מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נפילה בגלל שקית ניילון:   1.                התובעת עבדה כזבנית במחלקת הנעליים בחנות השק"ם בראשון לציון, וביום 20.11.90 נפגעה בתאונת עבודה, שעה שחלפה בסמוך לדוכן הירקות, ותוך כדי הליכתה דרכה לטענתה על שקית ניילון שהיתה על הרצפה, החליקה ונפלה.   התובעת הגישה תביעתה זו בגין נזקי הגוף שאונו לה בתאונה, נגד מעבידתה השק"ם בע"מ (להלן - "השק"ם"), היא הנתבעת 1, נגד איילון חברה לביטוח בע"מ, מבטחת מעבידתה בחבות מעבידים, היא הנתבעת מס' 2, נגד א. דינמיקה חברה ארצית לשווק וסחר בע"מ (להלן - "דינמיקה"), מי שהיתה לטענת התובעת מספקת שירותי הנקיון לשק"ם באותה עת, היא הנתבעת מס' 3, ונגד מנורה חברה לביטוח בע"מ, מבטחתה של דינמיקה, היא הנתבעת מס' 4. עוד בשלב המקדמי של הדיונים, נמחקה התביעה נגד נתבעות 3 ו - 4, משהסתבר כי אין יריבות בינן לבין התובעת.   השק"ם ומבטחתה הגישו הודעת צד שלישי נגד חברת השמירה בע"מ (להלן - "חברת השמירה"), מי שלטענת השק"ם התקשרה עמה בחוזה להספקת שירותי נקיון בחנות בראשל"צ.   חברת השמירה מצידה הגישה הודעה לצד רביעי נגד סוניה-אילנה חברה לשווק בע"מ (להלן "סוניה-אילנה") אשר בעת הרלבנטית החזיקה כקבלן עצמאי את מחלקת הירקות בשק"ם והעסיקה את הירקנים שעבדו במחלקה, ונגד מבטחתה הדר חברה לביטוח בע"מ. סוניה-אילנה מצידה הגישה הודעת צד רביעי (צ"ל הודעת צד חמישי) נגד מבטחתה, הדר חברה לביטוח בע"מ.   במהלך ההליכים המקדמיים, תוקנה ההודעה לצד שלישי ששלחו השק"ם ומבטחתה, על ידי צירופן של סוניה-אילנה והדר חברה לביטוח בע"מ, כצדדים שלישיים נוספים.   מרבית העדים נשמעו בפני כב' השופט דוויק ז"ל, והצדדים הסכימו כי מותב אחר ימשיך לדון בתיק מבלי צורך לשמוע מחדש את העדים. למעשה, בפני נשמעה רק עדותו של העד האחרון, מטעם צד ג' מס' 3. 2. נסיבות התאונה במסגרת עבודתה במחלקת הנעליים, שהיתה המצויה בקומה השניה של חנות השק"ם, גילתה התובעת חסרונו של זוג נעליים, ועלה החשד כי הם נגנבו. על פי הנוהלים, היה עליה לדווח להנהלה על החשד לגניבת הנעליים, ועל כן ירדה התובעת לקומה הראשונה, בה מצויים משרדי ההנהלה. הדרך למשרדי ההנהלה עוברת דרך הסופרמרקט, בין דוכני הירקות.   על שארע העידה התובעת (עמ' 37 למטה): "תוך כדי הליכה, כשאני הולכת וחושבת על הנעליים שגנבו לנו, התחלתי להתחלק ותוך אותה שניה, כשראיתי שלא יכולתי להחזיק את עצמי, ראיתי שיש שקית ניילון מתחת הרגל שלי וזה בתוך שניות. מתחת לשקית היתה קליפת קלמנטינה".   התובעת מתארת כי כשהחלה להחליק, לא מצאה דבר להאחז בו, והחליקה כאשר הרגל "הולכת קדימה", כמו סקי, למרחק של 2-3 מטרים. כשנפלה, נחבט ראשה ברצפה, ראשה היה בכיוון המשרדים ורגליה לכיוון מדרגות העליה לקומה שניה (עמ' 51 שורה 11).   בחקירתה הנגדית חזרה התובעת וציינה דבר קיומה של שקית ניילון בגינה החליקה (עמ' 47): "ברגע שהתחלתי להתחלק וראיתי את השקית, ידעתי". ועוד (בעמ' 60 שורה 29): "כהתחלתי להתחלק, באותה שניה, ראיתי את הניילון, הסתכלתי על מה אני מתחלקת". ובהמשך, חוזרת ומשיבה כי "תוך כדי הנפילה, למרות ההפתעה, הסתכלתי וראיתי את הניילון" (עמ' 61 שורה 7).   כשנפלה התובעת, חשה אליה ברוניסלבה (ברוניה) פיכמן, שעבדה גם היא בשק"ם כמנהלת מחלקת כלי בית. ברוניה העידה כי היתה עדת ראיה לתאונה. לדבריה, היא היתה באותה עת בדרכה למשרדי ההנהלה בקומה א' כאשר ראתה את התובעת הולכת מולה, כאילו חוזרת מן המשרדים. "ראיתי שפתאום היא מתחילה ליפול, מתחלקת, על ידה לא היה אף אחד. ראיתי שהרגל שלה היתה קדימה, לא ראיתי בדיוק כי ראיתי שהיא תיכף נופלת".   ברוניה נגשה מיד לתובעת, שהיתה שרועה על גבה וצדה ושמעה אותה אומרת "ניילון, ניילון" (עמ' 8 שורה 22). משנתבקשה לתאר את אופן החלקת התובעת השיבה (עמ' 14 שורות 9-11): "ראיתי אותה מתחלקת ונופלת. לשאלתך אם ראיתי אותה מחליקה לאורך מטרים - זה לא היה כמו שאדם מחליק על סקטים. ראיתי שהיא מתחלקת ונופלת (העדה עושה תנועה של נפילה לאחור). לשאלתך אם היא היתה בתנועה של התחלקות קדימה ואז נפלה או התחלקה בו במקום - אני משיבה שלא הסתכלתי על הרגליים שלה".   לאחר הנפילה, התובעת היתה מטושטשת, צעקה מכאבים "הרגל, הגב". ניסו לשים לה חבילה של שקיות ניילון, כמו כרית, מתחת לראשה ואף שפכו עליה מים, וכל אותה עת שהתה ברוניה לידה והחזיקה לה את היד. למרות שלטענתה מתחת לשקית הניילון היתה קליפת קלמנטינה, היא לא אמרה לברוניה דבר על הקליפה אלא על הניילון בלבד (עמ' 51).    3. לכאורה, נשמעו בבית המשפט שתי עדויות באשר לנסיבות התאונה, שתיהן זהות באשר למקום ארוע התאונה, לידי דוכני הירקות בקומה הראשונה, בדרך למשרדי ההנהלה, אלא שקיימת סתירה משמעותית בין עדותה של ברוניה ועדותה של התובעת, שכן ברוניה העידה כי הלכה לכיוון המשרדים כאשר ראתה את התובעת באה מולה מכיוון המשרדים, ואילו התובעת העידה כי גם היא היתה בדרכה בכיוון המשרדים, הכיצד יכלו איפה, להיות זו מול זו?   משעומתה התובעת עם סתירה זו הסבירה (עמ' 51 שורה 12): "כשהתחלתי להתחלק, עשיתי רונדלה ונפלתי. יכול להיות שאותו רגע ברוניה ראתה אותי". כלומר, התובעת מתארת מצב, בו תוך כדי ההחלקה על השקית, עשתה בגופה סיבוב שלם של 180 מעלות ונפלה כאשר כיוון נפילתה מנוגד לכיוון הליכתה. כשנשאלה כיצד הצליחה לבצע בגופה סיבוב שלם, במעבר הצר בין הדוכנים של הירקות, מעבר שרוחבו היה כ- 80 ס"מ (עמ' 57 שורה 16), הסבירה: "כשהתחלתי להתחלק, התחלתי ברוחב צר, וכשהתחלקתי ועשיתי את הרונדלה, היה כבר מקום פתוח" (עמ' 57 שורה 28). התובעת גם לא ידעה לתת הסבר, הכיצד כאשר נפלה, והיתה במרחק של 10-20 ס"מ מדוכן הירקות שלידו עברה, לא הושיטה ידה להאחז בו כדי למנוע את נפילתה (עמ' 70 שורה 19).   זאת ועוד, ברוניה העידה כי ראתה את התובעת לפני הנפילה וכי הסתכלו זו על זו (עמ' 14 שורה 7), ואילו התובעת לא ראתה את ברוניה אלא לאחר הנפילה (עמ' 74 שורה 23), למרות שהסתכלה ישר בכיוון הליכתה (עמ' 60 שורה 24). ברוניה ראתה את התובעת נופלת עם רגל מושטת קדימה, ואילו התובעת מתארת מצב שבו עשתה תוך כדי נפילתה סיבוב של 180 מעלות. הנפילה הסיבובית כלל לא מוזכרת על ידי ברוניה, אלא מתוארת, ואפילו הודגמה בבית המשפט, צורת נפילה לאחור.    4.                   לא שמעתי את העדויות, ולא התאפשר לי להתרשם ממהימנותן של העדות, ואין לי אלא להתרשם מן העדויות כפי שהן משתקפות בפרוטוקול. שאלתי עצמי, אם לאור הסתירות בין עדות התובעת ועדת הראיה מטעמה, יש מקום לקבל את גירסתן לנסיבות אירוע התאונה, או לדחותה?   ב"כ התובעת מיישב את הסתירות בין העדויות בנפילה הסיבובית של התובעת. הנני מתקשה לקבל הסבר זה, ונראה לי כי סיפור "הרונדלה" כלשונה, שעשתה התובעת בנפילתה בא לעולם אך ורק כדי ליישב את הסתירה בין עדות ברוניה לעדות התובעת באשר לכיוון הליכתן עובר לתאונה. יחד עם זאת, לצורת הנפילה של התובעת, עם נפלה עם רגל מושטת קדימה או עשתה "רונדלה" כלשונה, אין כל חשיבות ומשמעות לעניין שאלת האחריות.    5. השאלה המרכזית העולה מן הנסיבות היא, מה היתה סיבת החלקתה ונפילתה של התובעת? שכן, אין מחלוקת על עצם ארוע הנפילה, במקום שבו תוארה הנפילה על ידי התובעת ועל ידי ברוניה, שכן ישנם עדים נוספים שהעידו כי מצאו את התובעת שוכבת על הרצפה ליד דוכני הירקות, במעבר לכיוון משרדי ההנהלה: הגב' הלפרין מלכה שאף הזמינה את האמבולנס שפינה את התובעת (עמ' 93 שורה 9), הגב' קוסטין אוגניה, שגם העידה כי מצאה את התובעת על הרצפה וברוניה לידה מניחה דבר מה מתחת לראשה (עמ' 96 שורה 26).   אין איפוא, ספק בדבר הנפילה. אין גם ספק כי ברוניה הגיעה מיד לאחר הנפילה לתובעת, ואף ניסתה לטפל ולתמוך בה, עד שפונתה על ידי אמבולנס לבית החולים. עדותה בנקודה זו נתמכה על ידי עדותה של גב' קוסטין. אך הנני מסופקת אם ברוניה ראתה את התרחשות הנפילה עצמה. בהגינותה הודתה כי לא ראתה מה הדבר שגרם לנפילת התובעת (עמ' 20 שורה 12), ואף לא חפשה לראות מה גרם לנפילה (עמ' 15 שורה 7). עדותה של ברוניה נועדה לתמוך בגירסתה של התובעת כי החליקה על שקית ניילון, בכך ששמעה את התובעת ממלמלת לאחר הנפילה "ניילון, ניילון".   גירסת ההחלקה על הניילון מופיעה גם בטופס ההודעה על התאונה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לדמי פגיעה, שהוגש במסגרת תיק הביטוח לאומי (ת11/), ובו נרשם על ידי מי מעובדי השק"ם שבאו לביתה של התובעת להחתימה על הטופס כי: "בזמן העבודה בדרך מהמחלקה למשרד, עברתי דרך מח' ירקות התחלקתי ונפלתי (התחלקתי על שקית ניילון עם/על (מילה לא ברורה - א.ז.) קלמנטינה)". אלא שכאן מובאת למעשה גירסה מעט שונה לנסיבות התאונה, והשוני מלמד על אי וודאות מצד התובעת על נסיבות התאונה. טופס זה מולא כשלושה שבועות לאחר התאונה, ובו לראשונה מופיעה הטענה כאילו ההחלקה קשורה גם לקלמנטינה. בחקירתה לעניין זה, שוב מסרה התובעת גרסאות מנוגדות. פעם אחת העידה, כי השקית היתה מעל לקליפת הקלמנטינה (עמ' 37 שורה 27) ופעם אחרת העידה כי "קודם קליפת קלמנטינה ואחר כך שקית ניילון" (עמ' 71 שורה 18), דהיינו: כי הקליפה היתה מעל השקית.   עוד יש לציין, כי קיומה של קליפת קלמנטינה, מעל או מתחת לשקית עליה לטענתה החליקה התובעת, לא הוזכר גם בתצהיר התשובות לשאלון (תשובה 34ב' בנ5/).    5.                   כך או כך, הנני מתקשה להבין כיצד הצליחה התובעת, תוך כדי נפילתה הפתאומית והמפתיעה, להסתכל מתחת לרגליה ולהבחין גם בשקית הניילון וגם בקליפת הקלמנטינה כגורמות להחלקתה. תהליך נפילתה של התובעת, על פי תיאורה, הינו מעשה להטוטים לכשעצמו, החלקה עם רגל קדימה, לאורך 2-3 מ' תוך עשיית סיבוב שלם (רונדלה), ובכל התהליך הזה, מצליחה התובעת להסתכל ולהבחין גם בשקית הניילון וגם בקליפת הקלמנטינה הנמצאת מתחת לרגליה!   הנלמד מניתוח עדותה של התובעת הוא, כי למעשה התובעת לא יכלה לראות את גורם ההחלקה תוך כדי נפילתה, ולמעשה לא היתה לה כל ידיעה מדוע החליקה ונפלה. התובעת נחבלה קשות מאד בנפילה, שברה את עצם הירך וגם נחבטה בראשה ברצפה. ברוניה העידה כי מצאה את התובעת חיוורת ולבנה, מטושטשת ומעין מעולפת, וכששבה מ"עילפונה" צעקה מכאבים. בנסיבות אלו, אני מתקשה לקבל את גרסת התובעת וברוניה, כי התובעת מצאה לנכון ברגעים אלו ממש לציין כי היה במקום ניילון ובגינו נפלה. הימצאותה של שקית ניילון עליה דרכה, או אף קליפת קלמנטינה, בטופס ההודעה למוסד לביטוח לאומי, נועדו כדי למצוא בדיעבד "אשם" לנפילה.   כאמור, לא נפלה בידי הזכות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדה, אך העברת דבריה דרך מבחן ההגיון והשכל הישר מובלני למסקנה, כי קיימת מידה רבה של הפרזה והגזמה בעדותה, עד כדי שלא ניתן לבסס עליהם גירסה. למעשה, משקבעתי כי העדה ברוניה לא ראתה את נסיבות התרחשות התאונה, ומשזו העידה כי אינה יודעת את סיבת הנפילה, נותרה גירסתה של התובעת, בדבר החלקה על שקית ניילון ו/או קליפת קלמנטינה בבחינת עדות יחידה של בעל דין. לאור פריכות הגירסה, חוסר הגיונה הפנימי, והעדר כל תימוכין חיצוניים לעדות, לא מצאתי לנכון לבסס ההכרעה במשפט על עדותה של התובעת, לאור סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971.    7. בנקודה זו ראוי לציין, כי איש מן הנוכחים שהתקהלו במקום הנפילה לאחר התאונה, לא הבחין לא בשקית ניילון ולא בקליפת קלמנטינה. לא ברוניה, שהעידה כי לא ראתה על הרצפה כלום (עמ' 25), לא גב' אוגניה קוסטין שהעידה כי: "לא ראיתי באיזור ששכבה שום דבר" (עמ' 96 שורות 26-27), ובהמשך העידה כי למיטב זכרונה, הרצפה היתה נקיה (עמ' 99 שורה 28), ואף לא גב' מלכה הלפרין, שהעידה כי לאחר שהוזעקה ממשרדה אל התובעת "כאשר הגעתי למקום הרצפה היתה נקיה ולא ראיתי כל ניילון על הארץ" (עמ' 93 שורה 20-21).    8. אשר על כן, אין לי אלא לקבוע כי התובעת לא הצליחה להרים את נטל הראיה המוטל עליה להוכיח כי סיבה או גורם ספציפי מיוחד, גרמו לנפילתה. נפילה לכשעצמה הינה מסיכוני היום-יום, ואין בה לכשעצמה להצביע על קיומו של מפגע או מעשה רשלנות של מאן דהוא. וכפי שפסק בית המשפט בע"א 431/87 בן שושן נ' אוניות משא "אל-ים" בע"מ, תק-על 89(3) 871: "החלקה לכשעצמה היא ניטרלית ואיננה מצביעה על קיום רשלנות מחד או על קיום מפגע מאידך. במצב כזה נשאר נטל ההוכחה על התובע שטוען לרשלנות מצד הנתבעים".   ואין אלא לחתום בדברים הידועים מע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד ל"ז(1) 113:"חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזק, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין.. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק. הנפילה או ההחלקה היא תופעה רגילה בחיים.. אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום".    9.                   משלא הרימה התובעת את הנטל להוכיח קיומו של גורם ספיציפי בגינו נפלה, עסקינן בנפילה שהיא חלק מסיכוני היום-יום, המתרחשת לעיתים להולכים בדרך, ללא כל סיבה מיוחדת, ואין בגינה להטיל אחריות על מי מן הצדדים.   דין התביעה, איפוא, להידחות.   בנקודה זו הנני מבקשת לשבח את ב"כ הצדדים על סיכומיהם המלומדים, ניתוח העדויות המאלף והאסמכתאות שהביאו, שסייעו בידי להגיע להכרעה.   יחד עם זאת, תוך התחשבות בתהליך הארוך של ניהול המשפט, ובנזק החמור לכשעצמו שנגרם לתובעת, לא אכביד עליה בהוצאות שאטיל, והנני מחייבת את התובעת לשאת בהוצאות כל אחד מן הנתבעים והצדדים השלישיים בסך 2,000 ש"ח ומע"מ כל אחד.    תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה