##(1) מהי דוקטרינת "סיבתיות עמומה" ?## בית המשפט פסק כי מושכלות יסוד בעניין הנזיקין הינן, כי על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין התנהגותו העוולתית כלפיו, לבין הנזק שנגרם ובמידה הדרושה, שאם לא כן, לא יזכה, ברגיל, בכל פיצוי. לעיתים, בשל קיומה של עמימות עובדתית מובנית, מתקשה הניזוק להוכיח את עצם גרימת הנזק, או את שיעורו המדויק. בנסיבות אלה, כדי להימנע מדחיית התובענה, פיתחה ההלכה הפסוקה מכשירים שונים שאפשרו קביעת פיצוי חלקי בדרך הסתברותית או בדרך של אומדנא. עוד נפסק ע"י בית המשפט כי המקרים של עמימות עובדתית לעניין שיעור הנזק המדויק אינם מעוררים שאלות מיוחדות ונדמה כי במקרים אלו אין ממש חולק בדבר השימוש שנעשה בכלים חלופיים להערכת שיעור הנזק ובלבד, שהוכח במידה מספקת, כי נגרם נזק כלשהו כתוצאה מהעוולה וזה איננו ספקולטיבי גרידא או בגדר ניחוש סתם. ##(2) סיבתיות עמומה - אחריות יחסית:## שאלה קשה יותר להכרעה הינה במקרים המהווים את לב ליבה של "הסיבתיות העמומה", בהם העמימות העובדתית הינה בעניין יסוד הקשר הסיבתי ועצם גרימת הנזק לתובע (במובחן משיעורו וגודלו המדויק). במקרים אלו נפסק כי ניתן להטיל אחריות יחסית בשל גורם הידוע כמסוגל תיאורטית לגרום לנזק, הגם שלא ניתן להוכיח כי גרם לנזק בפועל ולהסתפק בקיומו של קשר הסתברותי לנזק, שייקבע על ידי ראיות סטטיסטיות, או בדרך של אומדנא. בית המשפט ציין בפסיקתו כי הטלת אחריות יחסית במובחן מהנזק על פי הסתברות בלבד, כי לתובע נגרם נזק, מעוררת שאלות נכבדות שכן היא מטילה חובת פיצוי על אדם שכלל אין ביטחון כי גרם נזק. יש הסבורים כי קביעת אחריות על פי הסתברות אינה ראויה, שכן היא מעבירה את בסיס האחריות לנזק מבסיס של גרימה, אשר על פי מהותה הינה בינארית, לבסיס של יצירת סיכון. ##(3) סיבתיות עמומה - הקשר הסיבתי:## הלכת עדן מלול שונתה בדנ"א 4693/05, בית חולים כרמל נ' עדן מלול (29.8.10), שם נקבע כי אין להכיר בחריג האחריות היחסית במקרים של סיבתיות עמומה, וקיימת מחלוקת בין שופטי ההרכב בשאלה מתי ובאיזה מקרים רשאי בכל זאת בית המשפט לחרוג מהכלל הרגיל של הוכחת התביעה לפי מאזן ההסתברויות. באשר לעמימות המתייחסת לקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין עצם גרימת הנזק, קובע המשנה לנשיאה רבלין [כתוארו אז] אשר חוות דעתו מייצגת את דעת הרוב כי כאשר קיימת במקרה קונקרטי אי וודאות לגבי עצם גרימת הנזק, הכלל הרגיל הוא – וזאת תמיד יש לזכור – שעל התובע להוכיח קשר סיבתי במאזן ההסתברויות". לעניין זה הוא יכול אמנם להסתייע במקרים מתאימים, בראיות מדעיות ובחזקות שהדין מעמיד לרשותו. לפי הלכת עדן מלול, הלכת הסיבתיות העמומה הוחלה מקום בו נקבע כי מדובר בגורם הידוע כמסוגל לגרום לנזק. בענייננו וכפי שעלה בחקירות המומחים, החבלה לכף הרגל אשר נגרמה לתובע בעת התאונה אינה מספקת הסבר רפואי אנטומי למצב שהתפתח לאחר מכן, כך שאין מקום בעיניי להגדירה כ"גורם הידוע כמסוגל תיאורטית לגרום לנזק. ##(4) סיבתיות עמומה - סיכום:## דיני הנזיקין המסורתיים מציעים פתרונות מעשיים למצבי 'סיבתיות עמומה' שבהם יהיה זה מרחיק-לכת לדרוש מן התובע להוכיח, באורח פוזיטיווי, קיום קשר סיבתי עובדתי ישיר בין עוולתו של הנתבע לבין הנזק שנגרם לו, על-פי "מבחן האלמלא" (הוא "מבחן הסיבה בלעדיה אין"). בנסיבות כאלה, משהוכיח התובע את עוולתו של הנתבע, וכן הוכיח את נזקו שלו ואת ייתכנותו האפשרית של קשר סיבתי עובדתי בין העוולה לבין הנזק, עשוי משפט הנזיקין לסייע בידו למלא את החסר בהוכחת קיומו של קשר סיבתי עובדתי. "סיועו" של המשפט עשוי להתבטא בדרכים מוכרות שונות: בהעברת הנטל לנתבע, שיידרש להוכיח היעדרו של קשר סיבתי; בקביעת חזקות לחובת הנתבע ביחס לגזרות מסוימות של יריעת המחלוקת הסיבתית; בהטלת אחריות על "מעוולים במשותף", שחלקו של כל אחד מהם בגרימת הנזק אינו ידוע; בהגדרת נזק כ"נזק שאינו ניתן לחלוקה", אשר על המעוול לשאת בכולו, אף שגרם רק לחלקו; ובהכרה במבחני סיבתיות עובדתיים אלטרנטיוויים למבחן ה"אלמלא" (כגון "מבחן הדיות" או מבחן "הגורם המהותי"...). כן יצוין, כי על דוקטרינות הסיבתיות המסורתיות נוספו בשנים האחרונות דוקטרינות חדשות, שעיקר פועלן הוא בעקיפת הבעייתיות ואי הצדק הכרוכים לעתים בהפעלה נוקשה של "מבחן האלמלא" המסורתי. בין דוקטרינות חדשות אלו, שחלקן כבר אומצו (בהקשרים שונים) גם בפסיקה, ניתן למנות דוקטרינות לפיצוי הסתברותי בגין אובדן סיכויי החלמה, או בגין פגיעה בסיכוי ויצירת סיכון, ובתביעות מסוג (MSL (Market Share Liability וכן את דוקטרינת האחריות הקיבוצית ואת דוקטרינת הנזק הראייתי. . סיבתיות עמומה / עמימות ראייתית