ועדה רפואית למס הכנסה האם לועדה לעררים מכוח פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) קיימת סמכות לקבוע מועד תחולת נכות מתאריך המוקדם למועד מתן החלטה סופית של ועדה קודמת בהתאם לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), התש"ם-1979 (להלן: התקנות)? זו הסוגיה העומדת להכרעה במסגרת פסק דין זה. העובדות: המערער, יליד 1934, סובל מפגימות שונות בגינן ביקש פטור ממס הכנסה בהתאם לסעיף 9(5) לפקודה. ביום 20.4.2006 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון (להלן: הועדה הראשונה) כי למערער נכות בגין סכרת בשיעור של 65% החל מיום 14.8.2002 (נספח א' לכתב הערעור). המערער לא הגיש ערעור על החלטה זו. לאחר כשנה וחצי, ביום 12.10.2007, הגיש המערער בקשה נוספת לקביעת אחוזי נכות. בבקשה טען המערער כי ממועד החלטת הועדה הראשונה חלה החמרה ניכרת במצבו הרפואי וכן ביקש כי הועדה תדון בנוסף בפגימות אחרות מהן הוא סובל ותקבע בגינן אחוזי נכות (נספח ב' לכתב הערעור). ביום 27.3.2008 דנה ועדה רפואית מדרג ראשון בבקשת המערער. הועדה קבעה כי למערער נכות בשיעור 91% החל מיום 9.10.2007 (נספח ג' לכתב הערעור). ביום 12.5.2008 הגיש המערער ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון בטענה שמועד תחולת הנכות שנקבע שגוי. המערער טען כי הועדה קבעה מועדי תחולה לכל הפגימות מהן הוא סובל, כאשר פרט לפגימה אחת (פה ולסת), מועדי התחולה הם לכל המאוחר 1.1.2003. לפיכך טען המערער כי היה על הועדה לקבוע את שמועד תחולת הנכות הוא החל מיום 1.1.2003 (נספח ד' לכתב הערעור). ביום 8.7.2008 קבעה ועדה רפואית לעררים (להלן: הועדה לעררים) לעניין תחולת מועד הנכות כדלקמן: "הועדה עיינה במסמכים שבתיק והתברר שהחלטה על נכותו המיוחסת לסכרת ניתנה ב- 20.4.06. אי לכך הועדה קובעת שהנכות שנקבעה בדרג I התחולה תתחיל מ-21.4.06. בקשר לנכות פה ולסת נקבעה ב-2007" (נספח ה' לכתב הערעור). המערער פנה לגב' דיין - המרכזת את תחום הועדות הרפואיות, בעניין מועד תחולת הנכות. גב' דיין שלחה ביום 24.9.2008 מכתב לועדה לעררים בעניין זה וביקשה שתעיין בשנית בתיקו הרפואי של המערער. ביום 3.2.2009 התכנסה הועדה לעררים, ללא נוכחות, לדון בעניינו של המערער. וכך קבעה הועדה: "הועדה עיינה במכתבה של הגב' מרגלית דיין מנציבות מס הכנסה מתאריך 24/9/08 ומתייחסת אליו. הועדה עברה על תיק הנישום ומצאה כי לראשונה הגיש בקשה לעמוד בפני ועדה ב-15/1/06. לאחר שני דיונים קבעה הועדה נכות לעניין הלב + סכרת ב-20/4/06. הועדה לעררים בישיבתה מיום 8/7/08 דנה, למעשה, בערר שהגיש הנישום על בקשה להחמרה שהגיש ביום 12/10/07. למעשה, הועדה הייתה אמורה לקבוע את תחולת כל הנכויות מתאריך זה. אולם הועדה החליטה לבוא לקראת הנישום מאחר ובאפשרותה לקבוע נכות מוקדמת יותר מיום לאחר הועדה האחרונה. הועדה קבעה תחולה החל מ-21/4/06" (ההדגשות במקור). ביום 27.1.2010 הודיעה גב' דיין למערער כי אין היא מוצאת מקום להחזיר את התיק לועדה לעררים לצורך דיון נוסף נוכח ההחלטה מיום 3.2.2009. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בדיון שהתקיים ביום 15.11.2010 הודיע המערער כי הסוגיה המשפטית הדרושה להכרעה היא "האם קיימת לועדה הרפואית לעררים סמכות לפי תקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), התש"ם-1979 ובכלל כך בהתאם לסעיף 13 לתקנות לקבוע למערער אחוזי נכות מתאריך מוקדם למועד החלטת הועדה הרפואית מיום 20.6.2006". טענות הצדדים: הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. טענות המערער: 1. בהתאם לתקנה 13 לתקנות קיימת לועדה לעררים סמכות לקבוע מועד תחולת נכות לפי שיקול דעתה ואף במועד המוקדם להגשת הבקשה לקביעת אחוזי נכות. אי לכך נטען כי במקרה דנן היה על הועדה לקבוע את מועד תחולת הנכות לפני מועד החלטת הועדה הראשונה. 2. היה על הועדה הראשונה להדריך את המערער, להיפגש עימו ולבקש ממנו את סיכום מחלותיו. מתן החלטת הועדה הראשונה ללא נוכחות המערער היא בבחינת פגם מהותי שבית הדין מתבקש להורות על תיקונו בדרך של קביעת אחוזי נכות ממועד המוקדם להחלטה הועדה הראשונה. טענות המשיב: 1. המערער לא הגיש ערר על החלטה הועדה הראשונה ולכן החלטתה סופית. מכוח עקרון סופיות הדיון לא ניתן לקבוע למערער מועד תחולת נכות המוקדם למועד החלטת הועדה הראשונה. 2. ההליך בו מדובר הוא הליך של החמרת מצב ולכן הועדה לעררים מנועה מלקבוע מועד תחולת נכות מוקדם מיום החלטת הועדה הראשונה. התשתית המשפטית 1. כידוע, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הסמכות לדון בערעורים על החלטות של ועדות לעררים מכוח פקודת מס הכנסה נתונה לבית הדין (בג"צ 7078/08 הסה נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה, (לא פורסם, 24.8.2008); בג"צ 3628/08 יריב נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, (לא פורסם, 24.8.2008)). 2. בית המשפט העליון קבע כי בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מוסמך בית הדין לדון בערעורים על החלטות הועדות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם נפלו פגמים בקביעת הנכות ע"י הועדה, לרבות בעניינים הנוגעים להרכבה, אופן התנהלותה והשיקולים עליהם הסתמכה (בג"צ 570/09 וינאפל נ' שר האוצר משרד האוצר, (לא פורסם, 18.11.2009)). 3. בהתאם לתקנה 2 לתקנות, אחוזי הנכות של הנכה ייקבעו ע"י ועדה רפואית המורכבת ממומחה יחיד או משני מומחים. לנכה קיימת זכות לערור על החלטת הועדה הרפואית בתוך 45 ימים ממועד קבלת החלטתה, בהתאם להוראות תקנה 18 לתקנות. 4. תקנה 13 לתקנות קובעת לעניין תחולת הנכות כי "אחוז הנכות שנקבע ע"י הועדה הוא מתאריך הגשת הבקשה, אך רשאית הועדה לקבוע את אחוז הנכות מתאריך מוקדם מזה". 5. תקנה נוספת הרלוונטית לעניינו היא תקנה 25 לתקנות שעניינה דיון מחדש לפי בקשת הנכה, הקובעת כדלקמן: "עברו ששה חדשים מאז נקבע לאחרונה אחוז נכותו של נכה על פי תקנות אלה או תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), תשל"א-1971, רשאי הנכה לבקש קביעת אחוז נכות מחדש אם הביא אישור מרופא כי מצבו הרפואי הוחמר...". הכרעה 6. כאמור, השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא האם קיימת לועדה לעררים סמכות לקבוע למערער מועד תחולת נכות בתאריך המוקדם למועד החלטת הועדה ראשונה? המערער סבור כי התשובה לשאלה חיובית בעוד שהמשיב סבור כי התשובה שלילית. 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את עמדת המשיב ומשכך דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן. 8. עקרון יסוד בשיטת המשפט הוא עקרון סופיות הדיון אשר לפיו מקום בו ניתנה הכרעה שיפוטית ע"י גוף מוסמך הרי שאותה החלטה מקימה מחסום דיוני המונע התדיינויות נוספות בין אותם צדדים באותו עניין שהוכרע במסגרת ההחלטה (בג"צ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים, (לא פורסם, 11.4.2007)). במקרה דנן, אין חולק כי המערער לא הגיש ערר על החלטת הועדה הראשונה. לפיכך החלטת הועדה הראשונה הפכה לסופית וחלוטה, כך שלא ניתן להשיג עליה יותר. אי לכך כל טענות המערער הנוגעות לעבודתה של ועדה זו דינן להידחות. 9. כמו כן, אין מחלוקת כי בקשת המערער מיום 12.10.2007 לדיון מחדש הוגשה מכוח תקנה 25 לתקנות, שעניינו "החמרת מצב". בעניין פרשנות התקנה מקובלת עלינו עמדת המשיב ולפיה יש לפרש את המונח "הוחמר מצבו הרפואי" לקולא, כך שניתן להגיש בקשה לדיון מחדש אף אם לא חלה החמרה במצב הרפואי של הנכה אך הנכה לא מיצה את מלוא זכויותיו בועדות הקודמות, ובלבד שלא תיפגע החלטה סופית של ועדה קודמת. 10. משהחלטת הועדה לעררים ניתנה במסגרת הליך של דיון מחדש, הרי שקביעתה ולפיה מועד תחולת הנכות הוא יום לאחר מועד החלטתה הסופית של הועדה הראשונה, נעשתה כדין. אמנם צודק המערער כי בהתאם להוראת סעיף 13 לתקנות רשאית הועדה לקבוע את אחוזי הנכות ממועד מוקדם למועד הגשת הבקשה אולם יש לפרש תקנה זו כך שאין ועדה מאוחרת רשאית לקבוע מועד תחולת נכות בתאריך המוקדם למועד שבו ניתנה החלטה חלוטה של ועדה קודמת. 11. בהקשר זה אוסיף כי עמדת המערער אינה מתיישבת עם תכלית החקיקה, וקבלתה עשויה לרוקן מתוכן את הוראות תקנות 18 ו- 25 לתקנות. שכן אם ניתן יהיה לקבוע אחוזי נכות במועד מוקדם למועד החלטה סופית של ועדה קודמת הרי שלא תהיה כל משמעות לזכות הערעור על החלטת אותה ועדה (תקנה 18 לתקנות) ואף לא לעובדה שבהתאם לתקנות (תקנה 25) ניתן להגיש בקשה לדיון מחדש רק לאחר שישה חודשים. 12. בנסיבות העניין, לא נפל פגם משפטי בעבודת הועדה לעררים. 13. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. מיסיםרפואהמס הכנסהועדה רפואית