דוגמא לפסק דין בנושא הפרה יסודית של הסכם קומבינציה: 1. בפניי שתי תביעות מאוחדות שעניינן בהסכם קומבינציה שנחתם בין התובעים לבין הנתבעת, כפי שיפורט להלן. 2. במועדים הרלוונטיים לתביעה, היו התובעים הבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 20 בגוש 11184, בשטח של כ-3 דונם ברמת ישי (להלן "המקרקעין"). 3. ביום 30.12.2003 נכרת בינם לבין הנתבעת הסכם קומבינציה (להלן "ההסכם"), על פיו התחייבו התובעים למכור לנתבעת חלק מהמקרקעין, בתמורה, בין היתר, לבניית ארבע דירות, ששתיים מהן יועדו לתובע בת.א 15038/07 מר נמרוד כהאן שושני (להלן "שושני"), ושתיים נוספות יועדו לאחותו של מר שושני ובעלה, ה"ה גד וטליה שווגר, שהינם התובעים בת.א 13642/07 (להלן "שווגר"). 4. לטענת התובעים, הנתבעת הפרה את ההסכם הפרות יסודיות שונות, ומשכך הם הגישו, כל אחד בנפרד, שתי תביעות כספיות כנגד הנתבעת, הראשונה היא תביעתם של שווגר שבה עתרו לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 382,119 ₪ בגין פיצוי מוסכם, איחור במסירת הדירות, ליקויי בניה ועוד, והשנייה היא תביעתו של שושני שבה עתר לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 185,100 ₪ בגין פיצוי מוסכם ואיחור במסירת הדירות. 5. שתי התביעות אוחדו כאמור, ולהלן אדון בהפרות הנטענות בשתי התביעות הנ"ל, הן המשותפות והן הנפרדות, כדלקמן: 6. אי התאמה בשטחי הגינות בדירות שווגר בסעיף 2.5 להסכם נקבע כי שטחם של השטחים המקורים בכל אחת מדירות שווגר "לא יפחת מ- 119 מ"ר", וכי לכל אחת מהדירות יוצמדו שתי חניות בשטח שלא יפחת מ- 25 מ"ר. כן נקבע כי לאחת הדירות יוצמד שטח קרקע של 125 מ"ר, ולשנייה שטח של 180 מ"ר (ההצמדות הנ"ל יכונו להלן "שטחי הגינות"). 7. לטענת שווגר, שטחי הגינות שהוצמדו לדירותיהם, קטנים מהנקוב בהסכם, ב-83 מטר בדירה אחת, ו-88 מטר בדירה השנייה, על פי חוות דעת מהנדס ושמאי מקרקעין מטעמם מר מאהר ח'ורי. בחוות דעתו שצורפה כנספח כה' לתצהיר שווגר (ת/1), העריך מר חו'רי את הפיצוי המגיע לשווגר בגין השטחים החסרים הנ"ל בסך של 66,690 ₪, נכון למועד עריכת חוות הדעת 27.9.07. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית מטעמה הערוכה על ידי שמאי מקרקעין מר יוסי מור, שבה נקבע כי שטחי הגינות תואמים את תשריט הבקשה להיתר שאושר בין היתר על ידי התובעים, וכי אין "שטח חסר" כפי שנטען בחוות דעת השמאי מטעם התובעים. עוד הוסיף וקבע מר מור כי לתובעים הוספו שטחי בניה מעבר למוסכם. 8. לאור הקביעות הנ"ל, מונה המודד ושמאי המקרקעין מר מוטי זייד כמומחה מטעם בית המשפט לצורך מדידת שטחי הגינות הצמודות לשתי הדירות (ראה בקשת התובעים למינוי מומחה מטעם בית המשפט שהוגשה ביום 27.4.11, וסעיף 2 בחוות דעתו של מר זייד שסומנה מ/1). בנוסף מונה המהנדס והשמאי מר מיכאל קרבצ'יק, על מנת לחוות את דעתו באשר לליקויים הנטענים בדירות שווגר, ולהעריך את שווי שטחי הגינות החסרים בשתי הדירות. 9. מר זייד מדד את שטחי הגינות, וקבע כי שטח הגינה בדירה הראשונה הוא 64.66 מ"ר (במקום 125 על פי ההסכם), ובדירה השנייה 126.37 מ"ר (במקום 180 על פי ההסכם), היינו, שסך כל השטחים החסרים בשתי הגינות הוא 113.97 מ"ר. מר זייד זומן לחקירה, אולם ממצאיו הנ"ל לא הופרכו בחקירתו הנגדית. 10. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי יש להתעלם מהאמור בחוות דעתו של מר זייד מחמת טעויות שהתגלו בה בנוגע לשטח החניות, אולם לא מצאתי ממש בטענותיו הנ"ל משני טעמים: א. נושא החניות אינו מהווה פלוגתא בתביעת שווגר ולא נתבע כל סעד בגינו, ובהקשר זה הנני מפנה לסעיף 26 (22.5) בכתב התביעה המתוקן, שבו נתבע פיצוי, אך ורק בגין "אי עמידה בתנאי ההסכם בכל הנוגע לגודל שטחי הקרקע הצמודים לדירות" על פי חוות דעתו של מר חו'רי, היינו שטחי הגינות. ב. ממצאיו של מר זייד בכל הנוגע לשטח הגינות, לא נסתרו על ידי הנתבעת כמצוין לעיל. 11. ב"כ הנתבעת הוסיף וטען כי יש לפסול את חוות דעתו של מר זייד בשל נסיבות עריכתה, ובין היתר, בשל יצירת קשר בין מר זייד לבין ב"כ התובעים לצורך הסדרת עניין תשלום שכר טרחתו של המומחה, ללא תיאום עם ב"כ הנתבעת. אולם לא שוכנעתי בעמדה זו ו/או בקיומם של נימוקים המצדיקים פסילתה של חוות הדעת ו/או המטילים ספק באובייקטיביות שלה, הגם שאין חולק כי לצורך ביצוע המדידה הוזמנו שני הצדדים למקום על ידי המומחה (ראה עדותו של מר זייד בעמ' 92 ש' 19-14). 12. לחילופין טענה הנתבעת כי שווגר הסכימו להקטנת שטחי הגינות על ידי חתימת בא כוחם על תכניות ההיתר (גרמושקות) שהוגשו לוועדה. גם טענה זו אין בידי לקבל, ומקובלים על דבריו של בא כח שווגר שלפיהם הדבר נעשה כמצוות תקנה 2(ג)(5) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 בכדי לאפשר קידום מהיר, ככל הניתן, של הפרויקט, וכי אין בחתימה הנ"ל משום ויתור מצד שווגר על זכויות המוקנות להם על פי ההסכם. 13. לחילופי חילופין טענה הנתבעת כי יש לקזז את השטחים החסרים של הגינות מהשטחים הנוספים שהנתבעת בנתה בדירותיהם של שווגר. אמנם בחוות דעתו של מר זייד צוין כי שטח הדירה הראשונה של שווגר הוא 123.21 מ"ר (ואילו שטח הדירה השנייה 114.14 מ"ר), למרות זאת, אין בידי לקבל טענתה הנ"ל של הנתבעת בהתייחס לדירה הראשונה, שכן בסעיף 2.5 להסכם נקבע כי שטחם של השטחים המקורים בכל אחת מדירות שווגר "לא יפחת מ- 119 מ"ר", ולא נקבעה בהסכם כל זכות קיזוז ו/או מנגנון קיזוז לגבי שטחים עודפים מעבר לשטח הנ"ל. על כן, אין בסיס לטענת הקיזוז הנ"ל שהועלתה על ידי הנתבעת. בהערת אגב אציין כי טענה זו הועלתה גם ביחס לדירות שושני בזיקה לפיצוי המוסכם שנתבע על ידו, אולם היא נדחית מאותו נימוק. 14. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי הנתבעת הפרה את התחייבותה בכל הנוגע לשטחי הגינות בדירות שווגר, באופן, שלדירות הנ"ל הוצמדו שטחים קטנים מהנקוב בהסכם, על פי קביעתו של מר זייד. 15. שווי השטחים החסרים של הגינות המומחה מטעם בית המשפט מר מיכאל קרבצ'יק העריך את שווים של השטחים החסרים הנ"ל בסכום כולל של 116,368 ₪ (61,610 ₪ + 54,758 ₪) נכון למועד עריכת חוות דעת 24.12.11 (ראה עמ' 7 בחוות דעת מ/6). ההערכה שלו התבססה על השווי של מטר מרובע מבונה שנאמד על ידו בסך של 3,403 ₪, ושממנו נגזר שווי מטר מרובע לשטח גינה, לפי שיעור יחסי של 30%. אולם מחקירתו הנגדית, שהיתה מלווה לצערי בתשובות לא אחידות בסוגיה זו, ניתן היה להסיק כי השטחים שמהם נגזרה ההערכה שלו לגבי שווי מטר מרובע מבונה, כללו בתוכם גם שטחים שאינם מבונים, ומשכך, לא ניתן היה להתבסס על ההערכה שלו לגבי שווי מטר מרובע מבונה, וכפועל יוצא מכך לגבי שווי מטר מרובע גינה, כפי שנרשם בחוות דעתו. 16. לאור המצב שנוצר, ובשים לב שמר קרבצ'יק לא שימש כמומחה מוסכם כמשמעות מונח זה בתקנה 130 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לא נותרה בפניי לעניין הערכת שווי המקרקעין, אלא חוות דעתו של מומחה התובעים מר ח'ורי, שצורפה כנספח כה' לתצהיר התובעים. יובהר בהקשר זה כי ב"כ הנתבעת לא ביקש לחקור את מומחה התובעים מר חו'רי בנוגע לחוות דעתו הנ"ל (ראה תקנה 130 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי), ואף לא הגיש חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת בקשר לשווי השטחים החסרים. במצב דברים זה, הנני מאמצת את הערכתו של מומחה התובעים אשר לא נסתרה כאמור, שלפיה הוערך שווי מ"ר מבונה בסך של 1,200 ₪ נכון ליום 27.9.07, ולאחר הצמדה לפי מדד תשומות הבנייה, סך של 1,387 ₪. שווי שטח הגינות ייערך לפי 30% משווי מ"ר מבונה, שזה השיעור היחסי שנקבע בחוות דעתו של מר קרבצ'יק (מר חו'רי העמיד את השיעור היחסי הנ"ל על 32.5%). על כן חישוב השווי של השטחים החסרים על פי המדידה שבוצעה על ידי מר זייד, הינו כדלקמן: דירה ראשונה - שטח חסר 60.34 מ"ר X 1,387 ₪ X 30%= 25,107 ₪ דירה שנייה - שטח חסר 53.63 מ"ר X 1,387 ₪ X 30%= 22,315 ₪ סה"כ 47,422 ₪ 17. ליקויי בנייה משפחת שווגר טענו לקיום ליקויים בדירות שנמסרו לחזקתם, שעלות תיקונם הוערכה בכתב התביעה המתוקן בסך של 113,540 ₪ נכון ליום 21.12.08. מומחה בית המשפט מר קרבצ'יק בדק את הדירות והעריך את הליקויים שנתגלו בדירה מס' 66/1 בסך של 8,550 ₪ (לפני מע"מ), ובדירה מס' 66/2 בסך של 6,200 ₪ (לפני מע"מ). עוד קבע כי במידה והעבודה תבוצע על ידי התובעים, העלות יכולה להיות גבוהה בכ-50%, הואיל ומדובר בעבודה קטנה (שתי חוות הדעת סומנו מ/4 ו-מ/5). מר קרבצ'יק לא נחקר על האמור בחוות דעתו הנ"ל, ומשכך, קביעותיו הנ"ל לא נסתרו. 18. להגנתה, טענה הנתבעת כי ביום 29.8.07, ובסמוך לאחר קבלת החזקה בדירה מס' 66/1 לידיהם, מכרו שווגר דירה זו למשפחת נחמני AS IS , תמורת סך של 745,000 ₪, ומשכך, אין הם זכאים לשיטתה לפיצוי בגין ליקויי בנייה שהתגלו בדירה זו. איני מקבלת טענה זו, שכן מכירת הדירה כאמור אינה מאיינת את זכותם של שווגר לקבל מהנתבעת פיצוי בגין ליקויים שהתגלו בדירה, זכות המושתתת על המערכת החוזית שהיתה ביניהם והמקימה לשווגר זכות נפרדת ועצמאית לקבל פיצוי כאמור, ללא קשר למכירת הדירה לצדדי ג' ו/או לתמורה שתתקבל בגינה. בהקשר זה שקלתי אם ניתן לראות בסעיף 2.12 לחוזה המכר שאליו הפנתה הנתבעת בסיכומיה, והמקנה למשפחת נחמני זכות לפנות אל הקבלן בדרישה בעניין הליקויים בדירה, המחאת זכות המאיינת את זכותם של שווגר לתבוע פיצויים מהנתבעת בגין ליקויים אלה, אולם, לא שוכנעתי בכך כי אין משתמע מהסעיף ויתור מטעם שווגר על זכותם האמורה. 19. לאור העלות הנמוכה יחסית של ביצוע התיקונים כמפורט בסעיף 17 לעיל מחד, ומשבר האמון שנוצר בין הצדדים מאידך, שוכנעתי כי יש להורות על פיצוי כספי חלף מתן זכות לנתבעת לביצוע התיקונים. 20. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי על הנתבעת לפצות את שווגר בגין ליקויי בניה בסך של 14,750 ₪ בתוספת מע"מ בשיעור של 17%, וכן בתוספת 25% בגין הצורך בביצוע העבודות על ידי התובעים, ובסה"כ 21,571 ₪. 21. הפרשי תמורה מכח נספח להסכם שווגר בין שווגר לנתבעת נערך נספח להסכם שלפיו סוכם כי במידה והנתבעת תמכור דירות במגרשים 4 ו-5, במחיר העולה על 170,000 דולר לדירה, היא תשלם לשווגר עמלה בשיעור של 25% על ההפרש בין מחיר המכירה לבין הסך של 170,000 דולר, עבור כל דירה (נספח י"א לתצהיר שווגר). 22. שווגר טענו כי הנתבעת חייבת לשלם להם סך של 51,816 ₪ בגין עמלות כאמור, ובתצהיר עדות ראשית (ת/1) הם פירטו את העסקאות שבגינם מגיעה להם עמלה, וצירפו את החוזים הרלוונטיים לעסקאות הנ"ל. 23. בעקבות הגשת כתב התביעה המקורי, שילמה הנתבעת לשווגר סך של 25,973 ₪ על חשבון חובה הנ"ל, וביום 21.12.08 ניתן פסק דין חלקי על הסכום הנ"ל. 24. יתרת החוב בסך של 25,843 ₪ לא שולמה על ידי הנתבעת, והנתבעת לא הוכיחה כל הגנה מפני תשלום סכום זה, אי לכך, הנני קובעת כי על הנתבעת לשלם לשווגר את הסך של 25,843 ₪ בגין יתרת העמלות על פי הנספח להסכם. 25. הפרות נוספות התובעים טענו להפרות נוספות מצד הנתבעת: איחור במועד קבלת היתרי הבניה, איחור במועד התחלת העבודה ואיחור במועד מסירת החזקה בדירות לידיהם. למרות שהם ייחדו לכל הפרה כאמור פרק נפרד בסיכומיהם, אדון להלן בהפרות הנ"ל בצוותא, מאחר והן מהוות שרשרת מצטברת בחוליה אחת, והיא מועד מסירת החזקה בדירות לידיהם. 26. הוכח כי היתרי הבנייה של הדירות נתקבלו באיחור של כשנתיים מהמועד שנקבע בסעיף 5.2 להסכם. בנוסף הוכח כי הנתבעת החלה בבניית דירותיהם של התובעים באיחור משמעותי מהמועדים הנקובים בהסכם (ראה סעיפים 5.3 ו- 5.4 להסכם). מיותר לציין כי הפרות אלה גררו אחריהם איחור במסירת הדירות לידי התובעים. 27. הנתבעת טענה כי האיחורים הנ"ל נבעו מהתנהלותה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים, אשר שינתה את עמדתה ודרישותיה כפי שהוצגו בפני הנתבעת ערב החתימה על ההסכם, דבר שחייב את הנתבעת להגיש תכנית מפורטת חדשה, לרבות תכניות תחבורה, בינוי ופיתוח חדשים, ואף להסתייע בשירותיו של בא כח התובעים בייצוג הנתבעת בהליכים בפני וועדת הערר המחוזית. עוד הוסיפה וטענה כי האיחור בלוח הזמנים נבע גם מעבודתה של המתכננת מטעמה, אשר הכינה את התכניות שנדרשו על ידי הועדה. ברם, טענות אלה אינן יכולות להקנות לנתבעת את ההגנה הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 ושעניינה בסיכול חוזה, והנני מפנה בעניין זה לע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י. מ. ש. אילן נהול והשקעות בע"מ, פ"ד מו(3), 350 ( 24.05.1992). 28. בסיכומיה, טענה הנתבעת כי לא היתה בכוונתה לחסות תחת "הגנת הסיכול", וכי הגנתה מושתתת על הטענה שהתובעים הסכימו בהתנהגותם לדחיית המועדים שנקבעו בהסכם כאמור. את ההסכמה הנ"ל, מבססת הנתבעת על שיתוף הפעולה של התובעים בניהול ההליכים בפני ועדות התכנון, וחתימתם על התכניות החדשות והבקשות למתן היתרים שהוגשו, ואי פנייתם אליה בכל דרישה במהלך תוקפת העיכוב במתן היתרי הבניה. יובהר כי פנייתם הראשונה של התובעים אל הנתבעת בעניין האיחורים, נעשתה כחודשיים לאחר קבלת היתר הבניה שניתן ביום 27.6.06 (ת/4). עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי דרישתם של התובעים לקבלת פיצוי לוקה בחוסר תום לב מובהק, שכן לשיטתה, עמדה בפניהם האפשרות לבטל את ההסכם עקב האיחור בקבלת היתרי הבניה, ומשלא עשו כן, מנועים הם מלדרוש פיצוי בגין האיחורים הנטענים. גם טענות אלה לא עלה בידי לקבל, שכן לא ניתן לראות באי פנייתם של התובעים אל הנתבעת בכל דרישה במהלך תקופת עיכוב היתרי הבניה, כהסכמה ו/או כויתור מטעמם על כל זכות המוקנית להם על פי ההסכם ו/או על פי דין ו/או כשימוש בחוסר תום לב בזכות הנובעת מההסכם, ואין לי אלא להפנות בעניין זה לדבריו של מר גד שווגר בחקירתו הנגדית שלפיהם אמר: "..... אני בא ממשפחה ללא אמצעים. נמצאנו עמוק בתוך החוזה וניסינו לקדמו כמה שאפשר כדי להשלימו, אחרת לא היה לנו את הכסף. באיזה שהוא שלב הבנו שיש הפרה, אבל היינו כבר עמוק בפנים, וללכת לבימ"ש ולעשות הפסקה וכיו"ב, לא היה לנו את האמצעים לעשות את זה" (עמ' 34 ש' 30, עמ' 35 ש' 4-1). 29. לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה החוזיות כלפי התובעים בכל הקשור למועד קבלת היתרי הבניה, מועד התחלת הבניה ומועדי מסירת החזקה בדירות לידיהם של התובעים. 30. פיצוי בגין האיחור במסירת החזקה בדירת שווגר על פי ההסכם, היה על הנתבעת להשלים את בנייתן של דירות שווגר עד ליום 30.8.06 (סעיפים 5.3 ו-5.5 להסכם). בפועל, מסירת החזקה בדירות הנ"ל בוצעה ביום 25.7.07. בסעיף 20.4 להסכם נקבע כדלקמן: "מבלי לפגוע באמור בסעיפים 20.1-20.3 לעיל ובנוסף על הפיצוי הקבוע שם (הפיצוי המוסכם, הערה שלי, כ.ג'), מוסכם במפורש כי כל איחור במסירת איזה מבין יחידות התמורה, יזכה את המוכר בפיצוי מוסכם בסך 500$ לכל חודש איחור לכל יחידה ובתנאי שהעיכוב לא נבע משינויים ותוספות שבוצעו לבקשת המוכר ושלגביהם הובהר כי עשוי לחול עיכוב בשל ביצועם. זכות המוכר לפיצוי כאמור תהא החל מיום האיחור הראשון" 31. בעקבות דרישותיהם של שווגר, החלה הנתבעת לשלם להם פיצוי בגין האיחור במסירת הדירות, סך של 1,000$ לחודש, החל מחודש 8/06 ועד חודש 3/07 (ראה עדותו של נציג הנתבעת מר סיסו בעמ' 81 ש' 25). אולם אז חדלה הנתבעת באופן חד צדדי להעביר להם את התשלומים הנ"ל. אי לכך, עתרו שווגר לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצוי בגין האיחור במסירת שתי הדירות, בעבור התקופה מחודש 4/07 עד חודש 7/07, בסך של 18,730 ₪, שהיו שווים לסך של 4,000 דולר במועד הגשת כתב התביעה המתוקן (21.12.08). 32. הנתבעת לא הוכיחה כל הגנה מפני תשלום פיצוי זה, ומשכך הנני קובעת כי הנתבעת חייבת לשלם לשווגר פיצוי בגין האיחור במסירת החזקה בדירות לידיהם, בסך של 18,730 ₪. (הערה, הואיל וחישוב הפיצוי בראש נזק זה נערך על בסיס השער הגבוה של הדולר שהיה ידוע במועד הגשת כתב התביעה המתוקן 21.12.08, ולא על בסיס שער הדולר הנמוך הידוע היום, איני עושה שערוך נוסף של הסכום השקלי. הערה זו נכונה גם לגבי ראשי הנזק האחרים שחושבו על בסיס דולרי). 33. פיצוי בגין האיחור במסירת החזקה בדירת שושני אין מחלוקת כי ביום 10.4.08 נמסרו החזקות בשתי הדירות לידיו של שושני. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם היה איחור במסירת דירות שושני, ואם כן, מה היה משך האיחור הנ"ל. מחלוקת זו נעוצה בסעיפי ההסכם שעליהם כל צד נסמך. 34. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה, הגעתי למסקנה כי הואיל והנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי סעיף 5.3 להסכם, אז אין תחולה לסעיף 5.4 להסכם (שהקנה לנתבעת זכות להתחיל בבניית דירות שושני תוך 90 יום ממועד אישור הכביש התחתון בחלקה על ידי הגורם המוסמך). במאמר מוסגר אציין כי הנתבעת לא הציגה כל ראייה לגבי מועד אישור הכביש התחתון על ידי הגורם המוסמך כאמור. אי לכך, ועל פי הוראות סעיפים 5.3 ו-5.5 להסכם, היה על הנתבעת להשלים את בנייתן של דירות שושני עד ליום 30.8.06. החזקה בדירות הנ"ל נמסרה לשושני ביום 1.4.08 כמצוין לעיל, היינו באיחור של 19 חודשים. 35. הנתבעת טענה כי העיכוב במסירת הדירות לשושני נבע משינויים ותוספות שבוצעו בדירות לבקשתו של שושני. אולם טענה זו הועלתה על ידה בעלמא ולא נתמכה בכל עדות ו/או ראיה ממשית. בנוסף, לא הוכח כי המדובר בשינויים, אם בכלל, אשר הצדיקו את האיחור שנגרם במסירת הדירות, כלשון הוראת סעיף 20.4 להסכם (ראה הציטוט בסעיף 30 לעיל). 36. בסעיף 20.4 להסכם נקבע כאמור פיצוי מוסכם בגין האיחור במסירת הדירות בסך של 1,000$ לחודש, עבור שתי הדירות. אולם, מעיון בכתב התביעה של שושני ניתן לראות כי נתבע בו פיצוי עבור איחור של 13 חודשים בלבד, בסך של 54,600 ₪. אי לכך, הנני קובעת כי הפיצוי המגיע לשושני בגין האיחור במסירת הדירות הינו סך של 54,600 ₪. 37. פיצוי מוסכם בסעיף 20.1 להסכם נקבע כדלקמן: "כל צד שיפר תנאי עיקרי מתנאי הסכם זה וההפרה לא תתוקן תוך 60 יום ממתן התראה בכתב בדבר ההפרה, יהיה חייב לשלם למשנהו פיצויים או מניעת רווח שייגרמו למשנהו כפיצויים קבועים ומוערכים מראש בסך של 60,000 דולר, ואשר ישולם לצד השני תוך 90 יום ממועד ההתראה בדבר ההפרה, ובלבד שההפרה לא תוקנה במלואה" כל אחד מקבוצת התובעים עתר לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 30,000 דולר, כפיצוי מוסכם על פי סעיף 20.1 הנ"ל. הנתבעת לעומתם ביקשה להפחית את סכום הפיצוי המוסכם בהתחשב בנסיבות שגרמו לאיחור במסירת הדירות כמתואר בסעיף 27 לעיל, ובעובדה שהתובעים קיבלו דירות בשטח העולה על השטח המינמאלי שנקבע בהסכם (119 מ"ר). 38. סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע כדקלמן: "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה" "כלל היסוד בהפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 15(א) לחוק התרופות הוא, כי הפחתת הפיצוי נעשית רק במקרים חריגים, בהם לא נמצא יחס סביר כלשהו - ולו בדוחק - בין שיעור הפיצוי המוסכם ובין הנזק שניתן היה לחזותו בעת כריתת החוזה" (ראה ע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' חיים פרידמן, פ"ד מו(5), 257 ( 08.10.1992). הנטל להוכחת "העדר יחס סביר" כמצוות סעיף 15(א) הנ"ל, מוטל על הנתבעת (ראה ע"א 300/77 דליה רוזנר ואח' נ' בניני ט.ל.מ חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פ"מ לב(3), 682), ובענייננו, הנתבעת לא הרימה נטל זה. אי לכך, הנני קובעת כי הנתבעת חייבת לשלם לכל אחד מקבוצת התובעים את הפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 20.1 להסכם, בסך של 30,000 דולר לכל קבוצה, השווה בשקלים לסך של 108,840 ₪ (לפי שער יציג של הדולר 3.628 ₪ נכון ליום 12.4.13). 39. לסיכום: הנתבעת חייבת לשלם לשווגר פיצוי כדלקמן: אי התאמה בשטחי הגינות סך של 47,422 ₪ ליקויי בנייה סך של 21,571 ₪ עמלות על פי הנספח להסכם סך של 25,843 ₪ פיצוי בגין האיחור במסירת הדירות סך של 18,730 ₪ פיצוי מוסכם סך של 108,840 ₪ סה"כ 222,406 ₪ הנתבעת חייבת לשלם לשושני פיצוי כדלקמן: איחור במסירת הדירות סך של 54,600 ₪ פיצוי מוסכם סך של 108,840 ₪ סה"כ 163,440 ₪ 40. סוף דבר הנני מחליטה לקבל את התביעה בת.א 13642/07, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים (משפחת שווגר) סך של 222,406 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומם בפועל. מובהר בזאת כי במרכיב ההוצאות לא נלקח בחשבון שכר טרחתם של המומחים מטעם התובעים בעניין ליקויי הבנייה, לאור הפערים בין חוות דעתם לבין חוות דעתו של מומחה בית המשפט. 41. הנני מקבלת את התביעה בת.א 15038/07, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע מר שושני, את הסך של 163,440 ₪, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל. 42. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים שכ"ט עו"ד בגין שתי התביעות בסך של 25,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הפרת חוזהחוזההפרה יסודיתבניהעסקת קומבינציה