משקפי מגן לעבודה - תאונת עבודה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא משקפי מגן לעיניים - תאונת עבודה: פתח דבר התובע אזרח רומני, שעבד בישראל אצל נתבעת 2 כמסגר, הגיש כתב תביעה בקשר לתאונה עבודה, שארעה על פי הנטען ביום 31.10.01, בעת שהתובע עבד במסגרייה. לטענת התובע בעת שהכה עם פטיש על אזמל ניתז שבב מתכת, שחדר לעינו השמאלית דרך משקפי מגן פגומים ו/או לא מתאימים שקיבל במסגרייה לצורך ביצוע עבודתו (להלן: "התאונה"). כתב התביעה הוגש נגד נתבעת 1, חברת כוח האדם שהייתה המעבידה של התובע, ושלחה אותו לעבוד אצל נתבעת 2, ונגד נתבעים 2 - 3, כשנתבעת 2 היא הגוף המשפטי שעמד מאחורי המסגרייה בה עבד התובע, ונתבע 3 על פי הנטען הוא אחד המנהלים במסגרייה ובנתבעת 2. כתב התביעה מייחס לנתבעים ביחד ולחוד עוולה של רשלנות, בכך שלא דאגו לסביבת עבודה בטוחה, לא הנהיגו שיטות עבודה בטוחות, לא סיפקו אמצעי מיגון נאותים, לא הדריכו את התובע ביחס לסכנות בעבודה עם פטיש ואזמל, ולא נקטו באמצעי הזהירות המצופים והמתחייבים מהם. בכתב התביעה נטען להפרת חובות חקוקות שמקורן בפקודת הבטיחות בעבודה, בתקנות הבטיחות בעניין ציוד מגן אישי, וכן בתקנות הנוגעות להדרכה ומסירת מידע. הנתבעים כופרים בנסיבות הארוע כפי שתוארו על ידי התובע ובאחריות לתאונה. נתבעים 2 - 3 כפרו גם בעצם התרחשות התאונה. בשלב של הגשת הסיכומים ביקשה נתבעת 1 לכפור גם היא בעצם קרות התאונה, הגם שלא כפרה בכך במסגרת כתב ההגנה. בהתחשב באופן שבו נוהלה הגנת נתבעת 1, וכן בתוכן כפירת נתבעים 2 - 3, הרי שמבחינה מהותית הייתה לתובע הידיעה כי עליו להדרש גם לטענת עצם התרחשותה של התאונה, וניתנה לו ההזדמנות המלאה להוכיח נתונים אלה (וכן לשוב ולהדרש אליהם במסגרת סיכומיו, אפשרות שלא נזקק לה בסופו של דבר). בנסיבות אלה, אני מקבלת את עתירת נתבעת 1 וטענתה שעקב טעות של חוסר תשומת לב לא ניתנה ההכחשה, ורואה בה כמי שהכחישה גם את עצם קרות התאונה. מטעם התובע נמסר תצהיר עדות ראשית מיום 10.11.09 והתובע העיד ונחקר ביום 24.2.11. בנוסף, נעתרתי לבקשת התובע והותר לו להשלים את תצהיריו על דרך הגשת תצהיר מטעמו של פועל נוסף שעבד במסגרייה, מיחאי זינסקו (להלן: "זינסקו"). לצורך שמיעת העד שהוטס מרומניה נדחתה השלמת המשפט מספר פעמים ובסופו של דבר נשמע העד ביום 15.7.12. מטעם נתבעת 1 מסר תצהיר עדות ראשית דוד הרשקוביץ שהעיד ונחקר ביום 24.2.11 (להלן: "נציג נתבעת 1"). מטעם נתבעים 2 - 3 מסר נתבע 3 תצהיר ונחקר עליו ביום 24.2.11. כמו כן נמסר תצהירו של שמעון מויאל ברשות ביהמ"ש בשלב שלאחר שמיעת נתבע 3, והוא נחקר עליו בבית משפט ביום 26.4.11 (להלן: "מויאל"). הוכחת עצם התרחשות התאונה והיות התאונה תאונת עבודה במסגרת יום העבודה כל הנתבעים כפרו בעצם קרות התאונה. למען הדיוק, אין מדובר בכפירה שמשמעה שהתובע לא נפגע בעינו, אלא בכפירה שמשמעה שלא ארעה תאונה במסגרת יום העבודה בשעות העבודה במסגרייה. נתבעים 2 - 3 העלו טענה כי התאונה ארעה במגורי העובדים מחוץ לשעות העבודה במסגרת קטטה. שמעתי את עדות התובע שתיאר כי התאונה ארעה בשעת בוקר, בתחילת יום העבודה במסגרייה, בעודו מבצע את עבודתו. גם זינסקו העיד עדות דומה, וציין כי הגם שלא ראה את רגע קרות התאונה, ראה את התובע מיד לאחר שהאחרון נפגע כשהוא שוטף את עינו. בחינת המסמכים הרפואיים ביחס למועד התייצבות התובע בביה"ח לאחר פנייה לקופ"ח תומכים בגרסתו (ת/2 ומסמכי אשפוז חלק מתצהיר התובע). גם המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, מבלי שהייתה על כך מחלוקת (נ/1). לא הוצגו מטעם הנתבעים או מי מהם כל ראיות או טענות שונות, והטענה כי התאונה התרחשה שלא בשעות העבודה ו/או במגורי העובדים ו/או שהיא תוצאה של קטטה, היא טענה סתמית שאין לה בסיס. לפיכך אני קובעת כי הארוע מהווה תאונת עבודה שהתרחשה במסגרייה בשעות העבודה ובמסגרת העבודה. אופן התרחשות התאונה בכתב התביעה נטען כי התאונה ארעה עת הכה התובע עם פטיש על איזמל וניתז רסיס לתוך עינו. שלושה עניינים טעונים הכרעה ביחס לאופן התרחשות התאונה: האחד, מהו המכשיר שבו עשה התובע שימוש בעת התאונה, השני, האם הרכיב התובע משקפי מגן בעת התאונה, ומה היה סוג משקפי המגן, והשלישי, מה היה מסלול התזת הרסיס וכיצד הגיע לעינו של התובע. המכשיר שגרם לפגיעה לעניין המכשיר עימו עבד התובע בעת התאונה, בדומה לנטען בכתב התביעה, טען התובע בתצהירו כי הכה עם פטיש על איזמל, ופירט כי עסק בניסיון ליישר חתיכת ברזל מכופף כשניתז שבב מתכת. על אותו תיאור חזר התובע בחקירה הנגדית (ע' 9 שו' 24). לתובע הוצגו מסמכים ממועדים סמוכים לתאונה, בהם מתוארות נסיבותיה. כך, תעודה רפואית מיום 8.11.01 בה נרשם כי התובע נפגע בעת שעבד עם דיסק, וכך מסמך דיון רפואי בועדה במל"ל מיום 17.6.02, בנוכחות מתורגמנית לפיו בעת התאונה השחיז התובע עם אבן משחזת (נ/1). בחקירה הנגדית עמד התובע על כך שהתאונה לא נגרמה מהתזת שבב בעת עבודה עם דיסק או אבן משחזת. התובע ציין כי הדברים נכתבו בעברית, ללא ידיעתו ומבלי שהוא קורא עברית, לאחר שתיאר אותם לנציג נתבעת 1, שנכח בעת רישום התעודה הרפואית, ודיבר איתו ברומנית. נציג נתבעת 1 בשם ראובן לא העיד, משכך, לא מצאתי בתמיהות שמועלות בסיכומי הנתבעים ביחס לאפשרות שנציג נתבעת 1 תרגם דברים לא מדויקים או מסר הסבר מטעמו, כדי לפגום באופן משמעותי בהסברו של התובע לעניין זה. אשר למסמך במל"ל, גם במקרה זה נכחה מתורגמנית, אלא שאין כל ידיעה בדבר ההבנה המקצועית שלה את התיאור שתיאר בפניה התובע, והאופן שבו תרגמה את הסבריו. לאור העובדה ששני המסמכים אינם משקפים תיאור של התובע את התאונה בשפת אימו, השוני ביניהם לבין הנסיבות המתוארות על ידי התובע אינו פועל במידה משמעותית לחובתו. זינסקו שעבד ביחד עם התובע אמנם לא נכח במקום בעת התאונה, אך העיד שהתובע קיבל יום קודם לכן משימה להוריד ממיכל ישן מברזל ברז שהיה מחובר אליו, ולשם כך היה צריך להשתמש בפטיש ובאיזמל (ע' 34 שו' 22). תיאורו, שלא נסתר, מתיישב עם תיאורו של התובע בתצהירו ובעדותו. אציין עוד כי האינטרס של התובע היה לדבוק דווקא בתיאור שנפגע תוך שימוש בדיסק או אבן משחזת, תיאור שמתיישב בקלות רבה יותר עם התזת שבב, אך התובע בחר לתאר את התאונה כפי שלהבנתו התרחשה. נתון זה מקנה אמינות לתובע ולתיאורו. משכך, שוכנעתי כי התובע הוכיח במידה הנדרשת את טענתו שנפגע מהתזת רסיס בעת שהכה עם פטיש על ברזל. האם הרכיב התובע משקפי מגן ואם כן אלו משקפי מגן השאלה השנייה והמרכזית נוגעת לאמצעי המגן שסופקו לתובע לצורך עבודתו ולשאלה אם עשה בהם שימוש. לפי טענתו של התובע בכתב התביעה סופקו לו משקפי מגן לא מתאימים או פגומים. בתצהירו תיאר התובע את משקפי המגן שסופקו לו, כמשקפיים לא מתאימים ללא הגנה מסביב לעדשות המגן. בעדותו הציג התובע תמונות שהוציא מהאינטרנט זמן קצר לפני העדות, של 2 זוגות משקפיים, שלטענתו דומים למשקפיים שניתנו לו לעבודה במסגרייה (ת/1). מדובר בדגמי משקפיים שאינם מוגנים מהצדדים ומלמטה ולמעלה. בחקירה נגדית עמד התובע על כך שתמיד עבד במסגרייה עם משקפי מגן פתוחים מהצדדים, וכן ציין כי פנה לאחראים במסגרייה טען בפניהם כי אלה לא משקפי מגן מתאימים, ונענה כי אלה המשקפיים שעימם עליו לעבוד. התובע אישר כי פנייה זו לא נזכרה בתצהירו. לא הובהר גם למי בדיוק פנה התובע בנדון. לתובע הוצגו במהלך עדותו דגמים של משקפי מגן עם הגנה בצדדים, והוא שלל מכל וכל את הטענה כי משקפיים דומים סופקו לו לצורך עבודה במסגרייה. התובע גם שלל טענה שעבד ללא משקפי מגן במועד התאונה או בכלל. עדותו של התובע הייתה עניינית ועקבית. אציין כי לתובע פגיעה מן העבר בעטיה הוא עיוור בעין ימין, כך שלמעשה הוא עושה שימוש בעין שמאל בלבד, ובנסיבות אלה טענתו שהקפיד על חבישת משקפי מגן לשם הגנה על עינו היחידה מתיישבת עם השכל הישר. עם זאת, לאור העובדה שלא היו ברשות התובע המשקפיים שאותם הרכיב בזמן אמת, וגם לא צילום שלהם, ולאור העובדה שלראשונה הוצגה תמונה של המשקפיים בעת העדות אחרי כעשר שנים, נדרשה תמיכה לעדות התובע על מנת שיעמוד בנטל ההוכחה המוטל על כתפיו. תמיכה זו באה בעדותו של זינסקו פועל נוסף מרומניה שעבד ביחד עם התובע במסגרייה, ופגש בתובע מיד לאחר קרות התאונה בעודו שוטף את עינו בברז המים. זינסקו לא היה עד ראייה לארוע התאונה, אך יכול היה לשפוך אור על נושא משקפי המגן והשימוש בהם באופן כללי. יצויין שזינסקו עבד תקופה ארוכה במסגרייה, לרבות במועד הרלבנטי לכתב התביעה. בתצהיר שמסר זינסקו הוא העיד כי סופקו לפועלים משקפי מגן ללא הגנה מסביב אלא רק מלפנים. בעדותו חזר זינסקו על הדברים. הוא ציין כי הוא עצמו לא הרכיב משקפי מגן אלא מסכה כי עבד כרתך, אך הבהיר שראה את משקפי המגן שסופקו ליתר הפועלים במסגרייה, ולא היו להם הגנות מסביב לעין (ע' 31 שו' 17). זינסקו הודה על עצמו כי הוא לא הרכיב משקפי מגן בעת ביצוע עבודות מסגרות, אך ציין כי התובע הרכיב תמיד משקפי מגן בשל עינו הפגועה (ע' 34 שו' 12). החקירות הנגדיות התמקדו בקעקוע אמינותו של זינסקו ובניסיון להצביע על עדות מגמתית ומוזמנת. בחנתי את הטענות, ואף אני אינני מקבלת את טענת העד, לפחות בתחילת החקירה, כי לא התבקש להתייחס בתצהירו במיוחד לנושא המשקפיים. הסבריו של העד בהקשר זה פוגעים באמינותו. עם זאת, גם לאחר שאני שוקלת עובדה זו, יש בתיאורו של העד את המשקפיים שהיו בשימוש במסגרייה בזמן התאונה, כדי לתמוך במתואר על ידי התובע, ולא הוצגו נתונים ממשיים סותרים בעטים נפגמת ליבת עדותו. משכך, יש בשילוב בין עדות התובע ותיאורו, לבין עדות זינסקו כדי לבסס את הנדרש מן התובע במידה מספקת המחייבת מתן תשובה והסבר. תשובה והסבר שכאלה לא ניתנו במידה ובאופן המניח את הדעת. אכן, נתבע 3 טען בתצהירו כי סופקו תמיד משקפי מגן תקניים שאמורים לבלום כל שבב מתכת שניתז אליהם, ובעדותו הציג צילומים של משקפיים סגורים מהצדדים וטען שאלו היו המשקפיים בשימוש, אך מקובלת עליי טענת התובע כי היה על הנתבעים 2 - 3 להציג ראיות ממשיות יותר להדיפת הטענה, דוגמת חשבוניות או מסמכי קנייה של משקפי המגן, או עדותו של הספק עימם עבדו, או לפחות עדות של מי מהפועלים הישראליים שעבדו באותה תקופה, באותו מקום ובאותו תפקיד. גם לאחר שלקחתי בחשבון את העובדה שהתביעה הוגשה ערב התיישנותה, אינני סבורה כי הראיות הממשיות הן קשות לאיתור ולהצגה, ונתבע 3 לא טען שאין באפשרותו לדאוג להבאתן בשל חלוף הזמן. אינני סבורה כי עדות העד מויאל יכולה למלא את החלל ולהחליף את החוסרים. מויאל אמנם ציין כי לאורך כל השנים השימוש במסגרייה היה במשקפי מגן עם גומי אחורי וסגירה הרמטית הן מהצדדים והן מתחת ומעל למשקפיים באופן ששום גוף זר לא יכול לחדור, אך מקובלת עליי הטענה כי אין מדובר בעובד קבוע של המסגרייה, אלא בקבלן עצמאי שנכח במקום מעת לעת, ולא יכול היה להתחייב כי אכן ביצע עבודות עבור המסגרייה במועד הרלבנטי לתאונה. אזכיר בהקשר זה כי ניתנה רשות לנתבעים 2 - 3, לאחר עדות נתבע 3, להביא פועל ישראלי שעבד במסגרייה כדי שיתייחס לנושא סוג משקפי המגן, והיה מצופה מהם בנסיבות אלה לדאוג להבאת עד שעבד בפועל ביחד עם התובע באותו מקום ובאותו תפקיד. אשר לטענה הנוספת של הנתבעים או מי מהם כי התובע לא הרכיב משקפיים בעת התאונה, לא הובאו מצד הנתבעים כל ראיות בנדון, ואף לא ראיות כלליות של עובדים שעבדו במקביל אליו וראו אותו נוהג להסיר את משקפיו. משכך, נותרת עדות התובע כי הקפיד להרכיב את המשפקיים בשל הפגיעה בעינו השנייה ותמיכת זינסקו בדברים אלה, ודי בשתי עדויות אלה. סיכומו של דבר, התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח במאזן ההסתברויות כי הרכיב בעת התאונה משקפי מגן, וכי המשקפיים לא היו מתאימים, לא היו מוגנים בצדדים, מלמעלה ומלמטה, ואפשרו חדירת נתז לעין. האופן שבו חדר הרסיס לעין אשר לאופן שבו חדר השבב או הרסיס לעינו של התובע, אפתח ואדגיש כי עצם העובדה שחפץ זר חדר לעינו של התובע עולה בבירור מהמסמכים הרפואיים. עוד נוכחתי לאור תיאורו של התובע כי חדירת הרסיס לעין הייתה תוצאה מיידית של מכה שנתן על הברזל. התובע מטבע הדברים אינו יודע להסביר יותר מתיאור זה, מהו אופי הרסיס, כיצד חדר הרסיס ומה היה מסלול תעופתו, וכשלעצמי איני סבורה כי מוטל עליו להוכיח היבטים פיזיקאליים של מסלול תעופת הרסיס. הנתבעים אמנם טוענים שמכתב התביעה, מתצהירו של התובע ומהדגמתו במהלך העדות עולה כאילו הרסיס חדר את משקפי המגן, אך אני לא התרשמתי שזו הייתה כוונת התובע, והן בתצהיר והן בעדות צוין במפורש שהרסיס חדר ברווח שבין משקפי המגן לפנים. לא מצאתי גם בטענות הנוגעות למקום עמידתו של התובע יחסית לחפץ עליו היכה ולכלי באמצעותו היכה, כדי לבסס ספקות ביחס לאפשרות התזת רסיס לעינו השמאלית של התובע. לפיכך, עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה, ואני מקבלת את טענתו בעניין זה. אשם תורם ככלל מקובל לדקדק עם המעביד ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס הרשלנות. עם זאת, לאחר שבחנתי את הנסיבות בתיק זה, אני סבורה כי יש לייחס לתובע אשם תורם מסויים להתרחשות התאונה. התובע עובד מנוסה בתחומו, והיה מודע למצבו המיוחד בשל עוורונו בעין ימין. אמצעי המגן של משקפי מגן מתאימים הוא אמצעי לא יקר, שהתובע היה מודע לו משום שהשתמש בו בעבר במקומות עבודה אחרים. התובע טוען שהתלונן בפני מעסיקיו על אי התאמת המשקפיים, אלא שטענה זו לא נזכרה בכתב התביעה ואף לא בתצהיר ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך. כך או כך, מצופה היה מעובד במצבו ובניסיונו לפנות בדרישה חד משמעית לקבלת אמצעי מגן מתאימים או לקנות לעצמו את משקפי המגן שאינם חפץ יקר. משכך, אני מייחסת לתובע אשם תורם בשיעור 10%. אחריות נתבעים 2 - 3 התובע ביצע את עבודתו במסגרייה השייכת לנתבעת 2. אין חולק שכעובד הוא זכאי למקום עבודה בטוח, עם תנאי בטיחות והדרכה סבירים שיבטיחו את שלומו, ובעל העסק מחוייב כלפיו ביצירת סביבת עבודה, ותנאי עבודה שימנעו את הסכנות הכרוכות בעבודה, ובהדרכה שתקטין את הסיכונים לפגיעה. בפועל, אישר נתבע 3 כי לא הייתה הדרכה של העובדים במסגרייה. לדבריו, ככל הידוע לו לא היו הוראות בטיחות ברומנית, לא ניתנו הדרכות לעובדים, והעובדים הם שהיו אחראים על הבנת הסיכונים. נתבע 3 ציין כי לא נבדקה שאלת הבנת הסיכונים על ידי העובדים, ולא ידוע לו אם אחיו המנוח בדק עניין זה (ע' 19). מדברי נתבע 3 עולה כי העסק התרשל במתן הדרכות והפר את החובות הקבועות בדין בהקשר זה. אוסיף ואציין כי מדברי התובע שלא נסתרו עולה שאת הוראות העבודה היה מקבל בשפה העברית, ואחד הפועלים שהבין עברית תרגם לו אותן. משכך, לא רק שהתובע לא קיבל הדרכה מפני סיכונים אלא שגם הנחיות העבודה שקיבל היו בדרך לקוייה ולא בטוחה. ועוד, מעדות זינסקו ניתן ללמוד כי היו עובדים שלא השתמשו במשקפי מגן באופן שיטתי, ומתיאור זה עולה בבירור כי מידת הפיקוח וההשגחה במסגרייה על עמידה בכללי הזהירות והבטיחות הייתה לקוייה ובלתי מספקת. לעניין האמצעים שסופקו, כפי שציינתי בפרק קודם הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח במידה הנדרשת שקיבל משקפי מגן לא מתאימים. מדובר באמצעי מגן פשוט ויעיל שעלותו נמוכה, ואי אספקת משקפי מגן מתאימים מהווה התרשלות. על המסגרייה היה לדאוג לספק אמצעי מגן מתאימים, להעביר לתובע הדרכות בשפתו ולפקח באופן אפקטיבי על קיום כללי הזהירות. נוכח האמור לעיל הפרה המסגרייה - נתבעת 2 את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי התובע, משכך ארעה התאונה, והיא חייבת בפיצוי על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך. לעניין אחריות נתבע 3, זה האחרון אינו חולק על מעמדו הפורמלי כמנהל בנתבעת 2, ועל עבודתו במסגרייה, אך טוען כי לא היה גורם מקצועי שעומד בקשר עם הפועלים, ועסק באדמיניסטרציה ובקשרי לקוחות. האחריות שמבקש התובע לייחס לנתבע 3 אינה בדרך של הרמת מסך ההתאגדות, אלא לשיטתו אחראי כלפיו נתבע 3 באחריות אישית ישירה בשל פעולותיו הוא. לעניין אחריותו האישית והישירה של נתבע 3 ופעולותיו טען התובע כי נתבע 3 הוא אחד משני האחים שהיה אחראי על סידור העבודה, ונתן הוראות עבודה (ע' 13 - 14). מדובר בטענה כללית מאד ומעורפלת, המחייבת תמיכה ראייתית. תמיכה שכזאת לא ניתנה בעדות זינסקו מטעם התובע. זינסקו תיאר שנתבע 3 נכח במסגרייה, אך על כך לא חולק גם נתבע 3 עצמו. זינסקו ציין כי את ההוראות קיבל מהאב המנוח ומהאח מאיר המנוח, ולא התייחס לנתבע 3 כנותן הוראות עבודה (ע' 34). יצויין כי מקובלת עליי הערת הביקורת בדבר אי ההתאמה שבין התצהיר ברומנית לבין תרגומו לעברית ביחס לייחוס המסגרייה לעופר (ס' 1 לתצהיר וע' 33 לפרוטוקול), ומדובר בהתנהלות שאינה במקומה בלשון המעטה. דבריו אלה של זינסקו שעבד תקופה ארוכה במסגרייה, לרבות בתקופה הרלבנטית לתאונה, אמינים עליי, והתרשמתי מהם כי נתבע 3 לא נתן הוראות עבודה ולא היה אחראי על הפן המקצועי, הבטיחות והנחיות העבודה. גם עדותו של מויאל מלמדת על שהותו של נתבע 3 במסגרייה, אך על היותו של האח מאיר שנפטר מנהל העבודה בתקופה הרלבנטית (ע' 25). גם לעניין טענות התובע לפנייה ביחס למשקפי המגן הפגומים, לא ציין התובע כי שוחח עם נתבע 3. אין בעובדה שהמסגרייה המשיכה לפעול לאחר פטירת האח מאיר, שנפטר למעלה משנה לאחר מועד התאונה, כדי ללמד שבמועד התאונה היה נתבע 3 בעל מעורבות אישית בעבודה, בהנחיות העבודה והבטיחות או באספקת ציוד מגן. בנסיבות אלה עדותו של נתבע 3 כי בתקופה שאביו ואחיו המנוח מאיר חיו, הייתה חלוקת תפקידים ברורה, והוא היה אחראי על הצד האדמיניסטרטיבי ועל קשרים עם לקוחות, מתיישבת עם יתר הראיות, והגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח במידה הנדרשת כי עמד בקשר מקצועי ישיר מול נתבע 3 עד כי יש מקום לייחס לאחרון אחריות אישית ישירה. אשר על כן אני דוחה את התביעה בעניין נתבע 3. אחריות נתבעת 1 נתבעת 1 היא חברת כוח האדם ששלחה את התובע לעבוד במסגרייה ושילמה את שכרו. בפסיקה נקבע, כי חברת כח אדם המגייסת עובד ודואגת להשמתו בעבודה אצל חברה אחרת, אינה משתחררת כליל מהחובות המוטלות עליה כלפי העובד, וחלה עליה חובת זהירות מושגית לדאוג כי העובד יישלח למקום עבודה אשר יש בו תנאי בטיחות מינימאליים (רע"א 12/06 צמנטכל הנדסה וייזום צפון בע"מ נ' אריה שירותי כ"א בע"מ, ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה). לעניין חובת הזהירות הקונקרטית, נציג נתבעת 1 הבהיר כי תאונות עבודה של פגיעה בעיניים בסוג כזה של עסקים הן תאונות שכיחות (ע' 16). עובדת שכיחותן מצד אחד של תאונות מסוג זה אל מול הקלות הרבה שבה ניתן למנוע אותן, וכן העובדה שמדובר בעסק קטן, שלא בהכרח מוטמעות בו שיטות עבודה מסודרות, הדרכות בטיחות כנדרש ואספקת אמצעי מיגון יעילים, מחייבת את חברת כוח האדם המעבידה לנקוט באמצעים הסבירים שיבטיחו את אספקתם של אמצעים בסיסיים וחיוניים אלה לעובד. בנסיבות אלה, לא יוצאת חברת כוח האדם ידי חובתה אם לא ווידאה בעצמה כי העובד קיבל הדרכה מתאימה, וסופקו לו אמצעי ההגנה החיוניים המינימליים. נציג נתבעת 1 אישר כי לא נעשות בדיקות שעובדים מקבלים את ההדרכה הנדרשת והתקשה להצדיק התנהלות זו. כשנשאל מדוע לא מבוצעת בדיקה כזאת השיב: "שאלה טובה. אני מתאר את המציאות" (ע' 16). נציג נתבעת 1 אישר גם כי לא ווידא אספקת ציוד מגן ותקינותו. אינני מתעלמת מן העובדה שבחוזה ההתקשרות בין נתבעת 1 לנתבעת 2 לא הוטלה על חברת כוח האדם אחריות לאספקת ציוד מגן או להדרכות, ואף לא נקבע סעיף אחריות חוזית. עם זאת, אין בהסכמות של נתבעת 1 מול נתבעת 2 כדי להביא לכך שנתבעת 1 מסירה מעליה כל חובה בסיסית כמעבידה מול התובע, והחובה להבטיח את שלומו של העובד שאת שירותיו שכרה ושהיא מציבה אותו במקום עבודה מסויים, היא חובה שנתבעת 1 אינה יכולה להתנער ממנה במישור יחסיה מול העובד. עיינתי בפסק הדין אליו הפנתה נתבעת 1, בו נקבע כי חברת כוח אדם אינה אחראית לארועי תאונה שארעו אצל המעסיק בפועל (ת.א. 5534/99 (כ"ס) פרסומשקין נ' שקם בע"מ). אני סבורה כי קיימת אבחנה בין הנסיבות שם לתיק שלפניי, הן מבחינת מסכת העובדות, הן מבחינת אופי המעסיק והן מבחינת מעמד חברת כוח האדם כמי שנתבעה בהודעת צד ג' ולא על ידי העובד, ונמצאה אחראית במישור הביטוחי. מבלי למעט מן האמור, ברור בעיניי בנסיבות העניין כי החלק הארי של האחריות מוטל על נתבעת 2. בחלוקת האחריות שבין נתבעים 2 - 3 לבין נתבעת 1 אני קובעת שנתבעת 1 אחראית ל - 15% מהנזק ונתבעים 2 - 3 ל- 85% ממנו. אחריות ביחד ולחוד נתבעת 2 ונתבעת 1 הן מעוולות בנפרד שגרמו לתובע נזק אחד. בהתאם להלכה הנוהגת יש לחייב את הנתבעים לפצות על הנזק ביחד ולחוד (ד"נ 15/88 מלך נ' קורנהויזר). נתבעת 1 טוענת כי בשל השיהוי בנקיטת הליכים, הביא התובע בהתנהלותו לכדי כך שנתבעת 2 שהיא האחראית העיקרית לא תהא עוד בת פרעון, ובנסיבות אלה יש מקום שלא להחיל את כלל האחריות ביחד ולחוד ולייחס לכל מעוול את נזקו בשיעור נזקו בלבד. נתבעת 1 הפנתה את ביהמ"ש לפסקי דין בהם נקבעה מסקנה כזאת (ת.א. (ת"א) 82018/00 בוסקילה נ' חוף אילנות, ת.א. (ת"א) 28406/04 המל"ל נ' עתיד שירותי כוח אדם בע"מ). בתיק שלפניי אינני סבורה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות מסקנה זו. אני לוקחת בחשבון את העובדה שהתובע הוא אזרח רומני שגורש לרומניה לאחר שהיה עצור בישראל, ואת הקושי שבניהול תביעה מרחוק. בנוסף, אחיו של נתבע 3 נפטר כשנה עד שנתיים לאחר התאונה, ולפי טענת נתבע 3 כשלוש שנים לאחר קרות התאונה הפסיקה נתבעת 2 לפעול. בהתאם לטענתו זו של נתבע 3, גם אם היה התובע מגיש את תביעתו מוקדם יותר, עדיין היה קיים הקושי בפרעון מנתבעת 2. יצויין בהקשר זה כי לא נטען ולא הוכח שנתבעת 2 נמחקה כגוף משפטי, או כי אין באפשרותה לשלם את הפיצויים הנדרשים, ובמהלך הדיונים המקדימים הדגש היה על קשיי גבייה וצורך בנקיטת הליכים משפטיים נוספים לשם כך, ולא על חוסר אפשרות לגבות כספים. עוד אציין כי מעבר לטענות כלליות הצהרתיות, לא הוכח כל נזק ראייתי שנגרם למי מהנתבעים עקב הניהול המאוחר של התביעה, לא נטען כי לא אותרו מסמכים או עדים שנדרשו למי מן הצדדים, וגם לכך יש משמעות. לפיכך, אני קובעת כי אחריות הנתבעים היא ביחד ולחוד. נזקי התובע הנכות הרפואית התובע יליד 1966 נפגע בתאונת העבודה בעין שמאל בהיותו בן 35. אין מחלוקת שהתובע עיוור בעין ימין מגיל צעיר. בהיות התאונה תאונת עבודה נקבעו לתובע במל"ל 18.775% נכות רפואית המורכבים מ - 10% בגין ליקוי בכושר הראייה, 5% בגין הוצאת חפץ זר מהעין ו - 5% בגין השתלת עדשה. בין הצדדים הוסכם כי קביעת המל"ל תחליף את חוות הדעת הרפואיות. אינני רואה הצדקה לדון בטענות מאוחרות שמעלים הנתבעים בדבר תיקון התקנות הנוגעות לקביעת אחוזי הנכות, או כל טענה אחרת, לאחר שהצדדים הסכימו במפורש להכיר בקביעת הנכות הרפואית של המל"ל. הנכות התפקודית לעניין הנכות התפקודית, ב"כ התובע טוען כי נכות זו גבוהה בהרבה מהנכות הרפואית שכן התובע מתקשה למצוא עבודה ואינו יכול לחזור לעבודתו כמסגר. ב"כ התובע טוען לנכות תפקודית בשיעור של 70% ומפנה להלכות הנוגעות לגולגולת דקה. לעומתו טוענים הנתבעים כי הנכות התפקודית עומדת על 5% בלבד, לאור טענתם כי התובע יכול לעבוד בחקלאות, בעבודות שליחות במטוויה וכשיר לעבודה בהיקפי שעות ניכרים. בע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גוזלן, סקר בית המשפט את ההיסטוריה הפסיקתית ביחס לנכות התפקודית בשל אובדן עין אחת. בית המשפט הביע את העמדה כי בשל אובדן של עין אחת ראוי להעמיד את הנכות התפקודית על גובה הנכות הרפואית, למעט במקרים חריגים של סטיה מטה או מעלה. בית המשפט הדגיש כי במציאות שבה אדם נותר עם עין אחת קיים חשש טבוע לפגיעה בעין שנותרה המגביל את אותו אדם מביצוע עבודות שונות ומאמצים. פסק הדין עוסק באובדן של עין, דבר שלא ארע בתאונה שלפניי, אך בשל הנסיבות המיוחדות בהן מצוי התובע, בשל עוורונו מן העבר בעין השנייה, הרי שהאמור בפסק הדין רלבנטי גם לענייננו. בהתחשב בנתוניו האישיים של התובע מבחינת העוורון בעין ימין מן העבר, וכן בעובדה שלמעשה הנכות התפקודית עניינה בליקוי בכושר הראייה, ובהתחשב במתואר על ידו, ובהלכות המקובלות אני סבורה כי נכותו התפקודית דומה לנכותו הרפואית. הפסדי שכר ואובדן כושר השתכרות לעניין הפסדי השכר בעבר ואובדן כושר השתכרות בעתיד, אני לוקחת בחשבון את הנתונים הבאים: ראשית, התובע עבד בעת התאונה בישראל, ושכרו הממוצע של התובע בהתאם לתלושי השכר שהציג עמד על כ - 780$ במעוגל, ובהתאם לשער היציג באותה עת שעמד על כ - 4.28 עמד שכרו על 3,350 ₪ במעוגל. סכום זה לאחר הצמדה וריבית עומד על 6,000 ₪ במעוגל. אציין כי לא ברור לי תחשיב נתוני בסיס השכר כפי שצויינו על ידי התובע, וממילא מדובר בנתונים מופרזים. שנית, תקופת עבודתו הנוספת בישראל על פי אישורי השהייה של התובע הייתה מוגבלת עד 30.1.03, שאז נעצר. באותה תקופה השתכר שכר חודשי גבוה יותר והתובע לא נפגע מבחינת שכר. שלישית, לאחר תקופת מעצר קצרה חזר התובע בראשית 2003 לרומניה. אין נתונים ברורים על עיסוקו שם, ועל השתכרותו שם, זולת אמירות כלליות ומעורפלות בתצהירו. רביעית, אין בידי ביהמ"ש כל נתונים קונקרטיים לגבי השכר ברומניה, ואף לא ביחס לטענות הנוגעות לפוטנציאל שכר בשוק הארופאי המאוחד. בנושא האחרון, אינני סבורה כי יש מקום להתבסס על קביעות מפסקי דין אחרים, מבלי שהובאו ראיות בנדון לפניי, ולא התרתי הצגת תלושי שכר של עובדים אחרים, שלא מסרו תצהיר וזהותם ואופי עיסוקם לא היה ברור. לאור נתונים אלה אני קובעת כדלקמן: לגבי התקופה שבה נקבע לתובע אי כושר, והוא קיבל דמי פגיעה מהמל"ל, מיום התאונה עד ליום 6.2.01, זכאי התובע לתשלום של 20,000 ₪ במעוגל. לגבי יתרת השהות החוקית בישראל, לא הייתה פגיעה בשכר. אשר ליתרת התקופה בעבר מן השלב שהתובע חזר לרומניה ועד מועד פסק הדין, תקופה של עשר שנים במעוגל, ולאובדן כושר ההשתכרות בעתיד עד הגיעו לגיל 67, בשל אי הבהירות בנתונים, כמו גם העובדה שהשכר ברומניה נמוך משמעותית מהשכר בישראל, ומשכך הגיע התובע לעבוד בישראל, ובהתחשב בהעדר נתונים לגבי זכויות פנסיה ברומניה, אני סבורה כי יש מקום לפסיקה גלובלית לעבר ולעתיד. אני אומדת את הפסד השכר לעבר ב - 50,000 ₪ לאחר שקלול הפרשי הצמדה וריבית ואת הפסד השכר לעתיד ב - 80,000 ₪ לאחר שקלול תקופת ההיוון. בסך הכל, עומד הפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד על 150,000 ₪. הוצאות רפואיות ועזרת צד ג' לעניין טענות הנוגעות לעזרת צד ג', אין טענה שבעת הפגיעה נעזר בצד ג' שכן משפחתו לא שהתה בארץ, ולא נטען כי אדם אחר סעד אותו באופן המצדיק פיצוי. לעניין הוצאות רפואיות, מדובר בתאונת עבודה כך שככלל נושא המל"ל בהוצאות הרפואיות ובאביזרים. התובע גם לא הציג אסמכתאות להוצאות רפואיות שהיו לו, ואף הצהיר כי לא פנה לרופא מאז שנת 2003. התובע טוען כי נזקק למשקפיים לאחר השתלת העדשה. מבלי למעט מן האמור, הגעתי למסקנה כי בהתחשב בעובדה שהתובע עבר שני ניתוחים, היה מאושפז 17 ימים בסך הכל, נזקק למשככי כאבים ולטיפול לאחר הניתוחים, ובהתחשב בעוורונו בעין השניה, דבר שהקשה על תפקודו בתקופה שלאחר התאונה והניתוחים, יש מקום לפסוק באופן גלובלי בגין עזרת צד ג' והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד סכום של 10,000 ₪. כאב וסבל לעניין כאב וסבל, התובע נאלץ לעבור שני ניתוחים, היה מאושפז שבעה עשר ימים. לא תוארו טיפולים רפואיים נוספים לאחר מכן. התובע תיאר כאבי ראש וסחרחורות שהוא סובל מהם בעקבות התאונה, וטען כי הוא סובל מדקירות בעין ומטשטוש בראייה המתגבר בעת מאמץ. לא הוצגו לכך אסמכתאות והתובע לא נחקר על כך. בשקלול תקופת האשפוז, ביצוע הניתוחים, גיל התובע, אופי הפגיעה ויתר הנתונים אני סבורה כי הפיצוי הראוי בגין כאב וסבל עומד על 125,000 ₪. לעניין הטענה להחזר הוצאות בגין התביעה במל"ל, קביעת המל"ל החליפה על פי המוסכם את חוות הדעת הרפואיות והייתי נכונה להכיר בהוצאות האמורות, אלא שלא הוצגו אסמכתאות להוצאות ואין מקום לפסיקת החזר בהעדר אסמכתאות. ניכוי גמלאות מל"ל בהתאם למסמכי המל"ל לתובע שולמו דמי פגיעה בסך 11,500 ₪ במעוגל ומענק נכות בסך 50,000 במעוגל, שני הסכומים לאחר הצמדה וריבית. בסך הכל שולמו לתובע גמלאות מל"ל בסך 61,500 ₪. סוף דבר סך הכל זכאי התובע לפיצוי לפי הפירוט הבא: בגין הפסד שכר ואובדן כושר עבודה סכום כולל של 150,000 ₪. בגין הוצאות רפואיות ועזרת צד ג' - 10,000 ₪ בגין כאב וסבל - 125,000 ₪ סך הכל 285,000 ₪. בניכוי אשם תורם בשיעור 10% - 256,500 ₪. מסכום זה יש לקזז את גמלאות המל"ל בסך 61,500 ₪. בסך הכל עומד סכום הפיצוי על 195,000 ₪. נתבעים 1 - 2 חבים בסכום זה ביחד ולחוד לפי לחלוקת האחריות כמפורט לעיל. הנתבעים 1 - 2 ישלמו לתובע ביחד ולחוד שכה"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ כדין, וישאו בהוצאות משפט, לרבות הוצאות הגעתו לישראל ושהותו בישראל של התובע ושל זינסקו מטעמו בהתאם לאסמכתאות וכן באגרות בית משפט. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית בחלוף 30 יום ממועד פסק הדין ועד למועד תשלומם המלא בפועל. התביעה נגד נתבע 3 נדחית. תאונת עבודה