להלן פסק דין בנושא הגשת תביעה בגין ליקויי בניה לפני תום שנת הבדק: 1. התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך 125,216 ₪ על רקע הסכם מיום 24.7.03 (להלן: "ההסכם"), לרכישת דירת גן בת 4 חדרים בקומת קרקע (להלן: "הדירה"), אותה רכשו התובעים מהנתבעת בפרויקט מגורים שבנתה הנתבעת בעיר באר שבע. 2. לטענת התובעים, בעת חתימת הסכם המכר, טרם החלה בניית הפרויקט ועם התקדמות הבנייה התברר לתובעים כי הדירה אינה נמצאת כלל בקומת הקרקע אלא בקומה הראשונה, כאשר על מנת להגיע לדירה יש לעלות במעלית או לטפס במדרגות (45 מדרגות מהרחוב או 18 מדרגות מהחנייה ). לעניין זה נטען כי התובעים הם אנשים מבוגרים, שומרי שבת ולכן אין הם יכולים להשתמש במעלית או ברכב בשבתות ובחגים. עוד נטען, כי בשלב מאוחר יותר של בניית הפרויקט, כאשר החלו עבודות הפיתוח, גילו התובעים כי נבנתה קומת חנייה נוספת - עילית, כאשר שפת החנייה העליונה מצויה בגובה אדן חלונות הדירה שרכשו התובעים ונוצר מצב שרכב החונה בצמוד לדירה במפלס העליון של החנייה, חוסם את חלון הממ"ד, מהווה בעיה באוורור ובתאורה טבעית ופוגע בפרטיות התובעים ובאי ביתם, שכן כל מי שנמצא בחנייה רואה את המתרחש בדירה, לרבות חדר האמבטיה. לאור האמור, תובעים התובעים סך של 57,000 ₪ בגין ירידת ערך. עוד נטען כי החזקה בדירה נמסרה לתובעים באיחור של למעלה מ - 7 חודשים. בגין מסירת הדירה באיחור, תובעים התובעים סך של 20,388 ₪. בנוסף נטען כי עם קבלת הדירה לחזקתם, גילו התובעים כי קיימים בדירה ליקויים, אי התאמות ופגמים. לצורך תיקון הליקויים, תובעים התובעים סך של 17,723 ₪. כמו כן נטען כי ביום 1.3.04 ירד שיעור המע"מ מ - 18% ל - 17% אולם הנתבעת סירבה לבצע הפחתה של שיעור המע"מ ביחס לתשלומים ששילמו התובעים לאחר תאריך זה. התובעים תובעים השבת הסכום שנגבה ביתר בגין אי הפחתת שיעור המע"מ בסך 1,525 ₪. עוד עותרים התובעים לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 25,000 ₪. בנוסף, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום בגין שכר טרחת המומחים מטעמם בסך 3,580 ₪ וכן בתשלום ששולם על ידם למומחה מטעם בית המשפט. 3. הנתבעת טוענת כי בעת חתימת הסכם המכר כבר החלה בניית הפרויקט, כך שהיו קיימים יסודות הבניין, הקומה הראשונה ומספר קומות מעל הקומה הראשונה, וכי התובעים עשו סיור בשטח יחד עם אנשי המכירות, שהראו להם את מקומה של הדירה ואת הפרשי הגבהים. עוד נטען כי בידי התובעים היו עותקים של ההסכם, המפרט הטכני, תשריט הדירה, תוכנית החלוקה של הדירה, תוכנית הקומה בה נמצאת הדירה וכל התוכניות הנדרשות על פי חוק המכר ולכן היתה בפני התובעים תמונה מלאה בדבר מיקום הדירה והמבנה. באשר למועד מסירת החזקה בדירה נטען כי הנתבעת התחייבה למסור את החזקה בדירה עד ליום 30.12.04 אך בפועל נמסרה החזקה ביום 9.8.05, כאשר בהתאם להסכם הוסכם כי איחור של 90 יום במסירת הדירה לא ייחשב כהפרת חוזה וכי איחור נוסף יזכה את התובעים בפיצוי מוסכם, פיצוי בסך 5,584.80 ₪, ששולם לתובעים ביום 14.12.05. התובעים אישרו כי אין להם כל טענה או תביעה בגין תקופת העיכוב במסירה (נספח ב' לכתב ההגנה). באשר לליקויים הנטענים טוענת הנתבעת כי על פי פרוטוקול המסירה מיום 9.8.05, לא נתגלו במעמד מסירת הדירה כל ליקויים למעט אלה המפורטים בפרוטוקול וכי כתב התביעה הוגש עוד לפני שהסתיימה שנת הבדק ולפני שניתנה לנתבעת הזדמנות לתקן את הליקויים. בנוגע למע"מ, נטען כי לא נגבה מהתובעים מע"מ מעבר לשיעור המע"מ שהיה קבוע במועד ביצוע התשלומים כפי שעולה מנספח ד' לכתב ההגנה. 4. בתיק מונה כמומחה מטעם בית המשפט מר צבי רון, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין אשר קבע בחוות דעתו כי אומדן עלות התיקונים עומד על סך של 5,400 ₪ בתוספת 540 ₪ פיקוח הנדסי וכי במידה והעבודות יבוצעו על ידי התובעים, יש להוסיף 30% לאומדן המחירים, דהיינו 1,620 ₪. כן נקבע כי אומדן המחירים אינו כולל מע"מ והוא צמוד למדד תשומות הבנייה 11/08. עוד נקבע כי משך ביצוע העבודות - 6 ימי עבודה. באשר לירידת הערך הנטענת, קבע המומחה כי נגרמה ירידת ערך של 9% ממחיר הדירה נכון ליום 24.6.03 בסך 50,000 ₪. לעניין זה ציין המומחה, בין היתר, כי מפלס דירת התובעים מוגדר על פי היתר הבנייה כקומה א' בניגוד למצוין בהסכם בין הצדדים, במפרט המכר ובתוכנית המכר כדירה בקומת קרקע, כי בתוכנית המכר ובתוכנית הקומה קיים מצג שווא המציין כי הכניסה לרחבת המבואה לדירה הינה מבעד לדלת כניסה במפלס העליון בניגוד למצוין בהיתר הבנייה ובניגוד לקיים בפועל בו מפלס הכניסה לבניין הינו במפלס הקומה התחתונה. כן צוין כי חלקי דירה מופנים למפלס החנייה העילית - ממ"ד (המשמש כחדר שינה), מרפסת, חדר רחצה ומטבח וכי קיימים מפגעים בסמוך לדירה הכוללים רעשים, פליטת גזים, תאורה ואוורור מוגבלים ומגבלות פרטיות בחלק זה של הדירה. עוד נקבע כי בהתאם לריכוז בדיקות הבטונים עולה כי במועד הסכם המכר טרם הושלמה קומת הקרקע של הבניין בניגוד לטענת הנתבעת ולא ניתן היה להציג באופן מוגדר את הפרשי הגבהים בין דירת התובעים למפלסי הכניסה השונים. 5. בעקבות שאלת הבהרה שנשלחה למומחה בית המשפט על ידי הנתבעת, השיב המומחה שניתן להקטין את הנזק ואת ירידת הערך על ידי ביטול חלק מהחנייה ושתילת צמחייה. 6. מטעם התובעים העידו התובעים עצמם (לרבות התובע 1 אשר לא מסר תצהיר עדות ראשית - עמ' 7 לפרוטוקול). מטעם הנתבעים העיד המומחה מטעם הנתבעים, המהנדס מר יעקב כהן וכן מר שלום מויאל, ממנהלי הנתבעת. בנוסף, לבקשת הנתבעת, נחקר מומחה בית המשפט, מר צבי רון, על חוות דעתו. דיון והכרעה תביעת התובעים לפיצוי בגין ירידת ערך 7. טוענים התובעים כי על פי הסכם המכר רכשו דירת גן בקומת קרקע כאשר בפועל הדירה אינה נמצאת בקומת קרקע. הנתבעת טוענת כי דירת התובעים היא כן דירת קרקע, שכן אין בהוראות הדין קביעה מפורשת מהי דירת קרקע. לעניין זה נטען כי מדובר במבנה מדורג, כאשר לדירתם של התובעים צמודה חצר במפלס אחד ולא ממוקמת מתחת לדירת התובעים כל דירה אחרת. כן נטען כי אם וככל שאין מדובר בדירת קרקע אזי אין מדובר במעשה מכוון אלא בטעות בתום לב ששותפים לה האדריכל, המתכנן והוועדה לתכנון ובנייה בעיר באר שבע. 8. כאמור, מחוות דעת מומחה בית המשפט עולה כי בפועל הדירה אינה דירת קרקע בניגוד לאמור בהסכם המכר. במסגרת עדותו העיד המומחה כדלקמן: "חוק התכנון והבנייה מתייחס לקומת קרקע כאשר הכניסה הקובעת, 00 (אפס אפס) מה שנקרא, סמוך למפלס הקרקע. השאר זה כנראה מושגים שיווקיים" (עמ' 25 שורות 18 - 20 לפרוטוקול). ובהמשך, "תקנות התכנון והבנייה אומרות שגובה אפס אפס יהיה עד 1.20 מגובה הקרקע" (עמ' 27 שורות 5 - 6 לפרוטוקול). וכן "... בפועל הכניסה היא בקומה התחתונה, חדר המדרגות לדירה הזו הוא מהקומה מתחת, 3-, אין כניסה אחרת. מתחת אין דירה. הכניסה הקובעת נמדדת מאזור חדר המדרגות, הקרקע במקרה הנדון נמצאת במינוס 3. כדי להגיע לדירה של התובעים, עוברים דרך חדר מדרגות והייחוס של המטר 20 הוא מהמפלס התחתון של המינוס 3 מטר" (עמ' 27 שורות 18 - 22 לפרוטוקול). 9. לאור האמור בחוות דעתו של מומחה בית המשפט ונוכח עדותו כאמור, אני קובעת כי הדירה שרכשו התובעים מהנתבעת אינה בקומת קרקע בניגוד לאמור בהסכם המכר. 10. טוענת הנתבעת כי גם אם ייקבע שדירת התובעים אינה דירת קרקע, הרי שהתובעים יידעו בדיוק מה רכשו עובר להסכם וכי תמונת המצב המלאה הובהרה לתובעים עובר לרכישת הדירה. לעניין זה נטען כי בעת חתימת הסכם המכר, בניית הפרויקט כבר החלה לרבות קומות הקרקע של הבניין וכי התובעים עשו סיור בשטח יחד עם אנשי המכירות אשר הראו לתובעים את מיקומה של הדירה. לעניין קביעת מומחה בית המשפט לפיה לא ניתן היה להתרשם ממיקום הדירה נטען כי מדובר בטעות או בפרשנות אישית שאינה בגדר מומחיותו. עוד נטען כי התובעים חתמו על אישור לפיו ביקרו באתר הבנייה והוסבר להם מיקום הדירה העתידית לשביעות רצונם המלאה (ת/2) למוצגי התובעת, וכי הצהירו במסגרת הסכם המכר כי ראו ובדקו את המקרקעין, סביבתם, תוכניות הבנייה ותוכניות בניין העיר ומוותרים על טענת אי התאמה (הואיל רביעי וסעיפים 37.4 ו - 37.5 בהסכם המכר). הנתבעת טוענת כי מהתשריטים הנושאים את חתימת ידם של התובעים ניתן לקבל תמונה מלאה בכל הקשור למיקומה של הדירה במבנה, מכאן שהיתה להם ידיעה בפועל אודות מיקום הדירה ולכן אין הם יכולים לטעון לאי התאמה. בנוסף לאמור נטען כי התובעים יכלו לפנות למחלקת ההנדסה בעיריית באר שבע לבדוק את התוכניות וממילא גם אם הנתבעת לא מסרה לתובעים את התוכניות כפי שהוגשו לרשות המקומית, כטענתם, אין לכך חשיבות שכן התובעים העידו כי כלל לא עיינו בתוכניות שכן נמסרו להם. התובעים טוענים כי בעת חתימת הסכם המכר טרם החלה בניית הפרויקט, שלא ניתן היה לראות את הדירה וכי מומחה בית משפט קבע כי בעת חתימת הסכם המכר טרם נבנתה הקומה בה מצויה הדירה והוא לא נחקר על קביעתו זו. לעניין טענת הנתבעת לפיה התובעים עשו סיור בשטח יחד עם אנשי מכירות, טענו התובעים כי העד מטעם התובעת, מר שלום מויאל, לא נכח בשום שלב שקדם לחתימת הסכם המכר ולא הובאה עדות של איש מכירות לסתור את גרסת התובעים. עוד נטען כי התובעים לא קיבלו את כל התוכניות ובפרט תוכנית ההגשה ותוכנית קומת קרקע עם העמדת חניות מסביב לבניין והתוכניות האמורות אף לא הוגשו לבית המשפט. 11. בהסכם מיום 24.6.03 בין הנתבעת לתובעים, מצוין מפורשות כי הדירה נמצאת בקומת קרקע. נוכח האמור בהסכם וכאשר מצויין בו במפורש כי הדירה נמצאת בקומת קרקע, הנטל להוכיח את טענת הנתבעת, לפיה התובעים ידעו בדיוק מה רכשו וכי תמונת המצב המלאה הובהרה להם במפורש עובר לרכישת הדירה, מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח טענתה זו. לעניין זה יצוין כי העד מטעם הנתבעת, מר מויאל, כלל לא נפגש עם התובעים עובר לחתימת ההסכם ולכן אין הוא יכול להעיד על מה שנאמר להם ומה שהראו להם אנשי מכירות בעת הסיור הנטען בשטח (עמ' 16 ש' 9 - 10 ועמ' 21 ש' 30 - עמ' 22 ש' 7 לפרוטוקול). המומחה מטעם בית המשפט קבע כי לא ניתן להתרשם ממיקום הדירה במועד חתימת ההסכם. המומחה לא נחקר בעניין זה וחוות דעתו לא נסתרה. בנסיבות אלה, אני קובעת כי לא ניתן היה להתרשם מהמצב בשטח וללמוד ממנו כי אין מדובר בפועל בדירת קרקע וכן לא הוכח כי הובהר לתובעים מפורשות מיקומה של הדירה. באשר לתשריטים והמסמכים אשר הוצגו בפני התובעים, הרי שמהתשריטים עולה כי קיים פתח יציאה מן הבניין לרחוב באותה קומה בה מצויה הדירה, פתח אשר בוטל לאחר מכן, שלא בידיעת התובעים (עמ' 22 ש' 19 - 25 לפרוטוקול). הואיל ועל פי התשריטים והסכם המכר הוצג בפני התובעים מצג לפיו דירתם הינה בקומת הקרקע וקיים פתח יציאה לרחוב מהקומה בה מצויה דירתם, לא ניתן לקבוע כי התובעים ידעו שבפועל אין מדובר בדירת קרקע אלא בדירה אליה יידרשו להגיע באמצעות מדרגות או מעלית בלבד. גם המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו ובעדותו כי המצב בפועל הינו בניגוד למצוין בהסכם בין הצדדים, במפרט המכר ובתוכנית המכר. על כן אני מקבלת את טענת התובעים בעניין זה ודוחה את טענת הנתבעת לפיה התובעים ידעו על המצב לאשורו. 12. טוענת הנתבעת כי יש לייחס לתובעים אשם תורם מלא או גבוה שכן הם ידעו או לכל הפחות היו חייבים לדעת מהי הדירה אותה הם רוכשים ואף יכלו לבדוק זאת ברשות המקומית אולם הם לא עשו כן. לאור האמור לעיל ונוכח המצגים שהוצגו לתובעים ובפרט הגדרת הדירה כקומת קרקע וקיומו של פתח יציאה לרחוב, אשר בוטל לאחר מכן (עניין ממנו התעלמה הנתבעת בסיכומיה), אין לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה ואין לייחס לתובעים אשם תורם. 13. טוענת הנתבעת כי טענות התובעים לירידת ערך הינה אך ורק בגין סוגיית החנייה והדבר עולה מחוות דעת השמאי מטעם התובעים אשר צורפה לכתב התביעה ושם נקבע כי מדובר ב"ירידת ערך עקב מפגע חמור", דהיינו נושא החנייה. לעניין זה נטען כי אין בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לשנות מכך, שכן התובעים לא תיקנו את כתב תביעתם בעקבות חוות הדעת האמורה והדבר מהווה הרחבת חזית. על כן טוענת הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובעים בגין 25,000 ₪ - ירידת ערך בשל בשל מיקום הדירה שלא כדירת קרקע. יוער כי טענה זו של הנתבעת נטענה לראשונה בסיכומים. אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעת. מעיון בכתב התביעה עולה כי טענות התובעים נוגעות הן לכך שהדירה אינה בקומת קרקע בניגוד להתחייבות הנתבעת והן בשל קיומה של חנייה הסמוכה לחלונות דירתם. מכאן, שמדובר בעילה שנטענה עוד בכתב התביעה ואין מדובר בהרחבת חזית כטענת הנתבעת. ויודגש, יש לעשות הבחנה בין טענות לבין הראיות המובאות להוכחתן. הטענה בדבר מיקום הדירה נטענה עוד בכתב התביעה והוכחתה אפשרית גם באמצעות ראיות שלא צורפו לכתב התביעה, לרבות באמצעות חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, כפי שבענייננו. יתרה מזו, גם המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו לא עשה הבחנה בין הרכיבים השונים בבואו לקבוע את ירידת הערך וקבע את שיעור ירידת הערך בסכום כולל. ההבחנה הנזכרת עלתה רק בעדותו של המומחה בבית המשפט (עמ' 29 ש' 13 - 17 לפרוטוקול). 14. טוענת הנתבעת כי בפרוטוקול המסירה או בכל תכתובת אחרת לא ציינו התובעים כל טענה בעניין מיקום הדירה וכי הטענה נטענה לראשונה בחוות הדעת מטעמם. טענה זו דינה להידחות שכן מעיון בת/2 עולה כי ביום 6.6.05, עוד לפני מסירת החזקה בדירה לתובעים, נשלח מכתב מב"כ התובעים לנתבעת בעניין מיקום הדירה שלא בקומת הקרקע ובסמיכות לחניה. 15. באשר לחנייה העילית הצמודה לחלונות דירת התובעים, מסיכומי הנתבעת נראה כי הנתבעת אינה מכחישה את קיומו של המפגע ואולם מבקשת היא לאמץ את הצעת המומחה מטעם בית המשפט להקטנת הנזק וזאת באמצעות הצמדת החנייה הצמודה לדירת התובעים כחנייה נוספת לדירת התובעים כך שתותקן שם אדנית עם צמחייה ענפה וסבוכה ובכך לא תיוותר ירידת ערך בגין החנייה. הנתבעת טוענת כי ככל שהדבר כרוך בתשלום מס, מתחייבת היא לשלם תשלום כאמור. עוד טוענת הנתבעת כי קבלת הפיתרון המוצע הינה במסגרת חובת התובעים להקטין את נזקם. התובעים מתנגדים לפיתרון המוצע שכן העברת משטח החנייה מדירת הנתבעת לדירת התובעים מהווה עסקה במקרקעין וכוללת העברת זכויות ומחייבת דיווח לרשויות המס ותשלום מיסים. בנוסף, מתנגדים התובעים בטענה שהדבר לא יביא לפיתרון של ממש, יכביד עליהם מבחינת תחזוקת הצמחייה, כאשר הצמחייה תסתיר את אור השמש וייווצרו מטרדים של לכלוך והדבר לא יפתור את בעיית הרעשים, הגזים והתאורה. עוד נטען כי לא הומצא אישור מעיריית באר שבע כנדרש וכפי שדרש גם המומחה מטעם בית המשפט. 16. אכן, מוטלת על התובעים חובה להקטנת הנזק ואולם לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין זה ובהצעת המומחה, אני סבורה כי לא ניתן לכפות על התובעים את הפיתרון המוצע. לא שוכנעתי כי בפיתרון המוצע יש מענה לבעיית הרעשים, זיהום האוויר והתאורה. בנוסף, הפיתרון המוצע כופה על התובעים, בניגוד לרצונם, לטפל בצמחייה נוספת ולקבל לרשותם שטח נוסף שאינם רוצים בו. על כן, בנסיבות האמורות, אני סבורה כי אין מקום, בהעדר הסכמת התובעים, לחייבם לאמץ את הפיתרון האמור ומכאן שיש לפצות את התובעים בגין ירידת הערך במלואה. 17. המומחה מטעם בית המשפט העריך את ירידת הערך בסכום של 50,000 ₪ נכון ליום 24.6.03. ואולם, סכום זה, כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, גבוה מהסכום אשר נתבע בגין ירידת ערך בסך 57,000 ₪. על כן, יש להעמיד את הפיצוי על סך של 57,000 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. תביעת התובעים לפיצוי בגין ליקוי בנייה 18. כאמור, המומחה מטעם בית המשפט העריך את עלות תיקון הליקויים בסכום של 5,940 ₪ (כולל פיקוח הנדסי). יוער לעניין זה כי הואיל והנתבעת לא תיקנה את הליקויים, יש להוסיף לסכום האמור תוספת של 1,620 ש"ח בהתאם לחוות דעת המומחה ובסה"כ 7,560 ₪ נכון ליום 2.12.08 (מועד הגשת חוות הדעת) ובתוספת מע"מ. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לא נסתרה. 19. טוענים התובעים כי יש להוסיף לסכום האמור עלות דיור חלופי וצורך באחסון מטלטלין. דא עקא, הסעדים האמורים לא התבקשו בכתב התביעה, מה גם שעל פי חוות דעת המומחה מטעם התובעים ניתן במהלך ביצוע התיקונים להתגורר בדירה, ולא הוכח אחרת. 20. לאור האמור, ומשחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לא נסתרה, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום עלות תיקון הליקויים בסכום של 7,560 ₪ נכון ליום 2.12.08 (מועד הגשת חוות הדעת) ובתוספת מע"מ. תביעת התובעים לפיצוי בגין האיחור במסירת החזקה בדירה 21. טענת התובעים כי הסכם המכר הינו חוזה אחיד נטענה לראשונה בסיכומים ומדובר בהרחבת חזית אסורה. יתירה מזו, מדובר בטענה שיש לה רכיבים עובדתיים הדרושים הוכחה והתובעים לא הוכיחו טענתם זו, משנטענה, כאמור, לראשונה בסיכומים. טענת הנתבעת לפיה שולם לתובעים פיצוי מוסכם בסך 5,548 ₪ נתמכת בנספח ב' לכתב ההגנה אשר לא נסתר. על פי נספח ב' עליו חתום התובע, ויתרו התובעים על כל טענה ו/או תביעה כלפי הנתבעת בגין כל תקופת העיכוב במסירה. יוער כי התובעים לא ציינו בכתב תביעתם כי קיבלו פיצוי מוסכם ולאור נספח ב' האמור לא ברורה הטענה בסיכומי התובעים על פיה לא הוצג מסמך לתמיכה בטענת הנתבעת לעניין התשלום. הואיל והתובעים קבלו פיצוי כאמור, אין מקום לכפל פיצוי, בין השאר נוכח הוראות סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 המתיר לנפגע לתבוע במקומם של פיצויים מוסכמים, פיצויים לפי סעיפים 10 - 14 ולא במצטבר. התובעים כלל לא התייחסו לפיצוי שקיבלו, ולא טענו כי תביעתם הינה לקבלת פיצוי במקומו של הפיצוי המוסכם. 22. משקיבלו התובעים את הפיצוי המוסכם ולאור סעיפים 9.5 ו - 41.2 להסכם וכן נוכח האמור בנספח ב' לכתב ההגנה, אין מקום לקבל את תביעת התובעים בעניין זה. תביעת התובעים להחזר הפרשי מע"מ 23. תביעת התובעים בעניין זה נטענה בעלמא ללא כל אסמכתאות ומבלי שהוכח כי אכן שילמו מע"מ מעבר לשיעור הקבוע בחוק. התובעת במהלך עדותה כלל לא ידעה במה מדובר (עמ' 5 ש' 17 - 20 לפרוטוקול). בנוסף, התובעים לא התייחסו לכרטסת שהגישה הנתבעת (נספח ב'). על כן, התובעים לא הוכיחו טענתם בעניין זה ודינה להידחות. תביעת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש 24. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין זה, וכאשר עוגמת הנפש הנטענת הינה, בין השאר, בגין מטרדים של רעש, חוסר אוורור ותאורה, פליטת גזים ופגיעה בפרטיות וכן בשל הצורך לעלות ולרדת במדרגות לדירה שאמורה היתה להיות בקומת קרקע, אני סבורה כי יש מקום לפצות את התובעים בגין עוגמת נפש וזאת בסכום כולל של 12,000 ₪, נכון להיום. תביעת התובעים להחזר הוצאות בגין חוות הדעת מטעמם 25. התביעה הוגשה לפני תום שנת הבדק, בטרם ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקן את הליקויים, ולכן אני סבורה כי אין לפסוק לטובת התובעים את עלות חוות הדעת בגין הליקויים (סך של 2,330 ₪). הואיל ואין רלבנטיות לשנת הבדק בהתייחס לחוות דעת השמאי בגין ירידת ערך, יש לפסוק לטובת התובעים את הסכום ששולם בגין חוות דעת זו בסך של 1,250 ₪, נכון למועד הגשת התביעה. סיכום 26. לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: א. סך של 57,000 ₪ בגין ירידת ערך. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. ב. סך של 7,560 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.12.08 (מועד הגשת חוות הדעת) ועד התשלום בפועל. ג. סך של 12,000 ₪ בגין עגמת נפש, כערכו היום. ד. סך של 1,250 ₪ בגין חוות דעת המומחה מטעם התובעים. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. 27. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 10,000 ש"ח בגין שכר טרחת עורך דין וכן הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. בניהשאלות משפטיותליקויי בניהשנת בדק