דוגמא לפסק דין בנושא הלנת שכר במועצה מקומית / הלנת שכר לעובדת סוציאלית: לפנינו תביעה של התובעת העובדת כעובדת סוציאלית בנתבעת לפיצויי הלנת שכר בגין התקופה שבין 1/09 ועד 2/09 ולתקופה שבין 5/09 ועד 8/09.   העובדות הצריכות לענייננו: 1. אין מחלוקת בין הצדדים כי שכר התובעת בחודשים הרלבנטיים לתביעה שולם באיחור כאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר למועדי התשלום ולגובה השכר ששולם במועדים אלה וזאת בהתייחס לחלק מן החודשים כפי שיבואר להלן. 2. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי בהתייחס לחלק מהחודשים בתקופה הרלבנטית לתביעה שולמו לתובעת פיצויי הלנת שכר בהתאם לפסקי דין שניתנו במסגרת תביעות שהגיש ארגון העובדים היציג גם בשמה של התובעת כנגד הנתבעת. המחלוקת בין הצדדים בהתייחס לאותם פסקי דין שניתנו הינה מחלוקת בעלת אופי משפטי המתייחסת לחלות אותם פסקי הדין ביחסים שבין הצדדים. 3. אין מחלוקת כי ביום 4.11.09 שלחה התובעת הודעה להסתדרות העובדים הלאומית בישראל וביקשה מהאחרונה כי תחדל מייצוגה בתביעות העובדים. טענות התובעת: 4. תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת לתובעת מהווים הודאת בעל דין ועל כן טענות הנתבעת כי התובעת נעדרה כביכול מעבודתה ו/או שבתה ועל כן אינה זכאית לשכר דינן להידחות. 5. פועל יוצא מטבלת הנתבעת עצמה באשר למועדי תשלום שכר עבודה לחודשים 5-8/09 (אשר שולם בשיעורים שונים בתקופה שבין 10/10 ועד 9/11) מלמד כי הנתבעת הלינה שכר התובעת לתקופות ממושכות ביותר ואף לתקופה העולה על שנה וזאת ללא כל הסבר ובכך הפכה עובדיה, לרבות את התובעת למקור מימון, דבר שאין הדעת סובלת. הנתבעת לא העלתה טענות ממשיות למנוע חיובה בפיצויי הלנה ו/או הפחתתם ולא הוכיחה נסיבות שלא היתה לה שליטה עליהן וכל טענותיה נטענו בעלמא. טענות הנתבעת כי לא יכלה לשלם שכר עובדיה בשל מצב כלכלי קשה אליו נקלעה לא נתמכו בבדל ראייה. הנתבעת אף לא הוכיחה כי עשתה כל שביכולתה לשלם שכר עובדיה ובכללם התובעת ו/או בהזדמנות הראשונה בה יכלה לעשות כן. התובעת פנתה במכתב מיום 4.11.09 להסתדרות וביקשה כי זו תפסיק לייצגה. טענת הנתבעת כאילו יוצגה התובעת על ידי ועד העובדים דינה להידחות. ההסכם אליו מפנה הנתבעת נחתם ב-17.9.09 והתייחס לחודשים 5-8/09 אולם הצדדים מעולם לא פעלו על פיו כשההסכם היחיד המחייב הוא הסכם מיום 11.11.10 ולפיו העובדים היו אמורים לקבל פיצויי הלנה בשיעור 15%. מששלחה התובעת מכתבה לעניין הפסקת ייצוגה במועד מוקדם למועד חתימת ההסכם השני המחייב הרי שאין ההסכם חל עליה. טענות הנתבעת 6. החל ממועד כינונה של הנתבעת ב-9/09 שילמה המועצה את שכר עובדיה במועד וכדין. 7. בחודש 7/09 טרם כינון המועצות המקומיות הגישו עובדי העירייה תביעה מרוכזת באמצעות נציגות העובדים לתשלום שכרם לחודשים 3-6/09 (ס"ע 12559-07-09) הליך שהסתיים במתן פסק דין מכוח הסכמת הצדדים. מתוך חוב זה שולם עד וכולל חודש 4/09. התובעת נכללה בין התובעים שהגישו תביעה. בדיון שהתקיים ביום 22.7.09 ניתן פס"ד חלקי, על פי הסכמת הצדדים, בדבר תשלום שכר לתקופה שבין 1.3.09 ועד 21.5.09 וביום 17.9.09 ניתן תוקף של פס"ד להסכמה מאוחרת בדבר תשלום פיצויי הלנה לתקופה זו בשיעור 25% שנתי ותשלום שכר ללא פיצויי הלנה לתקופה שבין 22.5.09 ועד 30.6.09. בחודש 7/10 לאחר פירוק העירייה וכינון המועצות המקומיות הוגשה בקשה למתן פסיקתא לתשלום יתרת השכר המגיע לעובדי העירייה לחודשים 5-6/09 מששכר זה לא שולם בפועל על אף פסה"ד. בד בבד הוגשה תביעת עובדי העירייה באמצעות נציגות ההסתדרות לתשלום שכר עובדי העירייה לחודשים 7-8/09 כאשר התובעת לא נכללה בין עובדי המועצה שתבעו בתביעה זו. (להלן: התביעה השנייה). 8. עם הגשת בקשה ליתן פסיקתא במסגרת התביעה הראשונה בגין החודשים מאי עד יוני 2009 ותביעה נוספת שניה בגין החודשים יולי עד אוגוסט 2009 נוהל מו"מ בין הצדדים בקשר לתשלום שכר חודשים מאי עד אוגוסט 2009 ותשלום פיצויי הלנה בגין האיחור בתשלומם. הסכם הפשרה ופסק הדין המאשר אותו היו במסגרת ההליכים בתביעה הראשונה בתיק ס"ע 12559-07-09 הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום ה- 11/11/10. על פי פסק דין זה היה על הנתבעת לשלם לעובדים את החוב הנותר כלפיהם בתשלומים חודשיים שווים בסך 2,000 ₪ שהצטרפו לשכר המשולם מדי חודש עד להשלמת מלוא המגיע להם בגין שכר חודשים אלה. כמו כן, נקבע כי על המועצה לשלם לכל עובד פיצויי כללי בשיעור 15% מהשכר שלא שולם לו. להסכם הפשרה ולפסק הדין צורפו רשימות שכללו פירוט חוב העירייה כלפיהם בגין החודשים מאי עד אוגוסט 2009 וכן פירוט 15% הפיצויי. גם התובעת נכללה ברשימות אלה, עם זאת לאור העדר הסכמתה להיכלל בתביעות לא נרשם שיעור הפיצויי המגיע לה בגין 15%. גם על פי עמדת העובדים וההסתדרות מלאה העירייה את הוראות פסק הדין מיום 17/9/09 בהתייחס לחודשים מרץ עד אפריל 2009, נושא המחלוקת ביישום פסק הדין בתביעה הראשונה היה קיום הוראות פסק הדין בקשר עם החודשים מאי עד יוני 2009 בלבד. משניתן פסק דין בגין החודשים מרץ עד יוני 2009 ביום 17/9/09 בתביעה שהתובעת נכללת בה כדין, הרי שחל הכלל בדבר מעשה בי-דין. 9. באשר לטענת הנתבעת לפיה הסכמת הצדדים בגין החודשים מאי עד אוגוסט 2009 אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 11/11/10 אינה חלה עליה מן הטעם כי פסק הדין התקבל לאחר שניתנה הוראה שההסתדרות לא תייצג התובעת, הרי שדין טענה זו להידחות שכן התובעת פנתה להפסקת ייצוגה ולא התייחסה להליך זה. זאת ועוד משניתן פסק דין משלים בתיק בו נכללה התובעת כדין חל גם עליה פסק דין זה במלואו. אם נלך לשיטת התובעת לפיה פסק הדין מיום ה- 11/11/10 אינו חל עליה כי אז חל עליה פסק הדין מיום 17/9/09 שניתן בתביעה הראשונה, טרם הודעת התובעת לעניין הפסקת ייצוגה וזאת ללא כל קשר לפסק הדין מיום 11/11/10. לציין כי בפסק הדין מיום ה- 17/9/09 נקבע כי לא ישולמו פיצויי הלנה בגין שכר התקופה שבין ה- 21/5/09 ועד ה- 30/6/09. דיון והכרעה תביעת התובעת לחודשים מאי עד אוגוסט 2009: 10. במסגרת סיכומיה טענה הנתבעת, כי משהוגשו תביעות ע"י ארגון העובדים היציג בשם העובדים ובכללם התובעת בהם ניתנו פסקי דין חל הכלל של השתק עילה ומעשה בית-דין ואין התובעת זכאית לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין חודשים אלה אשר כבר נתבעו על ידה, נפסקו לזכותה ושולמו על ידי הנתבעת בהתאם לפסק דין מיום 11/11/10. 11. מנגד טענה התובעת כי, מעולם לא ידעה ומעולם לא ביקשה או הסכימה למתן ייצוג ע"י הסתדרות העובדים הלאומית ו/או ארגון העובדים כאשר נודע לה רק לאחרונה כי ההסתדרות תבעה גם בשמה. עוד טענה התובעת כי כאשר נודע לה אודות הייצוג שלחה מכתב להסתדרות והודיעה להם כי לא מילאה את כוחם בעבר וכי היא מבקשת להפסיק לכלול אותה בתביעות עתידיות ככל שתוגשנה. כמו כן, ציינה התובעת כי היא נתנה ייפוי כוח אחד ויחיד לבאת כוחה כיום עו"ד עאסי. בתמיכה לטענתה האמורה צירפה התובעת לתצהירה מכתב שנשלח מאת באת כוחה הנושא תאריך 4.11.09. כאשר לא צורפו מכתבים קודם למועד האמור. 12. אין כל מניעה משפטית שעובדים פרטיים יגישו תביעות לגבי הלנת שכר, ואין עסקינן בסוג תביעה אשר רק לנציגות העובדים קיימת סמכות להגישה. עם זאת, לציין, כי בשים לב למועד הוצאת המכתב של התובעת (חודש 4/11/09) ולכך כי הסכם הפשרה שהתייחס לחודשים 5-8/09 ואשר קבל תוקף של פסה"ד 17.9.09 אזי דין טענות התובעת בעניין האמור להידחות ודין טענות הנתבעת להתקבל. כאמור משהודעת התובעת הוגשה לאחר שניתן פסק דין הרי שחל עליה פסק דין זה שקבע כי בהתייחס לחודשים מאי יוני 2009 אין לשלם פיצויי הלנה. 13. הלכה פסוקה היא כי ארגון העובדים אינו נציגו של כל עובד ועובד אלא נציג כלל העובדים. אין הוא פועל מכוח שליחות שכל עובד ועובד הטיל עליו, ויכול לבטלה עת ירצה בכך (ראה דב"ע לד/ 66-3 פד"ע כרך ו' עמ' 70). 14. יתרה מזאת, מוטלת חובה על וועד העובדים כאורגן המייצג את כלל העובדים לנהל מו"מ בשם העובדים עם הנהלת המעביד ואין מדובר בסמכות שבבחירה אלא בחובתו של הוועד הן כלפי עובדיו והן כלפי המעביד. 15. משכך, לאור ההלכות האמורות ומשהבהירה התובעת בצורה מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים, לפיה אין היא מכירה בייצוגו של וועד העובדים בכל הנוגע לתביעות לפיצויי הלנת שכר שהוגשו על ידו ו/או כי היא מבקשת שלא להיות מיוצגת על ידי האחרון, וזאת רק לאחר שניתן פסה"ד הראשון ביום 17.9.09 להסכם הפשרה. מנועה התובעת מלתבוע בגין החודשים נשוא הסכם הפשרה קרי: חודשים מאי ויוני 2009. משלא בקשה התובעת כי ארגון העובדים היציג לא ייצגה קודם למועד בו ניתן פסק הדין אין לה אלא להלין על עצמה וההסכם שנחתם חל ביחסים בין הצדדים בהתייחס לחודשים 5-6/09. 16. לא כך, הוא בהתייחס לחודשים יולי אוגוסט 2009. בהתייחס לחודשים אלה ובעקבות הודעת התובעת שמה כבר לא נכלל בין רשימת התובעים שהגישו תביעה שנייה בהתייחס לתשלום שכר חודשים אלה ועל כן, דין תביעת התובעת בהתייחס לחודשים יולי אוגוסט 2009- להתקבל. העובדה כי הסכם פשרה נוסף בין אותם צדדים נחתם בשלב מאוחר יותר והתייחס לפסק הדין הראשון אין בו כדי לגרוע מתוקפו של פסק הדין הראשון ומהודעת התובעת בטרם ניתן פסק הדין השני. חודשים ינואר, פברואר 2009: 17. משקבענו, כי דין תביעת התובעת בהתייחס לחודשים יולי אוגוסט 2009 להתקבל מששמה לא נכלל ברשימת העובדים בשמם הגישה הנציגות תביעות- כל שנותר לנו להכריע הוא בעניינם של אותם חודשים שנתבעו ע"י התובעת בעטיים לא הוגשו תביעות ע"י ארגון העובדים היציג ואשר לגביהם לא ניתנו פסקי דין כלשהם (חודשים ינואר פברואר 2009). בהתייחס לחודשים אלה טענה הנתבעת כי התובעת לא הגישה בקשה לפיצול סעדים ומשכך מנועה היא מלתבוע בגין חודשים אלה. סבורה אני כי דין טענתה זו של הנתבעת להידחות. לדידי אין העובד צריך להיענש בגלל מחדליה של נציגות העובדים, שהגישה תביעות בהתייחס רק לחלק מתקופות ההלנה, ולא בהתייחס לתקופות ההלנה במלואן. טענות הנתבעת כי כל הלנות השכר הן חלק מעילה אחת ומשום כך היה על התובעת להגיש בקשה לפיצול סעדים ומשלא עשתה כן דין תביעתה להידחות - דינן אף הן להידחות. 18. בעניין פלדון, דן בית הדין הארצי בתביעה שהוגשה על ידי עובד כנגד מעביד, בגין אי הפרשת כספים לקרן הפנסיה. בפסק דינו של בית הדין הארצי נקבע:- "המערער דנן רשאי היה לתבוע את המשיבה, כי תשלם ל"מבטחים" את הסכומים המגיעים ממנה ותעביר את הניכויים משכרו. תביעה מעין זו, שעילתה חוזית (הפרת חוזה), יכול היה המערער להגיש "מידי חודש בחודשו", כל אימת שהמשיבה הפרה את חובתה, היינו - 12 פעם בשנה. דא עקא, כי תביעות כנ"ל מתיישנות בזו אחר זו מקץ 7 שנים". 19. כפי שעולה מפסק דין פלדון - כל פעם שמעסיק אינו פועל בהתאם לחובתו החוזית, הרי שקיימת עילה חוזית נפרדת, בגינה רשאי העובד להגיש תביעה נפרדת. בהקשר זה אין אני מקבלת את טענת הנתבעת - ולדידי אין הבדל בין אי העברת כספים למבטחים לבין אי תשלום משכורת בזמן וכל הפרה מהווה עילה נפרדת בפני עצמה ואין, המדובר בעילה זהה. לגופו של עניין - מאחר ולא קיבלתי את טענות ההגנה של הנתבעת לעניין פיצול סעדים, כל שנותר לי להכריע הוא האם התובעת זכאית לפיצויי הלנה בהתייחס לחודשים בהם לא הוגשו תביעות בערר על ידה, ואם כן - באיזה שיעור. שאלת חיוב בפיצויי ההלנה בהתייחס לתביעת התובעת לחודשים ינואר פברואר 2009, יולי ואוגוסט 2009: 20. בהתייחס לחודשים שבכותרת טענה הנתבעת, בכתב ההגנה ובתצהיר שהוגש מטעמה, כי עם איחוד הרשויות (המועצה המקומית עוספיא והמועצה המקומית דלית אל כרמל לרבות אחת, היא הנתבעת) נכנסה הנתבעת להליכי הבראה לכיסוי גירעונות של שתי העיריות כאשר לשם כך מונה חשב מלווה. עוד טענה הנתבעת, בשל ריבוי חובות פסוקים של הנתבעת אוחדו תיקי ההוצאה לפועל של הנתבעת וזו משלמת תשלום חודשי קבוע בסך 300,000 ₪ לחודש. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי היא מתעכבת בתשלום שכר העובדים והגמלאים עקב הגירעונות והקשיים התקציבים ועקב העובדה, כי לא קיבלה במועד את ההקצבות המיועדות. מנגד טענה התובעת, כי כל טענותיה של הנתבעת לא הוכחו ולו במסמך, כאשר טענותיה אינן נמצאות בידיעה שיפוטית ולפיכך היה עליה להביא ראיות להוכחת טענותיה. 21. הלנת שכר ברשויות מקומיות בישראל אינה תופעה חדשה והיא תוצאה של משבר מתמשך אשר פקד את השלטון המקומי בשנים האחרונות. כתוצאה מכך, התבררו תביעות רבות מאוד של עובדים ברשויות המקומיות, במסגרתן נדונה שאלת פיצויי הלנת שכר לעובד רשות מקומית לעובד אשר שכרו הולן, על כל היבטיה. מצב כלכלי קשה כסיבה לאי תשלום שכר במועדו נדון בפסיקה לא אחת בהקשר לשיקול הדעת שנתן המחוקק לבית הדין בסעיף 18 לחוק הגנת השכר להפחית או לבטל את פיצויי הלנת השכר. כך למשל התבטא בית הדין בע"ע (ארצי) 300029/98 מכון בית יעקב למורות - מימון תקאר 2000(3), 486, עמ' 490: "בעשותה שימוש בשיקול דעתה קבעה הפסיקה כי מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצויי הלנה. הסיבה לכך היא שעל המעביד לתת עדיפות לתשלום שכרו של עובד וכן להטחת מצבו הכספי של העובד לאחר פיטוריו. יש למנוע מצבים בהם מעבידים מעסיקים עובדים ביודעם שמצבם הכלכלי קשה והם לא יוכלו לעמוד בתשלומים לעובדים. יחד עם זה יש לבית הדין שיקול דעת ועליו להפעילו. אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו. שיקול הדעת אינו שרירותי". 22. מצב כלכלי קשה של רשות מקומית עלה לדיון מעמיק בפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 1242/04 עיריית לוד - דהן וארגון עובדי עיריית לוד, תק-אר 2005(3)33(2005) - להלן: "הלכת עיריית לוד"). בהלכת עיריית לוד החליט בית הדין הארצי כי "משנמצא האור בקצה המנהרה" כלשונה של כב' השופטת ארד (כתוארה אז), בתכנית הבראה שהתגבשה ובהסכם קיבוצי שנחתם בין העובדים לבין העירייה, ניתן להפחית את פיצויי ההלנה לשיעור של 25% שנתי. שיעור פיצויי הלנה שנקבעו בפסק דין זה אומץ כ"נקודת מוצא" בהליכים אחרים דומים בהם עלה מחדש שאלת פיצויי ההלנה, בהם חויבה לשאת רשות מקומית השרויה במצב כלכלי קשה. קביעת השיעור האמור, אומצה לא רק ע"י עובדי הרשויות אלא אף ע"י הרשויות, כמו גם משרד הפנים אשר קיבל את עמדת בית הדין הארצי בעניינים הנוגעים בדבר. 23. בית הדין הארצי שב ודן בסוגית פיצויי הלנת שכר במקרה של אי הפרשות לקרן השתלמות בע"ע 437/03 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ - מועצה מקומית כפר כנא (לא פורסם 1.1.07) - להלן: ע"ע 437/03", שם ערערה הקרן על גובה פיצויי ההלנה שהופחתו לריבית חשב כללי בלבד. ונדגיש כי על אף שהמחוקק עיגן בחוק הגנת השכר הן את חובת פיצויי ההלנה לעובד ששכרו הולן והן את החובה לפצות קרן השתלמות שהכספים לא הועברו אליה במועד, ראתה הפסיקה לנכון להפריד בין השניים. אולם לענייננו יפים דבריו של בית הדין הארצי בפסק דינו זה ככל שיש בהם כדי ללמד על היחס להלנת שכר מכל סוג שהוא (לרבות קצבה) ברשויות המקומיות. 24. סגנית הנשיא (כתוארה אז) כבוד השופטת ברק, מנתחת בפסק הדין את התפתחותה של הגישה המתירה לבית הדין להפעיל את שיקול דעתו בכל הנוגע להפחתה או לביטול פיצויי הלנת שכר. "בין השיקולים שעל בית הדין לקחת בחשבון הוא סוג הגוף המלין, מצבו הכלכלי, אם במצב הכלכלי קשה - מהו המקור, הנימוק, לקשיים הכלכליים, האם היה בידו של המעביד לגבור על המצב הכלכלי, האם העדיף המעביד לדאוג לכלכלתו ולצרכיו הוא על פני תשלומים לעובד או לקנות. עלינו לבחון באיזה סוג של הלנה עסקינן. האם מדובר בהלנת שכר או בהלנת הפרשות לקופת גמל". לאחר שהגיעה למסקנה כי מצב כלכלי קשה צריך להישקל תוך בחינת השיקולים דלעיל, מתייחסת השופטת ברק לרשויות המקומיות ואומרת: "אנו דנים במועצה מקומית. מצבן של המועצות המקומיות בימים אלו הוא בידיעתו השיפוטית של בית הדין. רבים התיקים במגיעים לפתחנו תוך שהרשויות המקומיות עושות מאמצי הבראה. על מצבן הקשה של הרשויות המקומיות עמדו השופטת נילי ארד והנשיא סטיב אדלר בפסק דינם המקיף והממצא בעניין עיריית לוד הנ"ל. הרשויות המקומיות בעזרתו של משרד הפנים עושות עתה מאמצים משותפים על מנת להתגבר על הגירעונות. יש לרשויות קושי לשלם את משכורות עובדיהם... בלקחנו בחשבון את מכלול הנסיבות, את מצבה של המועצה ואת העובדה שפיצויי הלנה ישיגו את המטרה ההפוכה של פגיעה קשה בתקציבה של המועצה, את העובדה שהמועצה מנסה להתגבר על הקשיים על מנת להתנהל כראוי וממילא ייטב גם מצבם של העובדים, את העובדה שמדובר בקרן השתלמות ברי לנו שפיצויי ההלנה, הסנקציה הקשה על כך, לא רק שלא תפתור את הבעיה אלא אך תחמירה. פיצויי ההלנה ישולמו בכספי ציבור על חשבונם של המועצה ועובדיה. אין בכך כמובן כדי לזלזל בחומרת הפיגור בתשלומים. אך בבואנו לאזן בין האינטרסים השונים, כשמדובר במעביד שאינו זלזל בניסיונות הבראה, אלא נהפוך הוא, עושה מאמצים להתגבר עליהם, הרי שצדק בית הדין האזורי כאשר הוא הפחית את פיצויי ההלנה". גם כבוד הנשיא אדלר (כתוארו דאז) מתייחס בפסק הדין שם לעניין מצבן הכלכלי הקשה של הרשויות ועל אף שחשב כי נכון הוא לחייב את הרשות המקומית בתשלום פיצויי הלנה הגבוהים מריבית חשב בגין אי ההפרשות לקרן של חלק העובד, השאיר את החלטת בית הדין האזורי על כנה תוך שהוא כותב: "עם זאת, מצויים אנו בימים של משבר כספי עמוק בשלטון המקומי, ואנו עדים למאמציהם של כלל הגורמים הצריכים לדבר להתגבר על משבר זה ולהביא לאיזונן התקציבי של הרשויות באופן שיאפשר תשלום שכר שוטף לעובדיהן. בנסיבות חריגות אלה, ונוכח התחייבויותיהם של כל הגורמים הנוגעים בדבר למצוא פתרון לבעיה חמורה זאת, סבורני, שאין להטיל מעמסה נוספת על הקופה הציבורית בדמות פיצויי הלנה, אף שכאמור, בימים כתיקונם ראוי היה לעשות כן". מן הכלל אל הפרט: הנתבעת טענה כי מצבה הכלכלי הקשה נובע מעיקולים רבים שהטילו ספקים, עובדים וקבלנים על כספי הנתבעת המועברים אליה ממשרדי הממשלה דבר שגרם לשיבוש שירותי העירייה לתושבים. טענות אלה של הנתבעת לא גובו במסמכים היכולים להעיד על מצבה הנטען. אין אנו באים להקל ראש במצבה של הנתבעת שהוא כאמור "בידיעתו השיפוטית של בית הדין", כדבריה של כבוד סגנית הנשיא ברק וכטענתה של הנתבעת, אך יחד עם זאת רשות מקומית אינה יכולה להלין שכר לעובד ולטעון למצב כלכלי קשה מבלי לפרוס בפני בית הדין את התשתית העובדתית ואת המאמצים שהיא עושה בכדי לשפר ולהיטיב את מצבה. בית הדין אינו חותמת גומי, אך נכון הדבר כלפיי שני הכיוונים, וכמו שבית הדין רשאי לעשות שימוש במצב כלכלי קשה כדי להפחית את פיצויי ההלנה, כך הוא אינו מחויב לקבל טענה זו הנטענת באופן סתמי ולהפחית או לבטל את לפיצויי ההלנה. וכך ביטאה זאת כבוד הנשיאה (השופטת כתוארה אז) נילי ארד בע"ע 1529/04 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ - המועצה המקומית יאנוח ג'ת (לא פורסם, 8.11.2005) - להלן:" ע"ע 1529/04"), בהתייחסה לטענות היועץ המשפטי בעניין מצבן הכלכלי הקשה של הרשויות המקומיות: "אף אין אנו מקבלים כלל ועיקר את טענותיו של היועץ המשפטי לממשלה, לפיהן המשבר התקציבי בו שרויות הרשויות מהווה שינוי נסיבות המצדיק הפחתת פיצויי הלנה מיוזמת בית הדין. אכן, אין אנו נעולים במגדלי שן ובית הדין בקרב עמו יושב. אולם, לא 'ידיעת דיינים' היא המנחה אותנו, כהצעת היועץ בטיעוניו. חובת הצדדים להליך להשמיע טענותיהם, להוכיחן ולבססן, היא מאבני היסוד של שיטתנו המשפטית בקיום ההליך המשפטי ועשיית הצדק במסגרתו. לפיכך, אף לא ישים עצמו בית הדין לפה לצד שלא טרח לטעון להגנתו, ולא יפטור את הצד 'הנעלם' מתשלום חוב כל פי דין". וראוי לעיין בע"ע 437/03 הנ"ל, שם מציינת כבוד השופטת ברק כי: "על מצבה של המועצה למדנו מטענות המועצה, היועץ המשפטי לממשלה ודברי גזבר המועצה מר באסם חכרוש בפנינו. עולה מהמקובץ כי המועצה סובלת מגירעונות של מעל 50 מליון שקל חדש. משרד הפנים הורה לה להיכנס לתהליכי הבראה. מונה למועצה חשב מלווה המצבע בדיקה חשבונאית מקיפה. המטרה של המועצה היא להגיע להסכמי פשרה דוגמת ההסכם אליו הגיעו הצדדים בפנינו ובהליך הקודם ובכך להתגבר על המצוקה הכספית". והארכתי ובתיאור הפרטים כדי לסבר את האוזן בתשתית העובדתית הראויה המניחה את הבסיס לשיקול דעתו של בית הדין בקובעו את שיעור פיצויי הלנת השכר, בסיס שכאמור חסר לי ולא הונח לפניי על ידי הנתבעת. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי מאחר והנתבעת לא עיגנה את טיעוניה במסמכים היכולים לספק פרטים ולצייר תמונה מדויקת על מצבה הקשה ועל ניסיונותיה לחלץ את עצמה מבור התחתיות זה בו היא נתונה, כמו גם אי הנוחות שבית הדין חש ממצב בו הנתבעת עושה שימוש בכספים המועברים אליה במועד והמיועדים לתובעת, מוצאת אני לנכון להפחית מפיצויי ההלנה שנושא שכרה של התובעת שלא שולם כדין שיעור כולל של 25% שנתית בלבד. אציין, כי לא מצאתי שבמקרה דנן, יש מקום לסטות מהתוואי שהתווה בית הדין הארצי בעניין הלכת לוד, אשר דן ואיזן בין הנזקים שיגרמו לעירייה שהינה גוף ציבורי, היה ותחויב בפיצויי הלנה לבין הנזקים שנגרמו לעובדים כדוגמת התובעת לאור האיחור בתשלום שכרה. 25. באשר למועד התשלום וגובה התשלום, הרי שעל פי סיכומי הנתבעת אין מחלוקת בין הצדדים, באשר לגובה התשלום ומועד התשלום. 26. אשר על כן תשלם הנתבעת לתובעת פיצויי הלנת שכר בגין האיחור בתשלום שכר חודשים ינואר פברואר 2009 ויולי - אוגוסט 2009 בשיעור שנתי של 25% ובהתאם לטבלה המפורטת בסעיף 28 להלן. סוף דבר: 27. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים חלקית את תביעת התובעת וקובעים, כי דין התביעה להתקבל, כך שישולמו לתובעת בגין האיחור בתשלום שכר חודשים ינואר פברואר 2009 ויולי - אוגוסט 2009 פיצויי הלנה בהתאם להלכת לוד. 28. באשר לחודשים ינואר פברואר 2009 ויולי אוגוסט 2009 על הנתבעות לשלם לתובעת פיצויי הלנת שכר בשיעור כולל של 25% שנתי בהתאם לנתונים שבטבלה כדלקמן:   חודש שכר גובה השכר מועד התשלוםלפי החוק הסכום ששולםושיישא 25% פיצויי הלנה בניכוי רכיבים שאינם ברי הלנה מועד התשלוםבפועל 1/09 4187.69 ₪ 1/2/09 2390.69 ₪ 23/2/09 2/09 4197.59 ₪ 1/3/09 הסכום שישא פיצויי הלנה 2419.99 ₪.הסכום ששולם ביום ה- 23/3/09 סך של 2500 ₪ 23/3/09, 22/4/09 מאחר ושולם לתובעת בגין החודשים אלה עפ"י פסה"ד מיום 11/11/10 סך ₪ הכולל פיצויי הלנה לחודשים 5-8/09 כל שנותר הוא השלמת הפיצויים פיצויי ההלנה עד לגובה הנקבע 25% ריבית שנתית 7/09 5044.11 ₪ 1/8/09 4020.36 ₪ 8/09 4205.44 ₪ 1/9/06 2912.84 ₪ לסיכום: 29. אני מחייבת את הנתבעות לפעול כדלקמן: א. לשלם לתובעת פיצויי הלנה מופחתים בשיעור של 25% שנתי בגין החודשים המפורטים בטבלה בסעיף 28 שיחושבו החל ממועד חובת התשלום כמפורט בטבלה ועד למועד התשלום בפועל ובהתאם לגובה השכר החייב בפיצויי הלנה בניכוי הרכיבים שאינם ברי הלנה כמפורט בטבלה. ב. הנתבעות תשלמנה לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום. 30. על הנתבעות לשלם החיובים שלעיל תוך 30 יום מהיום. הלנת שכרעובדים סוציאליים