קצבת שארים תאונת דרכים

התביעה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת דרכים. לתובעים שולמה קצבת שארים. לפיכך, יש לנכות מהסכום המפורט לעיל את תגמולי המל"ל אשר קיבלו התובעים. מנספח ב' לסיכומי הנתבעים עולה, כי שולמה גמלה בסך 642,867 ₪ נכון ליום 27.5.10. סכום זה משוערך להיום הינו 696,731 ₪. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ניכוי קצבת שארים בתיק מוות בתאונת דרכים: רקע ותמצית טענות הצדדים לפני תביעה לפיצוי בעקבות פטירת המנוח בתאונת דרכים מיום 23.10.2005. מכתב התביעה עולה, כי ביום 23.10.05 בשעה 12:00 או בסמוך לכך בעת שהמנוח ז"ל (להלן: "המנוח"), יליד 20.12.59, נסע בכביש 77 בין צומת בית רימון לצומת רמת הייב הרכב בו נהג סטה לכיוון המעקה וארעה תאונת דרכים במסגרתה קפח המנוח את חייו. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. התובעים 1-5 הם ילדיו של המנוח. התובעת מס' 6 הינה אשתו של המנוח. התובעים מס' 7-8 הם הורי המנוח והתובע מס' 9 הוא עזבון המנוח. הנתבעים הינם חברה לביטוח ותאגיד הפועל על פי דין. מכתב התביעה עולה, כי השניים ביטחו את הרכב והשימוש בו בפוליסת ביטוח חובה אשר הייתה בתוקף במועדים הרלוונטיים. התובעים טוענים, כי עם מות המנוח נותרו התובעים 1-5 ללא דמות אב וללא מקור תמיכה, פרנסה ודאגה. התובעת מס' 6 נותרה ללא בעל תומך ומפרנס והתובעים מס' 7 ו-8 נותרו ללא תמיכה או עזרה. לטענתם, בחייו עבד המנוח ופרנס את משפחתו ודאג לכל צרכיהם. כן טוענים, כי המנוח טיפל בתובעים וכי חלקם קטינים התלויים בו באופן מוחלט ברוב פעולות היום יום. עם מות המנוח אבד לתובעים מקור תמיכתם היחיד. התובעים ציינו, כי התובע מס' 3 סובל מנכות רצינית מלידה בשל פיגור שכלי וגופני על רקע נוירו- אורגני למוח. לטענתם, המנוח דאג לטפל בו באופן מיוחד לאור המגבלות מהם סבל מלידה. עוד טוענים, כי המנוח דאג לצורכי התובעים מס' 7 ו-8 וטיפל בהם ברוב שעותיו לאחר העבודה. התובעים טוענים, כי אלמלא התאונה הם היו נהנים מתמיכת המנוח עד סוף ימי חייהם. בהמשך טענו, כי התובעים 1-5 היו נהנים מתמיכת המנוח ועזרתו עד גיל 23 לפחות והתובעת מס' 6 הייתה נהנית מתמיכתו ועזרתו עד סוף ימי חייה. לטענתם, מלבד הפסד הכנסות המנוח הם סובלים מאובדן שירותי אב, בעל ובן. לטענת התובעים, הם זכאים לפיצוי בגין הפסד תמיכה, הפסד טיפול ועזרה, אובדן האהבה והחום, הטיפול, החינוך ושירותי אב. עוד טוענים התובעים, כי עד למותו היה המנוח עצמאי בעל מסעדה והשתכר 10,000 ₪ לחודש, בממוצע. לטענתם, אלמלא התאונה היה מתקדם בעבודתו ומשכורתו הייתה גדלה. עוד הם טוענים, כי שיעור השתכרות המנוח עלה על גובה ההשתכרות עליו הצהיר וכי במסגרת השבת המצב לקדמותו יש לפצותם בהתאם לנזק האמיתי שנגרם להם. לטענם, בפועל השתכר המנוח 20,000 ₪ לחודש. התובעים עותרים לפיצוי בגין הפסד ממון בעבר ובעתיד, הפסד שירותי אב, אובדן שירותי ותמיכה של בן, הוצאות לוויה, מצבה ואבל וכאב וסבל. לטענתם, על הנתבעים מוטלת החובה לפצותם בגין נזקיהם. הנתבעים טוענים, כי כל אחד מהם נושא בחלקו היחסי בלבד. הנתבעים מכחישים את כל טענות התובעים. כן טוענים, כי אין בידי התובעים לתבוע הן כעיזבון והן כתלויים. לטענתם, הפיצוי בגין כאב וסבל הינו לעיזבון בלבד. הנתבעים מכחישים את הנזקים הנטענים וטועים, כי הסכומים המפורטים בכתב התביעה מוגזמים ומופרכים. לטענתם, המנוח לא תמך בתובעים מס' 7-8 ולכן אין מקום לפצותם. לטענת הנתבעים, התובעים לא פעלו לשם הקטנת נזקיהם. עוד טוענים, כי מכל סכום שייפסק לתובעים יש לנכות סכומים שהם זכאים לקבל על פי חוק. ראיות מטעם התובעים הוגשה חוות דעת של רואה החשבון ואיל כריים (להלן: "כריים"). כרים העיד על האמור בחוות דעתו. כן העידה הגב' אורנה כוכבא (להלן: "כוכבא"). הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון ומסקנות בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לגובה הכנסת המנוח טרם פטירתו. במסגרת כתב התביעה טוענים התובעים, כי התובע, אשר היה עצמאי, השתכר מעל סכום עליו הוא הצהיר. לטענתם, הוא השתכר 20,000 ₪ לחודש ועל בסיס הסכום האמור יש לפצותם, כדי להשיב את המצב לקדמותו. ברי, כי על כתפי התובעים מוטל הנטל להוכיח טענתם האמורה. עליהם להוכיח, כי קיים פער בין סכום השתכרות המנוח לבין הסכום עליו הצהיר ומה הייתה הכנסתו טרם פטירתו. בשלב זה אומר, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח טענתם לפיה הייתה לתובע הכנסה בשיעור של כ- 20,000 ₪ טרם פטירתו. התובעים הגישו חוות דעת של רואה החשבון ואיל כריים באמצעותה ביקשו להוכיח טענתם באשר להכנסת המנוח. במסגרת חוות דעתו מופיעה טבלת רווח והפסד הכוללת צפי לשנה קדימה. מהאמור לעיל ביקשו התובעים לגזור את הכנסת המנוח וכפועל יוצא מזה את נזקיהם בגינם הם זכאים לפיצוי. בעדותו אישר כריים, כי בכדי לבחון את חוות הדעת דרושות החשבוניות. נטען בפניו שהחשבוניות לא צורפו לחוות הדעת. בתגובה טען, כי הוא אינו צריך להסתמך על חשבוניות אלא על כרטסת הנהלת חשבונות והוסיף, כי אין לו סיבה לחשוב שהיא לא נכונה (עמ' 11 ש' 25-30). כריים נשאל מה היו דמי השכירות החודשיים ששולמו בעבור המקום בו נוהלה המסעדה והשיב, כי אין לו פה פירוט להוצאות הנהלה וכלליות של העסק, ובין היתר דמי השכירות (עמ' 11 ש' 31-32). נטען בפניו, כי הוא לא הביא את המסמכים מהם ניתן ללמוד שהנתונים בחוות הדעת נכונים. כריים השיב, כי העסק עבד שלושה חודשים וכי לא ניתן ממסמכים של שנה שבה עובדים שלושה חודשים להיכנס לפירוט כזה מדויק. בהמשך טען, כי הוא לקח את ההוצאות של שנת 2004, חילק ב-3 וכך ידע את הוצאות ההנהלה והכלליות שהוגשו למס הכנסה. נטען בפניו, כי המסמכים הרלוונטיים לא הוגשו והוא השיב, כי יגיש את כל הקלסרים. כריים טען, כי הקלסרים נמצאים אצל רואה חשבון שעורך אותם ומגיש למס הכנסה. לטענתו, הם לא היו לפניו (עמ' 12 ש' 3-16). הנה כי כן, לתיק בית המשפט לא הוגשו המסמכים הרלוונטיים ומעדותו של כריים עולה, כי לא כל המסמכים האמורים היו בפניו בעת כתיבת חוות דעתו. ברי, כי יש בכך בכדי לעורר ספק באשר למשקל אשר יש ליתן לחוות דעתו. כאמור לעיל, כריים העיד, כי לקח את ההוצאות של שנת 2004 חילק אותן בשלוש וכך הגיע לסכום הוצאות ההנהלה והכלליות. כריים העיד, כי בשנת 2004 העסק פעל במשך 4 חודשים ובשנת 2005 הוא פעל עד מותו של המנוח (עמ' 12 ש' 17-20). לאור העדות האמורה נטען בפניו, כי העסק פעל במשך 12 חודשים והוא נשאל מדוע הסתמך על שלושה חודשים משנת 2004 בחלק ההוצאות ולא התייחס לשנת 2005. בתגובה טען, כי העסק לא ניהל מאזן בוחן. כריים הוסיף, כי אין חובה לנהל שיטת חשבונות כפולה. כן טען כריים, כי הוא מכיר התנהלות של עסקים מסוג זה ויודע שלא ימצא הרבה מהמסמכים ועל כן הבסיס העיקרי שהונח בפניו היה דו"ח שהוגש למס הכנסה וחתום על ידי רואה חשבון (עמ' 12 ש' 21-28). כריים נשאל האם ניסה לקבל את המסמכים החסרים מרואה החשבון והשיב, כי הקשר שלו עם רואה החשבון היה דרך עורך הדין והוא ניסה לקבל אותם ממנו (עמ' 12 ש' 29-30). כרים העיד, כי לא היה בידי עורך הדין לספק לו את המסמכים שביקש ותחת זאת הוא קיבל דוחות כספיים לשנת 2004, כרטסת הנהלת חשבונות של הלקוח העיקרי המהווה כמעט 70% מהכנסת העסק ושומה של מס הכנסה של אותו עוסק ממנה למד, כי לפני התחלת העסק לא הייתה לו הכנסה (עמ' 13 ש' 4-9). עוד העיד, כי דוח רווח והפסד שהוגש למס הכנסה לא צורף לחוות הדעת אולם התמצית שלו נמצאת והיא החשובה בעיניו (עמ' 13 ש' 12-14). הנה כי כן, כריים חישב את סכום ההוצאות על סמך שלושה חודשים בהם נוהל העסק בשנת 2004. עסקינן בתקופה קצרה ביותר ולא ברור כמה ניתן להשליך ממנה על הוצאות העסק. כמו כן, מעדותו עולה, כי המסמכים הרלוונטיים לא נמסרו לו. אף בכך יש בכדי להשליך על משקלה ומהימנותה של חוות הדעת. כריים העיד, כי מחזור ההכנסות של העסק בשנת 2004 היה 144,239 ₪, כפי שציין בסעיף 8 לשומה, והסכום שנותר כרווח לפני מס הוא 24,178 ₪ (עמ' 13 ש' 15-28). נטען בפניו, כי מהאמור עולה, כי ההוצאה החודשית הממוצעת של העסק הייתה 30,000 ₪. בתגובה טען, כי זה ממש לא מדויק וכי הסכום האמור הינו חלק מעלות המכר של מוצרי מזון שהוכנסו בתור הכנסה וחלק הוצאות הנהלה וכלליות (עמ' 13 ש' 29-32). נטען בפניו, כי העובדה שההוצאות מתחלקות לפרמטרים שונים אינה מלמדת, כי אין עסקינן בהוצאות. במקום להתייחס לטענה זו טען, כי ההוצאות נחלקו כך שכמעט 50,000 ₪ היו הוצאות ישירות ו-70,000 ₪ הוצאות הנהלה וכלליות. לטענתו, הנתון האמור עולה מדווח רווח והפסד של שנת 2004 (עמ' 14 ש' 1-6). הדו"ח האמור לא הוגש לבית המשפט. יתרה מזאת, עסקינן בתקופה קצרה אשר אין בידה ללמד בהכרח על הוצאות העסק. כריים טען, כי כדי לדעת הוצאה ממוצעת צריך לקחת את הסכום של ה- 50,000 ₪ ולחלק ל- 4. לטענתו, אלו ההוצאות הקבועות של העסק שמהן ניתן ללמוד על הוצאה ממוצעת חודשית שאינה תלויה ברמת הכנסה (עמ' 14 ש' 8-10). לטענתו, ההוצאות החודשיות הקבועות הן בממוצע 18,000 ₪ לחודש. לגבי שאר ההוצאות טען כריים, כי אין אפשרות להגיד ממוצע (עמ' 14 ש' 10-11). נטען בפניו, כי בכדי לייצר רווחים נדרשות הוצאות בגין רכישת חומרי גלם, שכר עובדים, הובלת המזון וכו'. כריים טען, כי זה נכנס לתוך עלות המכר. נטען בפניו, כי הוא העיד שבהוצאות הנהלה וכלליות נכנסים עובדים, שכירות, ארנונה, מים וחשמל. כריים אישר טענה זו (עמ' 14 ש' 14-21). נטען בפניו, כי ב- 2005 כשנכנס הלקוח החדש רואים בטבלה שהוא ערך עלייה בהכנסות אולם אין שינוי בהוצאות הנהלה וכלליות. בתגובה טען, כי זה לא צריך להשתנות. כריים נשאל האם העובדה שהעסק גדל ויש יותר הכנסות האם ההוצאות לא גדלות והשיב, כי הוצאות של הנהלה ושכירות לא משתנות. לטענתו, אלו הוצאות קבועות (עמ' 14 ש' 22-27). נטען בפניו כי הוצאות חשמל, שליחויות שלא נעשו על ידי המנוח בעבר הן הוצאות משתנות וכן אולי הוא צריך לקנות יותר כלים, מקרר יותר גדול, יותר אריזות ואז ההוצאות הקבועות משתנות. כריים טען, כי הוצאות אלו הוגדרו מבחינתו כהוצאות משתנות ולא הוצאות הנהלה וכלליות (עמ' 14 ש' 28-32). אף אם לגבי ההוצאות המשתנות לא ניתן לקבוע ממוצע, בשונה מההוצאות הקבועות, הרי שלא ניתן להתעלם מהוצאות אלו ולקבוע את ההוצאות החודשיות על סמך ההוצאות הקבועות. כמו כן, סביר בעיניי, כי הגדלת הכנסות בצורה משמעותית, בין היתר כפי שעולה מעדותה של כוכבא באשר להוצאות קייטרינג כיום לעומת תקופתו של המנוח, תגרור עימה עליה בהוצאות. סביר, כי עליה בהכנסה תגרור עליה בהוצאות בגין עובדים, דלק, וחשמל. יש לציין, כי כריים העיד, כי הוצאות חשמל הן בגדר הוצאות הנהלה וכלליות ובהמשך העיד, כי עסקינן בהוצאות משתנות ולא הוצאות הנהלה וכלליות. לא מן הנמנע, כי תידרש אף עלייה בהוצאות הקבועות בשל שכירת מקום גדול יותר וכדומה. כריים העיד, כי סכום של 799,225 ₪, אשר הוא ציין בגין סך מכירות לשנת 2005, מורכב מהכנסות של 12 חודשים עם הגידול התיאורטי אליו התייחס. לגבי הוצאות שנתיות העיד, כי עסקינן במכפלה של 18,000 ₪ לחודש כפול 12 חודשים (עמ' 16 ש' 6-11). הנה כי כן, הנתון האמור מורכב מגידול תיאורטי שלא הוכח וכן מתעלם מהוצאות מסוימות של העסק. מהחישוב האמור עולה, כי הוא אינו מתייחס לחלק ניכר מהוצאות העסק. כאמור, סביר שגידול משמעותי בהכנסותיו של העסק יגרור גם גידול בהוצאותיו. ממסמכי המל"ל עולה, כי שכרו של המנוח בשלושת החודשים שקדמו למותו עמד על סך של 9,663 ₪. קרי, 3,221 ₪ לחודש. לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי שכרו של המנוח טרם מותו היה גבוה מהשכר אשר הוא הצהיר ומה היה שכרו האמיתי. יש לציין, כי לא נשמעה עדותו של מי מהתובעים אשר יש בה בכדי לתמוך בטענתם בעניין זה. כמו כן, לא העיד בפניי רואה החשבון של עסקו של המנוח, אשר יכול היה להעיד באשר להכנסות והוצאות העסק. כאמור לעיל, מעדותו של כריים עולה, כי מסמכים רלוונטיים לא עמדו בפניו. טרם פטירתו, החל המנוח לספק שירותי קייטרינג למפעל לינרו לייט. מטעם המפעל העידה הגב' אורנה כוכבא. כוכבא העידה, כי המנוח סיפק ארוחות צהריים למפעל ובמהלך הזמן הוסיף גם מוצרים לארוחת ערב. כוכבא העידה, כי כאשר המנוח התחיל לספק היו 100-120 עובדים במפעל. לטענתה זה היה משתנה. כוכבא הוסיפה, כי ככל שהמפעל גדל ומספר העובדים גדל גדלו מספר הארוחות (עמ' 21 ש' 20-22). כוכבא נשאלה כמה עובדים היו כשהמנוח התחיל וכמה היו כשהוא נפטר והשיבה, כי אינה יודעת בדיוק אולם בממוצע היו 120 עובדים בחודש בשנת 2005. עוד העידה, כי כיום ישנם 330 עובדים בממוצע חודשי (עמ' 22 ש' 1-4). כוכבא נשאלה באשר לסכומים והשיבה, כי הממוצע השנתי של המנוח היה בערך 32,000 ₪ לחודש ב- 2005. כוכבא הוסיפה, כי לאחר שהוא נפטר בניו המשיכו עם שם אחר ואצלם זה כבר היה 40,000-42,000 ₪ והיו חודשים שיותר. לטענתה זה תלוי במספר העובדים (עמ' 22 ש' 12-15). כוכבא העידה, כי ילדיו של המנוח עבדו עמו לפני מותו ולאחר מותו המשיכו לעבוד עמם עד יולי 2006. לטענתה, הם לא עובדים עמם יותר משום שילדיו של המנוח הפסיקו ונסעו ללמוד (עמ' 22 ש' 16-19). כוכבא נשאלה מי תפס את מקומם והשיבה, כי עברו מקיטרינג לקייטרינג וכי כיום זה עולה סביב 100,000 ₪ לחודש ולפעמים אף יותר (עמ' 22 ש' 20-23). כוכבא העידה, כי היו מאוד מרוצים מעבודתו של המנוח. כוכבא נשאלה האם התכוונו להמשיך לעבוד איתו ובתגובה טענה, כי אלה היו הארוחות הכי טובות שהיו (עמ' 22 ש' 5-8). כוכבא העידה, כי המנוח נבחר לפי תגובות האנשים על האוכל. כוכבא נשאלה כיצד היא יודעת שהיו ממשיכים לעבוד עם המנוח והשיבה, כי היא יודעת שהיו מרוצים ממנו (עמ' 23 ש' 8-10). כוכבא נשאלה האם אין להם מגבלת העסקה והשיבה, כי הוא יכול להמשיך כל זמן שהוא יכול אם הוא היה טוב והוסיפה, כי זה לא תלוי במכרז (עמ' 24 ש' 8-9). כוכבא העידה, כי היו מקרים בהם הפסיקו העסקת שירותי קייטרינג. לטענתה, עשו כן כשהאוכל לא היה טוב, הגיע מאוחר, ענייני ניקיון וכו'. כוכבא טענה, כי כל עוד האוכל טוב לא מחליפים וברגע שהוא לא טוב הם יכולים להחליף (עמ' 24 ש' 10-14). כוכבא נשאלה האם היא חושבת שהייתה יכולה להיות למנוח בעיה להתמודד עם הגידול בכמות העובדים והשיבה, כי אינה יודעת מה גודל המטבח שלו אולם בכל פעם שביקשו ממנו להגדיל את הכמות הוא עמד בדרישות (עמ' 22 ש' 24-27). מעדותה של כוכבא עולה, כי היו מאוד מרוצים משירותי הקייטרינג אשר סיפק המנוח וכי קיימת עלייה משמעותית במספר העובדים במפעל וכפועל יוצא מזה בסכומים אשר המפעל משלם בעבור קייטרינג. ברי, כי אין לדעת האם היו ממשיכים להיות מרוצים משירותי המנוח, האם היו ממשיכים להעסיק אותו והאם היה בידו להתמודד עם הגידול בכמות העובדים. עם זאת, לאור עדותה של כוכבא התרשמתי, כי סביר שהכנסתו של המנוח הייתה גדלה אלמלא פטירתו. מצאתי, כי אין באמור בחוות דעתו של כריים בכדי ללמד על הכנסתו העתידית של המנוח אלמלא התאונה. מצאתי, כי חוות הדעת נסמכת על מידע חלקי וכי אין בנתונים המפורטים בה בכדי ללמד על הכנסתו הצפויה של המנוח. על דרך האומדנא, ובין היתר בהתבסס על עדותה של כוכבא באשר לגידול בעובדים ובעלויות הקייטרינג, מצאתי לחשב את הפסדיו של המנוח על בסיס הכנסה חודשית ממוצעת נטו של 6,000 ₪. בעניין זה הבאתי בחשבון את הכנסתו של המנוח טרם התאונה, את העובדה שלא הובאה ראיה כלשהי באשר לרצף השתכרות בשנים שקדמו לתאונה ואת עדותה של הגב' כוכבא באשר להעסקתו של המנוח והאפשרות הממשית של גידול בהכנסה אלמלא הפטירה, כאמור לעיל. סעיף 78 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח- 1968 קובע, כי: " גרמה עוולה למותו של אדם, והיה אותו אדם, אילולא מת, זכאי אותה שעה לפיצויים לפי פקודה זו בעד חבלת-גוף שגרמה לו העוולה - יהיו בן-זוגו, הורו וילדו זכאים לפיצויים מן האדם האחראי לעוולה". חישוב הפסד הכנסת המנוח בשנים האבודות, נערך ממועד הפטירה ועד גיל 67. מאחר והתובעים לא התייחסו בתביעתם לעניין קצבאות הזקנה ולא תבעו בגין ראש נזק זה, איני נדרשת לסוגיה זו. מהפסד זה נוכה חסכון הוצאות המנוח לצריכתו בהתאם להכנסה חודשית  של 6,000₪ לחודש ובהתאם לכך שהמנוח היה מפרנס יחידי. כמו כן, החישוב נעשה כך שחושבה ידה אחת בגין כל אחד מילדיו של התובע, עד הגיעם לגיל 18. בעניין זה יש לציין, כי במסגרת כתב התביעה טענו התובעים, כי אלמלא פטירתו הם היו נהנים מתמיכת המנוח עד גיל 23 לפחות. התובעים לא העידו ולא תמכו טענתם בראיה כלשהי. בהעדר עדות או ראיה כלשהי מטעם התובעים בעניין זה לא עלה בידם להוכיח, כי אלמלא התאונה המנוח היה תומך בהם לאחר הגיעם לבגרות. במסגרת כתב התביעה נטען, כי המנוח תמך בהוריו, התובעים 7 ו-8. טענה זו לא הוכחה. לא נשמעה עדות כלשהי בנדון ולא הובאה ראיה כלשהי להוכחת טענה זו. לפיכך, איני מקבלת טענתם לפיה היו תלויים במנוח וטענה זו לא הוכחה. עוד אציין, כי לסיכומי התובעים צורף מסמך ממנו עולה, כי לתובע מס' 3 נקבעה נכות בשיעור 75%. אין מחלוקת, כי לא הובאו ראיות ולא נשמעו עדויות באשר למצבו של התובע מס' 3 כך שניתן יהיה ללמוד באשר למשך התקופה בה סביר, כי הוא היה עתיד להיות תלוי במנוח. אכן, עסקינן בנכות בשיעור גבוה אשר יש בה בכדי לתמוך בטענה באשר לפיה התובע האמור עתיד היה להיות תלוי בתובע מעבר לגיל 18 ולמשך חייו. עם זאת, משהוגש המסמך האמור לראשונה בשלב הסיכומים ומבלי שניתנה לנתבעים ההזדמנות להתמודד עם המסמך האמור, ולאחר שלא נשמעה כל עדות בעניין זה במהלך שמיעת הראיות התיק מצאתי, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי התובע האמור עתיד היה להיות תלוי במנוח מעבר לגיל 18. הנה כי כן, הפסד ההכנסה לעיזבון בשנים האבודות הינו כדלקמן: מיום פטירת המנוח (23.10.05) ועד שמלאו למחמוד 18 (25.8.07) תקופה של 22 חודשים- 7 ידות: המנוח, האלמנה, מחמוד, סוכיינה, נוסייבה, משק בית וחסכון. 857=6,000/7 5,143=6,000-857 113,146=5,143*22 בתוספת ריבית מאמצע תקופה הסכום הינו 132,090. הפיצוי לתלויים לתקופה זו, לפי 5 ידות, הינו 110,000 ₪ (קרן). מיום 25.8.07 ועד שמלאו לסוכיינה 18 (16.1.09) סה"כ 17 חודשים- 6 ידות: המנוח, האלמנה, סוכיינה, נוסייבה, משק בית וחסכון. 1,000=6,000/6 5,000=6,000-1,000 85,000=5,000*17 בתוספת ריבית מאמצע תקופה 92,543 ₪ הפיצוי לתלויים לתקופה זו, לפי 5 ידות, הינו 81,600 ₪ (קרן). מיום 16.1.09 ועד למועד מתן פסק הדין (40 חודשים)- 5 ידות: המנוח, האלמנה, נוסייבה, משק בית וחסכון. 1,200=6,000/5 4,800=6,000-1,200 192,000=4,800*40 בתוספת ריבית מאמצע תקופה 197,882 ₪. הפיצוי לתלויים לתקופה זו, לפי 4 ידות, הינו 180,000 ₪ (קרן). ממועד מתן פסק הדין ועד שיימלאו לנוסייבה 18 (14.3.15) - 5 ידות: המנוח, האלמנה, נוסייבה, משק בית וחסכון. 1,200=6,000/5 4,800=6,000-1,200 151,858= 31.637 (היוון) * 4,800 הפיצוי לתלויים לתקופה זו, לפי 4 ידות, הינו 142,366₪ (קרן). מיום 14.3.15 ועד מלאות 67 למנוח (20.12.26) תקופה של 11 שנים ו- 9 חודשים- 4 ידות: המנוח, האלמנה, משק בית וחסכון. 1,500=6,000/4 4,500=6,000-1,500 488,764= 0.915 (כפל היוון) * 118.7048 (היוון) * 4,500 הפיצוי לתלויים לתקופה זו, לפי 3 ידות, הינו 434,457 (קרן). הנה כי כן, הפיצוי לעיזבון בגין אובדן הכנסה בשנים האבודות הינו 1,063,137 ₪. הפיצוי לתלויים בגין אובדן תמיכה כמפורט לעיל הינו נמוך יותר. מקום בו קיימת חפיפה בין היורשים לתלויים זכאים התובעים לפיצוי הגבוה מבין השניים. יש לערוך  חישוב עפ"י שיטת הידות כתביעת תלויים, וחישוב של הפסד בשנים האבודות כתביעת עיזבון, ולפסוק לפי הגבוה מבין השניים. בנסיבות אלו, פוסקת לתובעים 1-6 סך של 1,063,137 ₪. בגין אובדן הכנסה בשנים האבודות. תביעת עיזבון כוללת דרישה לפיצוי בגין הוצאות לוויה וקבורה, פיצוי בגין כאב וסבל ופיצוי בגין אובדן השתכרותו של המנוח בשנים האבודות. תביעת תלויים כוללת דרישה לפיצוי בגין אובדן שירותי אב או אם ושירותי בעל או אישה והפסד תמיכה שנגרם לתלויים כתוצאה מהמוות. כאשר קיימת זהות בין העיזבון לתלויים אזי ניתן לקבל פיצוי בשתי העילות בגין הנזק הבלתי ממוני. העילה של הפסד ההכנסה של העיזבון חופפת לעילה של הפסד התמיכה של התלויים. לפיכך, לא ניתן לקבל פיצוי בגין שתי העילות במקביל. אולם, כאמור לעיל, פוסקים את הפיצוי הגבוה מבין השניים. עפ"י ההלכות שיצאו מבית המשפט העליון, למעט שאלת הפסד ההכנסה של עיזבון שהינה "חופפת" להפסד התמיכה של תלויים, הרי שניתן לקבל פיצוי בשתי העילות בגין הנזק הבלתי ממוני כגון הפסד שירותי אב, אם, בעל ואישה וגם בגין כאב וסבל ופיצוי הוצאות הלוויה. כאב וסבל בגין ראש נזק זה זכאי עיזבון המנוח לפיצויים בשל הנזק הלא ממוני אשר נגרם לו עם פטירת המנוח בתאונה נשוא התובענה. בהתאם לתקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב בשל נזק שאינו נזק ממון) זכאי העיזבון לפיצוי בשיעור של 25% מהסכום המקסימאלי לפי חוק הפלת"ד. הסכום המקסימאלי לפי חוק הפלת"ד עומד כיום על סך של 169,393. לפיכך, פוסקת פיצוי בסך 42,348 ₪ בראש נזק זה. הוצאות קבורה ומצבה התובעים עותרים לפיצוי בסך 40,000 ₪ בגין הוצאות לוויה מצבה ואבל. במסגרת תחשיב הנזק אשר הוגש מטעמם טענו, כי נגרמה להם הוצאה בסך 17,000 ₪ בגין קניית כיבוד למנחמים וכי שילמו סך של 19,000 ₪ בגין בניית אחוזת קבר ומצבה. פקודת הנזיקין קובעת, כי עיזבון זכאי לפיצוי בגין הוצאות הקבורה. הפסיקה הכירה בהוצאות קבורה, מלבד הקמת מצבה, אולם אינה מכירה בהוצאות אבל ואלו אינן ברות פיצוי בגין ראש נזק זה. כמו כן, יש להוכיח, כי הוצאו הוצאות לצרכי קבורה ולוויה ומה שיעורן. לכתב התביעה צורף רישיון קבורה אך לא הוגשה ראייה כלשהי המלמדת על ההוצאות בעניין זה. עם זאת, כאשר עסקינן בפיצוי בגין הוצאות קבורה ולוויה, יכול בית המשפט לפסקו אף על דרך האומדנא (ת"א (י-ם) 6456/04 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ). על דרך האומדנא פוסקת פיצוי בסך 15,000 ₪ בראש נזק זה. אובדן שירותי אב בעניין זה לא נשמעה עדות כלשהי ולא הובאה בפניי ראיה באשר לשירותים אשר סיפק המנוח לילדיו ואשר נמנעו מהם עקב פטירתו. עם זאת, מאחר ולמנוח היו חמישה ילדים, ומתוכם שלושה קטינים, סביר בעיניי, כי טרם מותו העניק המנוח לילדיו שירותי אב אשר נמנעו מהם בשל פטירתו. בשל היעדר כל ראיות ואסמכתאות ולאחר שאף לא נשמעה כל עדות בעניין זה, מעריכה את הנזק בגין ראש נזק זה בסך של 20,000 ₪ בממוצע עבור כל אחד מילדיו הקטינים של המנוח ובסכום כולל של 60,000 ₪. אובדן שירותי בן התובעים מס' 7 ו-8 עותרים לפיצוי בגין אובדן שירותי בן אשר נמנעו מהם בשל פטירתו של בנם. התובעים לא הוכיחו טענתם לפיה המנוח טיפל בתובעים מס' 7 ו-8 ברוב השעות לאחר סיום עבודתו. טענה זו, מלבד העובדה שלא הוכחה, אף אינה סבירה בעיניי. הטענה האמורה אינה עולה בקנה אחד עם הטענה באשר לתרומתו של המנוח לביתו ולטיפול בילדיו, ובעיקר בתובע מס' 3. אובדן שירותי בן זוג במסגרת כתב התביעה נטען, כי התובעת מס' 6 הייתה נהנית מתמיכתו ועזרתו של המנוח עד סוף ימי חייה וכי בעקבות פטירתו היא סובלת מאובדן שירותי בעל. עם זאת, במסגרת פירוט הנזקים המיוחדים והכללים אשר בגינם עתרו התובעים לפיצוי לא פורט נזק זה. הנה כי כן, התובעים לא עתרו התובעים לפיצוי כאמור ועל כן עסקינן בהרחבת חזית אסורה. יש לציין, כי אף בעניין זה לא נשמעה עדות כלשהי ולא הובאו ראיות המלמדות על השירותים אשר נמנעו מהתובעת מס' 6 בשל פטירתו של בעלה המנוח. בנסיבות אלו, אינני פוסקת פיצוי בראש נזק זה. ניכויים הנה כי כן, מצאתי כי בשל פטירתו של המנוח זכאי התובע מס' 9 (העיזבון) והתובעים 1-6 כיורשי העיזבון לפיצוי בסך 1,120,485 ₪. התובעים מס' 3,4,5 זכאים לפיצוי בסך 60,000 ש"ח בגין אובדן שירותי אב. סכום הפיצוי הכולל הינו כאמור 1,180,485 ש"ח. כאמור לעיל, התביעה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת דרכים. לתובעים שולמה קצבת שארים. לפיכך, יש לנכות מהסכום המפורט לעיל את תגמולי המל"ל אשר קיבלו התובעים. מנספח ב' לסיכומי הנתבעים עולה, כי שולמה גמלה בסך 642,867 ₪ נכון ליום 27.5.10. סכום זה משוערך להיום הינו 696,731 ₪. התוצאה לסיכום, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעים מס' 1-6 ו- 9 ביחד ולחוד בסך של 483,754 ₪ לפי הפירוט לעיל. התביעה של התובעים מס' 7 ו-8 נדחית. בנוסף, מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום הנקוב לעיל וכן החזר אגרה ששולמה משוערכת להיום. הנתבעים יישאו ביתרת האגרה החלה בתיק. לא מצאתי לחייב את הנתבעים בעלות חוות הדעת משלא מצאתי לקבל אותה. תאונת דרכיםקצבת שארים