התפטרות בגלל אישור רפואי האוסר להרים משאות כבדים

התובע עבד בשירות הנתבעת, שהיא חברה למשלוחי מזון, במשך ארבע שנים ושמונה חודשים. בפנינו מונחת תביעתו לפיצויי פיטורים, שהתבררה בדיון מהיר. להשלמת התמונה נציין שכתב התביעה כלל שני רכיבי תביעה נוספים: 5,327 ש"ח הפרשי שכר ו-2,520 ₪ פדיון חופשה. ברם, אין צורך שנכריע בהם שכן במהלך הדיון שהתקיים ביום 10.5.12 הסכימה הנתבעת (עמ' 8 ש' 2 לפרוטוקול) לכך שהתובע זכאי למלוא תביעתו בשני רכיבי תביעה נוספים אלה, בכפוף לשמירת זכותה לקזז מסכומים אלה דמי הודעה מוקדמת שלטענתה התובע חב לה. התשתית העובדתית וטענות התובע התובע עבד אצל הנתבעת שהיא חברה המבצעת משלוחי מזון, החל מיום 28.11.06. אין מחלוקת שהתובע התפטר (ולא פוטר) ביום 26.6.11 (מכתב התפטרות צורף לכתב התביעה). בכתב התביעה (סעיף 2) טען התובע ששלושה ימים קודם להתפטרותו, ביום 23.6.11, הודיע לו עובד החברה בשם חיים מסילטי כי החל מיום 1.7.11 תפסיק החברה לחלוטין לעבוד במשלוחים ממסעדות, ותעבור לעבוד אך ורק עם במשלוחים מרשת AM-PM. כמו כן טען שנמסר לו כי בעקבות השינוי לא יוכל לעבוד עוד במשמרות צהריים באמצע השבוע. התובע ראה בהודעת החברה שלעיל הרעת תנאים מוחשית, וזאת משתי סיבות: הראשונה היתה שלהבנתו המשלוחים היו צפויים להיות כבדים הרבה יותר לאור המעבר ממשלוחי מסעדות (בד בבד עם משלוחי AM-PM) למשלוחי AM-PM בלבד, והשנייה היתה צמצום שעות עבודתו. התובע הסביר שנוכח הרעת התנאים האמורה, ונוכח בקע מפשעתי ממנו הוא סובל שבעטיו אסר עליו רופא המשפחה להרים משאות, הוא נאלץ להתפטר מעבודתו. לטענתו, בנסיבות אלה הוא זכאי לפיצויי פיטורים. דיון והכרעה נאמר מייד, שאיננו מקבלים את גרסתו של התובע לנסיבות התפטרותו, ואפילו היינו מקבלים אותה, איננו סבורים שהיה בכך כדי להקים לו זכות לקבלת פיצויי פיטורים. ואלה הנימוקים למסקנתנו זו: ראשית במהלך הדיון בפנינו הסתבר, כפי שטענה הנתבעת כבר בכתב הגנתה, כי ביום 8.5.12, דהיינו כחודש וחצי קודם ששלח התובע את מכתב ההתפטרות, התובע הודיע לחברה על התפטרותו. התובע הודה בכך באופן המפורש ביותר ("אתמול הודעתי לחברה שאני מתפטר") במסגרת דיון בהליך פלילי (ת"א 41720-03-11) שהתנהל בבית המשפט השלום בתל אביב נגד הנתבעת ונגד התובע עצמו בגין הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (פרוטוקול אותו הדיון הוגש לנו וסומן נ/1, עמ' 4 ש' 5). אמנם התובע טען בפנינו כי התפטרותו זו נעשתה "בעידנא דריתחא" (עמ' 4 ש' 12) וכי מספר ימים לאחריה סוכם על חזרתו לעבודה (עמ' 4 ש' 15). ברם, העובדה שהתובע "שכח" להתייחס לאירוע מהותי זה בכתב תביעתו חיזקה בנו את האמון בגירסת הנתבעת, לפיה התובע התפטר מסיבותיו הוא, הקשורות ככל הנראה לאירוע בעטיו הוגש כתב האישום, ומכל מקום לא בגלל "הרעת תנאים" או בעיה רפואית כטענתו; שנית התובע עצמו הודה כבר בכתב תביעתו כי התפטר שלושה ימים בלבד לאחר שנמסר לו ביום 23.6.11 על שינויים צפויים בפעילות הנתבעת (סעיף 2 לכתב התביעה), שינויים שלטענתו היו אמורים לגרום להרעה מוחשית בתנאי העסקתו. על פי דין, קודם להתפטרות בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודה, על העובד למסור למעביד התראה על כוונתו לעשות כן, ולתת למעבידו הזדמנות לתקן. במקרה שלפנינו, התובע לא נתן למעסיקתו הזדמנות שכזו. זאת, על אף שגם לפי גרסת התובע אותה "הרעה מוחשית" הייתה אמורה להיכנס לתוקף רק ביום 1.7.12, דהיינו במועד ההתפטרות עדיין לא חל כל שינוי בפועל בתנאי עבודת התובע; שלישית ביום 7.7.11, בסמוך לאחר שקיבלה את מכתב ההתפטרות, שלחה הנתבעת לתובע מכתב, שצורף לכתב הגנתה, שבו הציעה לתובע לשוב מיידית לעבודתו, ואף ציינה בפניו כי בשיחה עם מנכ"ל הנתבעת הוצגו בפניו חלופות שונות להמשך עבודתו. במענה לשאלה שהופנתה אליו בעניין זה בחקירתו הנגדית, טען התובע שאינו זוכר מה הוצע לו באותה השיחה קודם שהתפטר (עמ' 3 ש' 1), והוסיף והודה שקיבל את המכתב עם ההצעה לשוב מידית לעבודתו (עמ' 3 ש' 5); רביעית התובע עצמו הודה כבר בכתב תביעתו כי במהלך עבודתו בנתבעת עבד לא רק כשליח, אלא גם כ"מתפעל שליחים" (ראו גם עמ' 3 ש' 15). דהיינו, תפקידיו כללו לא רק עבודה פיזית כשליח על קטנוע, אלא גם עבודה משרדית. מכאן, שיש בסיס מוצק לטענת הנתבעת, שלו היה נותן לה התובע קודם להתפטרותו הזדמנות להתייחס לטענותיו כי בכוונת הנתבעת הייתה להופכו "משליח לסבל" (כלשונו הוא, סעיף 3 א' לכתב התביעה, וכן עמ' 3 ש' 10) הייתה יכולה להציע לו לעבוד בעיקר כ"מתפעל שליחים", עבודה שלא כרוך בה שום מאמץ פיזי. זאת ועוד, כפי שציינו לעיל, בפועל אף הוצע לתובע לשוב לעבודה לאחר התפטרותו, תוך אמירה מפורשת שיש נכונות מצד הנתבעת לבחון חלופות, אך הוא לא נענה להצעה; וחמישית איננו מקבלים גם את טענתו החלופית של התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים "מחמת מצב בריאותו". התובע אמנם צירף אישור רפואי קצרצר מרופא המשפחה לפיו "עליו להמנע מהרמת משאות" בשל בקע מפשעתי ממנו הוא סובל. ברם, אפילו נניח לטובת התובע שאין בסיס לטענות שהעלתה הנתבעת בעניין תוקפו של אישור רפואי זה, הרי שהתובע עצמו אישר במכתב ההתפטרות שלו שמצבו הרפואי אינו חדש ("מזה כשנה וחצי אני סובל...", סעיף 4 למכתב ההתפטרות). מכאן שלא ברור לנו הכיצד עבד התובע במשך כל התקופה הזו כשליח והרים משאות (התובע כלל לא התייחס בעדותו לנקודה מהותית זו). אך חשוב מכך, מאחר שממילא קבענו עוד קודם לכן שהתובע לא נתן הזדמנות לנתבעת להציע לו לעבוד בעיקר כ"מתפעל שליחים", עבודה שלא כרוך בה שום מאמץ פיזי, ומאחר שהתובע כלל לא טען בפנינו כי העלה בפני הנתבעת את סוגיית מצבו הבריאותי קודם להתפטרותו, ממילא "נופלת" טענתו כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בשל מצב בריאות. למען הסר ספק, נבהיר שבמהלך כתיבת פסק דין זה שבנו ובחנו את מכלול הראיות שבתיק, לרבות העדויות והראיות לעניין משמעות השינוי שתוכנן באופי פעילות הנתבעת, עם המעבר ממשלוחים גם ממסעדות למשלוחים מרשת AMPM בלבד. לא נדרשנו לניתוח אותן עדויות וראיות (ובפרט לשאלה שבה התמקדו הצדדים, האם המשלוחים היו צפויים להיות כבדים בהרבה, אם לאו) שכן די בכל שאמרנו עד כה כדי להביא לדחיית טענת התובע בדבר זכותו לפיצויי פיטורים. זאת, אפילו נצא מנקודת הנחה כי הצדק עימו בטענתו העובדתית כי השינוי באופן פעילות החברה הוביל לכך ששליחיה נדרשו לשאת משלוחים כבדים יותר. לסיכום כפי שציינו כבר בפתח הדברים, הנתבעת הסכימה במסגרת תיק זה לכך שהתובע זכאי ל- 5,327 ₪ הפרשי שכר ו- 2,520 ₪ פדיון חופשה. משדחינו את טענות התובע בדבר זכותו לפיצויי פיטורים, ובהעדר כל מחלוקת כי התובע נתן לתובעת הודעה מוקדמת של עשרה ימים בלבד ולא של שלושים יום (התובע הודה בכך במפורש גם בדיון בפנינו, עמ' 5 ש' 20) זכאית הנתבעת לקזז את יתרת ההודעה המוקדמת. באשר לגובה הקיזוז, בסעיף 23 לכתב הגנתה טענה אמנם הנתבעת כי היא זכאית לקזז 3,220 ₪, אך בעמ' 4 לסיכומיה הפחיתה סכום זה וטענה כי זכותה לקזז 2,500 ₪ בלבד בגין אי מתן הודעה מוקדמת מלאה. בהעדר תחשיב נגדי של התובע, אנו מקבלים את תחשיבה המעודכן של הנתבעת. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 5,327 ₪ הפרשי שכר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.07 (אמצע התקופה בגינה נתבעו הפרשי השכר, ראו בסעיף 6 לכתב התביעה) ועד ליום התשלום בפועל. 2,520 ₪ פדיון חופשה, בקיזוז 2,500 ₪ הודעה מוקדמת, שני הסכומים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום ההעסקה (6.7.11) ועד ליום התשלום בפועל. בנסיבות העניין, לא ראינו לעשות צו להוצאות. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי. את הבקשה יש להגיש בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ב, 15 יולי 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. לאה חלה, עובדים דורי ספיבק, שופטאב"ד חנה וייץ, מעבידים רפואההתפטרות בגלל מצב רפואיהתפטרות