נפילה ברחוב באבני חצץ  1. עסקינן בתביעת נזיקין שהגישה התובעת לפיצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לה, לטענתה, ביום 8.9.97, בעת שהחליקה על "גרגרי האבן ש"ריצפו" את הרחוב", בו היא מתגוררת - רח' הכלניות שביקנעם עלית (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה כנגד המועצה המקומית יקנעם עלית (להלן: "הנתבעת 1") ומבטחה, הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") וכן כנגד מר עטאף מוחמד סאלח (להלן: "הנתבע 3") ומבטחו, ציון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 4"), כמי שביצע, באותה עת, עבודות שיקום ופיתוח במקום, על פי הזמנת הנתבעת 1. הנתבעות 2-1 שלחו לנתבעים 4-3 הודעה לצד שלישי הנסמכת על הוראות החוזה, אשר נחתם בין הצדדים (נ/2), הכולל, בין היתר, הוראת שיפוי. 1.1 בתום שמיעת הראיות הודיעו הצדדים כי הגיעו לידי הסכמה, לפיה תצומצם "המחלוקת לשאלת האחריות בלבד כאשר הנזק יועמד על סך של 12,500 ₪ + שכ"ט עו"ד (20%) + החזרת אגרת משפט" (ראה עמ' 38 לפרוטוקול). 2. נסיבות קרות התאונה 2.1 משנסיבות קרות התאונה הינן הנדבך הראשון, אשר על בית המשפט לקבוע ועל בסיסו לבחון את שאלת אחריותם הנזיקית של הנתבעים, הרי שראשון לכל, יש לדון ולהכריע בפלוגתא הראשונה, כפי שנוסחה על ידי ב"כ התובעת, בסיכומיו - "האם החליקה התובעת בתאריך 8.9.97, כטענתה, על גרגרי אבן "שריצפו" את הרחוב באותו מועד ?" 2.2 גרסה ראשונה באשר לנסיבות החבלה נמסרה על ידי התובעת במוקד הרפואי, אליו פונתה לקבלת עזרה ראשונה- "הנ"ל נפלה לפני מספר דקות וקיבלה חתך בברך ימין" (נספח א' ל- ת/3) על גרסה זו הנעדרת כל התייחסות לנסיבות הנפילה, כמו גם לגורם לה, חזרה התובעת בחדר המיון בבית חולים "העמק", שם הוסיפה וציינה כי נפלה ליד ביתה- "לדבריה היום נפלה על יד בית ונחבלה בברך ימין וקרסול ימין" (נספח ב' לת/3) עינינו הרואות, כי התובעת תארה את אירוע החבלה כ"נפילה" סתם ולא כנפילה בעקבות החלקה. 2.3 גרסה ראשונה מלאה ומפורטת באשר לנסיבות קרות התאונה נמסרה על ידי התובעת בכתב תביעתה, גרסה, אשר יש בה כדי לתחום את ד' אמות "חזית המריבה" - "בחודש 9/97 בוצעו ברחוב הכלניות הנ"ל עבודות שתכליתן החלפת האספלט באבנים משתלבות (רחוב הולנדי")... טרם ביצוע הריצוף באבנים משתלבות גירד הנתבע 3 את כל הרחוב מאספלט בלי להותיר מעבר כלשהו שיאפשר לתושבי הרחוב ו/או משתמשים בדרך מעבר בטוח ונוצר מצב בו כל מי שעבר ברחוב, חייב היה, לעבור בדרך חתחתים שהיתה זרועה בגרגרי אבן (חצץ)... בתאריך 8.9.97 החליקה התובעת על גרגרי האבן ש"ריצפו" את הרחוב בקטע משופע, נפלה ונחבלה בגופה, במיוחד בברך ובקרסול רגל ימין" (סעיפים 4-2 לכתב התביעה) למקרא כתב התביעה עולה כי התאונה ארעה לאחר שהנתבע 3 השלים את פעולת "גירוד" האספלט מהכביש כולו והותירו "זרוע" בגרגרי חצץ, אשר היוו מכשול ומפגע לכל העושים שימוש בדרך. 2.4 גרסה דומה באשר להחלקתה על שברי אבנים וחלקי חצץ, מסרה התובעת במענה לשאלון, אשר הופנה אליה על ידי הנתבעים 4-3 (ראה שאלה 50 - תיק מוצגי הנתבעים 4 - 3). יצוין, כי במענה לשאלון נמנעה התובעת מלתאר את העבודות שבוצעו בכביש (גירוד האספלט כולו) ואת מצבו לאחריהן (דרך חתחתים). 2.5 בעדותה הראשית נדרשה התובעת לתיאור נסיבות קרות התאונה וחזרה על הגרסה העולה מכתב התביעה - "בתאריך 8.9.97 בהיותי הולכת ברחוב בו אני גרה, החלקתי על גרגרי אבן קטנים ונפלתי. במקום בו נפלתי לא היה באותה עת כביש ולא היתה מדרכה מפני שהקבלן שעשה שם שיפוצים גירד את המקום והשאיר שטח לא ישר עם המון אבנים קטנות" (ת/3 - סעיפים 4-3) 2.6 בחקירתה הנגדית, משנדרשה התובעת על ידי ב"כ הנתבעות 2-1 לתאר את המקום בו ארעה התאונה השיבה - "ש. מה היה בכביש. חצץ, פסולת שהפכו את הכביש, כי שמו אבנים שם. הפכו לגמרי. ... המצב של הכביש כמו שהיה בזמן התאונה היה בגלל עבודות הקבלן. כן, בטח. קודם היה מלט, הפכו ושמו הכל אבנים" (עמ' 13 - 12 לפרוטוקול) על גרסתה זו, לפיה החליקה במקום בו "הפכו לגמרי" את הכביש, עמדה התובעת אף במענה לשאלת בית המשפט- "ש. לפני שהקבלן התחיל את העבודה היתה מדרכה או רק כביש אספלט. ת. ישר היה והפכו אותו. ליד הבית שלי היתה מדרכה, איפה שנפלתי לא היתה מדרכה." (עמ' 13 לפרוטוקול) אך חזרה בה מגרסתה זו במענה לשאלות ב"כ נתבעים 4-3, בעת שהוצגו בפניה תמונות, המתעדות את מצב הכביש לאחר "גירוד" האספלט - "ש. אני מראה לך תמונה שאחרי שקלפו את האספלט וגרדו. אני נפלתי לפני." (עמ' 14 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) 2.7 דומה בעיני, כי בסופה של החקירה הנגדית "יצאה האמת אל האור", אותה אמת, בה נאלץ בנה של התובעת להודות בחקירתו הנגדית (ע"ת 2). 2.71 בעוד שבעדותו הראשית (ת/2) העיד כי במועד בו נפלה אמו "היה הרחוב בו היא גרה בשיפוצים, ובמקום כביש ומדרכה היה שטח מלא מהמורות וגרגרי אבן" (ת/2 - סעיף 3 ההדגשה שלי- ש.י.), הרי שבחקירתו הנגדית, משהתבקש לתאר את מצב הדרך המתועדת בתמונות שצילם שבוע - שבועיים לאחר התאונה (נספח א' ל- ת/2) הודה כי באותה עת טרם "גורד" הכביש "והיה במצב של אספלט"- "ש. בתמונה האמצעית, זה כביש אספלט. לדעתי כן. ש. זאת אומרת שבשלב זה, שבוע שבועיים אחרי התאונה, הכביש במקום לא גורד ולא קולף על ידי הקבלן והיה במצב של אספלט. נכון. ..." (עמ' 11 לפרוטוקול) לא למותר לציין, כי לא עלה בידי התובעת לזהות את התמונות שצילם בנה (נספח א' ל- ת/2) כמקום אירוע התאונה (ראה עמ' 13 לפרוטוקול) ובעדותה אף הבהירה כי במקום בו נפלה מעולם לא היתה מדרכה, זאת בניגוד לעדות בנה- "ש. במקום שנפלת, לא היתה מדרכה גם קודם. אף פעם לא היתה שם מדרכה" (עמ' 14 לפרוטוקול) עוד ובנוסף מוצאת אני לציין, כי במראה הרחוב הנשקף מהתמונות שצולמו על ידי בנה של התובעת, בסמוך לאחר התאונה, אך נהיר הוא כי אין ממש בטענת התובעת, כפי שעולה מכתב התביעה, ולפיה עקב עבודות השיפוץ "נוצר מצב בו כל מי שעבר ברחוב, חייב היה לעבור בדרך חתחתים שהיתה זרועה בגרגרי אבן (חצץ)". מעיון בתמונות עולה כי טרם בוצעו עבודות בחלקה הארי של הדרך וכי אותם "גרגרי אבן" נמצאו אך בשוליה, באופן שניתן גם ניתן היה לעבור ברחוב, בדרך שאינה "דרך חתחתים", "זרועה בגרגרי אבן". 2.8 לתמיכה בגרסתה ביקשה התובעת להעיד שני עדי ראיה, הגב' מזל אגוזי (ע"ת 1) ומר יגאל הירטנשטיין. במהלך שמיעת הראיות ביקש ב"כ התובעת למשוך את תצהירו של מר הירטנשטיין, כך שנשמעה עדותה של הגב' מזל אגוזי בלבד. 2.81 בעדותה הראשית (ת/1) ציינה הגב' אגוזי, כעדת ראייה לתאונה, כי התובעת החליקה על הגרגרים שהיו ברחוב, לאחר שהקבלן פירק את הכביש ואת המדרכה- "בתאריך 8.9.97 עמדתי בפתח ביתי ושוחחתי עם יגאל הירטנשטיין. ויקטוריה חלפה על פנינו, אמרה שלום והמשיכה בדרכה. שניות ספורות לאחר מכן החליקה על הגרגרים שהיו ברחוב ונפלה, ויגאל רץ אליה וסייע לה לקום. בזמן שויקטוריה נפלה, היה הרחוב שלנו בשיפוצים, והקבלן כבר פירק את הכביש והמדרכה, וכל השטח היה מלא בגרגרי אבן קטנים" (ת/1 - סעיפים 4-3) לכאורה, עדות זו תומכת תמיכה מלאה בגרסתה של התובעת, כפי שעלתה מעדותה הראשית, הן לענין הגורם לנפילה (אבני חצץ) והן לענין "מצב הדרך" (לאחר פירוק הכביש כולו), אך דומה כי אלה אינם פני הדברים. במהלך חקירתה הנגדית הוברר כי כלל אין ביכולתה להתייחס לגורם לנפילה (להבדיל מעצם הנפילה)- "ש. בסעיף 4 לתצהירך את אומרת שהרחוב היה בשיפוצים, הקבלן פירק את המדרכה וכל הרחוב היה מלא אבן וגרגרים. ת. אני לא יודעת אם היה אספלט, אני ראיתי שהיא החליקה, לא זוכרת על מה היא החליקה. לביהמ"ש על מה היא החליקה. ת. לא שמתי לב לדברים כאלה. אני לא יכולה להגיד. אולי היה שם חצץ אולי היו גרגרים, אני לא יודעת מה היה שם. אני נפלתי באבנים המשולבות" (עמ' 9 לפרוטוקול) 2.82 כאמור, אין חולק כי לתאונה היה עד אדם נוסף, אותו מר הירטנשטיין, אשר על העדתו ויתרה התובעת (תצהיר עדותו הראשית הוצא מתיק בית המשפט). בעניין זה, דומה עלי כי יש לנהוג על פי ההלכה, לפיה הימנעות מהבאת ראיה רלוונטית, המצויה בהישג יד, ללא מתן הסבר סביר לכך, תעמוד לבעל הדין (תובע או נתבע) לרועץ- "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פד"י לה (1) 736) (ההדגשה שלי - ש.י.) 3. נוכח הסתירות שהתגלו בעדויות התובעת ועדיה באשר ל"מצב הדרך" במועד קרות התאונה, ומשהטענה המונחת בבסיס גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה, לפיה החליקה בעת שהכביש היה "מגורד" ו"הפוך כולו" קרסה, משל היתה כלא היתה, הרי שאין בידי להסתפק בעדותה של התובעת לענין נסיבות נפילתה - החלקה על גרגר אבן / חצץ - אשר נותרה עדות יחידה של בעל דין, ללא כל סיוע. (ראה הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971) דומני, בכל הכבוד, כי על יסוד חומר הראיות שבא בפני ובשים לב לעובדה כי הסיבות לנפילה בכלל ובגיל מבוגר בפרט הינן רבות ומגוונות (התובעת עצמה נפלה בשנת 96' ונקעה את קרסולה - ראה עמ' 15 לפרוטוקול), לא אוכל לקבוע כממצא עובדתי כי התובעת החליקה על גרגר אבן / חצץ, ומשכך הרי שדין תביעתה להדחות, ללא צורך בבירור כל שאר הפלוגתאות הנוגעות לשאלת אחריותם של הנתבעים. 4. סוף דבר - דין התביעה להדחות מהטעמים המבוארים לעיל, וכך אני מורה. בנסיבות הענין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה