מהי הגנה מן הצדק ? בתיקון מיום 21/5/07 לחוק סדר הדין הפלילי עוגנה בדין הדוקטרינה של הגנה מן הצדק. בתיקון זה תוקן סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי, במסגרתו מפורטות הטענות המקדמיות שאותן רשאי הנאשם לטעון והוספה בהן הטענה של הגנה מן הצדק ובלשון הסעיף - "לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות ובהן - הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. בית המשפט ציין בפסיקתו כי עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים. ואולם לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות; ובמקרים כאלה אכן מוטל על בית-המשפט לבקר את מהלכיהן. ברם, לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה, או רשות מעורבת אחרת, יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק; בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט ובין (וזה, כמדומה, המצב השכיח) מפני שבידי בית המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהליכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה איפא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. עוד צוין בפסיקה כי בדרך כלל יידרש הנאשם להראות, שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו. עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא, למשל, לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה, כי במקרה הנתון לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר. ההכרעה בשאלה, אם המקרה שלפני בית המשפט מצדיק את החלתה של הגנה מן הצדק, אמורה לשקף איזון נאות בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי. מן העבר האחד, ניצבים האינטרסים התומכים בהמשך קיומו של ההליך, ובהם: העמדת עבריינים לדין ומיצוי הדין עימהם; הוצאת האמת לאור; קיומם של מנגנוני גמול, הרתעה וענישה; שמירה על ביטחון הציבור; והגנה על זכויותיו של הקורבן הנפגע. ומן העבר השני, ניצבים האינטרסים השוללים, במקרה הקונקרטי, את המשך קיומו של ההליך, ובהם: הגנה על זכויות היסוד של הנאשם; פסילת מהלכיה הנפסדים של הרשות והרתעתה מפני נקיטת מהלכים דומים בעתיד; שמירה על טוהר ההליך השיפוטי; ושמירת אמון הציבור בבית-המשפט. יש לציין כי במסגרת תיקון החוק הנ"ל לא עוגנה הוראת מעבר בעניין תחולת התיקון על הליכים תלויים ועומדים בפני בתי המשפט נכון למועד כניסת התיקון לתוקף. עם זאת, בית המשפט העליון התייחס בע"פ 5672/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 21/10/07 לתיקון זה ולאופן יישומו גם על הליכים תלויים ועומדים בעת כניסת החוק לתוקף באומרו כי עיגונה של ההגנה מן הצדק בחוק מפורש והעדפת מבחן 'הסתירה המהותית' על פני מבחנים מצמצמים יותר, אפשר ויסמנו נכונות להרחיב במידת מה את תחומה של ההגנה. עם זאת, נראה כי המחוקק לא התכוון להביא לשינוי דרמטי באופייה של ההגנה. מבין ההצעות השונות שעמדו בפני הוועדה. מבחן "הסתירה המהותית" שאומץ בסופו של דבר בתיקון לחוק הוא הקרוב ביותר באופיו למבחן "הפגיעה הממשית". ספק אם יש בכניסתו של התיקון לחוק משום מהפכה. הגנה מן הצדק, כך נראה, הייתה ונותרה טענה שיש לקבלה במקרים חריגים בלבד. עולה אפוא מהדברים - כי עמדתו של בית המשפט העליון הינה כי גם לאחר תיקון חוק סדר הדין הפלילי יש מקום להמשיך ולהחיל את המבחנים שנקבעו בעבר בפסיקה לצורך יישום הדוקטרינה של הגנה מן הצדק. על עמדה זו אף חזר בית הדין הארצי לעבודה. אשר למבחנים שהחיל בית המשפט לצורך יישום הדוקטרינה של הגנה מן הצדק לפני תיקון החוק נפסק כי הדוקטרינה של הגנה מן הצדק תחול כאשר קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות, כפי שזו נתפסת בעיניו של בית המשפט. עם זאת, עמד בית המשפט על כך שתכליתה של ההגנה מן הצדק היא עשיית צדק עם הנאשם ולא הפעלת ביקורת על רשויות האכיפה. בית המשפט הוסיף וקבע כי לצורך ההכרעה האם יש במקרה קונקרטי כדי להצדיק את החלת ההגנה מן הצדק יש לערוך איזון ראוי בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי. הגנה מן הצדקשאלות משפטיות