איחור במועד מסירת עבודה קבלנית

מועד מסירת העבודה נקבע לחודש 05/06. הנתבע איחר במועדים שנקבעו למסירת העבודה ובחודש יולי 2006 ניתק כל קשר עם התובעת בטרם גמר ביצוע העבודות. התובעת נאלצה להשלים ביצוע העבודות בעצמה , באמצעות קבלני משנה אחרים ובאמצעות עובדי התובע שנשכרו על ידה לצורך השלמת העבודה. דוגמא לפסק דין בנושא איחור במועד מסירת העבודה לקבלן: מדובר בתביעה שהגישה חברת איבריקה משאבי אנוש בע"מ (להלן: "התובעת") כנגד מר דוד בן שבת (להלן: "הנתבע") ובתביעה שכנגד שהגיש מר בן שבת התובענות הוגשו בבימ"ש באשדוד בתיקים 645/08 ו-778/07 והדיון בהם אוחד. לאחר מעברי לבימ"ש בקרית גת, קיבל התיק המאוחד את המספר 792/09. טענות הצדדים בכתב תביעתה טענה התובעת בין היתר כדלקמן: התובעת הפועלת בתחום היזמות, זכתה במכרז לביצוע עבודות עבור המכון הביולוגי בנס ציונה, ובמסגרת זו התקשרה עם הנתבע כקבלן משנה לביצוע עבודות אלומיניום וחיפוי פח במכון הביולוגי. מועד מסירת העבודה נקבע לחודש 05/06. הנתבע איחר במועדים שנקבעו למסירת העבודה ובחודש יולי 2006 ניתק כל קשר עם התובעת בטרם גמר ביצוע העבודות. התובעת נאלצה להשלים ביצוע העבודות בעצמה , באמצעות קבלני משנה אחרים ובאמצעות עובדי התובע שנשכרו על ידה לצורך השלמת העבודה. בגין ביצוע העבודות שביצע הנתבע בפועל, זכאי הנתבע לקבל סך של 347,000 ₪. מהסכום האמור יש להפחית סך של 345,000 ₪, שהתובעת שילמה לגורמים שונים להשלמת העבודות, ובנוסף לכך נגרמו לתובעת נזקים בשיעור של כ-239,000 ₪. לאור זאת נדרש הנתבע לשלם לתובעת סך של 237,000 ₪. בכתב התביעה שכנגד טען הנתבע בין היתר כדלקמן: בעקבות פניית התובעת, שלח הנתבע לתובעת הצעת מחיר לביצוע עבודות אלומיניום ועבודות חיפוי, והנתבעת הסכימה לשלם הכספים, לפי הצעת המחיר, והסכימה בע"פ לחיפוי הפח. בחודש 09/06 נמסרה העבודה למכון הביולוגי וכל הליקויים המינוריים שצויינו תוקנו ע"י הנתבע. בנוסף דרשה התובעת מהנתבע לבצע תוספות שלא צויינו בהצעת המחיר בסך של כ-69,114 ₪. בגין כל העבודות שבוצעו ע"י הנתבע, זכאי הנתבע לקבל מהתובעת סך של 656,349 ₪ ומסכום זה יש לקזז סך של 155,631 ₪ ששולם ע"י התובעת. לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני אני קובע כדלקמן: הסוגיות שאינן שנויות במחלוקת בכתבי הטענות ובסיכומים הוצגו ע"י הצדדים טענות סותרות, וקשה היה לדלות מבין שלל הנתונים שהוצגו, עובדות שהוסכמו בין הצדדים. יחד עם זאת, במהלך הדיונים שבפני, לא היתה מחלוקת בין הצדדים על שתי עובדות בסיסיות ואלו הן: 1. העובדה שהסכם הבסיס בין הצדדים היה הצעת המחיר שהעביר הנתבע לתובעת ואשר צורף כנספח א' הן לתצהיר מנהל התובעת והן לתצהירו של מנהל הנתבע. (להלן: "הצעת המחיר"). 2. העובדה שבסופו של יום נמסרו העבודות למכון הביולוגי ומלוא תמורתן נמסרה ע"י המכון הביולוגי כמזמין העבודה לתובעת. בנסיבות האמורות לעיל, יהיה על ביהמ"ש לבחון אילו עבודות מבין העבודות שנמסרו למכון הביולוגי בוצעו על ידי הנתבע ובגינן יהיה זכאי לסכום המוסכם, אילו עבודות בוצעו ע"י הנתבע, מעבר לעבודות המצויינות בהצעת המחיר, ואילו נזקים נגרמו - אם נגרמו - לתובעת בגין התנהלות הנתבע. הצעת המחיר - הסכם הבסיס בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שהעבודות שאמור היה הנתבע לבצע נחלקו לשתיים - עבודות אלומיניום ועבודות חיפוי. בין הצדדים לא היתה גם מחלוקת על כך שבגין עבודות החיפוי היתה אמורה הנתבעת לשלם לתובע סך של 332,020 ₪, וזאת בהתאם למפורט בכתב יד בסיפא להצעת המחיר. (540 מ"ר X 532 ₪ למ' + 80 מ"ר X 560 ₪ למ'). (ראה נספח א' לתצהיר מנהל התובעת מר גבריאל ישראל). עיון בהצעת המחיר שהוצגה ע"י הנתבעת לתובע מעלה, כי בגין עבודות האלומיניום דרש הנתבע בתחילה סך של 267,434 ₪ בתוספת מע"מ, ובין הצדדים קמה מחלוקת באשר לשאלה האם על הסכום האמור ניתנה ע"י הנתבע הנחה בת 10%. במהלך הדיונים טען מנהל התובעת, מר ישראל, כי בהצעת המחיר שהוצגה על ידו כנספח א', מצויינת במפורש הנחה בת 10%. הנתבע מצידו טען כי בנוסח שהוא הציג לביהמ"ש (נספח א' לתצהירו) אין מצויינת ההנחה. עיון בשני נוסחים שהוצגו ע"י הצדדים, מעלה כי מדובר בשתי הצעות מחיר, שבסיפא לעמוד האחרון להן, נרשמו בכתב יד הסכמות הנוגעות לעבודות החיפוי וההבדל העיקרי בין הנוסחים, הינו בכך שבנוסח שהוצג ע"י התובעת שונו מחירי החיפוי והוסף הביטוי "10%", הנחזה לכאורה להיות הנחה בגין עבודות האלומיניום. בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שתיקון הסכומים עבור עבודות החיפוי הינו תיקון אותנטי, ובנסיבות העניין לאחר שקיבלתי את טענת התובעת בעניין, ולאחר שבתחתית העמוד מצוייה חתימה אחת בלבד, אני קובע כי החתימה האמורה התייחסה גם לסכום הנקוב של 10% הנחה. בנסיבות האמורות לעיל אני קובע כי עפ"י הסכם הבסיס בין הצדדים היתה מחוייבת התובעת לשלם לנתבע בגין כלל העבודות לאחר ביצוען, סך כולל של 572,710 ₪. (267,434 X 90% + 332,020 (. האם הוכחו טענות התובעת כפי שצויין לעיל, עמד הסכם הבסיס בין הצדדים על סך של 572,710 ₪. עוד צויין לעיל, כי בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שהעבודות בוצעו במלואן בסופו של יום והנתבעת זכתה לקבל התמורה ממזמין העבודות. בנסיבות האמורות לעיל יהיה עלינו לבחון ראשית איזה חלק מן העבודות ביצע הנתבע באמצעיו ואיזה חלק מהעבודות הושלמו ע"י הנתבעת מכיסה וכן יהיה מקום לבחון האם נגרמו לתובעת נזקים בגין התנהלות הנתבע. בכתב תביעתה ציינה התובעת כי בגין עבודות שביצע זכאי התובע לסכומים הבאים: 194,511 ₪ (בגין עבודות ביצוע אלומיניום); 20,000 ₪ (בעבור הרכבת קונסטרוקציה חלקית לחיפוי חיצוני); 66,541 (אספקת פחים) = סה"כ 281,052 ₪. כמו כן ציינה התובעת כי מהסכומים המפורטים לעיל יש להפחית סכומים שהתובעת שילמה מכיסה לגורמים שונים, כמפורט להלן: 100,000 ₪ - (מקדמה ששילמה לנתבע); 57,750 ₪ (סכום ששולם לקבלן משנה -א.א. הרכבות); 30,000 ₪ (בגין ניסור בטון עקב טעות של התובע); 3000 ₪ (קנס מאת המזמין); 3000 ₪ (עבודות המטרה); 10,450 ₪ (תשלום עבור ספים עבור חלונות מעץ); 140,000 ₪ (עלות ניהול מתמשך של הפרוייקט בגין חודשים יולי 2006 עד ינואר 2007) = סה"כ - 344,200 ₪. בנוסף ציינה התובעת בכתב תביעתה סכומי הנזקים הבאים שנגרמו לה עקב מחדלי הנתבע: 39,358 ₪ בגין עלות הארכת ערבות בנקאית; 30,000 ₪ בגין הגבלת מסגרת אשראי; 120,000 ₪ בגין ויתור על קבלת עבודות נוספות מהמזמין; 50,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין = סה"כ 239,358 ₪. רכיבי טענות התובעת לאחר שהוצגו טענות התובעת, יהיה מקום לבחון האם הוכיחה התובעת טענותיה באופן מפורט לגבי כל רכיב ורכיב. סכום שהתובעת מודה בו - כפי שצויין לעיל, מודה התובעת כי בגין עבודות שביצע התובע הוא זכאי לסך של 281,052 ₪. סכומים ששילמה התובעת לטענתה בגין הפרוייקט מקדמה לנתבע - בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שהנתבעת שילמה לנתבע במהלך ההתנהלות ביניהם סך של 100,000 ₪ כמקדמה. סכום ששולם לקבלן משנה א.א. הרכבות - בתצהירו טען מר ישראל גבריאל מנהל התובעת, כי לאחר שהנתבע נטש באמצע ביצוע העבודות את הפרוייקט הנדון, שילמה התובעת לקבלן משנה א.א. הרכבות סך של 57,750 ₪ לצורך השלמת חלק מהעבודות שהיה אמור הנתבע לבצע. ב"כ הנתבע מצידו טען בסיכומיו כי לא הוכח בצורה כלשהי שהסכום ששולם לקבלן המשנה שולם עבור תיקוני עבודות האלומיניום, ולטענתו, ככל הנראה מדובר בעבודה אחרת שביצע הקבלן עבור התובעת ללא קשר לנתבע. לתצהירו צירף מנהל התובעת חשבונית של הקבלן א.א. הרכבות אלומיניום מ-12.12.06 ובאותה חשבונית צויין כי מדובר בחשבונית "בגין השלמות עבודות אלומיניום במכון הביולוגי לפי מיפרט עבודה טכני כולל פחים + חלונות אלומיניום". בחקירתו ציין מר ישראל גבריאל כי הקבלן "א.א. הרכבות" הוא "קבלן הבית" של התובעת, שביצע עבורה עבודות אלומיניום במהלך השנים. (עמ' 23-24 לפרוט' מ-8.4.08). גם מר עודד קידר שהינו עובד של התובעת ציין בחקירתו כי קבלן משנה א.א. אלומיניום הוא שביצע את העבודות במקום התובע שנטש המקום בעלות של 57,750 ₪. (ר' עמ' 64-65 לפרוט' מ-22.11.10). בנסיבות האמורות לעיל, לאחר שקיבלתי טענת התובעת ולפיה בשלב מסויים נטש הנתבע הפרוייקט (ועל כך ראה בהמשך) ולאחר שלא הוכח בכל דרך כי החשבונית האמורה התייחסה לפרוייקט אחר ולא לפרוייקט שבוצע במכון הביולוגי, אני מקבל טענות התובעת כי סכום זה - 57,750 ₪ אכן שולם לקבלן חיצוני לצורך השלמת חלק מהפרויקט. תשלום בגין ניסור בטון - בתצהירו ציין מר ישראל גבריאל כי על הנתבע לפצות התובעת בסך של 30,000 ₪ בגין ניסור בטון חלונות עקב טעות במדידה של הנתבע. בחקירתו ציין מר קידר, עובד התובעת, כי לאחר שהנתבע מסר המידות של החלונות והחלונות נוצקו, הסתבר שהחלונות שנמסרו היו גדולים מפתחי החלונות שנוצקו והיה צורך לעמוד ולנסר הבטון ע"מ להתאים החלונות לפתחי החלונות. דברי מר קידר בעניין נשמעו ענייניים. התובעת שתבעה בגין טעותו של הנתבע סך של 30,000 ₪, לא ידעה להציג ראיה לתשלום האמור. בנסיבות האמורות לעיל ולאחר שקבלתי את טענתו המפורטת של מר קידר בעניין, אני קובע כי בגין עבודות הניסור היתה אמורה התובעת לקזז מהתמורה שהיא חבה לנתבע סך של 20,000 ₪. קנס בסך של 3000 ₪ שהוטל ע"י המכון הביולוגי - התובעת הצליחה להוכיח כי בגין העדרו של הנתבע מישיבות ואי עמידה בזמנים היא נקנסה בסך האמור ע"י המכון הביולוגי. (ראה מכתב המפקח דורון מ-16.10.06, שצורף לנספח ת/4 לתצהירו של מר ישראל גבריאל). עלויות עבודות הכנה להמטרה - קיבלתי את טענות התובעת כי נאלצה לבצע עבודות המטרה בפרוייקט במקום הנתבע בעלות של 3000 ₪. תשלום עבור ספים לחלונות מעץ - בכתב תביעתה תובעת התובעת תשלום בסך של 10,450 ₪ בגין ספים לחלונות מעץ שנכללו בעבודות האלומיניום שפורטה בהצעת הנתבע. עיון בחקירתו של מר ישראל גבריאל, מעלה כי באותה חקירה לא ידע מר ישראל לפרט היכן בהצעת המחיר פורטה חובת הנתבע לבצע עבודות מעץ בנוסף לעבודות האלומיניום שעליהן התחייב, וכדבריו: "ש. ... האם אתה יכול להצביע בהצעת מחיר מחייב אותך ואומר שיעשה את הסף מעץ ת. הוא לא אמר לי שיעשה ולא אמר שלא יעשה". (עמ' 27 לפרוט' ש' 9-12). בנסיבות האמורות לעיל, אני דוחה טענות התובעת לחוב בגין הרכיב האמור לעיל. עלות ניהול מתמשך של הפרוייקט - בתצהירו מציין מר ישראל סך של 140,000 ₪ שהוצא ע"י התובעת, בגין נוכחות מנהל עבודה מטעמה בפרוייקט שנדרשה בגין היעדרות הנתבע בעלות של 20,000 ₪ בחודש. ראשית, יצויין כי בתצהירו לא הציג מר ישראל לאורך כל הדרך ראיה לסך האמור. זאת ועוד, התובעת לא כללה הסכום האמור בהצעת המחיר, ומכאן שלכל הפחות עד חודש יוני 2006, לא היה אמור הנתבע לשאת בכל הוצאה בגין רכיב זה. במהלך הדיון הסתבר כי המועד המוסכם לסיום ביצוע העבודות היה בחודש מאי 2006. לבית המשפט הוגש מסמך שכותרתו "סיכום מסירת עבודות אלומיניום" שנערך ע"י חברת א.ב.י. דורון, המפקחת על ביצוע העבודות, ומסמך זה הינו מיום 28.9.06. מתוך המסמך האמור עולה שמסירת עבודות האלומיניום בוצעה ביום 28.9.06, תוך כך שנותרו מספר ליקויים שהיה על מגיש העבודה לתקן. עיון במסמך האמור ובטענות הצדדים מעלה כי ביצוע עבודות ההשלמה אמור היה להימשך כחודש ימים, ומכאן שבסופו של יום הושלמה העבודה ברובה עד סוף חודש 10/10. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב טענת התובעת, שלפיה במהלך ביצוע העבודות, התנהל הנתבע באופן בלתי מקצועי ומיעט להגיע לאתר העבודות, כאשר במהלך חודש 07/06 חדל מלהופיע כלל באתר ובפועל ניתק כל קשר עם התובעת ועובדיו (ס' 8 לתצהיר מנהל התובעת). הנתבע מצידו טען כי טענת התובעת ולפיה חדל מלהגיע בשלב מסויים לעבודה, הינה טענה שאין בה ממש (ס' 14 לתצהיר הנתבע). במהלך הדיון הציגה התובעת ראיות לכך שבחודשים 09/06 ו-10/06 שילמה בעצמה שכר לעובדים שהיו מעובדיו של הנתבע. העובדות האמורות לעיל בצירוף התרשמותי מחקירתו של מנהל התובעת ושל מר עודד קידר, הביאו את ביהמ"ש למסקנה שאכן בשלב מסויים במהלך חודשים 07/06 או 08/06, חדל הנתבע מלנהל בפועל את הפרוייקט עליו היה מופקד, וזאת לאחר שעד אותו מועד איחר בביצוע המשימות שלקח על עצמו במסגרת ההתקשרות. יחד עם זאת, כפי שצויין לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שרוב רובן של העבודות הושלמו באמצעות התובעת עד סוף חודש 10/06 ולא כפי שנטען ע"י התובעת. לאחר שהוכח שהתובעת שילמה לפועלים שהיו מעובדיו של הנתבע סכומים בגין עבודות שביצעו עד מחצית חודש 10/06, (נספח י' לתצהיר התובעת) ניתן להניח שעד לאותו מועד עדיין בוצעו עבודות שדרשו פיקוח מסויים ובנסיבות אלה יהיה מקום לפצות התובעת בגין צורך בפיקוח וניהול במקום ובשל הצורך בהשקעת משאבים ואנרגיה בניהול האתר במקום התובע, בסך של 60,000 ₪ (סך של 12,000 ₪ בגין כל חודש מתחילת חודש יוני עד סוף חודש אוקטובר 2006). 65,000 ₪ בגין פחים - בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שהתובעת שילמה מכיסה סך של 65,000 ₪ בגין פחים שהוזמנו ע"י הנתבע. תשלום למולטילוק - בין הצדדים לא היתה מחלוקת על כך שהתובעת שילמה לחב' מולטילוק סך של 6412 ₪ בגין תשלום שהיה אמור לבצע הנתבע. הוצאות בגין עבודת פועלים - במהלך הדיון לא היתה מחלוקת על כך שהתובעת שילמה כספים לאנשים שהיו בין עובדיו של הנתבע, כאשר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם בעת קבלת הכספים היו אותם אנשים בגדר עובדי הנתבע או שהכספים ששולמו להם, שולמו לאחר שהנתבע עזב את אתר העבודה והפסיק להעסיק את אותם אנשים. בנסיבות העניין ולצורך בדיקת מאזן החובות בין הצדדים, ייבחן ביהמ"ש בשלב זה אך ורק את הסך הכספי ששולם לאותם אנשים. לתצהיריה צירפה התובעת העתקי שיקים שנמסרו לעובדי הנתבע כדלקמן: תשלום למר אלי פירוז 4000 ₪, שיק מיום 12.9.06. 3500 ₪ שיק מיום 20.9.06. 6840 ₪ שיק מיום 11.10.06. 2000 ₪ שיק מ-19.10.06. תשלום למר משה אבוטבול 6000 ₪ שיק מיום 12.9.06. 3000 ₪ שיק מיום 20.9.06. 6750 ₪ שיק מיום 11.10.06. סה"כ שולם לשני העובדים מבין עובדי הנתבע סך של 32,090 ₪. הנתבע לא חלק על כך שהסכומים אכן הועברו לאותם עובדים, והתובעת מצידה לא הציגה כל ראיה לסכומים ששולמו לאנשים נוספים מבין עובדיו של התובע. התובעת טענה, ככלל, כי במהלך השלמת העבודות, היא עשתה שימוש בעובדיה שסייעו לעובדי הנתבע, אך על אף העובדה שמדובר באנשים שבשליטתה, לא הציגה לביהמ"ש בדל ראיה אודות ההוצאה האמורה. לא זאת אף זאת, העדים מטעם התובעת בחקירתם, לא ידעו לומר מי היו אותם עובדים מבין עובדי התובעת שסייעו להשלמת הפרוייקט, ומכאן שלא ניתן לאשר כל סכום בגין הטענה האמורה. (עמ' 63 לפרוט' ש' 23-28, עמ' 64 ש' 1-3). לכל האמור לעיל, אני קובע כי לצורך השלמת העבודות הוציאה התובעת מכיסה כספים ששולמו לאנשים שהיו מבין עובדי הנתבע בסך של 32,090 ₪. סיכום לעניין הוצאות התובעת - מתוך כל האמור לעיל עולה כי התובעת הצליחה להוכיח שלצורך השלמת הפרוייקט הוציאה מכיסה סך של 347,252 ₪. נזקים שנגרמו לתובעת עלות הארכת ערבות בנקאית - בכתב תביעתה טענה התובעת כי כתוצאה מכך שהפרוייקט לא הושלם בזמן, הוארכה התקופה במהלכה הופקדה ערבות בנקאית מטעם התובעת אצל המזמין. לטענת התובעת, הערבות הבנקאית עמדה על הסך של 327,000 ₪ ועלויות הארכת הערבות הבנקאית הגיעו לסך של 39,358 ₪ לפי 1% לחודש לתקופה של שנה. במהלך הדיונים בפני, לא הצליחה התובעת להוכיח כי לאחר חודש 10/10 (המועד בגינו שולמו שיקים לעובדים פירוז ואבוטבול) המשיכו באתר הבנייה עבודות ממשיות. יצויין כי בביהמ"ש הוגש מסמך שכותרתו "סיכום מסירת עבודות אלומיניום" ותאריכו של אותו מסמך הינו מ-28.9.06. מדובר במסמך שנערך ע"י החברה המפקחת חב' א.ב.י. דורון ניהול פרויקטים הנדסיים בע"מ. במסמך האמור מצויינים אומנם ליקויים שיש לתקן, אך בפועל לא היתה מחלוקת בין הצדדים שמרבית עבודות האלומיניום נמסרו עד יום 28.9.06. התובעת לא הציגה אמנם כל ראיה במסמך לעניין הטענה בעניין הארכת הערבות הבנקאית, לבד מהצגת בקשה מאת המכון הביולוגי לבנק הפועלים להארכת תוקף ערבותה הבנקאית של התובעת. יחד עם זאת, מאחר והעבודות היו אמורות להימסר בחודש 05/06 ובפועל נמסרו העבודות, בין היתר, בגין התנהלות הנתבע בסוף חודש 09/06 ולכל הפחות נדרש עוד חודש לתיקון הליקויים, סביר היה שבגין הארכת מועד העבודות, תוארך תקופת הערבות הבנקאית. בנסיבות האמורות לעיל, ולאחר שקיבלתי טענת מנהל התובעת בתצהירו, כי עלות הערבות הבנקאית עמדה על כ-1% מתוך סך הערבות בכל חודש, והואיל והערבות הבנקאית עמדה על סך של 327,990 ₪ (ר' ת/4 לתצהיר מנהל התובעת) - אני קובע כי בגין חמשת החודשים (יולי עד אוקטובר 2006) נאלצה התובעת לשלם הוצאות בגין הערבות הבנקאית סך של 16,399 ₪. בנוסף יצויין כי התובעת טענה גם לנזקים שנגרמו לה עקב הגבלת מסגרת האשראי, אך גם טענה זו לא הוכחה בכל ראיה חיצונית סבירה. ויתור על עבודות נוספות - בכתב תביעתה טענה התובעת לנזק בשיעור של 120,000 ₪ שנגרם כתוצאה מעיכוב בהשלמת העבודות בפרוייקט, וזאת בשל כך שהתובעת נאלצה לוותר, בהסכמה, על תוספת תמורה, בגין עבודות נוספות שבוצעו על ידה בפרוייקט, וזאת ע"מ שלא לבוא בדין ודברים עם המזמין. הטענה האמורה לא הוכחה בכל דרך, לבד מאמירה סתמית בתצהירו של מנהל התובעת. בנסיבות אלה, מאחר ומדובר בטענה שניתן היה להוכיחה בראיות מפורטות יותר, לא ניתן יהיה לקבל הטענה, ובכך דין הטענה להידחות. עוגמת נפש ופגיעה במוניטין - בכתב תביעתה טענה התובעת כי כתוצאה מאי עמידה בתנאי המכרז, ואי ביצוע העבודות במועדים שנקבעו במכרז, נגרמה לתובעת פגיעה של ממש בשמה הטוב וכן נגרמה לה עוגמת נפש. התובעת מעריכה נזקיה בגין רכיב זה בסך 50,000 ₪. בענייננו, מדובר בתובעת שחתמה על הסכם עם המכון הביולוגי כקבלן ראשי. במהלך הדיון שבפני הוכח כי הנתבע לא סיים את עבודות הבניה כנדרש ממנו במועד שנקבע, ובפועל לכל הפחות לתקופות מסויימות לא תיפקד כפי הנדרש ממנו. הראיה המרכזית לאמור לעיל הינה העובדה שבמהלך מספר חודשים נאלצה התובעת לשלם סכומים ישירות לעובדי הנתבע, על מנת שהעבודות יושלמו. בנוסף הוכח בפני, כי העבודות שהוזמנו ע"י המכון הביולוגי, נמסרו למכון הביולוגי באיחור של 4 חודשים, וגם בעת מסירת העבודות, טרם הושלמו כל העבודות באופן מלא. בנסיבות האמורות לעיל ולאחר שהוכח בפני כי התובעת נאלצה להיות מעורבת בעבודות מושא ההסכם בין הצדדים, מעבר למוסכם, לצורך השלמת העבודות, ולאחר שבענייננו מדובר בחברה המתעתדת להמשיך ולזכות בפרויקטים המוזמנים ע"י המכון הביולוגי, יהיה זה סביר לקבוע כי הנזק שנגרם לתובעת בגין עוגמת הנפש ואובדן המוניטין יעמוד ע"ס של 50,000 ₪. לאור זאת אני פוסק כי הנתבע יחוייב בפיצוי התובעת בגין רכיב זה בשיעור של 50,000 ₪. סיכום ביניים לעניין הנזקים שנגרמו לתובעת - לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי בנוסף לכל ההוצאות שנזקקה התובעת להוציא מכיסה כאמור לעיל, נגרמו לתובעת גם נזקים בשיעור 66,399 ₪. תביעת התובע כפי שצויין לעיל, טען התובע בכתב תביעתו שכנגד, כי הוא זכאי לקבל מלוא הכספים שעליהם הוסכם בהצעת המחיר בקיזוז סכומים ששולמו לו, ובנוסף לכך טען הנתבע, כי על הנתבעת לשלם לו בנוסף סך של 69,114 ₪ בגין עבודות נוספות שביצע, עפ"י בקשת התובעת, מעבר לאמור בהצעת המחיר. במהלך דיוננו עד כה, דן ביהמ"ש בכלל הסוגיות הנוגעות להסכמה החוזית הבסיסית שבין הצדדים, ובסכומים המגיעים לתובע מהנתבעת, בהתאם לחוזה הבסיסי בין הצדדים ובהתאם לעבודות שבוצעו בפועל ולהוצאות שנדרשו להשלמת העבודות. מהסיבות האמורות לעיל ולצורך בחינת טענות הנתבע, יהיה על ביהמ"ש, בשלב זה, להשלים בדיקתו אך ורק בטענת הנתבע לחוב נוסף של התובעת, בגין עבודות נוספות שהוזמנו על ידה במהלך ביצוע העבודות ושלא צויינו בהצעת המחיר. בתצהירו ציין הנתבע, כי בנוסף לעבודות בהתאם להצעת המחיר, דרשה ממנו התובעת לבצע תוספות בשיעור 69,114 ₪ + מע"מ כמפורט להלן: בגין שינוי דגם פרופיל חלונות ודגם לדלתות - סך 16,350 ₪; בגין תוספת בעניין דלתות - 13,184 ₪; בגין אספקת זוויות פלדה - 22,080 ₪; בגין תוספת מחיר מנעולים - 8500 ₪; בגין ביצוע סגירת גג ופחים מגולוונים - 9000 ₪. התובע הציג מסמכים הנחזים להיראות כהצעות מחיר נפרדות בכל הנוגע לכל הפריטים שתוארו לעיל, נספחים ה' עד ט' לתצהירו. במהלך הדיונים בפני נחקר מר בועז דורון, ששימש כמפקח על ביצוע העבודות מטעם המזמין המכון הביולוגי. בחקירתו - עמ' 20 לפרוט' - ציין כי אינו זוכר שהעבודות הנוספות שתוארו בתצהיר הנתבע, אכן בוצעו. (ר' עמ' 19-20 לפרוט' מ-19.4.09). כפי שצויין לעיל, לא היתה מחלוקת ממשית בין הצדדים אודות הצעת המחיר המקורית שהיוותה את הסכם הבסיס בין הצדדים. יחד עם זאת, בכל הנוגע לתוספות שצויינו בס' 9 בכתב התביעה, ביקשה התובעת לדחות טענות התובע וטענות הנתבע. בתצהירו של מר עודד קידר, עובד התובעת, ציין מר קידר, כי בכל הנוגע לשינוי דגם פרופיל החלונות והדלתות שצויין ע"י הנתבע, סוכם עם הנתבע כי ההצעות האמורות יכללו במחיר הכולל שנקבע עבור העבודות. כן ציין מר קידר, כי בכל הנוגע לתוספות בדלתות, הרי שסעיף זה לא בוצע מעולם ובנוסף לכך הנתבע גם לא סיפק את זוויות הפלדה והזוויות סופקו ע"י חברה אחרת - חברת אפא. כן ציין מר קידר, כי הסכום הנטען בעניין ביצוע המנעולים, מעולם לא אושר ע"י המזמין וביצוע סגירת הגג בפחים, לא בוצע אף הוא ע"י הנתבע, אלא ע"י התובעת. טענותיו אלה של מר קידר בתצהירו לא נסתרו בחקירתו, ובנסיבות העניין, לאחר שלא הוכחה הסכמה שבין התובעת לנתבעת לעבודות האמורות, לא ניתן לאשר כל סכום בגין העבודות האמורות. לא למותר לציין שגם בעדות של מר אבוטבול, שהיה עד מטעם הנתבע, לא חיזק מר אבוטבול את טענת התובע בעניין התוספות האמורות, על אף שהיה יכול לעשות כן. סוף דבר כפי שצויין לעיל, קבע ביהמ"ש, כי עפ"י ההסכם שבין הצדדים, היתה אמורה התובעת לשלם לנתבע סך של 572,710 ₪, בהתאם להסכם הבסיס. כן צויין לעיל, כי בסופו של יום קיבלה התובעת את מלוא התמורה בגין ביצוע העבודות ממזמין העבודה-המכון הביולוגי. מנגד, נקבע לעיל, כי בפועל הצליחה התובעת להוכיח כי לצורך השלמת הפרוייקט הוציאה מכיסה, סך של 345,257 ₪. כן הוכח שבגין התנהלות הנתבע, נגרמו לתובעת נזקים בשיעור של 66,399 ₪. מתוך כל האמור לעיל עולה כי בסיכומו של דבר יהיה על התובעת לשלם לנתבע במאזן הכולל סך של 161,059 ₪. לאור האמור לעיל, אני מחייב את התובעת-הנתבעת שכנגד, לשלם לנתבע-התובע שכנגד, סך של 161,059 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית ומע"מ כדין, ובצירוף הוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪. תביעת התובעת נדחית. איחור בביצוע עבודהקבלן