תאונת עבודה קשה עם מכונה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קטיעת יד מעל המרפק - תאונת עבודה קשה עם מכונה: מבוא בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1.12.39, בתאונת עבודה ביום 28.9.06 בעת שעבד על מכונת מכבש וחיתוך קרטון מסוג טיגל (להלן: "התאונה"). בתאונה נמחצה יד ימין של התובע באופן שחייב את קטיעתה מעל המרפק. התביעה הוגשה נגד המעבידה של התובע (הנתבעת 1) והמבטחת בחבות מעבידים (הנתבעת 2). הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה והתביעה נגדה נמחקה מאחר והיא בהליכי פירוק. הנתבעת 2 הגישה הודעה לצדדים שלישיים וההליכים במסגרת ההודעה הסתיימו בהסדר פשרה. התובע והנתבעת 2 הגישו חוות דעת רפואיות לגבי מצבו של התובע בעקבות התאונה. הצדדים הגישו הודעה מוסכמת בסוגיית הנכות הרפואית לפיה הוגשו לתיק בית המשפט חוות הדעת הרפואיות מטעמם ללא חקירת המומחים באופן שהנכות הרפואית של התובע תקבע על בסיס חוות הדעת ותיק המל"ל בעניינו. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 21.2.11. בפרשת התביעה העידו התובע ושני עדים מטעמו, מר מויסיי שוייב וגב' סבטלנה שוייב ובפרשת ההגנה העיד מר יצחק חדד, הבעלים והמנהל של הנתבעת 1 עד לסגירתה לקראת סוף שנת 2007. תמצית טענות כתב התביעה התאונה אירעה עקב רשלנותה של הנתבעת 1 והפרת חובות חקוקות על ידה. רשלנותה של הנתבעת 1 היא במספר היבטים: התובע לא הודרך בכללי הבטיחות בעבודה עם המכונה והסכנות בעבודה זו; המעביד יודע מראש כי הטיימר של המכונה אינו תקין ובכל זאת הורה לתובע להמשיך לבצע את עבודתו ולזרז את עבודת המכונה; המכונה לא הייתה מגודרת על ידי רשת ומנגנון הבטיחות לא תפקד; התובע עבד במקום עבודה מסוכן, בלתי ממוגן לבטח והמעביד לא מנע זאת ממנו. תמצית טענות כתב ההגנה דין התביעה להידחות. עובר לתחילת העבודה עם המכונה נשוא התביעה עבר התובע הדרכה בת כחודש ימים באשר לעבודה עם המכונה ולכל כללי הבטיחות הקשורים בעבודה עמה. התובע הודרך על ידי הנתבעת 1 ו/או מנהלי העבודה מטעמה הדרכה חוזרת ונשנית שלא להכניס את ידו לתוך המכונה. עוד הודרך לכבות את המכונה ו/או להעבירה למצב ידני בכל עת שנדרשה הכנסת היד למכונה. ביום התאונה התובע התעלם מההדרכות ומההוראות שקיבל והכניס את ידו למכונה ולפיכך רשלנותו של התובע בלבד היא שגרמה לתאונה ודין התביעה להידחות. עוד נטען כי התאונה הייתה בלתי נמנעת מבחינת הנתבעות ואירעה בנסיבות שאדם סביר ו/או מעביד סביר אינו יכול לצפותן מראש ו/או למנוע את תוצאותיהן אפילו בזהירות סבירה. הנתבעות לא התרשלו כלפי התובע ודאגו למקום עבודה בטוח ותנאי עבודה נאותים וסיפקו לעובדים את כל אמצעי ההגנה והבטיחות הנדרשים. חזית המחלוקת הצדדים חלוקים הן לגבי החבות (ובהקשר זה גם בסוגיה האם יש לייחס לתובע אשם תורם) והן לגבי הנזק. דיון סוגיית החבות התובע העיד בתצהירו כי עבד בנתבעת 1 החל מחודש יוני 2004 וביצע עבודות שונות לפי הוראות המעביד. ביום 28.9.06 עבד במכונת מכבש וחיתוך קרטון מסוג טיגל ובמהלך עבודתו גילה כי המכונה אינה תקינה מאחר והממסר (טיימר) לא עבד. לטענתו, עקב התקלה, לוח המכבש עבד בצורה לא אחידה. מצב זה גרם לתובע להאט את מהלך ביצוע העבודה באופן שמנהלו מר בנימין אמר לו שהוא עובד לאט מדי. כאשר התובע התנגד להמשיך לעבוד עם המכונה הלא תקינה הזהיר אותו המעביד כי אם ימשיך לא לעבוד אזי הוא יכול לא להתייצב לעבודה למחרת. נוכח דבריו של המנהל ולפי הוראותיו נאלץ התובע להעביר את המכונה לתהליך עבודה אוטומטי שגרם לתנועה לא אחידה של לוח המכבש ובמהלך העבודה נפל קרטון בין שני חלקי הלוחות. התובע נאלץ להכניס את ידו פנימה וכאשר ידו הייתה מושטת פנימה, לוח המכבש החל לעבוד בתנאים מזורזים ויד ימין של התובע נלחצה בין שני הלוחות. הלוח עצר ולצעקות העזרה של התובע הגיע עובד אחר בשם סרגיי שלחץ על הלחצן הידני של המכונה וכתוצאה מכך המכבש זז ולחץ את ידו של התובע שהתרסקה (סעיפים 1 - 3 לתצהירו של התובע). התובע העיד בתצהירו כי לא הודרך ולא הוסבר לו דבר על כללי הבטיחות במהלך העבודה עם המכונה ולגבי הסכנות של עבודה עם מכונה לא תקינה. המעביד ידע לפני תחילת העבודה כי הטיימר של המכונה מקולקל וגורם לתנועת עבודה בלתי צפויה של מנגנון המכבש. המכונה לא הייתה מגודרת על ידי רשת ומנגנון הבטיחות לא תפקד. למרות כל זאת נדרש התובע לעבוד במקום עבודה מסוכן, בלתי ממוגן לבטח כאשר המעביד אינו מתקן את הליקויים במכונה ומזהיר את התובע שאם לא יסכים להמשיך בעבודתו יפוטר. התובע הדגיש כי כל העובדים ידעו שהמכונה אינה תקינה והוסיף וטען כי לפני תחילת העבודה במכונה הוא לא הכיר אותה ואת אופן פעילותה והייתה זו סיבה נוספת להתנגדותו לעבוד עם מכונה לא תקינה. לטענתו של התובע, אין מקום להטיל עליו אשם תורם ומלוא האחריות לתאונה חלה על הנתבעים. בנוסף, הנתבעת 1 לא דיווחה למשרד העבודה על התאונה ולפיכך התאונה לא נחקרה על ידי מפקח עבודה (עמ' 2 לתצהירו של התובע). התובע העיד בבית המשפט שעובד אחר בשם וולודיה הוא שלימד אותו איך להפעיל ולסגור את המכונה (פרו' עמ' 33). התרשמתי מעדותו של התובע שהוא הבין שאם היה לוחץ על כפתור ה"סטופ", התאונה הייתה נמנעת מאחר ומכונת הטיגל לא הייתה מתחילה לפעול מחדש ולוכדת את ידו בתוכה כשניסה לחלץ את הקרטון התקוע. התובע, במקום ללחוץ על כפתור הסטופ שהיה עוצר את המכונה באופן מוחלט בחר לכוון את הטיימר לפרק זמן הכי ארוך שבמהלכו יוכל להכניס את היד לתוך המכונה על מנת לשלוף את הקרטון התקוע בטרם המכונה תפעל מחדש (פרו' עמ' 38, 39). התמונה המצטיירת היא, כי התובע לא העריך נכון את משך הזמן ולפיכך לא הספיק להוציא את ידו מהמכונה בטרם פעלה המכונה מחדש ולכדה את ידו בפנים. עם זאת, אני מקבל את טענת התובע כי נאמר לו לעבוד מהר יותר וכי למנהל העבודה מר בנימין היו טענות לגבי מהירות עבודתו ולכן לא הפסיק את פעולת המכונה באמצעות כפתור ה"סטופ" ועבד כפי שעבד (פרו' עמ' 38, 40). בהקשר זה יצוין כי הנתבעת 2 לא זימנה לעדות את מר בנימין ממו. הנתבעת 2 לא זכתה לשיתוף פעולה מצד הנתבעת 1 אולם נראה שהייתה יכולה לעשות מאמץ נוסף לאתר את מר בנימין ממו. מר חדד, מנהל הנתבעת 1 בתקופה הרלוונטית, אשר העיד מטעם נתבעת 2 אותר על ידי צד שלישי 2 ולא על ידי הנתבעת 2 והאמור לעיל מדבר בעד עצמו. איני מקבל את טענת התובע כי המכונה הייתה לא תקינה מאחר ולא הוגשה חוות דעת מטעמו בסוגיה זו. העדים מטעם התובע, מר מוייסי שוייב וגב' סבטלנה שוייב, שעבדו בנתבעת 1 העידו בתצהיריהם כי כל העובדים ידעו שמכונת הטיגל לא הייתה תקינה וכי הייתה פניה של אחד העובדים מספר פעמים להנהלה לתקן את המכונה. מר שוייב העיד בבית המשפט שהוא לא עבד על מכונת הטיגל, אלא על מכונה אחרת במפעל (פרו' עמ' 62) ומהעדויות עלה כי גם הגב' שוייב לא עבדה על מכונת הטיגל. נוכח האמור לעיל, לעדויותיהם כי המכונה לא הייתה תקינה ו/או שהייתה פנייה להנהלת הנתבעת 1 לתקנה משקל נמוך ביותר מאחר ומדובר בעדות שמיעה והם עצמם לא עבדו על המכונה ואינם יכולים להעיד על מצבה או תקינותה מידיעה אישית. מר חדד, הבעלים והמנהל של הנתבעת 1, העיד בבית המשפט שהוא קנה את הפעילות של חברה בשם א.י.מ. אריזות לרבות את מכונת הטיגל שבמהלך העבודה עליה נפגע התובע כבר בשנת 2003. לפי עדותו, התובע עבד בחברת א.י.מ. אריזות ממנה נרכשה הפעילות והכיר את העבודה במכונת הטיגל וגם בשתי מכונות נוספות והיה גם אחד המפעילים של מכונת הטיגל במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1. מר חדד הסביר באמצעות התמונות של המכונה (נ/1/ 5.6.12) כי מכונת הטיגל משמשת לחיתוך של קרטון שבהמשך משמש להרכבת אריזות. במסגרת העבודה על המכונה, על המפעיל להניח את הקרטון ולשים גומיות על החלק האחורי של המשטח התחתון במכונה כדי שבזמן עליית המשטח התחתון הקרטון לא יחליק למטה. עם זאת, התופעה שהקרטון החליק למטה הייתה תקלה שכיחה שהתרחשה אפילו 20 פעם ביום. מר חדד העיד שהמפעילים של המכונה ידעו לטפל בתקלה של נפילת הקרטון לתוך המכונה וכי התפעול של מכונת הטיגל פשוט. הוא הסביר כי קיימים שני מצבי עבודה עם המכונה, האחד ידני והשני אוטומטי. במצב ידני עובדים כדי לבצע כוונון התחלתי של המכונה בתחילת כל מבלט חדש שמכניסים למכונה, כלומר כל פעם שמשנים את ההתאמה של הסכינים. לאחר ביצוע התאמה ראשונית זו עוברים למצב עבודה אוטומטי במהלך העבודה השוטפת. במצב עבודה אוטומטי מכוונים טיימר מאחורי המכונה שאחראי לקצב עליית המשטח התחתון לצורך חיתוך הקרטון. העובד שמפעיל את המכונה הוא שקובע את קצב הזמנים בטיימר בהתאם לסוג הקרטון ולמיומנותו. מר חדד טען שאין הנחיה לעובדים שמפעילים את מכונת הטיגל לעבוד מהר כי עבודה בקצב מהיר גורמת לחיתוכים לא מדויקים של הקרטונים ומאחר ומדובר בקרטונים שעליהם הדפסים (שהמכונה שימשה לחיתוכם) אזי החיתוך חייב להיות מדויק אחרת חומר הגלם נהרס. מר חדד הסביר, שכאשר מתרחשת תקלה שהקרטון נתקע במכונה העובד אמור ללחוץ בלוח הפיקוד על לחצן אדום שרשום עליו "הפסקת מצמד" כאשר לחיצה על כפתור זה מבטלת את פעולת הטיימר ועוצרת את המכונה לחלוטין ואז העובד יכול להוציא את הקרטון התקוע מהמכונה בבטחה. לאחר שהעובד הוציא את הקרטון הוא ילחץ על כפתור שחור בלוח הפיקוד להפעלת המכונה מחדש. מר חדד הסביר לגבי רשתות המגן בצדי המכונה שכאשר נתקע קרטון והמכונה פתוחה חלק אחד משני חלקי הרשת נפתח באופן שניתן להושיט את היד כדי להוציא את הקרטון התקוע במכונה. בכל מקרה, לחיצה על כפתור "הפסקת מצמד" תגרום לכך שהמכונה תנותק לחלוטין ולא תהיה כל סכנה בהוצאות הקרטון. מר חדד הסביר שהסיבה היחידה שהמכונה הפסיקה לעבוד ביום התאונה הייתה בגלל שמסגרת המתכת (מנגנון הבטיחות) נגעה בידו של התובע. מר חדד הכחיש את טענות התובע כי נאמר לו לעבוד בצורה מהירה יותר על המכונה וכי אם לא יעשה כן יפוטר. לטענתו, מערכת היחסים במפעל הייתה טובה ולא לחצו על העובדים באופן הנטען ובנוסף התובע היה עובד מצוין ואין מצב שהיו מפטרים אותו. מנהל העבודה מר בני ממו התייחס לעובדים בכבוד ולא היה לו מושג כיצד עובדים על מכונת הטיגל (פרו' עמ' 65 - 70). מר חדד העיד תחילה כי הדריכו את העובדים כיצד לעבוד על מכונת הטיגל וכיצד לתפעל את התקלה כאשר הקרטון נתקע (פרו' עמ' 70). בהמשך, בחקירתו הנגדית, העיד כי התובע התחיל לעבוד בנתבעת 1 לאחר ששימש כעובד של העסק ממנו נרכשה הפעילות והוא ידע לעבוד על מכונת הטיגל עליה עבד כמה שנים. עוד העיד, כי אינו יודע מי הדריך את התובע לעבוד על מכונת הטיגל, אין ברשותו כל מסמך של הדרכה או תעודת הדרכה לגבי הדרכה שעבר התובע על המכונה וכי לא היה מדריך לעבודה על מכונת הטיגל בנתבעת 1 (פרו' עמ' 72). מר חדד הסביר שהעובד סרגיי שניסה לעזור לתובע במצוקתו לאחר שידו של האחרון נתקעה במכונה ולחץ על כפתור שמפעיל את המכונה מחדש פעל בצורה לא נכונה והיה עליו לפעול אחרת. לפי עדותו, היה צריך לפעול לחילוץ ידו של התובע ללא נזק על ידי שחרור אוויר שהיה משחרר את המכונה באופן הדרגתי עד למצב שניתן היה לחלץ את ידו התקועה של התובע וכך לא היה קורה הנזק שקרה (פרו' עמ' 73, 74). מר חדד הכחיש כי פנו אליו ואמרו לו שהמכונה לא תקינה. מר חדד טען שבאופן וודאי לא היה נותנים לעובד על מכונה כמו מכונת הטיגל בלי הדרכה מאחר ובמצב כזה כאשר עובד אינו מיומן, נגרם הפסד כספי לעסק. מר חדד נתן דוגמה למכונה אחרת שנרכשה על ידו וכשהמפעיל שלה הפסיק לעבוד אצלו, הוא שכר שירותי מדריך להדרכת עובדים חדשים על המכונה הספציפית הזאת (פרו' עמ' 75). לצורך התגבשותה של עוולת הרשלנות נדרשת הוכחתם של שלושה יסודות מצטברים - האחד, קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית מצד המזיק כלפי הניזוק; השני, הפרת אותה חובת זהירות על ידי המזיק; והשלישי, קיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק. כלומר, האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. הלכה היא, שמי שמחזיק בשליטתו ובכוחו מכונה יכול וצריך לצפות נזק שיקרה לאדם העושה בה שימוש במסגרת פעילותו הרגילה ולפיכך בעל המכונה חב חובת זהירות מושגית כלפי המשתמש במכונה ומעביד חב כלפי העובד המשתמש במכונה בחובת זהירות קונקרטית. בענייננו, הנתבעת 1 חבה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע שהוא אחד מעובדיה שעבד על מכונת הטיגל. במסגרת זאת הייתה עליה אחריות להקפיד על התנהלותו הזהירה של התובע במהלך עבודתו וכן החובה לוודא כי התובע קיבל הדרכה נאותה ועובד תחת פיקוח. הנתבעת 1 הפרה את אותה חובת זהירות, כאשר לא ביצעה כל הדרכה לגבי נהלי העבודה ונהלי הבטיחות בעבודה על מכונת הטיגל שהיא מכונה מסוכנת. שוכנעתי שהנתבעת 1 לא הדריכה את התובע ו/או את המפעילים האחרים של מכונת הטיגל במהלך כל התקופה. מצב הדברים שהתובע התחיל לעבוד בנתבעת 1 לאחר שעבד על אותה מכונה גם אצל המעסיק הקודם אינו פוטר את הנתבעת 1 מחובת ההדרכה לגבי תפעול בטוח של המכונה ונהלי בטיחות במקום העבודה ובמהלך העבודה. נוסף וחמור במיוחד, הנתבעת 1 לא הדריכה את התובע לגבי דרך ההתנהלות שעה שמתרחשת תקלה כמו נפילת קרטון למכונה כמו גם במצב שידו של המפעיל נלכדת בתוך המכונה. מר חדד העיד שהייתה דרך לחלץ את ידו של התובע מן המכונה לאחר שנלכדה שם ואף פירט מה היה צריך לעשות כדי לחלץ את ידו בבטחה אלא שמר חדד לא נכח במקום במועד התאונה וגם לא הדריך או דאג שהעובדים יודרכו לגבי התנהלותם במצב מסוכן זה. התובע לא ידע על דרך פעולה זו (לפי עדותו) וברור שלא הודרך בעניין זה. גם העובד השני, סרגיי, מפעיל נוסף של המכונה לא ידע כיצד לתפקד במצב שידו של התובע לכודה במכונה ולשיטתו של מר חדד, שהוא כזכור מנהל הנתבעת 1, ייתכן בהחלט שהתנהלותו המוטעית של עובד הנתבעת 1, סרגיי, שנזעק למקום לאור צעקות התובע ולחץ על הכפתור הלא נכון שהפעיל את המכונה מחדש היא שגרמה לפציעתו ונכותו של התובע. לא זו אף זו. למנהל העבודה מר ממו לא היה מושג כיצד עובדים על מכונת הטיגל ובוודאי שלא ניתן היה לצפות לעזרה ממנו. כלומר, בפועל לא היה פיקוח על העובדים שתפעלו את מכונת הטיגל ודרך עבודתם וגם מנהל העבודה לא היה יכול לעזור בחילוץ ידו של התובע כי גם לו לא היה את הידע של מר חדד, מנהל הנתבעת 1, כיצד לנהוג במצב הדברים אליו נקלע התובע. רשלנותה של הנתבעת 1 היא בהפרת חובתה להדריך את העובדים לרבות התובע בתפעול המכונה לרבות נהלי עבודה, נהלי בטיחות ותפעול תקלות וכן באי הצבת פיקוח של ממש על העובדים המתפעלים את המכונה כדי לוודא שהאחרונים עובדים בצורה בטיחותית ונכונה. הפרת חובות אלה היא שגרמה לתוצאה המצערת שהסתיימה בקטיעת ידו של התובע. לפיכך, הנתבעות אחראיות לנזקיו של התובע כתוצאה מתאונת העבודה בה נקטעה ידו. התרשמתי שהתובע הבין שאם היה לוחץ על כפתור הסטופ המכונה הייתה מפסיקה לפעול באופן מוחלט. צודקות הנתבעות, כי התובע נטל על עצמו סיכון כאשר בחר לתפעל את התקלה ולחלץ את הקרטון מתוך המכונה תוך שהוא מפעיל את הטיימר ולא את כפתור הסטופ שהיה ניתן להפעלה באמצעות הושטת יד ללוח הפיקוד מהמקום בו עמד התובע אולם הוא פעל כך כדי להגביר את תפוקתו ולרצות את מנהל העבודה. למרות שמדובר ברעיון של התובע עדיין הוא פעל כך כדי לרצות את מנהל העבודה. אומנם לא קיבלתי את טענתו של התובע בדבר כך שהמכונה לא הייתה תקינה ועם זאת הנתבעת 1 כשלה בהדרכה וגם בהצבת פיקוח של ממש על העובדים המתפעלים את המכונה ולא שמה דגש על התפעול התקין והבטיחותי של תקלות שגרתיות כגון נפילת קרטון לתוך המכונה וחילוצו משם (ויצוין שמר חדד מנהל הנתבעת 1 הוא שטען שתקלה זו יכול ותתרחש 20 פעם ביום, פרו' עמ' 66). מנהל העבודה שהיה במקום היה חסר הבנה לגבי דרך תפעול המכונה ובוודאי חסר יכולת כלשהי של פיקוח ובקרה על התנהלות העובדים ותפעול המכונה. במצב דברים זה, לא היה גורם מפקח שהיה יכול לבקר ולמנוע את התנהלותו הלא נכונה של התובע בתפעול תקלה שגרתית זו. לא רק שמנהל העבודה לא פיקח וביקר את התנהלות מפעילי המכונה, אלא שלחץ את התובע לעבוד מהר וכך גרם לאחרון לעבוד בדרך שמסכנת אותו וזאת כדי לרצות את מנהליו ולהעלות את קרנו בעיני מעבידו. איני מקבל את טענת הנתבעת 2 שהתובע פעל כמתאבד. התובע פעל כפי שפעל כתוצאה מהלחץ של מנהל העבודה ולא משום סיבה אחרת. אף שבדבריו של התובע עלו מספר אי דיוקים, שוכנעתי שהתובע פעל כפי שפעל כדי לרצות את מעבידו. בנסיבות אלה ואף שהתובע היה עובד ותיק, איני סבור שיש מקום להטיל עליו אשם תורם. אשר על כן, הנתבעת 2 כמבטחת הנתבעת 1 אחראית לנזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה. הנכות הרפואית הצדדים הגישו חוות דעת אורטופדיות לגבי מצבו של התובע בעקבות התאונה. הצדדים הסכימו כי המומחים לא ייחקרו וכי הנכות הרפואית של התובע תיקבע בהסתמך על חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לתיק ועל תיק המל"ל בעניינו של התובע. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 21.2.11. התובע הגיש חוות דעת רפואית מתוקנת מטעמו של האורטופד ד"ר דבי, אשר קבע בפרק הסיכום והמסקנות כדלקמן: "מר מקרוב ויקטור יליד 1.12.39, נפגע בתאונת עבודה בתאריך 28.09.2006 כשיד ימינו נתפסה במכונת קרטונים, עבר שבר פתוח ביד הדומיננטית - יד ימין. לאחר הערכה במחלקה אורטופדית הוחלט על כריתת הזרוע הימנית מעל מרפק ימין. שוחרר לביתו. חולה בודד, ללא עזרה בבית. למרות התאמת פרוטזה, עדיין מתקשה להשתמש בה, סובל מהגבלה ניכרת בתפקוד בסיסי זקוק לעזרה יומיומית. אינו מסוגל לחזור לעבודתו. בהתאם לכך אני קובע כי סיכום הנכויות בגין הפגיעה מתאריך 28.9.06 הינו: 80% נכות אורטופדית צמיתה לפי סעיף 40 (12) (א) אבדן גף עליון יד דומיננטית ימין. הפעלת תקנה 16 כפי שנקבע על פי תקנות מל"ל קובעות לנפגע דרגת נכות של 100% לאור שעקב הפגיעה נמנע מהנפגע סיכוי לחזור לעבודה. הנכויות הנ"ל הינן תוצאה של התאונה הנ"ל. לציין כי דו"ח הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מתאריך 28.02.2007 קבע למר מקרוב ויקטור 100% נכות לאור הפעלת תקנה 16. התובע זקוק לעזרה צד ג' לטיפולים סיעודיים ורפואיים יומיים רציפים וכן נזקק לטיפולים שיקומים. פיזיותרפיה, אביזרים אורתופדיים ועוד. לאור הממצאים, הקבועים יחסית, מאז התאונה ועד היום אני מצפה שמצבו ישאר כמצבו הנוכחי או שיוחמר." הנתבעת 2 הגישה חוות דעת רפואית מטעמה של האורטופד ד"ר וייס שקבע בפרק דיון ומסקנות כדלקמן: "מר מקרוב סבל משבר מרוסק של עצמות האמה מימין - לדבריו, ידו הדומיננטית. בשל הריסוק הניכר והפגיעה במרפק הוחלט לבצע קטיעה מיידית בגובה הזרוע, כאשר הקטיעה הינה מתחת לחיבור שריר הדלטואיד! תקנות המוסד לביטוח לאומי לענין קטיעת גף עליון קובעות במפורש כי כאשר הקטיעה הינה בפרק הכתף, לפי סעיף 40(12)א' - הנכות הינה 80% ליד ימין. כאשר הקטיעה הינה בגובה הזרוע מעל חיבור שריר הדלטואיד - הנכות הינה 75%, לפי סעיף 40(12)ב' ואילו כאשר הקטיעה בזרוע מתחת לחיבור שריר הדלטואיד - הנכות הינה 70%, לפי סעיף 40(12)ג'. לאור זאת, אני מתקשה לקבל את התיקון שבוצע על ידי ד"ר דבי, שכן מצבו של מר מקרוב תואם 70% ליד ימין (דומיננטית) ולאור זאת, אני ממליץ על נכות צמיתה של 70%." הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי אגף נפגעי עבודה מיום 18.7.07 קבעה לתובע נכות רפואית בשיעור 75% לפי תקנה 40(12)ב' ובהתאם לתקנה 16 הנכות הוגדלה ונקבעה בשיעור 100%. נוכח ההסכמה הדיונית בין הצדדים וכאשר חוות הדעת ותיק המל"ל הוגשו לתיק בית המשפט, אני מעמיד את נכותו הרפואית של התובע בשיעור 75%. הפסדי שכר לעבר התובע יליד 1.12.39 נפגע בתאונה כשהיה בן 66 ו- 10 חודשים. התובע ביקש בסיכומיו בגין רכיב זה סך של 13,359 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.12.06 והנתבעת 2 בסיכומיה קיבלה את טענת התובע לגבי רכיב זה. התובע זכאי לפיצוי בגין רכיב זה לסך של 13,359 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.12.06 מדובר בסך של 18,000 ₪ (מעוגל). עזרת הזולת לעבר ולעתיד התובע טען בתצהירו כי בעקבות התאונה נפגעה קשות יכולתו לתפקד באופן עצמאי והוא אינו יכול לתפקד באופן מלא בביצוע פעולות בסיסיות כגון אכילה, רחיצה, הלבשה וכל הכרוך באחזקת משק בית. גב' שוייב, שהיא ובעלה חברים עם התובע, טענה בתצהירה כי היא עוזרת לתובע החל מיום שחרורו מבית החולים (לאחר הפגיעה בתאונה) בעבודות משק בית, לרבות קניות, ניקיון, עזרה במקלחת, כביסה, בישול וכל עבודה אחרת שהיא נדרשת לבצע. לפי תצהירה, היא עוזרת לתובע 5 - 6 פעמים בשבוע, כל פעם למשך 5 - 8 שעות, לפי 30 ₪ לשעה והוסכם בינה לבין התובע כי האחרון ישלם לה סכום חודשי של 5,000 ₪ לחודש החל מיום שחרורו מבית החולים וזאת לאחר קבלת הפיצויים בסיום המשפט. גב' שוייב נחקרה בבית המשפט בסוגיה זו והתרשמתי מעדותה בבית המשפט כי היקף השעות בו נקבה בתצהירה מוגזם. שוכנעתי שהיא מסייעת לתובע בפעולות שונות כגון כביסה, בישול, שטיפת כלים, ביצוע קניות וניקיון ועוד אולם לא שוכנעתי שהיא עוזרת לו כמעט על בסיס יומי בהיקף של עד 8 שעות. נוכח האמור לעיל, איני מקבל את הטענה של העדה והתובע שהוסכם ביניהם על תשלום חודשי של 5,000 ₪ בגין העזרה הניתנת לתובע. הנתבעת 2 הפנתה בסיכומיה לדו"חות שונים של המוסד לביטוח לאומי שנערכו בהקשר של תביעה לגמלת סיעוד שהגיש התובע. כך למשל, בדו"ח הערכת תלות מיום 24.10.06 (כחודש לאחר התאונה), נכתב, בין היתר, כי התובע שולט בסוגרים, משתמש בשירותים, עצמאי בניידות, הלבשה והיגיינה. עוד נכתב כי הוא מתקלח כל יום בכוחות עצמו כאשר לא מסבן את יד שמאל, אוכל שלוש ארוחות ביום וכי שותפה לדירה מכינה והוא מחמם לבד במיקרוגל. בדו"ח נרשם כי התובע מבקש עזרה בחימום, בישולים וניקיון. עוד נכתב כי התובע לבש חולצה ומכנסיים, גרב גרביים ונעל נעליים והכל לפני נציגת המוסד לביטוח לאומי. במסקנות נכתב כי התובע מתלבש ללא עזרה, זקוק לסיוע קל ברחצה, אוכל ושותה ללא עזרה וכי הוא עצמאי בשירותים. בדו"ח הערכת תלות נוסף מיום 25.12.06 נכתבו דברים ברוח דומה. האמור לעיל מחזק את התרשמותי כי גב' שוייב והתובע מאדירים את היקף העזרה שניתנת לתובע כל חודש. התובע נשאל על דו"חות אלה בעדותו ואישר שהוא לובש חולצה ומכנסיים לבד אולם טען שאינו יכול לגרוב את הגרביים לבד. כמו כן, שלל את הטענה שהוא מתקלח כל יום לבד (פרו' עמ' 36, 37). הנתבעת 2 טענה גם כי התובע יכל לרכוש מכשירי חשמל שונים כגון מכונת כביסה, מיבש כביסה ומדיח כלים ובכך היה מקטין את היקף עזרת צד שלישי לה הוא נזקק. התובע קטוע יד ימין (יד דומיננטית). אין ספק שהתובע נזקק לעזרת צד שלישי וגם קיבל עזרה כזו בעבר מגב' שוייב והמחלוקת מתמקדת לגבי היקף העזרה לה נזקק התובע. לגבי העבר, התובע אישר שבתקופה הראשונה לאחר מועד התאונה הוא התגורר ברחוב רוטשילד 5 ובהמשך עבר לגור ברחוב זינגר. לפי דו"חות המל"ל, התובע התגורר ברחוב רוטשילד 5 לפחות עד חודש דצמבר 2006. בתקופה הראשונה סייעה לו השותפה לדירה ברחוב רוטשילד 5 ולא גב' שוייב. נוכח האמור לעיל ובהתחשב בפגיעתו ובנכותו של התובע ובראיות שהוגשו, אני פוסק לתובע בגין רכיב עזרת הזולת לעבר החל מחודש ינואר 2007 ועד לחודש יוני 2012 פיצוי חודשי בסך של 3,000 ₪ בערכי היום ולכל התקופה סך של 198,000 ₪. התובע יליד 1.12.39 והוא בן 72 ושבעה חודשים. בהתחשב בגילו של התובע, בתוחלת חיים עד גיל 82 (לפי בקשת התובע בסיכומיו) כלומר לתקופה של תשע שנים ושישה חודשים, לפי עזרה חודשית בסך של 3,000 ₪ בערכי היום (75 שעות חודשיות לפי עלות עזרה בסך של 40 ₪ לשעה), התובע זכאי לפיצוי בגין רכיב עזרת הזולת לעתיד בסך של 297,000 ₪ (מעוגל). כאב וסבל בהתחשב בגילו של התובע, בנסיבות התאונה כאשר ידו נלכדה במכונה ובהמשך נמחצה כתוצאה מהפעלת המכונה על ידי סרגי, בנכותו הרפואית כתוצאה מקטיעת ידו הדומיננטית ובתקופת האשפוז, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בגין רכיב זה בסך של 350,000 ₪. הוצאות רפואיות ובגין נסיעות לעבר ולעתיד התובע לא הגיש קבלות בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות למעט אישור על הוצאות בגין השתתפות עצמית לקניית תרופות לתקופה של שנת 2011 ממנו עולה כי התובע שילם בגין השתתפות עצמית ברכישת תרופות במהלך כל שנת 2011 סך של 690 ₪ (ת/1 5.6.12). בהקשר זה טענה הנתבעת 2 כי חלק מן התרופות שהתובע רכש בשנה זו והמפורטות ברשימה אינן קשורות לתאונה. עסקינן בתאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי מכסה הוצאות רפואיות. המומחה הרפואי מטעם התובע קבע בחוות דעתו כי התובע זקוק לעזרת הזולת, טיפולים סיעודיים ורפואיים יומיים רציפים וכן לטיפולים שיקומים, פיזיותרפיה, אביזרים אורתופדיים ועוד אולם התובע לא הציג ראיות לגבי תשלומים ששילם בגין טיפולים מסוג זה או אחר במשך התקופה שחלפה ממועד תאונה ועד היום. צודקת הנתבעת 2 כי התובע לא הוכיח שקיימת בעיית ניידות ונוכח הפגיעה בתובע לא שוכנעתי בכך. בהתחשב בגילו, פגיעתו ושעור נכותו של התובע ובכך שמדובר בתאונת עבודה, אני פוסק לתובע בגין רכיב זה פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 25,000 ₪. לסיום התביעה התקבלה. התובע זכאי לפיצוי בגין נזקיו בסך של 888,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל בגין קצבה מיוחדת ונכות מעבודה על פי חוות הדעת האקטואריות שהוגשו מטעם הנתבעת 2. עם זאת, אין מקום לנכות את המענקים המפורטים בחוות הדעת האקטוארית המתייחסת לתגמולי הקצבה המיוחדת ובהקשר זה אני מפנה לסיכומי הנתבעת 2 שציינה בהגינותה כי המענק הרלוונטי היחיד לענייננו הוא מענק מיוחד רגיל לסיוע ברכישת אביזרי עזר בסך של 17,321 ₪ שגם לגביו אין לבצע ניכוי מלא מאחר והוא משולם על ידי המוסד לביטוח לאומי כנגד קבלות בדבר רכישת מכשירים כגון מכונת כביסה, מיבש ומדיח כלים. מאחר ומהעדויות עלה כי התובע לא רכש מכשירים אלה וממילא מדובר בסכומים לא משמעותיים, אין מקום גם לניכוי מענק זה. לפיכך, נכון ליום 31/3/12 עומד סכום תגמולי המל"ל שיש לנכות על סך כולל של 804,640 ₪. מאחר וחוות הדעת האקטואריות מעודכנות ליום 31.3.12 רשאית הנתבעת 2 לעדכן את הסכומים לפי חוות דעת אקטואריות המעודכנות נכון ליום מתן פסק הדין. ככל שתתעורר מחלוקת בעניין זה רשאי מי מהצדדים לפנות אל בית המשפט בבקשה מתאימה. להערכתי הפיצוי לו זכאי התובע גבוה יותר מתגמולי המל"ל (גם על פי חוות הדעת האקטואריות המעודכנות ליום מתן פסק הדין) ולפיכך התביעה התקבלה והנתבעת 2 תשלם לתובע את ההפרש בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.2%, אגרת משפט ועלות חוות הדעת הרפואית מטעמו בסך של 2,500 ₪. הנתבעת 2 תישא ביתרת האגרה. תאונות עבודה עם מכונהתאונת עבודה