הרמת מסך ערבות אישית לחובות החברה

האם הוכיחה התובעת עילה לחייב את הנתבע בחובות החברה; לאמור, האם הוכיחה התובעת כי הנתבע ערב אישית לחובות החברה, או האם הוכיחה התובעת כי יש עילה להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים, או האם הוכיחה התובעת עילה חוזית או נזיקית מכוחה ניתן לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה ? מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הרמת מסך ערבות אישית לחובות החברה: מבוא, הצגת המחלוקת וטענות הצדדים: 1. תביעה, בגדרה עותרת התובעת - חברה המספקת צינורות, לחייב את הנתבעים לשלם לה סך 92,000 ₪- סכום החוב שנותרה הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת" או "החברה") חייבת לתובעת בגין סחורה שרכשה בשנת 2010. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לשלם את סכום חובה, עפ"י המוסכם ביניהן, ומבקשת לחייב את הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע")- בעל המניות והמנהל בנתבעת, לשלם את סכום התביעה מכח ערבותו האישית שניתנה בעל-פה, מכח הרמת מסך ההתאגדות ומכח ייחוס חובות החברה- הנתבעת לנתבע לפי עילות מדיני החוזים ומדיני הנזיקין. 2. בכתב תביעתה, טוענת התובעת כי בשנת 2010 סיפקה היא לנתבעת סחורה לפי הזמנת הנתבעת - חברה המנהלת חנות לציוד חשמל, וכי לאחר פירעון חלק מן התמורה נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך 92,000 ₪ ובגין חוב הנתבעת משכה היא המחאות מעותדות, שחוללו באי-פרעון והוחלפו בהמחאות אחרות שאף הן חוללו. עפ"י כרטסת שצירפה התובעת לתביעתה, נותרה הנתבעת חייבת סך 92,600 ₪, כאשר בידי התובעת שמונה שיקים על סך כולל של 85,000 ₪. שיק אחד מסדרת השיקים הנ"ל הופקד בבנק וחזר מן הסיבה "ניתנה הוראת ביטול". 3. באשר לתביעה כנגד הנתבע, טוענת התובעת, כי הנתבע הוא ששלט בנתבעת באופן בלעדי, ועשה שימוש במסך ההתאגדות של החברה כדי להונות את נושיה, שכן לאורך תקופת ההתקשרות, לא הזכיר הנתבע בפני סוכנת המכירות עימה היה בקשר, שהחברה מצויה בקשיים כלכליים וכי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, ותחת זאת ביקש הנתבע מן הסוכנת להמשיך לספק את הסחורה, תוך שהוא מבטיח כי תמורת הסחורה תיפרע במלואה. 4. התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת, בעת רכישת הסחורה מן התובעת, כי הנתבעת לא תוכל לפרוע את תמורתה, ולפיכך מדובר בנטילת סיכונים לא מחושבים אגב סיכון כספי התובעת, דבר המצדיק הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת לבין הנתבע. הא ראיה לכך - שיקים שמשכה הנתבעת חוללו באי-פירעון, וגם לאחר שהוחלפו - חוללו השיקים המוחלפים באי פרעון. 5. עוד טוענת התובעת כי הנתבע התחייב בפני הסוכנת כי הוא יפרע את מלוא חובות החברה, ולפיכך עותרת התובעת לחייבו בסכום התביעה מכח ערבותו. 6. לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבע בסכום התביעה מכל סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מאחר והנתבע עיוול כלפי התובעת עוולת התרמית, כאשר הציג בפני התובעת כי החברה - הנתבעת תוכל לפרוע את חובותיה, מקום שהוא ידע היטב כי הנתבעת לא תוכל לעשות כן. בנוסף, לטענת התובעת פעל הנתבע בחוסר תום לב ובגין כך יש לחייבו בתשלום מלוא סכום התביעה. 7. הנתבעים כופרים בטענות התובעת; באשר לקיומו של חוב, טוענים הנתבעים כי הנתבעת לא נותרה חייבת לתובעת מאומה. עפ"י כתב ההגנה, הזמינה הנתבעת בחודש 3/2012 מן התובעת סחורה ובגין כך משכה שמונה שיקים שהעתקיהם מצורפים לכתב התביעה, אולם משהפרה התובעת את התחייבויותיה ולא סיפקה את הסחורה, ניתנה הוראת ביטול לגבי שיקים אלה, ולפיכך אין התובעת חייבת סכום התביעה, לא כל שכן סכום השיקים המוחזקים בידי התובעת - שתמורתם נכשלה (סעיפים 6 ו- 7 לכתב ההגנה). 8. באשר לטענת התובעת כי שיקים אלה ניתנו לפירעון חוב קיים, טוענים הנתבעים כי ביום משיכת השיקים לא היתה הנתבעת חייבת לתובעת מאום. לטענתה, חוב קודם בגין סחורה שרכשה הנתבעת מן התובעת נפרע במלואו (סעיף 7 לכתב ההגה). 9. הנתבעים צירפו לכתב הגנתם כרטסת נגדית, בה מופיעה יתרת חובה של הנתבעת ע"ס 71,771 ₪ כאשר בכרטסת מופיע כי נמסרו לתובעת שיקים, ונותר חוב לזכות התובעת ע"ס 71,771 ₪. שיקים אלה, כך עפ"י הנטען, נפרעו במלואם והשיקים המוחזקים היום בידי התובעת הם שיקים שניתנו כמפרעה ע"ח סחורה שאמורה היתה התובעת לספק, ומשלא סופקה הסחורה, ניתנה הוראה לביטול השיקים. 10. באשר לטענות כנגד התנהלות הנתבע, טוענים הנתבעים כי הנתבע ניהל את הנתבעת באופן תקין ובתום לב (סעיף 18 לכתב ההגנה), כי לא התקיימו התנאים להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים, וכי הנתבע מעולם לא התחייב לשלם את חובות החברה באופן אישי והימנעות התובעת מלהחתים את הנתבע על כתב ערבות, מפריכה את טענות התובעת (סעיף 20 לכתב ההגנה). המחלוקת: 11. המחלוקת בין הצדדים נחלקת לשתיים: א. האם נותרה הנתבעת חייבת לתובעת כספים בגין סחורה שסיפקה לה, וככל שנותרה הנתבעת חייבת סכומי כסף לתובעת - מהו גובה החוב. ב. האם הוכיחה התובעת עילה לחייב את הנתבע בחובות החברה; לאמור, האם הוכיחה התובעת כי הנתבע ערב אישית לחובות החברה, או האם הוכיחה התובעת כי יש עילה להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים, או האם הוכיחה התובעת עילה חוזית או נזיקית מכוחה ניתן לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה. 12. נדון בשאלות הנ"ל, לפי סדרן. הראיות 13. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר ערן פרידמן- מנהל השיווק אצל התובעת (להלן: "מר פרידמן") אשר נחקר על תצהירו. מטעם הנתבעים העיד הנתבע. הכרעה: מטרת מסירת השיקים המצויים בידי התובעת; ושאלת קיומו של חוב וגובהו: 14. שתי שאלות מתעוררות ודורשות הכרעה, הראשונה - האם קיים חוב שלצורך פירעונו נמשכו השיקים שמצויים בידי התובעת (וסכומם הכולל הוא 85,000 ₪), או שמא שיקים אלה נמשכו כמפרעה ע"ח סחורה שלא סופקה. השאלה השנייה - מהו גובה החוב שנותר, ככל שנותר. 15. תחילה לשאלה הראשונה- והיא לשם מה משכה הנתבעת את השיקים ע"ס 85,000 ₪; כלום משכה אותם לפרעון חוב קיים או שמא כמפרעה ע"ח סחורה שעתידה התובעת לספק וסחורה זו לא סופקה, דבר שהוביל למתן הוראת ביטול לשיקים אלה. 16. בנקודה זו שתי גרסאות בפניי; גרסת התובעת, לפיה שיקים אלה ניתנו לפירעון החוב לאחר שהנתבעת משכה סדרה ראשונה של שיקים וחלק מן השיקים חוללו באי פרעון, והנתבעת החליפה שיקים מחוללים בשיקים אלה, ולפיכך עסקינן בשיקים לפירעון חוב קיים; מאידך גיסא גרסת הנתבעים היא- שהנתבעת אכן רכשה סחורה מן התובעת, כאשר שווי הסחורה שרכשה הוא 71,771 ₪ כמפורט בכרטסת שצורפה לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבע, ובגין סחורה זו משכה הנתבעת חמישה שיקים - שליַמים חוללו, אך נפרעו בשיקים ומזומן (ראו דברי ב"כ הנתבעים בעמוד 1 לפרוטוקול; וכן גרסת הנתבעים בסעיף 9 לתצהיר הנתבע, לפיה בגין הסחורה שסופקה "מסרה הנתבעת לתובעת שיקים משוכים מחשבון צד שלישי שפרטיהם מפורטים בכרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת אשר חזרו אולם שולמו ע"י הנתבעת והשיקים הקודמים החוזרים הוחזרו בחזרה לידי הנתבעת") . משמע, הנתבעת מודה כי חובה עמד ע"ס 71,771 ₪ אולם חוב זה שולם באמצעות שיקים אחרים שהחליפו את אלה שמפורטים בכרטסת שצורפה לתצהיר הנתבע. 17. מבלי להידרש בשלב זה לשאלה מהו גובה החוב בגין הסחורה שרכשה הנתבעת, מבין שתי הגרסאות אני מבכר את גרסת התובעת, וקובע כי החוב בגין סחורה שרכשה הנתבעת (ששאלת גובהו תידון בהמשך) טרם נפרע, באשר שיקים אלה, המצויים בידי התובעת והעתקם צורפו לתצהיר התובעת - באו לפרוע אותו חוב, ואין מדובר בשיקים שנמשכו כמפרעה ע"ח סחורה. למסקנה זו הגעתי מן הנימוקים שלהלן: א. הנתבעת טוענת כי פרעה את החוב ע"י פירעון השיקים המצויינים בכרטסת שצירפה לכתב הגנתה בשיקים אחרים. לשאלת בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 4.12.2012 ענה ב"כ הנתבעת כי חלק מסכום השיקים שחוללו באי פרעון שולם בשיקים של לקוחות. טענה זו לא הוכחה. חזקה על הנתבעת, שיש לה הנהלת חשבונות שתמציא פירוט אותם שיקים שנמסרו לתובעת בגין פרעון החוב. הנתבעת טענה, על דרך הסתם, כי פרעה את השיקים המצויינים בכרטסת שצירפה, ולא הביאה כל ראיה לכך; היא לא הביאה פרטי השיקים של לקוחותיה שנמסרו לידי התובעת, לא הביאה קבלה המוכיחה מסירת שיקים אלו לתובעת, ואף לא הביאה קבלה שהיא- הנתבעת, הוציאה לאותם לקוחות שמסרו לידיה את השיקים. כמו-כן, לא הביאה הנתבעת תמונה מלאה לגבי הסכום המדוייק ששולם, מתי שולם, מהו החלק במזומן ומהו החלק בשיקים, ולפיכך גרסתם של הנתבעים בנקודה זו נותרה סתומה ואין לראות בה אלא גרסה סתמית שלא זכתה לאמוני ואין בה כדי להוכיח כי החוב, לפחות זה שהנתבעת מודה שהיה קיים, נפרע. ב. הנתבעים הציגו כרטסת בה מופיע כי חוב הנתבעת לתובעת עומד ע"ס 71,771 ₪ ולפירעונו של אותו חוב נמסרו חמשת השיקים המופיעים בכרטסת. הנתבע העיד כי מי שמנהל את הכרטסת הוא רו"ח (עדות הנתבע בעמוד 10 שורה 25) ואף על פי כן, לא צויין בכרטסת כי השיקים נפרעו, וכל אשר ניתן להסיק מן הכרטסת כי ניתנו חמשיה שיקים שחוללו ועל כן החוב, אפילו לפי כרטסת הנתבעת, עודו עומד ע"ס 71,771 ₪. ג. הנתבעים טוענים כי השיקים המצויים כיום בידי התובעת, נמשכו ע"ח סחורה שהוזמנה בחודש 3/2012 (ראו עדות הנתבע בעמוד 11 שורה 10 לפרוטוקול). לא הובהר מהי סחורה זו; לא הוצגה בפניי הזמנה כלשהי, ולא הוסבר מדוע נמשכו שיקים ע"ס 85,000 ₪ דווקא. על כן, יוצא כי אף טענה זו, לפיה נמשכו השיקים ע"ח סחורה - נותרה כטענה בעלמא שלא הוכחה בראיה כלשהי. ד. הנתבעת טוענת כי השיקים ע"ס 85,000 ₪ נמשכו לפקודת התובעת בחודש 3/2012 כאשר התובעת מתחייבת לספק את הסחורה עד לסוף חודש 4/2012. אף שסחורה לא סופקה, לא מצאו הנתבעים לנכון לדרוש לקבל את הסחורה או לקבל את השיקים שמשכה הנתבעת. התנהגות זו מכרסמת בגרסת הנתבעים. ה. עדות הנתבע עשתה עליי רושם לא אמין וזאת אני אומר בלשון המעטה. הנתבע לא נתן גרסה אחידה, הרבה שלא להשיב על השאלות, לא נתן גרסה ברורה והוא הרבה לטעון כי הניירת בחברתו אינה מסודרת (עמוד 11 שורה 4 ובשורה 24). ועוד, הוא טען כי לא נתבע באופן אישי בתביעה אחרת, אולם הסתבר כי לא דייק בתשובתו זו (ראו ת/1); הוא השיב תחילה ב"כן" ולאחר מכן ב"לא" לשאלה אם יש תביעות כנגדו בבתי המשפט (עדות הנתבע בעמוד 14 שורות 1-5 ). לסיכום, ניתן לומר כי עדות הנתבע הותירה בי רושם שלילי, ואף מטעם זה מצאתי שלא לתת אימון בגרסת הנתבעים בכללותה ובכלל זה לגבי מטרת משיכת השיקים המוחזקים בידי התובעת. 18. המסקנה מכל האמור לעיל, שאיני מקבל גרסת הנתבעים, לפיה השיקים המוחזקים בידי התובעת ניתנו כמפרעה על חשבון סחורה שלא סופקה, ואני קובע כי שיקים אלו נמסרו לידי התובעת לפירעון חוב קיים שעמד לחובת הנתבעת. 19. מכאן לשאלה השנייה- והיא מהו גובה החוב שחייבת הנתבעת לתובעת; אף כאן יש מספר גרסאות: עפ"י גרסת התובעת החוב הוא כפי המופיע בכרטסת המצורפת לכתב התביעה (92,600 ₪) ואילו עפ"י גרסת הנתבעת החוב נפרע, אך עמד בעבר, לפני פרעונו, ע"ס 71,771 ₪. 20. נראה, כי איני יכול לסמוך על האמור בכרטסת התובעת כמקור לקביעת גובהו של החוב; עיון בחשבוניות שצורפו לתצהיר פרידמן מעלה כי צורפו לתצהיר 17 חשבוניות חיוב וחשבונית זיכוי אחת, מקום שעפ"י הכרטסת קיימות 21 חשבוניות חיוב. עפ"י 17 החשבוניות החיוב וחשבונית זיכוי אחת סכום החוב עומד ע"ס 96,719 ₪. איני יכול להתייחס לסכומי חשבוניות המופיעות בכרטסת, ואשר לא צורפו לתצהיר הנתבע, שכן כרטסת אינה יכולה להוות ראיה, ואילו חשבונית הכוללת פירוט ותעודת משלוח בצידה, יש בהן כדי להוכיח, לכאורה, אספקת סחורה וחיוב בגינה, ומאפשרות לנתבעת הזדמנות נאותה להתייחס לגוף החשבוניות. הנתבעים טענו עוד בכתב ההגנה, כי סכום החוב לפי חישוביהם עומד ע"ס 71,771 ₪, ועל התובעת היה לצרף את כל החשבוניות שטרם נפרעו. מאחר וצורפו 17 חשבוניות, איני יכול להתייחס לחוב שאינו עולה מחשבוניות שלא צורפו. מן הסכום הנ"ל, יש לקזז סך 26,795 ₪ שפרידמן הודה כי שולם ע"י הפקדת שלושה מסגרת השיקים הראשונה, שנפרעו (ראו עדות פרידמן בעמוד 4 שורות 13 ו- 14 לפרוטוקול). לפיכך סכום החוב שהוכח עפ"י החשבוניות שצורפו לתצהיר פרידמן עולה כדי סך 69,921 ₪. 21. מאידך, אף טענת הנתבעים לפיה החוב עומד ע"ס 71,771 ₪ איני יכול לקבל, שכן הוכח בפניי כי הנתבעת משכה שיקים ע"ס 85,000 ₪ לפרעון חוב קיים. לפיכך, לכל הפחות עמד החוב ע"ס 85,000 ₪. בנוסף, טענת הנתבעים, לפיה חלק מן הסחורה לא התקבלה, אני דוחה משני טעמים, ראשית הטענה לא הועלתה בכתב ההגנה באופן מפורש, וזו הועלתה בפעם הראשונה בתצהיר עדות ראשית; שנית על הנתבעת היה להצביע באופן מפורש על הסחורה המנויה בחשבוניות שצורפו לתצהיר התובעת ואשר לא התקבלו אצלה, אלא שהנתבעים טענו באופן סתמי ומתחמק, כי חלק מן הסחורה לא התקבלה אצלם; ושלישית, הנתבעת טענה כי הראיה כי לא קיבלה את הסחורה היא שחלק מן הסחורה נשלח לירושלים כפי שעולה מתעודות המשלוח המצורפות לתצהיר התובעת. אלא שאף טענה זו אני דוחה שכן עיון בכרטסת שצרפו הנתבעים מעלה כי היא כוללת תעודות משלוח שבהן נרשם מפורשות כי הסחורה נשלחה לירושלים (ראו תעודת משלוח מס' 66823 המופיעה בכרטסת שצירפו הנתבעים) ועל כן הטענה, לפיה סופקה סחורה לירושלים וסחורה זו לא סופקה לנתבעת, אינה אלא ניסיון נוסף מצד הנתבעת לחמוק מתשלום חוב אותו היא חייבת. 22. נראה, כי בנסיבות אלה, המקור המהימן ביותר שניתן לדלות ממנו את גובה החוב הוא סכום השיקים; הנתבעת משכה שיקים ע"ס 85,000 ₪ וכבר קבענו כי שיקים אלה נמשכו לפירעון החוב. לפיכך אני קובע כי החוב המגיע מן הנתבעת עומד ע"ס 85,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. חיוב הנתבע באופן אישי: 23. האם הוכיחה התובעת עילה לחיוב הנתבע בחיוב אישי; זאת השאלה הנוספת הדורשת הכרעה. 24. נחלק את הדיון הפרק זה לשלושה תתי- פרקים: ראשית נדון בטענת התובעת לערבות אישית מצד הנתבע; השאלה השניה שתידון היא השאלה האם הרימה התובעת את הנטל להוכיח כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעים; והשאלה השלישית היא- האם הוכיחה התובעת עילה לחייב הנתבע מכח דיני החוזים או מכח דיני הנזיקין. ערבות אישית: 25. טוענת התובעת, כי הנתבע ערב אישית להתחייבויות הנתבעת, ואילולא ערבות זו לא היתה התובעת מספקת את הסחורה לנתבעת (ראו האמור בסעיף 10 לכתב התביעה). באשר לערבות האישית, טענה התובעת כי הנתבע היה בקשר עם סוכנת התובעת - הגב' אתי אליאב (להלן: "הסוכנת") אשר היתה בקשר רציף עם הנתבע, וכי הערבות האישית ניתנה בפני הסוכנת. 26. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי התובעת (המוציאה מחברה) לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבע התחייב באופן אישי לשלם את תמורת הסחורה שרכשה הנתבעת. למסקנה זו הגעתי מן הנימוקים שלהלן: א. התובעת עצמה טענה בכתב תביעתה, כי הנתבע היה בקשר עם הסוכנת, ממנה הוא ביקש להמשיך לספק את הסחורה, ובפניה הוא התחייב, באופן אישי, לפרוע את תמורתה (סעיף 10 לכתב התביעה). אלא שסוכנת זו לא הובאה לעדות בפני בית המשפט, ואין לי אלא להניח כי עדותה לא היתה משרתת את גרסת התובעת (ראו לעניין הימנעות מלהעיד עד ע"א 989/03 א' חטר-ישי - משרד עורכי דין נ' יעקב חיננזון פד"י נ"ט(4) 796). תחת זאת, הובא מר פרידמן שהציג עצמו כמי שהיה בקשר עם הנתבע ובפניו התחייב הנתבע לפרוע את החוב בגין הסחורה, אלא שמשום מה נפקד שמו של מר פרדימן מגרסתה הראשונית של התובעת בכתב התביעה. אין לי אלא לראות בכך משום שינוי בגרסת התובעת שפוגע במהימנות גרסת התובעת. ב. מר פרידמן הודה בפניי כי ידע שהנתבעת היא חברה בע"מ וכי "אין כל בטוחה ממנה" (ראו עדות מר פרידמן בעמוד 6 שורות 10-12 לפרוטוקול) ואף על פי כן לא מצא מקום להתנות את אספקת הסחורה בקבלת ערבות בכתב. בנוסף, מר פרידמן עצמו מודה כי הנתבעת החליפה את השיקים שמשכה ארבע פעמים, ואף על פי כן לא מצא לנכון לתעד את אותה ערבות נטענת שנתן הנתבע. 27. מכל האמור לעיל אני קובע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע התחייב, באופן אישי, לשלם את חובה של הנתבעת או לערוב לחובה- ואני דוחה את התביעה כנגדו מכח היותו ערב לחובות הנתבעת. הרמת מסך ההתאגדות: 28. התובעת טוענת כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעים מכח סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 הקובע כדלקמן: "(א)(1) בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבעל המניות היה מודע לשימוש כאמור ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה". (2) לעניין סעיף קטן זה יראו אדם כמודע לשימוש בפסקה (1)(א)או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן למעט אם נהג ברשלנות" 29. התובעת עותרת להרים את מסך ההתאגדות ממספר טעמים; הראשון הוא שהנתבע נטל סיכונים בלתי מחושבים והוא הזמין את הסחורה כאשר הסוכנת מטעם התובעת שומרת עימו על קשר רציף, ואף על פי כן לא ציין הנתבע בפני הסוכנת כי החברה מצויה בקשיים כלכליים (סעיף 10 לכתב התביעה). עוד טוענת התובעת כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת או לחשוד כי החברה לא תוכל לפרוע את חובותיה כלפי התובעת, ומשכך יש להרים את מסך ההתאגדות לפי סמכות בית המשפט האמורה בסעיף 6 לחוק החברות. הנה כי כן, מבוססות טענות התובעת על מצבה הכלכלי של החברה - הנתבעת ביום הזמנת הסחורה בשנת 2010. 30. נוסחו הנ"ל של סעיף 6 לחוק הוא הנוסח לאחר תיקון תשס"ה משנת 1995. התיקון, למעשה, "הקשיח" את התנאים להרמת מסך. על כך עמד בית המשפט העליון בע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינאוי ( 1.8.2010): "לאחר תיקון מס' 3 העילה להרמת מסך, מקום בו מצא בית המשפט כי בנסיבות העניין הדבר "צודק ונכון" שוב לא עומדת כעילה עצמאית לבדה, אלא נדרש בנוסף, כי יתקיים אחד המצבים המתוארים בסעיף 6 קרי, שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. בנוסף, קובע סעיף 6 לאחר התיקון כי השימוש בהרמת מסך יעשה במקרים חריגים בלבד" 31. על הרמת מסך בין החברה לבין בעלי המניות, נאמר בע"א 1263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור מפרק אפרוחי הצפון ( 21.1.2009) כי מדובר בתרופה קיצונית, המהווה חריג לכלל הפרדת האישיות המשפטית בין חברה לבין בעל מניות בה, הקבוע בסעיף 4 לחוק החברות : "הרמת מסך התאגיד וחיוב בעלי המניות במלוא חיוביו של התאגיד כלפי ציבור הנושים היא התרופה הקיצונית, המבטלת לחלוטין את ההפרדה בין התאגיד לבין בעלי מניותיו". לפיכך, כבר נקבע, כי על הטוען להרמת מסך להניח תשתית ראייתית עובדתית מפורטת ומלאה לטענותיו המצדיקות הרמת מסך, כאשר הדבר מקבל משנה תוקף מקום שמדובר בטענות מרמה (ע"א 8308/00, 8393/00 מי גולן אנרגיות רוח בע"מ נ' כור מתכת בע"מ פד"י נ"ז (5) 721). 32. בחנתי את חומר הראיות ומצאתי כי התובעת לא הניחה תשתית ראייתית כלשהי להוכחת טענתה בדבר הצידוק להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים. כאמור לעיל, טענת התובעת היא, שהנתבע הזמין סחורה מן התובעת כאשר ידע או עליו היה לדעת או חשד, כי החברה- הנתבעת לא יכולה לפרוע את חובותיה כלפי התובעת; משכך, היה על התובעת להוכיח מספר יסודות עובדתיים: ראשית - כי החברה אינה יכולה לפרוע חובותיה היום, ועל כן יש הצדקה להרמת המסך, שנית על התובעת להוכיח כי ביום הזמנת הסחורה, היתה החברה במצב פיננסי ותזרימי שאינו מאפשר לה פרעון חובותיה, וכי הזמנת הסחורה היתה בבחינת סיכון כספי הספקים; ושלישית - כי הנתבע ידע, או היה עליו לדעת או לחשוד, כי מצבה הפיננסי של החברה היה כזה שאינו מאפשר לה לפרוע את חובותיה, ואף על פי כן הזמין הוא סחורה. 33. איני נדרש לשאלה הכבדה מתי יורם מסך ההתאגדות כאשר החברה מזמינה סחורה מספקים מקום שמצב החברה התזרימי קשה, אולם החברה עדיין עובדת ומתפקדת וקיים סיכוי להצילה, שכן עניין זה מורכב הוא, וטומן בחובו שאלות רבות, לרבות שאלות שבמדיניות הנוגעת "להצלת" חברות שמצבן התזרימי אינו שפיר. חברה יכולה להיות במצב תזרימי קשה, וניתן יהיה להציל אותה אם היא תמשיך לפעול מבחינה עסקית, קרי: להזמין סחורה ולמכור את תוצרתה. קו הגבול בין נטילת התחייבויות שיש בה כדי להציל את החברה לבין נטילת התחייבות בלתי סבירה, המצדיקה הרמת מסך - אינו תמיד ברור. אני פטור מדיון בשאלה זו, מאחר והתובעת לא הניחה כל תשתית ראייתית המצדיקה את הרמת מסך ההתאגדות, כפי שיפורט להלן. 34. התובעת לא הוכיח כי מצבה של החברה כיום אינו מאפשר פירעון חובותיה. לא הובאה בפניי ראיה לגבי מצבה של החברה כיום, ולא הוכח בפניי כי החברה אינה יכולה לפרוע את חובותיה. ועוד, התובעת הטילה עיקולים זמניים על חשבונות הנתבעת ומתשובות הצדדים השלישיים שקיבלו צווי עיקול, עולה כי "נתפסו" כספים אצל חברת ישראכרט ואצל בנק לאומי. הגם שחברת ישראכרט ציינה כי התקבלו צווי עיקול נוספים, ובנק לאומי ציין כי רשם את העיקול בכפוף לזכות הבנק לגבות מן הסכום את חובו תחילה, איני יכול לקבוע, נוכח הראיות שהובאו בפניי ונוכח אי הבאת ראיות המוכיחות כי החברה הנתבעת אינה יכולה לפרוע חובותיה, כי החברה חדלת פירעון וקיימת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבע לבין הנתבעת. 35. לאמור לעיל אוסיף, כי התובעת לא הביאה בפניי ולו ראיה אחת אודות מצב החברה במחצית השנייה של שנת 2010 (המועד בו הוזמנה הסחורה- ראו החשבוניות המצורפות לתצהיר מר פרידמן). התובעת ניסתה לטעון כי אחד מחשבונות הבנק הינו מוגבל היום. אף שטענה זו לא הוכחה - בהעדר תעודת עובד ציבור מאת בנק ישראל, לא הובאה בפניי ראיה כי חשבון הבנק של המבקשת היה מוגבל באותה תקופה שבה הוזמנה הסחורה. בנוסף, לא הובאה כל ראיה אודות מצבה התזרימי או הפיננסי של החברה בעת הזמנת סחורה, ומכאן לא הוכח בפניי כי החברה התנהלה אגב נטילת סיכונים בלתי סבירים באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ולא הוכח בפניי כי החברה התנהלה באופן שיש בו כדי להונות את התובעת או לקפחה כנושה. 36. כאמור, ניסתה התובעת לטעון כי החברה במצב כלכלי קשה היום. טענה זו לא הוכחה ואפילו היתה מוכחת, אין בה לבדה, כדי להצדיק את הרמת המסך, שכן יש לבחון את מצבה התזרימי של החברה בעת הזמנת הסחורה. 37. טוענת התובעת כי במהלך עדותו טען הנתבע כי הוא שילם מזומנים, והנתבע אף העיד, כי הוא משלם מזומנים מאחר "ואצלנו מוכרים במזומן מתחת ל...". על משפט זה קופצת התובעת כמוצאת שלל רב. לגבי עדותו של הנתבע והרושם השלילי שהותירה בי, לא אכביר במילים מאחר ולכך התייחסתי לעיל. הנתבע העיד באופן מגמתי, הרבה להתווכח ולא השיב לשאלות ב"כ התובעת, אולם איני יכול לראות במשפט הנ"ל שנקטע לפני השלמתו, כעילה להרמת מסך. התובעת לא הוכיחה כי החברה התנהלה באופן שקיפח אותה, לא המשיכה וחקרה את הנתבע בנושא זה, מה גם שלמרות טענות הנתבע כי הנתבעת שילמה לתובעת במזומן קבעתי כי הנתבעת לא שילמה לתובעת דבר, ומזומנים לא עברו לידי התובעת. על כן איני יכול לראות במה שאמר הנתבע, כהוכחה להתקיימות אחת העילות האמורות בסעיף 6 לחוק החברות. 38. סוף דבר, אני דוחה טענת התובעת להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים, לפי סעיף 6 לחוק החברות. טענת התובעת לחיוב הנתבע באופן אישי לפי דיני החוזים ולפי דיני הנזיקין: 39. התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבע מכח עוולת התרמית האמורה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין לאחר ש"רימה את התובעת בכך שמסר לנציג התובעת כי החברה תוכל לפרוע את חובותיה" ולאחר שהנתבע הציג בפני התובעת מצג כוזב שהחברה מתפקדת כשגרה ותוכל לפרוע חובותיה, כאשר הנתבע ידע באותו שלב כי החברה בקשיים. 40. עוד טוענת התובעת, כי התנהלותו זו של הנתבע לוקה בחוסר תום לב, מאחר והוא הטעה את הנתבעת באשר למצבה של החברה. 41. החלטתי לדחות טענת התובעת לחיוב הנתבע במישור החוזי או במישור הנזיקי, ולהלן אנמק מסקנתי זו. 42. אמנם, ניתן לחייב נתבע - אורגן בחברה, לשלם פיצויים מכח דיני הנזיקין, במידה ומוכח כי בעל משרה עיוול עוולה נזיקית כלפי התובע (ראו ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סיקיורוטי בע"מ פד"י מ"ח (5) 661) או בגין הפרת חובת תום הלב במישור החוזי, אם אותו בעל משרה ניהל מו"מ שלא בתום לב בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (ראו לדוגמא: ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים בע"מ נ' אחים בן רחמים בע"מ (טרם פורסם- ניתן ביום 20.10.2009); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ פד"י מ"ח (5), 705), אולם יש להניח תשתית עובדתית כי אותו אורגן נהג בחוסר תום לב, או שהוא גרם לתאגיד להפר את ההסכם ע"י התנהלות חסרת תום לב, ויש להוכיח "שעל האורגן או נושא המשרה רובץ אשם אישי, סובייקטיבי" כאשר יש לשמור את האפשרות להטיל על אורגן או נושא משרה אחריות במישור החוזי "למקרים חריגים" (ע"א 313/08 הנ"ל, ראו פסקאות 44-46 לפסק הדין). 43. יחד עם זאת, כאמור לעיל לא הוכח בפניי כי הנתבע עיוול עוולה כלשהיא או שהוא נהג בחוסר תום לב לגבי הצגת מצבה הכלכלי של החברה. כאמור, לא הוכח בפניי מצבה הכלכלי של החברה בעת הזמנת הסחורה או בעת אספקתה, גם לא הוכח בפניי כי הנתבע הציג מצב כלשהו, מאחר והסוכנת - בפניה הציג הנתבע את מצב החברה (כאמור בכתב התביעה) לא הובאה לעדות כלל. לפיכך, לא הונחה תשתית ראייתית ממנה אוכל להסיק כי הנתבע עיוול כלפי התובע עוולה נזיקית כלשהיא או הפר את חובת תום הלב כלפי התובעת. אציין עוד, כי על הטוען למרמה להוכיח את תביעתו בכמות ראיות העולה על הכמות הדרושה במשפט אזרחי (ראו למשל: ע"א 3546/10 ‏אליהו מישאלי נ' אולגה קליין ( 18.04.2012) והאזכורים שם) אלא שבענייננו, התובעת לא הוכיחה, ולו ברמת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי, כי קמה עילה לחיוב הנתבע לפי דיני החוזים או לפי דיני הנזיקין. סוף דבר: 44. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 85,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום פסק דיני זה. בנוסף, תשלם הנתבעת הוצאות משפט בשיעור האגרות ששילמה התובעת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומן בפועל ועד ליום מתון פסק דיני זה. עוד תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות (שניהם ביחד) בסכום כולל של 10,000 ₪. 45. התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית. נוכח האמור בפסק דיני, לגבי עדותו והתנהלותו במהלך הדיון, ונוכח הערכתי למהימנות עדותו, איני פוסק לטובתו הוצאות. חובות חברהערבות אישיתהרמת מסךערבותחוב