אישורי מחלה בתקופת הודעה מוקדמת

1. בפנינו תביעת הגב' גלית דיאמנט (להלן: "גלית" או "התובעת") לחיוב הנתבע, רו"ח אבי ברנס (להלן: "רו"ח ברנס" או "הנתבע"), לתשלום זכויות שונות הנובעות מפיטורי התובעת מעבודתה אצל הנתבע בהיותה בהריון, ללא קבלת היתר בהתאם להוראות סעיף 9א' לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"). 2. ואלה העובדות כפי שהן עולות מהעדויות והמסמכים שהוגשו לפנינו בתיק זה: א. גלית מנהלת חשבונות במקצועה, עבדה אצל רו"ח ברנס תקופה של כשנתיים החל מתאריך 1.12.07. ב. ביום 5.11.09 גלית זומנה לפגישה בפני רו"ח ברנס אשר הודיע לה כי היא מפוטרת בשל התנהגותה ועבירות המשמעת שעברה. באותו מועד ניתן לה מכתב פיטורים אשר נרשם בו כי מועד סיום יחסי העבודה יהיה 5.12.09. כעולה מעדותה, התובעת ידעה על הריונה ביום 4.11.09. ג. במעמד בו מסר הנתבע את מכתב הפיטורים , 5.11.09 ,הודיעה לו התובעת כי היא בהריון. הצדדים חלוקים באם ידע רו"ח ברנס טרם הודעת הפיטורים דבר הריונה כטענת התובעת, או בעת מסירת מכתב הפיטורים נודע לו לראשונה על הריונה. ד. רו"ח ברנס הודיע לתובעת כי הוא מבטל את הודעת הפיטוריםאך לא פנה לממונה על עבודת נשים בבקשה לפטרה. אין חולק כי בידי התובעת נותר מכתב הפיטורים ולא הוצא כל מכתב ע"י רו"ח ברנס המבטל את מכתב הפיטורים. ה. רקביום 8.12.09 לאחר שהפיטורים נכנסו לתוקפם על פי המכתב המקורי, הוצא מכתב ע"י רו"ח ברנס לתובעת בו הודע לה כי מכתב הפיטורים מבוטלוניתנה לה אפשרות לחזור לעבודה. התובעת לא התייצבה לעבודה, הציגה את מכתב הפיטורים לשירות התעסוקה וחתמה בלשכת התעסוקה. ו. אין חולק כי במהלך תקופת ההודעה המוקדמת התובעת לא עבדה והציגה אישורי מחלה הנובעים מהריונה. כמו כן בתקופה שקדמה לפיטוריה, התובעת עברה הליכי גירושין קשים אשר הנתבע ידע עליהם ואשר היוו חלק מהרקע להחלטת הנתבע על פיטוריה . בחודשים האחרונים לעבודתה נעדרה התובעת רבות התואנות של מחלה כאשר עסקה גם בהליכי הגירושין. ז. לתובעת הוכן חשבון פיצויי פיטורים בתלוש 11/09, אולם בפועל לא שולמו הפיצויים ונמסר לתובעת לבקשתה מכתב אישור על תקופת העסקה. ח. כעולה מהאישורים שהוגשו במצורף לתצהיר התובעת קיבלה דמי אבטלה לתקופה שמ- 12/09 ועד 5/10 ואושרו לה דמי לידה לתקופה מה- 1.6.10 ועד 6.9.10. ט. רו"ח ברנס הגיש תלונה במשטרה ביום 17.2.11 על מעשה מרמה וזיוף של התובעת בכך שהכינה שני תלושי שכר סותרים. (מדובר בתלושי השכר של התובעת לחודש 11/09, האחד הכולל פיצויי פיטורים והשני תלוש שכר רגיל). י. אין חולק כי התובעת הועסקה במשרה מלאה עד יוני 2009 ומשרתה הופחתה לאחר מועד זה בהסכמה. 3. התובעת הגישה תביעתה לביה"ד ביום 24.12.09 בטענה כי פיטוריה נעשו שלא כדין בניגוד לחוק עבודת נשים, אך לא ביקשה סעד אכיפה במסגרת כתב התביעה,להחזרתה לעבודה אלא ,ביקשה את ביה"ד לחייב את הנתבע לשלם לה פיצויים בגין הפסד שכר עבודה, הפסד דמי לידה עתידיים, פיצויי פיטורים, חופשה, הבראה ופיצוי בהתאם לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. כמו כן תבעה פיצוי על עוגמת נפש ואי עריכת שימוע על פיטוריה. התובעת העמידה את תביעתה על סך של -.120,000 ₪ לצרכי אגרה בלבד, הגם שסה"כ תביעתה כמפורט בפרק הסעדים עמד על סכום של -.228,000 ₪. מנגד הנתבע טען כי תביעת התובעת הינה חסרת תום לב, כי אמנם פיטר את התובעת במועד הנטען אך מייד עם הודעתה על הריונה ביטל את פיטוריה ואילו התובעת בחרה שלא לחזור לעבודה. הנתבע אף טען כי שיגר לתובעת מכתב המבטל את פיטוריה ביום 8.12.09 וביקש חזרתה לעבודה. הנתבע טוען כי התנהלותה זו של התובעת הינה התפטרות ולא פיטורים ובשל כך לא היה כל צורך בפנייתו למשרד התמ"ת ,בפרט לאור ביטול הודעת הפיטורים. לאור האמור טוען הנתבע כי אינו חב כל תשלום לתובעת ויש לדחות תביעתה ולחייבה בהוצאות. הכרעה 4. השאלה הראשונה בה עלינו להכריע היא האם אכן התובעת פוטרה שלא כדין בשל הריונה ע"י הנתבע והאם התנהלות הנתבע לאחר פיטוריה ולאחר תום ההודעה המוקדמת יש בהם כדי לבטל את הפיטורים כפי שטוען הנתבע. סעיף 9א' לחוק עבודת נשים קובע כי: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם לדעתו, בקשר להריון..". 5. כעולה מהתצהירים והראיות התובעת במהלך חודש אוקטובר נעדרה מהעבודה לטענתה בשל מחלה, אולם בפועל, התברר כי העדרויותיה היו לא רק לשם מחלה אלא גם העדרות לשם טיפול בתביעתה לגירושין. משהתברר לנתבע עובדה זו, זימן את התובעת ביום ה- 5.11.09 למשרדו והודיע לה כי היא מפוטרת מבלי שערך לה שימוע ובירר איתה את הסיבות להעדרויותיה במהלך חודש אוקטובר ומסר לה מכתב פיטורים עם מועד נקוב לסיום עבודה ליום 5.12.09. התובעת טענה כי הודיעה לנתבע על הריונה בבוקר ה- 5.11.09 ובעקבות כך הוחלט על הפסקת עבודתה. מאידך טען הנתבע כי רק לאחר שפיטר את התובעת ומסר לה את המכתב הודיעה כי היא בהריון ועל כן לטענתה לא ניתן לפטרה. אין חולק כי הנתבע לא פנה בכל שלב לאחר שידע דבר הריונה של התובעת למשרד התמ"ת בבקשה להתיר את פיטוריה, הן בשל טענתו כי החלטתו לפטרה נבעה משיקולים ענייניים שאינם קשורים להריון והן בשל טענתו כי ידע על ההריון רק לאחר שמסר לתובעת את מכתב הפיטורים. לא זו אף זו, הנתבע אף לא פנה בכל שלב לאחר שידע שהתובעת אינה חוזרת לעבודה כתוצאה מפיטוריו ,למשרד התמ"ת ואף לא לאחר שקיבל את כתב התביעה בסוף 12/09. 6. במסגרת הראיות שהוצגו ע"י התובעת צורף תמליל המתעד שיחה בין התובעת לנתבע מה- 20.12.09 בו עולה כי הנתבע מבקש מהתובעת לחזור לעבודה וכי חזר בו מהפיטורים בשל הודעתה על ההריון. עולה מאותה שיחה כי התובעת מנסה בכל דרך במסגרת השיחה לקבל מהנתבע את פיצויי הפיטורים וכן להותיר את פיטוריה בעינם למרות ידיעתה כי אינם חוקיים על מנת לקבל פיצוי נוסף על פיטורים אלה. בתמליל חוזר ואומר הנתבע לתובעת כי משמעות המכתב ששלח אליה בדבר ביטול הפיטורים הוא כי עליה לחזור לעבודה, למרות שתמה ההודעה המוקדמת ולמרות שהתובעת מתייצבת בשירות התעסוקה לקבלת דמי אבטלה. גם בעדותה בפנינו הסבירה כי לא חזרה לעבוד אצל הנתבע מאחר והרגישה מושפלת ורצתה לקבל את כספי הפיצויים, וכן אמרה כי אינה מסוגלת לחזור לעבודה עם מעסיק כמו הנתבע. עוד עלה בחקירה של התובעת כי התובעת לאחר שסיימה עבודתה אצל הנתבע הגיעה למשרדי הנתבע ביום 6.12.09 על מנת להוציא ממחשב הנתבע תלוש שכר והעבירה העתק מהתלוש לעוה"ד שלה. לא ברור מהראיות איזה מהתלושים בחרה להעביר התובעת לבאת כוחה אולם עולה באופן מפורש כי התובעת נכנסה למשרדי הנתבע מבלי לקבל אישור על כך, הפיקה תלושים לעצמה במחשב והעבירה אותם לצד שלישי. טענת התובעת כי אסור היה לנתבע לחדור לתיבת המייל האישי שלה על מנת לגלות את משלוח ההודעות לבאת כוחה ותלושים המצורפים, אין לקבלם, למרות פס"ד איסקוב עליו מתבססת התובעת. כניסת התובעת למשרדי הנתבע כאשר אינה עובדת יותר ועריכת תלוש שכר עבור עצמה חמורה פי כמה מהתנהלות הנתבע בכך שחדר לתיבת המייל האישית שלה אחרי שסיימה את עבודתה. בדיקת המייל נעשתה לאחר הגשת התביעה ולאחר שהוגשו ראיות כאשר התברר לנתבע כי התובעת הפיקה תלושים לאחר שסיימה את העבודה במשרדו ועל כן אנו רואים בכך כי זהו מעשה לגיטימי של הנתבע להוציא מתיבת המייל ראיות הנחוצות לו לניהול תביעה זו. 7. טענה נוספת שעלתה ע"י הצדדים היא שאלת המודעות של הנתבע להיות התובעת בהריון בעת קבלת ההחלטה ומכתב הפיטורים. התובעת נעדרה מהעבודה ימים רבים במהלך חודשים ספטמבר ואוקטובר 09' לטענתה בשל מחלות ובשל בעיות אישיות נוספות. השתכנענו מתצהירו ומעדות הנתבע כי גיבש את עמדתו לפטר את התובעת בשל העדרויותיה וחוסר אמינותה בתואנה כי היא חולה ובפועל יצאה לסידורים בעניין גירושיה. עדותונמצאה על ידינו אמינה והשתכנענו מעדותו כי ההחלטה על הפיטורים היתה ללא כל קשר להריון. למרות האמור, עת ידע הנתבע כי התובעת בהריון היה עליו לבטל את מכתב הפיטורים באופן מיידי ולמשוך אותו לידיו ולא להותירו בידי התובעת. 8. לאחר שבחנו את תצהירי הצדדים והעדויות שבפנינו בפרט לאור כל האמור לעיל הגענו לידי מסקנה כי אכן במועד ה- 5.11.09 התובעת פוטרה ע"י הנתבע, אך זאת ללא כל קשר להריונה, אולם בקשר ישיר למצבה האישי והעדרויותיה, ללא שימוע ומתן הזדמנות לתובעת ליתן הסברים להתנהגותה כפי שמתואר בתצהיר הנתבע. הנתבע אף טעה בהחלטתו שלא ביטל באופן פוזיטיבי את מכתב הפיטורים מיד שנודע לו על ההריוןב- 5.11.09 , ואף טעה פעם נוספת כאשר נתן לתובעת מכתב על תקופת העסקה ביודעו כי תעשה בו שימוש לשם קבלת דמי האבטלה. חובה היה על הנתבע ככל שסבר כי פיטוריה אינם קשורים להריון להגיש בקשה למשרד התמ"ת לקבלת היתר לפיטוריה או לחילופין לבטל באופן פוזיטיבי וחד משמעי את מכתב הפיטורים ולא לאפשר לתובעת לסבור ולו לרגע כי היא מפוטרת וזכאית לפיצויי פיטורים. 9. במסגרת ציר הזמן והאירועים שתוארו ע"י הצדדים עולה כי הנתבע התעשת והבין כי עליו להמשיך ולהעסיק את התובעת, רק ביום 8.12.09 עת הוציא לתובעת מכתב ביטול הפיטורים וכן בשיחה שניהל עם התובעת אשר תמלילה צורף לתיק זה. במועד זה התובעת נדרשה לחזור לעבודה ואילו היא זו אשר בחרה להיתפס לכלל טעותו של הנתבע בכך שנתן את מכתב הפיטורים וסרבה לחזור. 10. למרות כל ביקורתינו כנגד הנתבע, מצאנו את התנהלות התובעת מרגע הפיטורים כמוצאת שלל רב לקבלת פיצויי הפיטורים, לקבלת דמי אבטלה וכן הגשת תביעה לפיצויים כנגד הנתבע. על כן, זהו אינו המקרה הרגיל בו מוצא ביה"ד את התנהלות הנתבע, כפיטורים המנוגדים לחוק עבודת נשים המזכים את התובעת בפיצויים כפי המפורט בתביעת התובעת. אמנם אין לראות בתובעת מתפטרת כפי שטוען הנתבע כאשר סירבה לחזור לעבודה כאשר ביקש זאת ממנה כחודש לאחר שנתן את מכתב הפיטורים, אך התובעת בחרה מבחירה אישית למצוא את עצמה מפוטרת ולקבל דמי אבטלה ולא בכדי לא פנתה לנתבע ולמשרד התמ"ת לבקש אכיפת החזרתה לעבודה כאשר היתה מיוצגת החל מיום 19.11.09. 11. נבחן להלן את הסעדים המבוקשים אל מול קביעותינו העובדתיות : התובעת בתביעתה ביקשה פיצויים במספר ראשי נזק בהתבסס הן על חוק עבודת נשים הן על חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה הן נזק לא ממוני והן נזק על עוגמת נפש ומכלול תביעותיה עומדים על עשרות אלפי שקלים , תביעה אותנו מצאנו מופרזת ותלושה מהמציאות ומהפסיקה. מאידך, על הנתבע היה לעשות כל שביכולתו על מנת שהתובעת תחזור לעבודה לרבות פניה לבאת כוחה בכתב מייד לאחר קבלת כתב התביעה וכן למשרד התמ"ת. בשל כך אנו קובעות כי התובעת זכאית לפיצוי על הנזק שנגרם לה בשל הפסד השתכרות בתקופת הריונה בהפרש שבין גובה השכר שהיתה אמורה להשתכר ככל שהיתה ממשיכה לעבוד ,אל מול דמי האבטלה שקיבלה . בשל כך על הנתבע לשלם לה את הפרש השכר לחודשים 12/09 עד 5/10 בסך של -.4,568 ₪. 12. התובעת טענה לזכאות לפדיון דמי הבראה, פדיון דמי חופשה לתקופת ההריון, דמי הלידה, הודעה מוקדמת וכן 60 הימים לאחר תקופת דמי הלידה. אין בידינו לקבל את חישוביה, אולם אכן לאור קביעתינו בדבר זכויות לשכר עבודה עד הלידה זכאית אף התובעת לחלקה בדמי הבראה, חופשה ופנסיה עד ליום 1.6.10. הנתבע ישלם לתובעת הפרש דמי חופשה בסך -.681 ₪, הפרש דמי הבראה בסך -.1,080 ₪ וכן הפסד אי הפרשה לפנסיה בסך -.1,850 ₪. פיצוי בגין העדר שימוע ועוגמת נפש 13. כפי שעלה מהעדויות, הסיבה לפיטורי התובעת נבעה מהעדרויותיה. עוד עלה מהעדויות, כי לא נערך שימוע לתובעת בטרם ההחלטה על הפיטורים אלא, הנתבע גיבש החלטתו לאור ההעדרויות והדיווחים הלא נכונים בענין ההעדרויות, קרא לה לשיחה ומסר לידיה את מכתב הפיטורים. לאור האמור, התובעת אכן פוטרה ללא הליך שימוע. לא זו אף זו, עת הודיעה התובעת במעמד זה על הריונה, קל וחומר שהיה על הנתבע לבחון את המשך הליך הפיטורים בפרט שידע כי התובעת מצויה בהליך גרושין קשה עם בן זוגה. על כן בבואנו לבחון את שיעור הפיצוי לו זכאית התובעת על העדר שימוע לפני פיטוריה בד בבד עם קביעתנו בדבר פיטוריה בניגוד לחוק עבוד נשים וכן פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לה, הנתבי ישלם לתובעת פיצוי בסך של -.10,000 ₪. הזכות לפיצויי פיטורים 14. לאור קביעותינו דלעיל ומאחר ואין חולק כי התובעת פוטרה ביום 5.11.09 ,פיטורים שנכנסו לתוקף ביום 5.12.09 הרי זכאית התובעת לפיצויי פיטורים לתקופת העסקתה עד ללידה. אמנם התובעת לא חזרה לעבוד אצל הנתבע לאחר מכתבו מיום 8.12.09 בו הוא הודיע על ביטול הפיטורים, אך החלטתה זו לא התקבלה בחלל ריק ואין לראות בהחלטתה שלא לחזור לעבודה כהתפטרות כטענת הנתבע. כאמור הנתבע בחר לקבל את החלטותיו זמן ניכר לאחר הודעת הפיטורים ולאור העובדה שבפועל התובעת לא חזרה לעבודה ואף הנתבע לא פעל בדרך חוקית להחזירה לעבודה בין בהפניית מכתב דרישה לאחר קבלת התביעה ובין בפניה למשרד התמ"ת, אזי חייב הוא בתשלום פיצויי הפיטורים לתובעת לתקופה שמיום 1.12.07 ועד ל- 1.6.10 (מועד הלידה). התובעת הועסקה אצל הנתבע, תקופה של שנה וחצי במשרה מלאה במשכורת של 4,500 ₪ ובמשרה חלקית תקופה של שנה בשכר של 2,785 ₪. על כן זכאית התובעת לפיצויי פיטורים על תקופה זו בסך כולל של 8,142 ₪. סוף דבר 15. לאור כל קביעתנו בפסק-דין זה, על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרש שכר לפי חוק עבודת נשים סך - -.4,568 ₪. הפרש עבור חופשה סך - -.681 ₪. הפרשים עבור דמי הבראה סך - -.1,080 ₪. פיצוי על אי הפרשה לפנסיה סך - -.1,850 ₪. פיצויי פיטורים סך - -.8,142 ₪. פיצוי על העדר שימוע ועוגמת נפש סך - -.10,000 ₪. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות על ניהול תביעה זו בסך -.5,000 ₪ אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין ועד לתשלום בפועל. ניתן היום, י"ג חשון תשע"ג, 29 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. נ.צ. הגב' מיכל רוה אורנית אגסי, שופטת רפואההודעה מוקדמתאישור מחלה