תקלות ברכב היברידי

הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה 1. מונחת בפני תובענה בסך 120,000 ₪ שהגיש מורה נהיגה במקצועו (להלן: "התובע") כנגד מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ; חברה בע"מ העוסקת בין היתר בייבוא, שיווק ומכירת רכבים מדגמים שונים (להלן: "הנתבעת"). 2. התובע פנה לנתבעת באמצעות סוכנותה שבנצרת והתעניין ברכישת רכב מסוג הונדה דגם CIVIC HYBRID לצורך עבודתו. המדובר ברכב היברידי בעל שני מנועים, האחד בנזין והשני חשמלי, המופעלים באמצעות מערכת מחשב (להלן: "הרכב"). ביום 7.4.2008 הגיע התובע לסוכנות הנתבעת, קיבל מידע והסברים מעובדיה וערך נסיעת מבחן בנוכחות מר פאדי אספניולי; איש מכירות בסוכנות הנתבעת (להלן: "פאדי"). לאחר שהתרשם, הזמין מהנתבעת את הרכב ושילם בתמורה 148,634.64 ₪ (נספח א' לכתב התביעה). במהלך חודש 04/2008 (כטענת התובע) או ביום 9.5.2008 (כטענת הנתבעת) קיבל לחזקתו את הרכב, הכשיר אותו כרכב ללימוד נהיגה והחל להשתמש בו בעבודתו. זה המקום לציין כי לטענת התובע שיעוריו מתקיימים באזור הררי (דיר חנא - כרמיאל, ראו חקירת התובע בעמ' 9 שו' 21). 3. בתביעה זו מלין התובע על תפקוד הרכב. אין חולקין כי פנייתו הראשונה של התובע לנתבעת בדבר ליקויים ברכב הייתה לאחר שהרכב נסע 46,500 ק"מ, על פי רישומי הנתבעת היה זה ביום 2.4.2009, קרי כעבור כשנה ממועד הרכישה. לטענת התובע, תחילה הבחין כי הרכב לא הגיב כמצופה ובכלל זה היה בעל יכולות נמוכות בעליות ואף "זוחל" כלשונו. בהמשך, נדלקה מנורת המנוע של הרכב בלוח המחוונים וכן נתגלו מספר תקלות: האטת מהירות פתאומית תוך כדי נסיעה, אי יכולת הרכב לנסוע בעליות ו"קרטוע" במהלך נסיעה. 4. בעקבות תלונות התובע בדבר נורת האזהרה הוחלפה תיבת ההילוכים ברכב. כמו כן, לאחר התייעצות הנתבעת עם היצרן החליפה היא את חיישן המהירות, מחשב המנוע ואת תיבת ההילוכים. בחודש 11/2009 הגיעו אל התובע מר יוסי איסחקוב; נציג טכני בנתבעת (להלן: "איסחקוב") ועובד נוסף ובדקו את הרכב. במסגרת הבדיקה הזינו הם תוכנה מעודכנת לרכב. 5. לטענת התובע, טיפוליה התכופים של הנתבעת ועובדיה ברכב לא הביאו לפיתרונן של הבעיות ואף גרמו לתובע נזקים רבים אשר באו לידי ביטוי, בין היתר, באובדן הכנסה. בין באי כח הצדדים הוחלפו מכתבים בעניין, ראו נספח ד' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע; נספחים 3 ו4 לתצהיר אהוד אברהמי, מנהל מחלקת שירות בחטיבה הפרטית בנתבעת (להלן: "אברהמי"); נספח ו' לתצהיר התובע. חלופת המכתבים הנ"ל לא הביאה את הצדדים לעמק השווה, אי לכך הגיש התובע את התביעה שבפניי בה הוא טוען כי הרכב הינו פגום; שהנתבעת הפרה את דיני החוזים ודיני הגנת הצרכן; שאנשי הנתבעת הולכיו אותו שולל בנוגע לתקלות ולטיפולים ברכב; שהנתבעת התרשלה בטיפול ברכב. נזקו של התובע, לטענתו, מסתכם בביטול של 220 שיעורי נהיגה, המכומת בסכום של 30,624 ₪ (220 שיעורים במכפלת סך של 120 ₪ לשיעור ובצירוף מע"מ כדין). עוד תובע התובע סך של 80,000 ₪ כאובדן הכנסה עתידי וירידת ערך הרכב בשיעור של 50,000 ₪. בסעיף 29 לכתב התביעה מציין התובע: " התובע שומר לעצמו את הזכות להגיש בעתיד חוות דעת שמאי ו/או חוות דעת מהנדס ו/או חוות דעת של מומחים אחרים בהתאם לנחיצות העניין ועל מנת להוכיח את נזקיו". הראיות שהוגשו לתמיכה בתביעה 6. ואכן, כבר בישיבת קדם המשפט הראשונה, עוד בטרם הגישו הצדדים תצהירים ו/או חוות דעת בתיק, הצעתי לצדדים למנות מומחה מוסכם ואף הסבתי את תשומת ליבם לחשיבות המצאות חוות דעת מקצועית בתיק. ראו פרוטוקול הדיון מיום 9.2.2011: "בפי התובע טענות בדבר תקינות הרכב והנזקים שנגרמו לו עקב הליקויים שנפלו בו. לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת. הנתבעת חולקת הן על עצם האחריות ומכחישה ליקויים והן על קיומו של נזק וגובהו. מיותר לציין כי נטל ההוכחה חל התובע, הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק. לעניין הנזק ציינתי כי לכאורה ניתן להוכיחו בראיות מטעם התובע ואין מקום להעריך את הנזק על דרך האמדנה... הצעתי לצדדים למנות מומחה לבדיקת הרכב כבר בשלב זה, ב"כ הנתבעת סרב וזו זכותו, אולם ביהמ"ש ככל הנראה יעשה כן אם תהיינה בפניו שתי חוות דעת סותרות." חרף דברים אלו בחר התובע שלא להגיש חוות דעת מטעמו, לא לעניין מקור התקלות הרכב ולא לעניין גובה הפסדיו. לפיכך, בישיבת קדם משפט לפני הוכחות ציינתי (פרו' עמ' 6 שו' 7-10): "בשולי הדברים אציין את שציינתי בפני ב"כ התובע וכן אני מפנה לפרוטוקול הדיון הקודם בדבר מינוי מומחה מוסכם. בית המשפט הניח כי במועד התצהירים יהיו מונחות בפניו חוות דעת סותרות, מקריאת התצהירים עולה כי מי מהצדדים לא הגיש חוות דעת שכזו והנטל כמובן הוא על התובע. אציין כי מדובר בעניין מקצועי שאינו בידיעה שיפוטית של ביהמ"ש." 7. כך, בטרם החל שלב ההוכחות, היו מצויים בפניי בית המשפט תצהירו של התובע, אליו צורף נספח ח', הוא אישור בית הספר לנהיגה "לב הגליל"; ומטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של פאדי, איסחקוב ואברהמי. בעקבות החלטתי מיום 11/10/11 זומן מר סהאר חוסיין בדראנה, עורך נספח ח' לתצהיר התובע, לעדות, ואלו העדים אשר העידו בפניי. טענות התובע, ביתר פירוט 8. לטענת התובע, החלטתו לקניית הרכב באה בעקבות פרסומים של הנתבעת אודות ביצועיו, לאחר ייעוץ שקיבל מעובדיה בדבר יכולותיו והתאמתו ללימוד נהיגה וכן נסיעת המבחן שערך. ובעדותו: "על סמך הפרסומות שלכם, על סמך ההסבר שקיבלתי ממי שמכר לי את הרכב, אני חושב ששמו היה פאדי ונסיעת מבחן של 10 דקות" (עמ' 9 ש' 13 - 14). לגרסתו, הנתבעת או מי מטעמה ידעו על התקלות ברכב, חסרונותיו ותפקודו הירוד באזור הררי ולמרות זאת שיווקו לו רכב "פגום" ולא גילו לו כי אינו מתאים לייעודו - קרי רכב ללימוד נהיגה באזור הררי. 9. עוד טוען התובע, כי ביקר במוסך הנתבעת מספר רב של פעמים ובוצעו ברכב בדיקות שונות כמו גם החלפת אביזרים. התקנת התוכנה במחשב מלמדת כי נציג השירות הטכני של המוסך שבדק את ביצועי הרכב נוכח בתקלות. ברם, התקלות לא באו על פתרונן ולאחר התקנת המחשב אף נוצרו תקלות אחרות. התובע טוען כי מהנדס הנתבעת בשם "סטנלי" אמר באחת השיחות עימו כי הרכב אינו מיועד לאזור הררי. בעניין זה אציין כי במהלך דיון ההוכחות בקש ב"כ התובע להשמיע קלטת בה נשמע, כביכול, סטנלי, אולם לא התרתי את השמעת הקלטת, ראו נימוקיי בהחלטתי בעמ' 37 שו' 14-20. 10. בסיכומיו טען התובע שהוכח כי ברכב בוצעו תיקונים רבים והוחלפו חלקים שונים; התובע טען כי מעדותם של אברהמי ואיסחקוב עולה שהנתבעת לא ידעה כיצד להתמודד עם התקלות, פנתה ליצרן ביפן ובחרה לטפל ברכב בדרך של ניסוי וטעייה. התובע טוען כי כל התקלות, ההחלפות והטיפולים שנעשו מצביעים על היותו של הרכב פגום, שאינו מתאים לייעודו; התובע טוען כי הטיפולים הללו גזלו זמן רב בהם הרכב היה מושבת, לפיכך ברור על פניו שלתובע נגרם הפסד הכנסה. התובע טוען כי הוכיח את נזקו באמצעות עדותו והמסמכים אשר צירף, וגם אם נפלה טעות כזו או אחרת, אין בכך כדי לפגוע בתחשיב הכללי שהוצג בפניי בית המשפט. טענות הנתבעת, בתמצית 11. הנתבעת טענה כי על פי רישומיה, ביום בו נערכה נסיעת המבחן קיבל התובע מידע והסברים על הרכב וכן מידעון המכיל מפרט טכני של הרכב על כל נתוניו (נספח 2 לתצהיר פאדי). מתצהיר פאדי עולה כי התובע הגיע לנסיעת המבחן עם אדם נוסף, גם הוא מורה לנהיגה, וביקש לבחון את יכולות הרכב בעליות תלולות. לצורך כך, נסעו לדרך נצרת עפולה הישן הידועה בעליותיה התלולות והרכב טיפס לשביעות רצון התובע (ראו עדות פאדי עמ' 29 ש' 16 - 28). בו ביום חתם התובע על הסכם הזמנת הרכב ואף המליץ למורה נהיגה נוסף לרכוש אותו. בתגובה לטענת התובע כי הבהיר שמעוניין ברכב ללימוד נהיגה טען אברהמי בעדותו כי אופן השימוש שעושה כל לקוח ברכב אינו בידיעת עובדי הנתבעת וזו הסיבה שמחייבים לקוחות לבצע נסיעת מבחן, במטרה לבדוק האם הרכב מתאים לצרכיהם (עמ' 26 ש' 21 - 29). 12. הנתבעת טוענת כי לא היה פגם ברכב ולא נגרם נזק. טענת התובע לפיה נדלקה נורת האזהרה היתה נדירה והתובע לא הצליח להדגימה בביקוריו במוסך ולמרות זאת, במטרה ליתן שירות טוב ומקצועי, הוחלפה תיבת ההילוכים ברכב בהמלצת היצרן, דבר שפתר לחלוטין את התלונה ביחס לנורת האזהרה. לטענת איסחקוב, כאשר תנאי הנהיגה והדרך דורשים מאמץ ממנוע הרכב למשל בזמן עליה, שני המנועים של הרכב פועלים יחד. ברגע שלא נדרש מאמץ מיוחד למשל בנסיעה איטית במהירות של 40 - 50 קמ"ש רק מנוע העזר החשמלי פועל. המנוע החשמלי ניזון מסוללה הנטענת ע"י המנוע החשמלי שמתפקד בתנאים מסוימים כגנרטור. יתכנו מקרים מסוימים למשל בנסיעה מתמשכת בעליות תלולות בהם תתרוקן הסוללה החשמלית ומנוע הבנזין יפעל לבד ללא סיוע של מערכת העזר החשמלית. במקרה כזה יעלה הרכב בעליה אך לא באותה קלות שיעשה זאת בשילוב שני המנועים. תופעה זו ככל הנראה מתפרשת ע"י התובע כתקלה ולא היא. מדובר בתופעה, נפוצה ברכבים היברידיים, שמקורה במאפייני שטח. 13. זאת ועוד, מרישומי הנתבעת עולה כי החל מפנייתו הראשונה של התובע ביום 2.4.2009 ועד ליום 17.11.2009, יום החלפת ההילוכים, עשה התובע שימוש אינטנסיבי ברכב. במהלך תקופה זו, כ-6 חודשים, נסע הרכב 28,060 ק"מ. מאז החלפת תיבת ההילוכים הגיע התובע למוסך אך ורק לטיפולים שוטפים ברכב שהאחרון בהם היה ביום 6.6.2011, במועד זה נסע הרכב 165,805 ק"מ. מחישוב פשוט ניתן להסיק כי בשלוש השנים בהן הרכב נמצא בחזקת התובע נסע הוא בכל שנה יותר מ- 55,000 ק"מ, דבר שיש בו ללמד כי חרף התקלות הנטענות עשה התובע שימוש תדיר ורגיל ברכב הגבוה מהממוצע המקובל בישראל (ראו תצהיר אברהמי). 14. הנתבעת שוללת את הטענה שהרכב אינו מתאים לייעודו - על פי עדות פאדי במועד ביצוע העסקה עם התובע, מכר הוא עוד שני רכבים זהים לשני מורי נהיגה נוספים באזור (עמ' 27 שו' 16-17), ואלו לא באו בתלונות ולא הגישו תביעה (ראו דברי ב"כ הנתבעת בעמ' 27 שו' 23). הנתבעת טוענת כי גם אם המנוע החשמלי אינו פועל לעיתים בעליות, עדיין התפוקה של מנוע הבנזין מספיקה ואינה נופלת משל מכונית אחרת (עדות פאדי בעמ' 28 שו' 29-33; איסחקוב בעמ' 38 שו' 1-4). 15. הנתבעת שוללת את טענת התובע לפיה התיקונים והטיפולים אשר בוצעו ברכב מצביעים על פגם כלשהו - לטענת הנתבעת, התיקונים והטיפולים נעשו אך במטרה להשביע את רצונו של התובע, הגם שנציגי הנתבעת לא נכחו בתקלה עליה הצביע התובע; הנתבעת טוענת כי אין לזקוף לחובתה את העובדה שניסתה לרצות את הלקוח, ולפיכך פנתה גם ליצרן ביפן; הנתבעת טוענת שעצם העובדה שהרכב גמע מעל 46,000 ק"מ כבר בשנה הראשונה, עוד בטרם התלונן על תקלה כלשהי, וכי העובדה שהרכב בשימושו עד היום, לאחר שגמע 190,000 ק"מ, כל אלו מצביעים על כך כי מדובר ברכב תקין. 16. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח כלל את נזקיו. בעניין זה טוענת הנתבעת שעל פי החלטת בית המשפט במסגרת קדמי המשפט וברוח ההלכה, היה על התובע להוכיח את הפסדיו הכספיים הלכה למעשה, בין היתר באמצעות מסמכים וחוות דעת חשבונאית. הנתבעת טוענת שהתובע נמנע מלהציג ראיות רלוונטיות; שהראיות אשר הוצגו על ידו התבררו כבלתי אמינות; שבחקירתו התגלעו סדקים ובקיעים המערערים את אמינות גרסתו ולפיכך לא ניתן לייחס משקל רב לעדותו. בנוסף ולחלופין טוענת הנתבעת כי על פי תנאי האחריות לרכב, שהתובע חתום עליהם, אין היא אחראים לנזקים עקיפים שנגרמים לבעל הרכב, "לרבות אובדן זמן, טרחה ועוגמת נפש...הוצאות כלשהן לרבות הוצאות תחבורה, הפסדים עקב אי יכולת לעשות שימוש במכונית, הפסדים מסחריים וכל תולדה שהיא ממצבים אלה" (עמ' 12 לתנאי השירות, נספח 8 לתצהיר אברהמי). דיון והכרעה 17. לאחר שעיינתי במכלול החומר שהונח בפני הנני סבורה כי התובע לא עמד בנטל הרובץ עליו הן להוכחת תקלות ברכב ו/או היותו לקוי ו/או בדבר היותו בלתי מתאים לייעודו והן לעניין הנזק ולפיכך דין התביעה להדחות, אגב חיוב התובע בהוצאות הנתבעת. להלן נימוקיי. אחריות הנתבעת - האם הוכח כי הרכב לקוי? 18. תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 קובעת כי עניין שבמומחיות יש לבסס באמצעות חוות דעת מומחה: "129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בענין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות - תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת." ובעניין זה קובעת ההלכה כדלקמן: " פשוט וברור הוא, כי בית המשפט דן בכל עניין על-פי מכלול הראיות שלפניו. בנושאים, שבהם דרושים ידע והתמצאות מדעיים או טכניים, רשאי בית המשפט להיזקק לעדים מומחים.. זאת ועוד, בנסיבות מסוימות מותרת גם ההסתמכות על הידיעה השיפוטית של בית המשפט, והעובדה, שחברתנו מתקדמת מבחינת מטען הידע שבידי האדם הסביר, יש בה, כמובן, גם כדי להשפיע על היקפם של התחומים, שאותם רואה בית המשפט כמצויים בתחום הידיעה השיפוטית, ראו ד"נ 85 / 20 אברהם בחרי נ' משה פדלון, פד"י לט (4) 463, בעמ' 465; ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ פד' מז (3) 240. עם זאת, בת"א (תל-אביב) 21176/08 רוזנבלט יצחק נ' צ'מפיון מוטורס ישראל בע"מ [פורסם במאגרים] קבעתי כי : "לא יכולה להיות מחלוקת שמקור לכשל ברכב הינו עניין שבמומחיות ולבית המשפט אין ידיעה שיפוטית בעניין". 19. על חשיבות הגשת חוות הדעת במקרה הנדון, הן בנושא ההנדסי/שמאי והן בנושא החשבונאי עמדתי כאמור עוד בישיבת קדם המשפט הראשונה. חרף הערותיי אלו, בחר התובע שלא להגיש חוות דעת מומחים ולהסתפק בעדותו היחידה, עדות בעל דין (וראו סעיף 54 לפקודת הראיות המחייב את בית המשפט חייב לנמק מה הניע אותו להתבסס על עדות יחידה). אמנם בעדות זו שב התובע ופירט את התקלות שאירעו ואת הטיפולים שבוצעו (ראו גם נספח ג' לתצהיר התובע), אולם מסכימה אני עם דבריי ב"כ הנתבעת בסיכומיו לפיהם לא די בקיומם של תקלות וטפולים כדי להצביע על היות הרכב פגום. בעניין זה יש לזכור כי עד לדיווח על התקלה הראשונה חלפה כשנה, והרכב עבר כבר כ-46,000 ק"מ, פי שלושה מהממוצע השנתי לרכב (ראו עדות פאדי בעמ' 31 שו' 10-11 בנוגע לממוצע השנתי, הנע בין 15,000 ק"מ ל-20,000 ק"מ).כמו כן, עד היום הרכב גמע 190,000 ק"מ ובל נשכח כי נהוג הוא ע"י תלמידים חסרי ניסיון! נתונים אלו מחזקים את המסקנה שלא די בקיומם של ליקויים ותיקונים כדי להוביל למסקנה שבפגם בייצור עסקינן, ולצורך כך היה על התובע לתמוך על תביעתו בחוות דעת מומחה. 20. אם אסכם עד כה, אזי די בעיון בראיות התביעה (ואלו שלא הובאו) על מנת להגיע למסקנה שהנטל לא הורם ולא ניתן לקבוע כי ברכב פגום עסקינן. אם נעיין בראיות ההגנה, מסקנה זו אך מתחזקת. שניים מאנשי הנתבעת שהובאו לעדות הינם אנשים בעל ידע טכני (איסחקוב ואברהמי). כך העיד אברהמי: "..במהלך בדיקות שנעשו ברכב היתה התייעצות בין היצרן בחו"ל. פשוט באף אחת מהפעמים לא הודגמה ממש התקלה. גם החבר'ה במוסך לא ראו ממש את התקלה נוכחת. כדי לייחס את מלוא החשיבות לתלונתו של הלקוח נועצנו גם עם היצרן מחו"ל" (עמ' 24 ש' 28 - 32). ואיסחקוב בעדותו: "אני משמש כנציג טכני בחברה ואני בהשכלה שלי הנדסאי מכונות ורכב מוסמך. מתוקף תפקידי אני נמצא בקשר עם היצרן בחו"ל גם במקרה הזה נעשתה פניה ליצרן כדי להבין איך זה יכול להיות שמחד הלקוח מתלונן על בעיות ברכב ומאידך לא מצליח להדגים לנו אותן. פנינו ליצרן שהוא בעל ידע וניסיון שמשווק גם בארה"ב ובאירופה .." (עמ' 33 ש' 11 - 15) ובהמשך: "בכל אותן פעמים שבדקנו את הרכב, הלקוח לא הצליח להדגים לנו את הבעיה." (עמ' 33 ש' 24 וראו עמ' 39 ש' 8). 21. אמנם הוחלפו אביזרים ברכב אך לטענת הנתבעת היה זה בהנחה שהתובע דובר אמת ובמטרה ליתן שירות טוב ולא מאחר שמצאו תקלה כלשהי (עמ' 36 ש' 12 - 13). כך, לעניין החלפת תיבת ההילוכים טען איסחקוב כי לא ראו בעיה אולם הניחו שהתופעה של נורה שנדלקה היא תיבת ההילוכים ולכן הוחלפה היא. בנוסף העיד איסחקוב כי אף אם הנורה אכן דלקה היא לא מנעה מהתובע לעשות ברכב שימוש (עמ' 35 ש' 11-12). זאת ועוד, גם בעניין טענת התובע כי הרכב אינו מתפקד כראוי בעליות תלולות העיד איסחקוב: "זאת הסיבה שבחודש דצמבר אחרי כל הביקורים והתלונות של הלקוח הגעתי אליו לכפר המגורים כדי לבדוק ביסודיות ולהתרשם ממה שהוא מתלונן, איך יכול להיות שהרכב ההיברידי לא מצליח לטפס בעליות. ובאותה פגישה הוא לא הצליח להדגים לי שהרכב נתקע ועוצר בעליות." (עמ' 36 ש' 16 - 19 וראו עמ' 37 ש' 28 - 29). לגבי התקנת התכנה העיד אברהמי "אני משווה את הרכב למחשב. מחשב גם שהוא עובד ואתה עושה בו שימוש יומיומי עדין יש עדכוני תוכנה שיצרן המחשב מפרסם מפעם לפעם." (עמ' 25 ש' 12 - 14). 22. מן המקובץ עולה, כי מצד התביעה אין ראיה ישירה ואובייקטיבית לתקלות למעט עדות יחידה של בעל דין. איני יכולה להתבסס על עדות יחידה זו ולקבוע ממצא שברכב פגום עסקינן. לטעמי, לא די בתיקונים שבוצעו כדי להוכיח כי הרכב לקוי. מקבלת אני את הסבריה של הנתבעת לטיפולים והתיקונים שבוצעו, תיקונים וטיפולים המתקבלים על הדעת בין היתר לנוכח הקילומטרז' הרב של הרכב; תנאי השטח הרכב בהם הוא מצוי; ריבוי הנהגים חסרי הניסיון ברכב. שוכנעתי כי הנתבעת ניסתה לתת מענה לתלונות התובע, ואין לזקוף לחובתה את העובדה שעשתה מאמצים לברר את מקור התקלות הנטענות (שלא הוכחו כדבעי). איני סוברת שיש מקום להתלות בדברי "סטנלי", שלא נקרא לעדות על ידי התובע והקלטת בה הוא נשמע כביכול לא הוגשה כראייה. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי התובע לא עמד בנטל להוכחת פגם ברכב. האם הוכח שהרכב אינו מתאים לייעודו? 23. גם על השאלה שבכותרת יש להשיב בשלילה. בין השיטין עולה למעשה טענת התובע כי הרכב ההיברדי שסופק אינו מתאים לעליות התלולות המצויות באזור עבודתו של התובע, ומשידעה הנתבעת כי הרכב זקוק לו לצרכי עבודתו, התרשלה בייעוץ וספקה מצג חלקי בלבד. 24. שוכנעתי כי הנתבעת סיפקה לתובע את המידע הדרוש אשר היה בפניה, ראו טענות הנתבעת כפי שנסקרו על ידי בסעיף 11-12 לפסק הדין לעיל וכן דברי פאדי בעמ' 29 שו' 10-11; שוכנעתי כי התובע בא לרכוש את הרכב עם שני מורי נהיגה נוספים, שלא הובאו על ידו לעדות; הנתבעת טענה, ועובדה זו לא נסתרה, שגם שני המורים האחרים רכשו רכב היברדי לצרכי עבודתם, ולא נשמעה מטעמם כל תלונה. הנתבעת טענה, ועובדה זו לא נסתרה, שבנסיעת המבחן בקש התובע במפורש לבחון את הרכב בעליות (" הוא רצה לבדוק את הכוח בעליות, בגלל זה שינתי מסלול" , עמ' 31 שו' 7). התובע בעצמו הודה שרכב היברדי מתאים לעבודתו, בין היתר לאור העובדה שמדובר ברכב חסכוני, ראו דבריו בעמ' 7 שו' 28: "לדעתי רכב או דיזל או היברידי שהוא חסכוני כמו הדיזל, זה מה שמתאים לעבודה שלי". 25. לכל היותר ניתן להגיע למסקנה, על סמך עדותו של איסחקוב, שבעליות תלולות, כאשר המנוע החשמלי פוסק מלפעול, יש פחות כוח לרכב: "מן הסתם, יש פחות בוסט לרכב אבל זה לא מביא למצב שהרכב נתקע ואי אפשר לעשות בו שימוש" (עמ' 38 שו' 6). סבורני שאין מדובר בפגם, אלא זהו מבנה הרכב המוביל לחיסכון בדלק; לא ניתן להינות מכל העולמות, גם תפוקה מלאה וגם רכב חסכוני. הגעתי לכלל מסקנה שגם אם פועל מנוע הבנזין בלבד, אין כל פגיעה בתפקוד הרכב ראו עדות פאדי בעמ' 28 שו' 29-33; איסחקוב בעמ' 38 שו' 1-4. זאת ועוד, אם סבר התובע שהרכב אינו מתאים לייעודו היה עליו לפעול לצמצום נזקיו ולהחלפת הרכב מהר ככל האפשר. זאת לא עשה עד היום. הנזקים הנטענים - האם הוכחו? 26. גם אם הייתי מגיעה למסקנה כי ברכב קיים פגם (ואיני סבורה כך), סבורני כי דין התביעה להידחות בשל אי הוכחת הנזק. סבורני כי תביעות התובע לפיצוי אינן תואמות את הדין החל; עומדות בניגוד לחובת הקטנת הנזק ולא אהסס לומר כי אינן תואמות את המציאות. בנקודה זו מוצאת אני את גרסת התובע כלא מבוססת ובלתי מהימנה. 27. ראשית, וכפי שכבר ציינתי בנושא הוכחת המקור לכשל ברכב, סבורני כי על מנת שהתובע יוכיח כדבעי את נזקיו היה עליו להגיש חוות דעת של רואה חשבון המבוססת על נתוני אמת. כזכור התובע טען לנזקים שנגרמו בשל ביטול שיעורי נהיגה - דהיינו הפסד רווח. כבר כאן המקום לציין לא היה כל מקום לתבוע הפסד הכנסה אלא הפסד רווח בלבד - ברי כי אם היה נותן התובע 220 שיעורי נהיגה (שלטענתו בוטלו), אזי היו נגרמות לתובע הוצאות בגין שיעורים אלו, כדוגמת צריכת דלק. לכן - היה על התובע לערוך תחשיב של אובדן רווח, מגובה באסמכתאות הרלוונטיות, ולהגישו בתמיכה לדרישותיו. 28. התובע בחר שלא לערוך תחשיב כאמור, ואף לא להציג בפני הנתבעת מסמכים רלוונטים, כך לא צירף דו"ח רווח והפסד (עמ' 12 שו' 22); כך לא צירף את הרישום המדויק של הכנסותיו, עליהם הוא מדווח לרואה החשבון מטעמו (עמ' 12 שו' 8-13); כך לא צירף במלואם את יומני העבודה שלו (עמ' 19 שו' 4). בהחלט יש מקום להזכיר את ההלכה הקובעת כי מקום שניתן להוכיח את הנזק לאשורו, אין מקום לערוך "אומדנא דדיינא", ראה בעניין זה ע"א 355/80 אנסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פד"י ל"ה(2) 800 בעמ' 809-808 ,וכי מקום שנמנעים מלהביא ראייה, הדבר מקים חזקה שהראייה הייתה פועלת לרעת הצד שנמנע מלהביאה. ראו דבריה של השופטת בן עתו בע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני עמ' 760: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית משפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת הראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתן". 29. גם אם אתעלם מהנושאים הכללים אותם מניתי לעיל ואבחן את הראיות שצורפו לתביעה, אין אלא להגיע לכלל מסקנה שהנזקים הנטענים לא הוכחו. כך, לא הובאה ראיה המוכיחה כי התובע גובה סך של 120 ₪ לשיעור, מה גם שמחד טוען בתצהירו כי סכום זה אינו כולל מע"מ (סעיף 30 לתצהיר) ומאידך העיד כי הסכום כולל מע"מ (עמ' 9 ש' 22-23). בנוסף לא הוכח שהתובע ביטל יותר מ-220 שיעורים אך בשל הכשלים הנטענים ברכב. בעניין זה טען התובע שיומן העבודה שלו משקף את מספר השיעורים שבוטלו (עמ' 17 ש' 5-6). אלא שבעדות התברר כי הרישום אינו מדויק. כך, כתב התובע כי ביטל את "כל השיעורים" ביום 25.7.2009, יום שבת, ובהמשך העיד שלא עובד בימי שבת והסביר זאת "אולי נפלה טעות" (עמ' 18 ש' 29). בנוסף, העיד התובע כי רשם ביומנו שיעורים שבוטלו גם לא מסיבה של תקלות ברכב אלא מסיבה הנעוצה בגורם אחר כמו למשל תלמיד חולה (עמ' 20 ש' 4 -7). ולפיכך לא ניתן לבודד את השיעורים שבוטלו עקב ליקויים נטענים ברכב לעומת שיעורים שבוטלו מסיבה אחרת. כמו כן העיד התובע בעצמו שהרישום אינו מדויק: "כנראה שיש חלק שלא רשמתי במדויק.." (עמ' 20 ש' 10). עוד העיד: "צילמתי את הדברים שיש בה מה שרשמתי, או שהלך לאיבוד או שלא רשמתי או שהעורך דין טעה בהקלדה." (עמ' 18 ש' 7 - 8 ראו גם עמ' 17 ש' 28 - 31 לגבי רישום ביומן שלא בזמן אמת). לכך אוסיף גם את הטענה התמוהה שכל הרישומים שבכרטסות הן בשפה הערבית, למעט המילה "בוטל" ו"מוסך" שמשום מה נרשמו בשפה העברית. 30. יתרה מזאת, מחקירת התובע לא ניתן להשתחרר מהרושם הקשה שהדיווחים שצורפו בנוגע להיקף הכנסותיו השנתיות אינן אמת, למרות טענתו המפורשת כי מדווח דיווחי אמת למס הכנסה (עמ' 12 שו' 17). מעיון בדו"חות שצורפו עולה שהרווח הנקי לשנת 2008 עמד על סך 7,925 ₪ ובשנת 2009 הרווח הנקי עמד על סך 654 ₪. מהחקירה התברר כי דו"חות אלו כוללים גם את הכנסת אשתו מעבודתה כמורה (עמ' 13 שו' 22). בעניין זה נשאל התובע בעדותו: "ש. מפנה לשורה התחתונה לפני מס שם הרווח היה 7,925₪ לפני מס. אם אתה מרוויח את הסכום הזה, איך בדיוק אתה תובע מהנתבעת 26,000 ₪ רק על רכיב אחד של האובדן כתוצאה מביטול שיעורים? ת. המספרים לא כוללים את חוסר הגביה או קושי בגביה של התשלומים." (עמ' 14 ש' 10 - 13). 31. הרי אם נערוך חישוב פשוט, על סמך הנתונים שהתובע בעצמו סיפק בחקירתו, ממוצע השיעורים ליום הוא 6 שיעורים, במשך 6 ימים בשבוע, בתעריף של 120 ₪ לשיעור, לפני מע"מ, ראו עדותו בעמ' 10 שו' 13-18. מכאן שבחודש ממוצע מרוויח התובע סך של 18,720 ₪, ובשנה כ - 225,000 ₪, מבלי להתחשב בהכנסת אשתו. האם באמת ובתמים מבקש התובע שבית המשפט יאמין שהכנסה שכזו מסתכמת ברווח שנתי של 7,000 ₪?? והאם התובע באמת מבקש שבית המשפט יאמין שההפרש בין התחשיב לבין המדווח בדו"חות נובע מ"קשיי גבייה"?? 32. נתון נוסף שלא הוכח על ידי התובע נוגע לאובדן תלמידים. בנקודה זו סתר עצמו התובע כאשר מחד השיב לשאלה 14 לשאלון שנשלח אליו במסגרת ההליכים המקדמיים כי כמות התלמידים במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה "אינה רלוונטית" ומאידך בעדותו העיד שכמות התלמידים דווקא רלוונטית "כי היו לי מספר של 31 - 32 בתקופה של התקלות זה ירד ל-14, 12, 15 תלמידים" (עמ' 14 ש' 20). אלא שגם נזק זה לא הוכח. ראשית, מהעדות עולה כי מספר התלמידים אינו משליך על ההכנסה (המדווחת). כך, על פי נספח ח' לתצהיר התובע, בינואר-פברואר 2010 היו לתובע 15 תלמידים ובמאי-יוני 2008 היו לתובע 28 תלמידים. למרות ההבדל במספר התלמידים מהדוחות עולה כי ההכנסות היו דומות, קרי כ-12,000 ₪. התובע אישר נתון זה והסביר: "אם אתה מסתכל על אוקטובר - נובמבר 2009 היה לי 20-22 תלמידים. את השיעור שאני עובד היום אני יכול לקבל עוד 4 חודשים את התשלום. הכל רשום בכרטיסיות התלמידים." (עמ' 15 ש' 22 23). זאת ועוד, על פי נספח ח' לתצהיר התובע במרץ-אפריל היו לו 27-28 תלמידים והכנסתו הייתה 9,870 ₪ ובמאי - יוני 2008 היה לתובע מספר תלמידים זהה אלא שהכנסתו על פי המסמכים הייתה גבוהה יותר, קרי 12,500 ₪. גם כאן הסביר התובע נתון זה כתלוי בגביה (עמ' 15 ש' 28- עמ' 16 ש' 4). 33.שנית, לגישת התובע התקלות ברכב "לא הפסיקו עד עכשיו" (עמ' 16 ש' 12) אך למרות זאת בינואר, פברואר ומרץ 2011 היו לו כ-30 תלמידים, היינו מספר דומה לתקופה שלפני התקלות הנטענות, לטענתו "התחלתי להתרחק מהמקומות שעושים את הבעיה ואז המשכתי להמשיך לגלגל את העסק." (עמ' 16 ש' 14-15). עוד הסתבר מהחקירה שהירידה בכמות התלמידים השנתית אינה נוגעת בהכרח לרכב, כך למשל התברר שבשנת 2008 היו לתובע בעיות גב אשר גרמו לו שלא לעבוד בתפוקה מלאה באותה שנה (עמ' 10 שו' 19-24). טענה זו עלתה לראשונה בחקירת התובע ולא זכתה לאזכור בתצהירו. מי לידנו כף יתקע כי סיבות אחרות במהלך השנים לא גרמו לירידה בכמות התלמידים? שלישית, יש לזכור כי נספח ח' אינו מעיד בהכרח על ירידה בכמות השיעורים הניתנת באותו חודש, אלא מדובר במספר תלמידים שהוגשו לטסט באותו חודש, וזו בלבד! שתי הערות לקראת סיום 34. ראשית, גם אם היו תקלות ברכב; גם אם תקלות אלו גרמו לביטול שיעורים ואובדן תלמידים, עדיין יש לזכור כי הרכב היה מצוי בתקופת האחריות, על כל תנאיה. הנתבעת כאמור לא התכחשה לחובתה לפעול לתיקון הליקויים ברכב, אולם על פי תנאי האחריות אין לחייבה בהוצאות עקיפות שנגרמות לתובע. כל הדרישות הכלולות בכתב התביעה הינן בגדר נזקים עקיפים ולפיכך, לכאורה, על פי החוזה שבין הצדדים - אין מקום לחייב את הנתבעת בנזקים אלו. 35. ולבסוף - התובע תבע סכום של 80,000 ₪ עבור אובדן רווחים עתידיים. כל זאת בשעה שהוא יודע, כביכול, שהרכב פגום ו/או אינו מתאים לייעודו; בשעה שהוא יודע שהרכב הוא מקור פרנסתו הדבר גורם לו לבטל שיעורים; להשחית את זמנו; לפגוע במוניטין שלו כמורה נהיגה בעל וותק של 12 שנה. מה מתבקש יותר מלמכור את הרכב ולרכוש רכב אחר, ההולם את צרכיו? גם אם הטענה היא שהרכב סובל מירידת ערך ולא ניתן לקבל עליו מחיר שוק, נראה כי הפרש זה יהיה נמוך מסכום של 130,000 ₪ הנתבע בגין הפסד הכנסה+ירידת ערך! עצם ההימנעות של התובע מלעשות כן; עצם העובדה שהתובע ממשיך לעשות ברכב שימוש רב היקף, כל אלו מכרסמים אף הם באמינות גרסת התובע ומחזקים את המסקנה בדבר דחיית התביעה. סוף דבר 36. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין בדואר. ניתן היום, כח' תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים. רכבתקלות ברכב