התביעה שבפנינו עניינה זכאות התובעת לדמי אבטלה בתקופת החל"ת אליה יצאה לאחר לידת בנה. רקע עובדתי התובעת עובדת בעיריית ירושלים כ-15 שנה. התובעת ילדה את בנה ביום 5.1.09 ויצאה לחופשת לידה עד ליום 12.4.09. לאחר חופשת הלידה בקשה התובעת לצאת לחופשה ללא תשלום (להלן גם חל"ת) בהתאם לזכותה לפי חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, כדי לטפל בבנה שנולד לאחר סדרת טיפולים קשים. מעסיקתה של התובעת אפשרה לה לצאת לחל"ת מיום 13.4.09 ועד יום 17.9.09. התובעת שבה לעבודתה ביום 18.9.09. בחודשיים הראשונים לחל"ת שילמה עיריית ירושלים עבור התובעת דמי ביטוח לאומי. כעולה ממכתב המעסיקה לתובעת מיום 14.9.09 (נספח א' לכתב ההגנה) התובעת הודיעה למעבידתה כי לא תעבוד במהלך החופשה ללא תשלום. כעולה מתצהיר התובעת (שאינו שנוי במחלוקת), נאמר לה במוקד הטלפוני של הנתבע כי תהיה זכאית לדמי אבטלה לאחר 90 הימים הראשונים, וכי עליה להתייצב בשירות התעסוקה. התובעת התייצבה בשירות התעסוקה, אך לא הוצעה לה עבודה. לדברי התובעת בתצהירה, הגישה בסוף חודש ספטמבר 2009 התובעת תביעתה לנתבע, ונאמר לה לדבריה כי הכל בסדר גמור וישתדלו להעביר לה את הסכום עוד לפני החג. ביום 6.11.09 נשלח לתובעת תובעת מכתב מהנתבע לפיו תביעתה אושרה, אולם נשללה ביחס לתקופה שמיום 13.4.09 ועד ליום 11.7.09 (נספח ב' לכתב ההגנה). ביום 8.11.09 נשלח לתובעת מכתב לפיו תביעתה לחודש יולי נדחתה (נספח ג' לכתב ההגנה). לתובעת הודע בעל פה בביקורה בנתבע כי אינה זכאית כלל לדמי אבטלה. ביום 18.2.10 נשלח מכתב נוסף המבהיר כי דחיית תביעתה של התובעת עומדת בעינה הואיל ולא נותקו יחסי העבודה בין התובעת למעבידתה (נספח ד' לכתב ההגנה). על דחיית תביעתה זו מלינה התובעת בתביעה שבפנינו. גדר המחלוקת השאלה שבמחלוקת היא האם התובעת זכאית לדמי אבטלה בתקופת החל"ת (לאחר 90 יום של החל"ת). לנוכח הסכמת הצדדים לפיה אין מחלוקת עובדתית בתיק, אלא מדובר בשאלה משפטית בעיקרה, התיק התנהל על דרך של סיכומים בכתב.  דיון והכרעה סעיף 160 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע כך: דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה - זכאי) וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1. ס' 163 (א) לחוק מורה מיהו "מובטל" לענין זכאות לדמי אבטלה: רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה במחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה באמור. באשר למטרת דמי אבטלה נאמר כי אלו נועדו לסייע דוקא למי שנותקו יחסי העבודה שלו עם מעבידו, תוך שימת דגש על הגורם לניתוק: "מטרת ביטוח האבטלה הינה לאפשר לעובדים, אשר נפלטו ממעגל העבודה, קיום בכבוד עד שייקלטו במקום העבודה החדש. הסעיף נועד לקבוע את מסגרת הזכאות, ולהעניקה רק למי שנפלט בעל כורחו מעבודה, דהיינו פוטר, ותהא הסיבה לפיטוריו אשר תהא, ולמי ש"היתה הצדקה" להפסקת עבודתו מרצונו, דהיינו להתפטרותו." (מנחם גולדברג עוקדן הביטחון הסוציאלי עמ' 1.401 (2011) והמקורות שאוזכרו שם) בחנו את טענות הצדדים בראי החוק והפסיקה בנדון, והגענו למסקנה כי הצדק עם הנתבע. זאת, מאחר שלנוכח לשונו הברורה של החוק, ולאור תכליתו המפורשת לא פחות, לפיה ישמשו דמי האבטלה לסייע בידי מי שנפלט ממעגל העבודה, לא קמה זכאות למי שמצויה בחופשה ללא תשלום אליה יצאה מרצונה כדי לטפל בילדה שנולד לה. אין מקום להכליל בתוך המונח "מובטל", המתייחס למי שנותקו יחסי העבודה שלו עם מעבידו ואין לו עבודה כעת והוא פנוי לחפש עבודה חדשה, גם מי שיחסי העבודה שלו מעולם לא נותקו, ונמצא כעת בחופשה. זאת בפרט שכאמור לעיל, כעולה ממכתב המעסיקה לתובעת מיום 14.9.09 (נספח א' לכתב ההגנה), התובעת הבהירה למעבידתה כי לא תעבוד במהלך החופשה ללא תשלום, בין כשכירה ובין כעצמאית. בהתאם להודעתה זו של התובעת קבעה המעסיקה כי התובעת פטורה מתשלום 5% לצורך שמירת זכויות גמלת שאירים. בנסיבות אלה, אף אם התייצבה אמנם התובעת בשירות התעסוקה, ולא הוצעה לה עבודה אחרת, אין בכך די כדי לראות בה מי שהיתה זמינה ומוכנה לעבוד בכל עבודה מתאימה שתוצע לה. התובעת יצאה לחופשה ללא תשלום במטרה לטפל בבנה הקטן, במסגרתה נותרה עובדת של עיריית ירושלים, והיא לא התעתדה לעבוד בכל עבודה אחרת. בנסיבות אלה אין היא עונה על דרישת "מובטל" בחוק ואין היא זכאית לפיכך לדמי אבטלה. הצדדים הצביעו על פסקי הדין העוסקים בסוגיה דנן או בסוגיות משיקות, וטענו והתייחסו לעניין החלתם ויישומם בענייננו. אכן, בעב"ל (ארצי) 1083/04 המוסד לביטוח לאומי - כרמלה דבש (ניתן ביום 29.3.2005) (להלן: "ענין דבש") הורחבה ההגדרה גם למי שהוצא לחל"ת בכפייה. אולם, אין נסיבות המקרה שם דומות לנסיבות דנן, בהן התובעת יצאה מיוזמתה לחופשה ללא תשלום. בדב"ע (ארצי) 98/0-48 יפית גיסין - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 10.8.98) קבע בית הדין הארצי מפורשות כי התפטרותה של התובעת שם, בהתאם לקביעות העובדתיות בבית הדין האזורי באותו עניין, היתה התפטרות "כנה ואמיתית" לצורך הטיפול בילד, ללא שהתובעת שם ידעה אותה עת כי תשוב לעבוד לאחר מכן אצל אותו מעביד. בית הדין הארצי קבע כי ההתפטרות לאחר לידה שהיתה באותו עניין הינה מוצדקת ולפיכך התובעת שם הוכרה כזכאית לדמי אבטלה. אין זה המקרה שבפנינו, הואיל והתובעת דנן לא התפטרה ולא נותקו יחסי העבודה בינה לבין מעבידתה. כך גם שונה ענייננו מהעניין שנדון בב"ל (נצ') 1031/09 טל בירן - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 24.1.10), כאשר בשונה מהאמור באותו ענין, הרי שבנדון דנן הוכח כי התובעת לא היתה זמינה לעבודה, משיצאה לחל"ת כדי לטפל בבנה, ואף הבהירה למעסיקה כי לא תעבוד בעבודה אחרת. מאידך, אנו סבורים כי הדברים שנאמרו בב"ל (אזורי נצ') 1966/08 אורית קורין - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.4.09) (להלן: "ענין קורין"), יפים ביותר לענייננו. בעניין קורין נדונה סוגיה דומה ביותר לענייננו, ובו נפסק כי התובעת שם אינה זכאית לדמי אבטלה עבור תקופת החל"ת. בהתייחס לזכות שהוקנתה בחוק עבודת נשים, ליציאה לחופשה ללא תשלום לאחר חופשת הלידה, נאמר בעניין קורין כך: "המטרה העומדת מאחורי מתן זכות זו הינה לתת לאשה העובדת אפשרות להקדיש כל זמנה לטיפול בתינוקה מבלי לחשוש מפיטורים. החופשה כאמור הנה ללא תשלום, בשונה מחופשת הלידה המזכה את האשה בדמי לידה (בכפוף לתנאי זכאותה על פי החוק) ואינה בגדר חופשה "שנכפית" על העובדת. חופשה ללא תשלום מכח חוק עבודת נשים, אין בצידה תשלום כלשהו מטעם המעביד, שאינו מחוייב על פי החוק לממן את שהייתה של האם העובדת לצידו של התינוק. קבלת גישתה של התובעת לגבי זכאותה לדמי אבטלה, משמעותה כי נשים רבות יוכלו לנצל את זכותן לצאת לחופשה ללא תשלום מכח חוק עבודת נשים ומנגד להירשם כמובטלות ולזכות בדמי אבטלה כתחליף להכנסה מעבודה. ספק בעיניינו אם כוונת המחוקק הייתה לאפשר מצב שכזה, שעה שהחופשה ללא תשלום הנה מיוזמתה של העובדת ולא נכפתה עליה." בשולי הדברים נתייחס לטענת התובעת לפיה הוטעתה על ידי התובעת. יובהר, כי ככל שמדובר בטענות נזיקיות כלפי מי מעובדי הנתבע, ודאי שאין מקומן בבית דין זה. הנתבע פועל מכוח החוק המסמיך אותו ועל פי הדין החל, ואין בסמכותו להעניק לה דמי אבטלה מקום שהמחוקק לא הסמיכו לכך. ביחס לתכתובת השגויה שנשלחה לתובעת, הרי שלטענת הנתבע, מכתבו מיום 6.11.09 לפיו התובעת זכאית לדמי אבטלה מיום 11.7.09, נשלח בטעות, בשליחה אוטומטית של המערכת לכל מי שלא פוטר, אולם לתובעת הודע מיד לאחר מכן במכתב ידני מיום 8.11.09 כי תביעתה נדחתה. כמו כן הובהר לה העניין פנים אל פנים בביקורה בנתבע ובמכתב נוסף מיום 18.2.11. בנסיבות אלה לא קיימת הסתמכות של התובעת או יסוד אחר המצדיק חיובו של הנתבע לשלם לתובעת דמי אבטלה שלא בהתאם לדין. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להדחות. סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום שיקבלו פסק הדין. ניתן היום, כ"א אב תשע"א, 21 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. נציגת ציבורגב' חדוה אהוד נציג ציבורמר אילן לוי אייל אברהמי, שופטסגן נשיא לידהחופשת לידהחופשה ללא תשלום