מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חברת כח אדם או חברת מיקור חוץ: לפנינו תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר, זכויות סוציאליות, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה. בפני בית הדין עומדות מספר סוגיות וביניהן - האם הנתבעת הינה חב' כח אדם או חברת מיקור חוץ - ואילו צווי הרחבה, אם בכלל, חלים עליה. כן קיימת מחלוקת לענין נסיבות סיום עבודתו של התובע. העובדות המוסכמות: הנתבעת נמנית בין החברות של קבוצת "מעוף", אשר כוללת 5 חברות + הנהלה ראשית. לגרסת הנתבעת - בין החברות בקבוצה נמנית חברה אחת שעוסקת במיקור חוץ וחברה אחרת שעוסקת בשירותי כח אדם. עובד המבקש לעבוד בקבוצת מעוף הולך למשרד של הנהלת הקבוצה ונרשם כדורש עבודה ולאחר מכן בהנהלה מחליטים לאיזו חברת בת לשבץ אותו (אאוטסורסינג, משאבי אנוש או אחרת). התובע החל עבודתו אצל הנתבעת ביום 9.2.2004 וסיים עבודתו ביום 20.10.2007. התובע היה עובד שעתי בשכר מינימום. תחילת עבודתו של התובע היתה בבית אריזה בשטח מפעל צאג, שם עבד התובע כ-5 חודשים. לאחר מכן - עבר התובע לעבוד בבית אריזה בשטח מפעל של חב' דורפילם כאשר לאחר זמן מה קודם לתפקיד של אחראי צוות. בתקופת עבודתו בדורפילם, עבד התובע כמעט רק משמרות צהריים ומשמרות לילה. בסביבות ספטמבר 2007 - הודיע התובע לנתבעת כי הוא מבקש להפסיק לעבוד במשמרות צהריים ולילה והוא מבקש, כי ישבצו אותו במשמרת בוקר. לאחר שהתובע פנה בבקשתו לעבור לעבוד במשמרות בוקר, הוצע לו לעבוד במשמרות בוקר בחב' כתר, כעובד רגיל ולא כאחראי צוות. התובע עבד בחב' כתר בימים 19.10.2007 ו- 20.10.2007 - יום עבודתו האחרון בנתבעת. הצדדים מסכימים כי במהלך עבודתו בחב' דורפילם התובע למד בקורס חריטה, כאשר יש מחלוקת לענין משך הלימודים ומועד סיומם. כפי שיפורט להלן - בין הצדדים קיימות מחלוקות לענין זכאותו של התובע להפרשי שכר. בדיון שהתקיים ביום 7.4.2011 התברר, כי הצדדים מסכימים לענין שעות העבודה שהתובע עבד בפועל ומסכימים כי דו"חות השעות שצורפו לתיק בית הדין משקפים את שעות עבודתו בפועל. במסגרת סיכומיו העלה התובע טענות לענין אי ניצול הפסקות וזכאותו לשכר בגין עבודה בהפסקות, ואולם מאחר וטענה זו לא נטענה בכתב התביעה המתוקן - הרי שאין מקום להתייחס אליה במסגרת פסק דין זה. במסגרת הדיונים המוקדמים שהתקיימו בתיק הסכימו הצדדים לגבי מספר רכיבים שנתבעו על ידי התובע. בדיון שהתקיים ביום 9.2.2009 הסכימו הצדדים כי התובע זכאי לדמי הבראה בסך 3,520 ₪ ולפדיון חופש בסך 4,937 ₪ ובדיון שהתקיים ביום 14.10.2010 הסכימו כי התובע זכאי לתשלום בגין ימי מחלה בסך 3,000 ₪. עיקר טענות התובע בסיכומים מטעמו - התובע הוכיח כי חלים על יחסיו עם הנתבעת צווי ההרחבה בענף הפלסטיקה ובענף כח אדם. לגבי עבודתו בחב' צאג ובחב' כתר - לא היתה מחלוקת כי הנתבעת שימשה כחב' כח אדם במסגרת השירותים שהעניקה לחברות אלו. לגבי עבודתו בחב' דורפילם, אין לקבל את טענת הנתבעת כי נתנה לחב' דורפילם שירותים של מיקור חוץ (שירותי אריזה), שכן התובע הוכיח שאין הפרדה בין פס הייצור לבין מחלקת האריזה והייצור בדורפילם. בהקשר זה, התובע אף הוכיח כי לא היתה הפרדה ברמה הארגונית/ניהולית של החברות השונות בקבוצת מעוף, וגם בכך יש ללמד כי הנתבעת אינה חברה הנותנת שירותי מיקור חוץ. משהנתבעת לא הוכיחה כי העניקה שירותי מיקור חוץ, חלים עליה צווי ההרחבה בענף כח האדם ובענף הפלסטיקה, כאשר על פי סעיף 3 לחוק ההסכמים הקיבוציים במקרה של תחולה של יותר מהסכם אחד, יש לפעול ע"פ ההוראות שהן לטובת העובד. יותר מכך - גם לפי הסיווג האחיד בענפי הכלכלה המפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פעילותה של הנתבעת בחברות צאג, דורפילם וכתר היא בתחום תעשייה וייצור הפלסטיקה. אשר על כן, בין אם הנתבעת היא חברת מיקור חוץ ובין אם היא חברת שירותי כח אדם - חל צו ההרחבה בענף הפלסטיקה. לאור האמור לעיל - התובע זכאי לתנאים המפורטים בצווי ההרחבה האלה והוא זכאי להפרשי שכר עבור עבודתו במשמרות ערב ולילה ועבור עבודתו בשעות נוספות ובשבתות וימי חג. כמו כן, יש להכליל במסגרת משכורתו הקובעת לתשלום שעות נוספות, שבתות וימי חג את תוספת המשמרות אשר שולמה לו במסגרת עבודתו (ב"כ התובע מפנה לעניין למפל ולפסק דין בג"ץ 613/79). הנתבעת אישרה כי התובע היה זכאי לתעריף של 115% עבור עבודה במשמרת צהריים ו-130% עבור עבודה במשמרת לילה, אך היא לא שילמה לו זאת בפועל, שכן היא פיצלה את שעות עבודתו למשמרות שונות שלא כדין. הנתבעת קיבלה מהמדינה פיצוי בגין מלחמת לבנון השנייה ולא העבירה פיצוי זה לתובע ובכך התעשרה שלא כדין על חשבונו. מאחר והתובע עבד גם בימי שישי ושבת, הרי שהוא זכאי לקבל תשלום בגין ימי חג, ללא כל קשר ליום בשבוע בו חל יום החג. על פי צו הרחבה בענף הפלסטיקה, תשלום דמי חג אינו מותנה בעבודת התובע בפועל יום לפני ויום אחרי החג. התובע זכאי לקבל תשלום עבור ימי חג המפורטים בפקודת סידרי שלטון ומשפט - 1954. במיקרים בהם התובע עבד בימי חג הוא זכאי לתמורה של 100% בגין יום החופשה לו היה זכאי ובמיקרים בהם לא עבד בימי החג, הוא זכאי לתמורה של 150%. בהתאם לצו ההרחבה בענף הפלסטיקה, התובע זכאי להפרשות לפנסיה בשיעור 6% משכרו. הנתבעת פיטרה את התובע בהתנהגותה, שכן היא הפסיקה לשבץ אותו במפעל כתר לאחר ה-20.10.2007. בכל מקרה, הנתבעת הרעה את תנאי עבודתו של התובע עת העבירה אותו לעבוד בחב' כתר, שכן כתוצאה מהעברתו - איבד התובע את הסטטוס שלו כראש צוות ואף איבד את תוספת התשלום הנילוות למעמד זה. הנתבעת לא הוכיחה כי התנאים שניתנו לתובע בחב' כתר היו תנאים משופרים. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע הפסיק עבודתו עקב הכשרתו בחריטה או בהפרת משמעת ולא הוכיחה משלוח מכתב מיום 30.10.2007 (בו נמסר לתובע כי העדרותו מהעבודה נחשבת כהתפטרות) והקוד הרשום על מכתב זה לא נמצא ברישומי הדואר. מכל האמור - התובע זכאי להודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורים. לעניין פדיון חופש - ב"כ התובע טוען, כי על אף שהוסכם בדיון מיום 9.2.2009 כי התובע זכאי לפדיון חופש בסך 4,937 ₪, אין מדובר בקביעה שהיא מעשה בית דין ויש לפסוק כי הוא זכאי לסך של 12,378 ₪ שכן הסכומים לא חושבו כנדרש על פי צווי ההרחבה. לעניין דמי הבראה ומחלה - קיימות הסכמות לעניין הסכומים להם זכאי התובע. התובע שילם אגרה בסך 1,614 ₪ ועל כן - יש להשית סכום זה על חשבון הנתבעת ואף לחייבה בהוצאות שכ"ט. אין אנו מתייחסים לטענות התובע בסיכומיו לענין תשלום בגין עבודה בהפסקות, מאחר, וכפי שפירטנו לעיל, טענה בענין זה לא נטענה בכתב התביעה המתוקן. עיקר טענות הנתבעת - תחילה יצויין, כי הנתבעת לא הגישה סיכומים מטעמה, וזאת על אף שתי ארכות שניתנו לה. כפי שעולה מכתב ההגנה, לגרסת הנתבעת - הרי שהיא חב' מיקור חוץ ועל כן לא חל עליה צו הרחבה כלשהו; התובע התפטר מהנתבעת ביוזמתו; למעט סכומים בהם הודתה הנתבעת - אין היא חייבת לתובע תשלום כלשהו. דיון והכרעה צווי ההרחבה החלים על הנתבעת, אם בכלל הצדדים השקיעו מאמצים רבים לגבי הסוגיה - האם הנתבעת היא חב' שירותי כח-אדם או חב' מיקור חוץ וזאת על מנת לבדוק האם חלים צווי הרחבה כלשהם על הנתבעת. בהקשר זה - הצדדים הסכימו כי השירותים שנתנה הנתבעת לחברות צאג ולחב' כתר היו שירותי כח אדם והמחלוקת התמקדה בשירותים שניתנו לחב' דורפילם - כאשר הנתבעת טענה כי היא נתנה לדורפילם שירותי אריזה כשירותי מיקור חוץ בעוד שלגרסת התובע, בנוסף לשירותי האריזה שנתנו לחב' דורפילם, סיפקה הנתבעת גם שירותי כח אדם. לגבי עבודתו בדורפילם העיד התובע בסעיף 6 לתצהירו:- "בדורפילם עבדתי במחלקה שבתוך מפעל דור פילם. עבודתי שם הייתה לאסוף חבילות ניילון ויריעות שונות, להדק אותן ללוחות עץ ולהעמיס אותן במשטחים על גבי מלגזה אשר הייתה מעבירם למחסן. בשלב מאוחר, נתבקשה הנתבעת על ידי דורפילם לספק לה מבין עובדי המחלקה נהגי מלגזה. כתוצאה ולאור וותקי בעבודה, נבחרתי על ידי הנתבעת לעבור הכשרה לשם כך. לא ידוע לי מי שילם בעד קורס הנהיגה אם זה הנתבעת או דורפילם. מאז, וליתר דיוק מחודש 09/2005, החודש שלראשונה קיבלתי תוספת אחריות בתלוש השכר, הנני עובד מלגזה בעיקר וראש צוות עובדים במחלקה". במסגרת הדיון שהתקיים ביום 7.4.2011 - העיד התובע כדלקמן:- "זה נכון שכל העובדים במח' האריזה היו עובדים של הנתבעת. זה נכון שהמחלקה ביצעה את כל מלאכת האריזה מחומר הגלם ועד סוף האריזה. זה נכון שהחיוב מול הלקוח היה לפי טונז'. אני רוצה לציין שהיו מצבים שהתבקשתי לבצע עבודה שלא במחלקת האריזה על מנת לעזור לעובדי חב' דורפילם". עיקר המחלוקת בין הצדדים בענין זה התמקדה בעבודה שבוצעה על ידי עובדי הנתבעת בדורפילם על מכונה בשם סליטר, כאשר המחלוקת היתה האם אותו סליטר משמש את מחלקת האריזה או את מחלקת הייצור. כמו כן, התובע הסביר, כי בחצי מימי העבודה הוא לא עבד במחלקת האריזה, אלא סייע לעובדי דורפילם בעבודה הרגילה ובמיוחד במיקרים של תקלות במכונה הגדולה בקו הראשי של חב' דורפילם. יצויין, כי לגרסת הנתבעת - מאחר והיא שימשה כחברה העוסקת במיקור חוץ - לא חל עליה הסכם קיבוצי כלשהו. מאחר והנתבעת לא הגישה סיכומים, הרי שהיא לא גיבתה טענה זו באסמכתאות משפטיות. בכל מקרה - אין אנו יכולים לקבל את טענת הנתבעת בענין זה, שכן חברה אינה יכולה להתנער מתחולת צווי הרחבה בשל היותה נותנת שירותי מיקור חוץ. על בית הדין לבדוק את מהות העבודה המבוצעת על ידי עובדי החברה, ולפי מהות עבודה זו, לבדוק האם חלים צווי הרחבה אם לא. "מיקור חוץ" אינה מילת קסם - אשר מי שאומר אותה פטור מתחולת צווי הרחבה, כפי שמנסה הנתבעת לטעון וחברות אינן יכולות להתחמק ממתן תנאי עבודה על פי צווי הרחבה על ידי כך שימסרו עבודות שונות לחברות מיקור חוץ. על בית הדין לבדוק את העבודות בהן עוסקת חב' מיקור החוץ ואת העבודה הספציפית שבוצעה באותו מפעל במסגרת חברת "מיקור החוץ" - ולקבוע האם חלים צווי הרחבה בהתאם לכללים הרגילים החלים בבית הדין לעבודה בענין זה (לפי סוג עבודה וענף). במסגרת התיק שלפנינו ובהתאם למידע שנמסר לנו, השירותים שניתנו על ידי עובדי הנתבעת (בין במסגרת של שירותי כח אדם ובין במסגרת של מיקור חוץ) ניתנו במסגרת עבודה בתחום ה"פלסטיקה" כאשר עובדי הנתבעת שימשו כעובדי ייצור לכל דבר וענין, אשר הוצבו במחלקת אריזה. אשר על כן - אנו סבורים, כי במקרה דנן חל צו ההרחבה בענף הפלסטיקה וכי התובע זכאי לכל התנאים המפורטים בצו הרחבה זה. נציין, כי אין אנו סבורים שבמקרה זה חל צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם, וזאת לאור המפורט בס' 5 לצו ההרחבה, אשר קובע כדלקמן:- "5. הצבת עובדים אצל מעסיק בפועל. 5.1 חברת כ"א תציב עובד אצל מעסיק בפועל רק לעבודה זמנית/תקופתית מטבעה (להלן - "תפקידים זמניים")." סעיף 5.2 לצו ההרחבה מפרט את התפקידים הזמניים, כאשר כל התפקידים המפורטים שם אינם רלוונטיים לענייננו. לשון אחר - מאחר והתובע לא עבד בתפקיד זמני בחב' דורפילם, הרי שצו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם אינו חל בעניינו. בעניינו חל צו ההרחבה בענף הפלסטיקה - וזאת לאור אופי עבודתו. הפרשי שכר על פי צו ההרחבה כפי שיפורט להלן - על הצדדים לערוך חישובים לענין הפרשי השכר להם זכאי התובע כתוצאה מקביעתנו לענין תחולת צו ההרחבה בענף הפלסטיקה, ובמידה והצדדים לא יגיעו להסכמות בענין זה - ימונה חשב שכר מטעם בית הדין אשר יחשב את זכויות התובע. בכל המתייחס לחישובי השכר להם זכאי התובע, הרי שקיימת הסכמה בין הצדדים, כי דו"חות השעות שהוגשו נכונים ומשקפים את עבודתו של התובע בפועל ועל כן, יש לחשב את השכר בהתאם לדו"חות אלה. יש לבדוק כמה שעות עבד התובע כל יום, באיזו משמרת - ולחשב את השכר לו היה זכאי התובע בגין העבודה באותה משמרת בהתאם לצו ההרחבה בענף הפלסטיקה. כמו כן, יש לחשב את זכאותו של התובע לתשלום עבור שעות נוספות בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, כך שבמידה והתובע עבד ביום מסוים מעל 8 שעות (או 7 שעות לילה), זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות. אנו מקבלים את טענות התובע, כי בכל המתייחס לשכר לו היה זכאי בגין עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה, הרי שיש לקחת בחשבון את תוספת המשמרות במסגרת השכר הקובע, וזאת בהתאם לפסיקה אליה הפנה התובע וכן לעע (ארצי) 33791-11-10 נובכוב מיכאל נ' ר-צ פלסט בע"מ (מיום 24.5.12). במסגרת קביעתנו כאמור - הרי שהתובע זכאי גם לזכויות פנסיוניות בהתאם לצו ההרחבה. בשלב זה, ובטרם חושבו זכויות התובע לשכר רגיל - לא ניתן לחשב את סכום התגמולים לו זכאי התובע, ועל כן, על הצדדים לחשב גם סכום זה ובמקרה של חילוקי דעות - ענין זה גם יועבר לחישוב של חשב שכר. בכל מקרה, מאחר והתובע סיים עבודתו ולא ניתן להפריש עבורו לקרן פנסיה - על הנתבעת לשלם לו גם את הסכומים להם היה זכאי בגין תגמולי מעביד. פידיון חג: בכתב ההגנה הודתה הנתבעת כי התובע היה זכאי ל-12 ימי חג בסך של 1,073 ₪ אשר שולמו בד בבד עם הגשת כתב ההגנה. בהודעת הנתבעת מיום 25.3.2009 הודיעה הנתבעת כי התובע זכאי ל-17 ימי חג בסך של 2,377.40 ₪. בחקירתו של מר יחזקאל הוא נשאל לעניין ימי החג להם התובע היה זכאי והוא הבהיר כי על פי חישובי הנתבעת, התובע לא זכאי לדמי חגים בימי שישי או שבת על אף שהיה עובד בימים אלה. יצויין עוד, כי כאשר בית הדין הפנה למר יחזקאל שאלות לעניין חישובי הנתבעת לגבי פידיון חג, לא היו בפיו תשובות מספקות. גם הגב' מרינה סימנוביץ', מנהלת החשבונות אשר העידה מטעם הנתבעת לא ידעה להסביר את טענות הנתבעת לעניין חגים ומעדותה עלה, כי אף היה בלבול בתצהירה בכל הנוגע לחג. כפי שפורט לעיל - בעניינו של התובע חל צו ההרחבה בענף הפלסטיקה. ס' 19 לצו ההרחבה מתייחס לחופשת חגים, כאשר בס' 19.ג - נקבע כי "המעביד ישלם בעד ימי החג דלעיל גם אם יחולו בשבת". לאור האמור לעיל - אנו קובעים כי התובע זכאי לפידיון ימי חג, לרבות בגין ימי חג אשר חלו בשבת וזאת בהתאם לחגים המוסלמים. עם זאת - טענת התובע, לפיה הוא זכאי לשכר בגובה 150% בגין ימי החג בהם לא עבד אינה מגובה בצו ההרחבה בענף הפלסטיקה - ועל כן - אנו קובעים, כי התובע זכאי לדמי חג בגובה 100% בגין ימי חג בהם לא עבד, לרבות ימי חג אשר חלו בשישי ובשבת. יצויין, כי אין לקחת בחשבון את תוספת המשמרות במסגרת חישוב זה, משום שהתוספת משולמת עבור עבודה בפועל במשמרות. אף הפסיקה אליה הופננו בעניין תוספת המשמרות, מתייחסת לכך שיש לקחת בחשבון את תוספת המשמרות לעניין חישוב שכר עבור עבודה שבוצעה בפועל (לעניין השעות הנוספות) ועל פי שורת ההגיון היא רללונטית גם לעניין עבודה במנוחה שבועית ואולם אינה רלוונטית לתמורה המשולמת שלא בגין עבודה בפועל, כגון עבור ימי חג. במידה והצדדים לא יגיעו להסכמה לענין רכיב זה - גם רכיב זה יחושב על ידי חשב שכר. נוסיף, כי בשונה מפרשת צמח נ' ש.א.ש התובע לא הוכיח כי אולץ על ידי הנתבעת לעבוד בימי חג, ועל כן, אין מקום ליתן לתובע פידיון חג בגין ימי חג בהם עבד. שעות מלחמה: אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע עבד בתקופת מלחמת לבנון השניה ועל כן, לא ברורה לנו תביעתו בענין זה. ס' 13 לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, תשס"ו - 2006 אשר הסדיר את תנאי העבודה להם זכאים עובדים בתקופת מלחמת לבנון השניה קבע כי "עובד שבמהלך התקופה הקובעת נעדר מהעבודה או לא ביצע את העבודה ...ישלם לו מעבידו". לשון אחר - על פי הוראות החוק, רק מי שנעדר מהעבודה במהלך מלחמת לבנון השניה זכאי לקבל תשלומים בהתאם לחוק, ומאחר והתובע לא נעדר מהעבודה בתקופה זו, הרי שיש לדחות את תביעתו ברכיב זה. סיום עבודתו של התובע - פיטורים או התפטרות לתובע שתי טענות שונות לענין סיום עבודתו - האחת - כי פוטר על ידי הנתבעת בהתנהגותה, בכך שחדלה להציבו בחב' כתר לאחר ה-20.10.2007 והשניה - כי היה זכאי להתפטר בזכאות לפיצויי פיטורים בשל כך שהצבתו בחב' כתר מהווה הרעה בתנאי עבודה שכן כתוצאה מהצבתו - מעמדו הורע מראש צוות לעובד רגיל. בכל מקרה, כפי שפורט לעיל - התובע הוצב בחב' כתר לאור בקשתו לחדול לעבוד משמרות צהריים וערב, כאשר הוא עבד בחב' כתר רק במשך יומיים. לגרסת התובע - הוא התארס סמוך להצבתו בכתר והוא הודיע לנתבעת כי בכוונתו להעדר מהעבודה עקב אירוסיו, כאשר הודעתו אושרה על ידי הנתבעת, אשר אמרה לו כי תיצור איתו קשר בהמשך על מנת לשבצו. אולם, הנתבעת לא פעלה כאמור ולא יצרה עימו כל קשר. לגרסת הנתבעת - התובע הוצב בחב' כתר לאור דרישתו לעבוד משמרות בוקר ולאחר יומיים חדל להתייצב במקום העבודה. בתצהירו של עד הנתבעת מר רונן יחזקאל, מצהיר העד כי התובע ביקש בתחילת העסקתו לעבוד משמרות צהריים וערב בלבד שכן משמרות אלו הסתדרו לו עם לימודיו ורק כאשר התובע סיים את לימודיו הוא ביקש לעבור לעבוד במשמרות בוקר. התובע נחקר בענין זה והעיד כי לימודיו ארכו 3 חודשים בלבד ולא היו קשורים להצבתו במשמרות צהרים וערב. מעדותו עלה, כי מאחר והיה ראש צוות וותיק בדורפילם ששובץ באופן קבוע בבקרים ולא הסכים להתחלף במשמרות, התובע שובץ לתפקיד של ראש צוות רק למשמרות צהריים או ערב. התובע הוסיף שהוא קיבל 500 ₪ מדי חודש בגין תפקידו כראש צוות ועל כן לא רצה לוותר על תפקיד זה, גם במחיר של עבודה במשמרות צהריים וערב בלבד. התובע העיד (עמ' 13 לפרוטוקול), כי "כל פעם שרציתי להיות משובץ בבוקר הוא (רונן יחזקאל - א.ש.ב.) הציע לי שיבוץ כזה, אבל כעובד מן המניין, ולא כראש צוות". התובע העיד כי הגיע למצב שבו הרגיש כי לא יכל להמשיך לעבוד במשמרת צהריים או ערב, ועל כן, הסכים לוותר על תפקידו כראש צוות על מנת שישבצו אותו במשמרות בוקר ולכן פנה לנתבעת בעניין זה. נציין, כי במכתבו לנתבעת מיום 12.8.2007, אשר צורף כנספח א' לתצהירו של מר יחזקאל, ביקש התובע לעבוד "בשעות הבוקר כמו כל עובד נורמלי ובכל עבודה אם זה במכשור, או כראש צוות, או משהו אחר". מן האמור לעיל עולה - כי הנתבעת העבירה את התובע לתפקיד של עובד רגיל (ולא ראש צוות) על פי בקשתו ועל כן, אין מקום לקבל את טענת התובע, כי מדובר בהרעת תנאי עבודה המזכים בפיצויי פיטורים. באשר לטענת התובע כי פוטר על ידי כך שלא שובץ לעבודה אחר ה-20.10.2007 - הרי שאין אנו מקבלים גם טענה זו. בתצהירו מפרט התובע כדלקמן:- "ביום 20.10.2007, הודעתי לנתבעת כי לא אוכל לעבוד ביום 22.10.2007 לרגל אירוסי באותו יום, ואף הלנתי בפניה כי לא מקובל עלי לחזור לעבוד כעובד רגיל לאחר שהייתי ראש צוות וביקשתי כי ידאגו להעסקתי בתור אחראי משמרת. הנתבעת אישרה את העדרותי. לעניין עבודתי כאחראי משמרת והמשך עבודתי בכתר, הסבירה לי הנתבעת כי תיצור קשר איתי לאחר מכן כדי לתת לי תוכנית עבודה. מאז, הנתבעת לא יצרה כל קשר איתי והפסיקה להעסיק אותו. משלא חודש הקשר על ידי הנתבעת כאמור לעיל, פניתי אליה בכדי להבהיר את מעמדי, ונמסר לי כי אין הנתבעת מעוניינת בהעסקתי יותר, ובכך הנתבעת פיטרה אותי למעשה ללא כל הודעה מוקדמת. הנני מצהיר בזה כי ראיתי בתנאי ההעברה כהרעה מוחשית בתנאי עבודתי, וביקשתי כי אוגדר כאחראי משמרת/מנהל צוות גם בעבודתי בשירות כתר. אולם כפי שצויין לעיל, הנתבעת ניצלה ההזדמנות כי יצאתי לחופש ביום 22.10.2007 לרגל אירוסי, ולא העסיקה אותי יותר על ידיה אצל שום מזמין". בעדותו בבית הדין העיד התובע כי בתאריך 27.10 היתה לו מסיבת אירוסין וכי יום למחרת הוא התקשר למשרדי הנתבעת ודיבר שם עם מזכירה אשר הפנתה אותו לרוני - המפקח של הנתבעת בכתר. התובע העיד כי התקשר לרוני מספר פעמים ואף השאיר הודעות בתא הקולי שלו, אך רוני חזר אליו רק אחרי שבועיים, ואז אמר לו כי אינו יכול לחזור לעבודה ו"הוא אמר לי שאני לא רוצה לעבוד, כי יצאתי ולא יצרתי קשר" התובע הוסיף (לאחר שנשאל ספציפית בענין זה), כי גם פנה למשרדי הנתבעת על מנת לבדוק מדוע לא שובץ. תשובה זו של התובע לא היתה אמינה בענינו - שכן הוא לא ציין ענין זה קודם לכן בתצהירו, או בתשובה לבית הדין בשאלה דומה. בכל מקרה - התובע סתר את עצמו בעדותו בענין זה, שכן מצד אחד טען שהוא הודיע לרוני על כך שהוא יוצא לחופשת אירוסין ומצד שני הוא טען, כי כשדיבר עם רוני בענין זה לאחר שבועיים - רוני כעס עליו כי "יצא ולא יצר קשר". אילו התובע היה מודיע לרוני על יציאתו לחופשת אירוסין, מן הסתם, רוני לא היה כועס עליו בענין זה. מנגד, גרסת הנתבעת גובתה במכתב שנשלח לתובע ביום 30.10.2007 בדואר רשום לגבי אי התייצבותו לעבודה. במכתב זה, מתייחס מר יחזקאל לכך שהתובע נעדר מהעבודה ללא הודעה או אישור והוסיף, "אנו רואים בזאת נזק תדמיתי לחברתנו. אנו שומרים לעצמנו את הזכות לקזז משכרך הודעה מוקדמת כנדרש בחוק. אנו רואים בזאת את התפטרותך". יתרה מכך, מר יחזקאל הוסיף כי התובע היה מעוניין להיות מפוטר לאחר שסיים את לימודיו, ועל כן - התנהג בצורה לקוייה ורשלנית וביצע עבירות משמעת. מר יחזקאל פירט, כי התובע לא התייצב בכתר בזמן בו נדרש, אלא רק לאחר מספר בקשות ולאחר יומיים עבודה הוא נעדר ממקום העבודה "ללא אישור על ידי הממונים וללא כל הודעה מוקדמת ולאחר מכן לא שב יותר למקום העבודה, כלומר - התובע הוא זה שעזב את העבודה מיוזמתו ומרצונו וללא כל מתן הודעה מוקדמת". כן הוסיף מר יחזקאל כי התובע מעולם לא הודיע על חופשת אירוסין. אם לא די באמור, הרי שבמסגרת דיון ההוכחות אומת התובע עם מסמך רפואי שהוצג על ידו במסגרת תצהירו (נספח ד'7 לתצהיר התובע). באותו מסמך אשר הינו טופס קבלה של המרפאה לבריאות הנפש בכרמיאל, הסביר התובע ביום 7.2.2008, ככל הנראה לרופא שטיפל בו לעניין תולדות המשבר והסביר כדלקמן:- "... בעקבות קשיים במקום עבודתו (עבודה קבועה במשמרת לילה) סבל מחוסר שינה וכאבי בטן, עצבנות ומצב רוח ירוד. לבסוף עזב את מקום העבודה, לאחר 3 שנות עבודה, מיוזמתו, ללא מכתב פיטורים". כאשר נשאל התובע לעניין מסמך זה ולעניין כך שבזמן אמת הוא מסר לרופא שמטפל בו כי הוא זה שיזם את סיום העבודה, השיב התובע כי מעולם לא ראה מסמך זה וזאת על אף שעורכת דינו אמרה כי היא הראתה לו את המסמך לפני הדיון. מיותר לציין, כי יש בהתנהלות התובע גם בעניין זה כדי ללמד מצד אחד על חוסר אמינותו ומצד שני כדי ללמד על כך שבפועל הוא התפטר מן הנתבעת ביוזמתו. מכל המפורט לעיל - אנו סבורים כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי פוטר על ידי הנתבעת או כי הנתבעת לא שיבצה אותו לעבודה בכתר לאחר שהודיע לה על יציאתו לחופשת אירוסין. ההיפך הוא הנכון - אנו השתכנענו מן העדויות שהיו בפנינו כי התובע חדל להתייצב בכתר לאחר שעבד שם יומיים מבלי להודיע דבר, ועל כן, שלחה לו הנתבעת מכתב ביום 30.10.2007 בו נרשם כי היא רואה בהתנהגותו כהתפטרות. גם לאחר קבלת מכתב זה - התובע לא התייצב לעבודה או פנה לנתבעת להסביר את התנהלותו. סוף דבר מכל המפורט לעיל - התובע זכאי לזכויות הבאות - הפרשי שכר בגין עבודה במשמרת שניה ובמשמרת שלישית בהתאם לצו ההרחבה בענף הפלסטיקה. הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות - הן לאור הנחיות צו ההרחבה בענף הפלסטיקה והן לאור הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 - כך שאם התובע עבד באופן רצוף מעבר ל-8 שעות (או 7 שעות לילה), הרי שהוא זכאי לתשלום שעות נוספות. במסגרת זו - יש לקחת בחשבון את תוספת המשמרות כחלק מהשכר הקובע לשעות נוספות. פידיון ימי חג - לפי תעריף של 100% בגין ימי חג מוסלמים בהם התובע לא עבד, לרבות אם יום החג חל בשישי או בשבת. ביטוח פנסיוני - בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הפלסטיקה. הבראה - בסך 3,520 ₪. פידיון חופשה - בסך 4,937 ₪. מאחר והיתה הסכמה בין הצדדים בענין זה - אין אנו סבורים כי יש מקום לשנות את הסכום המוסכם. פידיון ימי מחלה - בסך 3,000 ₪. באשר לתביעתו להפרשי שכר, פידיון חג וביטוח פנסיוני - במידה והצדדים לא יגיעו להסכמה ביניהם לענין הפרשי השכר להם זכאי התובע בהתאם לדו"חות השעות שצורפו לתיק ובהתבסס על צו ההרחבה בענף הפלסטיקה - ימונה חשב שכר מטעם בית הדין על מנת לחשב הפרשי שכר אלו. הצדדים ישלמו את הוצאות חשב השכר באופן שווה בשלב ראשון, ולאחר שתתקבל חוות דעתו, יפסוק בית הדין האם יש להשית את מלוא התשלום על אחד מהצדדים, וזאת לאחר שבית הדין ישווה בין התוצאות אליהן הגיע חשב השכר לעומת חישובי הצדדים. ב"כ התובע יעדכן את בית הדין עד ליום 1.1.2013 - במידה ואין הסכמה בין הצדדים לענין חישובים. בנסיבות תיק זה, ובמיוחד לאור קביעתנו לענין חוסר אמינותו של התובע - אין אנו משיתים על הנתבעת פיצויי הלנה. תביעת התובע ברכיבי - תוספת אחריות ושעות מלחמה, פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת - נדחית מהטעמים המפורטים לעיל. רכיבי הפרשי השכר, פידיון ימי חג, ופידיון ימי מחלה ישאו בתוספת הצמדה וריבית כדין, החל מיום 1.1.2006 ועד למועד התשלום המלא בפועל. המועד הנ"ל הינו אמצע תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, כאשר חישוב ריבית והצמדה מאמצע התקופה (במקום חישוב חודשי) נועד להקל על הצדדים. רכיבי פידיון חופשה והבראה ישאו בתוספת הצמדה וריבית כדין החל ממועד סיום עבודתו של התובע ביום 20.10.2007 ועד למועד התשלום המלא בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט של התובע בסך 9,000 ₪. סכום זה לוקח בחשבון את האגרה אשר שולמה על ידי התובע. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. חברות כוח אדםמיקור חוץ (אאוטסורסינג)