מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא כספים שהצטברו בקרן פנסיה גרעונית: זו תביעה לתשלום כספי הקרן שנצברו על שם התובע אצל הנתבעת מס' 1, בתוספת פיצויי הלנת קצבה ופיצוי בגין עגמת נפש בסך של 149,621 ₪. להלן עובדות המקרה: 1. התובע הועסק אצל הנתבעת מס' 3 החל מיום 1.3.63 ועד ליום 31.8.90. התובע הועסק בתפקיד בכיר כסדרן עבודה ראשי, וכן שימש כחבר בוועד העובדים. 2. הנתבעת מס' 1 הינה קרן פנסיה גירעונית כמשמעותה בפרק ז/1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א - 1981, ועל כן מנוהלת ע"י המנהלת המיוחדת במסגרת מינהלת קרנות הפנסיה הגירעוניות. 3. הנתבעת מס' 2 הינה חברה מנהלת כמשמעותה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה - 2005, ומעניקה שירותי ניהול לנתבעת מס' 1. 4. התובע בוטח בקרן הפנסיה נתיב מחודש 2/63 ועד חודש 8/90. 5. אין מחלוקת בין הצדדים כי, ההפרשות שנצברו אצל הנתבעת מס' 1, הופרשו ע"י הנתבעת מס' 3 לחשבון השלמת פיצויי פיטורים, בשיעור של 2.33% משכרו של התובע. 6. התובע כאמור סיים עבודתו בסוף חודש אוגוסט 1990. עם פרישתו קיבל התובע פיצויי פיטורים בשיעור של 250% בסך של 300,000 ₪. 7. במועד פרישתו חתם התובע על מספר מסמכים כדלקמן - א. "פרישה מן העבודה וקבלת סילוקין" - המפרט את סכום פיצויי הפיטורים שישולם לתובע עם פרישתו מהעבודה, וכן הסכמת התובע לוותר לטובת הנתבעת מס' 3 על הכספים שהצטברו לזכותו אצל הנתבעת מס' 1. ב. "הוראה בלתי חוזרת" - הוראה לנתבעת מס' 1 להעביר לנתבעת מס' 3 את הכספים שנצברו לזכותו במהלך תקופת עבודתו. ג. "הוצאת כספים מהקרן" - מסמך לנתבעת מס' 1 בו מצוין כי הוסבר לתובע שהוצאת הכספים מחשבון הפיצויים עלולה לפגוע בזכויות הפנסיה שלו, וכי התובע מסכים להפחתת זכויותיו ומבקש את הפיצויים המגיעים לו. ד. "הצהרה" - הצהרת התובע כי אינו חב לנתבעת מס' 3 דבר, ואם יתברר כי קיימים חובות כלשהם באפשרות הנתבעת מס' 3 לנכותם מכל תשלום פנסיה שיגיע לתובע מהנתבעת מס' 3 או מהנתבעת מס' 1. 8. לטענת התובע, בחודש 4/08 קיבל לראשונה דו"ח שנתי מהנתבעת מס' 1 על פיו קיימת לתובע יתרת זכות בסך של 148,208 ₪. 9. בתאריך 29.4.08 קיבל התובע אישור מהנתבעת מס' 1 כי יתרת הפיצויים המופקדים בחשבון על שמו עומדת על סך של 149,620 ₪. 10. בתאריך 13.5.08 פנה התובע לנתבעת מס' 2 בבקשה לשחרור הכספים שצבורים על שמו. 11. בתאריך 23.4.09 פנה התובע באמצעות בא כוחו לנתבעת מס' 3 בבקשה לשחרור הכספים הצבורים על שמו אצל הנתבעת מס' 1. 12. בתאריך 23.7.09 השיבה הנתבעת מס' 3 לתובע כי הוא דוחה את בקשתו לשחרור כספי הפיצויים הצבורים על שמו אצל הנתבעת מס' 1, הן מפאת התיישנות והן מאחר ובמועד פרישתו ויתר על כל זכויותיו והכספים שנצברו לזכותו אצל הנתבעת מס' 1. 13. לאור האמור, הגיש התובע תביעתו הנ"ל לביה"ד בחודש 2/10. 14. בתאריך 24.3.10 פנתה הנתבעת מס' 3 לנתבעת מס' 2 בבקשה לקבלת הכספים הצבורים על שם התובע. בתאריך 28.3.10 נשלחה מטעם הנתבעת מס' 2 הודעה לתובע בדבר בקשת הנתבעת מס' 3 לקבלת הכספים. במכתב צוין כי הכספים יועברו לנתבעת מס' 3 אלא אם בתוך 60 יום יתקבל צו שיפוטי המונע העברתם, או הודעה מהנתבעת מס' 3 כי היא חוזרת מבקשתה. מאחר ולא התקבלה כל תגובה מטעם התובע, בתאריך 31.5.10 הועברו הכספים שנצברו אצל הנתבעת מס' 1 לידי הנתבעת מס' 3 בסך של 164,990.44 ₪. טענות התובע: 15. בהוראה הבלתי חוזרת עליה חתם התובע עם פרישתו, כל הסכומים שהצטברו בחשבונו של התובע עד לתאריך 31.8.90 יועברו לידי הנתבעת מס' 3. לפיכך, כל סכום שהועבר לאחר תאריך זה הינו של התובע בלבד. בשכר חודש 8/90 הופרש תגמול לידי הנתבעת מס' 1 בסך של 141.3 ועל כן, סכום זה בתוספת הפרשי ריבית הינו של התובע. 16. בהתאם לנוהג באותם ימים אצל הנתבעת מס' 3, התובע קיבל 300% פיצויי פיטורים. לאחר התייעצות עם מקורביו, סיכם התובע עם נציגי הנתבעת מס' 3 כי יקבל עם פרישתו פיצויי פיטורים בשיעור של 250% בלבד, ויתרת הפיצויים ישמרו בקופת הגמל על מנת לשמור על רצף זכויותיו הפנסיוניות של התובע. 17. התובע חתם בעת פרישתו על עשרות מסמכים הסותרים זה את זה באופן מהותי, ולא קיבל לידיו עותק ממסמך אחד. התובע סמך על המערכת ללא עוררין ועל נציגי הנתבעת מס' 3. 18. אינטרס ההסתמכות של התובע גובר על הרשלנות של הנתבעת מס' 3. התובע האמין מיום פרישתו כי קיימת עבורו תכנית פנסיונית. מאידך הנתבעת מס' 3 לא השאירה את החלק המובטח לתובע בקופת הגמל, אלא בחשבון השלמת פיצויי פיטורים, ולולא התביעה דנן לא הייתה דורשת את הכספים. 19. על כן, התובע זכאי לפיצוי בגין כספי הקרן בתוספת פיצויי הלנת קצבה, ופיצוי בגין עגמת נפש בסך של 149,621 ₪. טענות הנתבעות 1 ו- 2: 20. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, כי מדובר בכספים שהועברו לאחר סיום עבודתו ו/או כי הכספים מהווים 50% מפיצויי הפיטורים להם היה זכאי התובע. 21. השלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 2.33% אינה מהווה חלק מדמי התגמולים המשולמים לצורך רכישת זכויות פנסיה, וחשבון זה הוא למעשה "חשבון חיסכון" ולא "חשבון זכויות" והוא מנוהל בנפרד מחשבון קרן פנסיה. 22. הנתבעות 1 ו- 2 לא היו צד להליך פרישתו של התובע מעבודתו אצל הנתבעת מס' 3 ו/או להסדר הפיצויים. 23. סמוך למועד סיום עבודתו של התובע בנמל חיפה, התקבלה אצל הנתבעת מס' 1 פניית הנתבעת מס' 3 בעניינו של התובע, בצרוף "הוראה בלתי חוזרת" בחתימת התובע. הנתבעת מס' 1 פעלה בהתאם להוראות הנתבעת מס' 3 והוראת התובע, ובתחילת שנת 1991 הועברו כספים שנצברו בקרן הפנסיה נתיב לנמל חיפה וחשבון הפנסיה של התובע נסגר. 24. לאחר חודש 8/90 לא נצברו לזכותו של התובע כספים בנתיב קרן הפנסיה. אף אם הסכום אשר הועבר לחשבונו של התובע בגין חודש 8/90 הועבר בפועל בחודש 9/90 הרי שהסכום מיוחס לחודש 8/90. 25. פיצויי פיטורים בשיעור של 2.33% משכרו של עובד מהווים 28% בלבד מכספי פיצויי הפיטורים, ולא 50% כטענת התובע. 26. הנתבעות 1 ו- 2 לא ידעו על הגשת התביעה ע"י התובע בעניין הכספים שנצברו על שמו בחודש 2/10. העברת הכספים לידי הנתבעת מס' 3 בחודש 5/10 נעשתה כדין ובתום לב. טענות הנתבעת מס' 3 - 27. לאחר מו"מ ארוך בין הצדדים התובע קיבל את הצעת הנתבעת מס' 3 לתשלום סך כולל של 300,000 ₪, אשר היוו פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 250%. הסכמת הנתבעת מס' 3 לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים הייתה מותנית בכך, כי הכספים שהופרשו בגינו לקרן הפנסיה נתיב יושבו לידי הנתבעת מס' 3. 28. בהתאם להסכמת הצדדים כאמור, חתם התובע על כתב קבלה וסילוקין ועל הוראה בלתי חוזרת לנתבעת מס' 1 להשיב את הכספים לידי הנתבעת מס' 3. 29. על אף משלוח בקשה לנתבעת מס' 1 להשבת הכספים וחתימתו של התובע על הוראה בלתי חוזרת, לא העבירה הנתבעת מס' 1 את מלוא הכספים, וכספי פיצויים בשיעור של 2.33% לא הושבו לנתבעת מס' 3. 30. עילת התביעה של התובע נוצרה ביום 31.8.90 עת סיים עבודתו. על כן, תביעתו התיישנה ודינה להידחות. 31. משנתן התובע לנתבעת מס' 1 הוראה בלתי חוזרת להעברת הכספים שנצברו בגינו, אין הוא רשאי לחזור בו מהוראתו. 32. לא היה קיים אצל הנתבעת מס' 3 נוהג לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור של 300%. שיעור הפיצויים לכל עובד נקבע באופן פרטני. 33. הוכח, כי כל עובד שסיים עבודתו אצל הנתבעת מס' 3 במסלול פיצויי פיטורים, חתם על הוראה בלתי חוזרת להשבת הכספים שנצברו לזכותו אצל הנתבעת מס' 1. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 34. התובע חתם על הוראה בלתי חוזרת הממוענת לנתבעת מס' 1, על פיה הסכומים שהצטברו בחשבונו עד לתאריך 31.8.90 יועברו לידי הנתבעת מס' 3. לטענת התובע, הפרשות לנתבעת מס' 1 בגין שכר חודש 8/90, אשר הועברו לאחר התאריך הנ"ל, הינן שלו. טענה זו של התובע דינה להידחות. 35. תקנה 20 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד - 1964 (להלן: תקנות מס הכנסה), קובעת כדלקמן - "קופת גמל תקבל מהמעבידים רק סכומים כמפורט בתקנה 19(א), התשלומים יתקבלו במזומנים בלבד ולא יאוחר מהמועד המוקדם מבין אלה (להלן - מועד התשלום): (1) שבעה ימי עסקים מיום תשלום המשכורת החודשית לעובד; (2) חמישה עשר ימים מתום החודש שבעדו על המעביד לשלם את המשכורת לעובד." 36. התובע חתם על הוראה בלתי חוזרת על פיה כל הכספים שהצטברו בחשבונו אצל הנתבעת מס' 1 עד לסוף חודש 8/90, מועד סיום עבודתו, יועברו לידי הנתבעת מס' 3. אין ספק כי, בעצם חתימתו על המסמך הנ"ל, למעשה, ויתר התובע על כל הכספים שנצברו לזכותו אצל הנתבעת מס' 1 עד למועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, היינו, לרבות ההפרשות שבוצעו לטובת התובע בגין חודש 8/90. 37. בהתאם להוראה 20 לתקנות מס הכנסה, העובדה כי ההפרשות לטובת התובע בגין שכר חודש 8/90 הועברו בפועל לידי הנתבעת מס' 1 במהלך חודש 9/90, אין בה בכדי לשנות מהעובדה כי ההפרשות מיוחסות לחודש 8/90, ובהתאם להוראה הבלתי חוזרת עליה חתם התובע, הרי שאף על סכומים אלו ויתר התובע והורה לנתבעת מס' 1 להעבירם לידי הנתבעת מס' 3. 38. אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכומים שנצברו אצל הנתבעת מס' 1 לזכותו של התובע, הינם כספי פיצויים בשיעור של 2.33%. 39. התובע טען כי, במועד סיום עבודתו, היה נהוג אצל הנתבעת מס' 3 כי, עובדים הבוחרים לפרוש במסלול של פיצויי פיטורים, שולמו להם פיצויי פיטורים בשיעור של 300%. לטענת התובע, על מנת לשמר את זכויותיו הפנסיוניות סוכם בינו לבין הנתבעת מס' 3 כי ישולמו לו פיצויי פיטורים בשיעור של 250% בלבד, ואילו יתרת פיצויי הפיטורים בשיעור של 50% ישמרו בקופת הגמל על מנת לשמור על רצף הזכויות הפנסיוניות שלו. 40. מטעם התובע העיד מר דניאל שלמה, אשר פרש מעבודתו אצל הנתבעת מס' 3 בשנת 2003, ושימש כמזכיר וועד עובדים משנת 1982 עד שנת 1995. וכן, מר רוזליס יצחק, אשר פרש אף הוא הוא מעבודתו אצל הנתבעת מס' 3 בשנת 2003, וכיהן כיו"ר ועד מנהלי עבודה. 41. מר שלמה העיד, כי לא נכח בישיבות המו"מ שהתנהלו בין התובע לבין נציגי הנתבעת מס' 3 בטרם סיום עבודתו של התובע. משנשאל מר שלמה האם סוכם עם התובע שיקבל 300% פיצויי פיטורים או סכום של 300,000 ₪ פיצויי פיטורים, השיב "אני לא יודע". (ראה פרוטוקול דיון מיום 12.9.11 עמ' 8). מר שלמה אף לא ידע מהם המסמכים עליהם חתם התובע בטרם סיום עבודתו אצל הנתבעת מס' 3, לרבות ההוראה הבלתי חוזרת, על פיה ויתר התובע על כל הכספים שנצברו לזכותו אצל הנתבעת מס' 1. מר שלמה הוסיף והעיד כדלקמן - "ש. בסעיף 5 לתצהירך אתה אומר שבנמל אמרו לתובע שיתנו לו 250% פיצויי פיטורים וישמרו לו את ההפרש בקופת הגמל? ת. אני לא הייתי במו"מ. כשהוא בא אלי אני אמרתי לו לקחת 250% ולא 300%. אני לא יודע מי אמר לו מה." (שם, עמ' 8). משנשאל מר שלמה, האם הוא מודע לכך שכל מי שסיים את העסקתו אצל הנתבעת מס' 3 במסלול של פיצויי פיטורים להבדיל ממסלול של פנסיה, חתם על הוראה בלתי חוזרת על פיה הכספים שנצברו לזכותו אצל הנתבעת צס' 1 יושבו לידי הנתבעת מס' 3, השיב כי הוא לא יודע, מאחר ובתקופתו, היינו בשנת 2003, כולם יצאו לפנסיה מוקדמת, ולא סיימו את העסקתם במסלול של פיצויי פיטורים, ועל כן, אין הוא יודע מה קרה עם אלו שיצאו מהעבודה במסלול של פיצויי פיטורים. (שם, עמ' 9). 42. מר רוזליס לא ידע להעיד מהו סכום פיצויי הפיטורים שסוכם בין התובע לבין הנתבעת מס' 3 שיקבל התובע עם סיום עבודתו. מר רוזליס העיד תחילה, כי היה קיים נוהג אצל הנתבעת מס' 3 כי עובדים המסיימים העסקתם במסלול של פיצויי פיטורים מקבלים פיצויי פיטורים בשיעור של 300%. לאחר מכן העיד מר רוזליס, כי אין הוא יודע מה סוכם עם כל עובד, וייתכן שהיו עובדים שקיבלו פחות מ - 300% פיצויי פיטורים. (שם, עמ' 10-11). מר רוזליס, בדומה למר שלמה, לא ידע מהם המסמכים עליהם חתם התובע בטרם סיום העסקתו, וכי בין היתר, חתם התובע על הוראה בלתי חוזרת. 43. לאור האמור, אנו קובעים כי התובע לא השכיל להוכיח טענתו בדבר קיומו של נוהג אצל הנתבעת מס' 3 בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור של 300% לעובדים אשר בחרו לסיים העסקתם במסלול זה. מהעדויות בתיק הנ"ל עולה, כי בין נציגי הנתבעת מס' 3 לבין כל אחד מהעובדים שבחרו לסיים העסקתם במסלול של פיצויי פיטורים סוכם באופן פרטני סכום פיצויי הפיטורים שישולמו. 44. כמו כן, מהמסמכים שהומצאו לבית הדין מטעם הנתבעת מס' 3 עולה כי, בדומה לתובע, העובדים שבחרו לסיים העסקתם במסלול של פיצויי פיטורים, חתמו על הוראה בלתי חוזרת לנתבעת מס' 1 להעברת הכספים שנצברו לזכותם לידי הנתבעת מס' 3. 45. יתרה מזאת, כאמור לעיל, אין מחלוקת כי הכספים שנצברו לזכותו של התובע אצל הנתבעת מס' 1 הינם כספי פיצויי פיטורים בשיעור של 2.33% משכרו של התובע, המהווים רק 28% מפיצויי הפיטורים להם היה זכאי התובע במועד סיום העסקתו. עובדה זו אינה מתיישבת עם טענת התובע כי, סוכם בינו לבין נציגי הנתבעת מס' 3 כי ישולמו לו רק 250% פיצויי פיטורים, ואילו יתרת הפיצויים בשיעור של 50% ישמרו בקופת הגמל על מנת לשמר את רצף זכויותיו הפנסיוניות. בנוסף, כספי השלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 2.33% אינם מהווים חלק מדמי התגמולים המשולמים לצורך רכישת זכויות פנסיה, ומנוהלים בחשבון נפרד מקרן הפנסיה. על כן, תמוהה טענת התובע, כי סוכם בין הצדדים שכספי הפיצויים כאמור בחשבון זה, ישמרו לצורך שמירת זכויותיו הפנסיוניות. 46. התובע לא המציא כל ראיה המעידה כי על אף חתימתו על הוראה בלתי חוזרת המאשרת השבת הסכומים שנצברו אצל הנתבעת מס' 1 לידי הנתבעת מס' 3, סוכם בין הצדדים כי הסכומים הללו יוותרו לטובת התובע בקופת הגמל לצורך שמירת זכויותיו הפנסיוניות. 47. טענת התובע, כי בטרם סיום העסקתו נדרש לחתום על מס' רב של מסמכים, וכי סמך על המערכת ונציגי הנתבעת מס' 3, וחתם מבלי לקרוא את המסמכים, אשר לטענתו בדיעבד התברר כי המסמכים היו מנוגדים למה שסוכם בין הצדדים, דינה - להידחות. למעט העובדה, כי התובע לא הוכיח טענתו, כי נדרש לחתום על עשרות מסמכים, אלא מס' מסמכים בודדים כמפורט בהרחבה לעיל, התובע הועסק בתפקיד בכיר אצל הנתבעת מס' 3, וכן כיהן כחבר בועד בעובדים. סביר כי עובד ברמתו של התובע, ובייחוד לאור חברותו בועד העובדים, מודע היטב לזכויותיו, ולא היה חותם על מסמכים מבלי לקרוא אותם ולהבין את משמעותם. כמו כן, אף אם נקבל את טענת התובע כי, חתם על המסמכים מבלי לקרוא אותם קודם לכן, הרי שאין לו אלא להלין על עצמו. התובע חתם, בין היתר, על קבלה וכתב סילוקין המפרט תשלום פיצויי פיטורים בסך של 300,000 ₪, ויתור על כל זכויותיו והכספים שנצברו לזכותו אצל הנתבעת מס' 1, והצהרה כי לא יהיו לו תביעות נוספות כנגד הנתבעת מס' 3 בגין תקופת עבודתו וסיומה. כמו כן, חתם התובע על הוראה בלתי חוזרת הממוענת לנתבעת מס' 1 על פיה, כל הכספים שנצברו לטובת התובע יועברו לידי הנתבעת מס' 3, ועל מסמך נוסף הממוען לנתבעת מס' 1 המפרט כי, הוסבר וידוע לתובע שהוצאת כספי הפיצויים עשויה לפגוע בזכויותיו הפנסיוניות, וכי על אף האמור, הוא מסכים להוצאת הכספים. נוסחם של המסמכים כאמור אינו משתמע לשתי פנים, וספק בעינינו כי, התובע חתם עליהם מבלי שקראם ו/או הבין תכנם ומשמעותם. 48. כבר נפסק כי, הכספים הצבורים בקופת הפיצויים הינם רכוש המעביד ומטרתם להבטיח כי העובד יקבל את פיצויי הפיטורים. (ראה - דב"ע נג/ 5-6 תפזול תעשיות כימיות בע"מ נ' הקופה המרכזית לפיצויים שליד בנק לאומי בע"מ ניתן ביום 4.11.93). התובע קיבל עם סיום העסקתו אצל הנתבעת מס' 3 פיצויי פיטורים בשיעור של 250%, התובע לא הוכיח טענתו לנוהג קיים בתקופה הרלוונטית לתביעה זו לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור של 300%, ואף לא הוכח כי כספי הפיצויים שנצברו לזכותו של התובע אצל הנתבעת מס' 1 מהווים 50% מהפיצויים להם היה זכאי התובע, ו/או כי סוכם בין הצדדים, כי הכספים הללו יוותרו בקופה לצורך שמירת זכויותיו הפנסיוניות של התובע. הדבר נכון במיוחד בהתחשב בעובדה, כי מדובר בחשבון "חיסכון" המנוהל בנפרד מחשבון הפנסיה. לפיכך, אין אנו מוצאים כל הצדקה להעברת כספי הפיצויים שנצברו לזכותו של התובע אצל הנתבעת מס' 1, מעבר לתשלום פיצויי הפיטורים המוגדלים ששולמו לתובע עם סיום העסקתו. 49. אמנם הנתבעת מס' 3 לא דרשה מהנתבעת מס' 1 את השבת כספי הפיצויים שנצברו בחשבונו של התובע לידיה במשך תקופה של כ- 20 שנה, אולם אין בכך בכדי להעלות או להוריד דבר. מר אייזנר, המשמש כראש אגף תפעול אצל הנתבעת מס' 2 העיד, כי ייתכן והכספים לא הועברו לידי הנתבעת מס' 3 עקב טעות טכנית, מאחר ולא התקבלה בקשה נפרדת לשחרור הכספים מקופת הגמל שנוהלה באותם שנים בנפרד. מר אייזנר הוסיף והעיד כי היו מקרים של עובדים נוספים שכספי השלמת פיצויי הפיטורים שנצברו לזכותם לא הושבו לידי הנתבעת מס' 3 במשך שנים, אלא בשלב מאוחר יותר. (ראה פרוטוקול דיון מיום 12.9.11 עמ' 22). גב' סימונה ארד, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית כעוזרת ראש מדור כח אדם ושכר אצל הנתבעת מס' 3, העידה אף היא כי היו מקרים של עובדים נוספים שכספי השלמת פיצויי הפיטורים לא הושבו לידי הנתבעת מס' 3 במשך זמן רב. (ראה פרוטוקול דיון מיום 21.1.12 עמ' 30). עדויותיהם של גב' סימונה ומר אייזנר הותירו עלינו רושם אמין ומהימן. 50. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי במסגרת הסכמות הצדדים בטרם סיום יחסי העבודה, שילמה הנתבעת מס' 3 לתובע פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 250%, ובתמורה התובע ויתר על זכויותיו וכספי השלמת פיצויי הפיטורים בשיעור של 2.33% שנצברו לזכותו אצל הנתבעת מס' 1, וחתם על הוראה בלתי חוזרת להשיבם לידי הנתבעת מס' 3. 51. אשר על כן, העברת כספי הפיצויים ע"י הנתבעות 1 ו- 2 לידי הנתבעת מס' 3 בחודש 5/10 נעשתה כדין, ודין התביעה דנן - להידחות בזאת. 52. על התובע לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. פנסיהקרן פנסיה