דוגמא לפסק דין בנושא בן של דייר מוגן שנפטר: לפני עתירה בה מבוקש לקבוע שהעותר הוא "דייר ממשיך" כהגדתו בסעיף 1 חוק זכויות הדייר בדיור ציבורי, תשנ"ח-1998 (להלן:-"חוק הדיור הציבורי") בדירה מספר 4 ברחוב יוספטל 103 בבת- ים (להלן:-"הדירה") המצויה בעלות המשיבה ומנוהלת על ידי עמידר, החברה הלאומית לשיכון ובינוי (להלן:-"עמידר"). 1.        רקע: העותר, טוען להיותו "דייר ממשיך" אחרי אביו המנוח ז"ל (להלן:-"האב"), שהתגורר בדירה כדייר ציבורי משנת 1967 עד ליום מותו בתאריך ה-21.6.06. לאחר מותו של האב, ביקש העותר מהוועדה המרחבית של המשיבה כי ינתן לו מעמד של דייר ממשיך וביום ביום 10.9.06 נדונה בקשתו ונדחתה. העותר ערער על ההחלטה לפני ועדת האכלוס העליונה מחוז גוש דן במשיבה (להלן:-"הוועדה") שדחתה ביום 27.8.07 את בקשתו, אך העותר נותר להתגורר בדירה. משכך, החלה המשיבה בהליכים משפטיים לפינוי העותר מהדירה וניתן פסק דין לפינוי במסגרת ת.א. 1150/07 בבית משפט השלום בראשון לציון. העותר הגיש מצידו בקשה לביטול פסק הדין ועתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב במסגרת עת"מ 2440/08 וביום 1.3.09 ניתן פסק דינו של כב' השופט מודריק לפיו על העותר לפנות לוועדה תוך 45 יום ועוכב פסק הדין של בית משפט השלום. בעקבות פסק הדין דנה הוועדה ביום 28.12.10 בשנית בבקשתו של העותר והחליטה לדחותה. משכך פנה העותר בעתירה דנן, בתחילה נגד עמידר בלבד. בדיון מיום 10.11.11 הוריתי על הגשת עתירה מתוקנת בצירוף המשיבה. ביום 14.12.11 לבקשת הצדדים נמחקה עמידר. ביום 15.6.11 הוריתי לעותר לפנות לוועדת האכלוס העליונה במשיבה תוך 21 יום ועיכבתי את פסק דינו של בית משפט השלום. העותר פנה לוועדת האכלוס העליונה ביום 6.7.11 ובקשתו נדחתה ביום 17.8.11. טענות הצדדים: לטענת העותר, הוא התגורר עם אביו באופן קבוע למעט השנים 1982-1985. העותר לא החזיק בנכס מקרקעין אחר במועד הפטירה וכך בחמש השנים שקדמו לכך. משכך, שעה שהתגורר בדירה למעלה משלוש שנים קודם לפטירת אביו הרי שעונה הוא על ההגדרה של "דייר ממשיך" על פי חוק הדיור הציבורי וזכאי הוא להמשיך לשכור את הדירה מהמשיבה. נכון שהעותר לא חי בדירה משך שלוש שנים אלו ברציפות, אך הדבר נבע מתקופות מאסר אותן ריצה ובמהלכן שב לדירה בחופשותיו מבית הסוהר ואין לראות בתקופות מאסרו כעזיבה של הדירה שתשלול ממנו את זכותו להיחשב כדייר ממשיך. עוד טוען העותר שאכן כתובתו שונתה לכתובת בה מתגוררת אמו, אך הדבר נעשה בכדי להקשות על הליכי הוצאה לפועל שנוהלו נגדו. ממשיך העותר וטוען שאמנם נערכו בדירה ביקורים מטעם נציגי עמידר בהם טען האב כי הוא מתגורר לבדו בדירה אך הוא לא היה מצוי באותה עת בקו הבריאות וחשש לפגיעה בזכויותיו בדירה. חפציו של המשיב נמצאו בדירה בהם נראה שלא הבחין עורך הדוח והם המעידים שהתגורר באותה עת בדירה. לבסוף טוען העותר שהחלטת הוועדה לוקה בחוסר סבירות קיצונית בהעדר הנמקה. המשיבה טוענת מנגד שאין כל ביסוס חוקי להעניק לעותר את המעמד המבוקש בתובענה שעה שלדירה רשימת המתנה ארוכה של משפחות שנמצאו זכאיות לדיור ציבורי. החלטת הוועדה, שהעותר אינו מקיים את תנאי הסף להיחשב כדייר ממשיך, נסמכה על כלל המסמכים שהונחו לפניה, ביניהם גם תצהירי שכנים שהציג לה העותר, ומשכך היא מידתית וסבירה ומבוססת על תשתית ראייתית ועובדתית נרחבת. המשיבה ממשיכה וטוענת שבין השנים 2002-2006 או בחלקים מהן, התגורר האב בדירה בגפו, כפי שעולה מדוחות שערכו נציגיה שביקרו בדירה במסגרת "ביקורי מעגל", והתרשמו שהמנוח מתגורר בדירה לבדו. כמו כן נסמכה ההחלטה על גובה תשלום דמי השכירות אותם שילם האב בהנחה מקסימאלית הניתנת רק למי שמתגורר בדירה בגפו. לאמור, יש להוסיף כי לפי בדיקה ברישומי משרד הפנים עלה שכתובתו של העותר לא היתה במועדים אלו בדירה אלא שונתה בחודש אוגוסט 2005 לרחוב מבצע סיני 12 בת ים, כתובתה של אימו. לטענת המשיבה, רק לאחר מות האב פלש העותר לדירה וזאת ללא ידיעתה. משכך ביום 6.9.06 דיווחה היא על פלישתו. עוד טוענת המשיבה, שלמסכת עובדות זו יש להוסיף כי העותר מתגורר בדירה לבדו ומשכך אין הוא עומד בקריטריון לפיו נדרש רף מינימום של מספר נפשות המתגוררות בדירה בכדי להקנות לו את הזכאות המבוקשת בעוד שבבת ים ממתינות 39 משפחות שנמצאו זכאיות לדיור ציבורי. נוכח האמור אין כל הצדקה להעדיף את שיכונו של העותר בדירה על פניהן. לבסוף טוענת המשיבה ששעה שלא נפל פגם קיצוני בהחלטת הוועדה אין מקום שבית המשפט יתערב בשיקוליה. 3.          דיון והכרעה: לאחר עיון בעתירה ובתגובות לה על נספחיהם הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. סעיף 1 לחוק הדיור הציבורי מגדיר "דייר ממשיך" כך: "דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי; ובהמשך מגדיר הסעיף מי זכאי להתגורר בדירה ציבורית: "זכאי" - מי שמתגורר בדירה ציבורית תקופה של חמש שנים לפחות, ואין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים; המשיבה צירפה לתגובתה המקדמית לעתירה, נוהל הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים (להלן:-"הנוהל") שתוקפו מיום 1.2.02, בו עוגן אופן הסדרת הזכויות החוזיות של הדייר הממשיך. בסעיף 2.10 לנוהל מנויים התנאים שהעומד בכולם יחשב כדייר ממשיך הזכאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית (כאמור בסעיף 3 לנוהל): תנאי ראשון, המבקש הוא בן זוגו של הדייר החוזי שנפטר לרבות בנו. תנאי שני, מי ש"גר לפחות 3 שנים ברציפות עם ה"דייר החוזי" (הזכאי) בסמוך לפני פטירתו או לפני שעבר למוסד סיעודי. הרציפות אינה נגרעת עקב העדרויות קצרות וארעיות במהותן כגון שירות מילואים, או אשפוז לטיפול רפואי". תנאי שלישי, שעומד הוא להגדרת "חסר דירה" כמפורט בנוהל משך חמש שנים טרם פטירתו של הדייר החוזי. בהמשך, מגדיר סעיף 6 לנוהל שעל החברה לדיור ציבורי, בענייננו עמידר, לבדוק האם משך שלוש השנים שקדמו לפטירתו של הדייר החוזי התגורר בה המבקש להירשם כדייר ממשיך, וזאת בהסתמך על ביקורי המעגל שנערכו בשלוש שנים אלה. אם דוחות המעגל הצביעו כי המעוניין להירשם כדייר ממשיך לא התגורר בדירה משך תקופה זו - תדחה החברה את בקשתו. בעניינינו, קיימת מחלוקת אך באשר לתנאי השני, היינו, האם העותר התגורר בדירה משך שלוש שנים ברציפות טרם פטירת אביו, הדייר החוזי. לבחינת שאלה זו אפנה עתה. האם נפגעה רציפות המגורים של העותר בדירה נוכח תקופות המאסר השונות אותן ריצה? העותר טוען, כאמור, שאין בתקופות אלה כדי לפגוע ברציפות שהייתו בדירה ויש לפרש תנאי זה של מגורים משך שלוש שנים בגמישות ולא בדווקנות, היינו, יש לראות תקופות אלה כמו תקופות אשפוז לטיפול רפואי, שאז רציפות המגורים אינה נפגעת (סעיף 10.2 לנוהל). המשיבה טוענת מאידך, ששעה שרשימת הזכאים למגורים ציבוריים כה ארוכה ומדובר במשפחות קשות יום, בחלקן אנשים עם נכויות שונות ו/או מספר נפשות רב, אין מקום להעדיף על פניהן את עניינו של אדם המתגורר לבדו בדירה ונוכח עבירותיו על החוק, נעדר ממנה. מאסר אינו דומה לאשפוז בשל מצב רפואי שנכפה על אדם, מה גם שלעותר האפשרות למצוא פתרונות דיור באמצעות הרשות לשיקום האסיר. לתמיכה בטענותיה נסמכה המשיבה על רע"א 3798/07 משה זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (לא פורסם, 12.5.08). בכדי לבחון סוגיה זו יש להתעמק בתכלית חוק הדיור הציבורי שבסיסו סוציאלי. חוק זה מיועד לאוכלוסייה הנזקקת לסיוע במציאת מקום מגורים, וכפי שמציינת שוב ושוב המשיבה, רשימה זו ארוכה עד מאוד, ורק בעיר בת ים מונה היא 39 משפחות, חלקן ממתינות כבר שנים למציאת פתרונות מגורים ואת אחת מהן מעוניינת המשיבה לשכן בדירה. כפי שציין כב' השופט רובינשטיין בעניין חיות לעיל, שעה שעסקינן בהקצאת משאב ציבורי לאומי מוגבל, על הרשות המנהלית לנהוג בשיוויון בחלוקתו ולהתחשב במסגרת שיקוליה לא רק באינטרס הדייר הספציפי, כי אם גם בטובתם של נזקקים אחרים. העותר מצידו, תומך טענותיו בעע"מ 7582/03 מדינת ישראל נ' לידיה רבוח, פ"ד נט (4)481 (2004), שם כב' השופטת נאור סברה כי משך זמן ההיעדרות אינו יכול לשמש לבדו כפרמטר בלעדי לקביעה כי נותקה זיקת המגורים, אלא יש לבחון בחינה נוספת והיא טיב ההיעדרות. אכן יש לבחון בחינה זו וגם לפיה סבור אני כי אין לראות בתקופות המאסר שריצה כמו תקופות אשפוז לצרכים רפואיים אותן לא גורעים מרצף המגורים בדירה, כך לפי נהלי המשיבה וכך לפי בחינה נוספת זו. אין מדובר באירוע כפוי כדוגמת מחלה או שירות מילואים אלא בענישה לבחירות חיים אותן ביצע העותר. שעה שמדובר בדיור ציבורי, ואין עסקינן בחוזי שכירות פרטיים, אין להעדיף את אינטרס העותר על פני אינטרסים של נזקקים אחרים. לבד מעניין מאסריו השונים של העותר נסמכה הוועדה בהחלטתה על דוחות ביקורי המעגל, גובה תשלומי השכירות ששילם האב ובדיקת רישומי משרד הפנים. לעותר ניתנה ההזדמנות לסתור את האמור בדוחות המעגל וכך עשה באמצעות מכתבי השכנים. אתייחס ראשית לראיות המצויות במחלוקת שהונחו לפני הוועדה: דוחות המעגל - אלו הם דוחות המסכמים ביקורים של רכזי שטח מטעם עמידר שבחנו את מצב תחזוקת הבית, המתגוררים בה, מצבם הכלכלי ועוד, בתאריכים 3.6.02, 29.03, 6.9.04, 24.11.05, מהם עלה כי האב מתגורר לבדו בדירה, הן לפי טענותיו והן לפי ממצאי עורך הדוח. העותר מלין על נכונות דוחות ביקורי המעגל וטוען שחפציו נמצאו בדירה וכי אביו לא מסר מידע אמין מטעמים שונים כשטען לפני עורך הדוח כי הוא מתגורר בדירה לבדו. לטעמי, שעה שמדובר בארבעה ביקורים שנערכו מידי שנה ולא בביקור יחיד, אשר בכולם התרשם הבודק שהאב מתגורר לבדו בדירה, הגיוני שהוועדה בחרה להעדיף דוחות אלו על פני מכתבי השכנים לפיהם העותר התגורר בדירה ואיני רואה מקום להתערב בשיקול דעתה משנסמכה על תשתית עובדתית רחבה ומוצקה (למכתבי השכנים אתייחס בהרחבה בהמשך). תמצית רישום משרד הפנים - ממנה ניתן ללמוד כי העותר שינה כתובתו לכתובת אמו שמונה חודשים לפני פטירת אביו. לכך מוסיפה המשיבה את העובדה שהאב שילם דמי שכירות בהנחה הניתנת אך לאלו המתגוררים לבדם בדירה. כאמור, העותר טוען ששינה את כתובתו בכדי להתחמק מנושיו, טענה אותה תמך גם בתצהירים שהגיש, תצהירי אמו, הגב' ז'ורז'ט סויסה ואחיו, מר דניאל סויסה. נתוני מרשם האוכלוסין מהווים ראיה מרכזית למגוריו של העותר ששינה את כתובתו באופן מודע, ואין מדובר בכתובת שנרשמה בעבר ולא שונתה מטעמי שכחה, לדוגמה. מסכים אני עם טענת המשיבה שאין העותר יכול ליהנות משני העולמות, גם לשנות את כתובתו כדי להערים על רשויות החוק המנסות לגבות חובותיו לנושיו, ובמקביל לטעון שאין הרישום משקף את המציאות וכי מתגורר הוא בדירה ועל כן זכאי הוא ליהנות מזכויות של דייר ממשיך. מכתבי השכנים - העותר הציג מכתבים של שכניו שטענו כי הוא התגורר בדירה החל מתאריך 23.11.03. אך לטענת המשיבה, שעה שהאב נפטר בחודש יוני 2006, הרי שגם לפי מכתבי השכנים לא התגורר העותר בדירה שלוש שנים טרם פטירת האב. העותר טוען שתאריך זה נקוב במכתבי שכניו שכן זה המועד שהשתחרר מבית הסוהר אך שהה בדירה גם לפני כן. העותר לא הציג לפני או לפני הוועדה כל תצהיר (למרות שטען בעל פה שיש מי שיתמוך בטענתו זו) לפיו התגורר בדירה טרם התאריך הנקוב במכתבים אותם הציג, ולא ברור לי מדוע כך נהג. עוד מלין העותר כי לא ניתנה לו האפשרות להשמיע עדיו ולחקור את עדי המשיבה בחקירה נגדית ומעוניין לעשות כן עתה. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט רובינשטיין בעע"מ 827/07 רחל חיות נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, 23.11.08) (להלן:-"עניין חיות"), בפסקה כ"ד: "דומני כי כאשר מדובר בהליכים מינהליים בפני ועדת האיכלוס שבבסיסה זכות להטבה, הנה טיעון בכתב והצגת ראיות, שלא על דרך העדת עדים, מהוים הזדמנות הוגנת וממצה להציג את הנדרש באופן יעיל. אין גופים מעין הוועדה בנויים, על פניהם, לחקירות נגדיות נוסח בית משפט ובית דין, ודרך עבודתם מושתתת על עיון במסמכים, ולמירב על שמיעת טענות על פי שיקוליהם. כך דרכם של גופים מנהליים כאלה מימים ימימה, ואין די בכך שפלוני חולק על מסקנות חקירה שנערכה לגביו, כדי לחייב את הרשות לאפשר "חקירה נגדית" בנוסח בית משפט" (הדגשות שלי- א.י.). כך גם בעניינינו, העותר הוזמן להציג לוועדה כל ראיה שמצא לנכון והיא שקלה הן את עמדת עמידר הן את עמדתו, והגיעה להחלטה שנסמכה על ראיות מוצקות ותשתית עובדתית נרחבת. ממשיך העותר ומבקש את התערבותו של בית המשפט בהחלטת הוועדה. תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים, הוא לבחון את סבירות החלטת הרשות אך לא להחליף את שיקול דעתו בדעתה. אמנם אין מניעה כי בין כתליו של בית המשפט ישמעו עדויות וינוהלו חקירות, אך משהגיע עניינו של העותר לבית המשפט בגלגולים שונים והוחזר לוועדה פעמים מספר כדי שתבחן שוב את עניינו ותאפשר לו להציג לפניה את ראיותיו, אין כל מקום לנהל הליך חקירות בבית המשפט. עתה, משהגיע העניין לפני בפעם השלישית, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה וכי היא מצויה במתחם הסבירות, כמפורט לעיל. העותר נסמך בכתבי טענותיו, בין היתר, על עע"מ 8025/06 פלוני נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ (לא פורסם, 17.1.08) וכן על עע"מ 7197/05 עליזה תורג'מן דנקר נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, 16.1.06) (להלן:-"עניין תורג'מן"), אך אין בהם כדי להועיל לו. גם במקרים אלו, לא התערב בית המשפט בשיקול דעת הוועדה. אמנם בעניין תורג'מן לעיל ניתנה לעותרת דירה חלופית וזאת לפנים משורת הדין, שעה שלא נמצאה כלל זכאית להיחשב כדיירת ממשיכה, ואילו העותרת תקפה את ההחלטה לפיה הדירה שניתנה לה ניתנה בעיר שהיא אינה מעוניינת להתגורר בה. בעניינינו, הנסיבות כלל אינן דומות, שכן לא דובר כלל על דירה אחרת למעט הדירה דנן, לא לפני הוועדה וודאי שלא בהליך לפני. מה גם שבמקרה תורג'מן היתה זו הרשות המנהלית שהחליטה לשכן את הדיירת בדירה בעיר אחרת, שם רשימת ההמתנה קצרה וכך או כך בית המשפט לא התערב בהחלטתה. בעניינינו, ניתנו לעותר הזדמנויות מספר להציג לפני הוועדה את כל ראיותיו ואם נוספו ראיות חדשות - להציגן שוב עת התכנסה הוועדה לדון בשנית בעניינו. משלא השתכנעה הוועדה גם אז בנכונות טענותיו, וכאמור, עשתה כן על סמך שרשרת ראיות ובניגוד לטענות העותר, היא נימקה החלטתה, אין מקום להתערב בהחלטתה זו. מכל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הוועדה לפיה לא התגורר העותר בדירה משך שלוש שנים רצופות טרם מות אביו, ומשכך לא זכאי הוא לזכויות של "דייר ממשיך" בדירה. החלטה זו נומקה ונסמכה על תשתית עובדתית רחבה והיא מצויה במתחם הסבירות. 4.          סוף דבר: מכל האמור לעיל אני דוחה את העתירה. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות. דייר ממשיךשאלות משפטיותמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)