נזק לרכב בדלת טוטאלוס: 1. התובע, בעליו של רכב מסוג סוזוקי סוויפט מ.ר. 87-2-1-54 (להלן: "הרכב"), טוען, כי רכבו נפגע בתאונה שהתרחשה ביום 26.9.96, עד אשר הוכרז, בעקבות התאונה, כאובדן מוחלט והוא עותר לפיכך, לחייב את הנתבעת, היא מבטחת הרכב, לשלם לו בגין נזקיו, שהם שוויו של הרכב ונזקים נוספים. 2. הנתבעת טוענת, כי אין עליה לפצות את התובע, משום שלאחר התאונה גרם הוא במתכוון לנזקים נוספים לרכב ולפיכך, חלים בענייננו סעיפים 25 ו-26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"). 3. בתיק זה העידו בפני המפורטים - מטעם התובע - הוא בלבד ומטעם הנתבעת - השמאי, מר בן יצחק גדעון (להלן: "השמאי") וסייר התנועה רס"ר סמי אלבז (להלן: "אלבז"). 4. אין כל מחלוקת, כי אכן התרחשה תאונה ביום האמור, כאשר רכבו של השוטר דרור מטלון (להלן: "הנהג הפוגע"), אשר לא העיד בפני, פגע בחלק האחורי של רכב התובע. 5. יחד עם התובע נסע, במועד האמור, בן דודו, משה שמש, אשר נטען אף, כי נחבל בעקבות התאונה והועבר לבית חולים, באמצעות אמבולנס. נוסע זה אף הוא לא הובא לעדות בפני. 6. ומהם הנזקים שנגרמו לרכב בעקבות התאונה? א. בטופס הודעה על תאונת דרכים מיום 29.9.96 (קרי, שלושה ימים לאחר התאונה) ציין התובע, כי "הרכב נפגע פגיעה חזקה מאחור והצדדים התקפלו" (הדגשה שלי - א.ב.נ). ב. בהודעה שמסר התובע לחוקר הנתבעת ביום 8.10.96 (מוצג נ/1) טען התובע, כי "כל החלק האחורי נפגע וכן קורת דלת ימין אף התרוממה ממקומה" . עוד טען התובע באוזני החוקר, כי לאחר התאונה דלת הנהג והנוסע שלידו לא נפתחו, אלא לאחר שהפעיל עליהן לחץ מבפנים. ג. הנתבעת הגישה לתיק חוות דעתו של השמאי מיום 30.10.96, אשר קבע, כי נצפו ברכב חמישה מוקדי נזק (נזק לדלת ימנית, נזק לכנף אחורית ימנית, נזק לחלק האחורי, נזק לכנף אחורית שמאלית, נזק לגג המרכב) ועוד קבע - "מדובר בחמישה מוקדי נזק שונים, שלדעתי אין כל קשר ביניהם". ד. מחקירת השמאי שבפני למדתי, כי במועד הבדיקה לא היה מודע לטענת התובע לפיה, נאלץ להפעיל לחץ על דלתות הרכב כדי לצאת ממנו וכדי לחלץ את הנוסע הנוסף ואף ציין, כי הפגיעה בדלת ימנית קדמית יכולה להיווצר עקב "לחיצה מבפנים כלפי חוץ" (ראה עמ' 11 שורות 29-30). ה. לאחר שמיעת עדותו של השמאי ניתן לקבוע, כי מוקדי הנזק בחלק האחורי ובחלק מהדלת הימנית מקורם בתאונה. ו. לאחר חקירת השמאי נותרה על כנה טענתו ולפיה, מוקדי הנזק בכנף אחורית ימנית, כנף אחורית שמאלית ובגג הרכב מקורם אינו בתאונה. ונציין, כי מעיון בתמונות שצורפו לחוות הדעת והמלמדות על הנזק, ניתן לראות מכות מעיכה בצדדיו השונים של הרכב, אשר ההגיון והשכל הישר מלמדים, כי לא יתכן שיגרמו עקב פגיעה מאחור. ז. ב"כ התובע טוען בסיכומיו, כי אין די בהכשרתו של שמאי כדי לקבוע ממצאים שכאלה ויש להביא מומחה שהכשרתו -מהנדס, על מנת שניתן יהיה להסתמך על קביעותיו, אך אין אני מקבלת טענה זו ודי לי בהכשרתו של שמאי לצורך הקביעה שבחוות הדעת. ח. לו חפץ התובע לסתור הטענה שהוכיחה הנתבעת, כי אין קשר בין מוקדי הנזק האמורים לעיל לבין התאונה, או להוכיח טענתו, כי "מכה מאחורה מכווצת את האוטו", (ראה עמ' 5 שורה 20) היה עליו להתכבד ולהמציא חוות דעת מטעמו, אך כזאת לא נעשה. 8. לאור קביעתי ביחס לנזקים שנגרמו לרכב בעקבות התאונה, יש לבחון האם הוכח מתי נגרמו לרכב שאר הנזקים, אשר לגביהם מקובלת עלי גרסת השמאי שלא נסתרה, כי לא נגרמו בעקבות התאונה. 9. הנתבעת טוענת, כי אלה נגרמו במתכוון ע"י התובע לאחר התאונה וזאת על מנת להגדיל נזקי הרכב ממנו רצה להיפטר, כאשר שוכנעתי, כי כוונתו של התובע היתה למכור את רכבו. 10. אלבז, סייר התנועה העיד בפני וציין, כי הוא זוכר "בכללי" את התאונה, משום שלא הונח בפניו דו"ח הפעולה, אך הוסיף¨"על פי מה שמסרתי לכם אחרי התאונה, שהרכב היה פגוע מאחור אבל לא משהו רציני ואת זה אני יכול לאמר בוודאות גם היום" (ראה עמ' 8 שורות 8-7). 11. הנתבעת יכולה היתה לבחון ולבדוק הרכב רק עם הגיעו למוסך ועם הגיעו - נערכה חוות הדעת בגינו. לנתבעת אין אפשרות, איפוא, להצביע באופן מוחלט על שארע לרכב מאז קרות התאונה ועד הגעתו למוסך ואולם, יכולה היא להעלות תמיהות ולהביא ראיות, המחזירות את הנטל אל כתפי התובע להוכיח ולשכנע כי אין כל ממש בטענותיה. 12. הנתבעת הצליחה לשכנע בטענתה, כי מוקדי נזק שונים לא התרחשו בתאונה נשוא התיק ואילו התובע לא רק שלא הצליח להפריך טענה זו - אלא אף ביסס עמדת הנתבעת עת חזר וטען, כי מוקדי הנזק אכן נגרמו בתאונה ולא נתן הסבר אחר והגיוני לקיומם. 13. לטענת התובע, כעולה מהודעתו בפני החוקר (נ/1) ממקום התאונה התקשר לאחיו, שחר, על מנת שיפנה הרכב למוסך "השלשה" ולמחרת ובעקבות שיחה עם סוכן הביטוח, הזמין את חברת "שגריר" על מנת שיפנו הרכב למוסך בהסדר. התובע לא הביא לעדות איש מהמעורבים, על מנת שיעידו בנוגע למצב הרכב ממועד לקיחתו ממקום התאונה ועד הגעתו למוסך שבהסדר. ההלכה היא, כי מי שנמנע מהבאת עד עושה כן מחשש שעד זה ירע את מצבו והמנעותו זו עומדת לו לרועץ. 14. יש לבחון כעת אם יש בענייננו מקום להחיל את הקבוע בסעיף 25 לחוק, שמטרתו להרתיע את המבוטח מלמסור למבטח הודעות כוזבות או להעלים ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות - כאשר הסנקציה כנגד התנהגות זו של המבוטח הינה פטור מוחלט של המבטח מהחבות. ההלכה היא, כי שלושה יסודות לסעיף: א. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות. ב. מודעות של המבוטח לאי הנכונות ולכזב של העובדות שנמסרו. ג. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. (ראה רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד נסרה, דינים עליון נ"ד 259). 15. לטעמי, ענייננו נכנס בגדר סעיף 25, שכן משבחרתי לאמץ את גרסת השמאי ולפיה, מוקדי נזק שונים לא נגרמו בתאונה והתובע לא המציא חוו"ד שתסתור גרסה זו, ודבק בגרסתו הבלתי מוכחת, כי הנזקים נגרמו בתאונה, הרי יש לאמר, כי בטענתו זו שהעלה ביודעין כלפי המבטחת, מסר עובדות כוזבות במטרה להוציא כספים, שלא כדין, מן המבטחת. משכך - חל פטור מלא של הנתבעת מהחבות ודין התביעה - להדחות. התובע ישלם הוצאות הנתבעת וכן שכר טרחת עורך דינה בסך של 7,500 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק. ביחס להוצאות - מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל. ביחס לשכר הטרחה - מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים. ניתן בלשכתי היום, ג' באב, תשס"א (23 ביולי 2001) בהעדר הצדדים א. באום-ניקוטרה, שופטת רכבאובדן גמור (טוטאלוס)נזק לרכב