פיטורי עובדת סוציאלית

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובדת סוציאלית: לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי הסתגלות ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין. הנתבעים מכחישים את האמור בכתב התביעה ומנגד העלו טענות קיזוז שענינן נזקים שגרמה התובעת, לשון הרע ועוד. המסגרת העובדתית ואלה עובדות המסגרת הרלוונטיות, כפי שעולה מהעדויות ומהראיות שלפנינו: הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה פרטית, שזכתה, במסגרת מכרז מטעם מדינת ישראל, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בהפעלת הוסטל פוסט אשפוזי של ילדים מתבגרים לקויי למידה תפקוד והסתגלות - "בית ברקת" בראש העין (להלן: "ההוסטל"). הנתבעת הינה בבעלותו ובניהולו של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"). התובעת הינה עובדת סוציאלית והיא הועסקה על ידי הנתבעת כמנהלת הצוות הטיפולי והחינוכי בהוסטל "בית ברקת" בראש העין החל מיום 11.9.2008. יום עבודתה האחרון, בפועל, היה 28.7.2009. ביום 17.7.2009 זומנה התובעת לפגישה שנועדה ליום 20.7.2009. בפגישה שהתקיימה ביום המיועד בין התובעת לבין הנתבע ומנהלת החשבונות של הנתבעת, הגב' מרים, הוסכם בין הצדדים על סיום עבודתה של התובעת בנתבעת. באותה שיחה הוסכם בין הצדדים כי התובעת תסיים את עבודתה ביום 20.8.2009 וכי ישולמו לה פיצויי פיטורים. באשר לזכויות נוספות שסוכמו באותה פגישה - חלוקים ביניהם הצדדים כפי שיפורט בהמשך. ביום 22.7.2009 נמסר לתובעת מכתב בזו הלשון: "1. סיום עבודתך הפורמלי הוא 20.8.09. 2. החל מ 28.7.09 מסתיימת עבודתך בפועל והינך מתבקשת לא להיות נוכחת בהוסטל. 3. משכורתך תשולם עד 20.8.09. 4. פיצויים ישולמו על תקופת עבודתך (דמי הסתגלות לא ישולמו). 5. רכב של חברת בדג'ט יוחזר ב 31.7.09. 6. פלאפון יוחזר להנהלה ב 28.7.09. בכבוד רב, מרים מקונטקט" ביום 28.7.2009 השיבה התובעת לנתבע בכתב כדלקמן: "1. ביום 20.7.09 הוסכם בינינו כי אסיים את תפקידי כמנהלת ההוסטל. 2. הסיכום כלל: א. 30 ימי הודעה מוקדמת ב. רמת השכר ורכיבי השכר לא ייפגעו ובכלל זה הפרשות לקרן השתלמות, רכב ופלאפון. ג. דמי הסתגלות לחודש נוסף, כלומר עד ליום 20.9.09. ד. הרכב והפלאפון נשארים עד ליום 20.9.09. ה. פיצויי פיטורין ישולמו כחוק. 3. ביום 26.7.09 קיבלתי במסירה אישית מעו"ס נורית גרנוב, מכתב שנכתב ע"י "מרים מקונטקט" ובו היא מודיעה לי כי דמי הסתגלות לא ישולמו, עלי להחזיר את מכשיר הטלפון הנייד לחברת קונטקט ביום 28.7.09 ואת הרכב לחברת באדג'ט ביום 31.7.09. 4. מכתב זה מעיד כי אתה מפר את ההסכם בינינו. 5. הואיל והסתמכתי על ההסכם בינינו והואיל ואתה הפרת את ההסכם והואיל ונכפה עלי להתארגן לאלתר ולשכור רכב חליפי וטלפון נייד, אתה תיאלץ לשאת בכל ההוצאות שיגרמו לי כתוצאה מהפרתך את ההסכם עד ליום 20.9.09 ובכלל זה עלויות של השכרת רכב חליפי וטלפון נייד. 6. אם לא תקיים את ההסכם שקבענו ביום 20.7.09, אאלץ לפנות לבית הדין לעבודה ולדרוש פיצויי הסתמכות." ביום 2.8.2009 השיבה הנתבעת לתובעת, באמצעות ב"כ, כדלקמן: "1. מרשתי דוחה את האמור והנטען במכתבך הנ"ל מכל וכל. 2. הנכון הוא כי אחר אזהרות רבות שניתנו לך במסגרת פגישות קודמות שקויימו עמך ושעניינן היה הפרות משמעת ואמון מצדך, זומנת לישיבה שקויימה עמך ביום 20.7.09. 3. במסגרת הישיבה האמורה ואחר שפורטו בפנייך הנסיבות לכך, הוסכם יחד עמך ועל דעתך מועד סיום עבודתך בחברה שנקבע ליום 20.8.09, והכל במתכונת של פרידה מכובדת והוגנת. כזאת היתה נכונה מרשתי לעשות על אף טענות קשות שהיו לה כלפייך בעניין הפרות משמעת והפרות אמון חמורות אשר לטעמה הצדיקו הפסקת עבודתך לאלתר אף ללא תשלום פיצויי פיטורים. 4. כאמור ועל אף העובדה שזכאותך לפיצויי פיטורים היתה בסימן שאלה הן לאור תקופת עבודתך והן לאור התנהגותך, הודיע מרשתי כי במסגרת הפרידה המכובדת ניתנת לך הודעה מוקדמת בת 30 ימים במהלכם התבקשת להמשיך ולעבוד כמובן תוך המשך עשיית שימוש ברכב ובמכשיר הטלפון הסלולרי, וכן כי עם סיום עבודתך ישולמו לך פיצויי פיטורים, הא ותו לא. 5. על אף האמור לעיל, הרי שלאחר מועד הפגישה האמורה החלת במסכת חמורה ביותר של הפרות משמעת והפרות אמון תוך הסתת עובדי החברה והוצאת לשון הרע כלפי החברה והנהלתה. יתרה מכך ובמהלך הימים שלאחר הפגישה האמורה החלת בנסיונות להסית את הורי החוסים כנגד החברה והנהלתה אף הפעם הזאת תוך הוצאת לשון הרע במטרה לפגוע בשמם הטוב ובעסקה של החברה. 6. לאור התנהלותך האמורה והפרת כל חובותייך כלפי מעסיקתך, לא נותרה בידי מרשתי כל ברירה אחרת אלא להפסיק עבודתך החל מיום 28.7.09 והכל תוך שדרשה את השבת הרכב ומכשיר הטלפון הסלולרי ששימשו אותך לצורכי עבודתך. 7. מרשתי רואה בחומרה רבה התנהגותך האמורה, ולבד מכך שלאור זאת אינך זכאית לדמי הודעה מוקדמת או פיצויי פיטורים, הרי שהיא ומנהלה אף יגישו כנגדך תובענה מתאימה בגין הוצאת לשון הרע שהוצאת כנגדם במטרה מפורשת לבזותם בעיני הבריות ולפגוע בעיסוקם. 8. ניסיונך הנוכחי להלך אימים על מרשתי בשיחות טלפון שונות, או כפי שהדבר בא לידי ביטוי במכתבך שבנדון, לנסות ולסחוט ממנה סכומים שונים בתואנות שווא שהינן פרי הדמיון בלבד בדבר הסכמים כביכול שלא היו ולא נבראו, לא יצלח. 9. אין באמור במכתבי זה או בשאינו אמור בו, בכדי למצות את מלוא טענות מרשתי כלפייך." התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין טענות הצדדים לטענת התובעת היא ביצעה את עבודתה ללא דופי, זכתה לשבחים רבים על עבודתה הן מצד עובדים והורי החניכים והן מצד מפקחים במשרד הרווחה, ובזכותה הוכפל מספר החניכים בהוסטל בתוך חודשיים מיום כניסתה לתפקיד מה שהוביל אף לקבלת תקציבים מוגדלים ממשרד הרווחה. לגרסתה, בפגישה שנערכה ביום 22.6.09 עם מפקח מחוזי, הביע האחרון מורת רוחו על כך כי יערה, בתו של הנתבע, כותבת דוחות מקצועיים אודות חניכים, בעוד שאינה מוסמכת לעשות כן והביע על כך ביקורת בדו"ח מפקח מיום 29.6.09. התובעת, כך לגרסתה, שיתפה את הגב' מרים, מנהלת החשבונות של הנתבעת, אודות הפגישה עם המפקח וציינה באזניה כי היא מסכימה עם הביקורת ששמעה מפיו ומאותו מועד, החל הנתבע לנקוט בצעדים על מנת להוביל לפיטוריה ומכאן שפוטרה שלא כדין בכל הנוגע לעילת הפיטורים. מעבר לכך טענה התובעת כי גם הליך פיטוריה היה שלא כדין, שכן מעולם לא שמעה ביקורת על איכות עבודתה, לא נמסרה לה מה מטרת הפגישה שהתקיימה ביום 20.7.2009 ולא נערך לה שימוע. לחלופין טענה התובעת כי פוטרה בטרם השלימה שנת עבודה וזאת מתוך רצון של הנתבעת להתחמק מלשלם לה פיצויי פיטורים. מנגד טענה הנתבעת, כי לכל אורך תקופת עבודתה קיבלה התובעת התראות בדבר אופן תיפקודה הלקוי במובן זה שניהלה את ההוסטל תוך חריגה מוחלטת ממסגרת התקציב המאושרת וגרמה להעברתו של ההוסטל להפסד תפעולי. כן טענה הנתבעת כי הסיבות לזימונה של התובעת לשיחה היו ידועות לה, נמסרו לה במפורש ואף קדמו לשיחה זו אינספור אירועים של הפרת הוראות והפרת משמעת כמו גם אינספור התראות בנוגע להתנהלותה. הכרעה בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי בכל הנוגע למחלוקות עם התובעת "הבעיה שלי היתה אך ורק תקציבית" ולמעשה גם התובעת, שתחילה מסרה בתצהירה כי מעולם לא נשמעה כלפיה מילת ביקורת על התנהלותה, אישרה בחקירתה הנגדית כי "היו פגישות עבודה מחודש יוני סוף מאי, פגישות עבודה שפעם ראשונה התחילו להגיד לי שלא שבעי רצון ממני" וכן כי "בפועל היו קונפליקטים עם ההנהלה של מה המסגרת התקציבית... וכשהייתי מבקשת היו אומרים החודש לא תתני חודש הבא. אמרו לי לחסוך בבשר ולהוסיף לחם לבשר הטחון". גם מר אודי ג'רמון, שהעיד מטעם התובעת, אישר כי "לקראת סוף שנה חלק מהפגישות היה על ענייני תקציב כי אז התחילו העניינים התקציבים והבעיות הבינאישיות לצוץ וזה הקרין לשטח.". בחקירתה הנגדית טענה התובעת כי התלונות אשר החלו להישמע בנוגע להתנהלותה נבעו מכך שהעבירה ביקורת על כך שבתו של הנתבע הינה בעלת תפקיד בהוסטל: "אני קושרת את זה לעובדה ששיתפתי את החשבת ואת הפיקוח, שבתו של הנתבע 2 יושבת על תקינה ומכבידה על התקציב...". עם זאת, גרסתה זו של התובעת לפיה העובדה שהתנגדה להעסקתה של בתו של הנתבע בהוסטל היא שהובילה להחלטה לפטרה לא הוכחה בפנינו. הנתבע אף טען כי התובעת היתה מרוצה מעבודתה של בתו בהוסטל, ביקשה לקדמה לתפקיד עובדת סוציאלית והוא אף צירף לתצהירו מכתב המלצה שכתבה התובעת עבור בתו מתאריך 30.4.2009. לא מצאנו להעדיף את גרסת התובעת על פני זו של הנתבע לעניין זה, לא הוכח בפנינו כי אכן הביעה התובעת בפני הנתבע או בפני הגב' מרים ביקורת כלפי העסקתה של הבת והתובעת לא הציגה בפנינו כל ראיה אשר יש בה כדי לתמוך בגרסתה כי הנתבע היה מעוניין לפטרה מתפקידה על מנת לקדם את בתו על חשבונה. זאת ועוד - לפי גרסת התובעת הפגישה עם המפקח התקיימה ביום 22.6.09 ו'שיתוף' הגב' לבין במידע נעשה ביום 25.6.09. אלא שבחקירתה הנגדית טענה כי הטענות לגבי התקציב נשמעו "מחודש יוני סוף מאי" - קרי, לכאורה עוד טרם לפגישה עם המפקח. באשר להליך שהוביל לסיום עבודתה של התובעת בנתבעת, טען הנתבע כי התובעת זומנה לאינספור שיחות בעניין אופן ניהולה שחרג מתקציב ההוסטל, כשבכל השיחות נדרשה לפעול על מנת להחזיר את ההוסטל למסגרת התקציב ותוך שהיה ברור לה כי לא ניתן יהיה להמשיך ולנהל את ההוסטל לאורך זמן תוך הפסד תפעולי שכן הדבר יגרום לסגירתו. אין חולק כי במהלך הפגישה הגיעו הצדדים להסכמה על סיום עבודתה של התובעת. אמנם אין חולק כי הנתבע אמר לתובעת במהלך אותה שיחה את המילים "זה לא ילך בינינו". יחד עם זאת מסר בתצהירו כי לא התכוון כלל לסיים את העסקתה של התובעת וכי היתה זו דווקא התובעת שהציעה "להחזיר את המפתחות". אף התובעת עצמה העידה בחקירתה הנגדית כי "אמרתי בסדר אפשר להיפרד בהסכמה". לסיכום סוגיה זו - לא הוכח בפנינו כי הנתבע היה מעוניין לקדם את בתו על חשבון התובעת; הוכח בפנינו כי היו חילוקי דיעות בין הצדדים בנוגע לתקציב, והעיקר - התובעת לא פוטרה באותה שיחה שהתקיימה ביום 20.7.2009 אלא הצדדים הגיעו להסכמה על סיום יחסי העבודה ביניהם. לנוכח כל האמור לעיל אנו דוחים את טענת התובעת כי פוטרה שלא כדין. מאותו טעם אף לא מצאנו לקבל את טענתה החלופית של התובעת לפיה פוטרה בסמוך בטרם השלימה שנת עבודה על מנת להתחמק מלשלם לה פיצויי פיטורים. זאת משאין חולק כי הצדדים הגיעו להסכמה על סיום יחסי העבודה ביניהם בעקבות חילוקי דיעות על רקע תקציב. התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת אין חולק כי בפגישה מיום 20.7.2009 הסכימו ביניהם הצדדים על סיום יחסי העבודה ביום 20.8.2009 ועל תשלום פיצויי פיטורים. כך מסר הנתבע בתצהירו וכך אף עולה מהתכתובות בין הצדדים מהתאריכים 22.7.2009 ו - 28.7.2009. לגרסת הנתבע, ימים מספר לאחר אותה פגישה התחרטה התובעת וביקשה להישאר בתפקידה אולם משהתברר לה כי הנתבעת אינה מעוניינת להמשיך ולהעסיקה החלה התובעת בניסיונות להסית את עובדי ההוסטל להתפטר מעבודתם ואף החלה להשמיע בפני החוסים עצמם והוריהם דברים בגנות ההוסטל. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי ביום 22.7.09 במסיבת פרידה שנערכה לחניכים קיבל לידיו העתק ממכתב המפרט טענות נגד התנהלות ההוסטל, החתום על ידי אמו של אחד החניכים ו"נודע לו" כי התובעת היתה מעורבת בכתיבת מכתב זה ומכתב נוסף עם דברים ברוח דומה וכן כי "אנשי צוות דווחו שהיתה התארגנות לפגוע בי ובחברה שלי". טענותיו של הנתבע בדבר מעורבותה של התובעת בכתיבת המכתבים ובדבר התארגנות זו או אחרת מצדה נגדו ונגד ההוסטל - לא הוכחו בפנינו. אנשי הצוות שלגרסת הנתבע דיווחו לו על התארגנותה של התובעת, לא העידו בפנינו ואף לא הוזכרו בתצהירו של הנתבע. מר אודי ג'רמון העיד כי לא ידוע לו על מעורבותה של התובעת בהכפשות נגד ההוסטל או בניסוחי מכתבים נגד ההוסטל שהופנו לשר הרווחה ולמעשה גם מעדותו של הנתבע עולה כי טענתו זו בדבר הכפשות מצד התובעת נטענה בעלמא שכן כאמור העיד באופן כללי כי "דווח לו מאנשי צוות". גם כאשר נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית, כיצד ידוע לו שהתובעת "הסיתה" הורים נגדו השיב: "ההורים אמרו שהיתה הדברות בינה לביניהם הם לא אמרו בדיוק מה היא אמרה" . זאת ועוד: גם לאחר ש"נודע" לנתבע, כך לגרסתו, כי התובעת פעלה נגדו ונגד ההוסטל, לא מצא לחזור בו מההסכמה לשלם לה פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. אמנם במכתב הנתבעת מיום 22.7.2009 הודע לתובעת כי תסיים את עבודתה בפועל כבר ביום 28.7.2009 אולם יחד עם זאת נכתב כי ישולם לה שכר עד ליום 20.8.2009 וכן פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה. בתצהירו טען הנתבע כי רק בעקבות מכתבה של התובעת מיום 28.7.09 שבו ביקשה לקבל תנאים שלא סוכמו עמה וטענה כי אם לא תקבל את הזכויות שלהן טענה תפנה לערכאות - אז מצאה הנתבעת לחזור בה מהסכמתה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים. גם בסיכומיהם חזרו הנתבעים על הטענה לפיה רק בעקבות מכתבה של התובעת מיום 28.7.2009 ש"בו ביקשה להוסיף על ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים" ו"ביקשה לסחוט סכומים נוספים על אלה שהוסכמו עמה ברוח טובה" - החליטה לחזור בה מהתחייבותה. לסיכום נקודה זו - אין חולק כי גם לאחר שהיו לנתבעת טענות נגד התובעת בכל הנוגע לניהולה התקציבי וגם לאחר שהנתבע "שמע" ביום 22.7.2009, כך לגרסתו, על מעורבותה של התובעת נגדו - לא חזרו בהם הנתבעים מהבטחתם לשלם לתובעת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת עד ליום 20.8.2009 (הגם שבמכתב מיום 22.7.2009 הודע לתובעת על סיום עבודתה בפועל ביום 28.7.2009). רק ביום 2.8.2009 הודיעה הנתבעת בכתב לתובעת כי לא ישולמו לה פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת וזאת בעקבות מכתבה של התובעת שבו דרשה זכויות שלטענתה מגיעות לה. אין בעובדה שהתובעת פנתה אל הנתבעים בכתב ודרשה זכויות כאלו או אחרות בגין תקופת עבודתה כדי להצדיק את חזרתה של הנתבעת מההסכמות אליהן הגיעה עם התובעת בפגישה מיום 20.7.2009. בפגישה האמורה התחייבה הנתבעת מפורשות ובאופן בלתי מותנה בפני התובעת לשלם לה פיצויי פיטורים ושכר עבודה עד ליום 20.8.2009. התחייבות זו הינה בעלת תוקף משפטי ולא התקיימו תנאים המצדיקים 'ביטול' או 'חזרה' מהתחייבות זו, וודאי לו משהסיבה שמצאה הנתבעת לחזור בה מהסכמתה היתה דרישות כאלו או אחרות שהעלתה התובעת במכתבה האחרון לנתבעת. אשר על כן זכאית התובעת לתשלום פיצויי פיטורים כפי שסוכם על ידי הצדדים בפגישה ביניהם. שכרה הקובע של התובעת עמד על סך של 10,500 ₪ ולפיכך זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 9,917 ₪ (10,500 ₪ X 0.94 שנים). מאחר שהתעוררה מחלוקת של ממש בין הצדדים באשר לזכאות התובעת לפיצויי פיטורים, שכן אין חולק כי התובעת לא היתה זכאית לתשלומם מכוח חוק אלא רק מכוח התחייבות -מצאנו להפחית את פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לא הוצגו בפנינו תלושי שכר לחודשים 7/2009 ו - 8/2009 אולם עולה מטענות הצדדים כי לא שולם לתובעת דבר בגין חודש 8/2009. אשר על כן זכאית התובעת לתשלום להשלמת שכרה עד ליום 20.8.09. ברכיב זה כל שנתבע הוא 'הודעה מוקדמת' בת 5,500 ש"ח, וזה מה שנפסוק. גם לגבי סכום זה מצאנו לנכון, נוכח המחלוקת שבין הצדדים, להפחית את פיצויי ההלנה לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פדיון דמי הבראה התובעת טענה לזכאותה לתשלום בגין 7 ימי הבראה לפי ערך של 372 ₪ ליום ובסך כולל של 2,604 ₪. מאחר שהתובעת עבדה בנתבעת פחות משנה (גם כשלוקחים אנו בחשבון את תקופת ההודעה המוקדמת עד ליום 20.8.2009) ומשלא היתה כל הסכמה בין הצדדים על תשלום דמי הבראה, היא אינה זכאית לרכיב זה וכאמור גם טענתה החלופית של התובעת לפיה פוטרה בטרם השלימה שנת עבודה ועל מנת להתחמק מלשלם לה פיצויי פיטורים לא הוכחה בפנינו משאין חולק כי היו לנתבעים טענות כלפי התובעת בכל הנוגע לחריגתה מהתקציב ומשכאמור הצדדים הגיעו להחלטה על סיום יחסי העבודה ביניהם בהסכמה. פדיון חופשה בגין תקופת עבודתה תבעה התובעת פדיון חופשה בסך 7,000 ₪ לפי 14 ימי חופשה בערך של500 ₪ ליום. בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התש"יא - 1951, חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו ירשמו בין היתר מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלומם. כמו כן, הלכה היא כי נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה שנטל העובד מוטל על המעביד. הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי לא נערך כל רישום ניצול ימי החופשה של התובעת אולם "שמע" על כך שנעדרה מעבודתה. לטענתו, הוא 'שמע' על כך לרוב מדיווחים של אנשי הצוות . בהמשך טען כי בחודש 5/2009 החלה להיעדר לעיתים קרובות מעבודתה, בין היתר לצורך קליניקה פרטית שפתחה. הנתבעים לא הוכיחו את היעדרותה הנטענת של התובעת מעבודתה במהלך חודש 5/2009 ואף לא בכל מועד אחר. אשר על כן זכאית התובעת לפדיון של 13.16 ימי חופשה (14 X 0.94 שנים). ששווים הוא 4,606 ש"ח (= 10,500 ש"ח X 13.16/30). דמי הסתגלות לגרסת התובעת, הנתבע הבטיח לה מפורשות, במעמד הפגישה מיום 20.7.09, כי "במידה ואפוטר (כפי שאכן נעשה בסופו של דבר) אקבל 'דמי הסתגלות' בשיעור של משכורת אחת". לגרסתה, העובדה שבמכתב מיום 22.7.2009 נכתב "פיצויים ישולמו על תקופת עבודתך (דמי הסתגלות לא ישולמו)" מצביעה על כך כי מלכתחילה סוכם על תשלום דמי הסתגלות. הנתבע הכחיש גרסה זו וטען כי באותה פגישה מיום 20.7.2009 אכן דרשה התובעת תשלום דמי הסתגלות בגובה שכר חודשי אולם הוא סירב לדרישתה זו ובסופו של יום הסכימה התובעת לוותר על רכיב זה. לגרסתו, במכתב מיום 22.7.2009 נכתב כי דמי הסתגלות לא ישולמו כדי להבהיר כי דרישת התובעת לתשלום זה לא התקבלה. לא מצאנו להעדיף את גרסת התובעת על פני זו של הנתבע לעניין ההתחייבות לשלם לתובעת גם דמי הסתגלות. יצויין בהקשר זה כי אף תמוהה גרסת התובעת בתצהירה לפיה "באותה פגישה הנ"ל הבטיח לי הנתבע 2 בצורה מפורשת, כי במידה ואפוטר (כפי שאכן נעשה בסופו של דבר) אקבל 'דמי הסתגלות' שכן אין חולק כי הצדדים הגיעו להסכמות במסגרת אותה פגישה כפי שהעידה התובעת עצמה בחקירתה הנגדית, ולפיכך לא ברור מדוע עלתה באותה שיחה אפשרות נוספת לפיה התובעת תפוטר. שקלנו, האם יש לזקוף את אי העדתה של הגב' לבין לחובת הנתבעת. אכן המנעות מהבאתו של עד עשויה בנסיבות מסויימות להזקף לחובתו. במקרה זה לא שוכנענו שאי העדתה של הגב' לבין יש בה כדי להתגבר על כך שלא שוכנענו לקבל את גרסת התובעת. לפיכך נדחית התביעה לרכיב זה. הרמת מסך לטענת התובעת הנתבע נושא באחריות אישית למעשי הנתבעת בהיותו מנהל החברה ובעליה וכן משהרקע להתנהלות הנתבעת הוא ניגוד אינטרסים ורצונו של הנתבע לקדם את בתו. בסיכומיה הוסיפה וטענה התובעת כי החשש שהנתבעת תהיה חדלת פרעון והתובעת תמצא עצמה בפני שוקת שבורה והעובדה שהנתבע הוא שסיכם עמה מהן הזכויות המגיעות לה - גם הם מצדיקים חיובו האישי בחובות הנתבעת. לא הוכחו בפנינו כל נסיבות המצדיקות הרמת מסך. אין בעובדה כי הנתבע הוא שניהל את ההוסטל וסיכם עם התובעת על תנאי עבודה וסיום עבודתה ואף לא בחשש שהנתבעת תהיה חדלת פרעון כדי לחייבו באופן אישי בחובות הנתבעת. אשר על כן נדחית התביעה נגד הנתבע. קיזוז לטענת הנתבעת, התובעת גרמה להוסטל להפסדים בסך של 50,789 כדלקמן: התובעת החליטה על דעת עצמה לרכוש להוסטל ערוצי טלוויזיה נוספים על אלו שהיו קיימים, ובכך חרגה, בסך של 3,129 ₪, ממסגרת התקציב שהקצתה הנתבעת לשירותים אלו. עלות רכישת המזון עבור ההוסטל הכפילה את עצמה בתקופת עבודתה של התובעת. במהלך החודשים מאי ויוני 2009 התברר לנתבעת כי דווחי שעות העבודה של המדריכים חורגים בהרבה מהיקף משרתם המאושרת כך ששולם להם שכר כולל בסכום עודף של 26,232 ₪, ובפרט למדריך מר אודי ג'רמון שלו שולם שכר יסוד גבוה בסכום של13,300 ₪ מהשכר שהגיע לו בפועל ולעובדת נוספת, גב' קרן הימן, שלה שולם סך של982 ₪ ביתר. הנתבעת חויבה בתשלום בסך 1,234 ₪ לחברת אבטחה שהוזמנה על ידי התובעת ליתן שירותי אבטחה לטיול לאילת. הנתבעת חויבה בתשלום סך של 4,077 ₪ בגין חוג שניתן לחוסים בהזמנת התובעת. בחודש האחרון לעבודתה חרגה התובעת מקצובת הקילומטרים החודשית שבה היתה מוגבלת (תוך שימוש ברכב הצמוד שקיבלה מהנתבעת) - וזאת בסכום של 1,835 ₪. כהוכחה לנזקים הכספיים שגרמה התובעת צירף הנתבע לתצהירו סיכומי חשבון שירותי טלויזיה בכבלים, כרטסת הנהלת חשבונות בהקשר להוצאות בגין רכישות מזון, דוחות תשלומים ועלויות עובדים; חשבונית תשלום עבור חברת אבטחה; חשבונית תשלום עבור חוג וחשבונית של חברת השכרת הרכב. אנו סבורים כי אין במסמכים שצירף הנתבע לתצהירו כדי להוכיח את זכאותה של הנתבעת לקיזוז הסכומים המפורטים וזאת מהנימוקים הבאים: ראשית, אמנם התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי "בפועל היו קונפליקטים עם ההנהלה של מה המסגרת התקציבית" אולם אין בכך כדי להוכיח כי אכן ניהלה התובעת את ההוסטל תוך חריגה תקציבית שכן לגרסתה לא היא ניהלה את התקציב בהוסטל, לא היה תקציב חודשי מוגדר בהוסטל וכלל לא ידוע לה מה היה הגרעון החודשי בהוסטל ואף מר אודי ג'רמון שאישר כי היו חילוקי דיעות על רקע תקציב, העיד כי לא היה ידוע לו כי ההוסטל היה בגרעון תקציבי. שנית, הגב' לבין שלגרסת הנתבע ערכה את כרטסת הנהלת החשבונות לא העידה בפנינו והנתבע אישר בעדותו את גרסת התובעת לפיה בתקופת עבודתה בהוסטל גדל מספר החוסים בו והוא לא ידע להעיד בחקירתו הנגדית לכמה חוסים מתייחסת כרטסת הנהלת החשבונות שערכה מנהלת החשבונות. שלישית, הנתבע לא ידע לאשר בחקירתו הנגדית האם נספח א' שצורף לתצהירו כדוגמה לדף תקציב הוא פירוט התקציב שהוצג בפועל בפני התובעת. רביעית, בנוגע להוצאות הספציפיות - אישר הנתבע בחקירתו הנגדית כי אין אפשרות להבין מדפי התקציב מהו התקציב לכבלים; אישר כי המדריך אודי ג'רמון לא העביר כרטיס נוכחות וכי על שעות נוכחותו שמע מאנשי הצוות ובשלב מאוחר יותר מאודי עצמו . חמישית, אין חולק כי ככל שהיו חריגות מתקציב בתקופת עבודתה של התובעת - התקציב נוצל כולו למען הילדים בהוסטל כך שאפילו קבענו כי התובעת היתה אחראית על חריגות מהתקציב אין בכך כדי לחייבה לשאת באופן אישי בהוצאות חורגות אלו. מעבר לאחריות של התובעת לניהול התקציב על הנתבעת - המעסיקה - הנטל והאחריות לפקח על ביצועו של התקציב. משלא הוכח כי התובעת פעלה ב'זדון' או ב'רשלנות פושעת' ממילא לא קמה לה אחריות לחריגות התקציב. באשר להוצאות הדלק בחודש האחרון לעבודתה של התובעת - אין חולק כי הנתבעת העמידה לרשות התובעת רכב וכי הנתבעת היא שנשאה בהוצאות הדלק לאורך כל חודשי עבודתה של התובעת. לא הוצג בפנינו כל הסכם עבודה בין הצדדים המגביל את מספר הקילומטרים שאותם מימנה הנתבעת לתובעת מדי חודש ומכאן אף לא הוכח בפנינו כי בחודש האחרון לעבודתה חרגה התובעת ממגבלה כלשהי. זאת ועוד, לא נסתרה טענת התובעת כי בחודש זה צורכי העבודה חייבו ניוד מוגבר. בנוסף טענה הנתבעת כי במהלך תקופת העבודה עבדה התובעת בעבודה נוספת, בקליניקה פרטית, בניגוד להסכם העבודה עמה ובגין כך נגרם לנתבעת נזק המוערך בסך של 10,000 ₪. התובעת הכחישה בחקירתה הנגדית כי היתה בעלת קליניקה פרטית בתקופת עבודתה בנתבעת אולם אישרה כי החל מחודש 2/2009 עבדה פעם בשבועיים בהדרכת קבוצת עובדים סוציאליים וזאת באישורו של הנתבע. לא הוכח בפנינו כי התובעת עבדה בקליניקה פרטית במהלך תקופת עבודתה בנתבעת וממילא אף לא הוכח בפנינו מהו הנזק שנגרם לנתבעת כתוצאה מהעבודה הנוספת הנטענת. לבסוף טענו הנתבעים כאמור כי במהלך תקופת עבודתה העלתה התובעת בפני שתי אמהות של שני חוסים טענות שונות ושקריות נגד הנתבעת, ובין היתר שכנעה אותן לכתוב מכתבים אל שר הרווחה ואל למבקר המדינה נגד הנתבעת. הנתבע צירף לתצהירו מכתבים החתומים על ידי שתי אמהות כשלגרסתו התובעת היא שעודדה אותן לכתוב מכתבים אלו. בגין כך ביקשו הנתבעים לחייב את התובעת בפיצויים בגין עוולת לשון הרע בסך 100,000 ₪. כפי שכבר צויין לעיל, העיד מר אודי ג'רמון כי לא ידוע לו על מעורבותה של התובעת בהכפשות נגד ההוסטל בניסוחי מכתבים לשר הרווחה נגד ההוסטל וגם מעדותו של הנתבע עולה כי טענותיו בדבר הכפשות מצד התובעת נטענו בעלמא. לנוכח המפורט לעיל - נדחית טענת הנתבעים לקיזוז. סוף דבר התביעה נגד הנתבע 2 - נדחית. הנתבעת 1 תשלם לתובעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 9,917 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 20.8.2009 ועד למועד התשלום. תמורת הודעה מוקדמת בסך 5,500 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 20.8.2009 ועד למועד התשלום. פדיון חופשה בסך 4,606 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 20.8.2009 ועד למועד התשלום. התביעות לדמי הסתגלות, לפדיון דמי הבראה ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין - נדחות. בשים לב לתוצאה ולפער בין סכומי התביעה לזכיה, וכן בשים לב: מחד - לדחיית התביעה כנגד הנתבע, ומאידך - לדחיית טענות הקיזוז, החלטנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ש"ח. סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. פיטוריםעובדים סוציאליים