופת הפיצויים בין כלל העובדים, כולל המפוטרים, על בסיס ותק בחברה. על כן בקשה מהכונס לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות שתאפשרנה קיום החלטת ועד העובדים. כונס הנכסים אכן הגיש בקשה למתן הוראות. בגוף הבקשה ציין כי בעקבות עמדת העובדים בטלה תניית סעיף 6(ה) לחוזה (ראה סעיף 12 לבקשה). 9. התובע ומספר עובדים נוספים אשר היו בעלי ותק רב בחברה סברו כי החלוקה המוצעת על ידי ועד העובדים מקפחת אותם. לפיכך פנה התובע למוסד לבטוח לאומי (מכתב מיום 30.4.91 (נספח ג' לתצהיר נ/1) על מנת לברר מהו נוהג חלוקת כספי קופה מרכזית לפיצויים בחברה בכינוס או בפירוק. בהסתמך על התשובה שקיבל פנה לבית המשפט בבקשה להורות על חלוקת כספי קופת הפיצויים בהתאם למוצע. בקשתו נידונה ביחד עם הבקשה למתן הוראות שהגיש הכונס ולמעשה נתקבלה עמדתו. 10. אין חולק כי לפי הוכחת החוב, כפי שאושרה על ידי הכונס היה זכאי התובע לתשלום סך של 133,921 ₪ נכון ליום 1.9.91. התובע קיבל בדין קדימה סך של 3,688 ₪, סך של 20,674 ₪ קיבל מהמוסד לביטוח לאומי וסך של 34,146 ₪ מקופות פיצויים שונות לרבות קופת הפיצויים. לפיכך נותר חוב בלתי מסולק מתקופת עבודתו בחברה טרם הכינוס בסך 106,409 ש"ח ₪ נכון ליום 3.5.90. כן טוען התובע כי בגין תקופת עבודתו בחברה בכינוס לא שולמו לו מענק שנתי בסך 1,430 ₪ וכמו כן נותר חוב פיצויי פיטורין בסך 5,928 ₪. 11. אין חולק, כי לאחר תשלום חובות החברה בדין קדימה ותשלום לנושים המובטחים בעלי שעבודים לא נותרו כספים בקופת הכינוס ולפיכך בעלי חובות רגילים לא קבלו תשלום כלשהו. ההליכים המשפטיים בין התובע לנתבעים 12. בעקבות זאת הגיש התובע תביעה לתשלום החוב האמור לבית הדין האזורי לעבודה, אשר נדחתה מחוסר סמכות עניינית. לאחר קבלת אישור בית המשפט להגשת התובענה הגיש התובע בהמשך תובענה כספית לתשלום סך של 168,620 ₪ המהווה את יתרת החוב נכון ליום 1.4.95 נגד כונס הנכסים ונגד החברה בפירוק. 13. בהחלטה מיום 13.1.98 קבעתי כי אין לתובע עילת תביעה נגד הכונס ועל כן נמחקה התובענה נגדו. כן קבעתי, כי אינו רשאי להגיש תובענה כספית אלא לסעד הצהרתי בלבד במהלכו יש להכריע בשאלה האם נוכח הסכמת העובדים לפדות את כספי קופת הפיצויים וחלוקתם בין כלל העובדים אשר קבלה אישור בית המשפט תקפים סעיפים 6(ה) ו-7 לחוזה ואם כן, האם זכאי התובע לתשלום יתרת חוב החברה מקופת הכינוס. 14. טענת הנתבעת הנה, בתמצית, כי ההסדר עליו הוסכם בסעיף 6(ה) וסעיף 7 לחוזה בא להיטיב עם עובדים אחדים שבשל ותק בעבודה ו/או גם גובה שכרם לא קבלו את מלוא המגיע להם מקופת הכינוס בדין קדימה ומהמוסד לבטוח לאומי. ההסדר החוזי כפי שמצא ביטוי בסעיפים 6(ה) ו-7 קבע כי כספי קופת הפצויים לא יחולקו בין כלל עובדי החברה אלא יועדו להשלמת תשלומים לעובדים הלל. משהסכימו העובדים לאחר מכן כי כספי קופת הפיצויים יחולקו בין כלל העובדים בוטלו סעיפים 6(ה) ו- 7 לחוזה. מכאן, אין לתובע זכות להפרע מעבר למה שקיבל. עוד הוסיפה הנתבעת כי בכל מקרה זכאי היה התובע להשלמת הפיצויים מהכספים המופקדים בקופת הפצויים ובשום פנים ואופן לא היה זכאי לתשלום היתרה מקופת הכינוס שכן היה בכך משום הסכם בלתי חוקי שיש בו העדפת נושים. לעניין חובות בגין תקופת עבודת התובע בחברה בכינוס טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי למענק שנתי היות שלא עבד שנה שלמה וכן כי לא הוכיח חוב בגין פצויי פיטורין. המסגרת הנורמטיבית 15. זכותו של התובע לפיצויי פיטורין ולתשלומי שכר נוספים בגין תקופת עבודתו בחברה טרם הכינוס אינה שנויה במחלוקת. 16. בהתאם להוראות סעיף 354 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג-1983 שהיתה בתוקף במועד הרלוונטי חובות בגין שכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 עד הגובה שנקבע הנם בגדר חובות בני קדימה. מעל הסכום האמור מעמד העובד הנו של נושה רגיל. כספים המופקדים בקופות לפצויים אינם שייכים לקופת הכינוס והם כספי העובדים. כן זכאים העובדים לקבלת תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי כמוסדר בפרק ח': בטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופירוק תאגיד של חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה- 1995 (דין זהה היה קיים במועד הרלוונטי). 17. אם לאחר התשלומים מקופת הכינוס בדין קדימה, מהמוסד לבטוח לאומי ומקופות הפיצויים למיניהן תוותר יתרת חוב יהיו העובדים כאמור נושים רגילים אשר יהיו זכאים לתבוע חוב זה מקופת הכינוס ואם נותרו בה כספים יקבלו תשלום באופן יחסי לגובה החוב. כאמור, במקרה דנן לאחר תשלום החובות בני קדימה ולנושים המובטחים לא נותרו נכסים בקופת הכינוס. הבקשה למתן הוראות 18. התובע טען כי לא היה צד לבקשה למתן הוראות. טענה זו אינה יכולה לעמוד מכמה טעמים. התובע היה מיוצג כמו כלל העובדים על ידי עו"ד הורנשטיין. פעולותיה כשלוח מחייבות את השולח (או השולחים) ובמקרה דנן גם את התובע. התובע היה ער לכך ועל כן לאחר החלטת ועד העובדים בדבר חלוקת כספי קופת הפיצויים פנה במכתב בשמו ובשם עובדים אחרים לעו"ד הורנשטיין (ראה מכתב מיום 16.5.91, נספח ה' לבקשה למתן הוראות שצורפה כנספח לתצהיר נ/1). 19. אמנם בכותרת הבקשה למתן הוראות שהגיש הכונס לא צוין שם התובע ברם, ברור שהתייחסה לכלל העובדים ואף צורפה אליה רשימת העובדים וגובה הסכום מכספי קופת הפיצויים לו זכאי כל אחד מהם. שם התובע מתנוסס בראש הרשימה. 20. לא זו אף זו, התובע עצמו נטל חלק פעיל הן בבירור המצב לאשורו והן בפנייתו לבית המשפט בבקשה לחלק את כספי קופת הפיצויים בדרך המוצעת על ידי המוסד לבטוח לאומי, שנתקבלה כאמור על ידי בית המשפט. 21. לפיכך אני קובעת כי התובע היה צד להליך למתן הוראות ולכן תוצאות הבקשה וההחלטה בעקבותיה מחייבים אותו. התניות החוזיות 22. התובע מסכים כי עם אישור הבקשה למתן הוראות בוטל סעיף 7 לחוזה. עם זאת, הוא סבור כי התניות בסעיף 6(ה) ובסעיף 7 קובעות חיובים נפרדים, כך שביטול סעיף 7 אשר לדעתו היווה מקור לתשלום יתרת החוב ותו לא, לא הביא לביטולו של סעיף 6(ה) שנותר לדעתו שריר וקיים. 23. פרשנות החוזה תעשה קודם כל על ידי פנייה ללשון החוזה עצמו תוך התייחסות למסגרת הנורמטיבית הרלוונטית ולראיות חיצוניות מהן ניתן להתחקות אחר כוונת הצדדים. 24. סעיף 6(ה) לחוזה מסדיר את זכותם של העובדים הנשארים שהוכחת החוב שהגישו אושרה וחרף זאת לא זכו לקבל את מלוא כספם מקופת הכינוס בדין קדימה ומהמוסד לבטוח לאומי על ידי כך שההפרש בין מה שאושר לבין מה ששולם יעמוד לזכות העובד וישולם לו עם פיטוריו מהחברה בכינוס. בסעיף 7 נקבע כי קופת הפיצויים "תשאר בידי הכונס לצורך ביצוע התשלומים המפורטים בס'6(ה) דלעיל". 25. שתי התניות האמורות מתייחסות לזכות העובד לקבל את יתרת כספו בגין תקופת עבודתו בחברה. האחת מתייחסת לעצם הזכות להפרש. האחרת קובעת את מקור התשלום. שתיהן קשורות זו בזו ויש לראותן כמקשה אחת. פרשנות זו העולה מלשון החוזה מתיישבת עם הוראות הדין הרלוונטיות. 26. לאחר תשלום חובות בדין קדימה ולנושים בעלי שעבודים יכול הכונס לשלם מקופת הכינוס לנושים הבלתי מובטחים. אם לא יהיו נכסים בקופת הכינוס לאחר תשלום לנושים המובטחים וחובות בני קדימה (כמו במקרה דנן) לא יוותרו בידי הכונס מקורות כספיים לתשלום ליתר הנושים בעלי חוב רגיל. במקרה דנן לא יהיו בידי הכונס כספים לתשלום לפי סעיף 6(ה) כך שבלא התניה בסעיף 7 היה סעיף 6(ה) נותר כאות מתה. מאידך, לו נותרו כספים בקופת הכינוס לתשלום לנושים בעלי חוב רגיל היתה התניה בסעיף 6(ה) הופכת את החוב לעובדים להם היא מתייחסת לחוב בן קדימה האסורה על פי דין בהיותה משום העדפת נושים שבית המשפט לא היה מאשרה בעת אישור החוזה. 27. המסקנה הנה אפוא שרק ויתור העובדים אשר קבלו את מלוא כספם בדין קדימה ומהמוסד לבטוח לאומי על זכויותיהם על קופת הפצויים יכול היה לשמש מקור להיטיב עם עובדים שנפגעו דוגמת התובע. 28. על כך ניתן להוסיף שהתובע היה מיוצג כאמור על ידי עורכת דין הורנשטיין, אשר נטלה חלק פעיל במשא ומתן לכריתת החוזה כך שעדותה היתה חיונית להוכחת גרסתו. על אף זאת לא הוזמנה להעיד. אין אלא להסיק כי לו הוזמנה היתה עדותה תומכת דווקא בעמדת הכונס. המנעות זו פועלת לרעת התובע (ראה ע"א 27/91 שמעון קבלו נגד ק' שמעון עבודות מתכת בע"מ פ"ד מט(1), 450). 29. לא זו אף זו. העובדה שבבקשה למתן הוראות מצא הכונס לנכון לציין מפורשות כי עם שינוי עמדת העובדים בוטלה התניה בסעיף 6(ה) לחוזה מלמדת על הלך המחשבה בעת כריתת החוזה (המתיישב כאמור עם הוראות הדין). 30. כמו-כן, התובע עצמו סבר כי חלוקת כספי קופת הפיצויים נוגדת את המוסכם בסעיפים 6(ה) ו-7 לחוזה (ראה מכתבו מיום 16.5.91 הנ"ל) ובכך נתן את דעתו לכך ששתי תניות חוזיות אלו שלובות זו בזו ועם חלוקת כספי קופת הפיצויים אבדה ההטבה עליה הוסכם בסעיף 6(ה) לחוזה. 31. אשר על כן אני קובעת, שחיובי הצדדים לפי סעיף 6(ה) וסעיף 7 לחוזה שלובים זה בזה ועם אישור הבקשה למתן הוראות אשר אפשרה חלוקת כספי קופת הפיצויים בין כלל העובדים בוטלו שתי התניות החוזיות האמורות. 32. כן אני קובעת כי גם לולא ביטולם היה התובע זכאי להפרש מתוך כספי קופת הפיצויים בלבד, ואם היה מתברר שאין די בהם כדי לכסות את מלוא ההפרש לא היה הדבר מקנה לו זכות עדיפה על יתר הנושים הרגילים להפרע מיתרת הכספים המצויים (אם היו) בקופת הכינוס. חובות מתקופת הכינוס 33. לגרסת התובע החל לעבוד בחברה בכינוס בחודש מאי 2000 ולטענת הכונס בחודש יולי 2000. פער זמנים זה הוא היסוד לתביעת חלק מהכספים הנתבעים מתקופת עבודת התובע בחברה בכינוס. 34. לפי החוזה כל העובדים ללא יוצא מן הכלל פוטרו ביום 3.5.00. חלקם (ביניהם התובע) אשר כונו "העובדים הנשארים" שבו לעבודה ביום 1.7.00. מכאן, קביעה לפיה עבד התובע בחברה בכינוס החל מחודש מאי תהווה העדפתו על פני עובדים נוספים. 35. התובע לא הוכיח כי הנתבעת נותרה חייבת לו כספים ולמעשה מודה בכך בא כחו בסיכומיו (ראה פסקה 54 לסיכומי התובע). הנטל להוכיח קיומו של חוב מוטל על התובע בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. התובע לא עמד בנטל זה ועל כן דין חלק זה של תביעתו להדחות. סוף דבר 36. אני קובעת אפוא כי סעיף 6(ה) וסעיף 7 לחוזה שלובים והם בוטלו עם שינוי דעת העובדים, הגשת בקשה למתן הוראות והחלטת בית המשפט אשר הורה על חלוקת כספי קופת הפיצויים. כן אני קובעת כי לולא הביטול היה התובע זכאי לתשלום ההפרש רק מהכספים אשר היו מופקדים בקופת הפיצויים ועד כמה שהיו בו כספים לשם כך. התביעה לתשלום כספים בגין חוב בתקופת עבודת התובע בחברה בכינוס נדחית. התביעה נגד הכונס נמחקה בהחלטה מיום 13.1.98. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 5,000 ₪ ומע"מ. בקביעת ההוצאות התחשבתי בעובדה שהתובע לא קיבל את מלוא הכספים להם היה זכאי בתקופת עבודתו בחברה. דין קדימה