זוהי תביעה לפיצוי כספי לפי חוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח - 1998 ולפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1988, בגין פגיעה והפליה כלפי התובעת שנעשו לטענתה עקב תלונותיה בדבר הטרדה מינית. כמו כן עותרת התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש והשפלה ובגין נזקים נפשיים וכן להחזר הוצאות רכב וניכויים שנוכו משכרה. רקע עובדתי 1.         התובעת הועסקה בעיריית תל אביב יפו (להלן: "הנתבעת" או "העירייה") החל מיום 16.5.95 ועד ליום 1.3.12 בתפקידי מזכירות ופקידות שונים. 2.           בשנות עבודתה הראשונות ועד לשנת 1997, עברה התובעת בין כמה וכמה יחידות עירוניות, ובין היתר שמשה כמ"מ לנציגה מנהלית בבתי המשפט, כפקידת גביה במנהל הכספים, כפקידת מעקב ותלונות באגף התברואה, כמזכירה כתבנית באגף מחשוב וכפקידת פק"ע (פקודת עבודה) במנהל בינוי ותשתית.          את מרבית שנות עבודתה (1/08-9/97) עשתה התובעת במנהל הנדסה - האגף לרישוי עסקים, שם הועסקה כפקידת מודיעין/רישוי. במשרה זו הייתה שביעות רצון מתפקודה. 3.         ביום 18.4.07 הודיעה פרקליטות מחוז תל אביב לעירייה כי התובעת חשודה בקבלת שוחד כספי במסגרת עבודתה. אולם בחודש מאי נסגר התיק בשל היעדר ראיות מספיקות. (העתק הודעת הפרקליטות צורפה לכתב ההגנה  מש/3). 4.         בסוף חודש יולי 2007 ביקשה התובעת לעבור מהאגף לרישוי עסקים ליחידה אחרת. התובעת הודיעה כי היא איננה מעוניינת בעבודה במשרה מלאה ובעבודה מול קהל. ביום 2.1.08 שובצה התובעת במנהל השירותים החברתיים- יחידת הנהלת חשבונות, כממלאת מקום מזכירה ב- 50% משרה. ואולם כעבור זמן קצר ביקש המינהל להעבירה עקב היעדרויות מרובות, והיעדר רקע בהנהלת חשבונות.          במהלך חודש אפריל 2008 נקלטה התובעת באגף לגביית ארנונה כפקידת גבייה ולאחר שעברה קורס הכשרה ייעודי.             5. בחודש יוני 2008 התלונן עובד האגף כי התובעת ניסתה לשדלו לדבר עבירה. העניין העובר לבדיקת התובע העירוני למשמעת ובינתיים שובצה התובעת כדיילת הכוונה בעמדת הכניסה לקבלת קהל במרכז השירות העירוני. בתום החקירה, המליץ התובע העירוני להעביר את התובעת לאלתר מהאגף לגביית ארנונה לתפקיד אחר שאין בו עיסוק הקשור לכספים או לגביית כספים או למגע עם קהל. (העתק מדוח סיכום החקירה מיום 4.9.08 צורף לכתב ההגנה -מש/4). 6. ביום 14.9.08 ובטרם יושמה החלטת התובע העירוני התפרצה התובעת למשרדו של גזבר העירייה מר משה גילצר, צילמה אותו והטיחה בו צעקות וגידופים. בהמשך היום השאירה במשרדו מכתבים מאיימים.                         בעקבות מקרה זה, הושעתה התובעת והוגשה נגדה תובענה משמעתית לבית הדין הארצי למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות. ביום 9.9.09 הורשעה התובעת, על פי הודאת בעבירות המשמעת שיוחסו לה. (העתק מפרוטוקול הדיון ומהכרעת הדין צורפו לכתב ההגנה - מש/6). חרף ההרשעה ומתוך התחשבות במצבה האישי, הסכימה העירייה להקפיא את שלב הטיעונים לעונש ולפעול לשיבוצה בתפקיד חדש. התובעת אף נשלחה לקורס מחשוב בסיסי על חשבון העירייה. מאוחר יותר ובהתאם להודעת העירייה גזר ביה"ד למשמעת על התובעת נזיפה ופיטורים על תנאי לתקופה של שנתיים. 7.        ביום 1.2.10 שובצה התובעת, לפי בקשתה, כממלאת מקום למזכירתו של סגן מנהל אגף התברואה, מר ש.ב.             בחודש אפריל ושוב בחודש יוני 2010 הגיש מר ש.ב תלונות כנגד התובעת בגין הופעה לעבודה בלבוש לא הולם ובגין אירוע מילולי בעל גוון מיני שהתרחש לכאורה במשרדו ( העתקי התלונות צורפו כנספח (מש/9 ו- מש/10) . התלונות הועברו לבדיקת האחראית לפי חוק הטרדה מינית בעירייה, עו"ד פלאית אורנשטיין. 8.        ימים ספורים לאחר מכן, ביום 23.6.10, הגישה התובעת תלונה בגין התעללות וניצול מיני שחוותה לדבריה באגף התברואה. בעקבות תלונתה הוקם צוות בדיקה שחברותיו הן "אחראיות" לפי חוק הטרדה מינית בעירייה, עו"ד רותי פרי ועו"ס ענת רפפורט. בנוסף הורה סמנכ"ל משאבי אנוש בעירייה, מר בן שושן, להפריד לאלתר בין התובעת לבין הנילונים, ולהציב את התובעת לעבודה בבניין העירייה, בסביבה נשית מובהקת.        בהמשך להחלטה זו רואיינה התובעת ביום 4.7.10 על ידי הגב' אורנה אבידן, מנהלת המחלקה לגני ילדים במנהל החינוך- האגף לחינוך יסודי, שכל עובדיה הן נשים, והוצע לה לשמש כמזכירה מסייעת במחלקה.  התובעת נמצאה מתאימה לתפקיד והביעה נכונות להשתלב בו. 9.        בתקופה זו פנו אל התובעת האחראיות, חברות צוות הבדיקה, וביקשו להפגש עמה ולגבות ממנה תלונה. התובעת סרבה תחילה לשתף פעולה. לפיכך נאלצו האחראיות לגבות רק את עמדת הנילונים. רק ביום 6.10.10 הסכימה התובעת, לראשונה, להיפגש עם האחראיות ולמסור תלונתה בגין ההטרדה המינית. בהתאם נגבתה בשנית עמדת הנילונים ועדים אחרים.         ביום 25.10.10 ובטרם הושלמה בדיקת התלונה, פנתה משטרת ישראל לעירייה, הודיעה כי הנושא מצוי בחקירה משטרתית וביקשה כי העירייה תקפיא את בירור התלונה. העירייה נענתה לבקשת המשטרה.         ביום 31.10.11 הודיעה פרקליטות מחוז תל אביב כי תיק החקירה כנגד הנילונים שנפתח בעקבות תלונת התובעת, נגנז בהעדר ראיות מספיקות (ראה הודעת הפרקליטות מש/10א') . 10.        ביום 29.12.10 הגישה התובעת לביה"ד בקשה לצו עשה זמני, בהתאם לסעיף 10(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1998 (ובמקביל הגישה את כתב התביעה) אשר במסגרתו ביקשה כי בית הדין יורה לעירייה כדלקמן: א.       לאייש את התובעת לעבודה בתפקיד ברמה ובמעמד כפי תפקידה של התובעת במחלקת התברואה.              ב.        כי תפקידה של התובעת יהא תפקיד בעל תקן בעירייה. ג.        כי תפקידה של התובעת יהא בלתי קשור לתפקידו של מר ש.ב. או של אחותו הגב' דמרי. ד.         לסדר למבקשת עמדת עבודה הכוללת: שולחן עבודה, כסא עבודה ושידת מגירות שאינם נופלים ברמתם מאלו המצויים בעמדות העבודה האחרות. וכי עמדת העבודה תמצא במקום ראוי ונטול מפגעים            ה.         כי למבקשת תימסר עבודה שוטפת מדי כל יום.             ו.         להשיב לתנאי שכרה של התובעת את רכיב הוצאות הרכב ולשלם לה שכר מלא,  על אף אי הגעתה לעבודה, עד שיוסדרו וימולאו כל התנאים לעיל.       11.        התובעת טענה אז, ואף כיום, כי אמנם ניתנה הוראה להעבירה ממחלקת התברואה לאגף אחר, אולם בפועל הועברה ל"וואקום תעסוקתי" ולמעשה נשלחה לשבת במסדרון העירייה, מבלי שהוקצה לה תקן, מבלי שהוגדר לה תפקיד ומבלי שסופקה לה כל עבודה. כך ישבה בחוסר מעש במסדרון במשך ארבעה חודשים. בד בבד החל מחודש אוגוסט 2010 הופסק לה תשלום הוצאות רכב. לטענת התובעת, הועברה לחדר קיים ובו שלוש עמדות עבודה מאוישות כשהיא "זכתה" לקבל את פינת החדר, בה מוצבת עמדת הכנת קפה הצמודה למקרר, הפולט חום, ריח וקרינה. כשמוקצה לה שולחן כתיבה זעיר ורק בהמשך ניתן לה כסא שנלקח מן המסדרון ומבלי שנותר מקום להעמיד מחשב ולהניח את חפציה האישיים.             בנוסף לטענתה, לא הוגדר לה תפקיד ולא הוקצה לה תקן עבודה, ולמעשה לא נמסרה לה כל עבודה לביצוע. 12.        הנתבעת טענה אחרת. לגרסתה, התובעת נעדרה תכופות ממקום העבודה, בלי אישור ובלי שיידעה את הממונים עליה כפי שמעידים תדפיסי הנוכחות. התובעת זומנה לשיחה עם מנהלת המחלקה בה סוכם כי תשמש כמזכירה סייעת לרכזות המחלקה.             בפועל התנהגה התובעת כמי שאינה מעוניינת להשתלב במחלקה: היא המשיכה להיעדר תכופות מהעבודה ללא כל אישור, גם בעת שהתייצבה לעבודה, נעדרה מהעמדה שהוכנה עבורה והתחמקה מביצוע מטלותיה, התייחסה בחוצפה ובחוסר סבלנות להורי תלמידים ולמעשה עשתה ככל העולה על רוחה. 13. אין חולק כי בסוף חודש אוקטובר 2010 התלוננה התובעת בפני מר בן שושן סמנכ"ל משאבי אנוש בעירייה ובפני מנהלת פניות הציבור בעירייה, הגב' דפנה הראל, כי לא הוגדר לה תפקיד במחלקה ולא הוכנה עבורה עמדת עבודה ומסיבה זו אינה עובדת כלל. (העתק ממכתבי התלונה של התובעת צורפו כנספח מש/11). ביום 27.10.10 זימן מר בן שושן ישיבת התייעצות דחופה בנושא ובסיומה הנחה לשוב ולהגדיר לתובעת את תפקידה ואת הציפיות הנדרשות ממנה. כמו כן הנחה את אגף משאבי אנוש ללוות מקרוב את הליך שילובה של התובעת במחלקה ומינה לשם כך את הגב' עינב נשיא- שילר. (העתק מסיכום הישיבה ומכתב התשובה למבקשת סומנו מש/12). בהמשך פנתה התובעת באמצעות באת כוחה לתובע העירוני למשמעת וקבלה על טיפולה של העירייה בעניינה של התובעת מאז הגישה את התלונה. בין היתר טענה כי חרף החלטת הסמנכ"ל טרם הוגדר למבקשת תפקיד במחלקה.         בתגובה השיבה העירייה במכתב ארוך ומפורט מיום 9.2.10. בסעיף 17 למכתב תוארו לפרטי פרטים  הגדרת משרתה של התובעת ותנאי עבודתה. (העתק מכתב התשובה צורף כנספח מש/16).   14.        בדיון שהתקיים בבית הדין ביום 4.1.11 בעניין הצו הזמני, הגיעו הצדדים לידי הסכמה כדלקמן: (1)         בתקופה של חודש וחצי מהיום, תחזור התובעת לעבודתה בהתאם למפורט במכתבו של עו"ד קרן מיום 9.12.10 ( מש/16 ).              (2)       למבקשת יוקצה כסא עבודה בדומה למקובל באותו חדר.  (3)       התובעת תבצע את המשימות שיוטלו עליה. אחת לשבוע בתחילת כל שבוע ירשמו המטלות המוטלות עליה לכל אותו שבוע ויועברו למבקשת.               (4)     התובעת תנהל רישום של המטלות שביצעה בהתאם לאותה רשימה.  (5)    כל היעדרות או איחור או יציאה לפני תום שעות העבודה, יעשו בתיאום עם גב' אבידן ובהודעה מראש.  (6)      הצדדים ידווחו לבית הדין עד ליום 22.2.11 על ביצוע האמור וככל שיהיו להם           בקשות, יוגשו עד לאותו מועד. 15.        ביום 22.2.11 הוגשה בקשת התובעת ובה נטען כי הנתבעת לא קיימה ולו אחת מההסכמות שהושגו בין הצדדים ואשר ניתן להן תוקף של החלטה שיפוטית.  לפיכך בקשה התובעת לחדש את ההליכים בבקשה לסעד זמני כפי שהוגשה ביום 29.12.10, לקבוע כי הנתבעת הפרה את החלטת בית הדין מיום 4.1.11 וליתן צו עשה בהתאם לבקשה לסעדים זמניים שהוגשה על ידה.        בתגובה טענה הנתבעת כי יש לדחות את הבקשה שכן התובעת היא זו שהפרה ברגל גסה את הסכמת הצדדים מיום 4.1.11. התובעת לא הראתה כל נכונות להשתלב במחלקה לגני ילדים ולבצע את עבודתה כמוסכם וכנדרש. וגם לאחר שהועברה לפי בקשתה ובהסכמתה למחלקה אחרת, סירבה לבצע את שהוטל עליה והמשיכה להיעדר תכופות מן העבודה. 16.       ביום 17.4.11 ניתנה החלטת ביה"ד הדוחה את בקשת התובעת לצו זמני, שכן נמצא כי בתקופה שנקבעה בהסכמת הצדדים הועברה התובעת לבקשתה למשרה ביחידת הארכיון העירוני בניהולה של הגב' שינטקינד. המדובר בעבודה מול צוות קטן ואיכותי, כשלתובעת הוקצתה עמדת עבודה עם שולחן, מחשב וטלפון. אלא שהוכח כי התובעת נעדרה מהעבודה תכופות, באה ויצאה מהארכיון לפי רצונה, עד שלבסוף ביום 22.2.11 חדלה מלהגיע לעבודה.             לפיכך נקבע כי התובעת היא שהפרה את ההחלטה השיפוטית מיום 4.1.11 כשבחרה שלא לנסות להשתלב בתפקיד החדש. 17.       ביום 1.3.12 הופסקה עבודתה של התובעת מחמת מצבה הרפואי ומאז הינה גמלאית של העירייה. טיעוני התובעת 18.        התובעת טוענת כי מאז קבלת החלטת ביה"ד מיום 17.4.11, העירייה אינה מספקת לה כל עבודה שהיא. התובעת מציינת כי נפגשה עם מנהל כוח אדם של העירייה מר אבי פרץ ביום 28.4.11, בנוכחות בא כוחה והפקידה הגב' שני. באותה פגישה הובטח לה כי תבדק אפשרות לשבצה במחלקת חינוך ותרבות. לאחר המתנה ארוכה הופנתה לראיון עבודה אשר התקיים בסוף חודש מאי 2011.             התובעת טוענת כי התפקיד במחלקת החינוך והתרבות הוצע לה מאחר שעקב איומים על חייה שהתרחשו בבניין העיריה המרכזי (ובגינם אף הוגשה תלונה למשטרה), ביקשה ממר פרץ למצוא לה תפקיד בבניין אחר של העירייה ולפיכך הוצעה העבודה במחלקת החינוך והתרבות שנמצאת ברחוב ביאליק בתל אביב. לטענת התובעת מאז הראיון לא קיבלה כל תשובה, ולמעשה אין בכוונת העירייה למצוא לה מקום עבודה הולם כלשהו בעירייה. 19.        התובעת טוענת כי העירייה החליטה להתעמר ולהתנכל לה עד אשר תכנע ותבחר להתפטר מעבודתה; כל זאת מייד לאחר הגשת התלונה בגין הטרדה מינית כנגד ש.ב. לפיכך תובעת התובעת פיצוי ללא הוכחת נזק לפי החוק למניעת הטרדה מינית וסעיף 7(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 67,564 ₪.             בנוסף תובעת היא פיצוי בגין עוגמת נפש והשפלה בסך 100,000 ₪ ופיצוי בגין נזקים נפשיים שנגרמו לה בסך 100,000 ₪ נוספים. 20.        עוד לטענתה, הנתבעת הפחיתה משכרה את רכיב הוצאות הרכב מייד לאחר הגשת התלונה והעברתה למחלקה אחרת. סך של 4,044 ₪ הופחת משכרה בחודשים אוגוסט-נובמבר 2010. התובעת עותרת להחזר סכום זה וכן מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום 1,000 ₪ לחודש בגין רכיבי הוצאות הרכב השונים להם הייתה זכאית במשך 8 חודשי עבודה ואשר לא שולמו לה בסך כולל של 8,000 ₪.         בנוסף טוענת התובעת כי זכאית להחזר סך 1,151 ₪ שנוכו משכרה בחודש 11/10 בגין העדרותה שכן היעדרותה היתה תוצאה של ההשפלה הקשה שספגה . כן עותרת היא לחייב את הנתבעת בתשלום 4,350 ₪ סכום הניכוי החודשי שנוכה משכרה במשך 8 חודשים מאז הגשת התביעה המקורית ועד לקביעת פסיכיאטר מומחה ביום 31.7.11, כי אינה כשירה עוד לעבוד בעירייה. טיעוני הנתבעת 21.       העירייה טוענת כי התובעת לא חוותה כל התנכלות ו/או התעמרות ו/או השפלה מצד העירייה, בין לפני הגשת התלונה ובין לאחריה. כל ההחלטות בעניינה של התובעת נתקבלו משיקולים ענייניים ומקצועיים, ומתוך התחשבות יתרה במצבה האישי של התובעת, ותוך ניסיון למצוא לה תפקיד ההולם את ניסיונה, כישוריה והעדפותיה. 22.        תלונתה של התובעת בגין ההטרדה המינית טופלה באופן מיידי ובמלוא בכובד ראש ועל ידי הגורמים האחראים לכך בעירייה. 23.       התובעת שובצה לתפקיד במחלקת גני ילדים ומאוחר יותר באגף הארכיון, לבקשתה ובהסכמתה. ערב תלונתה לא היה לתובעת תפקיד קבוע העירייה, ובעת שהגישה את התלונה שימשה כממלאת מקום באגף התברואה. התפקידים שנמצאו לתובעת הן במחלקת גני ילדים והן בארכיון העירוני הינם תפקידים ראויים, ההולמים את כישוריה וניסיונה. התובעת היא שעשתה כל שבידה על מנת שלא להשתלב בעבודה ונעדרה תכופות, בלא אישור ובלא הסבר להיעדרה והיא זו שהפרה את ההסכמות מיום 4.1.11.             התובעת נפגשה עם מר אברהם פרץ לבקשתה וזה הבטיח כי ינסה למצוא עבורה תפקיד אחר מחוץ לבניין העירייה. התובעת רואיינה ביום 30.5.11 על ידי מנהלת מתחם ביאליק, הגב' שלונסקי ונמצאה כלא מתאימה לתפקיד. במהלך חודש יוני הודיעה הגב' שני לוי מלשכתו של מר פרץ לתובעת טלפונית, כי לא נמצאה מתאימה לתפקיד במתחם ביאליק וכי עליה להמשיך להתייצב לעבודתה בארכיון העירוני. 24.        באשר להחזר הוצאות הרכב - טוענת העירייה כי בהיותה של התובעת ממלאת מקום באגף התברואה, ובתקופה זו בלבד, אושר לה החזר הוצאות רכב על פי רמת הניידות של העובדת שהחליפה. החזר הוצאות הרכב הינו צמוד לתפקיד ואינו מהווה חלק משכרה הקובע של התובעת.        באשר לקיזוז נטען, כי התובעת קיבלה את מלוא משכורתה, בקיזוז שעות היעדרותה מהעבודה, כנהוג לגבי כלל עובדי העירייה. דיון והכרעה 25.       לאחר שעיינו בראיות ושמענו את עדויות הצדדים הגענו למסקנה כי דין התביעה  להידחות. 26.       כמפורט לעיל, ביום 17.4.11 ניתנה החלטה הדוחה בקשת התובעת לצו זמני. לא מצאנו כי יש לסטות מן ההחלטה האמורה בהתייחס לתקופה שקדמה למועד מתן ההחלטה.             לאור חשיבות הדברים נחזור על עיקרי ההחלטה ונרחיב את הדרוש הרחבה. 27.        לאחר הדיון בביה"ד בצו המניעה הזמני ביום 4.1.11 ובשובה של התובעת לעבודה ביום 9.1.11 התקיימה שיחה בין התובעת לבין הגב' אורנה אבידן מנהלת המחלקה לגני ילדים ובה הדגישה האחרונה כי תעשה ככל יכולתה על מנת שהתובעת תשתלב במחלקה. כמו כן הבטיחה הגב' אבידן כי בהתאם לסיכום שהושג תועבר למבקשת בכל שבוע רשימת מטלות לביצוע וכן דרשה כי התובעת תקיים את חלקה ולא תיעדר ללא הודעה מראש. (העתק מפרוטוקול השיחה מיום 9.1.11, צורף כנספח מש/17 לכתב ההגנה).         ביום 18.1.11 נשלח לב"כ התובעת מכתב מאת העוזר הראשי ליועמ"ש בעירייה, עו"ד אדם קרן ובו מתוארת התנהגות מזלזלת ופוגענית של התובעת כלפי הגב' אבידן וחברותיה למחלקה. (העתק מתיעוד האירועים בימים 13.1.11- 9.1.11 וממכתבו של עו"ד קרן, צורפו לכתב ההגנה וסומנו - מש/18 ו-מש/19). 28.        בדיון שהתקיים בביה"ד ביום 13.4.11 נחקרה הגב' אבידן בחקירה נגדית. העדה נשאלה האם קיימה את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ביום 4.1.11 ולפיה המטלות ימסרו למבקשת בתחילת כל שבוע בכתב.             העדה השיבה בחיוב לשאלה זו וטענה שהיא זו שערכה את אותן מטלות בכתב במשך שלושה שבועות ( עמ' 5 לפרוט' ש' 6-10 ).             בהמשך ( ש' 21-24 ) תארה הגב' אבידן את המטלות שהוטלו על התובעת: "הדבקת מדבקות על מכתבים יום הולדת לסייעות גני ילדים, צילומים של מסמכים של רכזות שעושות הצטיידות לגני ילדים, מילוי טבלה במחשב בנתונים שקשורים לאינטרנט בגני ילדים, טלפונים לגננות שלא שילמו ולא סידרו חשבונות מול העירייה וכיו"ב".             לשאלה מדוע נכתבו המטלות במשך 3 שבועות בלבד ולא במשך חודש וחצי כפי שסוכם, השיבה העדה : "במהלך החודש וחצי טרם סיימנו את החודש וחצי היו מספר תקריות ביני לבין המבקשת והייתה ישיבה אצל סמנכ"ל משאבי חינוך בעיריית תל אביב...". 29.        גם בחקירתה הנוספת שנערכה ביום 9.9.12 חזרה הגב' אבידן על גרסתה: "זה נעשה במשך השבוע הקרוב ותראה מה קרה אחרי השבוע שחזרה. איך אני אעשה שישה שבועות כאשר אחרי שבוע התובעת מתנפלת עלי ומפחידה אותי ומאיימת עלי ועל סגניתי             ש: אני מבין שזה נעשה שבוע אחד?             ת: זה נעשה בהמשך עד שב-12 וב-11 זזתי הצידה מרוב איומים של התובעת והפנתי את הסגנית שלי לעשות את העבודה הזאת וכאשר הסגנית אורית טופלברג הגיעה אז גם היא קבלה איומים...."  (עמ' 21 ש' 5-11).             כשנשאלה מדוע לא שמרה את רשימות המטלות שנמסרו לתובעת במשך ששת השבועות אליהם התייחס הצו השיפוטי, הסבירה: "נתחיל מזה שזה לא שש, כי הייתה אצלי שלוש שבועות והלכה. אם תשאל את התובעת והיא תגיד את האמת היא תדע לומר לך שהיא קבלה בכתב. זה לא שביצעה את זה אך קבלה בכתב. לצערי הרב התובעת איננה דוברת אמת. לא שמרתי את המסמכים. אני עובדת מול מאות אנשים כמנהלת מחלקה והאמונה הבסיסית שלי הייתה כמו שאני יודעת להגיע לכל עובדת, אני גם אגיע ללבה של התובעת והיו קטעים מסוימים שחשבתי שהתובעת הולכת איתי. ניסיתי בכל דרך וגם פה הפרוטוקול הזה לא נשמר כי שחבתי שיהיה בסדר אך לצערי הרב בכל דרך אס אם אס וטלפונים זה לא עבד". (עמ' 22 ש' 5-11).             ובהמשך העידה על האופן בו נמסרו המטלות לתובעת:             "אני ישבתי מולה והקראתי לה ודברנו על זה מה  היא צריכה לעשות. היא קבלה את הדף הספציפי הזה בכתב. אני זוכרת את השבוע הראשון שהקראתי לה ובשבוע השני שלחתי את אורית ואחרי שהיא איימה עליה אז אף אחד מהמחלקה שלי לא הסכים לדבר איתה". (שם ש' 18-20).             כשנשאלה איפה הרישומים שערכה בכתב, השיבה:             "אין לי אותם, לא שמרתי אותם. אני לא זרקתי לפח אין לי אותם... לא שמרתי את זה מתוך אמונה שלא צריך את זה". (עמ' 21 ש' 29-31).             30.       הגם שבפועל לא הוצגו בפני בית הדין רשימות המטלות שנמסרו לתובעת, למעט הודעת מייל שנכתבה בעניין (מש/17א'), גרסתה של הגב' אבידן מהימנה עלינו. מן הראיות עולה כי נעשו מספר ניסיונות לשלב את התובעת במחלקה הן מבחינה מקצועית והן מבחינה חברתית. התובעת היא שדחתה ניסיונות אלו וסיכלה כל מאמץ שנועד להקל על קליטתה במערכת. אף אם נקבל טענתה של התובעת כי המטלות לא נמסרו לידיה בכתב, אין בכך להוכיח התעמרות או התנכלות כלפיה.             יתרה מכך, חרף התנהגותה הפוגענית של התובעת הוחלט לתת לה הזדמנות נוספת כמפורט להלן.             התובעת זומנה ביום 25.1.11 לפגישה אצל סמנכ"ל משאבי אנוש בעירייה מר בן שושן בהשתתפות מזכ"ל ארגון העובדים מר קובי אשכנזי, מנהל אגף משאבי אנוש מר אברהם פרץ, מנהל משאבי אנוש במנהל החינוך מר אבי זהר, מנהלת המחלקה לגני ילדים הגב' אבידן ובנוכחות התובעת.             בפגישה זו נמסר לתובעת, כי הנתבעת לא תשלים עם התנהגותה המאיימת והמזלזלת כלפי הממונה עליה ואי קבלת מרותה. התובעת שטחה את טענותיה ובסיכום הישיבה הוחלט כי יבחנו חלופות שונות לרבות האפשרות לניידה לתפקיד אחר.  (העתק מפרוטוקול הישיבה מיום 25.1.11, צורף כנספח מש/20 לכתב ההגנה). 31.        עוד באותו היום, זומנה התובעת לפגישה אצל מנהל אגף משאבי אנוש בעירייה מר אברהם פרץ. מר פרץ הודיע למבקשת כי ינסה לשלבה ביחידה אחרת. (העתק מסיכום הפגישה צורף כנספח מש/21).       בהתאם, הוצע למבקשת ביום 3.2.11 לעבור למשרת פקידת ארכיון ביחידת הארכיון העירוני בניהולה של הגב' שינטקינד. התובעת הביעה הסכמתה לנסות ולהשתלב בתפקיד החדש. (העתק סיכום הפגישה מיום 3.2.11 צורף כנספח מש/ 22).             המדובר בעבודה מול צוות קטן ואיכותי אקדמאי ברובו המוחלט, כשלמבקשת הוקצתה עמדת עבודה עם שולחן, מחשב וטלפון.             התובעת התייצבה לעבודה בארכיון ביום 6.2.11. עם קליטתה, נערכה למבקשת שיחת היכרות עם מנהלת הארכיון הגב' שניטקינד. זו ביקשה מהתובעת להיות צמודה לאחת העובדות ולסייע לה בסידור הפרוטוקולים של ישיבת מועצת העיר. 32.        כפי שעולה מדוחות הנוכחות שצורפו לתגובת הנתבעת (מש/7), בימים שלאחר מכן התובעת באה ויצאה מהארכיון לפי רצונה, ואף נעדרה ימים רבים ללא הודעה וללא אישורים מתאימים. מפאת חשיבות העניין נתאר את מהלך הדברים כעולה מדוחות הנוכחות:             ביום 6.2.11 נכנסה לעירייה ב- 9:23 ועזבה לאחר 3 שעות ב- 12:29.             בימים 9.2.11 - 13.2.11 לא הגיעה לעבודה. הודיעה שהילדים חולים אך לא הוצג אישור מתאים.             ביום 14.2.11 לא הגיעה לעבודה.             ביום 15.2.11 הגיעה בסביבות השעה 9:00 ועזבה בשעה 12:36.                         ביום 16.2.11 לא הגיעה לעבודה.                          ביום 20.2 לא העבירה כרטיס נוכחות תוך שהיא מודיעה ששכחה אותו בבית. באמצע היום יצאה לפגישה עם עורך דינה, תוך שהיא מודיעה כי אין בכוונתה להישאר בארכיון.              ביום 21.2 עזבה את העבודה בשעות הצהריים, שוב לפגישה אישית.             על התנהגותה של התובעת ועל היעדרויותיה התכופות העידה גם הגב' שניטקינד: "אני חדשה בעירייה וזאת אחת הסיבות שנתנו לתובעת לעבוד בסביבה שלא יודעת את כל ההיסטוריה שלה....".             כשנשאלה האם זה נכון שלא נמסרה לתובעת עבודה, השיבה:             "זה לא נכון בפירוש מכיוון שאני שאלתי כמה פעמים גם כשהפסיקה להתייצב אם אני עדיין ממונה עליה, אמרו לי שכן. העבודה הייתה על השולחן מקום עבודה כולל העבודה חיכתה לה וזה הפריע לנו וצריך לטפל בזה, העבודה חיכתה על השולחן עם הטופס הזה ועם החומר עצמו עוד כמה חודשים אחרי זה. רציתי לעניין את התובעת שיהיה לה כיף ונעים לעבוד וחיפשתי עבודה שהיא בהחלט עם אחריות גבוה ומאד מעניינת".             אף לטענה שהתובעת התבקשה להניח תיקים בתוך ארגזים כבדים התייחסה: "אנחנו בארכיון ההיסטורי עובדים עם חצאי קופסאות מה שנקרא מיכל קיבוצי ועובדת אצלי גברת אחת שהיא בת 63 והשניה בת 50 + והן עושות את העבודה".             (ראה עדותה בעמ' 27 לפרוט' הדיון מיום 9.9.12).             33.        ביום 22.2.11 עזבה התובעת את מקום העבודה לאחר כשעה בלא כל הסבר ואישור וחרף דרישת מנהליה כי תשוב לעבודה לאלתר. החל מאותו יום לא התייצבה התובעת לעבודה למרות שמספר ימים לאחר מכן דיווחה על שעות עבודה באמצעות כרטיס הנוכחות שברשותה, למרות שלא התייצבה במקום העבודה. מנהלת הארכיון התקשרה למבקשת מס' ימים לאחר מכן. התובעת הודיעה לה כי אין היא עובדת עוד בארכיון.               34.       ביום 14.3.11 נפגשה התובעת עם מר אברהם פרץ, וזה הבהיר לה כי אין בכוונת העירייה לשנות את שיבוצה ודרש כי תתייצב לעבודה כסדרה.             משדרישה זו לא נענתה, נשלח למבקשת מכתבו של מר פרץ מיום 4.4.11  שכותרתו" היעדרותך ממקום העבודה". במכתב זה חזר האחרון על דרישתו כי התובעת תשוב לעבודה כסדרה, שכאם לא כן תחשב כמי שנטשה את מקום עבודתה ושמה יוצא מרשימת עובדי העירייה על כל המשתמע מכך. (העתק המכתב צורף וסומן מש/25).             בנוסף צרפה הנתבעת רשימת הפקדה/גניזה שערכה התובעת בכל תקופת עבודתה בארכיון אשר לטענתה מעידה על תפוקה דלה שאינה עומדת ביחס לזמן העבודה (מש/24). 35.       בנסיבות אלה, מצאנו כי התובעת לא מילאה אחר הדרישה הבסיסית הנדרשת מכל עובד והיא התייצבות סדירה לעבודה ומילוי אחר הוראות המעביד ומשכאן קבענו כי התובעת היא שהפרה את ההחלטה השיפוטית מיום 4.1.11 תוך שאנו מציינים: "אל מול חובתו של המעביד לספק עבודה מחויב גם העובד לבצע עבודתו ולנהוג בתום לב.  לא בכדי פרטנו באריכות את הרקע העובדתי שקדם להגשת הבקשה שכן מהשתלשלות האירועים ניתן ללמוד כי התובעת פעם אחר פעם מפרה נורמות התנהגות מקובלות בעוד שהעירייה מנסה לכאורה לבוא לקראתה ולשלבה במערך העבודה. בנסיבות אלה בהן הוכח כי התובעת היא זו שהפרה את ההחלטה השיפוטית מיום 4.1.11 כשבחרה שלא לנסות ולהשתלב בתפקיד החדש תוך שהיא נעדרת תכופות מן העבודה עד שלבסוף חדלה מלהגיע לעבודה בכלל...". ( ראה החלטה מיום 17.4.11). 36.        גם באשר לתקופה שלאחר מועד מתן ההחלטה- לא הוכחה ולו אחת מעילות התביעה אלא להיפך. העירייה הוכיחה גם הפעם כי נעשה ניסיון נוסף להתחשב במצבה האישי של התובעת בניסיון למצוא לה תפקיד אחר בעירייה.             ביום 28.4.11 זומנה התובעת, לפי בקשתה לפגישה נוספת עם מר פרץ. בפגישה זו בקשה התובעת לעבור לתפקיד אחר מחוץ לבניין העירייה והובטח לה כי הנושא ייבדק אך לעת עתה היא עדיין עובדת הארכיון העירוני. ( העתק מסיכום הפגישה צורף כנספח מש/26 לכתב ההגנה).                         אין חולק כי ביום 30.5.11 רואיינה התובעת על ידי מנהלת מתחם ביאליק, הגב' ביתן שלונסקי. התובעת נמצאעה כלא מתאימה לעבודה והודעה על כך נמסרה לתובעת על ידי הגב' שני יפת מלשכתו של מר פרץ. הגב' יפת אף הבהירה לתובעת כי היא עודנה משובצת ביחידת הארכיון ועליה להתייצב לעבודה ביחידה זו (ראה עדות מר פרץ בסעיף 67 לתצהירו). עדות זו לא נסתרה.         בהמשך, ביום 27.7.11 התריעה העירייה בפני התובעת כי אם לא תתייצב לאלתר לעבודה ביחידת הארכיון תיחשב כמי שנטשה את מקום עבודתה, על כל המשתמע מכך.  (העתק ממכתבו של עו"ד אדם קרן מיום 27.7.11 סומן כ- מש/27).  37.      כאמור, ביום 1.3.12 הופסקה עבודתה של התובעת מחמת מצבה הרפואי, ומאז הינה גמלאית של העירייה. 38.        הנה כי כן, עיקר תביעתה של התובעת (סך של 315,000 ₪) הוגשה בעילה של התעמרות, התנכלות והשפלה בעקבות הגשת תלונה על הטרדה מינית. אלא שהתובעת לא הביאה ולו בדל ראיה להוכחת טענות אלו. שוכנענו, כי אין בסיס לטענה ולפיה נפלה קורבן כדבריה, להשפלה והתעללות מצד העירייה או מי מטעמה. תלונתה של התובעת בגין ההטרדה המינית טופלה כראוי בהתאם לחוק וכנדרש מגוף ציבורי. מיד עם הגשת התלונה פעלה העירייה להפריד בין המתלוננת לנילונים ובדקה את התלונה בכובד ראש. יש לזכור כי הנתבעת השהתה את הטיפול בתלונה עקב דרישת המשטרה אשר חקרה את הנושא, כאשר בסופו של יום נסגר התיק במשטרה בהעדר ראיות.                         התובעת צרפה לתצהירה חוות דעת פסיכיאטרית מיום 27.4.11 בדבר מצבה הנפשי המעורער (נספח ז/6). בחוות דעת זו מצביע הפסיכיאטר על אירוע ההטרדה המינית בשנת 2010 כגורם אשר השפיע על מצבה הבריאותי של התובעת (סעיף 10 לחוות הדעת). בחוות הדעת אין כל אזכור לתלונה של התובעת על התנכלות או התעמרות או השפלה מצד העירייה. כך גם במסגרת התלונה שהגישה התובעת לאחראית בנושא ההטרדה המינית (נספח ג' לכתב התביעה) ובמסגרת בדיקת הפוליגרף שענרכה לתובעת ביוזמתה בחודש אוקטובר 2010 (נספח ב' לכתב התביעה), לא מוזכרת כל טענה בדבר התנכלות או השפלה מצד העירייה.             נדון עוד, כי התובעת הוצבה במחלקת גני ילדים בחודש יולי 2010 ואילו תלונותיה בדבר ההתנכלות וההשפלה שהיו מנת חלקה , הועלו לראשונה רק בסמוך להגשת התביעה דנן. 39.       מסקירת ההיסטוריה התעסוקתית של התובעת בכל שנות עבודתה בעירייה - הן לפני הגשת תלונתה בגין הטרדה מינית והן לאחריה - רואים אנו כי העירייה נהגה תוך התחשבות יתרה במצבה של התובעת. נעשו ניסיונות רבים למצוא לתובעת תפקיד הולם והתובעת שובצה למספר תפקידים לאחר שנתנה הסכמתה לכך.             הוכח, כי לתובעת לא היה תפקיד קבוע בעירייה מאז שהועברה מהיחידה לרישוי עסקים. וחרף העובדה כי הוטלו על שיבוצה מגבלות כמו פסילתה מלכהן במשרות הקשורות בכספים, נעשו ניסיונות כנים ומאמצים רבים על מנת למצוא לה תפקיד מתאים. ב"כ הנתבעת ציין בסיכומיו כי אף הוא עצמו ליווה את הנהלת העירייה בכל הניסיונות לשלב את התובעת בעבודה בעירייה שתהלום את כישוריה וניסיונה מתוך רצון להתחשב במצבה האישי ואף בדק את תלונותיה באופן אישי והיה שותף להתייעצויות ולניסיונות למצוא פתרון הולם שיספק את דרישותיה . (ראה סיכומי ב"כ הנתבעת עמ' 32 ש' 16-19 ועמ' 33 ש' 5-9).              שוכנענו כי לש.ב ולגב' דמארי (אחותו) לא הייתה כל נגיעה להחלטות שנתקבלו בעניינה של התובעת ולא הייתה להם כל השפעה ישירה או עקיפה לגבי תיפקודה.             הן הגב' אבידן והן הגב' שניטקינד הצהירו וחזרו והעידו, כי לתובעת סופקה עבודה וכן הועמדה לרשותה סביבת עבודה נוחה ומסודרת וחרף זאת התובעת נעדרה תכופות והתנהגה כלפיהן באופן בוטה ומזלזל. אין לנו כל סיבה להניח, כי לשתיים אלו אינטרס אישי לפעול נגד התובעת. המדובר בבעלות מקצוע וותיקות להן מעמד ומוניטין בעירייה אשר הקשר בינן לבין התובעת מבוסס היה על היבטים מקצועיים בלבד.             40.        כמו כן, אין לפסוק לתובעת החזר הוצאות רכב. לתובעת שולמו החזרי הוצאות רכב רק בתקופה בה שימשה כממלאת מקום באגף התברואה וזאת על פי רמת הניידות של העובדת שהחליפה. העירייה טענה כי החזר הוצאות רכב הינו צמוד לתפקיד, מותנה בביצועו ואינו מהווה חלק משכרה הקובע. גרסת הנתבעת לא נסתרה ולא הובאה כל ראיה לכך כי גם טרם עבדה באגף התברואה שולמו לתובעת החזרי רכב ו/או כי לעובדות אחרות במחלקת גני הילדים בתפקיד הדומה לתפקיד התובעת, משולם רכיב זה. 41.        באשר לניכויים משכרה. התובעת קיבלה בכל התקופה ועד למועד פרישתה ( מחמת מצב בריאותי) משכורת, בקיזוז שעות היעדרותה. אין אנו מוצאים כל פסול בקיזוז שעות ההיעדרות. אין בסיס משפטי לדרישה לשלם לתובעת משכורת מלאה בגין ימים בהם לא התייצבה לעבודה מבלי שסיפקה אישורים רפואיים להיעדרותה ומבלי שקיבלה אישור להיעדרות. סיכום 42.       לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. ניתן היום, י"ג חשון תשע"ג, 29 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. גב' שושי הורוביץ נציגת עובדים שמואל טננבוים, שופטסגן נשיא פיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממוניהטרדההטרדה מינית