פסק דין 1. המבקשת מייצגת את קהילת "עדי יהוה" בישראל, ובשנים 2000 עד 2005 איפשרה לה המשיבה מס' 1 (להלן - המשיבה), המנהלת את מרכז הקונגרסים בחיפה, להיעזר באולמות המרכז לצורך קיום כנסים הכל על פי הסכמים מסחריים שנקשרו בין הצדדים, בדומה להתקשרויות של המשיבה עם אחרים. פעילות זאת של המבקשת במרכז, לא נראתה לחוגים שונים, דתיים, בחיפה וכתוצאה מכך ולאחר פניה של ראש העיריה במכתב מיום 6.11.05 החליטה המשיבה שלא להמשיך בהתקשרות זאת ולא לאפשר למבקשת להמשיך בקשר המסחרי עימה, כמקודם. 2. בגין האמור, הוגשה ביום 16.3.06 המרצת הפתיחה דנן בה ביקשה המבקשת ליתן "צו האוסר על המשיבה להפלות את המבקשת מחמת דת, השתייכות דתית או טעם דומה אחר, ולהימנע לפיכך מלסרב להתקשר עם המבקשת בהסכם או בהסכמים לקיום כנסים ו/או אירועים במרכז הקונגרסמים הבינ"ל בחיפה בשנת 2006 או בכל מועד אחר, באותם תנאים מסחריים או בתנאים מסחריים דומים לתנאי ההתקשרות של המבקשת עם המשיבה בחמש השנים האחרונות." 3. בתשובתה טענה המשיבה כי היא זכאית שלא לאפשר למבקשת שימוש במתקניה ובאולמות המרכז ולא להתקשר עימה בהסכם כלשהו, שכן היא "גוף פרטי" הזכאי ל"חופש התקשרות" בניהול עניניו; שיקוליה הם שיקולים עסקיים; היא נכחה לדעת שהתקשרות עם המבקשת תביא להפסדים בעקבות הימנעות חוגים רחבים בחיפה להיעזר בשירותיה. עוד טענה המשיבה, כי המבקשת יכולה לשכור אולם אחר, אם בחיפה אם במקום אחר לצורך כינוסיה, ואין כל הכרח או הצדקה, לאור כל זאת, להיעתר לבקשה. 4. עוד מתחילת ההליך, עמדה זו של המשיבה לא נראתה לבית המשפט כעמדה ראויה העשויה לבוא בחשבון להצדקת ההפליה שבה נקטה המשיבה כלפי המבקשת. המלצתי על כן למשיבה, חזור והמלץ, לשקול את עמדתה מחדש, אך היא דבקה בעמדתה בעיקשות. שינוי בעמדתה חל רק לאחר שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 31.1.07 עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, כפי שפורט בכתב ובהרחבה מטעמו על ידי עו"ד עמית קורן, על פני 22 עמודים. בעקבות הגשת עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה הודיעה המשיבה ביום 4.2.07 כי היא אינה מתנגדת למתן הסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה. 5. עמדת היועץ המשפטי לממשלה בכל הנושאים המפורטים בהודעה שהוא הגיש, מקובלת על בית המשפט, והיא משקפת אל-נכון את הדין בעניננו. המשיבה איננה גוף פרטי, היא גוף ציבורי ואין זה משנה שהמרכז מנוהל על ידי חברה בע"מ. המרכז הוקם בכספי הציבור ולמען הציבור על כל גווניו. המשיבה כפופה לדין הציבורי בכל מה שקשור לאיסור הפליה, ותהליך "ההפרטה" החלקי שנעשה לגבי המרכז, אינו משחרר אותה מחובותיה הציבוריים, וזאת היה על המשיבה לקבל ולהפנים, עוד מלכתחילה. 6. ההפליה בה נקטה המשיבה כלפי המבקשת, פסולה היא בתכלית ומנוגדת לעקרון השוויון ולהגינות (ראה בג"צ: 6427/02 התנועה לאיכות השלטון נ' הכנסת, תקדין עליון 2006(2) 1559). הדרך בה פעלה המשיבה נוגדת גם את הוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א - 2000, הקובע בסעיף 3 כי "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת, או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות." עוד קובע החוק, כי אין נפקא מינה "אם העיסוק נעשה למטרת רווח או שלא למטרת רווח ואם נגבה או לא נגבה תשלום תמורת הספקת המוצר או השירות הציבורי, הפעלת המקום הציבורי, מתן הכניסה למקום הציבורי או מתן השירות במקום הציבורי." כל זאת היתה המשיבה חייבת לדעת עוד בטרם החליטה להפלות לרעה את המבקשת, ויש להביע צער על כי הגיעו הדברים לניהול הליך משפטי ממנו אפשר היה להימנע. 7. נראה כי התמונה העולה מן ההליך שבפני מחייבת עשיית בירור ונקיטת פעולות אשר יביאו להגברת הפיקוח הציבורי על אופן ניהולו של מרכז הקונגרסים בחיפה. נדרש כי המרכז יתנהל על פי אמות מידה שאינן עסקיות בלבד, תוך הפנמה של איסור הפליה כלפי הנזקקים לשירותיו. על אף השינוי בעמדתה של המשיבה, לא השתכנעתי כי הדברים הופנמו בתודעת מנהליה כראוי. יש לעקוב אחר הדברים ולהפנימם. 8. לאור כל האמור, אני מקבל את המרצת בפתיחה ונותן בזה צו כמבוקש, האוסר על המשיבה להפלות את המבקשת, הכל כמצוטט בסעיף 2 לעיל. יש לראות בהכרעה שבהמרצת הפתיחה קביעה בעלת משמעות כללית יותר, המחייבת את המשיבה לראות עצמה כגוף ציבורי החייב לפעול על פי שיקולים ציבוריים ללא הפליה, תוך קיום מלא של הוראות חוק איסור ההפליה הנ"ל ודחיה הצידה של שיקול עסקי כהצדקה (שאינה יכולה לבוא בחשבון) להפליה או לסטיה מעקרון השוויון. 9. נותרה שאלת ההוצאות. המבקשת עותרת לכך שאחייב את המשיבה בהוצאות בסך 175,602 ₪. היא טוענת כי זהו סכום ההוצאות הריאליות שנאלצה להוציא בעקבות ניהול ההליך דנן. היא מסתמכת על בג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות ייבוא, תקדין עליון 2005(2) 4087. 10. מוצא אני לנכון להתחשב בכך שבסופו של דבר עשתה המשיבה את הצעד הראוי בכך שחזרה בה מעמדתה הבלתי ראויה בה נקטה בתחילה. עוד אני לוקח בחשבון כי במכתבו מיום 4.2.07 הציע בא כח המבקשת למשיבה כי בעקבות שינוי עמדתה, יוטלו הוצאות בסכום של 50,000 ₪ + מע"מ, בלבד. הערכה זו של ההוצאות הראויות נראית לי הוגנת. 11. סיכומו של דבר: המרצת הפתיחה מתקבלת. ניתן הסעד המבוקש בה והמשיבה מחוייבת בהתאם לכך. המשיבה מחוייבת בזה לשלם למבקשת את אגרת המשפט וכן סך של 50,000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין + מע"מ. החיוב הוא לעוד 30 יום מהיום. הפליה / אפליה