התיישנות תביעה אזרחית

להלן סקירה משפטית בנושא התיישנות: (1) התיישנות תביעה אזרחית (2) התיישנות תביעת ביטוח (3) התיישנות במקרקעין (4) התיישנות חוב בביטוח לאומי (5) התיישנות במשפט הפלילי (1) התיישנות תביעה אזרחית מועד התיישנות תביעה אזרחית נקבע בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 הקובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה (שאינו מקרקעין ושלא הוגשה עליה תביעה) היא - שבע שנים. בסעיף 6 לחוק ההתיישנות נקבע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. סעיף 8 לחוק ההתיישנות הקובע כי אם נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התובענה נסיבות שלא היו תלויות בו, ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתשינות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. הוראת סעיף 89 (1) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובעת כי לענין תקופת ההתישנות בתובענה על עוולות היום שנולדה עילת התובענה הוא אחד מאלה: מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל. המונח "עילת תובענה" נבחן בהקשר לדיני ההתיישנות, והנטייה הרווחת הינה לפרש הסדר התיישנות בצמצום, בדרך שלא תמנע, מעבר לסביר, סגירת שערי בתי המשפט בפני בעל דין התובע את זכויותיו. דיני ההתיישנות באים ליצור איזון עדין בין האינטרס של המזיק הפוטנציאלי לבין האינטרס של הניזוק הפוטנציאלי, תוך שמירה על אינטרס הציבור כולו. בית המשפט פסק כי איתור המועד הנכון להתגבשות עילת תביעה לצורך בחינת תחילת מרוץ ההתיישנות נגזר מהמגמות שמוסד ההתיישנות ביקש להשיג תוך ניסיון לאזן ביניהם. עניינו של הנתבע מחייב כי משך התקופה בה יהיה חשוף לסכנת תביעה יהיה מתוחם ומוגבל ביסוד ההתיישנות איזון בין אינטרסים לגיטימיים של גורמים שונים. עוד נפסק כי כאשר אנו נדרשים לנהוג בהגינות כלפי הנתבע, ברצוננו לקבוע סף זמן שבו יוכל לשחרר עצמו מסכנתה של התביעה. אין לדרוש ממנו שמירת ראיות לזמן בלתי מוגבל, מה גם שבמשך הזמן הדברים אובדים, נשכחים. סילוק על הסף של תביעה מתוך עילה של התיישנות נגזר משילוב המטרות האמורות המבקשות לאזן בין האינטרסים השונים תוך מתן משקל ראוי לכל אחד מהם. נטל ההוכחה בקשר לטענת ההתיישנות מונח על כתפיו של הטוען לה. (2) התיישנות תביעת ביטוח מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח ? סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, שכותרתו "התיישנות", קובע כי תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא 3 שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. סעיף 53 הנושא את הכותרת "מהות הביטוח" קובע כי בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה - מחלה שחלה בה, ובביטוח נכות - נכות שלקה בה. ככלל, תקופת התיישנות לתביעות שאינן במקרקעין היא שבע שנים. דברי ההסבר לחוק ההתיישנות אומרים, כי התקופה המוצעת ארוכה דיה כדי לאפשר לתובע להכין את התובענה כהלכה, ובה בעת אינה חושפת את הנתבע בכוח לתקופה ארוכה מדי של המתנה וחוסר ודאות. אולם, בהקשרים מסוימים נקבעו בדין המצוי תקופות התיישנות ייחודיות, קצרות יותר, שכמובן תרופה לעיכובן כדי שלא לגרום עוול מצויה בעילות ההשעיה שבדיני ההתיישנות. כך למשל, קובע סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 תקופת התיישנות בת 3 שנים; הוא הדין לחוק האחריות למוצרים פגומים התש"ם-1980, בסעיף 6. כך גם בתביעות ביטוח. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע כאמור תקופת התיישנות ייחודית לתביעות ביטוח, בת 3 שנים. בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק הביטוח, תשל"ו-1976 הצעות חוק תשל"ו ) צוין כי תקופת ההתיישנות הכללית של שבע שנים אינה מתאימה לתביעות מבוטח או מוטב נגד מבטח. הסעיף בא להגן על המבטח מפני תביעות שהובאו זמן רב אחרי קרות מקרה הביטוח, אך הוא מגן גם על מבוטח שיאחר בתביעתו פחות משלוש שנים. הוראת סעיף 31 לחוק היא נורמה מיוחדת, שתכליתה לקצר את תקופת התיישנות בתביעות ביטוח - שכן במקרים מסוג זה תקופת התיישנות בת 7 שנים אינה מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם, מחמת הזמן הרב שחלף, ואף מאלצת את חברות הביטוח לשמור למשך עת רבה את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים. במשפט העברי אין התיישנות גורמת לביטול זכות או מונעת היזקקות בית הדין לתביעה. (3) התיישנות במקרקעין מהי תקופת ההתיישנות במקרקעין ? סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תביעה היא כדלקמן: בתביעה בשאינו מקרקעין - שבע שנים; בתביעת במקרקעין - חמש עשרה שנה; אם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכויות קניין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכויות הקנין) - עשרים וחמש שנה. חוק ההתיישנות התשי''ח 1958 בוחן את מהות הזכות עליה מבוססת עילת התביעה. הגדרת "מקרקעין" בחוק ההתיישנות, רחבה יותר מאשר הגדרת "מקרקעין" בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. כל תובענה הבאה לשרת את האינטרס של רישום הזכות בלשכת רישום המקרקעין, נחשבת כ"תובענה במקרקעין" לעניין חוק ההתיישנות. אף תובענה לאכיפת חיוב חוזי להענקת זכות במקרקעין מוסדרים, נחשבת ככזו. בית המשפט פסק כי לעניין הגדרת "תובענה במקרקעין" לפי חוק ההתיישנות - העובדה כי הזכויות הנדונות הינן אובליגטוריות, אינה משנה דבר. החלת דין שווה על זכויות רשומות וזכויות שאינן רשומות משרתת גם מדיניות שיפוטית ראויה: מדיניות משפטית ראויה צריכה לכוון לכך שלא תהיה הפליה ולא יווצר מצב שבשל שני סוגי תביעות דומות מבחינת עובדות נגיע לתוצאות שונות לגמרי רק עקב רישום או אי רישום של הזכות. תביעה במקרקעין יכולה להתבסס על "זכויות אובליגטוריות" ובלבד שהיא נועדה בסופו של דבר לשנות את מצב הזכויות הקנייניות ולא כאשר התביעה מתחילתה ועד סופה נשארת בתחום האובליגטורי. (4) התיישנות חוב בביטוח לאומי כעיקרון ככעיקרון היחסים שבין המוסד לביטוח לאומי לבין המבוטחים הינם יחסים במשפט פומבי ולא יחסים חוזיים בדומה ליחסים שבין מבוטח מסחרי לבין מבוטח אצלו. משמעות סיווג זה, בין היתר, הוא כי חוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 כלל אינו חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח, וכי דיני ויתור על חוב ומחילת חוב אינם חלים. האם ניתן להסיק מהדברים לעיל כי אין התיישנות על חוב לביטוח לאומי ? לא בהכרח, כפי שיפורט להלן: בית המשפט העליון ציין בפסיקתו כי חסימת תביעת רשות בטענת התיישנות פוגעת באינטרס הציבורי לממש את גביית המס במלואה; עם זאת, עוצמת הפגיעה אינה עומדת כנגד שיקולי היציבות והוודאות המושגים בהחלת תקופת ההתיישנות האזרחית על תביעות הרשות למימוש הגבייה. תביעת חוב לביטוח לאומי אינה תובענה רגילה, כהגדרתה בחוק ההתיישנות, אלא בגביית חוב על פי פקודת המיסים (גביה), והחוב מהווה למעשה מס. בנוסף מאופיין תשלום דמי הביטוח כמס גם בכך שאין כל זיקה בין התשלום ובין שירות כלשהו הניתן למשלם המס האינדיבידואלי. בדומה כבר נאמר על ידי בית הדין הארצי, כי בית דין זה כבר פסק כי סעיף 2 לחוק ההתיישנות מגביל את המועד בו מותר לתבוע חוב מחייב אולם אין הוא מפקיע את הזכות עצמה, כאשר קמה הזדמנות למוסד לקזז מכספים המגיעים ממנו לחייב בדמי ביטוח - הוא רשאי ואף חייב לממש זכותו זאת לקיזוז. בית הדין הארצי לעבודה פסק כי הוראות חוק ההתיישנות אינן רלוונטיות לחובות בדמי ביטוח משאין מדובר ביחסים חוזיים אלא בחיובים שמקורם בהוראות חוק הביטוח הלאומי, הנמנה על מערך דיני הבטחון הסוציאלי בישראל. עם זאת, בית המשפט העליון התייחס לזכותו של חייב להעלות טענת התיישנות כנגד חוב שנוצר לו כלפיי רשות מקומית, חוב שהוא בגדר חוב מנהלי המשולם על פי פקודת המיסים (גבייה). בית המשפט העליון קיבל את טענת המערער לפיה ההליך המנהלי מאפשר לו להעלות טענת התיישנות, ועל הרשות המנהלית לעמוד במסגרת ההתיישנות הקבועה בחוק, כדי לשרת אותה תכלית שלשמו נחקק החוק. בהקשר זה יוער כי סעיף 367(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע שפקודת המסים (גביה), להוציא סעיף 12 שבה, תחול על דמי ביטוח כאילו היו מס כמשמעותו בפקודה האמורה. "מס" הוגדר בפקודת המיסים כ- "מס" לרבות מס הרכוש העירוני, כל הסכומים המגיעים בעד הלוואות זרעים שהילוותה ממשלת ארץ- ישראל או ממשלת ישראל, כל מס, ארנונה, הלוואה ותשלום אחרים שעל גבייתם הוכרז או יוכרז ע"י הנציב העליון של ממשלת ארץ-ישראל או ע"י שר האוצר כגביה הכפופה לחוק הדן בגביית מסים; מכאן, שחוב לביטוח לאומי בגין דמי ביטוח לאומי נגבה ככל חוב שגבייתו בדרך מנהלית, ומכאן מקור ההשוואה. בית הדין לעבודה פסק כי יישומה של הלכה זו מוביל למסקנה כי למבוטח קיימת הזכות לטעון טענת התיישנות כנגד חוב שנגבה על ידי ביטוח לאומי באמצעות פקודת המיסים (גבייה), וביטוח לאומי לא יוכל לחסות תחת אצטלת טענה זו. עצם הקביעה שחוק ההתיישנות אינו חל על תביעות שבהן המוסד לביטוח לאומי תובע דמי ביטוח וכן כי דיני ויתור על חוב ודיני מחילת חוב אינם חלים, נובע מעצם ההגדרה של תובענה בסעיף 1 לחוק ההתיישנות, האומרת כי תובענה היא "הליך אזרחי לפני בית משפט", כלומר, מדובר על זכות תביעה לחוב אזרחי, קרי: זכות שמימושה בדרך תובענה בהליך אזרחי סיכום בית הדין לעבודה לא הכריע ולא ראה חשיבות להכריע בשאלת סיווגו של ענף הביטחון הסוציאלי לענפי המשפט - אזרחי או מנהלי - אולם לאור הלכת בית המשפט העליון, הרואה גם בהליך גבייה מנהלי כזה שחלה עליו התיישנות, ניתן לקבוע כי ביטוח לאומי מנוע מלתבוע חוב בגין דמי ביטוח לתקופה העולה על שבע השנים הקבועות בחוק ההתיישנות. (5) התיישנות במשפט הפלילי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי באין הוראה אחרת לענין זה בחוק אחר, אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה - (1) בפשע שדינו מיתה או מאסר עולם - עשרים שנים; (2) בפשע אחר - עשר שנים; (3) בעוון - חמש שנים; (4) בחטא - שנה אחת. בעבירות לפי החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950, ולפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950 - אין התיישנות. בעבירות רצח וניסיון לרצח לפי סעיפים 300 ו-305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של קשר לפי סעיף 499 לחוק האמור לעבור עבירה מהעבירות האמורות, שבוצעו לפי מי שכיהן כראש הממשלה בעת ביצוע העבירה - אין התיישנות. בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף לעיל נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר - ההוראות אלו יחולו על עבירת הסגרה שבשלה הוגשה בקשת הסגרה למדינת ישראל וכל פעולה מהפעולות המפורטות באותו סעיף קטן, שנעשתה במדינה המבקשת, תאריך את מנין תקופת ההתיישנות לאותה עבירה לפי סעיף זה, כאילו נעשתה בישראל. סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי עוסק בהתיישנות עונשים וקובע כי עונש שהוטל לא יתחילו בביצועו, ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו, אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט, או מיום ההפסקה, הכל לפי המאוחר יותר, עברו - (1) בפשע - עשרים שנים; (2) בעוון - עשר שנים; (3) בחטא - שלוש שנים. תביעה אזרחיתהתיישנות