פיטורים ללא סיבה בטלפון

התובע טען כי פוטר מעבודתו בנתבעת ללא כל סיבה ובאופן פתאומי בשיחה טלפונית. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורים ללא סיבה בטלפון: 1. התביעה שבפנינו עניינה עתירתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. 2. הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת ביבוא ושיווק לוחות שיש, מכונות וחומרים שונים. התובע, בן משפחה של מנכ"ל הנתבעת, עבד אצל הנתבעת כסוכן מכירות עד לפיטוריו. מועד תחילת העסקתו וסיום העסקתו בנתבעת שנויים במחלוקת. 3. ההליכים בפני הערכאות השונות ביום 13.7.03 הגיש התובע תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים (תיק דמ 5030/03). עוד באותו היום הגיש התובע תביעות לתשלום שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית ותשלום דמי הבראה (תיק דמ 5031/03). ביום 29.7.03 הגישה הנתבעת כנגד התובע תביעה כספית ע"ס 158,760 ש"ח בבית משפט השלום בראשון לציון (תיק ת.א. 4295/03) בגין נזקים שנגרמו לה עקב מעשי גזל וגניבה שביצע, לטענתה. ביום 16.12.03 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה בתיקים דמ 5030/03 ודמ 5031/03, בפני כב' הרשם אורגיל (כתוארו אז). ביום 11.2.04 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה וביום 28.6.04 ניתנה החלטה בדבר ביטול פסק הדין שניתן. ביום 3.8.04 הוגש כתב הגנה. בדיון שהתקיים ביום 16.1.05, הוחלט על העברת ההליך ממסלול של דיון מהיר למסלול דיון רגיל, בשים לב לשאלות העובדתיות והמשפטיות הטעונות הכרעה בו וכן היקף הראיות הנדרשות לשמיעה. בהתאם לבקשות ב"כ הצדדים, ההליכים בפני בית הדין עוכבו לתקופה שמחודש 1/06 ועד לחודש 3/10, היינו למשך תקופה של כשלוש שנים וחצי , בשל ניהול הליכים במקביל בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי. ביום 11.3.08 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בראשל"צ בתיק ת.א 4295/03 (על ידי כב' השופט מנהיים) במסגרתו נדחתה תביעת הנתבעת כנגד התובע. ביום 14.5.09 ניתן פסק דין משלים בתיק ת.א. 4295/03 בעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי - מרכז ובהסכמת הצדדים הושאר פסק הדין המקורי על כנו. ביום 7.2.10 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט שילה) את הערעור שהגישה הנתבעת על פסק דינו של בית משפט השלום בראשל"צ (תיק ע"א 5222-04-08). בעקבות הודעת ב"כ התובע מיום 15.3.10 בדבר סיום ההליכים בפני בתי המשפט האזרחיים, נתבקשה עמדת הצדדים באשר להמשך ההליכים בפני בית הדין. לאחר שהתקיים דיון בתיק ביום 19.9.10 והתקבלו טיעוני הצדדים לעניין אופן ניהול המשך ההליך, הוחלט ביום 11.4.11 כי אין מקום לנהל הוכחות בתיק וכי ב"כ הצדדים יגישו סיכומים בכתב. סיכומי התובע הוגשו ביום 2.11.11 וסיכומי הנתבעת הוגשו ביום 12.2.12. טענות הצדדים 4. לטענת התובע, הוא עבד אצל הנתבעת כסוכן מכירות, מיום 13.6.02 ועד לפיטוריו ביום 1.7.03, היינו במשך תקופה של כ- 12.5 חודשים. התובע טען כי פוטר מעבודתו בנתבעת ללא כל סיבה ובאופן פתאומי בשיחה טלפונית. לטענתו, עקב פיטוריו זכאי הוא לפיצויי פיטורים בסך 7,500 ש"ח וכן לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בנוסף טען התובע כי לא שולם לו שכר עבודה בגין חודש יולי 2003 ועל כן עתר לתשלום סך של 5,280 ש"ח בצירוף פיצויי הלנת שכר. עוד טען התובע כי לא שולמה לו במהלך עבודתו חופשה שנתית ועל כן עתר לתשלום פדיון 12 ימי חופשה בסך של 2,436 ש"ח. כמו כן טען התובע כי הנתבעת לא שילמה לו במהלך תקופת עבודתו דמי הבראה ועל כן עתר לתשלום סך של 1,550 ש"ח כפדיון דמי הבראה. 5. לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים הן מן הטעם שפוטר על רקע מעשי גניבה ובעיות משמעת חמורות נוספות, דבר השולל את זכאותו לפיצויי פיטורים, והן מן הטעם שלא עבד אצלה בתקופה הנדרשת על פי דין, כי אם 11 חודשים בלבד. באשר לתביעה לפיצויי הלנה טענה הנתבעת כי היה וייפסק כי היא חייבת לתובע כספים כלשהם, הרי שאלו לא שולמו לו בגין מחלוקת אמיתית בינה לבינו בדבר זכאותו לפיצויים בשל מכלול מעשיו. הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לתשלום שכר עבודה וכי מכל מקום, זכאית היא לקזז מכל סכום שמגיע לו, אם ייקבע כך, את סכום הנזקים שגרם לה במעשיו. עוד טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לפדיון חופשה ופדיון הבראה. לטענת הנתבעת, התובע קיבל את מלוא ימי החופשה המגיעים לו ואף מעבר לכך, שכן בהיותו קרוב משפחה של מנכ"ל הנתבעת, נטל חופשות מבלי שאלו נוכו משכרו. בנוסף טענה הנתבעת כי התובע חייב לה כספים רבים בגין הלוואות שנטל ולא השיב וכי לחלופין, זכאית היא לקזז מכל סכום המגיע לו את סכום הנזקים שגרם לה במעשי הגזל שביצע. דיון והכרעה פיצויי פיטורים 6. אין חולק כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת. השאלה המרכזית העומדת בפנינו היא באם זכאי התובע לפיצויי פיטורים עקב פיטוריו. לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים משני טעמים: האחד, משלטענתה התובע פוטר על רקע של מעשי גזל וגניבה שביצע ובעיות משמעת אחרות, דבר השולל את זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים. השני, משלטענתה, התובע עבד אצלה 11 חודשים בלבד בטרם פוטר, כך שלא מתקיים בו תנאי הסף על פי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, לקבלת פיצויי פיטורים. האם התובע פוטר בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים? 7. הנתבעת, כאמור, טענה כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים לאור הוראת סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים שכותרתו "פיטורים ללא פיצויים מכוח פסק דין" קובע כי: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע;..." יש לבחון, אפוא, אם פיטורי התובע היו בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. 8. הנתבעת טענה כי התובע פוטר בשל מעשי גניבה וגזל שביצע מחצריה ובעיות משמעת אחרות. בגין מעשי הגניבה והגזל הנטענים (גניבה של לוחות שיש ודבקים שונים) הגישה הנתבעת תביעה כנגד התובע בתיק ת.א. 4295/03 בפני בית משפט השלום בראשל"צ. בפסק דינו של בית משפט השלום מיום 11.3.08 (כב' השופט מנהיים) נקבע מפורשות כי הנתבעת בתיק דנן (התובעת שם) לא עמדה בנטל להוכיח את מעשי הגניבות להן טענה (פסק הדין צורף כנספח 4 להשלמת טיעון לעניין אופן המשך ההליך). בפסק דין משלים שניתן ביום 14.5.09 בתיק ת.א. 4295/03 (כב' השופט מנהיים) בעקבות ערעור שהוגש על פסק הדין, הוחלט כי פסק הדין המקורי בעינו עומד (פסק הדין המשלים צורף כנספח 5 להשלמת הטיעון). ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"א 5222-04-08 בפני כב' השופט אילן ש' שילה) נדחה ביום 7.2.10 (פסק הדין צורף כנספח 6 להשלמת הטיעון). מהאמור עולה כי טענת הגזל והגניבה נבחנה על ידי שתי ערכאות, הן בית משפט השלום בראשל"צ והן בית המשפט המחוזי, ושתי הערכאות קבעו כי מעשי הגניבה והגזל לא הוכחו. 9. מעבר לאמור, בפסק דינו של בית משפט השלום נקבע כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת ביום 19.6.03, מועד בו טרם ידעה הנתבעת (התובעת שם) מפי העד מר נזמי על הגניבה הנטענת של לוחות השיש (עמ' 4 לפסק הדין, ש' 16-17). כמו כן, יש ליתן משקל לכך שבמכתב הפיטורים שנמסר לתובע נכתב כי הסיבה לפיטורים היא "אי התאמה למערכת" (ר' נספח 1 להשלמת הטיעון מטעם התובע) ולא הוזכרה ולו במילה טענת הגזל והגניבה, אשר סביר כי בשל חומרתה, היתה מוזכרת במכתב סיום ההעסקה, על אחת כמה וכמה משזמן קצר לאחר מכן, הוגשה על ידי הנתבעת תביעה כספית ע"ס כ- 160,000 ש"ח בגין אותה גניבה נטענת. לאור האמור, טענת ההגנה של הנתבעת לפיה התובע פוטר על רקע מעשי גזל וגניבה שביצע - לא הוכחה בכל אופן. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובע פוטר גם על רקע "בעיות משמעת אחרות", אולם מלבד העלאת טענה כללית זו לא פורטו בעיות המשמעת הנטענות וממילא לא הוכחו. 10. לאור האמור, משלא הוכח כי התובע ביצע את מעשי הגזל והגניבה הנטענים ומשלא הוכח כי פוטר בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, נדחית טענת ההגנה של הנתבעת בעניין אי זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים. האם יש לשלול מהתובע פיצויי פיטורים על רקע תקופת העסקתו בנתבעת? 11. טענת הגנה נוספת של הנתבעת היא כי התובע לא עבד אצלה במשך שנה, כך שאין הוא זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים המתנה את הזכאות לפיצויי פיטורים בעבודה של "שנה אחת ברציפות". התובע טען בכתב התביעה כי עבד אצל הנתבעת מיום 13.6.02 ועד ליום 1.7.03, היינו במשך תקופה של 12.5 חודשים. הנתבעת מנגד טענה כי התובע עבד אצלה מיום 15.7.02 ועד ליום 19.6.03, היינו במשך 11 חודשים וחמישה ימים. 12. הנטל להוכחת מועד תחילת העבודה וסיומה מוטל על התובע (דב"ע נו/ 296-3 ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, ל(1) 57). התובע לא הציג כל אסמכתא להוכחת תקופת העבודה הנטענת על ידו. לא זו אף זו, בהליך שהתקיים בפני בית משפט השלום נקבע באופן מפורש כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת ביום 19.6.03 (ר' פסקה 7 לפסק הדין בתיק ת.א. 4295/03), דבר התואם את גרסת הנתבעת באשר למועד סיום העסקתו. לאור האמור, משהתובע לא השכיל להוכיח אחרת, קובעים אנו כי התובע הועסק בנתבעת מיום 15.7.02 ועד ליום 19.6.03, היינו במשך 11 חודשים וחמישה ימים. 13. סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים קובע אמנם כי הזכאות לפיצויי פיטורים מותנית בעבודה של "שנה אחת ברציפות". עם זאת, בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים נקבע כי: "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי-פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים." על הנתבעת מוטל אפוא הנטל להוכיח כי פיטורי התובע זמן קצר לפני תום שנת העבודה הראשונה, לא נעשו על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. 14. במקרה דנן הנתבעת טענה כי פיטרה את התובע על רקע מעשי הגזל והגניבה שביצע בחצריה. כפי שפורט בהרחבה לעיל, טענה זו לא הוכחה והנתבעת אף לא הצביעה על כל סיבה אחרת לפיטורי התובע. משכך, הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש בסעיף זה ואף אם התובע לא השלים שנת עבודה מלאה בנתבעת, אין בכך כדי לפגוע בזכאותו לפיצויי פיטורים. 15. הנתבעת לא טענה דבר באשר לסכום פיצויי הפיטורים שנתבע, ועל כן קובעים אנו כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 7,500 ש"ח. שכר עבודה 16. התובע טען לזכאותו לשכר עבודה בגין חודש יוני 2003 בסך של 5,280 ש"ח. הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לשכר עבודה בכלל ובפרט משהיא זכאית לקזז ממנו כל סכום בשל מעשיו. טענת ההגנה והקיזוז של הנתבעת בסעיף זה מתבססת, אפוא, על מעשי הגזל והגניבה הנטענים, אשר כאמור לא הוכחו. 17. לאור האמור, משהנתבעת לא הוכיחה שהתובע קיבל שכר עבודה בגין חודש יוני 2003 או כי היא זכאית לקזז סכום כלשהו מהשכר הנתבע, יש לחייבה בתשלום שכר עבודת התובע בגין חודש יוני 2003. עם זאת, התובע תבע שכר עבודה בגין חודש יוני במלואו בעוד על פי פסק דינו של בית משפט השלום התובע פוטר ביום 19.6.03, כך שלמעשה התובע עבד בחודש יוני 19 ימים בלבד. 18. התובע זכאי אפוא לשכר עבודה בגין 19 ימים בחודש יוני 2003 בסך של 3,344 ש"ח (19/30 ימים X 5,280 ש"ח). פדיון חופשה 19. התובע טען כי לא שולמו לו דמי חופשה במהלך תקופת עבודתו ועתר לתשלום פדיון חופשה בסך של 2,436 ש"ח עבור 12 ימי חופשה. הנתבעת טענה כי התובע קיבל את מלוא ימי החופשה המגיעים לו ואף מעבר לכך, שכן בהיותו קרוב משפחה של מנכ"ל הנתבעת, נטל חופשות מבלי שאלו נוכו משכרו. 20. על פי הוראת סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 ובהתאם לפסיקת בתי הדין, נטל הראיה כי מלוא החופשה השנתית ניתן בפועל לעובד, מוטל על המעביד, אשר מחוייב לנהל פנקס חופשה. הנתבעת לא הציגה בפני בית הדין פנקס חופשה ו/או כל מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד כי התובע ניצל ימי חופשה במהלך עבודתו, כנטען על ידה. 21. משכך, הנתבעת לא הוכיחה כי התובע ניצל ימי חופשה במהלך תקופת עבודתו והיא תחוייב בתשלום פדיון מלוא ימי החופשה שנתבעו על ידי התובע (12 ימים) בסך של 2,436 ש"ח. דמי הבראה 22. התובע טען כי לא שולמו לו דמי הבראה במהלך תקופת עבודתו ועתר לתשלום סך של 1,550 ש"ח בגין דמי הבראה. 23. על פי הוראות צו ההרחבה הכללי באשר לתשלום דמי הבראה, תנאי מקדמי למחויבות המעסיק לשלם דמי הבראה, הינו השלמת שנת עבודה קלנדרית אצל אותו מעסיק ואין בצו ההרחבה הוראה מקבילה להוראת סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים. כפי שקבענו לעיל, התובע הועסק על ידי הנתבעת מיום 15.7.02 ועד ליום 19.6.03, היינו במשך תקופה של 11 חודשים וחמישה ימים. 24. בנסיבות אלה, משהתובע לא השלים שנת עבודה קלנדרית אצל הנתבעת, הרי שאין הוא זכאי לדמי הבראה ודין התביעה לפדיון דמי הבראה להידחות. פיצויי הלנה 25. סעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע: " (א) לשכר מולן יווסף הסכום הגבוה מבין אלה (להלן - פיצוי הלנת שכר): (1) בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה - החלק העשרים מהשכר המולן, ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו - החלק העשירי מהשכר המולן; (2) הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של השכר המולן והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבתקופה האמורה; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי. (ב) פיצוי הלנת שכר יהיה לכל דבר, פרט לענין סעיף זה, חלק משכר העבודה." סעיף 20 לחוק הגנת השכר שכותרתו "פיצויי הלנת פיצויי פיטורים" קובע: "(ב) יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם; פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה כדלקמן: (1) שולמו פיצויי הפיטורים בתקופה שבין היום הששה עשר לבין היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם - הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו; (2) שולמו פיצויי הפיטורים לאחר היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם - הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולמו פיצויי הפיטורים; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי." בהתאם לסעיף 18 לחוק הגנת השכר, לבית הדין נתונה הסמכות להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה - "אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". סעיף 20(ד) לחוק מחיל את הוראות סעיף 18 לחוק גם על הלנת פיצויי פיטורים וקובע כי לבית הדין סמכות להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה: "(1) חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין; (2) חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עובד ומעביד; (3) הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעביד לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לענין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם." 26. בתי הדין חזרו בפסיקתם לא אחת על כך שמטרתם של פיצויי ההלנה היא ענשית - הרתעתית, ואין מטרתם העשרת התובע. כמו כן נפסק כי לבית הדין שיקול דעת נרחב בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם וכי עליו להביא בחשבון מספר שיקולים בעת פסיקת או הפחתת סכום פיצויי ההלנה.   בע"ע 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ נ' מירב בן הלל, עבודה ארצי, כרך ל"ג (84), 23, נקבע, בין היתר:   "פסיקת פיצויי הלנה היא בשיקול דעת בית הדין, בהפעלת שיקול דעת זה צריך בית הדין, להביא בחשבון מחד את מטרת פסיקת פיצויי ההלנה, שהיא הרתעת מעבידים מלהלין שכרם של עובדים, ומאידך את שיעורם הגבוה של פיצויים אלה, שהביא לכך שכונו ע"י הפסיקה "סנקציה מעין עונשית" סנקציה דרקונית, "כדור שלג", פיצויי IN TEROREM... על בית הדין למצוא, איפוא, את האיזון הנכון שבין גורם ההרתעה מחד לבין הטלת מעמסה בלתי פרופורציונית על המעסיק מאידך, ספק ביחס למגמה זדונית של המעסיק בעיכוב תשלום, צריך להתפרש לקולה, כלומר הנטייה היא לפסוק פיצויי הלנה מופחתים, אך הכל בהתאם לנסיבות".   27. בענייננו, הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי היה וייפסק כי היא חייבת לתובע כספים כלשהם, אין לפסוק כנגדה פיצויי הלנה משכספים אלו לא שולמו בשל מחלוקת אמיתית בינה לבין התובע בגין מכלול מעשיו, כשבכך כיוונה למעשי הגניבה והגזל שייחסה לתובע. כמפורט לעיל, בגין מעשי הגניבה והגזל הנטענים הגישה הנתבעת תביעה לבית משפט השלום בראשל"צ (תיק ת.א. 4295/03). בפסק הדין של בית משפט השלום מיום 11.3.08 נקבע מפורשות כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את מעשי הגניבה הנטענים. בנוסף נקבע בפסק הדין כי התובע פוטר ביום 19.6.03. ביום 14.5.09 ניתן פסק דין משלים על ידי בית משפט השלום בו נקבע כי פסק הדין המקורי בעינו עומד וביום 7.2.10 דחה בית המשפט המחוזי - מרכז את הערעור שהוגש על פסק הדין (ע"א 5222-04-08). 28. בדיון שהתקיים בפני ראש המותב ביום 19.9.10, הומלץ לנתבעת לשלם לתובע את סכומי התביעה כפי שנפסקו בזמנו בפסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, כשכבר במועד זה הדגיש בית הדין בפני הנתבעת כי עילת ההגנה היחידה שנטענה בכתב ההגנה - עילת הגזל שיוחסה לתובע - נדחתה על ידי שתי ערכאות בהליך האזרחי שנוהל בין הצדדים. אמנם המלצת בית הדין לפשרה לא התקבלה על ידי ב"כ התובע ומשכך אף לא נשקלה על ידי הנתבעת, אולם כבר במועד זה, זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולשכר עבודה (לכל הפחות עד ליום 19.6.03) לא היתה שנויה עוד במחלוקת של ממש. על אף האמור, הנתבעת בחרה שלא לשלם לתובע את הסכומים הנתבעים בגין פיצויי פיטורים ושכר עבודה. בנסיבות המתוארות, סברנו כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר בשיעור של 25% מהקבוע בחוק, ממועד קיום הדיון בו הומלץ לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הנתבעים נוכח דחיית טענת ההגנה שלה ביחס לשני הרכיבים (יום 19.9.10), ועד למועד התשלום בפועל. באשר לתקופה שממועד סיום העסקת התובע (19.6.03) ועד למועד קיום הדיון (19.9.10) סברנו כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הסכומים שנפסקו בגין פיצויי פיטורים ושכר עבודה. סוף דבר 29. התביעה מתקבלת ברובה.   30. בהתאם לכך תשלם הנתבעת לתובע, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה, את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך של 7,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.6.03 ועד ליום 19.9.10 ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 25% מהקבוע בחוק, מיום 19.9.10 ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. ב. שכר עבודה בסך של 3,344 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.6.03 ועד ליום 19.9.10 ופיצויי הלנת שכר בשיעור של 25% מהקבוע בחוק, מיום 19.9.10 ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. ג. פדיון חופשה בסך של 2,436 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.6.03 ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. 31. בשים לב להליכים שנוהלו (ללא דיון הוכחות) ולתוצאה דלעיל, תישא הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ש"ח, שישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע.   32. בנוסף תישא הנתבעת במישרין בתשלום אגרה נדחית, ככל שחלה. 33. בית הדין מתנצל על העיכוב במתן פסק הדין, אשר נבע מסיווג לא נכון של התיק במערכת נט-המשפט. טלפוןפיטורים