לשון הרע בבית ספר

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא לשון הרע בבית ספר: 1. תביעה בגין עוולת לשון הרע, לפיה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לפצותה ע"י תשלום סך 100,000₪. 2. התובעת, מזכירה בבית ספר יסודי "עין אברהים" באום-אלפחם (להלן: "בית הספר") טוענת, כי הנתבעת, סגנית מנהל בית הספר ומורה בבית הספר, הוציאה דיבתה רעה במספר הזדמנויות ובגין כך, מבקשת היא לחייב את הנתבעת לפצותה בסך 100,000 ₪ כאשר סכום זה מורכב מפיצויים ע"ס 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק וסך 50,000 ₪ כפיצוי מוגבר מאחר והפרסומים נעשו "בזדון ובחוסר תום לב כדי לפגוע בכבודה ובשמה הטוב ובעיסוקה של התובעת" (סעיף 23 לכתב התביעה). 3. בכתב ההגנה כופרת הנתבעת בפרסומים הנטענים וטוענת כי בכל מקרה, פרסומים אלה אינם מהווים לשון הרע. לטענת הנתבעת, התביעה מהווה חוליה בשרשרת התנהגות התובעת, אשר מסרבת לקבל את העובדה שהנתבעת מכהנת כסגנית מנהל בית הספר, וסבורה כי תפקיד זה שמור לבני משפחתה של התובעת. 4. בטרם ניגש להכרעה, ראיתי לסלק מדרכי טענת התובעת בסיכומיה, ולפיה תביעתה אינה מוגבלת לד' אמותיו של חוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965 (להלן : "החוק") , וכי תביעתה מבוססת על עוולות נוספות. טענה זו אני דוחה. התביעה מנוסחת כתביעה בגין עוולת לשון הרע בלבד; בכתב התביעה לא טענה התובעת לעוולה נזיקית מלבד עוולת לשון הרע (ראו סעיפים 20-23 לכתב התביעה), כאשר בסעיף 23 לכתב התביעה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בפיצוי ללא הוכחת נזק ובפיצוי מוגבר בגין פרסום בחוסר תום לב ובזדון, דבר שאף הוא תומך במסקנה כי התביעה מוגבלת לעוולת לשון הרע. 5. בכתב התביעה טוענת התובעת למספר פרסומים המהווים, לטענתה, "לשון הרע" כהגדרתו בחוק. על מנת לקצר, אביא את הפרסומים הנטענים בכתב התביעה ובתצהיר התובעת, והתייחסות הנתבעת לפרסומים אלה בכתב הגנתה ובתצהיר עדות ראשית מטעמה: א. לטענת התובעת ביום 31.1.2008 נכנסה הנתבעת לחדר התובעת, אחזה בבגדיה באזור הצוואר ואמרה לה :"תתרחקי מהדרך שלי" וכאשר התובעת ביקשה מן הנתבעת לעזוב אותה, אמרה הנתבעת "אני אעזוב אותך כשאסיים את מה שיש לי לומר" כאשר הדברים נאמרו על רקע סברת הנתבעת, כי התובעת מנסה לחבל בניסיון הנתבעת להתמנות כסגנית מנהל בית הספר (סעיף 2 לתצהיר התובעת). בכתב הגנתה ובתצהיר עדות ראשית מטעמה, כופרת הנתבעת באירוע זה. ב. הפרסום השני: הנתבעת "הפיצה שמועות לא נכונות" כדי למנוע מן התובעת להשתתף בטיול "גיבוש צוות" וביום הטיול עמדה הנתבעת בכניסה לאוטובוס ואמרה בקול רם "אם לא תורידו אל לילא (התובעת) אני לא עולה" ומשרצתה התובעת לחסוך עימות ואי נעימות, ירדה היא מהאוטובוס ולא הצטרפה לטיול (סעיף 2 לתצהיר התובעת). מאידך, טוענת הנתבעת, כי התובעת הצטרפה לטיול שארגנה הסתדרות המורים והיא ירדה מן האוטובוס לאחר שהיא החליטה כי אינה מצטרפת לטיול המורים ומצטרפת לטיול אחר שארגנה העירייה לעובדיה באותו יום (סעיף 6 לתצהיר הנתבעת) ג. אירוע שלישי מתואר בסעיף 3 לתצהיר התובעת; לפי אירוע זה, תוך כדי ישיבת הדרכה לקבלת ציוני תלמידים והזנתם למחשב שהתקיימה ביום 29.2.2012 הפסיקה הנתבעת את התובעת יותר מפעם אחת "תוך כדי רמיזה שכל מה שתובעת אומרת זה "שטויות"". הנתבעת מגיבה לטענתה זו של התובעת בכך שמזכירה אינה אמורה להיכנס להדרכות של מורים, וכי האמור בתצהיר התובעת באשר לאותו אירוע אינו אמת (סעיף 8 לתצהיר הנתבעת). ד. האירוע הרביעי הוא זה המתואר בסעיף 4 לתצהיר התובעת, לפיו ביום 1.3.2012 על רקע סכסוך בין הנתבעת לבין מורה אחר, נכנסה הנתבעת לחדרה של התובעת, הפילה ערימת יומנים ואמרה " אני לא ארשה שמישהוא ירים את קולו יותר ממני" והלכה. מאידך גיסא, כופרת הנתבעת באירוע זה. ה. פרסום אחר, שלטענת התובעת מהווה לשון הרע, הוא זה שהתרחש ביום 5.3.2012. באות יום, כך לטענת התובעת, ישבה היא עם המורה עבד אלקאדר ותד ועם מנהל בית הספר מר ג'מאל מחאג'נה וכאשר הנתבעת שמעה את התובעת אומרת כי "אני וההנהלה והמנהל גוף אחד" אמרה הנתבעת, תוך מתן הקשר מיני לדבריה של התובעת "תתביישי לך! נשים נשואות מתביישות לומר מה שאת אומרת" ודבריה אלה של הנתבעת פגעו בתובעת קשות (סעיף 5 לתצהיר). בכתב ההגנה ובתצהירה, כופרת הנתבעת בטענות התובעת וטוענת כי היא הגיעה לחדרה של הנתבעת על רקע חילופי דברים בין התובעת לבין מורה אחרת בשם חלימה אגבאריה וכי היא, הנתבעת, מעולם לא אמרה את המשפט "נשים נשואות מתביישות לומר מה שאת אומרת" (סעיף 11 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת הוסיפה, כי התובעת החלה לצעוק במהלך האירוע ואף אמרה, כי תפקידה של הנתבעת כסגנית מנהל שמור לתושבי אום- אלפחם ולא לתושבים מחוץ לאום אלפחם. ו. פרסום אחר (ששי) שלטענת התובעת מהווה עוולת לשון הרע, הוא הפרסום מיום 6.3.2012. לטענת התובעת היא ישבה עם המורה עבד אלקאדר ותד, והנתבעת נכנסה ואמרה למורה ותד : "מה אתה השומר ראש שלה" (סעיף 6 לתצהיר התובעת). הנתבעת טוענת בתצהירה, כי אכן שאלה את המורה עבד אלקאדר ותד אם הוא שומר ראש, אולם הדברים נאמרו בבדיחות הדעת. ז. האירוע האחרון לו טוענת התובעת, ואשר אף הוא מהווה, לטענתה, "לשון הרע", הוא האירוע מיום 7.3.2012; עפ"י הנטען, מנהל בית הספר זימן את הנתבעת כדי לדון בהתנהגותה ובנוכחות המורה עבד אלקאדר ותד צעקה הנתבעת ואמרה כי התובעת " מפגרת, חולת נפש, צריכה טיפול, ולא מעניין אותי שיש לה סרטן, למה אתה מחזיק אותה בבית הספר, נזרוק אותה ונביא בחורה צעירה במקומה". לטענת התובעת היא שמעה את הדברים יחד עם תלמידים שהיו במקום, היא פנתה למורה בשם סחר והתלוננה בפניה על ששמעו אוזניה ובשלב מסויים, נוכח הדברים הנ"ל, איבדה התובעת את ההכרה והיא נלקחה לטיפול רפואי ונאלצה להיעדר מעבודתה. מאידך כופרת הנתבעת באירוע הנטען או בדברים שנאמרו. לטענת הנתבעת מעולם לא אמרה שהתובעת היא חולה, וכי התובעת היא אשר הפיצה שהיא חולת סרטן. 6. הנתבעת הוסיפה, כי מאז מינויה כסגנית מנהל, התובעת אינה מפסיקה להטרידה, לנבל את פיה כדי לפגוע במעמד הנתבעת והיא, הנתבעת, ניסתה מספר פעמים להביא את התובעת להפסיק מעשיה, ללא הצלחה. הנתבעת כפרה בטענות התובעת, כי מדובר "בלשון הרע" כמשמעותו בחוק. המחלוקת: 7. כפי שעולה מכתבי הטענות ומתצהירי עדות ראשית שהגישו הצדדים, המחלוקת היא עובדתית ומשפטית. האם הוכיחה התובעת את הפרסומים הנטענים בכתב התביעה ולמקרה ויוכחו פרסומים אלה, האם מדובר בעוולת לשון הרע. 8. ודוק, בכתב הגנתה לא טענה הנתבעת לתחולת הגנה מן ההגנות האמורות בסעיפים 14 ו- 15 לחוק ועל כן איני נדרש לשאלת תחולת הגנה מהגנות החוק. הצדדים מיקדו את טענותיהם, הן בכתבי הטענות והן בסיכומיהם, בשאלה אם הדברים המיוחסים לנתבעת, אשר פורטו בכתב התביעה ועליהם עמדתי לעיל, נאמרו ולמקרה וייקבע כי נאמרו, האם מהווים פרסומים אלה עוולת לשון הרע. הראיות: 9. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה, העד מטעמה מר עבד אלקאדר ותד ועדת ההזמה הגב' פאדוה סעדי- שניהם מורים בבית הספר. מטעם הנתבעת העידו הנתבעת ושתי מורות- חלימה אגבאריה וסחר אגבאריה. הכרעה: 10. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 27.9.2012 ביקשתי מב"כ התובעת להבהיר אילו מן האירועים האמורים בכתב התביעה מהווה, לטענת התובעת, "לשון הרע". תשובת ב"כ התובעת היתה : "אני לא מוכן כרגע לענות לבימ"ש אם סעיף 5 מהווה לשון הרע. כל האירועים המוזכרים בכתב התביעה, לדעתנו מהווים לשון הרע..." . כפי שיפורט להלן, טוב היתה עושה התובעת אילו היתה מודיעה כי לא כל האירועים מהווים עוולת לשון הרע ומשלא עשתה כן, יש להכריע אם כל אחד מן האירועים הנ"ל מהווה עוולת לשון הרע. 11. בטרם נדון בשאלות הנ"ל, נייחד מילים מספר למערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעת. אין זה סוד (לפחות בבית הספר), כי מערכת היחסים בין סגנית מנהל בית הספר (הנתבעת) לבין מזכירת בית הספר (התובעת) עלו, בשלב מסויים, על שרטון, ובין השתיים ניטש סכסוך שלא ברורים לי סיבותיו. לדאבון הלב, התמונה העולה מחומר הראיות היא תמונה עגומה של מערכת יחסים לא תקינה בין סגנית מנהל בית הספר לבין מזכירת בית הספר. 12. התמונה העולה מחומר הראיות מלמדת על מזכירה (התובעת) שמרבה להתערב בעניינים שאינם לה, ובעניין זה אני נותן אימון מלא בדברי המורות חלימה אגבאריה וסחר אגבאריה, אשר סיפרו על מערכת יחסים מתוחה בין המזכירה לבין המורות, ובכללם הנתבעת, ולעניין זה ראו דברי העדה סחר אגבאריה בעמוד 40 לפרוטוקול: " המזכירה כל הזמן יש לה סכסוכים עם מורות בבית הספר, עם סייעת, כי היא מתערבת ביניהם. יש דברים שהם לא עניינה והיא נכנסת לתוכם.. " 13. עוד עולה מחומר הראיות כי נעשו ניסיונות ליישר ההדורים בין התובעת לבין הנתבעת ומהלך זה לא נחל הצלחה, על רקע התנגדות התובעת לסיים את המחלוקת (ראו דברי העדה סחר אגבאריה בעמוד 41 שורה 11 ועדותה של הגב' חלימה אגבאריה בעמוד 32 שורה 13 לפרוטוקול ודבריו של עד התביעה מר עבד אלקאדר ותד בעמוד 6 שורות 23 ו- 24 לפרוטוקול ). 14. יש להצטער, כי זו היא האווירה במוסד חינוכי, שאמור להנחיל ערכים לילדינו ויש להצטער כי הנהלת בית הספר אינה עושה די כדי לטפל באווירה אשר הגיעה כדי פגיעה של ממש בחינוך התלמידים, ודי אם אפנה לעובדה אחת העולה מחומר הראיות (שהצדדים לא נתנו לה חשיבות כלשהיא) והיא כי המזכירה- התובעת, פנתה אל המורה סחר אגבאריה כאשר המורה סחר מצויה בכיתה ומלמדת את התלמידים כשהיא, התובעת, בוכה ומתלוננת על כך ששמעה שיחה בין הנתבעת לבין מנהל בית הספר (אותה שיחה שבה אמרה הנתבעת, על פי הנטען, כי התובעת מפגרת, חולת נפש וכו'). עפ"י האמור בסעיף 4 לתצהירה של הגב' סחר אגבאריה, פנתה התובעת אליה מול התלמידים והחלה בוכה ומנדנדת את ראשה, דבר אשר גרם לכך שהתלמידים יחלו לצחוק לנוכח המחזה שנגלה לעיניהם. הנה לנו דוגמא, כיצד סכסוך זה משפיע על התלמידים בכיתותיהם, שכן על רקע סכסוך נכנסה התובעת לכיתה בה לומדים תלמידים וביקשה מן המורה סחר לעזוב את התלמידים ולהתלוות אליה כדי לשמוע שיחה בחדר המנהל (!); אני תוהה האם סגל בית ספר, ובכללם התובעת, אינו אמור להיות רגיש לעובדה כי הוא פועל בסביבה שבה שוהים תלמידים קטינים; האם לא הגיעה העת שבית הספר יעשה "בדק בית", ויברר, אם זו אוירה שראוי שתלמידי בית ספר יחשפו אליה. 15. יחד עם זאת, תפקידו של בית המשפט להכריע במחלוקת שלפניו, ועל כן ניגש להכרעה כאשר נותר "טעם רע בפה" באשר להתנהלות האמוציונלית של הצדדים. 16. כפי שיובהר להלן, אפילו אגיע למסקנה, כי האירועים המתוארים בכתב התביעה אכן אירעו, סבור אני כי מרבית האירועים הנ"ל אינם עונים על הגדרת "לשון הרע" ובכל מקרה אינם מהווים עוולת לשון הרע. 17. סעיף 1 לחוק קובע מהו לשון הרע: " לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול : (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית או משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו (ד) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.." 18. סעיף 2 (ב) מגדיר את הפרסום הדרוש להתקיימות עוולה: "רואים כפרסום לשון הרע בלי למעט בדרכי פרסום אחרות.. אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם אחר זולת הנפגע" . סעיף 7 לחוק קובע כי "פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית" . 19. עלינו להכריע תחילה, אם הדברים המיוחסים לנתבעת עונים על הגדרת "לשון הרע" בסעיף 1 לחוק ואם הדברים "פורסמו" לפי סעיף 2 לחוק. 20. כדי שאמרה תענה על הגדרת "לשון הרע", אין די שתהא פוגעת או מעליבה. יש להבדיל בין הוצאת דיבתו של אדם לבין העלבתו. ייתכן ולשון הרע יעליב אדם אולם לא כל אמרה מעליבה תיחשב לשון הרע. "לא תחושת האדם הנעלב היא אמת-המידה, אלא הסבירות האובייקטיבית שהעלבון יביא לידי אחת התוצאות או ההשלכות כפי שפורטו בחוק. 'סבירות אובייקטיבית ' זו אינה שאלה שבעובדה… אלא היא שאלה שבדין" (ע"א (מחוזי יר') 6437/99 חגי סיטון נ' רשות השידור (לא פורסם). בית המשפט בוחן, אפוא, את הפרסום מבלי לבחון את כוונותיו של המפרסם (ראו: אורי שנהר "דיני לשון הרע" (1997) 111). המבחן הקובע אם פרסום עונה להגדרת "לשון הרע" לפי סעיף 1 לחוק הוא מבחן אובייקטיבי שבו יקבע בית המשפט "מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים" (ראו: ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני פד"י מ"ג(2) 333, 337). 21. יש לבדוק אם הפרסום מותיר רושם אשר עונה להגדרת "לשון הרע" בסעיף 1 לחוק. הפרשנות תלויה בהקשר בו פורסמו הדברים; "הדעה המקובלת היא כי על-מנת לקבוע את משמעותו הפשוטה או המשתמעת של פרסום בעיני האדם הסביר והרגיל יש לתת את הדעת על ההקשר שבו הובאו הדברים הנטענים להיות לשון הרע" (ראו: ע"א 723/74 - הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל  פד"י לא(2) 281, 300) 22. על רקע האמור לעיל, נעבור לבחון כל אמרה מן האמרות להן טענה התובעת. 23. באשר לטענת התובעת ולפיה אחזה הנתבעת בבגדיה ואמרה לה "תתרחקי מדרכי", הרי לא נטען ולא הוכח כי הדברים "פורסמו" לצד ג' מלבד התובעת. לא הוכח כי צד ג' מלבד התובעת והנתבעת היה בחדר ושמע את הדברים. לפיכך נעדר יסוד הפרסום ואין בפנינו עוולת לשון הרע . בנוסף, אף אם היו נוכחים צדדים שלישיים במהלך האירוע, מתקשה אני לראות בדברי הנתבעת, ככל שנאמרו, בגדר "לשון הרע" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. אציין עוד, כי דברי התובעת באשר לנקודה זו נותרו בגדר עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, ואני קובע כי המיוחס לנתבעת באירוע זה, לא הוכח. 24. התובעת טענה כי בשנת 2008 הנתבעת "הפיצה שמועות לא נכונות כדי למנוע מן התובעת להשתתף בטיול "גיבוש צוות"" וכי הנתבעת אמרה שאם התובעת תיסע לטיול, היא, הנתבעת, לא תיסע. ראשית לא הובהר בפניי מהן אותן "שמועות לא נכונות" ועל כן טענה זו נותרה בגדר טענה בעלמא ולא הוכחה. מלבד טענת התובעת לגבי אותו אירוע, לא הובאה כל ראיה ממנה אוכן ללמוד כי האירוע אכן אירע. כך או כך, התנגדות הנתבעת להצטרפות התובעת לטיול שמארגנת הסתדרות המורים (מקום שהנתבעת אינה חברה בהסתדרות המורים) אינה יכולה להוות לשון הרע, גם אם אניח, כי התובעת נעלבה. לפיכך אף בנקודה זו אני דוחה טענת התובעת, לפיה עיוולה הנתבעת עוולת לשון הרע. 25. אירוע שלישי המתואר בסעיף 3 לתצהיר התובעת, ולפיו תוך כדי ישיבת הדרכה להזנת ציוני התלמידים למחשב שהתקיימה ביום 29.2.2012 הפסיקה הנתבעת את התובעת יותר מפעם אחת "תוך כדי רמיזה שכל מה שהתובעת אומרת זה "שטויות" . אף כאן אני דוחה טענת התובעת, לפיה התנהגות הנתבעת מהווה הוצאת "לשון הרע" משלושה טעמים; הראשון הוא- שטענתה זו של התובעת לא הוכחה שכן מלבד טענת התובעת, שנותרה עדות יחידה בנקודה זו ולא זכתה לסיוע כלשהו, לא הובאה כל ראיה שיש בה כדי לאושש טענה זו למרות שנכחו בחדר מספר מורות ובנקודה זו אני מבכר את עדותן של העדות חלימה אגבאריה וסחר אגבאריה, לפיהן התובעת נכחה בהדרכה. בנוסף, גם אם אניח כי הנתבעת הפסיקה את התובעת וביקשה שלא תתערב בהדרכה, אין מדובר ב"לשון הרע" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, שכן בקשה מן הנתבעת לשתוק במהלך הדרכה אינו מהווה, בכל הכבוד הראוי, לשון הרע. שלישית, אפילו אניח כי הנתבעת הפסיקה את דברי התובעת, לא ברור האם "הרמיזה" שהתובעת אומרת "שטויות", הובנה ליתר הנוכחים שהיו במקום, שכן התובעת עצמה אינה מפרטת אופי הרמיזה וכל אשר נטען הוא, שהנתבעת רמזה על כך, ואולם יש להוכיח אופי הרמיזה וכיצד הובנה רמיזה זו ע"י יתר הנוכחים, זאת כדי לקבוע אם יש באותה רמיזה משום הוצאת לשון הרע על התובעת. 26. אירוע נוסף הוא זה המתואר בסעיף 4 לתצהיר התובעת, ובו הפילה הנתבעת חלק מן היומנים ואמרה " אני לא ארשה שמישהוא ירים את קולו יותר ממני" . אפילו אניח כי התובעת היתה מוכיחה אירוע זה, לא ברור כיצד אמרה זו מגיעה כדי "לשון הרע", כיצד הדברים הכפישו את שמה של התובעת וכיצד פגעו בשמה הטוב. כך או כך, נעדר בענייננו יסוד הפרסום, שכן לא הוכח בפניי כי הדברים נאמרו בפני מאן דהוא. 27. פרסום אחר הוא זה המתואר בסעיף 5 לתצהיר התובעת. לטענת התובעת ישבה היא עם המורה עבד אלקאדר ותד ועם מנהל בית הספר מר ג'מאל מחאג'נה וכאשר הנתבעת שמעה את התובעת אומרת כי "אני וההנהלה והמנהל גוף אחד" אמרה הנתבעת, תוך מתן הקשר מיני לדבריה של התובעת "תתביישי לך! נשים נשואות מתביישות לומר מה שאת אומרת". אף כאן, מתקשה אני לראות את תוכן הדברים כ-"לשון הרע" כהגדרתו בחוק. כפי שעולה מגרסת התובעת בתצהירה, הנתבעת לא אמרה מלבד המשפט "תתביישי לך! נשים נשואות לא מדברות כך". גם אם הנתבעת מתחה ביקרת על הדברים שאמרה התובעת, הנתבעת לא קבעה עובדה כלשהיא, ונדמה, כי לצרכי התביעה מנסה התובעת ליצוק אל תוך המשפט שאמרה הנתבעת מה שלא היה בו מלכתחילה. מתיחת ביקורת על משפט שאמרה התובעת אינה הופכת ללשון הרע, רק משום שהתובעת נעלבה. ודוק, אף המשמעות שעבד אלקאדר ותד נתן למשפט שאמרה הנתבעת לא היה כטענת התובעת; עבד אלקאדר ותד נשאל מה הוא הרגיש לאחר שהמשפט נאמר, והוא לא העיד, בשום שלב, כי הוא הבין את המשפט כבעל הקשר מיני- כטענת התובעת; הוא העיד בעמוד 3 שורות 7-12 לפרוטוקול, כי הוא "לא לקח את המשפט למשהו" וכאשר נשאל מדוע נדהם כאשר שמע את המשפט הוא ענה כי הוא "אינו יודע". כך או כך, כל שומע סביר לא היה מפרש את המשפט כבעל הקשר מיני, כי אם מתיחת ביקורת על סגנון הדיבור של התובעת. 28. פרסום אחר שלטענת התובעת מהווה לשון הרע, הוא הפרסום ביום 6.3.2012. לטענת התובעת היא ישבה עם המורה עבד אלקאדר ותד, הנתבעת נכנסה ואמרה למורה ותד : "מה אתה השומר ראש שלה" . הנתבעת טענה כי הדברים נאמרו בבדיחות הדעת. אף משפט זה אינו מהווה "לשון הרע". משפט זה אינו מבזה את התובעת בעיני הבריות, ועל כן אף תביעתה בגין משפט זה נדחית. 29. עד כה סקרתי את כל הפרסומים הנטענים, מלבד הפרסום האחרון, עליו נעמוד להלן; כפי שקבעתי כל האירועים הנ"ל, אפילו היו מוכחים, אינם מהווים "לשון הרע". אין תפקידו של בית המשפט לקבוע סגנון דיבור הולם; השיח האנושי אינו אחיד וייתכן וסגנון שיחתו של פלוני אינו ערב לאוזנו של אלמוני; איש איש וסגנונו ואין זה מתפקידו של בית המשפט לכפות סגנון "הולם" או "מנומס" ועל התובע בתביעת לשון הרע להוכיח כי תוכן הדברים מהווה לשון הרע- דהיינו כי יש בדברים כדי לפגוע בשמו הטוב- בעיני השומע. 30. האירוע האחרון לו טענה התובעת הוא האירוע מיום 7.3.2012; לטענת התובעת מנהל בית הספר זימן את הנתבעת כדי לדון בהתנהגותה ובנוכחות המורה עבד אלקאדר ותד צעקה הנתבעת ואמרה כי התובעת " מפגרת, חולת נפש, צריכה טיפול, ולא מעניין אותי שיש לה סרטן, למה אתה מחזיק אותה בבית הספר, נזרוק אותה ונביא בחורה צעירה במקומה". הנתבעת טוענת כי הדברים לא נאמרו. ראשית נדון בשאלה אם הדברים נאמרו מפיה של הנתבעת, ולאחר מכן נדון בשאלה אם תוכן הדברים מהווה "לשון הרע" כהגדרתו בחוק. 31. התובעת טוענת, כי היא שמעה את הדברים, למרות שלא היתה בתוך החדר בו התנהלה השיחה וכי היא שמעה כל מילה, מאחר ו"חדרו של המנהל נמצא בסמוך לחדר שלי". לתמיכה בגרסתה זו, זימנה התובעת לעדות את עבד אלקאדר ותד, אשר היה נוכח בשיחה הנ"ל. עד זה העיד, כי הוא היה נוכח בשיחה בה השתתפו הוא, הנתבעת ומנהל בית הספר וכי הוא שמע את הנתבעת אומרת, כי התובעת "מפגרת וצריכה טיפול" (עדות מר ותד בעמוד 5 שורה 8 לפרוטוקול) ו"צריך להחליף אותה ולא מעניין אותי שהיא חולה" (שם, בשורה 17 לפרוטוקול). נתתי אימון בדבריו של העדר ותד בנקודה זו; העד, אשר סירב לתת תצהיר עדות ראשית, העיד בפניי כי הוא שמע את הדברים מפיה של הנתבעת, ולא מצאתי כל סיבה שלא להאמין לדבריו אלה של העד. 32. ועוד, הנתבעת זימנה את מנהל בית הספר מר ג'מאל מחאג'נה, שהיה נוכח באותה ישיבה ועפ"י טענת התובעת דברי הנתבעת נאמרו בנוכחותו (ראו החלטה מיום 24.10.2012 והחלטה מיום 29.10.2012 לפיה זומן העד לבקשת הנתבעת), אלא שלמרות שהעד לא התייצב למתן עדות, לא עמדה הנתבעת על זימונו או על הוצאת צו הבאה כנגדו, ואין אלא לזקוף התנהגות זו לחובתה. משלא עמדה הנתבעת על שמיעת העד - עד אובייקטיבי שזומן על ידה ויכל היה לסתור את גרסת התובעת והעד מטעמה מר ותד, הרי יש להניח כי עדותו של מנהל בית הספר, מר מחאג'נה לא היתה משרתת את גרסת הנתבעת (ראו לעניין זה ע"א 27/91 קבלו נ' שמעון עבודות מתכת בע"מ פד"י מ"ט (1) 450, 457). 33. לסיכום, אני קובע כי במהלך ישיבה שהתקיימה ביום 7.3.2012 בנוכחות המורה ותד, מנהל בית הספר והנתבעת אמרה הנתבעת את הדברים שיוחסרו לה ואשר עליהם העיד המורה עבד אלקאדר ותד; הנתבעת אמרה על התובעת את המילים: "היא מפגרת" , "היא צריכה טיפול", "צריך להחליף אותה ולא מעניין אותי שהיא חולה". אציין כי לא הובהר בפניי אם הפגישה שהתקיימה בחדרו של המנהל נועדה מלכתחילה לצורך דיון בהתנהגות התובעת או שמא במהלך הישיבה הנ"ל עלתה מערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעת (ראו לעניין זה עדותו של ותד בעמוד 5 שורות 1 ו- 2 לגבי הנושא עליו דיברו המנהל וסגניתו ואשר הביא את הנתבעת לומר את הדברים הנ"ל). 34. השאלה השנייה הדורשת הכרעה היא- האם הדברים שנאמרו ע"י הנתבעת מהווים "לשון הרע" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. הנתבעת טוענת, הן בכתב ההגנה והן בסיכומיה, כי הדברים שנאמרו, ככל שנאמרו, אינם מהווים "לשון הרע", מאחר וקללות וגידופים אינם לשון הרע; בנוסף טוענת הנתבעת כי מאחר והנתבעת אמרה את הדברים לגבי מי שעובד בבית הספר הרי רשאית היתה לומר את הדברים הנ"ל מתוקף תפקידה. 35. באשר להיותם של הדברים שאמרה הנתבעת בגדר גידופים וקללות שאינם מגיעים כדי "לשון הרע", כהגדרתו בחוק; אומנם לא כל קללה וגידוף מהווים לשון הרע, וכבר הזדמן לי לומר את הדברים האלה בפסק הדין שניתן בת.א (חד') 10133-03-09 יעל ווירצברג נ' סיומה גורנשטיין (ניתן ביום 2.6.2010): " הכלל הוא, שגידופים וקללות, בהם מתואר אדם בתכונות מבזות, יכול להוות "לשון הרע" (ראו פסק הדין המנחה בסוגיה: "ע"א 435/65 דיאב נ' דיאב פד"י כ (2) 269 בו קבע בית המשפט העליון, כי המשפט : "תסתלק מכאן, כלב בן כלב, נביא שקר, שתום עין" מהווה לשון הרע, וכן רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (טרם פורסם- ניתן ביום 12.11.06). יחד עם זאת, כל מקרה יידון לגופו ויש לבחון את הפרסום לפי המבחן האובייקטיבי באופן שבית המשפט היושב בדין יבחן, בעיניים אובייקטיביות, מידת השפעת הפרסום על הערכת האדם- הנפגע, בעיני הבריות (ראו: ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן פד"י ל"ט 734 בעמוד 740, ע"א 809/89 משעור נ' חביבי פד"י מ"ז (1), 1, 7)... גישתי היא, כי גידופים וקללות, שהשימוש בהם שכיח יותר, ואין בו כדי לייצר אצל השומע דעה שלילית על הנפגע (ולרוב הם מייצרים אצל השומע דעה שלילית על האומר, דווקא), לא יחשבו כ"לשון הרע". לדאבוני, וכפי שציין המלומד שנהר בספרו הנ"ל, קללות הן חלק מן החיים החברתיים והכרה גורפת בקללות, כעונות להגדרת "לשון הרע", יש בה כדי להביא כל קללה וגידוף לשערי בית המשפט. יחד עם זאת, כאשר הקללה מייחסת לתובע תכונה שלילית, וכאשר משתמע ממנה שאין מדובר "בקללת רחוב רגילה" אלא בקללה אשר פוגעת בערכו של התובע בעיני הבריות, וכאשר היא עוסקת דווקא בתכונות הנפגע, תוכר קללה זו כ-"לשון הרע"." 36. בענייננו, איני סבור כי מדובר בקללות רגילות, קללה חולפת שאינה מלמדת דבר על הנפגע , כי אם בדברים הכוללים התייחסות ספיציפית לתכונות התובעת- בעיני הנתבעת ועל רקע בקשת הנתבעת לפטר את התובעת מעבודתה. כבר עמדתי על כך כי מערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעת היתה מתוחה באותו שלב. הנתבעת, במהלך פגישה בה השתתף מנהל בית הספר ומורה אחר אמרה על התובעת דברים החורגים מגדר הקללות, היא טענה כי הנתבעת "מפגרת וזקוקה לטיפול" , תכונות שיש בהן משום לשון הרע מאחר ויש בהן כדי לבזות את התובעת בעיני שני הנוכחים; ועוד הדברים נאמרו על רקע סכסוך בין השתיים ועל רקע הצעת הנתבעת לפטר את התובעת. בנוסף עולה מחומר הראיות כי התובעת אמרה כי הנתבעת "חולה" מבלי לציין סוג מחלתה (ראו עדותו של ותד, אשר העיד כי הוא לא ידע אם התובעת חולה ובאיזה מחלה- בעמוד 5 שורה 19 לפרוטוקול). כאשר הדברים נאמרים בפני הממונה הישיר על התובעת- מנהל בית הספר ובפני מורה אחר שנכח במקום, וכאשר הדברים נאמרים על התובעת ומשתמע מהם תכונות המיוחסות לתובעת שיש בהן כדי להשפיל את התובעת ולבזותה בשל תכונות המיוחסות לה ולפגוע בה ובמשרתה ומקום שהדברים נאמרים על רקע הצעה לפטר את התובעת, הרי אין מדובר בקללות חולפות אלא בדברים שהקשרם הכולל מייצר דיעה שלילית על התובעת ומבזה אותה בעיני הבריות. לטעמי מהווים הדברים משום "לשון הרע". 37. הנתבעת טוענת כי היא אמרה את הדברים בפני הממונה על התובעת ועל כן אין הדברים מהווים לשון הרע. ראשית טענה זו, לפיה הדברים נאמרו בפני ממונה על התובעת, לא נטענה בכתב ההגנה והעלאת הטענה בסיכומי הנתבעת מהווה שינוי חזית אסור, שנית גם לגופו של עניין דין הטענה להידחות; הדברים נאמרו בפני מורה אחר שאינו ממונה על התובעת ודי בכך כדי לדחות את טענת הנתבעת. 38. כאמור, התובעת לא טענה להגנה מהגנות החוק. היא לא טענה להגנת "אמת הפרסום" ואף לא טענה להגנה אחרת מן המנויות בסעיף 15 לחוק. 39. מסקנתי היא שיש בדברים שאמרה הנתבעת בישיבה שהתקיימה ביום7.3.2012 משום עוולת לשון הרע. הפיצוי: 40. התובעת עותרת לחייב את הנתבעת בפיצוי ללא הוכחת נזק. 41. לקחתי בחשבון כי לתובעת לא נגרם נזקי ממון כתוצאה מן הדברים שנאמרו עליה; כמו-כן לקחתי בחשבון כי מדובר בלשון הרע שנאמר על רקע ויכוח בין התובעת לבין הנתבעת, וכי אין מדובר "בלשון הרע" ברף העליון כי אם בדברים שנאמרו בלהט הויכוח בין המנהל לבין הנתבעת על רקע מערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעת בימים האחרונים. אמרתי כי לשון הרע שהוציאה הנתבעת על התובעת עומד ברף התחתון של לשון הרע, על סף "זוטי הדברים" (הגנה שלא נטענה), הוא פורסם בפני שני אנשים בחדר סגור, הדברים לא נועדו להיות מופצים לאחרים ולא הוכח בפניי כי הנתבעת הפיצה את הדברים בפני אחרים; אדרבא, הוכח בפניי כי התובעת היא היא אשר הפיצה את התקרית בפני אחרים. 42. בשקלול האמור לעיל, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 5,000 ₪- כפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרסום הנ"ל. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 43. בעניין ההוצאות, שקלתי אם אין זה ראוי להטיל על התובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לאחר שכל יתר טענותיה לגבי פרסומים אחרים נדחו, אולם לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי שלא להטיל הוצאות על מי מן הצדדים. דיני חינוךבית ספרלשון הרע / הוצאת דיבה