מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה לאסור על פיטורים: השופטת אסנת רובוביץ-ברכש: 1. בפנינו בקשה ליתן למבקש סעד זמני, שיאסור את פיטוריו של המבקש, שנכנסו לתוקף ביום 11.10.12 ויורה למשיבה להשיבו לעבודתו בפועל ולהציבו לטיפול בנכי צה"ל, באותם תנאי העסקה ושכר כפי שהיו, עובר לפיטוריו. רקע כללי 2. המבקש הועסק על ידי המשיבה החל מיום 12.2.2010 והוצב מטעמה כמלווה לנכי צה"ל. במסגרת תקופת העסקתו הוצב הוא כמלווה לשלושה מטופלים - מר ה', מר ל' ומר א'. אופן העסקתו של המבקש נעשה באמצעות משמרות של כ -12 או 24 שעות בביתו של המטופל, שכללו לעיתים גם שינה בביתו של המטופל. 3. ביום 14.8.12, כ-3 חודשים ממועד תחילת הצבת המבקש אצל משפחת ל', הודיעה אמו של מר ל' למשיבה, כי היא מבקשת לסיים לאלתר את הצבתו של המבקש בביתה לצורך טיפול בבנה הנכה, נוכח מידע שגילתה לפיו המבקש הורשע בעבר בפלילים. נוכח האמור ובשל נימוקים נוספים שנטענו על ידי המשיבה, זימנה המשיבה את המבקש לשיחת שימוע שנערכה ביום 20.8.2012. החל מיום 31.8.12 המבקש לא הוצב לעבודה במשיבה. ביום 27.9.12 נשלחה למשיבה הודעת הפסקת העסקה, לפיה העסקתו במשיבה תסתיים ביום 11.10.12. 4. נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות הבקשה לסעד זמני, הגם שאנו סבורים שנפלו פגמים בהתנהלות המשיבה, בשים לב למאזן הנוחות, לסעד המבוקש, אופי העבודה האישי וליתר השיקולים הנבחנים בסעד זמני להשבה לעבודה, הכל כפי שיפורט כדלקמן: תשתית עובדתית כפי שעולה מחומר הראיות 5. המבקש החל לעבוד, אצל המשיבה- נתיב 2 בע"מ, מחודש פברואר 2012 כעולה מתלוש השכר, טופס תנאי העסקה וכרטיס העובד. תפקידו של המבקש היה ליווי נכי צה"ל וזאת במסגרת עבודה במשמרות בנות 12 -24 שעות ביממה, בביתו של המטופל. 6. נתיב 2 בע"מ וחברת מנפאור קר מסרו למבקש טופס בדבר תנאי העסקתו אצל המשיבה והיו שותפות בכל הנוגע להעסקתו ולהפסקת העסקתו. 7. במהלך תקופת העסקתו של המבקש במשיבה, הוצב מטעמה כמלווה לנכי צה"ל בביתן של 3 משפחות שונות. החל מיום 20.2.12 ועד ליום 20.5.12 הוצב לטיפול במר ה'. החל מיום 20.5.12 הוצב לטיפול במר ל' וזאת עד ליום 14.8.12. כן הוצב המבקש אצל מר א' מחודש מאי 12 ועד לתחילת חודש 9/12. יצויין כי המבקש גוייס לעבודה במשיבה על ידי הגב' ה' בכדי להיות מוצב אצל בעלה, שהינו נכה צה"ל. 8. ביום 15.8.12 התקיימה שיחה בין המבקש לבין הגב' אווה מלכה, המשמשת כעובדת סוציאלית ומנהלת תחום השיקום של המשיבה, ששימשה כמנהלת ישירה של המבקש, בה נמסר לו כי גב' ל', אמו של מר ל' גילתה כי המבקש הורשע בעבר בפלילים וישב במאסר בפועל והבהירה כי איננה מוכנה כי המבקש יופיע למשמרת הקרובה הקבועה ליום 17.8.12. בשל כך המבקש לא הוצב יותר לעבוד אצל משפחת ל'. עם זאת, המשיך המבקש להיות מוצב במשפחת א' עד תחילת חודש ספטמבר 2012 ומאז לא עבד יותר במשיבה. 9. ביום 16.8.12 זומן המבקש לשימוע בנוגע לשקילת המשך העסקתו. ביום 20.8.12 נערך שימוע במשרדי המשיבה בהשתתפות נציגות המשיבה, הגב' דרוקר והגב' מלכה. 10. ביום 9.9.12 הגיש המבקש בקשה לצו מניעה כדי למנוע את הפסקת העסקתו. ביום 20.9.12 התקיים דיון בבקשתו של המבקש ובהסכמה בקשה זו נמחקה, ללא צו להוצאות. כן הוסכם במסגרת הדיון בבקשה זו כי ככל שתתקבל החלטה בדבר סיום העסקתו של המבקש במשיבה, יינתנו למבקש 14 ימי הודעה מוקדמת מעבר לזכאותו על פי דין וזאת כדי לאפשר לו לפנות לבית הדין. 11. ביום 27.9.12 נשלחה למבקש הודעת הפסקת העסקה לפיה העסקתו במשיבה תסתיים ביום 11.10.12. 12. ביום 11.10.12 הגיש המבקש את בקשתו הנדונה. תמצית טענות המבקש 13. המבקש טוען כי פוטר מעבודתו שלא כדין על רקע רישום פלילי לא רלוונטי ותוך הפרת הוראות חוק המרשם ותקנות השבים, תשמ"א - 1981 (להלן:"חוק המרשם") וכי נוכח האמור יש לראות בפיטוריו ככאלה שמנוגדים לכללי המנהל התקין, פוגעים בתקנת הציבור ובעיקרי הצדק הטבעי תוך פגיעה בחופש העיסוק של המבקש ופגיעה בכבוד האדם וחירותו. 14. עוד טוען המבקש כי השיקולים שעמדו לנגד עיני המשיבה בהחלטה לפטרו לא היו עניינים אלא רצונה של המשיבה להיפטר מעובד שעומד על זכויותיו. כן טוען המבקש כי נפלו פגמים רבים היורדים לשורשו של הליך לרבות תיעוד חלקי ומגמתי של פרוטוקול השימוע. 15. עוד טוען המבקש כי פיטוריו בתוך שבועיים מהמועד בו פנה למשיבה בנוגע לטעויות אפשריות בשכרו מהווים פיטורים שנעשו בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז-1997. ( להלן:"חוק הגנה על עובדים") 16. עוד טוען המבקש כי הפער בין המועד בו הפסיקה המשיבה ליתן לו עבודה לבין המועד בו הודע לו על פיטוריו, נעשה שלא כדין תוך פגיעה כספית בו ואבדן מקור פרנסתו. תמצית טענות המשיבה 17. המשיבה טוענת כי המבקש כלל לא פנה אליה בכל הנוגע לתנאי שכר עבודתו, וכי המייל ששלח בנדון נשלח לא לכתובת המייל הרגילה של המשיבה ומשכך אין כל בסיס לטענתו להפרת סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים. 18. המשיבה טוענת כי איננה מכחישה שהעלתה טענות כנגד המבקש בנוגע לעברו הפלילי והעובדה שישב במאסר, הן בהזמנה לשימוע והן במהלך שיחת השימוע, תוך ציון העובדה כי המשיבה מספקת שירותים למשרד הביטחון, שבמסגרתם מוצבים עובדים מטעמה של המשיבה לטיפול בנכי משרד הביטחון בביתם. משכך הייתה זו חובתה של המשיבה לשקול את סיום העסקתו של המבקש לאור המידע שנמסר לה בנוגע לעברו הפלילי, מה גם שהמבקש הסתיר מהמשיבה, הן עובר לתחילת העסקתו והן במהלכה, פרטים מהותיים על עברו. 19. עוד טוענת המשיבה כי דין הבקשה להיות מסולקת על הסף משהוגשה מבלי לשכנע, מדוע יש לאפשר למבקש להגישה במופרד מהתביעה העיקרית בהיותה משוללת כל יסוד ומשהמבקש פוטר בהליך כדין מסיבות ענייניות ונערך לו שימוע כדין. 20. עוד טוענת המשיבה כי גם אם היה המבקש מפוטר מסיבות בלתי ענייניות ושלא כדין (דבר המוכחש), הרי שהפסיקה קבעה כי השבה לעבודה תעשה במקרים חריגים, בין היתר לאור הוראותיו של סעיף 2 (3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה ), כאשר "אכיפת החוזה היא כפיה לעשות או לקבל עבודה אישית או שירות אישי". המשיבה תטען כי לא תמצא תפקיד המהווה עבודה או שירות יותר אישי מתפקידו של מלווה לנכה חסר ישע בביתו, ובקשת המבקש, אינה מהווה "מקרה חריג" המצדיק סטייה מדרך המלך. 21. עוד טוענת המשיבה כי אמנם עבודתו של המבקש בפועל הופסקה עובר לפיטוריו אולם זאת, לאור בקשת משפחותיהם של המטופלים. המשיבה פעלה על פי כל דין ושקלה בלב פתוח ובנפש חפצה את טיעוני המבקש באשר לסיום העסקתו. להלן הכרעתינו: שיקולים במתן סעד זמני 22. ההלכה העקרונית שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, בעניין סעדים זמניים, אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה והובאה בפסק הדין בעניין גנץ, (דב"ע לג/3-3, מדינת ישראל - מרדכי גנץ פד"ע ד' 161, 164), סוכמה שם בזו הלשון: "עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים כגון אלה הוא לשמור, כל עוד תלויה בבית-המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים כפי שהוא היה קיים בעת הגשתה; אין בית-המשפט מרשה לאחד מבעלי הדין להביא שינויים במצב ההוא אשר עלול להיות בהם משום השפעה עניינית, כלכלית או משפטית על הדיון בתובענה או על תוצאותיו". 23. מטרתו העיקרית של סעד זמני היא לשמר את הנסיבות הקיימות העלולות להִשתנות אם לא יינתן הסעד הזמני, וזאת על מנת שהנתבע לא ינצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה, ועל מנת להבטיח ביצועו של פסק דין סופי שיינתן (ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 399; וינוגרד, צווי מניעה, חלק כללי עמ' 65; דב"ע מז/3-3, עיריית רמת גן - מלכה אנגלסמן, פד"ע יח 141). 24. המסגרת הנורמטיבית שלאורה יש לבחון את הבקשה מתמקדת בהוראות הנוגעות לסעדים זמניים. תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מאמצת את תקנות סדר הדין האזרחי (להלן - "התקנות") בנוגע לסעדים זמניים, ובין היתר את תקנה 362 הקובעת כדלקמן -   "בקשה לסעד זמני (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש." 25. בבואנו לשקול בקשה למתן סעד זמני, על בית הדין לבחון שיקולים אלה: קיומה של זכות, מאזן הנוחות - לרבות הכבדה ונזק בלתי הפיך - ניקיון כפיו של המבקש (שיקולי יושר) ומדתיותו של הסעד המבוקש והאם פיצוי כספי יכול להמירו. 26. ראשית נציין, כי המבקש אינו מוצב לעבודה, עוד מיום 31.8.12, הודעה על הפסקת העסקתו נמסרה לו עוד ביום 27.9.12, שנכנסה לתוקף ביום 11.10.12. משכך עסקינן למעשה בצו עשה. 27. כבר נפסק כי אמות המידה לנתינת צו עשה זמני נוקשות יותר מאלה שבנתינת צו מניעה זמני: "המשיב לא ביקש לשמור על המצב הקיים אלא לשנותו מעיקרא ולהחזיר את המצב לקדמותו. בקשתו היתה למעשה שבית הדין יפסוק סופית בפלוגתא שבין הצדדים אם כי לתקופה מוגבלת. נראה לי שצריכות להיות נסיבות יוצאות מן הכלל כדי להביא את בית המשפט להעתר לבקשה כזו וצריכות להיות בפניו הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של המבקש, ולא רק הוכחות על זכות לכאורה". ראה:דב"ע לג/3-3, מדינת ישראל נ' גנץ, פד"ע 3, 161, 164. בנוסף נפסק, כי עת מדובר בצו עשה (להבדיל מצו מניעה), יש לתת משקל רב לטענה בדבר זהות הסעד, אשר יש בה כדי להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה (ת"א 2185/91 המ' 14977/91 נחושתן תשעית מעליות בע"מ נ' אחים שרבט בע"מ ואח', פ"מ תשנ"ב (2) 314). עוד נפסק, כי מקום שבו ניתן לפצות צד נפגע בתשלום כסף, לא ינתן צו מניעה או צו עשה זמני ראה: דב"ע נא' 195-3, תובנה מכוונת תרגום בע"מ בע"מ נ' עמיחי סגל, פד"ע כג' 274. 28. זה המקום לציין כי המבקש הגיש את בקשתו לסעד זמני ביום 11.10.12 ועד למועד החלטה זו לא הוגשה תובענה עיקרית. עם זאת, אין אנו סבורים שיש למחוק את הבקשה בשל פגם זה נוכח העובדה כי טרם ניתן צו מניעה בעניינו של המבקש ולכן אין כל מניעה להגשת התביעה לאחר מתן החלטה בבקשה זו, במיוחד במצב בו המבקש אינו מיוצג. 29. יודגש, כי בשלב זה, משמדובר בבקשה לסעד זמני, הקביעות הינן קביעות לכאוריות ואין בהן כדי לקבוע מסמרות לעניין הסעד העיקרי, ככל שיוגש, אם יובאו בפני בית הדין ראיות אחרות. נימוקי הפיטורים 30. בכדי לבחון האם הפסקת העסקתו של המבקש היתה כדין, אם לאו נבחן ראשית את נימוקי הפסקת העסקה, כפי שהועלו במכתב הזימון לשימוע ובישיבת השימוע. 31. עיון במכתב הזימון לשימוע מעלה כי המשיבה מבססת את נימוקי הפסקת העסקתו של המבקש על ארבעה אדנים: האחד- גילוי העבר הפלילי של המבקש וסירוב אותה משפחה להמשך הצבתו של המבקש אצלה. השני - יחסי המבקש עם שאר המשפחות, עלו על שרטון. השלישי - התנהלות בעייתית של המבקש כלפי אנשי הקשר מטעם המשיבה. הרביעי- הסתרת מידע בנוגע לשמו המדוייק של המבקש . 33. במסגרת השימוע עצמו עלה נושא נוסף בנוגע לכך שהמבקש הציג מצג, במסגרת הטפסים אותם מלא עם תחילת העסקתו, לפיו שירת בצבא כאשר בפועל לא שירת בצבא, דבר שפגע ביחסי האמון בין הצדדים. ר' פרוטוקול השימוע. ת/3 לתגובת המשיבה. נימוקי הפסקת העסקה 34. לטענת המבקש משפחת א' היתה מרוצה מעבודתו אולם נוכח שעות עבודתו הרבות עם מר ל' הפחית את שעות עבודתו עם משפחת א', אולם לאחר שהפסיק לעבוד עם משפחת ל' עבר לעבוד, בהתאם לבקשת משפחת א' בהיקף שעות גבוה יותר, נוכח שביעות רצון הימנו. עם זאת, לגרסת המבקש, ביום 3.9.12 פנתה אימו של א' למבקש ואמרה לו כי המשיבה מסרבת לאפשר את המשך שיבוצו, בנימוק לפיו "הן סיימו את ההתקשרות עימו". 35. לטענת המשיבה יחסיו של המבקש עם משפחת א' עלו על שרטון ואחיו של מר א', מסר להם כי "המבקש גורם נזק יותר מאשר הוא עוזר וכי הוא דוחף את אפו לעניינים לא שלו". 36. לאחר ששמענו את העדויות ועיינו במארג הראיות אין אנו מקבלים את גרסת המשיבה בנדון. ראשית המשיבה לא העבירה מסמך ו/או ראיה ו/או עדות בנדון מטעם המשפחות, כדי לתמוך בטענתה. 37. מעבר לאמור עיון במכתב הזימון לשימוע מיום 16.8.12 ( בטעות נכתב 16.6.12 א.ר.ב) מעלה כי המשיבה טוענת כי כעבור שלושה חודשים מיום תחילת הצבת המבקש אצל מר א', יחסי המבקש עם המשפחה עלו על שרטון . אין חולק כי המבקש החל את הצבתו אצל מר א' ביום 15.5.12 כפי שעולה מסעיף 2 למכתב הפסקת העסקתו של המבקש מיום 27.9.12 - ת-5. מנגד, עיון בכרטיס הנוכחות לחודש אוגוסט 12 מעלה כי המבקש המשיך להיות מוצב לעבוד אצל משפחת א' שעות רבות עד תחילת חודש 9/12, נתון הסותר לכאורה את טענת המשיבה בנדון. 38. מעבר לאמור, עיון בסעיף 51 לתצהירה של הגב' אווה מלכה מעלה כי לאחר הדיון שהתקיים ביום 20.9.12, בענייננו של המבקש במסגרת הבקשה הראשונה, שנדונה בפני חברתי השופטת אופירה דגן-טוכמכר, פנתה המשיבה לאיש הקשר של מר א', אחיו, כדי לבחון עימו האם יסכים להחזיר את המבקש כדי לטפל באחיו תוך ציון העובדה, באופן מינורי ככל שניתן, כי למשיבה התגלה, באקראי, כי המבקש הורשע בפלילים. אם אכן אותו אח של מר א' הביע אי שביעות רצון עוד לפני כן, יש רק לתמוה מדוע פנתה המשיבה אליו בשנית כדי להציעו לו המשך העסקה של המבקש. 39. בכל הנוגע למשפחת ה', הרי שהמשיבה הבהירה מפורשות כי הציבה את המבקש לאחר מכן במשפחות נוספות, משכך שלא ראתה בזמן אמת באירועים שאירעו בין המבקש לבין משפחת ה' אירועים המצדיקים את הפסקת העסקתו, הגם שלטעמינו סוגייה זו דרושה בירור מעמיק יותר. 40. בכל הנוגע לטענה בדבר הבעייתיות בהתנהלות המבקש כלפי אנשי הקשר מטעם המשיבה, אכן שוכנענו כי המבקש היה מאחר בהגשת הדוחות השעתיים שלו וכי לא היתה התאמה מלאה בין כרטיסי הנוכחות לשעות בפועל כפי שאף הסביר במהלך עדותו ( ר' עמ' 5 שורות 13-24 לפרטיכל הדיון מיום 22.10.12), מדובר על התנהלות בעייתית, שהיתה במהלך כל תקופת העסקתו של המבקש. 41. משכך שוכנענו כי הנימוק העיקרי להפסקת העסקתו של המבקש, היה גילוי עברו הפלילי, באמצעות מידע שנמסר על ידי משפחת ל' ואומת על ידי המבקש במהלך השימוע כעולה מפרוטוקול השימוע, והסתרת המבקש מידע זה מהמשיבה והעובדה כי מסר מידע לא נכון, עובר לתחילת העסקתו, דבר שיצר חוסר אמון. האם היה על המבקש לגלות את עברו הפלילי 42. ראשית נבחן האם על המבקש היה לגלות את עברו הפלילי והאם העובדה כי מסר נתון שאינו נכון בכל הנוגע לשירותו הצבאי, מהווה עילה להפסקת העסקתו. 43. כדי לבחון סוגיה זו יש לבחון את הוראות חוק המרשם ואת תכליתו של הוראות חוק זה. יש לציין כי חוק המרשם עוסק באיסור לקבל מידע מהמרשם הפלילי אותו מנהלת המשטרה לגבי הרשעות, צווי מבחן, אי מסוגלות לעמוד לדין וכד' , תוך החרגת גופים ציבוריים, שמותר להם לקבל מידע פלילי, למעט במקרים של התיישנות עבירה ו/או מחיקת עבירה, למעט חריגים שונים. לטעמינו יש להקיש מהוראות חוק המרשם ומתכליתו, גם בענייננו, הגם שנושא ההתיישנות חל רק בהקשר לאותם גופים שרשאים לעיין במרשם הפלילי, כמפורט בתוספת הראשונה. 44. עיון בסעיף 19-21 לחוק המרשם מעלה כמצוטט: 19. (א)מידע על הרשעה שהתיישנה לא יובא בחשבון בין שיקוליו של מי שהיה זכאי לקבלו אילולא ההתיישנות. (ב)מי שיש עליו מידע אינו חייב לגלות הרשעה שהתיישנה למי שאינו רשאי להביאה בחשבון; שאלה בדבר עברו הפלילי תיחשב כאילו אינה מתייחסת להרשעה שהתיישנה והנשאל לא ישא באחריות פלילית או אחרת מחמת שלא גילה אותה למי שאינו רשאי עוד להביאה בחשבון. (ג)פסלות שנפסל אדם בשל הרשעה לתקופה שנקבעה בחיקוק תפקע אם עברה על ההרשעה תקופת ההתיישנות לפי חוק זה. 20. (א)מי שנמחקה הרשעתו ייחשב לענין כל דין כאילו לא הורשע, וכל פסול שנפסל בשל ההרשעה, בין מכוח חיקוק ובין מכוח פסק דין, לרבות פסק דין בהליך משמעתי, בטל מיום המחיקה; אולם אין במחיקה כדי להשפיע על מה שנעשה עקב ההרשעה. (ב)ראיה שיש בה גילוי הרשעה שנמחקה לא תהיה קבילה בהליך משפטי או לפני גוף או אדם הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין, אלא אם מסר אותה ביודעין מי שהרשעתו נמחקה. (ג)בהליך כאמור בסעיף קטן (ב) לא יישאל אדם שאלות לגילוי הרשעה שנמחקה, ואם נשאל לא יהיה חייב להשיב. (ד)שאלה בדבר עברו הפלילי של אדם תיחשב כאילו אינה מתייחסת להרשעה שנמחקה; על אף חובה המוטלת על פי דין או הסכם, לא ישא אדם באחריות פלילית או אחרת בשל הימנעותו מלגלות הרשעה שנמחקה, והימנעות מלגלות הרשעה שנמחקה לא תיחשב כהעלמת עובדה. (ה)מידע על הרשעה שנמחקה לא יובא בחשבון לענין כל דין, אלא בידי גוף מן המפורטים בפרטים (ב) עד (ה) שבתוספת הראשונה. 45. בית המשפט העליון דן בהרחבה בתכליתו של חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים במסגרת פסיקתו בדנ"פ 9384/01 מוחמד אל נסאסרה נ' לשכת עורכי הדין של מדינת ישראל, שם כב' הנשיאה דאז, הגב' בינייש פסקה, כמצוטט: "תכליתו של חוק המרשם הפלילי היא להסדיר ניהולו של מרשם מרכזי על-ידי המשטרה ובו פרטים על הרשעות, עונשים והחלטות אחרות בפלילים, ובה בעת לקבוע את המגבלות על מסירת המידע הכלול במרשם הפלילי. עוד נועד החוק לקבוע התיישנותן ומחיקתן של הרשעות וכן את תוצאותיהן של ההתיישנות והמחיקה; במלים אחרות, אחת מתכליותיו המרכזיות של החוק היא בהנהגת מוסד הרהביליטציה...עיקר המגבלות הקבועות בפרק ג' לחוק עניינן בהרשעות שהתיישנו או נמחקו. ... תכליתן העיקרית של הוראות-החוק האמורות היא לאפשר לאדם שהורשע בפלילים, נשא את עונשו ולא שב לבצע מעשי עבירה בחלוף פרק-הזמן הקבוע בחוק, להשתלב בחברה כשווה בין שווים ולעסוק במקצועות שנחסמו בפניו בעבר בשל הרשעתו בפלילים. ... זכות חוקתית נוספת הזוכה להגנה במסגרת הסדר ההתיישנות והמחיקה של ההרשעות, היא זכותו של עבריין שריצה את עונשו לחופש עיסוק ובלבד ששב למוטב. הקושי בעניין זה נעוץ בכך שקיומו של עבר פלילי עלול לחסום את הדרך לעיסוקים הטעונים רישוי והמותנים ביושר-מידות, באמינות ובניקיון כפיים. עמדה על כך השופטת דורנר בפרשת קוסטין, בציינה כי:"...הטבעת אות קלון לכל ימי חייהם בעבריינים שנשאו את עונשם והשתקמו, הגוררת אחריה את פסילתם לצמיתות מלעבוד במקצועם ומלמלא תפקידים מסויימים, פוגעת בזכויותיהם לכבוד ולחופש עיסוק...".(על"ע קוסטין, בעמ' 232)... התפיסה עליה מושתת חוק המרשם הפלילי בהקשר זה הינה כי לגורם הזמן עשויה להיות השפעה מתקנת או, למצער, ממתנת: ככל שחולפות השנים מעת ביצוע העבירה כך נמוג זיהויו של האיש עם העבירה אותה ביצע ועם הפסול המוסרי שדבק במעשיו ולפיכך ראוי לאפשר לו לעסוק במקצועות שנחסמו בפניו בשל עברו הפלילי (ראו: ה"ח 1514 (התשמ"א) 215, 216; והשוו: דברי הנשיא ברק בבג"צ 6163/92, 6177 אייזנברג הנ"ל, בעמ' 267). בהתאם לכך, אוסר חוק המרשם הפלילי להתחשב בהרשעה שהתיישנה לצורך הענקה, חידוש או ביטול של רישיון או זכות עיסוק; מועמדות לכהונה ציבורית או השתתפות במכרז מטעם גוף ציבורי (סעיפים 14 ו-19 לחוק). תוצאותיה של מחיקת ההרשעה נרחבות יותר מהתוצאות הנובעות מהתיישנותה (ראו לעיל, פיסקה 5). בין היתר, נקבע בחוק כי משנמחקה ההרשעה ייחשב העבריין כאילו לא הורשע, והתוצאות הנגררות של הרשעתו בטלות מיום המחיקה ואין להביאן בחשבון לצורך כלשהו (סעיף 20 לחוק). בהוראות-חוק אלה יש כדי להגן על הכבוד ועל חופש העיסוק של עבריין שריצה את עונשו ושב לנהל חיים נורמטיביים, על-מנת שלא יהיה פסול עד אין קץ מלעבוד במקצועות או בעיסוקים מסוימים בשל עברו הפלילי. עוד יצוין כי על-פי הוראותיו של חוק המרשם הפלילי, רשאי אדם שהרשעתו התיישנה או נמחקה שלא לגלות את דבר הרשעתו למי שאינו רשאי להביאה בחשבון, וזאת אף כאשר הוא נשאל על עברו הפלילי (ראו: סעיפים 19(ב) ו-20(ד) לחוק). בקביעת הוראות אלה, העדיף המחוקק את ההגנה על כבוד האדם ועל חופש העיסוק על-פני ערך חשיפת האמת, וראה להקנות חסינות מפני ההשלכות הכרוכות בהימנעות מחשיפת אמת בהקשר הנדון. גישה זו המעדיפה את הזכות לכבוד ולחופש עיסוק, רואה בהרשעה מהעבר עובדה שאינה רלוונטית עוד לעיסוקו של האדם על-פי רצונו האוטונומי. (על הביקורת כנגד ההסדר האמור בהיותו מעודד אי אמירת אמת, ראו והשוו:M. D. Mayfield "Revisiting Expungement: Concealing Information in the Information Age" 1997 Utah L. Rev. 1057, 1066-67 ; עוד ראו: דברי הביקורת של השופט חשין בעל"ע אלנסאסרה, בעמ' 283)...יודגש כי על-אף שהסדר ההתיישנות והמחיקה של ההרשעות מבוסס על תפיסה שיקומית השואפת להגן על זכויותיו החוקתיות של עבריין שסיים לרצות את עונשו ולא שב לבצע מעשי-עבירה, אין מדובר בעקרונות מוחלטים: ראשית, תוצאיה של התיישנות ההרשעה מוגבלים מלכתחילה, בין היתר בהתחשב בכך שחוק המרשם הפלילי מונה רשימה של גופים הרשאים להביא בגדר שיקוליהם הרשעות שהתיישנו (ראו לעיל, פיסקה 4). שנית, להסדר ההתיישנות והמחיקה נקבעו בחוק חריגים התואמים במגמתם את הסייגים להלכות תקנת השבים במשפט העברי (ראו: ה"ח 1514 (התשמ"א) 215, 217; עוד ראו: דברי השופט אלון בעל"ע 18/84, כרמי הנ"ל, בעמ' 376). כך למשל, מונה החוק שורה של עבירות חמורות, ובהן עבירות שעונשן המרבי מאסר עולם ומאסר של עשרים שנה אם נגזר בגינן מאסר בפועל של עשר שנים או יותר וכן עבירות ביטחוניות, שעל דרך הכלל ההרשעה בהן אינה מתיישנת או נמחקת. זאת נוכח המסוכנות הרבה הטבועה בהן והסטיגמה החברתית הקשה הנלווית לביצוען (ראו: סעיף 17 לחוק). זאת ועוד; החוק מונה מספר מצומצם של גופים הרשאים להתחשב בהרשעות שנמחקו לצורך מינויים למשרות שיפוט ולמשרות ציבוריות בכירות המאופיינות באמון המיוחד הנדרש מנושאיהן ובדוגמה האישית שעליהם לשמש לציבור. בהקשר זה, ראה המחוקק להעדיף את ההגנה על טוהר המערכת השיפוטית ואמון הציבור בה וכן על רמתו ושמו הטוב של השירות הציבורי בישראל, על-פני עקרון הרהביליטציה (ראו: סעיף 16(א) וסעיף 20(ה) סיפא לחוק המפנים לפרטים (ב) עד (ה) לתוספת הראשונה בחוק). הנה כי כן, ככל העקרונות והערכים בשיטתנו המשפטית, אף עקרון הרהביליטציה וזכויות היסוד המונחות בבסיסו יחסיים הם, ויש שהם נסוגים מפני עקרונות ואינטרסים אחרים עליהם מוצאת החברה להגן."   46. הוראות סעיף 14 לחוק המרשם קובעות את תקופות ההתיישנות, בהתאם לתקופות המאסר של העבירות הנדונות וסעיף 16 לחוק המרשם קובע כי 10 שנים מתום תקופת ההתיישנות יראו את ההרשעה כהרשעה שנמחקה. במקרה דנן, המבקש התקבל לעבודתו במשיבה ביום 20.2.12 וההרשעות הנדונות (למעט אחת) התיישנו הואיל ואירעו בשנת 94 ופסק הדין בערעור, בעניינן ניתן ביום 3.6.97. אולם מנגד עבירות אלו טרם נמחקו. 47. נוכח הרציו של חוק המרשם, אנו סבורים כי העובדה שהמשיבה לקחה כשיקול עיקרי להפסקת העסקתו של המבקש, את עובדת אי גילויו בדבר עברו הפלילי, יש בה משום פגם לטעמינו. עם זאת, עיון בכרטיס שמילא המבקש בתחילת העסקתו מעלה כי מסר מידע לפיו שירת בצבא למרות שלא שירת בצבא, כפי שהודה במסגרת הליך השימוע (ר' פרוטוקול השימוע). לטעמינו, למרות שלמבקש יש הגנה בכל הנוגע לאי גילוי עברו הפלילי, לכל הפחות בכל הנוגע לעבירות שהתיישנו, הרי שאין הדבר אומר שקמה לו החירות למסור מידע לא נכון בנוגע לשירותו הצבאי, במיוחד שעה שמדובר בתקופה שהיתה עובר לביצוע העבירות הנדונות, והדבר פועל לחובתו של המבקש, בנסיבות עניין, נוכח הפגיעה ביחסי האמון, שנוצרה בשל כך. בכל הנוגע לטענת המשיבה לפיה המבקש הציג את שם משפחתו באופן שונה מהשם המופיע בתעודת הזהות - מכיוון שהמבקש הציג את תעודת הזהות שלו ורשם את מספרה בכלל המסמכים שמסר למשיבה במהלך תחילת העסקתו, וכן מסר למשיבה צילום של תעודת הזהות שלו ושל רישיון הנהיגה, אין אנו מקבלים את טענת המשיבה בנדון. האם המשיבה הפרה את הוראות חוק המרשם 48. עיון בהוראות חוק המרשם מעלה, כמצוטט: 22.(א)מי שהשיג או דרש מן המרשם, במישרין או בעקיפין, מידע שאינו זכאי לקבלו, דינו - מאסר שנה; בסעיף זה, "מידע" - רישומים אחרים כאמור בסעיף 1(ג) ופרטי רישום כאמור בסעיף 2. (ב)מי שהשיג או דרש מן המרשם, במישרין או בעקיפין, מידע שאינו זכאי לקבלו לשם העסקה או לשם קבלת החלטה בעניין האדם שהמידע נוגע לו, דינו - מאסר שנתיים; לעניין זה, לא יראו מי שעשה כאמור כזכאי לקבל מידע מן המרשם, בשל כך בלבד שהאדם שהמידע נוגע לו הסכים למסירת המידע. 23. מי שקיבל לפי חוק זה מידע מן המרשם רואים אותו כמי שנמסר לו המידע בתנאי מפורש שעליו לשומרו בסוד ויחול עליו סעיף 119 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. 24(א) פרטי רישום כאמור בסעיף 2, שרשמה המשטרה לפני תחילתו של חוק זה, רואים אותם כרשומים על פי חוק זה." 49. בתיק דנן אין חולק כי המשיבה לא פנתה למרשם הפלילי וביקשה מידע בנוגע לעבר הפלילי של המבקש, כמו כן המשיבה גם לא ביקשה מהמבקש לתת מידע זה בעצמו. 50. בעובדות נשוא תיק זה, המידע בנוגע לעברו הפלילי של המבקש נמסר למשיבה על ידי צד ג' באקראי ומיוזמתו שלו בלבד, ומידע זה נמסר לאותו צד ג' , באמצעות עיון באמצעי תקשורת הפתוחים לכל דורש. 51. משכך אנו סבורים כי המשיבה לא הפרה את הוראות חוק המרשם. 52. עם זאת, במסגרת השיקולים ששקלה המשיבה, בכל הנוגע להפסקת העסקתו של המבקש, העבר הפלילי, היה השיקול העיקרי שעמד בבסיס החלטתה להפסיק את העסקת המבקש שיקול הסותר את המהות והרציו של חוק המרשם. 53. בנסיבות אלו אנו סבורים כי במצב דברים זה, על המשיבה היה לבחון אופציות חלופיות להמשך העסקתו של המבקש, באמצעות בחינת משרות אחרות ו/או הצבות אחרות מכוח היות המשיבה חברת כוח אדם, כפי שהבהירה במסגרת תגובתה. 54. עיון בתצהיר המשיבה מעלה כי הניסיון היחיד בנדון היה באמצעות פניה למשפחת א', שלטענתה כבר לא היתה מרוצה מהמבקש עוד לפני כן. 55. ערים אנו לאופי השירות שמספקת המשיבה ועל כך שמדובר על מתן שירות אישי עם מדרג אמון הגבוה ביותר, שעה שמדובר בטיפול בנכים קשים, המטופלים במשך שעות כה רבות בכתלי ביתם לרבות בשנתם, באופן שלא ניתן לכפות התקשרות, לאותם צדדים שלישיים. עם זאת לטעמינו המשיבה לא עשתה די בכדי לנסות ולבחון אופציות חלופיות להמשך העסקתו של המבקש בנסיבות העניין שנוצרו ובכך נפל לטעמינו פגם בהליך הפסקת העסקתו של המבקש. שימוע 56. נעבור לבחון את טענות המבקש, בכל הנוגע להליך השימוע. על חשיבותה של זכות השימוע, דובר רבות בפסיקה. תכליתה העיקרית של זכות הטיעון היא להבטיח כי הגוף המחליט ישקול את מהלכיו באופן מושכל, תוך שהוא ער למכלול ההשפעות העשויות להיות להחלטה על הנפגעים ממנה. כלל הוא, כי על המעסיק להציג בפני העובד את הסיבות והטעמים לפיטוריו; לתת לעובד הזדמנות נאותה והוגנת להציג את עמדתו ולהשמיע את טענותיו בפני מעסיקו, במגמה לשכנעו למנוע את הפיטורים. ראה: ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448. 57. אין חולק כי ביום 16.8.12 פנתה המשיבה למבקש במכתב זימון לשימוע, בו פרטה את הנימוקים בגינם היא שוקלת האם להמשיך את העסקתו. עיון במכתב זה מעלה כי גם הבהירה למבקש כי הוא רשאי להיות מיוצג בהליך זה. 58. ביום 20.8.12 התנהל הליך שימוע בנוכחות המבקש. במהלך השימוע איפשרה המשיבה למבקש לטעון את טענותיו ועיון בפרוטוקול מעלה כי אף שיקפה את דבריו. 59. לטענת המבקש הפרוטוקול לא שיקף את מלוא הדברים והוא הציג בשלב מאוחר בהרבה פרוטוקול שימוע מטעמו מפורט יותר. אולם עיון בפרוטוקול השימוע אותו הציג המבקש מעלה כי אין שינוי מהותי בהלך הדברים בין שני מסמכים אלו וכי תמצית הדברים נמצאת גם בפרוטוקול השימוע אותו הציגה המשיבה. 60. גם בחקירתו הנגדית של המבקש מאשר הוא את האמור: "ש: אני רוצה שתגיד לי מה לא נכון בפרוטוקול השימוע שנמסר לך ת: הוא לא מכיל את כל מה שנאמר במעמד השימוע. מדובר על תמצית דברים שהמשיבה בחרה..." ר' עמ' 3 שורות 4-7 לפרטיכל הדיון מיום 22.10.12. 61. מעבר לאמור עיון בנספח 5 לתצהיר המשיבה מעלה כי ביום 30.8.12 פנתה הגב' אווה מלכה למבקש במייל, צרפה את פרוטוקול השימוע בעניינו וביקשה את אישורו. המבקש לא ענה למייל זה ולכן ביום 4.9.12 פנתה גב' אווה מלכה בשנית למבקש כדי לקבל את תגובתו לפרטוקול השימוע. רק ביום 5.9.12 ענה המבקש וציין כי פרוטוקול השימוע אינו משקף את המציאות וציין כי גם הוא ערך תיעוד מטעמו לשיחת השימוע וכי הוא שומר לעצמו את הזכות להציגו בעת הצורך וזאת מבלי לצרף תיעוד זה ומבלי לציין ספציפית את השגותיו על פרוטוקול השימוע. רק במהלך הבקשה השנייה צרף המבקש את פרוטוקול השימוע שנכתב על ידו. 62. אנו מקבלים בנקודה זו את עדותה של הגב' אווה מלכה שלא נסתרה בכל הנוגע להליך השימוע, כמצוטט: " ת: כמו שכתבתי כאן והתכוונתי, בלב פתוח ובנפש חפצה, אני מקשיבה למי שיושב מולי, מסכמת בנקודות, במקרה שלך נתתי לך פעמיים אפשרות להגיב ולהעיר. בפעם הראשונה לא ענית , ובכל זאת חיזרתי אחריך כדי שתגיב ואז אמרת שאתה חולה... פעם ראשונה הוא לא הגיב. חיזרתי אחריו כדי שיגיב. הוא לא הגיב. שלחתי אליו שוב, כלומר נתתי לו הזדמנות להגיב. הוא גם כותב בפרוטוקל השימוע שההליך שעשינו איתו אינו ברור מאליו, אנו הקשבנו לו קשב רב". ר' עמ' 15 שורות 1-17 לפרטיכל הדיון מיום 30.10.12 63. כמו כן לא מצאנו כי נפל פגם בנוגע לנוכחים בשימוע, ישבו שני נציגים מטעם המשיבה בשימוע לרבות האחראית הישירה של המבקש. אנו מקבלים את עדותה של גב אווה מלכה ואת ההסבר שלה בנדון: "ש: מי המעסיק של המבקש? ת: נתיב 2 בע"מ ש: הליך השימוע פסול מכיוון שנציגים מנתיב 2 לא נכחו? ת: אני מנהלת המחלקה. עד לפני האיחוד עם מנפאור קאר גם אני הייתי עובדת נתיב 2. היום אני מקבלת את המשכורת ממנפאור קר...האיחוד היה מ2007, מדובר על חברות אחיות. ש: אני מבקש שתבהירי את תפקידך בנתיב 2? ת: מנהלת תחום השיקום של נתיב 2." ר' עמ' 15 שורות 25-31 לפרטיכל הדיון מיום 30.10.12. . 64. נוכח האמור בשלב לכאורי זה, לא מצאנו כי נפל פגם בהליך השימוע. 65. עם זאת, מחומר הראיות שהוצג בפנינו וכפי שעולה אף מתגובת המשיבה, המשיבה לא הציבה את המבקש עוד מיום 1.9.12 לעבודה וזאת הרבה לפני החלטתה על הפסקת העסקתו, ולא שילמה לו דבר עד למועד בו הודיעה לו על הפסקת העסקתו. לטעמינו יש באמור פגם אולם עליו להתברר במסגרת תביעה כספית, שטרם הוגשה על ידי המבקש. חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז-1997 (להלן: "חוק הגנה על עובדים") 66. סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים קובע כך: 2.(א)לא יפגע מעביד בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור. (ב) לא יפגע ממונה מטעם המעביד בענייני עבודה של עובד, ולא יגרום לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור. לעניין נטל ההוכחה נקבע בחוק הגנה על עובדים: 3א.בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידו או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה: (1)כי המעביד פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו או כי הממונה מטעם המעביד פגע בענייני עבודתו או גרם לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, לפי העניין; (2) כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בענייני עבודתו או לפטרו, ולענין פגיעה בענייני עבודה שלגביהם נקבעו תנאים או כישורים - גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים. 67. לטענת המבקש, הפסקת העסקתו באה לעולם במועד שבאה, בשל פנייתו למשיבה לתשלום תנאי שכר שלטענתו מגיעים לו וחשיפתו מחדלים אלו יש בהם משום חשיפת שחיתות בניגוד להוראת חוק . בשלב הלכאורי בו אנו נמצאים לא שוכנענו כי המבקש הרים את הנטל להוכיח טענתו זו. 68. ראשית, המבקש לא הציג את מלוא תלושי שכר מהם ניתן ללמוד כי לא שולמו לו תנאים כלשהם בכל הנוגע לשכר עבודתו ו/או לתנאים הנלווים המגיעים לו על פי הוראות תנאי העסקתו. שנית, המבקש לא טען כי הגיש לגורם כלשהו תלונה נגד המשיבה או כי חשף בפני גוף מסויים מעשה שחיתות שביצעה המשיבה. 69. מעבר לכך, המבקש מבסס את טענתו בנדון על מייל מיום 9.10.12 שנשלח לכתובת מייל שונה מכתובת המייל הרגילה אליה שלח בדרך כלל מיילים בנוגע לתנאי העסקתו. 70. בחקירתו הנגדית של המבקש הוא מאשר כי יש לו את כתובת המייל האישיות של מי שעסק בנתוני השכר שלו, לרבות המייל של אווה מלכה. ר' עמ' 1 שורות 20-25 ועמ' 2 שורות 1-5 לפרטיכל הדיון מיום 22.10.12. 71. גם עיון בעדותה של הגב' אווה מלכה מחדד נקודה זו: "ש: מפנה לת/1 שצורף לבקשה שלי ולתגובת המשיבה ת: זה לא כתובת מייל שלי. ש: של מי כתובת המייל? ת: אני באמת לא יודעת. אני לא מכירה את המייל ואתה מכיר את המייל שלי." ר' עמ' 8 שורות 18-22 לפרטיכל הדיון מיום 30.10.12. 72. ראשית יש לתמוה מדוע המבקש לא שלח מייל זה למייל הרגיל ששלח במהלך כל תקופת העסקתו. שנית, מדובר על מייל שנשלח ביום 9.10.12 , קרי לאחר ישיבת השימוע ורק לאחר המועד בו הופסקה העסקת המבקש. ר' ת-6 אל מול ת/3 ונספח 5. 73. משכך אנו דוחים את טענתו בנדון בכל הנוגע לטענתו כי פיטוריו נעשו בניגוד להוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז-1997. הסעד סעד של החזרת עובד לעבודה ינתן במקרים חריגים 74. נציין כי הסעד המבוקש על ידי המבקש - כפיית יחסי עבודה ניתן במשורה כאשר דרך המלך, אף כאשר בפיטורים נפל פגם, הינה פיצוי כספי. (לעניין זה ר' ע"ע 300178/98, שופרסל - ביבס פד"ע לו 481 (2000); ע"ע 300258/97, יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה פד"ע לז 645 (2002); ע"ע 456/06, בש"א 205/07, אוניברסיטת תל אביב - רבקה אלישע (טרם פורסם, 27.2.2008. 75. הסעד של השבה לעבודה הינו סעד שבשיקול דעת בו נדרש בית הדין לכלל נסיבותיו של המקרה הספציפי הנדון בפניו תוך עשיית מלאכת האיזון והמידתיות. במסגרת השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו לבחון האם יש מקום ליתן סעד של אכיפה, עליו לשקול, בין היתר, את השיקולים הבאים, זאת בהתאם לנסיבות הייחודיות: "...בחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין; במקרה המתאים יבדוק בית דין האם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו". ראה: ע"ע (ארצי) 1123/01, בית ספר תיכון עירוני "כל ישראל חברים" - יצחק צויזנר פד"ע לו 438 (2001)). ראה גם ע"ע 109/08, מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה נ' עובדיה בן נון (טרם פורסם, ניתן ביום 21.8.08. 76. ככלל לא יינתן סעד של אכיפה על נקלה וכדבר שבשגרה, אך על אחת כמה וכמה כאשר עולות נסיבות לפי סעיפים 3(3) ו-3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)"). בענייננו, מדובר בעבודה אישית כמשמעה בסעיף 3(2) לחוק זה, הקובע כי לא יינתן סעד של אכיפת חוזה או כפיה לעשותו כאשר מדובר בעבודה אישית. יפים לעניינו דברי בית המשפט בבג"צ 1687/07, יולנה גלוטן נ' בית הדין הארצי , מיום 29.11.09: "קיימת הבנה שרבים מתוך ציבור המטופלים הסיעודיים, המהווים גם הם קבוצה מוחלשת, נזקקים להשגחה תמידית. הטיפול בהם דורש קרבה גדולה ואמון רב ביחסים שבין המטפל והמטופל; אלה הם יחסי אמון הנבנים והולכים במשך שנים" 77. אנו סבורים כי השירות שהתובע מספק במסגרת עבודתו, הינו שירות אישי במדרג הגבוה ביותר שיש, נוכח העובדה כי מדובר בטיפול אישי ואינטימי בנכים קשים , בביתם על פני שעות רבות לרבות לינה בביתם. די בשל כך כדי לקבוע כי מתן סעד בנסיבות תיק זה, הינו כפיה לעשות בשל העבודה האישית המתקיימת בנסיבות העניין. 78. אשר על כן ולאחר ששקלנו את כלל מסכת הראיות שהובאה בפנינו וההשפעה של ההשבה על כלל הגורמים המעורבים ובהתאם למערכת היחסים ואופיו של מקום העבודה, אנו סבורים כי במלאכת האיזון הראויה בתיק זה, הגם שנפלו פגמים בהליך הפסקת העסקתו של המבקש, אין מדובר במקרה בו השבה לעבודה תהא נכונה לאור אופיו של מקום העבודה, סוג העבודה האישי אל מול אותם צדדים שלישיים שכלל לא מעורבים בהליך זה, העובדה שמדובר על שירות אישי שלא ניתן לכפות אותו, הפגמים שחלו גם בהתנהגות המבקש, לרבות מסירת מידע לא נכון על ידי המבקש בכל הנוגע לשירותו הצבאי,שהוביל לחוסר אמון בין הצדדים והתנהלות בעייתית בכל הנוגע למילוי כרטיסי הנוכחות והעובדה שניתן יהא לרפא את הפגמים גם במסלול כספי. 79. לית מאן דפליג כי למבקש תגרם אי-נוחות מאי מתן הצו, אך לאור כל האמור לעיל, ברור שהמבקש לא הוכיח, כי אי הענות תגרום לנזק, שאינו ניתן לפיצוי כספי הולם, ושהינו גבוה מהנזק שעלול להיגרם למשיבה, אם ינתן כנגדה הסעד הזמני. זאת לאור האמור לעיל בהתייחס לבעייתיות הרבה שבחיוב המשיבה בהעסקת המבקש בעל כורחה. בשלב זה לפחות, לא הוכיח המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. (בעניין הפעלת מאזן הנוחות בבית הדין לעבודה, ראה: דב"ע מז/149-3, שקם - גילה רוזין פד"ע יט 141, סעיף 13; ,תב"ע נג/ 564-3, אפרתי אבנר - מפעלי ים המלח (טרם פורסם), ניתן ביום 13.7.93. סוף דבר 80. לאור כלל האמור לעיל, הרי שבנסיבות העניין כמפורט לעיל אין כדי להצדיק מתן סעד זמני של השבה לעבודה, ומשכך דין הבקשה להדחות. נ.צ. (ע) מר יעקב גרינברג: אני מסכים ושותף להחלטת השופטת אסנת רובוביץ-ברכש. נ.צ. (מ) מר שמעון קוצ'ינסקי: 81. חוק המרשם עוסק באיסור לקבל מידע מהמרשם הפלילי אותו מנהלת המשטרה לגבי הרשעות, צווי מבחן, אי מסוגלות לעבודה ועוד, תוך החרגת גופים ציבוריים, שמותר להם לבקש מידע פלילי, למעט במקרים של התיישנות עבירה ו\או מחיקת עבירה. החוק בנוי על תפיסה שיקומית ונועד לתת מענה הולם לעבריין אשר ריצה את עונשו ושב לנהל חיים נורמטיביים לאורך זמן, על מנת שלא יהיה פסול עד אין קץ מלעבוד במקצועות או בעיסוקים מסויימים בשל עברו הפלילי. 82. על פי סעיף 19-21 לחוק המרשם, "מידע על הרשעה שהתיישנה לא תובא בחשבון בין שיקוליו של מי שהיה זכאי לקבלה אילולא ההתיישנות", קל וחומר למי שלא היה זכאי כלל לקבלה, גם אילולא התיישנה, כמו במקרה דנן ! 83. מחד, המשיבה קיבלה את המידע על עברו הפלילי של המבקש שלא באמצעות פנייה למרשם הפלילי, אך מאידך, אין חולק על כך, שהמשיבה עשתה שימוש חורג במידע שהגיע לרשותה ופיטרה במיידי המבקש מעבודתו, כאשר במסגרת השיקולים ששקלה, העבר הפלילי היה השיקול המכריע שעמד בבסיס החלטתה להפסיק את העסקת המבקש, שיקול הסותר לדעתי באופן בסיסי וחד משמעי את מהותו של חוק המרשם, שלא לומר מרוקן אותו מתוכנו. 84. במכלול מערכת האיזונים והשיקולים, בין הנזק שעלול להיגרם למבקש באם לא יינתן הסעד הזמני, לבין הבעייתיות הרבה שבחיוב המשיבה בהעסקת המבקש בעל כורחה, הרי שיש לקחת בחשבון גם את העובדה, שהמשיבה היא זאת שעשתה שימוש בלתי ראוי במידע שהגיע לרשותה ובנוסף נפלו גם פגמים בהליך הפיטורין שנקטה כלפי המבקש. כמו כן המשיבה מהווה היום חלק בלתי נפרד מחברת מנפאור, המטפלת במגוון רחב של מאד עיסוקים ומטלות ובהחלט יכולה לנסות ולשבץ את המבקש בעבודה מתאימה אחרת. 85. לא ניתן גם להתעלם מן העובדה, כי חלפו כבר למעלה מ- 15 שנה מאז ריצה המבקש את עונשו ומאז לא ביצע עבירות משמעותיות והתרשמתי שקיים בו רצון כנה ואמיתי לשקם את חייו, דבר העולה לדעתי בקנה אחד עם לשון ומהות חוק המרשם. 86. לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי למרות שנזקיו של המבקש אמנם ניתנים לכימות ופיצוי כספי במידה ויזכה בתביעתו (באם אכן תוגש), הרי שבנסיבות העניין יש להעניק לו סעד זמני של השבה לעבודה כפי שביקש. סוף דבר: 87. הבקשה נדחית ברוב דעות, כאמור בפסק דינה של השופטת אסנת רובוביץ- ברכש. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 88. על החלטה זו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 15 יום ממועד קבלת החלטה זו. 89. נוכח סמכותינו ובהתאם להוראות חוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 , ובשל המהות של תיק זה החלטנו לאסור על פרסום שמו המלא של המבקש . פסק הדין יפורסם בציון ראשי תיבות בלבד של המבקש. פיטורים