מהי עתירה לגילוי ראיה חסויה ? חובתה של התביעה להעמיד לעיונו של הנאשם את כל חומר החקירה הגלוי בעניינו. מ דובר בחובה מהותית שאין עליה כל עוררין. על אף שהצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל - 1970, לא כלל הסדר מפורש לעיון בחומר חקירה דוגמת זה הקבוע בס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982, חובת גילוי חומר החקירה זכתה לעיגון פסיקתי בשורה ארוכה של החלטות בית המשפט. סעיף 9א לצו בדבר הוראות בטחון קובע, בדומה להוראת סעיף 44(א) לפקודת הראיות, תשל"א- 1971, כי ביהמ"ש יורה על גילוי ראיה חסויה אם ישתכנע כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה. בית המשפט פסק כי במקרים של עתירה לגילוי ראיה חסויה עומדים זה מול זה עקרונות מובהקים של חברה דמוקרטית. מחד גיסא, השמירה על הביטחון המחייבת מתן כלים אפקטיביים לזרועות אכיפת החוק לפעול לאורך זמן בהשגת מידע וראיות בנוגע לעבירות שבוצעו. מאידך גיסא, הצורך בעשיית צדק המתבטאת בראש ובראשונה במניעת הרשעת חפים מפשע. עקרונות אלה מתפרטים לאינטרסי משנה אחדים. כך נדרש חיסיון מקורות המידע, באופן ישיר, לבל יבולע להם, ובאופן עקיף, על מנת לאפשר לכוחות הביטחון לגייס מערך מודיעים ומקורות ראוי לשמו. כך אף נדרש שלא לחשוף שיטות פעולת זרועות הביטחון, לבל יהפכו דרכי פעולה אלה לנחלת הציבור ויאבדו כל אפקטיביות. מן העבר השני של המתרס נדרש גילוי מרבי של הראיות על מנת להבטיח קיומו של הליך הוגן, אשר המפתח לו תלוי ביצירת אפשרות להגנה תכליתית. עם זאת, חשוב לשוב ולהדגיש כי הכרעת המחוקק ברורה וכאשר מצויה בידי הרשויות ראיה העשויה להביא לזיכויו של הנאשם, זו תימסר לו גם במחיר של פגיעה באינטרס הציבורי שהביא לחיסיונה. זאת ועוד, במסגרת בחינת הראיות ומשקלן, על ביהמ"ש לשים עצמו בנעליו של הסנגור, שכן מטבע ההליך האפשרות של זה האחרון לבסס את טענותיו בכוחות עצמו מצומצמת עד אפסית. גילוי ראיותראיות חסויות