הסכם לביצוע עבודות חשמל עם קבלן

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם לביצוע עבודות חשמל עם קבלן: 1. התובעת עותרת לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לה סך 129,813 ש"ח, שלטענתה נותרו הנתבעים חייבים בגין עבודות חשמל שביצעה התובעת בבניין שכונה "בניין מס 202" בקרית אונו. 2. לטענת התובעת, התחייבו הנתבעים לבצע את עבודות החשמל בשלושה בניינים עבור חברת מינרב בע"מ- היזם של הפרוייקט (להלן : "חברת מינרב") . בין התובעת לבין הנתבעת נכרת הסכם ראשון לביצוע עבודות החשמל בבניין מס' 204 (שאינו נוגע לתביעה שלפניי). עפ"י הסכם בכתב (נספח ד' לכתב התביעה) התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת בגין ביצוע עבודות החשמל בבניין 204 סך 6,000 ₪ עבור כל יחידת דיור ובסה"כ ביצעה התובעת עבודות החשמל ב- 91 יחידות, קיבלה את התמורה המוסכמת בנוסף לסכום נוסף בסך 120,000 ₪ בגין עבודות שינויים שנדרשו ע"י הדיירים. 3. לאחר סיום העבודות בבניין מס' 204, הוסכם בין הצדדים על ביצוע העבודות בבניין מס' 202 אשר כלל, אף הוא, 91 יחידות דיור. לטענת התובעת, בהתחשב בעליות המחירים ועליית שכר העובדים, הוסכם כי בגין העבודות שתבצע התובעת בבניין החדש (202) יתווספו 40% נוספים על המחירים המוסכמים לגבי בניין 204 ולפיכך, הוסכם בין התובעת לבין הנתבעים שהתובעת תבצע את העבודות בתמורה לתשלום סך 8,500 ₪ בגין כל יחידת דיור בבניין 202 "ואילו העבודות הנוספות יהיו גם הם בהתאם" (סעיף 11 לכתב התביעה). 4. התובעת טוענת, כי היא סיימה את ביצוע העבודות בבניין 202 לשביעות רצון הנתבעים אולם הנתבעים הוציאו חשבון סופי, שאינו משקף את המוסכם בין הצדדים. 5. אלה הסכומים שמגיעים לתובעת, עפ"י טענתה, ולא שולמו לה (סעיף 20 לכתב התביעה): א. יתרת חוב בגין שינויים לבקשת הדיירים: התובעת טוענת כי ההתחשבנות בינה לבין הנתבעים לגבי עבודות שינויים לבקשת דיירים היתה אמורה להיות שונה מדרך ההתחשבנות שנעשתה לגבי בניין 204. עפ"י הנטען, בגין עבודות שינויים בבניין 202 התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת 70% מן הסכום שיקבלו הנתבעים מחברת מינרב בגין שינויי דיירים, לאחר ניכוי 10% בגין חומרים שסיפקו הנתבעים. לפיכך מגיע לתובעת הסכומים שלהלן (כפי שאלה מופיעים בתצהיר עדות ראשית מטעם מר אברהים עויסאת- מטעם התובעת): הסכום שקבילה חברת מינרב בגין שינויי דיירים 411,038 ₪. הסכום שקיבלו הנתבעים (לאחר ניכוי 30% רווח קבלני לחברת מינרב) 289,744₪. התובעת זכאית לקבל 70% מהסכום שקיבלו הנתבעים 202,820 ₪. בניכוי 10% בגין חומרים, מגיע לתובעת סך 182,538 ₪. מן הסכום הנ"ל קיבלה התובעת 115,000 ₪, לפיכך מגיע לה 67,538 ₪. ב. יתרת סכום עיכבון המצוי בידי הנתבעים לאחר קיזוז 5% מהחשבונות ששולמו לתובעת. לטענת התובעת, סכום העכבון עמד ע"ס 44,2654 ₪ (לא כולל מע"מ). מאחר ועל חשבון הסכום הנ"ל שילמו הנתבעים סך 23,300 ₪ (כולל מע"מ) (20,000 ₪ לפני הוספת מע"מ), הרי נותרו הנתבעים חייבים לתובעת סך 24,265 ₪ ומע"מ בגינו כחוק. ג. עוד טוענת התובעת, כי מגיע לה הפרשי התייקרויות החלים על שני הסכומים הנ"ל (תוספות דיירים ועכבון). ד. לפיכך, העמידה התובעת את סכום תביעתה של סכימת הסכומים הנ"ל בתוספת מע"מ ובסה"כ ע"ס 129,813 ₪. 6. הנתבעים כופרים בטענות התובעת. ראשית, עתרו הנתבעים 2 ו- 3 , בעלי מניות בנתבעת מס' 1 (להלן : "הנתבעת") לדחות את התביעה כנגדם מחוסר עילה, וטענו כי ההתקשרות החוזית נעשתה בין התובעת לבין הנתבעת. 7. עוד טעונים הנתבעים בכתב הגנתם ובתצהיר עדות ראשית שהגישו הנתבעים 1 ו-2, כי ביום 18.5.2005 התובעת והנתבעת חתמו על הסכם לפיו התחייבה התובעת לבצע את כל עבודות החשמל בבניין 204- הוא ההסכם נספח ד' לכתב התביעה. עפ"י ההסכם, התחייבה התובעת לבצע עבור הנתבעת את כל עבודות החשמל בבניין הכולל 91 יחידות דיור בתמורה לתשלום סך 5,800 ₪ ומע"מ עבור כל יחידת דיור. עפ"י ההסכם, על הנתבעת היה לשלם את המחיר המוסכם ובנוסף לשלם בגין עבודות נוספות ושינויים לפי מחירון מוסכם בין הצדדים שקבע גובה הסכום שתקבל התובעת בגין כל שינוי שדורש הדייר; ואולם לא היתה חובה על הנתבעת לשלם סכומים בגין התייקרויות (הפרשי מדד) ואף על פי כן, וכפי שעולה מן החשבון הסופי המתייחס לבניין 204 שצורף כנספח א' לתצהירו של מאיר לוגסי, שילמה הנתבעת סך 39,374 ₪ בגין התייקרויות על סכום החוזה מבלי שתשלם התייקרויות על הסכום שהגיע לתובעת בגין שינויי דיירים. לטענת הנתבעת עפ"י לשון ההסכם, לא היתה חייבת לשלם התייקרויות על סך 5,800 ₪ הנ"ל ועל כן סכום ההתייקרויות ששולם (39,374 ₪) שולם ביתר והיא- הנתבעת מבקשת לקזזו מכל זכום שייפסק לטובת התובעת. עוד טוענת הנתבעת, כי היא שילמה לתובעת כל המגיע לה בגין עבודתה בבניין 204 והנתבעת אף חתמה על כתב ויתור על תביעות לגבי העבודות בבניין זה (ראו נספח א' לתצהירו של מר לוגסי) 8. הנתבעים מוסיפים כי בשנת 2007 שבו התובעת והנתבעת והתקשרו בהסכם לביצוע עבודות החשמל בבניין 202. לטענת הנתבעת הוכן הסכם לחתימת הצדדים אולם לבסוף לא נחתם לאחר שהתובעת סירבה לחתום עליו (הטיוטא שצורפה כנספח ה' לתצהירו של מר לוגסי מטעם הנתבעת). עפ"י המוסכם בין הצדדים, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת בגין עבודות החשמל בכל אחת מ 91 יחידות דיור בבניין 202 סך 8,500 ₪ ומע"מ ללא כל תוספת הצמדה. הצדדים הסכימו על תשלום סך 8,500 ₪ לאחר שהיה ברור לצדדים כי היקף העבודה בבניין 202 גדול יותר מזה שבבניין 204 ולאחר שהצדדים בדקו את התוכניות (סעיף 17 לתצהירו של מר לוגסי). 9. באשר לעבודות השינויים- טוענת הנתבעת כי הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם לתובעת לפי מחירון מוסכם (נספח ו לתצהירו של מר לוגסי), כפי שנהגו הצדדים בבניין מס' 204 (סעיף 18 לתצהירו של מר לוגסי). 10. לטענת הנתבעת נערך חשבון סופי בין הצדדים לגבי העבודות בבניין 202 (עפ"י החשבון הסופי שצירפה התובעת לכתב התביעה כנספח ח') כאשר סך 8,500 ₪ ליחידה שולם במלואו בתוספת התייקרויות ע"ס 18,859 ש"ח. באשר לחשבון השינויים שעמד עפ"י החשבון ע"ס 115,000₪ (לא כולל מע"מ) אף הוא שולם מבלי להוסיף עליו התייקרויות- כפי שנהגו הצדדים לגבי בניין 204. הנתבעת טוענת כי סכום ההתייקרויות ע"ס 18,859 ₪ הנ"ל שולם בניגוד למוסכם וביתר ועל כן מבקשת הנתבעת לקזזו מכל סכום שייפסק לטובת התובעת. 11. הנתבעת מודה כי נותרו בידיה סך 29,424 ₪ יתרת הפקדון. יחד עם זאת טוענת הנתבעת, כי היא התנתה את השבת הפקדון לידי התובעת בחתימה על כתב ויותר על תביעות ועל כתב אחריות לביצוע תיקונים ומשסירבה התובעת לעשות כן נותר סכום הפקדון בידי הנתבעת. משלא נתנה התובעת אחריות לתיקוני העבודות שביצעה, נאלצה הנתבעת לתת אחריות לתיקונים במקום התובעת והיא- הנתבעת אכן ביצעה תיקונים בהיקף של 216 שעות לפי 8 שעות ליום ולפיכך נאלצה הנתבעת להוציא מכיסה, בשל סירוב התובעת לבצע תיקונם בבניין 202, סך 32,400 ₪- סכום שהנתבעת מבקשת לקזז מכל סכום שיגיע לתובעת. מוסכמות ומחלוקת: 12. אין מחלוקת לגבי בניין מס' 204. הצדדים אינם חלוקים כי העבודות בבניין זה בוצעו ע"י התובעת, והיא קיבלה את המגיע לה בגין עבודתה (ראו עדותו של מנהל התובעת מר עויסאת בעמוד 6 שורה 15 לפרוטוקול). 13. אין מחלוקת כי התובעת ביצעה את העבודות בבניין 202 לרבות שינויי דיירים. אין גם מחלוקת כי התובעת קיבלה מן הנתבעת את הסכום הבסיסי (דהיינו סך 8,500 ₪ מע"מ בגין כל יחידת דיור) ובנוסף קיבלה סך 115,000 ₪ בגין שינויי דיירים. 14. אין מחלוקת כי חלק מסכום העכבון שולם לתובעת וחלקו הנוצר מצוי בידי הנתבעת. 15. כמו-כן אין מחלוקת, כי לא נחתם הסכם כתוב בין התובעת לבין מי מהנתבעים לגבי בניין 202 לאחר שהטיוטא שצורפה כנספח ה' לתצהירו של מר מאיר לוגסי לא נחתמה כלל. לפיכך אין מחלוקת בין הצדדים כי בשנת 2007 התקשרו הצדדים בהסכם בעל-פה לביצוע העבודות בבניין 202. 16. המחלוקות בין הצדדים, כפי שאלה עולות מכתבי הטענות הן בשאלות שלהלן: א. האם קיימת עילת תביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 . ב. האם הוכיחה התובעת אותה הסכמה לה טענה, ולפיה בתמורה לביצוע עבודות השינויים לבקשות הדיירים תקבל התןבעת הסכומים עפ"י הנוסחה הנטענת בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית שהגיש מנהל התובעת מר איבראהים עוויסאת (בסעיפים 20-22 לתצהיר)- דהיינו התובעת תקבל מן הנתבעת 70% מן הסכום שתקבל הנתבעת מחברת מינרב בניכוי 10% בגין חומרים. ג. האם מגיע לתובעת יתרת סכום הערבון המופקד בידי הנתבעת? ד. האם זכאית הנתבעת לקזז סכומים להם טענה? 17. נדון בשאלות אלה ראשונה ראשונה ואחרונה אחרונה הראיות: 18. מטעם התובעת העיד מנהלה מר אברהים עויסאת. 19. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 2 ו- 3, בעלי המניות ומנהלי הנתבעת. הכרעה: מעמדם של הנתבעים 2 ו- 3 : 20. דין התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 להידחות, ועל מנת שלא להאריך מקום שבו ניתן לקצר, אנמק מסקנתי זו בקצרה. 21. עילת התביעה היחידה כנגד הנתבעים 2 ו-3 כפי שזו עולה מכתב התביעה- היא שההתקשרות החוזית נעשתה בין התובעת לבין הנתבעים- כולם. אין טענה בפי התובעת לגבי הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת לבין הנתבעים 2 ו- 3 ואין כל טענה לעילה אחרת מלבד העילה החוזית. 22. מלבד טענת מר עויסאת הכללית בתצהירו, לפיה נכרת הסכם בין התובעת לבין הנתבעים, לא מצאתי כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי ההסכם נכרת בין התובעת לבין הנתבעים 2 ו- 3 . עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעת טוענת שגם ההסכם (בכתב) המתייחס לניין 204 נכרת בין התובעת לבין הנתבעים (ראו סעיף 6 לכתב התביעה) אלא שעיון בהסכם מעלה כי אין כל זכר לנתבעים 2 ו-3 כצדדים להסכם או כערבים להתחייבויות הנתבעת. הדבר מלמד כי טענת התובעת היא טענה כללית שנטענה בעלמא ואין עליה כל ראיה. 23. בנוסף, לא הוכח כי החשבוניות או החשבונות שהוצאו ע"י התובעת הוצאו למי מן הנתבעים 2 ו- 3 . כך למשל חשבונית מס שהוציאה התובעת בגין חלק מסכום העכבון (נספח ט' לתצהירו של מר עויסאת) הוצאה על שם הנתבעת ואין כל זכר ליתר הנתבעים בחשבונית. אף עובדה זו מלמדת על זהות הצדדים שהתקשרו בהסכם. 24. לאמור לעיל אוסיף שלא רק שהתובעת לא הוכיחה כי כרתה הסכם עם הנתבעים 2 ו- 3 אלא מתשובות מר עויסאת במהלך עדותו, עולה כי התובעת לא התקשרה בהסכם עם הנתבעים 2 ו- 3; ולהלן ציטוט מעדותו בעמוד 4 שורות 16-27 לפרוטוקול הדיון מיום 11.10.2012: "ש. הנתבעים 2-3 חתמו איתך על החוזה או החברה שלהם? ת. גם הם וגם החברה שלהם. הם חתמו בשם החברה. ש. לא באופן אישי. ת. לא. ש. שיקים קיבלת שיקים של החברה או שיקים שלהם באופן אישי? ת. של החברה. ש. ביום 18.5.05 נחתם חוזה בין התובעת לבין הנתבעת. אני מפנה אותך לנספח א' לתצהיר שלך, לחוזה מיום 18.5.05 ואומר לך שעל החוזה הזה לא חתמו הנתבעים 2-3 באופן אישי. למה בתצהיר אתה אומר בסעיף 5 שהתובעת חתמה עם הנתבעים על החוזה? ת. אני לא יודע. הם בשבילי הנתבעים, כי הם הבעלים של החברה." (ההדגשה אינה במקור- נ.ג'). 25. הנה כי כן, לגבי ההסכם החתום בין הצדדים המתייחס לבניין 204 שאף לגביו טענה התובעת בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית מטעמה כי נכרת בין התובעת לבין הנתבעים, מעיד מר עויסאת כי הנתבעים לא חתמו באופן אישי על ההסכם כי אם "כבעלי החברה", וכי הנתבעים צורפו אך ורק בשל היותם "בעלי החברה". נראה, כי בהעדר כל ראיה אחרת לגבי בניין 202 אף כאן צורפו הנתבעים 2 ו- 3 כבעלי החברה. לפיכך, לא היתה כל עילה לצרף את הנתבעים 2 ו- 3 כנתבעים מלכתחילה וניתן להורות כבר עתה כי התביעה כנגדם תידחה. האם הוכח ההסכם האמור בכתב התביעה לגבי תמורת שינויי דיירים בבניין 202: 26. נזכיר בקצרה טענות התובעת לגבי ההסכם בינה לבין הנתבעת באשר לשינויים בבניין 202. בכתב תביעתה, טענה התובעת כי מגיע לה בגין שינויי דיירים בבניין 202 לפי המשוואה הבאה: הנתבעת מקבל 70% מן הסכום שמקבלת מינרב מן הדיירים בגין שינויים ואילו התובעת תקבל מן התובעת 70% מהסכום שתקבל היא- הנתבעת ממינרב, לאחר קיזוז 10% בגין חומרים שסיפקה הנתבעת. גם בתצהיר עדות ראשית טענה התובעת לאותם סכומים, כאשר מר עויסאת טוען בסעיף 20 לתצהירו כי : " באשר לעבודות חשמל שינויי דיירים סוכם בעל פה, כי התשלום יתבצע בהתאם למחיר שגובים הנתבעים, שנקרא בלועזית "באק תו באק" כפי שהוזכר במסמך עניינים כספיים והגשת חשבונות במסמך שנקרא מדיניות עבור קבלני משנה ומנהלי עבודה" ובסעיף 22 לתצהירו, העיד מר עויסאת כי "באשר לתשלום שינויי דיירים הוסכם בעל פה שהנתבעים ישלמו לתובעת סכום שיקבלו הנתבעים מהיזם בניכוי 30% רווח קבלני לטובת הנתבעים". בתצהירו פירט מר עויסאת את הסכום המגיע לתובעת עפ"י המשוואה הנ"ל לאחר ניכוי 10% בגין חומרים שסיפקה הנתבעת. 27. מאידך, טענה הנתבעת כי בין הצדדים הוסכם, כי התובעת תקבל בגין שינויי דיירים בהתאם למוסכם בין הצדדים בבניין 204- דהיינו בהתאם למחירון נספח ח' לתצהירו של מר מאיר לוגסי. 28. הנטל להוכיח את תנאי ההסכם ואת הטענה כי ההסכם הופר מוטל על המוציא מחברו- התובעת. האם הוכיחה התובעת את טענתה לקיומו של הסכם בעל-פה, לפיו ישלומו לתובעת בגין שינויי דיירים הסכומים האמורים בכתב התביעה ובתצהירו של מר עויסאת, עפ"י המשוואה האמורה שם. 29. לטעמי, התובעת לא הוכיחה טענתה, לפיה נכרת ההסכם לו היא טוענת. כפי שאפרט להלן, התובעת לא הוכיחה כי נכרת הסכם כאמור, ובעיני, התוצאה כי הצדדים נהגו לפי המוסכם ביניהם בבניין 204 (דהיינו תשלום תמורת שינויי הדיירים לידי התובעת לפי מחירון מוסכם מראש) מסתברת בעיני יותר. להלן אנמק מסקנתי זו. 30. הנימוק הראשון: העדר קיומו של הסכם בכתב או של ראשית ראיה התומכת בטענתה זו של התובעת: א. התובעת, לפי גרסתה, היתה מודעת לכך ששיטת ההתחשבנות לגבי בניין 202 תהיה שונה מזו שלפיה נהגו הצדדים בבניין 204 ואף על פי כן לא טרחה התובעת לעגן הסכמה זו בהסכם כשלהו. ב. לא זו אף זו, אין כל מסמך או ראשית ראיה התומכת בגרסת התובעת לקיומו של ההסכם האמור. ג. התובעת צירפה לתצהירה טיוטא להסכם המתייחס לבניין 202 (ראו נספח ג' לתצהירו של מר עויסאת). טיוטא זו נערכה לאחר אותה הסכמה בעל פה על תשלום אותם 70% מכל סכום שתקבל הנתבעת, כפי שהעיד מר עויסאת בעמוד 9 שורה 10 לפרוטוקול. מחומר הראיות עולה כי על טיוטא זו העיר מר עויסאת הערותיו (ראו עדותו בעמוד 9 שורה 21 לפרוטוקול). מדוע, אפוא, לא הוסיף מר עויסאת לטיוטא את אותו שינוי אודות דרך ההתחשבנות לגבי שינויי דיירים בבניין 202. העדר הערה זו על הטיוטא לצד הערה אחרת שרשם מר עויסאת פוגעת בגרסת התובעת ומקעקעת אותה. 31. הנימוק השני: התובעת לא נהגה בהתאם לאותו הסכם ולא ביקשה לנהוג על פיו- עד לפרוץ הסכסוך המשפטי בין הצדדים א. התובעת הגישה חשבונות חלקיים לאישור הנתבעת. אין מחלוקת כי התובעת היא היא שניהלה את עבודות השינויים בבניין 202 (בשונה מבניין 204) מול הדיירים ומול חברת מינרב, כפי שהעיד נציגה מר עויסאת בעמוד 10 שורות 28-31 לפרוטוקול: " אני ניהלתי את ההתקשרות עם נציגת חברת מינרב בכל הנוגע לשינויי הדיירים בבניין 202 . מתי שישנן ישיבות ופגישות עם מנהל הפרויקט אני הייתי נוכח וזה היה על חשבון הזמן שלי, הפוך מבניין 204שלא אני ניהלתי את העניינים וזה היה בתמורה להסדר החדש". ב. על כן, נראה, כי התובעת יכלה לדעת מהו הסכום שקיבלה מינרב מן הדיירים וכפועל יוצא מכך יכלה לדעת מהו הסכום שתקבל הנתבעת ממינרב; אלא שהתובעת לא הוכיחה בפניי כי הגישה חשבונות חלקיים לפי ההסכם הנטען או לפי הנוסחה לה היא טענה (ראו חשבונות חלקיים ת/2-ת/4). ואם לא די בכך, אף החשבון הסופי (נ/1) שערכה והגישה התובעת לנתבעת ואשר כלל התייחסות לשינויי דיירים לא הוגש בהתאם ל-"נוסחה", כי אם לפי נוסחה אחרת, לפיה חישבה התובעת את תמורת השינויים לפי מחירון שינויים (שחל גם על העבודות בבניין 204) והוסיפה לתוצאה 40%. נציג התובעת נשאל לגבי נ/1 וענה כי "ייתכן" והחשבון הסופי שערכה התובעת חושב לפי מחיר מחירון בתוספת 40% (ראו עדותו של מר עויסאת 13 שורה 11 לפרוטוקול ישיבת יום 11.10.2012). ג. המסקנה היא שעד לפרוץ הסכסוך המשפטי בין בעלי הדין, לא טענה התובעת לזכותה לקבל בגין שינויי דיירים לפי שיטת "גב אל גב" והיא אף הגישה חשבון סופי, לפיו הוסיפה על מחיר המחירון 40%, דבר שאף הוא מפריך את טענת התובעת לגבי קיומו של ההסכם הנ"ל. 32. נימוק שלישי- גרסת התובעת לגבי קיומו של הסכם עברה שינויים ולא היתה אמינה: א. כאמור, בתצהירו של מר עויסאת טענה התובעת, כי היה סיכום "בעל פה" לגבי הסכם "גב אל גב" לפיו תקבל התובעת 70% מהסכום שתקבל הנתבעת מחברת מינרב. בגרסה זו התמיד מר עויסאת בתחילת חקירתו שכנגד בפניי, כאשר העיד כי הוא נועד עם מאיר לוגסי והגיעו להסכם בעל פה, לפיו תקבל התובעת 70% מהסכום שתקבל הנתבעת (ראו עדותו של מר עויסאת בעמוד 7 שורות 3-4 לפרוטוקול). אלא שככל שהתקדמה החקירה החל מר עויסאת לשנות את גרסתו לגבי ההסכם אליו הגיעו הצדדים. לאחר שמר עויסאת נשאל אם הסיכום היה שישולם לתובעת מחיר מחירון ו- 40% תוספת ענה הוא (בעמוד 11 שורה 16) : "דיברנו הרבה אבל אף פעם לא היה משהו ספיציפי סגור" ובהמשך: "עלו שתי הצעות ולא נסגר סופית אלא כשנשב ונכין חשבון סופי שעד עצם היום זה פתוח" (שם, שורות 23 ו-24 לפרוטוקול). הנה כי כן, גרסת התובעת עברה שינוי מהותי, כאשר תחילה טענה היא כי קיים הסכם בעל-פה, אלא שבמהלך חקירת נציג התובעת הסתבר שכל אשר נותר מאותו הסכם הוא "שתי הצעות" שעלו, והסכמה, לפיה עם סיום העבודות יוועדו הצדדים כדי להסדיר את החשבון. ב. ועוד, נציג התובעת לא ידע להעיד על פרטי ההסכם הנטען; תחילה טען הוא כי מגיע לתובעת 70% ממה שתקבל הנתבעת "נטו" (ראו עדותו של מר עויסאת בעמוד 7 שורה 9) כאשר הוא מתעלם מ- 10% בגין חומר אשר נוכו בחשבון שערך העד עויסאת בתצהיר עדות ראשית. כאשר נשאל מר עויסאת לגבי כך, העיד הוא, בניגוד לאמור בתצהירו, כי מחיר החומרים "כלול ב- 30% שהם מקבלים" דהיינו אין התובעת חייבת לנכות 10% בגין חומרים. האמור לעיל פוגע באמינות גרסתה של התובעת. ג. לאור האמור לעיל, נוכח השינויים שעברה גרסת התובעת והעדר התאמה בין פרטי ההסכם בתצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת לבין גרסת מר עויסאת בעדותו בפניי, אני קובע כי גרסת התובעת לגבי קיומו של הסכם לא היתה אמינה עליי, ועל כן אני דוחה אותה. 33. המסקנה מכל האמור לעיל, שאני דוחה את טענת התובעת לגבי קיומו של הסכם "גב אל גב" שנכרת, כביכול, בעל פה בינה לבין הנתבעת. 34. אף טענת התובעת לפסוק לה את מחיר המחירון בתוספת 40% אני דוחה. התובעת לא טענה בכתב התביעה להסכם זה, והעלאת הסכם עם נוסחה אחרת ותנאים אחרים ע"י מר עויסאת במהלך חקירתו מהווה שינוי חזית- שכן לא ניתנה לנתבעת הזכות להתגונן מפני טענה זו. כך או כך, לא הוכח קיומו של הסכם זה, שכן לאחר הגשת החשבון נ/1 מיהרה הנתבעת שלא לאשרו ומחקה את אותם 40% שהוספו ע"י התובעת על מחיר המחירון. 35. ער אני לעובדה, כי הנתבעת קיבלה את החשבון נ/1 שערכה התובעת - המבוסס על המחירון והפחיתה מן הסכום שבו את 40% שהוסיפה התובעת למחיר המחירון, ולאחר ההפחתה הוסיפה הנתבעת 15% על סכום המחירון . ער אני לעובדה כי לא ברור עד היום מהו פשר אותם 15% שהוסיפה התובעת (ראו נ/1 ועדותו של העד מאיר לוגסי שאינו יודע להסביר מדוע הוסיף 15% בעמוד 12 שורות 22-23 ובעמוד 13 שורות 1-10 לפרוטוקול ישיבת יום 3.12.2012), אלא שהנטל להוכיח את תנאי ההסכם חל על התובעת ומאחר וגרסתה של התובעת לגבי קיומו של הסכם לתשלום סכומים מעבר למחיר המחירון לא הוכחה ואף גרסתה לגבי הסכמה להוספת 40% על המחירון אף היא לא הוכחה, יש לדחות תביעתה לגבי תשלום נוסף מעבר לסך 115,000 ₪ ששולמו לתובעת בגין שינויי דיירים במיוחד נוכח העבודה כי סך 115,000 ₪ (לפני מע"מ) עולים על הסכום המגיע לתובעת עפ"י המחירון לפיו נהגו הצדדים בבניין 204. 36. בהעדר כל גרסה אמינה בפי התובעת, מסתברת יותר גרסת הנתבעת, לפיה הוסכם כי ישולם לתובעת מחיר המחירון (אשר שימש בסיס לעריכת החשבון בנ/1). משכך, לא הוכיחה התובעת את תביעתה באשר ליתרת חוב בגין שינויי דיירים בבניין 202 משלא הוכיחה קיומו של הסכם המצדיק תשלום סכום העולה על הסכום שקיבלה התובעת בפועל. סכום הערבון: 37. "סכום העכבון"- כפי שכינוהו הצדדים - כשמו כן הוא- מהווה מעין בטוחה שמופקדת בידי התובעת לצורך קיום התחייבויות התובעת עפ"י ההסכם. לגבי כוונת הצדדים אודות הפקדת סכום זה ניתן ללמוד מן ההסכם שהתייחס לבניין 204 ואשר קבע כי סכום העכבון יושב לידי התובעת "במעמד החשבון הסופי" (ראו סעיף 18 להסכם המתייחס לבניין מס' 204). 38. אליבא שהנתבעת ערכו הצדדים חשבון סופי והוא שולם במלואו לידי התובעת ואף חלק מן העכבון שולם. נראה, כי כיום, אין כל מניעה משפטית (בכפוף לטענת הקיזוז שתידון להלן) להשבת יתרת סכום העכבון לידי התובעת. כאמור, הנתבעת שילמה את החשבון הסופי, ועליה להשיב את סכום העכבון, היה ובית המשפט יימצא, כי אין עומדת לנתבעת זכות לקזז מהסכום הנ"ל סכומים המגיעים לנתבעת. 39. התובעת טוענת כי הופקד בידי הנתבעת סך 44,265 ₪ (לא כולל מע"מ). מן הסכום הנ"ל, שולם סך 20,000 ₪ ולפיכך נותרה הנתבעת חייבת סך 24,265 ₪ בנוסף לסך 2,669 ₪ בגין התייקרויות ומע"מ בגין הסכום הנ"ל (ראו סעיפים 27 ו- 28 לתצהירו של מר עויסאת). מאידך, הנתבעת טוענת כי נותרו בידיה סך 29,424 ₪ (כולל מע"מ) כאשר לא הובהר כיצד הגיעה הנתבעת לסכום זה ולא ברור אם סכום זה כולל התייקרויות. 40. לפיכך, מאחר ואין מחלוקת לגבי שיעור הסכום המופקד בידי התובעת על הנתבעת להשיב לתובעת יתרת סכום העכבון. מאחר והתובעת תמכה טענותיה בחשבונית מס שהוציאה, החלטתי לקבל את טענת התובעת לגבי גובה הסכום, ולפיכך מגיע לתובעת סך 26,934 ₪ (הסכום לו טענה התובעת כולל התייקרויות) ובתוספת מע"מ (לפי שיעורו היום) מגיע לתובעת סך 31,512 ₪. טענת הקיזוז: 41. הנטל להוכיח טענת הקיזוז מוטל הוא על הטוען לה (ע"א 82/81 דן עץ בע"מ נ' ישעיהו וייסברג בפש"ר באמצעות הנאמן עו"ד נשיץ פד"י ל"ז(2) 355). מקום שהנתבעת טוענת לקיזוז סכום המגיע ממנה, וזאת בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם ע"י התובעת או בגין תשלומים ביתר ששילמה הנתבעת לתובעת, על הנתבעת להוכיח, ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי התובעת הפרה את ההסכם, עליה להוכיח כי נגרמו לה נזקים כתוצאה מן ההפרה ולהוכיח את שיעור הנזקים הנטענים. כמו-כן, למקרה והנתבעת טוענת לתשלומים ששילמה ביתר, עליה להוכיח טענתה זו ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי. 42. טוענת הנתבעת כי לאחר שסירבה היא לשלם לתובעת סכומים שלא מגיעים לה, סירבה התובעת לבצע עבודות תיקונים בבניין 202, בניגוד להתחייבויותיה החוזיות לתקן את העבודות במשך שנה מיום תשלום החשבון הסופי (ראו סעיף 24 להסכם המתייחס לבניין 204). לטענת הנתבעת, עבודות התיקונים שביצעה היא במקום התובעת "מסתכמים ב 216 שעות עבודה לפי 8 שעות עבודה ליום באמצעות 2 עובדים המוערכים על ידי הנתבעת בסכום של 32,400 ₪ חישוב של 1,200 ₪ ליום עבודה". (סעיף 26 לתצהירו של מר לוגסי). לתצהירו צירף מר לוגסי נספח ז'- דפים שרשומים בכתב יד לרוב, אשר כוללים עבודות ותיקונים ועל הדפים נרשם בכתב יד בצד, כמות שעות העבודה. 43. באשר לטענת הנתבעת לגבי הפרת ההסכם מצד התובעת, על מנת להוכיח הטענה שהתובעת הפרה את ההסכם יש להוכיח כי היא נמנעה מתלקן את הליקויים בתקופה שתחילתה שנה מיום תשלום החשבון הסופי. לא הובהר בפניי מתי שולם התשלום הסופי, ולא הובאה ראיה קבילה לגבי המועדים שבהם בוצעו כל העבודות הנטענות בנספח ז' לתצהירו של מר לוגסי. ועוד, גם אם אניח כי התובעת נמנעה מלבצע תיקונים חרף התחייבותה לעשות כן ובכך הפרה היא את ההסכם, מוטל על הנתבעת הנטל להוכיח את קיומו של נזק ואת שיעורו (ע"א 355/80 נתן אנסימוב נ' מלון טירת בת שבע פד"י ל"ה (2) 800). 44. לא ברור מי ערך את נספח ז' לתצהירו של מר לוגסי, לא ברור מי רשם על הדפים את מספר השעות שהושקעו, זהות עורכי מסמכים אלה לא ידועה והם לא נחקרו על האמור במסמכים אלה, ועל כן מדובר במסמכים עלומים שאין בהם כדי להוכיח הטענה, לפיה תיקונים אלה בוצעו בפועל, כי הם בוצעו במקום התובעת וכי העבודות האמורות במסמכים אלה הן עבודות שבאחריות התובעת היה לבצע. ועוד, לא ברור מיהם שני העובדים אשר ביצעו את העבודות ולא ברור מדוע עבודה פלונית נמשכה שעתיים ועבודה אחרת נמשכה ארבע שעות. ואם לא די בכך, לא ברור כיצד חושב שיעור הנזק, שכן לא ברורה עלות יום עבודה של פעול ( 1,200 ₪) כאשר לא הובאו תלושי שכר או כל חוות דעת ממנה אוכל ללמוד על הוצאות הנתבעת בגין כל יום עבודה של פועל. 45. אף הטענה, לפיה שילמה התובעת את התייקרויות בבניין 204 ובבניין 202 ביתר אני דוחה. התובעת טענה, כי על פי לשון ההסכם לא מגיע לתובעת התייקרויות על סך 5,800 ₪ בבניין 204 ו- 8,500 ₪ בבניין 202. התובעת כפרה בטענה זו וטענה כי התייקרויות מגיעות גם מגיעות לה. במחלוקת הזו אני מבכר את גרסת התובעת. הנתבעת שילמה את ההתייקרויות במודע (והא ראיה לכך שהיא לא שילמה התייקרויות בבניין 204 בגין שינויים- ראו חשבון סופי לגבי בניין 204 - נספח ד' לתצהירו של מר מאיר לוגסי וכך גם לגבי שינויים בבניין 202). לפיכך, אף שטענה זו נטענה בלשון רפה, איני יכול לקבל את הטענה כי סכום זה (ההתייקרויות על סכום החוזה) שולם בטעות ועל כן לא הוכח שקיימת עילה להשבתו. 46. לפיכך, אף הטענה, לפיה יש לקזז סכומים ששולמו לתובעת בגין התייקרויות- אני דוחה. 47. לפיכך, טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת- נדחות. לסיכום: 48. לסיכום האמור לעיל, אני דוחה תביעת התובעת כנגד הנתבעים 2 ו-3 . 49. התביעה נדחית ככל שהיא נוגעת לסכומים המגיעים לתובעת בגין שינויי דיירים בבניין 202. 50. אני מקבל תביעת התובעת ככל שהיא נוגעת לסכום העכבון המצוי בידי הנתבעת ודוחה טענת הנתבעת לקיזוז. 51 המסקנה מן האמור לעיל היא שהנתבעת תשלם לתובעת סך 31,512 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום פסק דיני זה. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 52. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת. באשר לתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים 1 ו- 2 תשלום התובעת לנתבעים 2 ו- 3 סך 3,000 ₪ כולל מע"מ) אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזהקבלןחשמל