בנדונה לפני שנים רבות פרשה "הכלל הוא כי למרות שאדם אומר דבר העשוי לייחס, לכאורה, פשע לאחר, הרי אין הוא אחראי לכך בנזיקין ואם דברים אלו נאמרו מתוך גידוף וחירוף סתם וכן, ניתן לשומעיהם להבינם בתור שכזה ... יש לשקול את נימת הדיבור, את הקול שבו נאמרו הדברים וכן את הדבק הדברים ... באם נאמרו הדברים בכעס רב ותוך כדי סכסוך חריף וחילופי עלבונות כללים ... העובדות שהנתבעת צעקה את אשר צעקה, מראות לי שהיא לא נשמעה מייחסת לו דבר של פשע, אלא ביקשה אך לשפוך עליו את חמתה וכעסה ... אינני סבור שצעקות הנתבעת היו עשויות לגרום נזק לתובע או כל פגיעה במשלח ידו." (ת"א (תל אביב) 444/51 לזרוביץ' נ' כהנא פ"מ י(73) 175-176). בפרשה אחרת שנדונה בבית משפט השלום חדרה (ת"א (חדרה) 17839-02-09 סיון נ' ליבני, הנתבעים קראו לתובע בשמות וכן השמיעו כלפיו גידופים שונים זאת בעת שישבו הנתבעים שבעה ולאחר שהתובע החנה את רכבו מול בית האבלים והשמיע מוסיקה רועשת. בפס"ד נקבע כי לא כל אמירה שנאמרת בשעת כעס עולה כדי לשון הרע. לשון הרע / הוצאת דיבה