דוגמא להחלטה בנושא בקשה לקיום דיון במליאת הועדה המקומית לתכנון ובנייה: אלו הן שתי בקשות שעניינן אחד - פסק הדין שנתתי ביום 19.6.2012 (להלן - פסק הדין). האחת (בקשה מספר 12), הוגשה בצורת מכתב מטעם המשיב 2 לעתירה, המכהן כראש עיריית נצרת עלית (להלן - המבקש 1), ועניינה לשקול מחדש את "ההחלטה" (היינו פסק הדין); השנייה (בקשה מספר 13), הוגשה על ידי המשיב 3 לעתירה, המכהן כמזכיר הוועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת עלית (להלן - המבקש 2), ועניינה "בקשה דחופה לביטול החלטה" (היינו פסק הדין). נוכח הדמיון בין שתי הבקשות ראיתי לאחדן ולדון בהן במאוחד. רקע ראשיתו של תיק זה בעתירה שהוגשה נגד משיבים שונים (והמבקשים כאן בכללם) בגדרה נתבקש סעד של קיום דיון במליאת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעניין תכנית ארמון ההגמון. הדיון החוזר התבקש לאחר שהתכנית נדונה במסגרת ועדת משנה, והמשיב 1 כאן (העותר) - שהינו חבר מליאת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - ביקש לעשות שימוש בזכותו לפי סעיף 18(ז) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, ונדחה. עם הגשת העתירה הוריתי את המשיבים "להגיש כתב תשובתם לעתירה, שבגדרו יתייחסו גם לבקשה לצו ביניים, בצירוף תצהיר לאימות העובדות, לא יאוחר מיום 17.06.12 שעה 15:00." (ראו החלטתי מיום 7.6.2012). ביום 19.6.2012 קיימתי דיון בעתירה במעמד הצדדים שהתייצבו אליו, קרי כל הצדדים שבכותרת למעט המבקשים כאן. בתום הדיון נתתי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, אשר אימצו את המלצת בית המשפט כפי שנרשמה לפרוטוקול (ראו פרוטוקול הדיון מיום 19.6.2012). תוצאת פסק הדין היתה למעשה קבלת העתירה, באופן שבו נצטוו המשיבה 2 כאן והמבקשים 1 ו- 2 לקיים דיון במליאת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה של נצרת עילית בעניין שכונת ארמון ההגמון, בתוך 21 יום ממתן פסק הדין. במסגרת פסק הדין אף חויבו המבקשים 1 ו- 2 בהוצאותיו של העותר מכמה טעמים: ראשית, משום שלא התייצבו לדיון; שנית, משום שתגובתו של המבקש 1 לא נתמכה בתצהיר כמתחייב על פי תקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000 (להלן - התקנות) וכן מהחלטתי מיום 7.6.2012; שלישית, ובזה העיקר, בשל התנהלותם עובר להגשת העתירה, שכן אילו נענו לבקשת המשיב 1 כאן להמציא לו את הפרוטוקולים של ועדת המשנה ולקיים דיון חוזר בהחלטת ועדת המשנה בפני מליאת הוועדה המקומית, היתה העתירה נחסכת מעיקרה. לכן אפוא חייבתי את המבקש 1 לשאת בהוצאות העותר בסך 4,000 ₪ ואת המבקש 2 -בסך 2,000 ₪. ביום 20.6.2012 הוגשו שתי הבקשות מושא החלטה זו. טענות הצדדים 5. לטענת המבקש 1, תגובתו לבית המשפט הוגשה ללא תצהיר מפני שלא ידע על נחיצותו. לטענתו, העתירה והחלטת בית המשפט הומצאו ללשכתו רק ביום 14.6.2012 בניגוד להחלטת בית המשפט. ביום 17.6.2012 השתתף המבקש 1 במשלחת רשמית לרוסיה - דבר אשר מנע הימנו מלהופיע לדיון ביום 19.6.2012. לאור כל אלה ביקש המבקש 1 מבית המשפט "לשקול מחדש את החלטתו בנושא ולהבין שלא היתה כל כוונה לזלזל בבית המשפט אלא נהפוך הוא". 6. לטענת המבקש 2, מעולם לא קיבל הוא כל כתב טענות בתיק זה או החלטות בית משפט, ופסק הדין מיום 19.6.2012 הגיע לאוזנו על דרך המקרה. לפיכך ולמען יקבל את יומו בבית המשפט ביקש הוא לבטל את ההחלטה מיום 19.6.2012 ולהורות על המצאת כל החומר לידיו. 7. המשיב 1 (הוא העותר) התנגד לשתי הבקשות. אשר לבקשת המבקש 1 התנגד מן הטעם שעוד ביום 7.6.2012 הומצאה העתירה ללשכתו על ידי המשיב 1 בעצמו. בו ביום, בשעות אחר הצהריים, נמסר ללשכת המבקש 1 אף הצו הארעי שניתן על ידי בית המשפט. לכן כל טענותיו לפיהן לא ידע על אודות ההליך עד מועד הסמוך לדיון אינן נכונות ומטעות. המשיב 1 ביקש בשולי תגובתו לחייב את המבקש 1 בהוצאות בקשה זו שאין לה, כך טען, כל בסיס, אינה תמת לב, ומונחית משיקולים זרים. אשר לבקשת המבקש 2 התנגד המשיב 1 משום שהבקשה הוגשה ללא תצהיר והאמור בה אינו משקף את השתלשלות העניינים כהווייתה. לטענת המשיב 1, הנתמכת בתצהיר, מסר הוא למזכירת המבקש 2 את העתירה בצירוף החלטת בית המשפט עוד ביום 7.6.2012. עוד טוען המשיב 1 כי ההוצאות הוטלו על המבקש 2 גם בשל התנהגותו הקלוקלת עובר להגשת העתירה ועל כן יש לדחות את בקשתו. 8. המשיבה 2 - הוועדה המקומית לתכנון ובניה - המיוצגת על ידי היועצת המשפטית של עיריית נצרת עלית, התנגדה אף היא לשתי הבקשות. אשר לבקשתו של המבקש 1, טענה כי זו אינה נתמכת בתצהיר, ולא בכדי. עוד טענה כי העתירה והחלטת בית המשפט הומצאו ללשכת המבקש 1 על ידי מזכירת המחלקה המשפטית של עיריית נצרת עלית בליווי המשיב 1. יתרה מכך, ביום 12.6.2012 נועדה להתקיים ישיבה אשר כפועל יוצא מהצו הארעי נאסר על קיומה. עורכת דין מהלשכה המשפטית של עיריית נצרת עלית הקריאה את תוכן החלטת בית המשפט באזני הנוכחים ובהם גם המבקש 1, כך שלא התקיימה ישיבה באותו יום. יוצא מכך כי המבקש 1 ידע גם ידע על ההליכים בתיק זה. אשר לבקשתו של המבקש 2, הרי שגם זו אינה נתמכת בתצהיר ואינה מגלה כל עילה המצדיקה את ביטול ההחלטה. לא נפל כל פגם בהחלטה והחיוב בהוצאות הינו פועל יוצא של התנהלותו של המבקש 2 עובר להגשת העתירה. במצב דברים זה, אפילו היה המבקש 2 מגיש תשובה ומתייצב לדיון, הרי שאין כל ראיה שהיה בכך כדי להשפיע על ההחלטה הסופית. 9. המשיבה 5 - חברת ארמון ההגמון - אשר צורפה לעתירה בהחלטתי מיום 19.6.2012, מתנגדת אף היא לבקשתו של המבקש 1, בטענה כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, לא הובא נימוק לאי התייצבותו של המבקש 1 לדיון, על אף שידע על אודות הדיון כבר מיום 15.6.2012 ואף ידע על נסיעתו המתוכננת במסגרת המשלחת הרשמית. עוד טוענת המשיבה 5, כי לא הובא כל נימוק מדוע פסק הדין שניתן אינו נכון, ובנסיבות אלה דין הבקשה להדחות. 10. עתה ובטרם אפנה לדון בטענות הצדדים אציין, כי לאחר שהתקבלו תגובות המשיבים 1 ו- 2 לבקשתו של המבקש 2, אפשרתי למבקשים 1 ו- 2 להגיב לתגובה. המבקש 1 הגיש תגובתו, אשר אף היא לא לוותה בתצהיר, ולא יסף חדש על בקשתו המקורית. דיון והכרעה 11. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, על רקע כל החומר שבפניי, נחה דעתי כי דין הבקשות להידחות. 12. הפסיקה בהליכים אזרחיים, שהתייחסה לבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד או בהיעדר צד, שזרה שני מבחנים לביטול כאמור: האחד, עניינו בסיכויי הצלחתו של ההליך אם יבוטל פסק הדין; והשני, הוא הטעם שבגינו הצד המבקש את הביטול לא התייצב (ראו: א' שרגא ו- ר' שחר, המשפט המנהלי כרך 6 - סדרי הדין והראיות בבתי משפט לעניינים מינהליים 282 (2011)). כב' השופטת נאור החילה שני מבחנים אלו אף בבית המשפט לעניינים מינהליים, שעה שדנה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים שלא לבטל פסק דין שניתן בהיעדר הצדדים (ראו: ברמ 1349/09 שלום מבורך נ' רשות שדות התעופה (4.3.2009)). 13. אשר לבקשתו של המבקש 1, בקשה זו מעורפלת ולא לגמרי ברור מה מתבקש בה - האם ביטול פסק הדין כולו או רכיב ההוצאות בלבד? - כך או כך דינה להדחות. כך מתחייב לא רק מבחינה דיונית, משום שהוגשה ללא תצהיר בניגוד לסעיף 37 לתקנות, אלא גם לגופו. המבקש 1 אמנם הצביע על טעם בעטיו לא התייצב לדיון - השתתפותו במשלחת רשמית לרוסיה - אך לא הסביר מדוע לא הגיש בקשה לדחיית הדיון. כל זאת הגם שיכול היה לעשות כן לצד כתב התשובה שהגיש. כאמור בפסק הדין מיום 19.6.2012, המבקש 1 הגיש את כתב התשובה ללא תצהיר מלווה. לטענתו עשה כן משום שלא ידע כי עליו לצרף תצהיר כאמור. גם אם אניח לטובת המבקש 1 שאכן לא ידע ולא היה מיוצג, עדיין הדבר אינו מתיישב עם החלטתי מיום 7.6.2012 אשר בה הוריתי מפורשות על הגשת כתב תשובה בליווי תצהיר. יתרה מכך, המבקש 1 יכול היה לנסות ולרפא מחדלו על ידי צירוף תצהיר בדיעבד לבקשתו מושא החלטה זו, אך הוא בחר שלא לעשות כן. כל אלה דוחקים למסקנה כי לא היה טעם סביר או מוצדק לאי ההתייצבות או למצער להגשת הודעה על המניעה מלהתייצב. אשר לסיכויי הצלחת ההליך, גם כאן איני רואה כל תקומה לטענות המבקש 1. סעיף 18(ז) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 מדבר בעדו וקובע כי כל החלטה של ועדת המשנה תישלח לכל חברי הוועדה המקומית תוך 10 ימים מקבלתה, וכי כל חבר מליאה רשאי לדרוש קיומו של דיון חוזר במליאת הוועדה, תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה לידיו. ספק רב אם כן, האם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת בנסיבות אלה ואפילו היתה מוגשת תגובת המבקש 1 בליווי תצהיר, כפי שנצטווה, ואף אם היה מתייצב לדיון בעתירה. 14. אשר לבקשתו של המבקש 2, כל בקשתו נסבה בעניין ההוצאות בהן חויב. כאמור, בקשה זו הוגשה ללא תצהיר, בניגוד לתקנות והגם שכל כולה נסמכה על טענות שבעובדה, לפיהן העתירה והחלטות בית המשפט לא הומצאו למבקש 2 עד למועד הגשת הבקשה. לעומתו, המשיב 1 תיאר כי המציא את העתירה והחלטות בית המשפט למזכירת המבקש 2 ואף תמך זאת בתצהיר. בנסיבות אלה עדיפה עלי גרסתו של העותר. בהינתן שכך הם פני הדברים, איני רואה כל מקום לשנות מהחלטתי לעניין ההוצאות והנימוקים להטלתן. 15. בשולי הדברים אציין, כי במסגרת התכתובות בין הצדדים עובר להגשת העתירה כמו גם בחלק מכתבי התשובה שהוגשו, עלתה הטענה כי העותר השתהה בהגשת העתירה והחמיץ את המועד לבקשת כינוס מליאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה מן הטעם שהחלטת ועדת המשנה פורסמה באינטרנט ולמעשה די בכך כדי להחיל עליו את כלל הידיעה. טענה זו, הגם שלא עלתה במפורש במסגרת הבקשות מושא החלטה זו, אין ולא היה בה כדי לשנות מתוצאתו הסופית של פסק הדין מיום 19.6.2012. ראשית, משום שלא נטען ולא הוכח כי העותר ביקר באתר הרלוונטי וראה את ההחלטה; שנית, והחשוב יותר, אין להטיל חובה מוגברת על אדם לעיין באתרים כדוגמת אתר בתי המשפט או אחרים, מידי יום, בחיפוש אחר החלטות הנוגעות אליו משום שעצם פרסומן מלמד על ידיעה. 16. לסיום רואה אני להעיר, כי מכתבי הטענות בתיק זה כמו גם מהראיות שצירף כל צד, מצטיירת תמונה קשה של מערכת יחסים עכורה בין המבקש 1 ליועצת המשפטית של עיריית נצרת עלית. מצב דברים זה משפיע על אופן ניהול ההליכים, מסרבל, מקשה ואינו רצוי מכל בחינה שהיא. טוב ייעשה אם ימצא פיתרון לכך. ויפה שעה אחת קודם. 17. בנסיבות אלה אני דוחה את שתי הבקשות. 18. המבקש 1 ישא בהוצאות המשיב 1 (העותר) בסך 500 ₪ והמבקש 2 - בסך 250 ₪. בניהדיוןחוק התכנון והבניהועדה מקומית לתכנון ובניה