תביעה ייצוגת בנושא גביית תשלום על נסיעה בכביש 6

בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שביסודה טענת המבקשות כי המשיבה (להלן גם: "דרך ארץ") גבתה מן המשתמשים בכביש 6 סכומים שלא היתה זכאית להם, בניגוד לתנאי חוזה הזיכיון שלה. תמצית טענות המבקשות 1. המשיבה, שהיא בעלת הזיכיון להפעלת כביש האגרה (להלן גם "כביש 6"), פירסמה את תעריפי הנסיעה בכביש 6 מכח חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה-1995 ("חוק האגרה"). המשתמשים בכביש מחויבים על פי מספר המקטעים של הכביש שבהם נסעו. נסיעה בת 3 מקטעים או פחות מחוייבת בתעריף מינימום. נסיעה בת 5 מקטעים ומעלה מחוייבת בתעריף מקסימום. המבקשות בדקו ומצאו כי בתאריכים שונים המפורטים בבקשה חויבו 5 כלי רכב שונים בחיובי יתר, שנבעו משתי דרכי פעולה, לדעת המבקשות: ראשית, פרוק אקטיבי של נסיעה רצופה; ושנית, חיוב בחיובים כפולים בגין אותה נסיעה. המבקשת 1 הגישה ערר לפי חוק כביש האגרה. גם לאחר הגשת הערר נשלחה למבקשת 1 דרישת תשלום עם חיובי שווא נוספים. 2. המבקשות בדקו ומצאו כי בין אוקטובר 2009 לבין יוני 2010, חויבו סה"כ 5,776 נסיעות, ושיעור חיובי השווא עומד על 2.93%. על בסיס המאזנים שפרסמה חברת אפריקה ישראל, מבעלי המשיבה, לגבי הכנסותיה בשנים 2005-2009 - חישב מנכ"ל המבקשת כי חיובי השווא עומדים על כ- 97,000,000 ₪. על הסכומים שבהם חויבו הנוסעים שלא כדין נוספה גם ריבית פיגורים, שנגבתה אף היא בניגוד לדין לדעת המבקשות. 3. עילות התובענה, כנטען בבקשה, הן תרמית; מצג שווא, אי גילוי, ניצול מצוקה והטעיה בפרסום בניגוד לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן "חוק הגנת הצרכן"); הפרת חובות נאמנות, הגינות ותום לב; רשלנות; עשיית עושר ולא במשפט; הטעייה והפרת הסכם; והפרת חובה חקוקה. תמצית טענות המשיבה 4. המשיבה טוענת כי כל החיובים הכפולים וחיובי היתר נובעים משימוש לרעה שעשו המבקשות בתג חיוב שמסרה להן המשיבה (להלן "תג חיוב" או "פסקל"). החיוב באגרה מתבצע ע"י צילום לוחיות הזיהוי של הרכב למשתמשים מזדמנים או למנויי וידאו, או ע"י זיהוי אלקטרוני של מנויי תג חיוב שברכבם הותקן מכשיר פסקל שקבלו מן המשיבה. מכשיר הפסקל משוייך לרכב מסויים. אם בוטל מנוי פסקל (להלן גם "פסקל לא משוייך") - יצולם הרכב לצורך חיובו באגרה. במקביל יתכן גם שפסקל לא משויך ייקלט בשערי האגרה או בחלקם. אם הפסקל נקלט בכל שערי האגרה, מרכיבה מערכת האגרה נסיעה אחת ותחייב לפי נתוני הרכב שצולם. ואם הפסקל נקלט רק בחלק משערי האגרה, עלול להווצר חיוב בגין נסיעה נפרדת או כפולה. 5. מר חיים אביגל היה מנכ"ל החברה לניהול התחנה המרכזית בת"א בע"מ, ונהג ברכב צמוד שהותקן בו פסקל. בין היתר התחייבה החברה המרכזית להודיע על כל שינוי בפרטי המידע שמסרה בעת מילוי הסכם המנויים. עם סיום תפקידו החזיר מר אביגל את הרכב, אך השאיר את מכשיר הפסקל בידיו והעביר אותו לרכב שהעמידה לרשותו המעסיקה הבאה, היא המבקשת 1. החברה המרכזית המשיכה לשאת בתשלום החשבונות, לפי תג החיוב. המשיבה הפנתה להתכתבות עם התחנה המרכזית שהבחינה בכך כעבור חדשים אחדים, ובקשה לזכות את חשבונה בגין חיובים שנשאה בהם בגין נסיעותיו של מר אביגל במשך 9 חדשים שבהם כבר לא עבד בשירותה. בשלב זה בוטל שיוך הפסקל של הרכב. מר אביגל המשיך לנסוע ברכב אחר עם הפסקל המבוטל. החיובים עליהם הוא מתלונן כולם ממועד זה ואילך, וכולם נובעים מכך שהמשיך לעשות שמוש בפסקל הבלתי משויך. 6. המבקשת 2 היא חברה להשכרת מכוניות (ליסינג תפעולי), שהחזיקה בזמן מתן תשובת המשיבה ב-677 כלי רכב. מתוכם 316 משויכים למנוי של המבקשת, וכל היתר מוחכרים, בעלי מנוי נפרד על שם החברות שהן לקוחותיה של המבקשת 2. עובדות אלו לא נמסרו בבקשה או בתביעה. רכב מס' 42-413-64 הוחכר לחברת ניו נגה לייט בע"מ. מאחר שהחברה לא חתמה על הסכם המנוי, ניתקה המשיבה ביום 16.8.09 את מכשיר הפסקל מהשיוך לרכב וגם מחשבונה של ניו נגה. במכתב שנשלח הן למבקשת 2 הן לחברת ניו נגה, נדרשה האחרונה שלא לעשות שמוש בפסקל המנותק ולהחזירו, וכן הוזהרה מפני חיובים כפולים. המבקשת 2 אף בקשה לשייך את הרכב למנוי וידאו על שמה. למרות האמור המשיכה חברת ניו נגה לעשות שמוש בפסקל המבוטל, מה שהביא לכפל החיובים. 7. גם רכב מ.ר. 78-708-66 היה בבעלות המבקשת 2 וצורף למנוי פסקל ע"י החוכרת, אמפא מוצרי צריכה בע"מ. כעבור 6 חדשים בקשה המבקשת 2 לשייך אותו למנוי וידאו, וכך נעשה. הרכב הוסר מחשבון מנוי הפסקל של אמפא, אך הפסקל לא הוחזר, ושוב נגרמה תקלה ברישום בשל הקליטה של האות האלקטרוני שאינו משויך. 8. רכב מס' 81-159-66 היה אף הוא בבעלות מבקשת 2, הוחכר לחברת א.ד.מ ניהול מכללות בע"מ, ולאחר שנמכר הוסר מחשבון המנוי ביום 29.11.09, לפי בקשת הבעלים החדש. החיוב הכפול שהמבקשת 2 מתלוננת עליו נעשה לאחר ההסרה, כאשר המשיכו לנסוע עם הפסקל ברכב. 9. המשיבה הוסיפה וטענה כי סמכות ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ייחודית היא, ואין מקום לאשר תובענה ייצוגית בענין שתלוי ועומד להכרעת הועדה (רע"א 2425/99 עירית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ ואח', פ"ד נד (4) 481 (2000)). 10. עוד טענה המשיבה טענות סף: "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה"; המבקשות נטולות תום לב, ועל כן אינן יכולות לייצג את הקבוצה; השאלות המשותפות לקבוצה זניחות לעומת הפרטים האישיים שיש לברר לגבי כל אחד מחברי הקבוצה; וכן כי התצהיר שצורף לבקשה מתייחס רק לעובדות הנוגעות למבקשת 1 ולמצהיר אין קשר למבקשת 2; המבקשת 2 אינה ראויה לנהל את ההליך בהיותה חברה להשכרת רכב, חברה מסחרית שאינה יכולה להיות תובע ייצוגי. עדויות 11. עם הבקשה הוגש תצהירו של מר חיים אביגל, מנהל המבקשת 1. לתשובת המבקשות לתשובת המשיבה צורפו תצהיר נוסף של מר אביגל, תצהיר מר חן זני, מנהל המבקשת 2, וחוו"ד של מר יעקב וולרשטיין, הנדסאי אלקטרוניקה, חוות דעת שהמבקשות ויתרו עליה לבסוף. מטעם המשיבה העידו מר אהוד סביון, המנכ"ל, ומר יעקב פלג, סמנכ"ל טכנולוגיות דרך ארץ - מספטמבר 2011 - שמסר חוות דעת בדבר תיקון התכנה. לאחר שהתברר כי המשיבה אינה כופרת בעצם התאור של החיובים, נחקרו העדים בשאלת גודל הקבוצה בלבד, על מנת לבחון את טענת המבקשות שהתקלות אירעו גם בפסקל משוייך, ולא רק בפסקל בלתי משוייך. הסכמות הצדדים מתועדות בעמ' 22 לפרוטוקול, ומגלות הסכמה בקשר לאופן החיוב בגין פסקל בלתי משוייך. המחלוקת שנותרה היא אם היו חיובי יתר גם בפסקל משוייך, כלומר שלא בוטל ולא הועבר לרכב אחר. צמצום יריעת המחלוקת 12. לאחר שמיעת העדים הודיע ב"כ המבקשות כי למרות שהמשיבה הודתה בכך שחיובים כפולים עלולים להיגרם גם בפסקל משוייך - הוא מצמצם את הבקשה לכלול רק את קבוצת התובעים שחויבו בקשר לפסקל בלתי משוייך. המשיבה הסכימה כמובן לצמצום, אך סברה שהוא נבע מכך שהמבקשות הבינו שאין בידיהן עילה. וכיוון שהצורך בשמיעת העדויות עלה רק בשל התעקשותן, בקשה לקבוע חיוב מיוחד בהוצאות. אין מקום להעתר לבקשת ההוצאות. מקובל עלי הסברו של ב"כ המבקשות, שלפיו המשיבה לא נתנה הסבר מקיף וברור, ולכן נאלץ לעמוד על דרישתו, ואף להיווכח בשמיעת העדים כי המשיבה מודה בכך שיתכן כפל חיוב במקום שהשתמשו בפסקל משוייך שהועבר לרכב אחר (עדותו של מר יעקב פלג, בעמ' 19 שורה 16 ואילך, ועדות מר סביון בעמ' 16, למרות הכחשה קודמת בעמ' 13). עם זאת, כיוון שברור שמדובר במקרים בודדים בלבד, וכיוון שאין בבקשה דוגמא המתייחסת לתת קבוצה זו - אני מקבלת את הבקשה לצמצם את המחלוקת, ודוחה את טעוני המשיבה לענין ההוצאות. דיון עילת התובענה 13. כאמור בהסכמת הצדדים, אין מחלוקת כי נוכחותו של פסקל בלתי משוייך ברכב עלולה לגרום לחיוב נוסף או כפול באגרה של כביש 6. השאלה היא אם יש ללקוח עילת תביעה בגין כך? מחד גיסא מדובר בציבור שהסכם הפסקל שלו בוטל, בין ע"י הלקוח בין ע"י המשיבה. המשך השימוש בפסקל למרות הניתוק עומד בסתירה להגיון הפשוט שבהפסקת יחסים חוזיים. לא יתכן להמשיך ליהנות מתנאי החוזה לאחר שבוטל. מאידך גיסא, המשיבה לא הודיעה מפורשות שיש להוציא את הפסקל מן הרכב, ולא פעלה להחזרת המכשיר ממנוי שנותק מן השירות. 14. כך קובע סעיף 4(ב) בחוזה המנוי, שנוסח ע"י חברת כביש 6: "הפסקל מיועד לחיוב באגרה אך ורק בגין הרכב אליו שויך הפסקל וכך מתוכננת מערכת גביית האגרה. שימוש בפסקל ברכב אחר אינו מומלץ ועלול לגרור, בין היתר, חיובים כפולים בגין נסיעות. בעל הרכב ו/או הלקוח יהיו אחראים לכל שימוש שיעשה בפסקל ולתוצאותיו". הבהרה דומה נמסרת ללקוח במכתב שנשלח למי שהפסקל שלו בוטל. גם שם הוא מוזהר מפני אפשרות לחיוב כפל. כלומר שהלקוח הוזהר מראש, ונטל על עצמו סיכון, כי יחוייב בתשלומי כפל. 15. ב"כ המבקשות טען כי הסכם המנוי אינו מחייב את המנוי להסיר את הפסקל, וכי אילו היתה חברת כביש 6 מודיעה למנוייה שהדבר יביא לחיובי כפל או לתקלות אחרות - אזי יכולה היתה לטעון כלפיהם לחוסר תום לב וכד'. המנויים פועלים בתום לב, ורק בדיעבד נודע להם על חיוב כפול. ואולם, משלא דרשה זאת בפה מלא, אלא רק הודיעה כי השימוש בפסקל ברכב אחר "אינו מומלץ" - מה לה כי תלין על הללו שהחזיקו בו במכוניתם? אכן, אין מדובר בהכרח במי שאינו פועל בתום לב. העברת פסקל אחד לרכב אחר, בעיקר בידיעה שאינו משוייך - עלולה ללמד על כוונה להמשיך לחייב את בעל הרכב הקודם בחיובי הרכב החדש. אך בה במידה צריך להניח מקרים שבהם פעל בעל הרכב בתום לב בהשארת פסקל מבוטל ברכבו, או בילקוטו, באופן שהוא עלול לשדר איתות אלקטרוני למערכת החיוב. ב"כ המשיבה בקש להשוות את השמוש בפסקול לאחר ביטול ההסכם לשימוש בכרטיס אשראי לאחר שבוטל. ולא היא: השימוש בכרטיס אשראי מחייב כוונה מפורשת לכך. לעומת זאת, ה"שימוש" בפסקל יכול להיות גם ללא כוונה לעשות כן, אם למשל הושאר במכונית כחפץ שאין בו צורך. בהעדר ראיה לכך שנעשה שמוש מכוון בפסקל - נקודת המוצא צריכה להיות שהושאר בתום לב ברכב או במקום אחר, והעובדה שאותותיו נקלטו למרות שבוטל מלמדת על כשל בתכנות המכשיר או מערכת ההפעלה, ולא על נסיון חסר תום לב לשלם אגרה מופחתת. 16. מטענות המשיבה נובע כי שהחיוב בתשלום יתר הוא סנקציה ראויה למי שלא הפסיק את השמוש בפסקל. גם אם המשך השמוש נעשה בכוונה, אין לקבל את דעתה: לפי סעיף 6(ג) בתנאים הכלליים להסכם המנוי רשאית המשיבה לחלט עירבון שהופקד אצלה, אם הפסקל אינו מוחזר לאחר ביטול ההסכם. כחלק מתנאי הסכם ההצטרפות שולם ערבון בסכום של 157 ₪ לכל כלי רכב. הצדדים לא הפנו לכל הוראה אחרת בהסכם או בדין, המאפשרת למשיבה לחייב את הצבור שביטל מנוי בחיובים שונים מאלו שבהם היא מחייבת את כלל המשתמשים בכביש 6. אדרבא, נדמה שהדין אינו מאפשר גביה של סכומים נוספים. כך נאמר בסעיף 7 בחוק כביש האגרה: "לבעל הזכיון יהיו נתונות, לענין הפעלת כביש האגרה, הסמכויות הבאות - (1) סמכות של רשות תימרור מקומית כמשמעותה בפקודת התעבורה; (2) סמכויות להצבה, להפעלה ולהחזקה של מיתקנים ומכשירים לגביית אגרה; (3) סמכות לגבות אגרה באמצעות תג חיוב או אמצעים אחרים, וכן סמכות לגבות דמי גביה, פיצוי והחזר הוצאות, הכל לפי הוראות חוק זה וחוזה הזכיון." אם כן, המשיבה אינה רשאית להוסיף ולגבות סכומים מעבר לסכומי החיוב המותרים לה לפי הסכם הזיכיון, משום שהמנוי פעל בניגוד להסכם. אף המשיבה מסכימה לכך, שכן הודיעה מיד בתשובתה, כי היא מחזירה את חיובי היתר לכל מנוי שפונה אליה ומעמיד אותה על הטעות (נספח יב לתשובה). 17. יתרה מזו, המשיבה מודעת לכך שניתן להמשיך ולהחזיק בפסקל בתוך הרכב או בתיק צמוד גם לאחר הודעה על סיום ההתקשרות. היא מודעת גם לכך שהדבר עלול לגרור חיובים כפולים. אם כך, היה עליה להודיע על הסיכון שבכך לבעלי הרכב, ולדאוג באופן אקטיבי להחזרת הפסקל הבלתי משוייך לידיה. אם כן, אך ברור הוא, שעל המשיבה להשיב סכומים שגבתה ביתר או בכפל, לרבות הפרשי הצמדה וריבית שהוטלו בגין סכומים אלו - מאת מי שלא הוציאו מרכבם פסקל בלתי משוייך, למרות שההסכם בינם לבין המשיבה בוטל. מיצוי הליכים 18. לצד סמכויות הגביה שהעניק חוק כביש האגרה לבעלת הזיכיון, הוקם גם מנגנון לבירור טענות צבור המשתמשים. כך נאמר בסעיף 12 ב בחוק: "12ב. (א) מי שחולק על חיוב או מי שרואה את עצמו נפגע מהפעלת סמכויות בעל הזיכיון לפי סעיף 12, רשאי, בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההודעה על החיוב או ממועד הפעלת הסמכויות, כאמור, לערור על כך בפני ועדת ערר; בערר לפי סעיף זה יהיה בעל הזיכיון המשיב; הודעה על הערר תימסר לרשות הממונה. (ב) השר ושר האוצר ימנו ועדות ערר, כל אחת בת שלושה חברים, והם: מי שכשיר להיות שופט שלום, מתוך רשימה שיגיש שר המשפטים, שיהיה היושב ראש, נציג ציבור ונציג הרשות הממונה. (ג) ההוראות לפי חוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992, יחולו על ועדת הערר, בשינויים המחויבים מחוק זה, ואולם החלטה סופית של ועדת הערר ניתנת לערעור בפני בית המשפט המחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת בית המשפט המחוזי, בתוך המועד שייקבע בתקנות." וחוק בתי דין מינהליים, תשס"ב-1992 קובע: "45. (א) החלטה סופית של בית דין ניתנת לערעור בזכות בפני בית משפט מחוזי בדן יחיד. ..." המשיבה טוענת כי בהסתמך על סעיף 12ב(א) ביחד עם הפסיקה שהפנתה אליה - הסמכות היחידה לדון בטענות כלפי החיובים היא לועדת ערר, ורק לאחר שתתקבל עמדתה, לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לערעורים על החלטת ועדת הערר. המבקשות סבורות כי החלת תנאי סעיף 12ב הנ"ל בסביבת תובענות ייצוגיות תביא לסילוק התובענות כולן, ללא הצדקה עניינית לכך. 19. פסק הדין המנחה בסוגיית הליכים מעין משפטיים שהחוק מחייב להזקק להם לפני פניה לערכאות הוא רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד04 481, 492,499 (2000). כאמור שם, מקום שהחוק הקים ערכאת בירור ייחודית, כגון ועדות השגה או ערעור, על התובע לפנות אליהן ולמצות זכותו אצלן, קודם שיפנה לבית המשפט. הדברים הודגשו בע"א 2801/06 עטרה מואטי נ' פקיד שומה תל-אביב 4 - מדינת ישראל, פיסקה 7 (לא פורסם, 19.9.2007): "עיננו הרואות, כי הפקודה מתווה מסלול ברור להעלאת טענות באשר למס ששולם ביתר. תחילה, נדרש הנישום לפנות בדרך של השגה לפקיד השומה בבקשה לקבלת החזר מס. ובהמשך, נישום הרואה עצמו מקופח על ידי החלטת פקיד השומה רשאי להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בשורה של פסקי דין עמד בית משפט זה על העקרון הכללי לפיו כאשר המחוקק מתווה מסלול ברור לבחינת קביעת חבותו של נישום בדמות הליכי השגה ייחודיים בפני גופי ערר, אין הוא יכול להיזקק עוד להליכי התביעה הרגילים (ראו ע"א 175/77 מדינת ישראל נ' רמאדאן, פ"ד לב(2) 673, 675-674; ע"א 306/78 קרוליק נ' עזבון המנוח פנחס, פ"ג לג(1) 496, 499; ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 778, 782; רע"א 1327/93 מנהל מס שבח ירושלים נ' עו"ד בסט (לא פורסם); רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481, 492 (להלן: פרשת עיריית רעננה)). במקרים רבים פסעו בתי המשפט לאורו של עקרון זה ונמנעו מלדון באותם נושאים שבמחלוקת, אף אם הם היו עשויים להיכלל במסגרת סמכותם הכללית. זאת, בטענה כי לבעל הדין נמצא סעד חלופי בדרך של הגשת השגה וערר בפני הגופים שהחוק הפקיד בידם את הסמכות ללבן סוגיות אלו (ע"א 367/85 מנהל מס שבח נ' קיטאי, פ"ד מא(3) 398; ע"א 512/87 בן דרור נ' פקיד שומה נתניה (לא פורסם); פרשת עיריית רעננה, עמ' 492 והאסמכתאות המופיעות שם). יחד עם זאת, במקרים חריגים המעוררים שאלות בעלות חשיבות עקרונית, נשמרה לנישום האפשרות לפנות ישירות לבית המשפט הרגיל או לבג"ץ, גם כאשר הנושאים נתונים להליך של השגה וערר. עמד על כך בית משפט זה בציינו: "גם כאשר פתוחה בפני נישום דרך ההשגה יש שלא תיסגר בפניו דרך הפנייה לבית המשפט. לבית המשפט נתונה הסמכות לדון בתובענה גם כאשר המחוקק קבע מסלול אחר לטפל בעניין, אלא שבית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשגרה, כאשר פתוחה בפני התובע דרך אחרת. לא בהכרח מוציאה דרך ההשגה את האפשרות לפנות לבית המשפט במיוחד כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית נטענת, כפי המקרה שלפנינו" (ע"א 6971/93 עיריית רמת גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 481). ואילו בפרשת עיריית רעננה צוין: "ברי, כי היזקקות בתי המשפט להכרעה בענין כזה חורגת מדרך השגרה ושמורה למקרים חריגים בלבד, ובכפוף לסייג זה אין לערב את בתי המשפט בהכרעות ראשוניות במחלוקות הנתונות להשגה וערר, אלא על דרך הביקורת הערעורית או במסגרת עתירה לבג"צ שעניינן העמדת החלטתו של גוף הערר במבחן הביקורת השיפוטית" (שם)." כלומר שבמקרים חריגים תישאר דלתו של בית המשפט פתוחה להליכים שיש בגינם השגה. בענין קרשין אופיינו מקרים חריגים אלו בכך שנושאם בעל חשיבות עקרונית או שמדובר בהבטחה שלטונית. בענין יזום הותיר בית המשפט את הדלת פתוח לנושאים בעלי חשיבות צבורית עקרונית מיוחדת. לאחרונה פורסם פסק הדין בע"א 3901/11 דוד מחקשווילי נ' רשות המיסים בישראל (לא פורסם, 7.8.2012), שבו חזר בית המשפט העליון על העקרון שטענות נגד רשות המיסים תבוררנה על פי ההליכים שבחוק, ורק במקרים מיוחדים ניתן יהיה לפנות לבתי המשפט. שם נטה בית המשפט להתיר למערערים לפנות לבית המשפט במקום שטענותיהם התבססו על אי תקינות ברישומי הרשות, שהעלו חוב ישן שהחייב לא ידע עליו. אך בנסיבות הענין נדחתה טענת המערערים, שלא הצליחו לסתור את חזקת תקינות פעולת הרשות וההליך המנהלי (ראו במיוחד סעיפים 20, 26 בפסק הדין). 20. טרם שאבחן אם ענייננו חריג או בעל חשיבות צבורית עקרונית מיוחדת, חשיבותו נובעת מכך שהמשיבה חייבה את המנויים לשלם אגרה גבוהה מזו המותרת לה ברשיונה. אין מדובר בטענה אישית לבירור החוב, כי אם בכשל כללי, דומה במשהו לטענת אי תקינות רישומי הרשות שהועלתה בענין מחקשווילי. זאת ועוד, חשיבותו רבה גם בכך שמדובר בדרך פעולה של המשיבה, שהוחלה כנראה על ציבור שלם. זוהי החשיבות שניתן לראות בכל תובענה ייצוגית, מעצם הגדרתה. 21. שאלה היא אם הבחירה בכלי הדיוני של תובענה ייצוגית צריך להשפיע על העקרונות הנ"ל, במובן שעצם נקיטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית תסיג לאחור את הדרישות החוקיות להליך מנהלי קודם. או שמא אין לראות בכלי הדיוני שינוי שיביא לשינוי מהותי בזכות הגישה לבתי המשפט. דרישה שלפיה המבקש לייצג את הקבוצה צריך ראשית לעמוד בדרישות החוק להליך המנהלי עלולה להביא לפגיעה במטרות חוק תובענות ייצוגיות. המטרה של אכיפת הדין גם במקרים שבהם התועלת ליחיד היא תועלת שולית, שיתכן שאינה מצדיקה ברמה האישית את עצם הפניה לבית המשפט - מושגת ע"י ייצוג הקבוצה כולה באופן שחברי הקבוצה אינם נוטלים חלק בהליך, ולמעשה ברוב המקרים אינם נדרשים לעשות שום פעולה אקטיבית. דרישה שיפנו כולם להליך ההשגה תסכל כמובן מטרה חשובה זו של החוק. 22. מנגד, מילות החוק מחייבות, והשתרשות הלכת ייזום בודאי מלמדת כי במקום שבו קובע החוק השגה בדרך מנהלית - אין לעקוף את הדרישה על ידי הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. אם תובע מנוע מלהגיש תובענה אישית, ויהיה מנוע גם מלייצג אחרים בתובענה ייצוגית, בשל כך שלא מיצה את ההליכים שעליו למצות - אזי לכאורה אין לו "עילה בתביעה" כנדרש עפ"י סעיף 4(א) בחוק תובענות ייצוגיות. 23. שאלת ההחלה של עקרונות פס"ד יזום על בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה השבת מס נדונה בבשא (מחוזי ת"א) 30602/07 מ"י נ' עו"ד אריה גבע, עמ' 19 (לא פורסם, 4.2.2009). כב' השופט מגן אלטוביה פתר את השאלה כך שקבע שעל המבקש לייצג את הקבוצה יעבור תחילה את הליכי ההשגה הנדרשים עפ"י דין, ויבהיר כי בכוונתו לייצג את הקבוצה הזכאית להשבה כולה. אם תתקבל עמדתו, חזקה על הרשות שתפעל באותה צורה כלפי כל הנישומים האחרים. אם לא תתקבל עמדתו, יגיש ערעור ובקשה לאישור תובענה ייצוגית, והדיון בשניים אלו יאוחד. הקבוצה תהיה כל מי שיכול היה להגיש השגה באותו ענין בפרק הזמן הרלוונטי. באמצעות מבנה זה ניתן להשיג הן עמידה בתנאי הדין בקשר להליכים המנהליים הן למנוע דרישה דומה מכל חברי הקבוצה למעט התובע המייצג. 24. הגם שבעניננו מולא התנאי, שכן המבקשת 1 הגישה ערר - בעניננו אני סבורה שאין צורך לבחון זאת: נסיבות עניננו מתאימות גם ליוצא הדופן שתואר בענין מחקשווילי: כאשר טענת הנישום היתה כי החיוב במס נובע מאי תקינות של רישומי הרשות. באותו ענין דחה בית המשפט את הערעור משום שהמערערים לא הניחו יסוד עובדתי לסתירת חזקת תקינות פעולת המנהל. בעניננו לא זו בלבד שהונחה תשתית עובדתית שלפיה פעלה המשיבה בניגוד לרשיון, אלא שהמשיבה עצמה מסכימה לכך, ומחזירה את יתרת האגרה לאותם מנויים שפונים אליה בענין זה. לאור המסקנה לא ראיתי לנכון לקבוע אם די בהגשת הערר כדי לעמוד בתנאי הלכת ייזום ופתרון לפי פס"ד עו"ד גבע. אומר רק זאת: המבקשת 1 אכן הגישה ערר לפי חוק כביש האגרה. אמנם לא ניתן ללמוד מן הנספחים לכתבי בי דין אם הערר מתייחס לאותן נסיעות שנטענו בבקשה, אולם הצדדים הסכימו בסיכומיהם כי כך הוא, לפחות לגבי אחת הנסיעות. ככל שהערר שהגישה מבקשת 1 אינו כולל את כל הארועים שכאן - ממילא אין צורך בכך, משום שהתובענה תכלול את כל ארועי הכפל. די בכך שיש ולו חפיפה של ארוע אחד, שכן המשיבה הודתה בכך שעצם קיומו של הפסקל ברכב גורם לתקלה שבגינה מחוייבת נסיעה מסויימת באגרה גבוהה מזו שנקבעה בחוק. מסיכומי הצדדים ניתן ללמוד כי טרם ניתנה החלטת ועדת הערר. ככל הנראה עיכבה את החלטתה עד לאחר הדיון כאן (הונחה לפני בקשת המשיבה לועדת הערר לעכוב ההליך). הרציונל שבפתרון בענין עו"ד גבע מחייב פעולה הפוכה: כלומר שהערר יידון עוד קודם שתידון הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. תובע מייצג 25. המשיבה טוענת כלפי שתי המבקשות גם כי אינן ראויות לשמש מייצגות לקבוצה, לפי הגדרת מבקש בסעיף 25(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות: "אדם שיש לו עילה בתביעה...". המבקשת 1 אמנם שלמה חלק מן החיובים הכפולים, אך הדבר נעשה באשמו של מנכ"ל החברה, מר אביגל, אשר ידע כי המעסיקה הקודמת שלו ממשיכה לשלם את חשבונות הפסקל שהעביר לרכבו החדש. הגם שהפרקטיקה של העברת מכשיר הפסקל לרכב אחר אינה ראויה, קשה ללמוד מעצם הדבר על כוונת מרמה, כפי שהמשיבה טוענת. ניתן לתאר מקרים שבהם נח הפסקל הבלתי משויך ברכב אחר, בכוונה להחזירו יום בהיר אחד. עד אותו יום, כיוון שהחוזה לפיו בוטל - נקודת המוצא ההגיונית היא שפסקל שבוטל שוב אינו מחייב בתשלום אגרה, בודאי לא באגרה נוספת על זו שמחייב מנוי וידאו או צילום רגיל. עצם הימצאותו הפיסית של מכשיר פסקל ברכב אינה יכולה ללמד על כך שיחויב. משום כך אינני מקבלת את הטענה שהמבקשת 1 אינה ראויה לשמש מייצגת לקבוצה. המבקשת 2 אינה "חברה פרטית קטנה..." כפי שתוארה בבקשה. מדובר בחברה שבבעלותה 677 כלי רכב, שאמונה על ההסדרים השונים עם המשיבה, ואף הודיעה בעצמה פעמים אחדות על ביטול הסכם הפסקל, ולמרות זאת לא גרמה להחזרת המכשיר למשיבה. אף על פי כן אינני סבורה שמדובר במי שאינה ראויה לייצג את הקבוצה. אם המשיבה אוחזת בעילת תביעה ראויה, העובדה שנזקה גבוה באופן יחסי לקבוצה אינה פוסלת אותה מלהיות תובע ייצוגי. אדרבא, נדמה שהתובע הייצוגי המיטבי הוא מי שיש לו ענין משמעותי בתוצאות ההתדיינות. המבקשת 2 בודאי עומדת בדרישות החוק, בהיותה "אדם" כמשמעותו בסעיף 4 בחוק הפרשנות תשמ"א-1981. תנאים לאישור התובענה הייצוגית 26. כאמור בסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות, יש לבחון התקיימות 4 תנאים לאישור התובענה הייצוגית, מעבר לעילת התביעה של המבקש: (1) "התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה"; השאלות המשותפות בעניננו נוגעות בגביה הנוספת על זו שלפי חוק כביש אגרה. הן משותפות לכל מי שנסע בכביש 6 כשברכבו נמצא מכשיר פסקל שתקפו בוטל (="בלתי משוייך", כהגדרת המשיבה). כאמור לעיל בהחלטה - יש אפשרות סבירה שהשאלות תוכרענה לטובת הקבוצה. (2) "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין"; בהתחשב בכך שמדובר בסכומים נמוכים, שפעמים רבות אינם משולמים ע"י בעל הרכב עצמו, יש להניח שלא תבואנה תובענות אישיות רבות בנושא זה. (3) "קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת..."; אכן, לאור ניהול הבקשה עד כה. (4) "קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב" - כאמור לעיל, איני מקבלת את טענת המשיבה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב. אדרבא, נראה כי אילו הבהירה המשיבה מראש את הסיבה לתקלה והקלה על ההחזרים - כלל לא היה צורך בהגשת התובענה. סיכום 27. אני מאשרת את התובענה הייצוגית, וקובעת: עילת התביעה היא גביה ביתר של אגרה, בניגוד לחוק כביש אגרה. קבוצת התובעים היא כל מי שחויב ביתר בגין נסיעה בכביש 6, כשברכבו נמצא פסקל מבוטל, החל מ- 25.11.2003 ועד היום. ג. הסעד הנתבע הוא ביטול החיובים והשבת הסכומים שנגבו ביתר, לרבות קנסות בגין אי תשלום. 28. הצדדים יואילו להגיש נוסח מוסכם לפרסום ההחלטה תוך 30 יום. המשיבה תפרסם את ההודעה תוך 10 ימים מיום שתאושר ע"י בית המשפט בשני עתונים יומיים או במשלוח הודעה לכל אחד מן הלקוחות המנויים או שהיו מנויים על השרות, לפי בחירתה. העתק ההודעה ישלח גם אל היועץ המשפטי לממשלה. 29. אשר להוצאות: יש לשקול את העובדה שהתובענה נמצאה מוצדקת במגזר הפסקל הבלתי משוייך, לרבות את העובדה שלאחר הגשת התובענה החלה המשיבה בתיקון התכנה (עדות מר סביון עמ' 14 שורה 15). מנגד, המשיבה הסכימה להשיב ללקוחותיה את הסכומים מכבר להשיב ללקוחותיה, אם כי התנתה זאת בפניה אישית של כל אחד, דבר שיעילותו מוטלת בספק. בתובענה מעין זו, כאשר העובדות אינן שנויות במחלוקת אמיתית, והמשיבה יודעת כי גבתה סכומים שמעבר למותר - ראוי היה לחפש דרך לפשרה במקום הכרעה. דרך הפשרה לא צלחה, כנראה משום שהמבקשות סברו כי התקלה נפלה במקרים נוספים, ולאו דוקא במקרים של "שימוש" בפסקל בלתי משויך. סברה זו נתמכה, כאמור לעיל, בעדויות מטעם המשיבה. על כן אינני סבורה שיש להטיל על המבקשות חיוב כלשהו. בהתחשב בכל האמור, אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקשות הוצאות בגין שלב זה של הדיון בסכום של 10,000 ₪. 30. נקבע לקדם משפט ליום 25.10.2012 בשעה 08:30. כביש אגרה / כביש 6כביש