דמי תיווך מכירת עסק

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דמי תיווך מכירת עסק: בפני תביעת התובעת לתשלום דמי תיווך בגין מכירת עסקם של הנתבעים 1-3 לנתבעת 5. טענות התובעת : התובעת הינה חברה העוסקת בתיווך עסקי. הנתבעת 3 הינה חברה פרטית - בבעלות הנתבעים 1ו - 2 שהם אחים, אשר בתקופות הרלוונטיות ניהלה עסק לפריטת רימונים. לטענת התובעת ביום 3/6/10 פנה אליה הנתבע 1 בשמו ובשם הנתבעים 2 ו - 3 והזמין ממנה שירותי תיווך למכירת עסקה של הנתבעת 3. לטענת התובעת ביום 21/7/10 פנה הנתבע 4 , הציג עצמו כבעלי הנתבעת 5 , והזמין ממנה שירותי תיווך לשם רכישת עסק בתחום המזון. לטענת התובעת היא יצרה את הקשר בין הנתבעים 1 - 3 לבין הנתבעים 4-5 וליוותה את תהליך ההתקשרות בינהם. בכלל זה ,לטענתה, זומנה על ידה פגישה במעמד הצדדים לקראתה הוכן על ידי עורך דין מטעמה זיכרון דברים המגבש ההסכמות בין הצדדים, נוהלו על ידי מנהלה שיחות טלפון עם בנק לאומי לו חבה הנתבעת 3 כספים אשר היו מיועדים להשתלם במסגרת העסקה וכיוצא בכך. לטענת התובעת בסיום הפגישה בין הצדדים במסגרתה הוצג זיכרון הדברים, הודיעו לה הנתבעים, כי הם מבקשים לחשוב על פרטי העסקה . לטענת התובעת, לאחר הפגישה האמורה, הפסיקו הנתבעים להגיב לפניותיה. לטענתה בנוסף, ביום 13/9/10 שיגר אליה הנתבע 4 מסרון ובמסגרתו כתב כי לא נחתם חוזה ואף לא יחתם וכי, לכל היותר, הוא ילווה לנתבעים 1-3 כספים בתמורה לאחוזי רווח קטנים. לטענת התובעת על אף האמור, הרי שהיא גילתה בדיעבד, שביום 19/9/10 נכרת בין הנתבעת 3 לבין הנתבעת 5 הסכם, במסגרתו רכשה הנתבעת 5 את עסקה של הנתבעת 3 , בתמורה לסכום של 555,000 ₪ , הסכם עליו חתמו הנתבעים 1-5. לטענת התובעת, עיקריו של ההסכם מאמצים את המתווה העיסקי שנכתב בזכרון הדברים. לטענת התובעת בהתאם להתחייבות עליה חתמו הנתבעים 1-3 חלה עליהם החובה לשלם לה דמי תיווך בשיעור של 7% +מע"מ במקרה בו תתבצע עסקה עם קונים שהופנו אליהם על ידי התובעת. לטענת התובעת, ההסכם קובע מפורשות כי חלה החובה על המתחייב לשלם דמי התיווך מיד לאחר שיושג הסכם :"ביני ו/או בן מי ממשפחתי ו/או בין כל אדם או גוף אחר שאני קשור אליהם במישרין ו/או בעקיפין ו/או מי מטעמי או בשמי, לבין קונים/השוכרים שהבאתם". נוכח האמור , לטענת התובעת, חבים לה הנתבעים 1-3 דמי תיווך בסך של 38,850 ₪ +מע"מ. שהם נכון ליום התביעה : 39,170 ₪. בהתייחס לטענת הנתבעים 1-3 ולפיה ההסכם בינם לבין התובעת, כולל תנאי ולפיו תשלום דמי התיווך מותנה בקבלת כספים מאת הקונה - שלא שולמו - טוענת התובעת כי התוספת האמורה הוספה שלא על דעתה ומשכך אין לה תוקף. זאת ועוד, לטענת התובעת , ממילא, היא זכאית לתשלום דמי התיווך גם נוכח הפרת ההסכם בינה לבין הנתבעים 1-3 על ידי האחרונים . כך, לטענתה בסעיף 8 להסכם הוסכם כי : "אם תמציאו לי קונים/רוכשים אני מתחייב ליידע אתכם, להזמינכם ,לערב אתכם בכל מו"מ ובשלבי סגירת העסקה, למען לא תיפגענה זכויותיכם כגורם יעיל. אם אבחר לא לעשות זאת, ו/או אערב גורם נוסף במהלך העסקה . אין הדבר יגרע מזכותכם לקבלת מלוא דמי התיווך המגיעים לכם". לטענת התובעת הנתבעים 1-3 הפרו את ההסכם עימה הואיל והמשיכו במגעים עם הקונים שלא בסיוע התובעת ומשכך, הרי שהיא זכאית לתשלום דמי התיווך נוכח הפרת ההסכם כאמור. לענין זה מוסיפה התובעת וטוענת כי לו היתה מעורבת בהמשך ההתקשרות הרי שהיתה דואגת לקיומם של תנאים אשר היה בהם בכדי להבטיח באופן טוב יותר את הוצאתו לפועל של ההסכם. לטענת התובעת החובה לתשלום דמי התיווך חלה על הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד הואיל והנתבע 1 חתם על ההתחייבות כלפי התובעת הן באופן אישי והן כשלוח של הנתבע 2 וכנציג הנתבעת 3. באשר לנתבעים 4-5, הרי שלטענת התובעת התחייבו הנתבעים 4-5 לשלם דמי תיווך כדלקמן: בגין רכישה של 100,000 ₪ - 15% בגין שווי רכישה נוסף של 100,000 ₪ - 10%. בגין שווי רכישה נוסף של 200,000 ₪ - 8.5%. בגין שווי רכישה נוסף של 100,000 ₪ - 6%. בגין שווי רכישה נוסף של 55,000 ₪ - 5%. נוכח האמור דמי התיווך המגיעים לתובעת מהנתבעים 4-5 מסתכמים בסך של 50,750 ₪ בתוספת מע"מ, שהם נכון ליום הגשת התביעה: 51,168 ₪. גם במסגרת ההסכם בין התובעת לנתבעים 4-5 הוסף תנאי ולפיו חלה החובה על המתחייב לשלם דמי התיווך מיד לאחר שיושג הסכם :"ביני ו/או בן מי ממשפחתי ו/או בין כל אדם או גוף אחר שאני קשור אליהם במישרין ו/או בעקיפין ו/או מי מטעמי או בשמי, לבין קונים/השוכרים שהבאתם". לטענת התובעת, הנתבעים 4-5 חבים בתשלום דמי התיווך ביחד ולחוד הואיל והנתבע 4 חתם על הזמנת השירות הן באופן אישי והן כנציג הנתבעת 5 ושניהם חתומים על הסכם רכישת העסק. טענות הנתבעים 1-3: הנתבעים 2-3 טענו תחילה כי דין התביעה כנגדם להדחות על הסף הואיל ואינם חתומים על ההתחייבות כלפי התובעת ולא הסמיכו את הנתבע 1 לחתום בשמם ובמקומם. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התחייבות הנתבע 1 לתשלום דמי התיווך הותנה בתנאי מתלה ולפיו התשלום יתבצע לאחר קבלת כספים מאת הקונה. לטענת הנתבעים הואיל ולא קיבלו כספים מאת הנתבעים 4-5 הרי שלא מגיעים לתובעת כספים כלשהם. לטענת הנתבעים התברר להם בדיעבד כי הנתבע 4 הוא אדם בעייתי , אין ביכולתו לעמוד בהתחייבויות הכספיות שנטל על עצמו והתובעת עצמה העידה כי מדובר באדם המנהל את עסקיו באמצעות צדדי ג' בהיותו פושט רגל בעבר. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים, הרי שהתובעת אף כשלה מביצוע בדיקות מקדמיות ביחס לזהות ומהות הגורם אשר "שידכה" לנתבעים ובכך, הפרה התחייבותה כלפיהם. לטענת הנתבעים התרשמותם היתה כי התובעת מנסה לדחוף אותם לכדי חתימה על הסכם תוך התעלמות מצרכיהם ומהאינטרסים שלהם ומשכך, נפגע האמון שלהם בתובעת. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים 1-3 אין הם חבים בתשלום כלשהו לתובעת ודין תביעתה כלפיהם להידחות. טענות הנתבעים 4-5 לטענת הנתבעת 5 היא לא חתמה על התחייבות כלפי התובעת ומשכך, דין התביעה כלפיה להידחות על הסף. לטענת הנתבעים 4-5 התובעת הביאה לפגישה בין הצדדים עורך דין וזאת מבלי שהתבקשה לכך והפעילה לחץ מאסיבי לחתימה על ההסכם .בנסיבות אלו, לטענת הנתבע 4 הרי שהוא איבד האמון בתובעת ומשכך, לא המשיך במגעים באמצעותה. לטענתם ההסכם אמנם נערך אך לא יצא לפועל ומשכך, לא חלה עליהם חובה בתשלום כלשהו. הנתבע 4 מוסיף וטוען כי הוא אינו חתום על ההסכם כצד לעסקה בין הנתבעות 1 ו - 5, אלא כערב בלבד ואף מטעם זה לא חלה עליו חובה בתשלום . אציין כי במסגרת סיכומיהם הוסיפו הנתבעים 4 ו - 5 טענה ולפיה לתובעים אין רישיון תיווך ואולם, משהטענה הועלתה לראשונה בסיכומיהם, אינני מוצאת להדרש אליה. דיון לבית המשפט הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי הצדדים- מלבד הנתבעים 4 ו - 5 אשר לא היו מיוצגים ומשכך הותר להם על ידי בית המשפט למסור עדויותיהם בדיון. כמו כן, נחקרו כלל הצדדים בחקירות נגדיות במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 8/5/12. יצוין כי , הנתבע 2 לא העיד בדיון בפני והוצג בפני אישור רפואי המתעד את מצבו הרפואי. אלא, שעיון באישור מעלה כי אין בו כל קביעה רפואית ולפיה חל על הנתבע 2 איסור להתייצב לדיון משפטי. בנסיבות אלו, במסגרת הדיון, ניתנה על ידי החלטה ולפיה תצהירו יוצא מתיק בית המשפט. בסיום דיון ההוכחות ביום 8/5/12 קבעתי כי הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב והצדדים עשו כן. ניתוח ומסקנות: כבר בראשית הדברים ראוי להבהיר כי למעשה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר לכך שהסכם בין הנתבעים 1-3 כמוכרים לבין הנתבעת 5 כרוכשת של העסק - נחתם ביום 19/9/10. זאת ועוד, אין גם מחלוקת עובדתית באשר לכך שההסכם האמור לא יצא לפועל וכי הנתבעים 4ו - 5 או מי מהם לא שילמו דבר בהתאם להסכם . נוכח האמור והואיל והקמת עילת תביעה לתובעת כרוכה למעשה בשאלת פרשנות ההסכם אשר נחתם בינה לבין כל אחת מקבוצות הנתבעים - דהיינו הקבוצה המוכרת (הנתבעים 1-3) והקבוצה הרוכשת (הנתבעים 4ו - 5) , הרי שבאשר לכל אחת מן הקבוצות עולות שאלות שונות הדרושות בירור ומשכך, הניתוח באשר לכל אחת מן הקבוצות יעשה בנפרד. באשר לנתבעים 1-3: הנתבעים 2 ו - 3 טענו כאמור, טענה מקדמית ולפיה דין התביעה כנגדם להדחות על הסף , מהטעם שלא חתמו על התחייבות כלשהי כלפי התובעת. באשר לטענה זו אקדים ראשית לאחרית- הואיל וממילא וכפי שיפורט להלן בהרחבה, אינני סבורה כי בהתאם להתחייבות עליה חתם הנתבע 1 כלפי התובעת, חלה על הקבוצה זו החובה בתשלום דמי התיווך, הרי שממילא אינני נדרשת להכריע בטענתם המקדמית האמורה. על אף האמור, אציין כי לגופם של דברים נטייתי הינה לדחות טענתם זו של הנתבעים 2 ו - 3. בהקשר זה באשר לנתבעת 3 - הרי שאין חולק כי מדובר בחברה בבעלות הנתבעים 1 ו -2 בחלקים שווים ואשר הנתבע 1 הינו מנהלה והנתבע 1 אף העיד כי הוא סבר שהוא חותם בשמה ובמקומה של הנתבעת 3 . בנוסף, לא הוצג בפני כל מסמך המעיד על זכויות החתימה בנתבעת 3 ובהתאם לו נדרשת חתימה כלשהי בנוסף לחתימת הנתבע 1 בכדי לחייבה. בנסיבות אלו, הנני סבורה כי יש בחתימת הנתבע 1 בכדי לחייב גם את הנתבעת 3. באשר לנתבע 2 הרי שהנתבע 1 העיד כי הוא עדכן את הנתבע 2 טלפונית במהלך החתימה על ההתחייבות כלפי התובעת, כי לא יכל לעשות דבר ללא הסכמת אחיו וכי יידע את הנתבע 2 באשר לכל הדברים וזה הסכים להם. אין חולק כי הנתבע 2 בחר שלא להעיד בפני ומשכך, אף הוצא תצהירו מתיק בית המשפט. בנסיבות אלו הרי שעדותו של הנתבע 1 לא נסתרה. נוכח האמור, הרי שלו הייתי נדרשת לנושא, נטייתי הינה לקבוע כי הנתבע 1 פעל כשלוחו של הנתבע 2 ומשכך, אף חייבו בחתימתו כלפי התובעת. לגופם של דברים - שתיים הן הטענות המרכזיות אשר דרושות בירור באשר לנתבעים 1-3: האם הותנה ההסכם בין הנתבעים 1-3 לבין התובעת בתנאי ולפיו זכותה של התובעת לתשלום מותנית בתשלום בפועל על ידי הקונה? ככל שהתשובה לשאלה דלעיל חיובית, מה המשמעות שנודעת לכך שהנתבעים 1-3 לא עדכנו את התובעת בהתקדמות ההתקשרות בינם לבין הנתבעים 4-5 והאם מחדלם - ככל שהיה- מעדכון כאמור- יש בו בכדי להקים לתובעת זכות לדמי תיווך הגם שבסיכומו של דבר לא שולם לנתבעים 1-3 דבר מכח ההסכם בינם לבין הנתבעים 4-5? להלן אבחן ואנתח השאלות דלעיל. האם הותנה ההסכם בין התובעת לבין הנתבעים 1-3 בתנאי ולפיו זכותה של התובעת לתשלום מותנית בתשלום בפועל על ידי הקונה? הנני סבורה, נוכח הראיות שהובאו בפני כי תשובה לשאלה האמורה הינה חיובית. לענין זה , אין חולק כי המסמך אשר צורף לכתב התביעה ואשר בהתבסס עליו הגישה התובעת את התביעה הינו המסמך ועליו התוספת - אשר הוספה על ידי הנתבע 1 ולפיה: "התשלום עבור דמי התיווך ישולמו עם חתימת החוזה וקבלת הכספים מהקונה" טענת התובעת הינה , כי התוספת האמורה הוספה על ידי הנתבע 1 שלא על דעתה ולמעשה שעד לדיון בין הצדדים כלל לא הבחינה בקיומה של התוספת האמורה. אין בידי לקבל טענתה זו של התובעת. בהקשר זה העיד מחד הנתבע 1 כי הוא הוסיף את התוספת האמורה וזאת, לאחר שדיבר עם מרינה ממשרד התובעת באשר למספר שינויים- בינהם השינוי האמור וזו אישרה לו לבצע את התיקונים. הנתבע 1 הוסיף והעיד כי אף הסב תשומת ליבה של מרינה לשינוי האמור. יתרה מכך, הנתבע 1 העיד כי על מנת להדגיש את קיומה של התוספת האמורה אף הדגיש אותה בכוכבית. אציין כי אין חולק שהתוספת הוספה בהדפסה מתחת לשורת החתימות - לענין זה, אינני רואה עין בעין עם התובעת כי מיקום התוספת מתחת לשורת החתימות יש בו בכדי להסתירה , ההיפך הוא הנכון דווקא מיקומה בשולי ההסכם בחורג מהעימוד הרגיל של ההסכם ובפונט אחר יש בו בכדי להדגיש קיומה של התוספת וזאת, בנוסף לכך שהתוספת הודגשה אף בכוכבית. אציין עוד כי קיבלתי בהקשר זה כאמין טיעון הנתבע 1 ולפיו, בתחילה רשם את הדברים בכתב יד ואולם, הואיל וכתב ידו אינו קריא הדפיס את המלל , הדביק אותו והדגיש אותו בכוכבית. עוד אציין כי התובעת טענה שהנתבע 1 לא חתם ליד התוספת האמורה דבר אשר הוסיף לכך ש:"הועלמה מעין" ואולם, עיון במסמך מעלה כי בדומה לכך, לא חתם הנתבע 1 ליד אף לא אחד מהשינויים ומשכך, לא מצאתי רבותא במחדלו זה. מנגד לעדותו של הנתבע 1 העידה התובעת את מנהלה - מר אייל משה - אשר במסגרת גרסתו כפי שנמסרה בתצהירו , הצהיר כי לא אישר את השינוי האמור אלא אישר לפקידתו- מרינה - טלפונית, שינוי אחד בלבד והוא שדמי התיווך יהיו בשיעור 7% ולא 10% כפי שהיה כתוב בטופס. עדותו זו של מר אייל משה לא היתה קוהרנטית לעדותו במסגרת החקירה הנגדית הואיל והתברר במסגרת החקירה כי ,בניגוד לטענתו זו ולפיה הסכים לשינוי אחד בלבד, התברר כי הסכים - אף לדידו - לשינוי נוסף והוא הורדת סעיף הבלעדיות. משעומת עם האמור במסגרת החקירה , טען כי בתצהירו מדובר בטעות קולמוס וכי כוונתו היתה שהוא אישר את כל השינויים בכתב יד (ראה עמודים 15-16 שורות 26-2). אין חולק כי מר אייל משה לא היה זה שהיה בדין ודברים עם הנתבע 1 מטעמה של התובעת בכל הנוגע לשינויים במסמך וכי מי שעשה כן היתה המזכירה מרינה. על אף האמור הרי שהתובעת לא העידה את מרינה ומשכך, תצהירה של מרינה הוצא מתיק בית המשפט בהסכמת התובעת. נוכח האמור הרי שהתובעת לא הציגה ראייה ישירה באשר לדין והדברים בין הנתבע 1 לבינה בכל הנוגע לשינויים אשר בוצעו במסמך וזאת, כנגד עדותו הישירה , הקוהרנטית והנתמכת בכתב , של הנתבע 1. לאמור יש להוסיף כי ממילא מחדלה של התובעת מהעדת מרינה יש בו בכדי להוות חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתה (ראה לענין זה - - ת"א (מחוזי חי') 595/02 כהן נ' כהן (ניתן ביום 9.4.2008); ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 617, 625 (1987); ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג פ"ד מז(2) 606, 614 (1993); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ת"א (ת"א) רשות שדות התעופה נ' שירותי תעופה בע"מ, פ"מ תשנ"ו(ג) 397, בעמ' 412; ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין (ניתן ביום 28.12.1994); י. קדמי, "על הראיות - הדין בראי הפסיקה" כרך שלישי, תשס"ד עמ' 1649-1650). זאת אף זאת, אין חולק כי התובעת לא חתמה על המסמך נשוא התביעה - יחד עם זאת, העד מטעמה של התובעת - מר משה אייל אישר כי הוא "בכל מקרה אני לא מתכחש לכלום, גם מה שלא ראיתי אפילו שלא אישרתי טלפונית אני לא מכחיש את זה". דהיינו, מבחינת התובעת - אחת היא אם חתמה או לא חתמה על המסמך האמור. יתרה מכך, העד מטעם התובעת מר אייל משה אף העיד, כי עבר על המסמך החתום (ראה עמוד 16 שורה 6). נוכח האמור הרי שהנני סבורה כי יש להטיל במקרה זה גזירה שווה למקרה בו חתם אדם על מסמך ולאחר מכן התכחש לתוכנו. בהקשר זה חזרה הפסיקה ושנתה כי : "כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו. בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא."(ע"א 6799/02 יולזרי ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 149.) בנוסף, נפסק כי על בעל דין המבקש לסתור חזקה זו לשאת בנטל הוכחה כבד: "זאת ועוד: הנטל להוכחת טענת "לא נעשה דבר" הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים ... על המעלים טענת אפסות לסתור חזקה זו, ולהוכיח את גירסתם בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה.(ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו , פ"ד נד(2) 559, 570.) בנסיבות כפי שהונחו לעיל ובראיות כמפורט לעיל אשר הובאו על ידי התובעת, הנני סבורה כי התובעת לא הרימה את הנטל לסתור האמור במסמך והתוספת לו . אשר על כן הנני קובעת כי ההסכם בין התובעת לבין הנתבעים 1-3 הותנה בתנאי ולפיו תשלום עמלת התיווך מותנית בתשלום בפועל על ידי הקונים ומשאין חולק שלא שולם תשלום כאמור הרי שאין לתובעת הזכאות , בהתאם להסכם, לתשלום העמלה. המשמעות הנודעת לכך שהנתבעים 1-2 לא עדכנו את התובעת בדבר התקדמות ההתקשרות בינם לבין הנתבעים 4-5 - לטענת התובעת כאמור, הנתבעים 1-3 ניתקו עימה כל קשר לאחר הפגישה אשר במסגרתה הוצג זיכרון הדברים ולא עדכנו אותה באשר להמשך ההליכים בינם לבין הנתבעים 4 ו - 5. לטענת התובעת, כאמור פועל יוצא של מחדלם האמור של הנתבעים הינו שקמה לה הזכות לקבלת דמי התיווך. את האמור משתיתה התובעת על שניים - האחד - סעיף 8 להסכם הקובע כי זכותה כאמור לטענתה והשני - חוסר יכולתה להשפיע על תנאי ההסכם באופן שיבטיח ביצועו בסיכומו של דבר. הנני סבורה כי דין שתי טענותיה האמורות של התובעת להדחות. אקדים ואציין כי הנתבעים 1-3 טענו כי טענתה דלעיל של התובעת מהווה הרחבת חזית באשר לכתב התביעה צירפה התובעת את ההסכם ככתבו וכלשונו, לרבות התוספת אשר פורטה לעיל ועילתה היחידה לתשלום במסגרת לכתב התביעה היתה כי הואיל והנתבעים חתמו בינהם על הסכם הרי שקמה לה הזכות בתשלום דמי התיווך בהתאם להסכם. הנתבעים 1-3 טענו כי הטענה ולפיה התובעת זכאית לתשלום לפי סעיף 8 להסכם התיווך - דהיינו - הגם שהנתבעים 1-3 לא שיתפו את התובעת בהמשך המו"מ והטענה ולפיה הפרו הנתבעים 1-3 ההסכם ומשכך, זכאית התובעת לתשלום הואיל ולו היתה מעורבת בפרטי ההסכם הרי שהיה מבוצע התשלום לפיו - כל אלו לא נטענו במסגרת כתב התביעה ומשכך, מהוות הרחבת חזית. הנני סבורה כי יש ממש בטענה האמורה ואולם, הואיל וממילא גם לגופן לטעמי דין הטענות להדחות הרי שאינני נדרשת להרחבה בנושא זה. כך, סעיף 8 להסכם התיווך קובע כי : "אם תמציאו לי קונים/רוכשים אני מתחייב ליידע אתכם, להזמינכם ,לערב אתכם בכל מו"מ ובשלבי סגירת העסקה, למען לא תיפגענה זכויותיכם כגורם יעיל. אם אבחר לא לעשות זאת, ו/או אערב גורם נוסף במהלך העסקה . אין הדבר יגרע מזכותכם לקבלת מלוא דמי התיווך המגיעים לכם". הנובע מסעיף זה מפורשות הינו כי - אין חובה על הלקוח לשתף את התובעת בכל שלבי המו"מ והראייה הסעיף נוקט מפורשות במילים :"אם אבחר לא לעשות כן" - דהיינו, בידי הלקוח האפשרות לבחור אם לשתף אם לאו. יחד עם זאת, כפי שהאמור בסעיף - בחירה כזו או אחרת לא תגרע מזכות התובעת לתשלום דמי תיווך ואולם, גם לענין זה נוקב הסעיף במילים :"המגיעים לכם" - דהיינו - ככל שמגיעים לתובעת. במקרה בפני הואיל וכמפורט לעיל, לא זכאית התובעת לתשלום דמי תיווך וזאת, לא משום שהועלתה טענה שלא היתה גורם יעיל או שלא שותפה במו"מ אלא כפועל יוצא מכך שהקונה לא ביצעה תשלום לנתבעים 1-3 - הרי שאין לתובעת זכאות לתשלום דמי תיווך גם לפי סעיף 8 דלעיל. יודגש - לשונו של הסעיף ברורה ומשכך, אינני נדרשת לפרשנות מיוחדת שלו ואולם, גם לו היו שתי אפשרויות פרשניות לסעיף זה , ממילא נוכח ניסוח ההסכם על ידי התובעת , חל הכלל הפרשני ולפיו יש לבחור באופציה הפרשנית שהיא לרעת המנסח- דהיינו התובעת. זאת ועוד, התובעת כאמור טוענת כי לו היתה שותפה למו"מ היתה מונעת תוצאתו העגומה של ההסכם -דהיינו הפרתו על ידי הקונה. דא עקא, שלא זו בלבד שהתובעת לא הוכיחה טענתה האמורה, אלא ההפך הוא הנכון מתוך הראיות הוכחה תמונת מצב שונה. בהקשר זה, התובעת טענה כי לא ערכה כל בדיקות באשר ליכולותיו הכלכליות של הנתבע 4 או יכולותיה של הנתבעת 5. לענין זה העיד העד מטעם התובעת מר אברהם אלברטו כי לא ערך כל בדיקות של הקונה טרם קישור בינו לבין הנתבעים 1-3. זאת אף זאת מנהל התובעת מר אייל משה העיד לענין זה כי במקרה של מכירה לא חלה על התובעת כל חובה לערוך בדיקה על הצדדים המתקשרים. לטענתו אין כל חובה ורלוונטיות לערוך בדיקה כאמור הואיל ומדובר במכירה של 100% מהעסק. העד הוסיף והעיד כי מצב הדברים שונה כאשר מדובר בכניסה של שותפים שאז אנשים צריכים לחיות ביחד ואז הם עושים זאת לא כחובה אלא כדי להיות רגועים ובטוחים. במקרה זה לא עשו בדיקה. לטענתו - אם העסק נמכר לנוכל - שלא משלם את הכסף - שיתבע אותו (ראה עמוד 17 שורות 24-26). מעדותו המפורשת של העד מטעמה של התובעת נמצאתי למדה כי במקרה בפני לא זו בלבד שהתובעת לא נערכה לנושא של התשלום או הפרת החובה לבצעו אלא שהתובעת אף לא סברה כי מדובר בחלק מהגדרת תפקידה ומשכך ,הרי שטענתה ולפיה לו היתה משותפת במו"מ היה ביכולתה להביא לקיום ההסכם עומדת בסתירה לעדויותיה המפורשות כאמור. למעלה מן הצורך יודגש כי הטענה האמורה נטענה בעלמא ותוך שהעד מטעם התובעת לא הצליח להסביר - הגם שנשאל על כך בחקירה הנגדית- אילו צעדים יכל לעשות בכדי לאכוף תשלום. אציין כי העד השיב כי היה מוסיף תנאים כגון הפקדה בנאמנות - ואולם, התנאי האמור אינו רלוונטי באשר ייעודו הגנה על הקונה דווקא ולא אכיפת ביצוע תשלום . זאת אף זאת יודגש בנוסף, כי הנתבע 1 העיד ועדותו לא נסתרה כי הסיבה בעטיה לא עדכן את התובעת באשר להתקדמות ההליכים היתה הנחיה שקיבל מאלברט - מטעם התובעת- אשר הנחה אותי להתקדם בנושא (ראה עדותו ב עמוד 26 שורה 33). בנסיבות אלו ונוכח העדות אשר לא נסתרה כאמור הרי שהנתבעים 1-3 לא עדכנו את התובעת באשר להתקדמות ההליכים בהסכמה ולא עשו כן על דעת עצמם. יתרה מכך, הנני סבורה כי תימוכין לכך שהנתבעים 1 -3 פעלו בתום לב בשעה שלא עדכנו את התובעת באשר להתקדמות ההליכים ניתן למצוא לכך שהנתבעים 1-3 שבו ופנו אל התובעת ואף העבירו לה את ההסכם כפי שנחתם בינם לבין הנתבעת 5. בהקשר זה, ברי כי לו היו פועלים הנתבעים 1-3 בלא הסכמת התובעת הרי שלא היו נוהגים כך. נוכח כל האמור והמפורט הנני דוחה את תביעת התובעת מאת הנתבעים 1-3 . באשר לנתבעים 4 ו - 5 שונים הם פני הדברים באשר לנתבעים 4 ו - 5. ראשית , באשר לנתבעים אלו לא קיים כל תנאי מתלה להסכם בינם לבין התובעת ומשכך, זכאותה של התובעת לביצוע תשלום קמה לה מהמועד שבו נחתם הסכם רכישה וזאת, בהתאם לקבוע מפורשות בהסכם - אשר קובע זכאות תשלום במועד חתימה ולא במועד קיום ההסכם. נוכח לשונו המפורשת והבלתי מותנית של הסכם התיווך הרי שאין כל רלוונטיות לכך שבסיכומו של דבר הופר ההסכם על ידי הנתבעים ולא יצא אל הפועל. בהקשר זה אדגיש כי הנתבע 4 טען כי הוא ביקש לקיים את ההסכם ואולם, גורמים עבריינים הביאו אותו לכך שיחזור בו מההסכם. טענה זו לא נתמכה בכל ראייה ולשון המעטה תהיה לציין בהקשר אליה כי אמינותה מוטלת על ידי בספק רב ביותר. יתרה מכך, גם לו היה ממש בטענה הרי שאינני סבורה כי היה בה בכדי להועיל לנתבע 4 באשר כאמור זכות התובעת לקבלת העמלה אינה מותנית בקיומו של ההסכם אלא בעצם החתימה על ההסכם. זאת ועוד, מתוך הראיות כפי שהובאו בפני, הנני קובעת כי בחתימתו על ההתחייבות מול התובעת חייב הנתבע 4 את הנתבעת 5 . לענין זה, הנני סבורה כי מתוך עדותו של הנתבע 4 קיים חיזוק ברור לטענה ולפיה -גם במועדים הרלוונטיים לתביעה - הנתבע 4 היה שלוחה של הנתבעת 5. כך, במסגרת כל עדותו של הנתבע 4 בפני הוא התייחס לחיובי הנתבעת 5 במסגרת ההסכם כהתחייבויותיו האישיות כך העיד הנתבע 4 בגוף ראשון:"אני היחיד שמזרים כסף, היחיד שיגרום לעסק לזרום, אני לא מקבל ציוד" (עמ' 31 שורות 16-17)..."חתמתי איתו על ההסכם ואם העסקה תמומש אני אעמוד בה". יתרה מכך, הנתבע 4 טען מחד שהוא לא בעלים ולא מנהל בנתבעת 5 ואולם, משעומת עם העובדה שבדיון מיום 24/1/12 ציין שהוא מופיע מטעם הנתבעת 5 הסביר שרכש את הפעילות שלה מינואר 2011. זאת ועוד, לענין הנתבע 4 יודגש כי בהתאם לסעיף 6 להסכם התיווך החובה בתשלום דמי תיווך תחול על המתחייב במקרה בו יחתם הסכם :" ביני ו/או בן מי ממשפחתי ו/או בין כל אדם או גוף אחר שאני קשור אליהם במישרין ו/או בעקיפין ו/או מי מטעמי או בשמי, לבין קונים/השוכרים שהבאתם". בנסיבות כפי שהונחו בפני ברי כי הנתבעת 5 הינה לכל הפחות גוף שהוא קשור לנתבע 4 ומשכך, חלה עליו גם החובה האישית לביצוע תשלום העמלה לתובעת. יש להוסיף ולציין כי הנתבעים 4 ו - 5 טענו כי התובעת אינה זכאית לתשלום דמי התיווך בנסיבות בהן איבדו את אמונם בתובעת נוכח לחצים אשר הפעילה לשם החתימה על ההסכם. הנני סבורה כי טענה זו לא הוכחה על ידי הנתבעים 4 ו -5 ויתרה מכך, הנני סבורה כי לו סברו כך הנתבעים 4 ו - 5 הרי שחלה עליהם החובה בזמן אמת להודיע על ביטול ההתקשרות בינם לבין התובעת - הודעה שלא נמסרה על ידם. זאת אף זאת, הדברים אף אינם עולים בקנה אחד עם המיסרון אשר נשלח על ידי הנתבע 4 לתובעת במסגרתו לא מופיעה כל טרוניה אל התובעת אלא שהנתבע 4 מודיע לתובעת כי הוא לא מתכוון לחתום על הסכם עם הנתבעים 1-3. נוכח האמור הנני דוחה טענותיהם של הנתבעים 4 ו - 5 וקובעת כי חלה עליהם החובה בתשלום עמלת התיווך לתובעת. הנתבעים 4 ו - 5 לא חלקו על גובה עמלת התיווך אלא שטענתם התמצתה בכך שלטענתם לא חלה עליהם החובה בתשלום עמלת התיווך - טענה אשר נדחתה על ידי כמפורט לעיל. נוכח האמור הנני קובעת כי הנתבעים 4 ו - 5 , ביחד ולחוד , חבים לתובעת סך של 51,168 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעים 1-3 נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים 1-3 בסך של 10,000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום. התביעה כנגד הנתבעים 4 ו - 5 מתקבלת. הנתבעים 4 ו - 5 ישלמו לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 59,866 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים 4 ו - 5 בהוצאות התובעת בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. דמי תיווךתיווך