.1בכתב התביעה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. התביעה התבססה על טענת התובעת כי עבדה אצל הנתבעת כגננת במשך למעלה מ- 4שנים, ופוטרה ללא הודעה מוקדמת. .2בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי התובעת עבדה אצל הנתבעת כעובדת נקיון אך נישאה ועברה לגור בכפר אחר, ערב אלסעאידה, אשר איננו מרוחק ממקום מגוריה הקודם. הנתבעת טענה כי התובעת התפטרה מעבודתה עקב נישואיה. .3הליך הפישור שהיה בין הצדדים בפני נציגי ציבור - לא הביא לסיומו של הסכסוך, והתיק נקבע לדיון מהיר. ביום הדיון - הגיעו הצדדים להסכמה כי התיק יועבר למתן פסק דין שיינתן לאחר הגשת סיכומים בכתב שאליהם יהיה ניתן לצרף מסמכים. הסיכומים אכן הוגשו וכעת ניתן פסק דין זה. אלה העובדות הרלוונטיות העולות מהמסמכים שבפנינו .4מכתבי הטענות עולה מחלוקת בשאלת תפקידה של התובעת; האם היתה גננת או שמא עובדת נקיון. אין במסמכים שבפנינו תשובה לשאלה. נעיר כי ביחד עם מתן פסק דין זה, אנו נותנים פסק דין גם בתובענה אחרת שבין הצדדים (תיק ד"מ 4725/99), שבה הוגשו תלושי משכורת של התובעת. מתלושי המשכורת עולה כי התובעת עבדה במחלקה המוגדרת "מגרש כדורגל". לא ניתן לדעת לפי שמה של אותה מחלקה אם התובעת עבדה כגננת או כעובדת נקיון. מכל מקום, לדעתנו, התשובה איננה רלוונטית לסעדים המתבקשים. לפיכך, אין אנו מכריעים במחלוקת זו. .5לא נראה מכתבי הטענות שיש מחלוקת בענין תקופת העבודה. אמנם, הנתבעת מכחישה, הכחשה כללית את הנטען בכתב התביעה ואת הנטען בסעיף 3לכתב התביעה בענין תקופת העבודה, אך בסעיף 6לכתב ההגנה, כשהנתבעת מפרטת את גרסתה בענין האמור בסעיף 3לכתב התביעה - היא מתייחסת רק לתפקידה של התובעת ולא למשך העבודה. נעיר כי בתלושי המשכורת שהוגשו לתיק ד"מ 4725/98 המוזכר לעיל, מצויין ה"ותק", וכי הוא מתאים לטענתה של התובעת בענין מועד תחילת עבודתה. לפיכך, אנו קובעים כי התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת בחודש אוקטובר 1994וסיימה את עבודתה בסוף חודש דצמבר 1998, כלומר - תקופת עבודתה היתה בת ארבע שנים ושלושה חודשים. (בכתב התביעה התייחס ב"כ התובעת לתקופת העבודה הנטענת כאילו היתה בת יותר מ- 5שנים, אך נראה שבכך היתה לו טעות חישוב גרידא). .6בכתב התביעה נטען (לפחות באופן משתמע) כי שכרה החודשי של התובעת היה בסך 500, 2ש"ח. הנתבעת, בכתב הגנתה, לא חלקה באופן מפורש על טענה זו. עיון בתלושי המשכורת שהוגשו לתיק ד"מ 4725/98 הנ"ל, מעלה כי בחודש דצמבר 1998עמד שכר הברוטו של התובעת על סך 719.20, 2ש"ח. אולם, מאחר שאין מקום לפסוק לתובעת סכומים מעבר למה שהיא תבעה, נראה אותה כאילו שכרה עמד רק על הסכום שנטען על ידיה, כלומר על סך 500, 2ש"ח לחודש. .7המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת אופן סיום יחסי העבודה. האם התובעת פוטרה או התפטרה בשל נישואיה והעתקת מקום המגורים עקב הנישואין. (נעיר כי בשל כך שאין מרחק של לפחות 40ק"מ בין מקום המגורים החדש הנטען לבין עין מאהל - אין מקום לפסוק לתובעת פיצויי פיטורים על פי סעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963). .8הנטל להוכיח את הפיטורים - מוטל על התובעת. לשם הרמת נטל ההוכחה, נסמכת התובעת על מכתב פיטורים מיום 31.12.98, שנחתם על ידי ראש המועצה של הנתבעת, ובו נאמר כך: "לשם ישום תוכנית ההבראה שנעשתה בשיתוף משרד הפנים, ובגלל שנתקבלת לעבודה ללא תקן מאושר וללא מכרז החלטתי לפטר אותך וזאת החל מ- .1.1.99לשם הסדרת נושא הפיצויים עליך לפנות למח' מינהל כספים ולגזברות. ...". לכאורה, מכתב זה אמור לשמש ראיה מכרעת לכך שהתובעת אכן פוטרה, בלא הודעה מוקדמת, אלא שהנתבעת טוענת כי התובעת היתה בין אלה שקיבלו מכתבי פיטורים רק בשל העובדה שהיא התקבלה לעבודה שלא כדין, אך בפועל - התובעת התפטרה מעבודתה. .9טענתה האמורה של הנתבעת, איננה מקובלת עלינו ואף תמוהה. א. העובדה שלטענת הנתבעת התובעת התקבלה לעבודה שלא כדין, איננה יכולה לכשעצמה להסביר את הוצאת מכתב הפיטורים וחתימתו על ידי ראש המועצה. ב. בכתב ההגנה (אשר לפי האמור בסעיף 7בו, נכתב, כנראה, כשהנתבעת סברה שמכתב הפיטורים איננו מצוי בידי התובעת) - לא הזכירה הנתבעת במאומה את טענותיה בענין קבלה שלא כדין לעבודה, ולא ניסתה להסביר את הנסיבות שבהן נרשם מכתב הפיטורים. רק משהתברר לנתבעת (כנראה עקב הגשת הסיכומים) שמכתב הפיטורים מצוי בידי התובעת והוגש לתיק - העלתה הנתבעת את טענותיה על נסיבות קבלתה של התובעת לעבודה. ג. מאחר שאין מחלוקת על מועד הפסקת העבודה (31.12.98), תמוה מאד ש"התפטרותה" כביכול של התובעת, עקב נישואיה, היתה בדיוק באותו מועד שבו פוטרה על פי מכתב הפיטורים. .10לאור האמור לעיל, אנו רואים את התובעת כמי שעלה בידיה - בהסתמך על מכתב הפיטורים המפורש - להוכיח כי אכן פוטרה מעבודתה, בהתאם למכתב פיטורים מיום 31.12.98, בלא הודעה מוקדמת. הזכאות לפיצויי פיטורים .11טענותיו המשפטיות של ב"כ התובעת בענין זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים, אינן צריכות פירוט והבהרה; התובעת פוטרה ועל כן היא זכאית לפיצויי פיטורים. .12נעבור כעת לבחון את טענותיה של ב"כ הנתבעת, בסיכומיה, בענין הזכות לפיצויי פיטורים. עם זאת, נעיר כי בסיכומי הנתבעת יש ערבוב מסויים בין הטענות כנגד עצם הזכות לפיצויי פיטורים לבין הטענות כנגד החיוב בפיצוי הלנה, וננסה להפריד בין שני סוגי הטענות. .13הטענה הראשונה (סעיף 2לסיכומי הנתבעת) - היא שמאחר שהוסכם על אי- שמיעת עדויות - יש לראות את כל האמור בכתב ההגנה כנכון. דין טענה זו להידחות מייד. אכן הוסכם בין הצדדים שלא תישמענה ראיות, אך אין להסיק מכך את מה שהנתבעת מבקשת להסיק. אם טענתה של הנתבעת היתה נכונה - הרי שבאותה מידה היה ניתן לטעון כי יש לראות את כל האמור בכתב התביעה כנכון. .14הטענה השניה (סעיף 3לסיכומי הנתבעת) - היא טענת התיישנות. ב"כ הנתבעת לא פירשה אם הכוונה להתיישנות דיונית על פי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, או שמא הכוונה להתיישנות בענין פיצוי ההלנה בלבד, לפי סעיף 17א לחוק הגנת השכר, התשי"ח- .1958מצד אחד נראה כי התכוונה רק לענין התיישנות הזכות לפיצוי הלנה, באשר היא הזכירה את סעיף 17א לחוק הגנת השכר, אך מאידך - הטענה היא להתיישנות כל התביעה (כלומר - לרבות התביעה בגין קרן פיצויי הפיטורים). בין אם כך ובין אם כך - דין טענת ההתיישנות להידחות. לא זו בלבד שלא חלפו 7שנים מיום הפיטורים, אלא שבעת הגשת התביעה - אף לא חלפה שנה מיום הפיטורים, כך שגם הזכות לפיצוי הלנה לא התיישנה. .15הטענה השלישית (סעיף 4.1לסיכומים) - מתייחסת לשאלת כשרות קבלתה של התובעת לעבודה. לטענת הנתבעת - התובעת התקבלה לעבודתה בניגוד לצו המועצות המקומיות (שירות העובדים), התשכ"ב- 1962(שייקרא להלן: "צו השירות"), ובניגוד לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), התשל"ז- 1977(שייקרא להלן: "צו הנוהל"). גם טענה זו אין בידינו לקבל, בשל כל אחד מהטעמים הבאים: א. הנתבעת לא הסבירה מה הקשר בין אופן קבלתה של התובעת לעבודה לבין העדר זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים. אין חולק שהתובעת היתה עובדת של הנתבעת. קבענו לעיל כי היא פוטרה. חוק פיצויי פיטורים איננו מסייג את הזכאות לפיצויי פיטורים רק לעובדים שהתקבלו בדרך שנקבעה בחקיקת משנה כלשהי, אלא הוא חל על כל העובדים שפוטרו. ב. אם היה פגם בדרך קבלתה של התובעת לעבודה אצל הנתבעת, הרי שפגם זה אמור להיזקף דווקא לחובתה של הנתבעת, שהיא המחוייבת לפעול בהתאם לצו השירות ולצו הנוהל. אין לזקוף אותו לחובתה של התובעת (הנתבעת אף לא טענה כי התובעת היתה שותפה לאי-התקינות שבקבלתה לעבודה). ג. הנתבעת לא טענה (וודאי שלא הראתה) מה באופן קבלתה של התובעת לעבודה היה מנוגד לצו השירות או לצו הנוהל. הנתבעת לא הביאה כל ראיה או ראשית ראיה לדרך שבה התקבלה התובעת לעבודה, למרות שניתן להניח שבמסמכי הנתבעת מצויים גם מסמכים המלמדים על אופן קבלתה של התובעת לעבודה. ד. אם נכונה טענת הנתבעת, זכותה של הנתבעת לדרוש החזר ממי שקיבל את התובעת שלא כדין, בהתאם להוראות סעיף 26לצו השירות, שזו לשונו: "נתקבל אדם לשירות הרשות המקומית בניגוד לצו זה או שלא על פיו, חייב מי שקיבלו לעבודה או מי שהורה לשלם לו משכורת, להחזיר לקופת הרשות המקומית כל סכום ששולם.". אין בכך כדי לגרוע מזכות כלשהי מזכויותיה של התובעת כעובדת. .16טענה רביעית (סעיף 4.4לסיכומים) מתייחסת להלכה הפסוקה בדבר קבלת עובדים שלא כדין לעבודה. טענה זו דינה להידחות הן בשל כך שכאמור כבר לעיל אין אנו יכולים לראות את הנתבעת כמי שעלה בידיה להוכיח שהתובעת התקבלה שלא כדין לעבודתה (והנתבעת אף לא טענה מה לא היה כדין בקבלת התובעת לעבודה), והן בשל כך שאותם פסקי הדין שב"כ הנתבעת הפנתה אליהם - קבעו שהעסקת העובדים שהתקבלו שלא כדין לעבודה אכן איננה חוקית ויש להפסיקנה, אך הם לא קבעו שאותם עובדים אינם זכאים לזכויותיהם כעובדים בעת שעבדו. .17התוצאה מהאמור לעיל היא שלא מצאנו כל סיבה שבגינה יהיה מוצדק לשלול מהתובעת את פיצויי הפיטורים. סכום פיצויי הפיטורים .18כאמור לעיל, התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך 4שנים ו- 3חודשים. משכורתה האחרונה היתה גבוהה מזו שנטענה על ידיה, וכאמור - אנו לוקחים בחשבון רק את המשכורת שהתובעת טענה לה, כלומר - בסך 500, 2ש"ח לחודש. לפיכך, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 625, 10ש"ח. פיצוי הלנת פיצויי פיטורים .19בסעיף 10לכתב התביעה, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי הלנת פיצויי פיטורים. בכתב ההגנה לא טענה הנתבעת טענה ספציפית כלשהי בענין פיצוי ההלנה, אלא התמקדה בטענות בענין עצם הזכות לפיצויי פיטורים. עם זאת, ב"כ הנתבעת הקדישה חלק נכבד מסיכומיה, לענין פיצוי ההלנה, כך שברור שיש לראות את הנתבעת כמי שטוענת שאין לחייב אותה בפיצוי הלנה. נבדוק כעת גם את טענות הנתבעת המתייחסות לפיצוי ההלנה. .20הטענה הראשונה (סעיף 4.5לסיכומים) - עוסקת בכך שהתובעת הוזמנה לפנות למחלקת הגזברות כדי להסדיר את ענין תשלום הפיצויים. אין אנו מקבלים טענה זו כעילה לפטור או להפחתה מפיצוי ההלנה. ייתכן שהיה מקום לשמוע מהנתבעת טענה מעין זו, אילו הנתבעת אכן התכוונה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים וסיבת אי-התשלום נבעה רק מכך שהתובעת לא פנתה לקבל אותם. אולם, הנתבעת המשיכה וממשיכה גם בסיכומיה לעמוד בתוקף על טענתה שהתובעת איננה זכאית כלל לפיצויי פיטורים, מה התועלת איפוא שהיתה יכולה לצמוח לתובעת מפניה אל גזברות הנתבעת? הנתבעת עצמה מתכחשת למכתב הפיטורים שנחתם על ידי ראש המועצה (ושבו נרשם כי התובעת מתבקשת לפנות לגזברות). התכחשות זו איננה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענתה המיתממת של הנתבעת על כך, שכביכול, התובעת לא נהגה כשורה בכך שלא נענתה ל"הזמנה" לבוא לגזברות. טענתה של הנתבעת שהתובעת, כביכול, בחרה להימנע מלבוא לגזברות כדי "לנפח" את סכום פיצוי ההלנה, היתה יכולה להתקבל, אילו היה מתברר שהנתבעת מוכנה לשלם פיצויי פיטורים ואילו היתה הנתבעת פועלת בזריזות לשלם לתובעת את פיצויי הפיטורים המגיעים לה, מייד לאחר שהתברר לנתבעת שהתובעת מעוניינת בקבלת הפיצויים למרות ש(אולי) לא פנתה לגזברות. אולם, כאשר הנתבעת טוענת שהתובעת התפטרה ולא זכאית לפיצויי פיטורים ובשל טענתה זו איננה משלמת לתובעת את פיצויי הפיטורים תקופה ממושכת הגם שברור לה שהתובעת טוענת שהיא זכאית לקבלם אין כל מקום לקבל מהנתבעת טענה המכוונת להטיל דופי בתובעת על "הימנעותה" כביכול מלקבל את פיצויי הפיטורים. לפיכך, כאמור - אנו דוחים את טענתה של הנתבעת האמורה בסעיף 4.5לסיכומיה, כעילה לפטור מפיצוי הלנה או להפחיתו. .21הטענה השניה (סעיפים 5ו- 7לסיכומים) - כוללת הרחבה של הטענות בענין ההלכה הפסוקה בקשר לאפשרות להביא בחשבון את מצבו הכלכלי הגרוע של המעביד, כעילה לפטור מפיצוי הלנה או להפחיתו. טענות אלה, היו יכולות להישמע ואולי אף להתקבל, אילו היתה הנתבעת טוענת טענה כלשהי היכולה להתקשר לכך. כלומר - אילו היתה הנתבעת טוענת שהיא לא שילמה את פיצויי הפיטורים במועד בשל מצבה הכלכלי הקשה, היה נכון לבחון אם אכן מצבה הכלכלי של הנתבעת מצדיק, בהתאם להלכה הפסוקה, את הביטול או ההפחתה של פיצוי ההלנה. אולם, לא זה המצב בענייננו. לנתבעת אין כל טענה על כך שהיא לא שילמה לתובעת את פיצויי הפיטורים בשל קשיים כלכליים כלשהם. הנתבעת לא שילמה את פיצויי הפיטורים בשל כך שהיא טענה (ולמעשה - ממשיכה לטעון) שהתובעת איננה זכאית לפיצויי פיטורים. לפיכך, אין כל קשר בין התפתחות הפסיקה בענין המצב הכלכלי הקשה של המעביד כעילה לפטור מפיצוי הלנה או להפחתתו, לבין אי-תשלומם במועד של פיצויי הפיטורים לתובעת. על כן, אנו דוחים גם את טענות הנתבעת שהועלו בסעיפים 5ו- 7לסיכומיה. .22הנתבעת לא טענה זאת במפורש, אך לאור קיומה של המחלוקת בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים, יש לבחון אם מחלוקת זו יכולה להצדיק פטור מפיצוי הלנה או הפחתתו. על פי סעיף 18וסעיף 20(ד)(1) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, חלוקי דעות בענין החוב, יכולים להיות עילה לביטול או הפחתת פיצוי הלנה, כאשר "יש בהם ממש". לדעתנו, לאור מהות המחלוקת בין הצדדים, לא היתה כל "ממשות" בחלוקי הדעות. כאשר מצד אחד יש מכתב פיטורים מפורש החתום על ידי ראש המועצה, ומאידך יש טענה על התפטרות בשל נישואין והעתקת מקום מגורים - אלה חלוקי דעות חזיתיים, בנקודה עובדתית ברורה, ומשאלה הוכרעו לטובתה של התובעת, לא ניתן לראות "ממשות" בדעתה החולקת של הנתבעת. .23אשר על כן, לא מצאנו עילה כלשהי לבטל את פיצוי ההלנה או להפחיתו. תמורת הודעה מוקדמת .24קבענו לעיל, על סמך מכתב הפיטורים, שהתובעת פוטרה מעבודתה על אתר, בלא הודעה מוקדמת (הנתבעת, נאמנה לטענת ההתפטרות, לא טענה כי ניתנה הודעה מוקדמת). .25התובעת, על פי משך העסקתה, היתה זכאית להודעה מוקדמת בת חודש ימים בהתאם לצו ההרחבה הכללי בענין, אשר כבר היה בתוקף בעת פיטוריה. .26משהתובעת לא קיבלה הודעה מוקדמת טרם פיטוריה, היא זכאית לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור שכר חודש עבודה אחד, שכבר קבענו לעיל שלאור טענת התובעת יש לראותו כעומד על סך 500, 2ש"ח (למרות שהתובעת השתכרה למעשה יותר). לסיכום .27אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את האמור להלן: א. פיצויי פיטורים בסך 625, 10ש"ח, בצירוף פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, בשיעור המלא לפי סעיף 20(ב)(2) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, שיחושב החל מיום 1.1.99ועד התשלום בפועל. ב. תמורת הודעה מוקדמת בסך 500, 2ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.99ועד התשלום בפועל. ג. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 500, 2ש"ח בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.3.01, אם לא ישולמו קודם לכן. .28כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 15ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום, ט"ו בשבט תשס"א, 8.02.2001, בהעדר הצדדים. הודעה מוקדמתפיטוריםגננות (גן ילדים)