פסיקת פיצויי הלנה שלא התבקשו בכתב התביעה

במקרים שבהם לא נתבעים פיצויי הלנה, בית הדין אינו מוסמך לפסוק סעד זה מבלי שנתבע על ידי התובע. הסעד של פיצויי הלנה הוא סעד שיש בו אלמנט עונשי, אשר מושת בנסיבות יוצאות דופן בהתאם לסעיף 17 בחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן- חוק הגנת השכר) קל וחומר במקרה דנא בו מלכתחילה לא היה מוסמך בית הדין לפסוק סעד זה. אין מדובר במקרה זה, בסעד כללי שיש לבית המשפט סמכות טבועה לפסוק אלא בפסיקת "פיצוי הלנה בשיעור המירבי הקבוע בחוק הגנת השכר". 1. מדובר בתביעה לתשלום שכר עבודה עבור חודש 2/12 ע"ס 3,500 ש"ח, פיצויי הלנת שכר ע"ס 11,694 ₪ ודמי הודעה מוקדמת ע"ס 1,273 ש"ח. 2. העובדות א. התובע הועסק אצל הנתבע כמתקין מקלחונים וארונות אמבטיה בתקופה שמיום 1.11.11 ועד לחודש 2/12 (בכפוף למחלוקת בין הצדדים האם עבד עד ליום 9.2.12 כטענת הנתבע, או עד ליום 14.2.12 כטענת התובע). ב. שכר חודש 2/12 ע"ס 3,500 ₪ לא שולם לתובע במועדו. ג. התובע פנה אל הנתבע בבקשה לתשלום השכר לקראת סוף חודש 3/12. ד. ביום 15.7.12 קיבל הנתבע מכתב דרישה לתשלום השכר מטעם ב"כ התובע. ה. לאחר קבלת מכתב הדרישה, השכר עבור חודש 2/12 שולם לתובע בהעברה בנקאית שבוצעה לחשבון הבנק של התובע ביום 22.7.12. 3. בדיון אשר התקיים בפניי ביום 25.10.12 הגיעו הצדדים להסכמה על פיה שכר העבודה עבור חודש 2/12 ע"ס 3,500 ש"ח שולם לתובע ביום 22.7.12. כמו כן, הנתבע הצהיר כי הוא מסכים לשלם לתובע תשלום בגין דמי הודעה מוקדמת ע"ס 1,273 ₪ כמבוקש בכתב התביעה. 4. בנסיבות אלה, הסוגיה הטעונה הכרעה בהליך זה הינה, האם זכאי התובע לפיצויי הלנת שכר ובאיזה שיעור? טענות הצדדים 5. לטענת התובע, שכר חודש 2/12 שולם לו באיחור רק ביום 22.7.12 וזאת למרות שפנה לנתבע בדרישה לתשלום השכר כבר לקראת תום חודש 3/2012. בנסיבות אלה, עתר התובע לתשלום פיצויי הלנה מלאים בהתאם לסעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"). 6. לטענת הנתבע, לא שולם לתובע שכר חודש 2/12 במועדו שכן, סבר שהוא יכול לקזז משכר התובע בגין ימי עבודתו בחודש 2/12 נזקים הנאמדים בסך אלפי שקלים להם גרם התובע במהלך עבודתו אצל הנתבע. לטענתו, לאחר שהתובע פנה אליו טלפונית בחודש 3/12 ודרש את תשלום שכרו, הוא פנה לקבלת ייעוץ לעניין אפשרות קיזוז הנזקים מהשכר. לאחר שקיבל ייעוץ, הבין כי עדיף לו לשלם לתובע את שכרו ואולם, בשלב זה, התובע נעלם ונמנע מיצירת כל קשר עימו ועל כן נמנעה ממנו האפשרות לשלם את השכר בהתאם. ביום 15.7.12 קיבל מכתב התראה מב"כ התובע ומיד לאחר קבלתו פעל לאיתור התובע באמצעות בא כוחו ובנסיבות אלה, השכר שולם ביום 22.7.12. לפיכך, התבקש בית הדין לדחות את התביעה לפיצויי הלנה. דיון והכרעה 7. אין צורך להכביר מילים על זכות היסוד של העובד לקבל את שכרו במלואו ובמועדו, זכות אשר זכתה להגנה מפורשת בחוק הגנת השכר. התכלית העומדת בבסיס חוק הגנת השכר הינה כי שכרו של העובד מאפשר לו את הקיום בכבוד. 8. על חשיבות תשלום השכר במועד, עמד בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1242/04, עיריית לוד נ' אבלין דהן, ניתן ביום 28.7.05, כדלקמן: "תשלום השכר במועדו נועד לאפשר לעובד קיום מינימלי בכבוד. אדם ששכרו הולן הוא אדם שכבודו כאדם וכעובד נפגע. אי תשלום שכר לעובד במלואו ובמועדו, תוצאתו השבתת מקור פרנסתו ואילוצו להושיט יד לנדבת לבם של בני משפחה וחברים, ובמצוקתו כי רבה להידרש למלווים בריבית קצוצה". 9. דרך המלך שנקבעה בחוק הגנת השכר הינה ששכר יש לשלם במועד שנקבע, ועל סכום שלא שולם במועדו יש להוסיף פיצויי הלנה בשיעורים שנקבעו בסעיף 17 לחוק הגנת השכר. הסנקציה המוטלת על המעביד בגין הלנת שכרו של העובד, היא סנקציה חמורה אשר נועדה לשרש את תופעת השכר המולן. 10. יחד עם זאת, בית הדין רשאי להפעיל את שיקול דעתו ולהורות על הפחתת פיצויי ההלנה על פי אמות המידה שבסעיף 18 לחוק הגנת השכר, הקובע: "בית-דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". 11. נקודת המוצא המשפטית היא כי פסיקת פיצויי הלנה והפחתתם נתונה לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה בשים לב לנסיבות המקרה הנדון. על בית הדין לבחון את תום לבם של הצדדים, את הנסיבות האובייקטיביות של ההלנה ואת מהות המעביד. על בית הדין לבחון את מאזן הנזקים, כולל האינטרס הציבורי בהרתעת מעבידים, ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית (ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - ג'וליה מימון, ניתן ביום 29.11.00; ע"ע 300215/98 דומוס תעשיות רהיטים בע"מ - מירב בן הלל ׁׁׁניתן ביום 31.05.00; ע"ע 372/05 חברת השמירה בע"מ - מונטסנוט איילין אייל, ניתן ביום 24.11.2005). 12. לגבי המדיניות השיפוטית הראויה בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי בהפחתה או שלילה של פיצויי הלנת שכר קבע בית הדין הארצי בע"ע 300133/98 ראיק סלטי ואח' - חאלד קוט, כדלקמן: "פיצויי הלנה הם סנקציה עונשית קשה. הרציונל שלה הוא למנוע זלזול מצד המעביד לקיום חובותיו כלפי עובדיו. הפיצויים באים להגן על שכרו של העובד הדרוש לו לקיומו ולקיום משפחתו... עם זאת עומדות למעביד הגנות הקבועות בחוק על מנת לשמור על איזון ראוי ולצורך הטלת סנקציה מעין זו ולקיחה בחשבון את חומרתה של הסנקציה, יש לאפשר בכל מקרה למעביד לנסות להוכיח את הגנתו". עוד נקבע בהקשר זה כי יש לבחון את תום ליבם של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק. 13. על רקע האמור, יש לבחון האם התקיימה, במקרה דנן, אחת מהנסיבות המפורטות בסעיף 18 לחוק הגנת השכר המחייבת את בית הדין להפעיל את שיקול דעתו בכדי להפחית ו/או לבטל את פיצויי הלנת השכר הנתבעים על ידי התובע. 14. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפניי התרשמתי כי הנתבע אכן סבר בתחילה כי באפשרותו לקזז משכרו של התובע את הנזקים להם גרם, לטענתו; וכי בהמשך, לאחר שהבין כי עליו לשלם את השכר לא הצליח לאתר את התובע. בנסיבות אלה, לא הוכח כי אי תשלום שכר חודש 2/12 במועד נעשה בזדון, בחוסר תום לב או במטרה לזלזל בקיום חובת המעביד כלפי עובדיו. 15. טענת הנתבע לפיה לאחר שהבין כי עליו לשלם את השכר הוא לא הצליח לאתר את התובע אשר נמנע מיצירת כל קשר עימו אף עולה בקנה אחד עם טענות התובע בכתב התביעה לפיהן הוא שוחח עם הנתבע בעניין תשלום השכר לקראת תום חודש מרץ 2012 וכי בהעדר תשובה, הוצא ביום 2.7.12 מכתב דרישה ממשרד ב"כ התובע (ראו סעיפים 11 ו- 12 לכתב התביעה). הנני נותנת אמון בגרסת הנתבע על פיה לאחר שקיבל את מכתב הדרישה מיום 15.7.12 (ראו אישור מסירה אשר צורף לכתב התביעה), ניסה שוב לאתר את התובע ומשהדבר לא צלח, פנה לבא כוחו, דבר אשר הוביל לאיתור התובע, מסירת מספר חשבון הבנק שלו ותשלום השכר ביום 22.7.12. 16. הגם שלא נחה דעתי מהתנהלותו של הנתבע, שכן לא היה מקום לעיכוב תשלום השכר בשל טענה לקיזוז נזקים, התרשמתי כי מדובר היה ב"טעות כנה" גם אם נגרמה ברשלנותו של הנתבע. עוד יש לזכור שמדובר בסכום חוב ששולם בפועל טרם הגשת כתב התביעה לבית הדין. 17. בנסיבות המקרה דנן, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, ובשים לב להלכה הפסוקה ולתכליתו של חוק הגנת השכר, אני בדעה כי המקרה דנן מצדיק פסיקת פיצויי הלנה בשיעור מופחת. לפיכך, אני פוסקת לזכות התובע פיצויי הלנה בסך 1,000 ש"ח. 18. כמו כן, בהתאם להצהרת הנתבע בפרוטוקול הדיון מיום 25.10.12, ישלם הנתבע לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך של 1,237 ₪. 19. לא מצאתי מקום לחיוב הנתבע בהוצאות וזאת בשים לב לכך שכתב התביעה הוגש ביום 27.8.12 למעלה מחודש ימים לאחר ששכר העבודה שולם ישירות לחשבונו של התובע בבנק (ביום 22.7.12) ואף על פי כן, טען התובע בכתב התביעה כי "נכון למועד הגשת תביעה זו, טרם שילם הנתבע את שכר עבודתו של התובע בגין 14 ימי עבודתו בחודש פברואר...". ואם לא די בכך, גם בפתח הדיון שהתקיים ביום 25.10.12, חזר ב"כ התובע על הטענה כי שכר העבודה טרם שולם וזאת על אף שגם לכתב ההגנה צורף אישור העברת השכר לחשבון הבנק של התובע (ראו פרוטוקול מיום 25.10.12 עמ' 1, ש' 12-13). לעניין זה אציין כי גרסת התובע לפיה לא בדק האם בחשבון הבנק הופקד השכר עובר להגשת התביעה על אף שהנתבע התחייב בפניו כי יבצע העברה בנקאית של השכר (ראו פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 1, ש' 21-24) אינה מהימנה עליי. לאור האמור, לא מצאתי מקום לחיוב הנתבע בהוצאות. 20. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. כתב תביעהמסמכיםפיצוייםהלנת שכר