דוגמא לפסק דין בנושא התפטרות עקב מרחק מהעבודה: 1. השאלה המרכזית העומדת לדיון בתיק זה היא האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרותה, בהתאם להוראת סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963, לאחר כשלוש שנות עבודה אצל הנתבעת. 2. להלן הרקע העובדתי שאינו שנוי במחלוקת: א. התובעת עבדה אצל הנתבעת בתקופה שהחל מחודש 4/07 ועד לחודש 3/10, כאחראית במסעדה הממוקמת בספארי אשר ברמת גן (להלן - הספארי). התובעת עבדה אצל הנתבעת מספר חודשים עוד קודם לכן, אך תקופה זו אינה רלוונטית לענייננו. ב. שכר של התובעת היה 24 ש"ח לשעה. ג. אין מחלוקת שהתובעת ביצעה את עבודתה היטב וכי הנתבעת היתה שבעת רצון מעבודתה של התובעת. ד. בסוף שנת 2009, עקב סיום התקשרותה של הנתבעת בחוזה עסקי עם הספארי, הנתבעת העבירה את התובעת לעבור באתרים אחרים שהפעילה. ה. התובעת החלה לעבוד בעמדת מכירה בחולון, עד שסיימה את עבודתה. ו. ביום 24.1.10 התובעת שלחה לנתבעת מכתב, באמצעות הקליניקה לסיוע משפטי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בן גוריון, בו התריעה על הרעה בתנאי עבודתה (נספח ה לתצהיר התובעת). משלא היה שינוי, לשיטתה של התובעת, התובעת הודיעה על התפטרותה במכתב מיום 4.2.10 (נספח ו' לתצהיר התובעת). סיום העבודה בפועל היה ביום 3.3.10. 3. להלן תמצית טענות התובעת: א. הרעת התנאים לאחר שהתובעת עזבה את התפקיד בספארי התבטאה במרחק משמעותי מביתה למקום העבודה, התפקיד שניתן לתובעת היה זוטר לעומת התפקיד בספארי (מוכרת לעומת אחראית) ומספר המשמרות בהן הוצבה פחת משמעותית. כאשר הוצע לה לחזור לעבוד בספארי, ההצעה כללה ויתור על הותק שצברה ולכך לא יכלה להסכים. ב. בנסיבות אלה, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בגובה שכרה לפני הרעת התנאים, עת עבדה משרה מלאה. ג. הנתבעת לא הפרישה לקופת הגמל של התובעת את מלוא הסכומים המגיעים לה. ד. התובעת לא קיבלה את מלוא השכר בגין עבודה בשעות נוספות. ה. התובעת זכאית לתשלום בגין עבודה בימי חג, מאחר שעבודתה של התובעת בימי החג נבעה מצרכי הנתבעת. ו. התובעת זכאית להפרשים בגין פדיון הבראה. ז. התובעת עבדה שבוע עבודה בן 6 ימים, לפיכך היא זכאית ל - 12 ימי חופשה שנתית ונותרה יתרת פדיון חופשה לזכותה. ח. לתובעת לא שולם שכר בגין עבודה ביום בחירות. ט. לתובעת לא שולמו ימי מחלה עקב ניתוח שעברה בחודש 10/08. 4. להלן תמצית טענות הנתבעת: א. התובעת לא הועסקה כאחראית מסעדה בספארי, אלא כאחראית משמרת ובמשרה חלקית. ב. לאחר שהנתבעת הפסידה במכרז הפעלת המסעדה בספארי, התובעת סירבה לכל הצעה שהוצעה לה להחלפת מקום עבודה. לתובעת הוצע לעבור לתפקיד מנהלת חנות בתיכון עירוני ט' ברחוב לה גארדיה בתל אביב ומנהלת חנות בחולון. מדובר במקומות סמוכים למקום עבודתה הקודם, טובים מהתפקיד שמילאה בספארי. כן הוצע לה לחזור ולעבוד בספארי תוך שמירת רצף זכויות. התובעת סירבה לכל ההצעות ובחרה להתפטר. ג. היקף משרתה של התובעת בחנות בחולון לא צומצם, וצמצום שעות העבודה היה מבחירתה של התובעת. ד. עקב תקלה, לא שולמו לתובעת מלוא הסכומים לקופת גמל. הנתבעת ביקשה לתקן את טעותה, אולם התובעת התעלמה מפנייתה של הנתבעת ומנעה את אפשרות תיקון הטעות. ה. התובעת קיבלה גמול שעות נוספות ביתר בשל טעות של הנתבעת. הנתבעת שילמה בטעות 150% בגין כל השעות הנוספות שהתובעת עבדה. על יסוד זה, ניתנה הודעת קיזוז. ו. התובעת אינה זכאית לדמי חג, משלא עבדה יום לפני החג ויום לאחריו, וכן בחלק מימי החג עבדה וקיבלה גמול על כך. משמדובר היה בבחירה של התובעת ולא בכורח, אין התובעת זכאית לכפל פיצוי בגין דמי חג. ז. התובעת עבדה שבוע עבודה מקוצר של 5 ימים. לפיכך, היא זכאית היא לפדיון חופשה בהתאם לותקה ולהיקף משרתה אשר עמד על 77%. ח. על פי הדין, אין לתבוע פדיון הבראה לתקופה העולה על השנתיים האחרונות לעבודה. בנושא זה אף נטענה טענת קיזוז, מאחר שלטענת הנתבעת, היא שילמה לתובעת סכומים עודפים. ט. חישובי התובעת לגבי השכר ביום הבחירות שגויים. לתובעת לא שולם עבור יום הבחירות מאחר שלא סיימה את עבודתה באופן מסודר. י. התובעת לא דרשה מעולם תשלום עבור ימי מחלה. בתקופת המחלה הנטענת חלה חופשת סוכות. כוונת התובעת הייתה להימצא בחופשה, וטענת המחלה אינה אותנטית. כראייה, המסמך שצורף כאישור מחלה הינו של רופא משפחה הממליץ על מנוחה, ללא אזכור הניתוח שהתובעת עברה, לטענתה. בנוסף, מאחר שימי מחלה חופפים את חופשת סוכות, מדובר בתביעה לתשלום כפל. יא. התובעת לא נתנה לנתבעת הודעה מוקדמת כדין, אלא רק 13 ימי עבודה מוקדמת במקום 22 ימים ועל כן יש לקזז את יתרת ההודעה המוקדמת מכל סכום שיפסק לזכות התובעת. נסיבות התפטרותה של התובעת 5. בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) נקבע - "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים." על פרשנות סעיף זה עמד בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - טקין (25.1.10), שם נקבע: "הזכאות לפיצויי פיטורים על פי סעיף 11(א) מותנית בשלושה תנאים מצטברים: ראשית צריך שאכן תתקיים 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה'. שנית, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א) (ראה דב"ע נג/ 3-210 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כז 514). לתנאי זה נקבע חריג לפיו כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק (ראה דב"ע נו/ 3-288 רשת מעונות מרגלית - כהן (לא פורסם). התנאי השלישי לזכאות על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים הינו קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה." 6. בנסיבות העניין, כאשר התובעת הגיעה למקום העבודה ברכבה (סעיף 6ג לתצהירה), לא שוכנענו שהעברתה לתל אביב או לחולון לאחר שעבדה ברמת גן, מהווה הרעה משמעותית בתנאי עבודתה, הגם שאנו מסכימים עם התובעת כי יש בכך משום הרעה בתנאי העבודה. אין מדובר בנסיבות בהן התובעת נאלצה לנסוע במספר אוטובוסים על מנת להגיע למקום העבודה (השוו: דב"ע נו / 288 - 3 רשת מעונות מרגלית - כהן (23.12.96)). למרות האמור לעיל, הגענו למסקנה כי דין התביעה לפיצויי פיטורים להתקבל. 7. נפתח ונציין כי חקירתה הנגדית של התובעת בנושא נסיבות הפסקת העבודה והשוואת תנאי העבודה בספארי לאלה שהוצעו לה לאחר מכן, היתה קצרה ודלה. משכך, לא נסתרה גרסתה הבסיסית של התובעת, לפיה ההצעות שהוצעו לה לאחר שלא ניתן היה להמשיך ולהעסיקה בספארי, היוו הרעה משמעותית בתנאי העבודה, בין בתפקיד ובין בהיקף המשרה בפועל. 8. בהתאם להודעה בדבר תנאי עבודה (נספח א'1 לתצהיר התובעת) התובעת הועסקה בספארי כאחראית מסעדה. בהתאם להודעת המעסיק למשרד התמ"ת (נספח א'2 לתצהיר התובעת), התובעת הועסקה בספארי כאחראית משמרת, בהיקף משרה מלאה. בין שמדובר באחראית משמרת ובין שמדובר באחראית מסעדה, עולה ממסמכים אלה שהתובעת לא הועסקה כמוכרת זוטרה וזאת בניגוד לתפקיד בו הוצבה בחולון (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 2-1). גרסת הנתבעת תומכת בעדות התובעת, שכן נטען שהוצע לה (ולא כי עבדה בפועל) לעבוד במנהלת החנות (סעיף 9 לתצהיר מר דורון להב). מכך עולה שהתובעת לא הועסקה בפועל כמנהלת החנות בחולון, והטענה שסירבה להצעה לנהל את החנות סותרת את גרסת התובעת, ואף אינה עולה בקנה אחד עם הגיון הדברים, נוכח העובדה שקודם לכן היתה בתפקיד אחראית/ אחמ"ש. 9. מעבר לכך, יש לציין כי טענות הנתבעת לגבי הצעות שונות שהוצגו לתובעת (למשל, ניהול החנות חולון או בלה גארדיה) נטענו בעלמא, ללא פירוט לגבי מועדי ההצעות, תוכן ההצעות או ראיה חיצונית שתתמוך בגרסת הנתבעת (סעיף 9 לתצהיר דורון להב; עמוד 13 לפרוטוקול שורות 28-33). 10. לא שוכנענו שההצעה לעבוד בלה גארדיה היתה הצעה קונקרטית שיש בה ממש. לגרסת התובעת, היא עבדה במקום זה מספר שעות כמחליפה, עובר לעזיבתה את הספארי (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 10-13). מר תומר אסידון, מנהל החנות בלה גארדיה, העיד שהתובעת הועסקה בחנות לאחר סיום העסקתה בספארי בחודש 12/09ף, הוא לא זכר פרטים לגבי עבודתה שם ועדותו בנושא היתה מעורפלת (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 16 ואילך וכן בעמוד 12 לפרוטוקול, שורות 3-6, 19 ואילך). העד לא זכר פרטים לגבי עבודתה של התובעת "עבדתי איתה במזנון בבית ספר שנקרא עירוני ט' בלה גארדייה. עבדנו שם מספר פעמים אבל לא זוכר כמה" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 13-14). בהמשך, כשנשאל מתי הפסיקה התובעת לעבוד בלה גארדיה ענה העד כי "אני זוכר מספר פעמים. אתה זוכר משהו שהוא שולי מבחינתי ועבר המון זמן מאז" (עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 20). 11. טענת הנתבעת שההצעה לחזור ולעבוד בספארי ללא פגיעה בותק של התובעת נטענה בעלמא. היא אף אינה מתיישבת עם העובדה שהמקום בספארי נוהל על ידי חברה חדשה ולא ברור כיצד הנתבעת יכלה להתחייב בשם מעביד אחר לגבי זכויותיה של התובעת שם. 12. מכאן לטענה בדבר הפחתת שעות העבודה - התובעת העידה שבעבודה בחולון, היא ביקשה לבצע משמרות נוספות, אך הנתבעת לא אפשרה זאת. לעומת זאת, הנתבעת טענה שלא מנעה מהתובעת לבצע את אותו היקף עבודה כבעבר, והתובעת היא שבחרה להקטין את היקף משרתה. 13. אין חולק שהיקף משרתה של התובעת בחולון ירד לעומת העבודה בספארי. עיון בתלושי השכר של התובעת (נספח ב' לתצהיר התובעת) מעלה שב-12 חודשי העבודה האחרונים בספארי, התובעת עבדה במשרה מלאה ואף עבדה שעות נוספות. גם לפי טופס אישור מעסיק שכירים (נספח א'2 לתצהיר התובעת), שנחתם על ידי הנתבעת ביום 21.7.2008, התובעת עבדה במשרה מלאה. לעומת זאת, לפי תלושי השכר, החל מתחילת העסקתה של התובעת בחולון, ירד היקף משרתה לפחות ממחצית משרה. כאמור, גרסתה של התובעת לפיה הנתבעת מנעה ממנה לעבוד היקף גדול יותר של משמרות, לא נסתרה בחקירה נגדית. הנתבעת אמנם טענה שלא היתה סיבה שלא לשבץ את התובעת (מאחר שהיתה עובדת טובה), אך לא הציגה ראיות לשיבוץ מלא של התובעת או לסירוב שלה (כפי שסביר שיהיה בידיה, בהתחשב בכך שהמעביד הוא הקובע את סידור העבודה). לפיכך מתקבלת גרסת התובעת שבחולון שובצה לעבודה בהיקף חלקי, שלא כמו בעבר. 14. לסיכום חלק זה - מאחר שלתובעת לא הוצע תפקיד ניהולי כאחראית, אלא תפקיד כמוכרת זוטרה, ומאז שיבוצה בחולון, אף פחתו משמעותית שעות עבודתה, מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה. מאחר שהתובעת התפטרה על רקע זה, היא זכאית לפיצויי פיטורים. 15. בהתחשב בכך שההרעה בתנאי העבודה התבטאה, בין השאר, גם בצמצום המשרה, אין להביא תקופה זו בחשבון בחישוב המשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. מאחר שהתובעת עבדה במשרה מלאה בשנה שקדמה לשינוי בתנאי העבודה, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 13,020 ₪ (186 שעות X 24 ₪ X 35/12 חודשי עבודה). תמורת עבודה בשעות נוספות 16. לטענת התובעת, היא זכאית לתמורת עבודה בשעות נוספות, על יסוד דוחות נוכחות שהציגה לתקופה שמחודש 9/08 ועד חודש 9/09 (נספח ח' לתצהיר התובעת). בהתאם לדוחות אלה, התובעת טענה שהיא זכאי ל - 1,297 ₪ בגין שעות נוספות שעבדה (216.27 שעות נוספות X24 ₪ X25%), וזאת מעבר לעבודה בימי שבת, בגינם קיבלה תמורה כדין. הנתבעת לא ערכה תחשיב נגדי אלא טענה לקיזוז שכר ששולם ביתר בשל טעות (תשלום בגין שעות נוספות בערך של 150% החל מהשעה הנוספת הראשונה). נוכח טענות הנתבעת, שאין בהן לסתור את הטענה לעצם הזכאות, מתקבל חישובה של התובעת, בקיזוז סכומים ששולמו לתובעת ביתר. 17. על פי דוחות הנוכחות, התובעת קיבלה שכר של 150% בגין עבודה בשעות נוספות "רגילות" בחודשים הבאים (בהתעלם משכר של 150% ששולם לתובעת בגין עבודה בשבת): א. 9/08 -7.9 שעות ב. 10/08 - 0.5 שעה ג. 3/09 - 0.5 שעה ד. 4/09 - 0.32 שעה ה. 5/09 - 0.32 שעה ו. 6/09 - 10.08 שעות ז. 9/09 - 18.78 שעות סה"כ - 38.4 שעות בגינן שולם לתובעת שכר של 150% במקום 125%, כלומר 6 ₪ עודפים בגין כל שעת עבודה נוספת (ההפרש בין 50% ל - 25% לפי שכר שעתי של 24 ₪). מכאן שיש לקזז מהסכום הנתבע בגין התקופה שמ - 9/08 עד 9/09 230.4 ₪ (38.4 שעות X 6 ₪). על כן התובעת זכאית בגין תקופה זו להפרשי שכר בסך 1,067 ₪. 18. החלק השני של התביעה להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות מתייחס לפרק זמן של 29 חודשים, חלקם מתחילת העבודה (4/07) ועד 8/08 ופרק הזמן השני הוא מחודש 10/09 ועד סיום עבודתה של התובעת (3.3.10, כשהתקופה שבתווך היא התקופה שלגביה קיימים בידי התובעת דוחות נוכחות ואשר נדונה לעיל). לגבי התקופה הראשונה (4/07 עד 8/08), לא הוצגו דוחות נוכחות והתובעת השתיתה את התביעה לגבי תקופה זו על ממוצע נתונים שבסיסו אינו ברור וככל הנראה הכוונה לזה הנגזר מדוחות הנוכחות שבידי התובעת. אין מקום לגזור מהדוחות שהתובעת הציגה את כלל השעות הנוספות בהן עבדה בכל תקופת העבודה, מאחר שהדוחות אינם מצביעים על מתכונת עבודה קבועה (השוו: עע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אפרים, (12.11.2008), שם העובדים הועסקו במתכונת קבועה שהוכחה). מסקנה זו אף עולה מעיון בתלושי השכר בתקופת עבודה זו, מהם עולה שהתובעת עבדה במשרה חלקית, שעות עבודה משתנות מדי חודש. לפיכך, התובעת לא הוכיחה מתכונת העסקה קבועה, הכוללת עבודה בשעות נוספות. 19. שונה הדבר לגבי תקופת העבודה שהחלה בחודש 10/09 ונמשכה עד סיום עבודתה בתחילת חודש 3/10. בתקופה זו הנטל להראות שהתובעת לא הועסקה בשעות נוספות מוטל על הנתבעת, כאמור בסעיף 26ב לחוק חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. כאמור, לא הוצגו דוחות נוכחות לגבי תקופה זו, אך עיון בתלושי השכר מעלה כי בחודש אחד בלבד: 10/09, התובעת עבדה בשעות נוספות (9 שעות). בשאר החודשים עולה מתלושי השכר שהתובעת לא עבדה בהיקף משרה מלא (לגבי פרק הזמן שעבדה בחולון, ציינו לעיל שהיה צמצום בשעות העבודה). לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת בגין חודש זה תמורת עבודה בגין 9 שעות נוספות, בסכום של 54 ₪ (25% X 24 ש"ח לשעה X 9 שעות). 20. לסיכום, התובעת זכאית להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 1,121 ₪ (1,067 ₪ + 54 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל. שכר בגין עבודה בחגים 21. ברכיב זה נתבעו דמי חגים בגין 18 ימים, בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק לקיצור שעות עבודה ומנוחה משנת 2000 (י"פ 4895 התש"ס, 4002). על פי הוראות צו ההרחבה, הזכאות לדמי חגים היא, בין השאר, לעובד שעבד יום לפני החג ויום אחריו. 22. לטענת התובעת, מאחר שרוב התקופה היא עבדה בהיקף מלא, בהתאם לדרישות הנתבעת, היא זכאית לשכר בגין גמול עבור יום העבודה והן לדמי חגים מכוח צו ההרחבה (ע"ע (ארצי) 300360/98 צמח - ש.א.ש קרל זינגר (צפון) בע"מ, (30.4.2002); להלן - "עניין צמח"). 23. כאמור, מתלושי השכר של התובעת עולה כי בשנת 2007 התובעת לא עבדה במשרה מלאה. בשנת 2008 היא עבדה במשרה מלאה בחודשים 7/08 ו- 11/08 12/08 (אך בהם לא חל כל חג עברי) ואילו בשנת 2009 עבדה רוב השנה במשרה מלאה, עד שהועברה מהעבודה בספארי. כלומר, רק לגבי שנת 2009 התובעת הוכיחה את זכאותה לדמי חגים. 24. אשר לטענה שהתובעת נאלצה לעבוד בימי החג, עקב דרישות הנתבעת, על פי הדין, בהיעדר ראיה לסתור, יש להניח שעבודתו של עובד בשכר בחגים אינה מתוך בחירה (עניין צמח). להנחה זו עיגון בראיות, מאחר שאף על פי העדויות שנשמעו, ימי החגים הם ימים מלאי פעילות בספארי והם מהווים "שיא הלחץ" (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 10-13). בנוסף, לא הובאו ראיות בתמיכה לטענת הנתבעת שהתובעת היא שבחרה לעבוד בימי החג. בנסיבות אלה ובהיעדר תחשיב נגדי, התביעה ברכיב זה מתקבלת ביחס לשנת 2009 ועל כן התובעת זכאית בגין שנה זו לתשלום בגין 9 ימי חג, כלומר 1,728 ₪ (מחצית מהסכום הנתבע בגין 18 ימים). שכר בגין יום בחירות 25. בתקופת עבודתה של התובעת, יום הבחירות חל ביום 10.2.2009. מאחר שהתובעת עבדה 14 ימים רצופים לפני אותו יום, על פי סעיף 136 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב] תשכ"ט - 1969, התובעת זכאית לשכר בגינו. 26. הנתבעת לא חלקה על עצם הזכאות, אלא טענה שיש לחשב את השכר על פי יום עבודה בן 8 שעות. טענה זו אינה מתיישבת עם טיעוני הנתבעת לגבי אורך יום העבודה בהקשרים אחרים (סעיפים 31-32 לסיכומי הנתבעת). בהתאם ומאחר שנקבע לעיל שהתובעת עבדה חמישה ימים בשבוע, מתקבל חישוב התובעת ועל הנתבעת לשלם לתובעת שכר בסך 216 ₪ (24 ש"חx 9 שעות עבודה). דמי מחלה 27. התובעת הציגה אישור מחלה מחודש 10/08, לפיו נעדרה מהעבודה 18 ימים (נספח ט' לתצהיר התובעת). הנתבעת לא טענה כי דמי המחלה שולמו לתובעת, אלא שהטילה ספק במהימנותו. מאחר שמדובר באישור מחלה מרופא קופת חולים שהוצא בתוך תקופת העבודה סמוך למועד המחלה (ר' תקנה 2 לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), התשל"ז -1976), מתקבל חישוב התובעת (סעיף 46 לסיכומיה) והנתבעת תשלם לנתבעת דמי מחלה בסך 810 ₪. פדיון הבראה 28. לטענת התובעת, הנתבעת שילמה לה 3,550 ₪ כדמי הבראה, בעוד שהיא היתה זכאית לדמי הבראה בסך 5,780 ₪ (17 ימים X 340 ₪). בנושא זה נציין שלא מצאנו שהתובעת שינתה חזית, בשים לב למפורט בסעיף 27 לכתב התביעה. בהתאם לאותו סעיף, אף נדחית טענת הנתבעת בנושא הגבלת התביעה לשנתיים האחרונות של העבודה. 29. לטענת הנתבעת, חישובי התובעת מתעלמים מחלקיות המשרה של התובעת (77%). מאחר שרק בשלושת החודשים האחרונים, לגביהם קבענו שהיוו הרעה מוחשית בתנאי העבודה של התובעת, היא עבדה באופן חלקי, אנו דוחים את הטענה ביחס לפרק העבודה האחרון וקובעים שביחס לשנה האחרונה לעבודתה, יש לחשב את זכויות התובעת על פי עבודה במשרה מלאה, כפי שעבדה טרם המעבר לחולון. ביחס לשנת העבודה שקדמה לשנה האחרונה, עולה מעיון בתלושי השכר של התובעת שהיא עבדה בהיקף חלקי, בשיעור של 87% משרה. על כן, התובעת זכאית לפדיון הבראה בגין השנה האחרונה בסך 2,040 ₪ (6 ימים X 340 ₪) ובין השנה שקדמה לה בסך 1,775 ₪ (87% X 6 ימים X 340 ₪). בסך הכל, התובעת זכאית לפדיון הבראה בסך 3,815 ₪, בניכוי הסכום ששולם לה (3,550 ₪). 30. לסיכום, התביעה ברכיב זה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי פדיון הבראה בסך 265 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל. פדיון חופשה 31. מאחר שהתובעת ערכה חישוביה ברכיב תביעה זה על יסוד ימי עבודה ולא ימי חופשה קלנדריים, לצורך הדיון ברכיב תביעה זה יש לבחון אם התובעת עבדה חמישה ימים בשבוע או ששה ימים, כפי טענתה. מדוחות הנוכחות שהתובעת הציגה (נספח ח' לתצהיר התובעת) עולה שהיא עבדה במתכונת לא קבועה, לעיתים חמישה ימים בשבוע ולעיתים ששה. בהודעה בדבר תנאי עבודה (נספח א'1 לתצהיר התובעת) נכתב כי "אורכו של יום העבודה הרגיל של העובד הוא 8 שעות. לכל עובד יינתנו לפחות יומיים חופש בשבוע". מאחר שדוחות הנוכחות של התובעת משקפים רק חלק מתקופת עבודתה של התובעת ולא ניתן ללמוד מהם על מתכונת עבודה קבועה, ובהתחשב בהודעה בדבר תנאי העבודה שצורפה לתביעתה של התובעת, אנו קובעים ששבוע העבודה הרגיל של התובעת היה בן חמישה ימי עבודה. במאמר מוסגר נציין שבהודעה לעובד, שצוטטה לעיל, נכתב שיום העבודה הוא בן שמונה שעות. הנתבעת לא התייחסה לנתון זה ובמקומות מסוימים (סעיפים 32 ו- 65 לסיכומי הנתבעת) קיבלה את חישובי התובעת, המבוססים על יום עבודה בן תשע שעות. 32. כאמור לעיל, התובעת עבדה חמישה ימים בשבוע, על כן היתה זכאית לעשרה ימי חופשה בשנה. אין מחלוקת לגבי חישובי התובעת ברכיב זה, למעט המחלוקת בנושא היקף המשרה. כפי שפורט לעיל בסעיף 15 לפסק הדין, את זכויותיה הכספיות של התובעת יש לחשב על פי תנאי העבודה טרם ההרעה, היינו עבודה במשרה מלאה. מסיבה זו, נדחות טענות הנתבעת. בגין שלוש השנים האחרונות לעבודתה, התובעת זכאית לפדיון חופשה של 30 ימים, בקיזוז דמי חופשה ששולמו לה, בסך 960 ₪ (בחודש 11/09). בהתאם, על הנתבעת לשלם לתובעת פדיון חופשה בסך 5,520 ₪ (=960 ₪ - (30 ימים X216 ₪ ליום), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל. 33. דמי גמולים לפנסיה - התביעה ברכיב זה מתקבלת נוכח הסכמת הנתבעת (סעיף 36 לסיכומי הנתבעת). על כן הנתבעת תשלם לתובעת ברכיב זה 1,163 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל. קיזוז ימי הודעה מוקדמת 34. בסעיף 4 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, נקבע: "עובד בשכר זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן: במהלך שנת עבודתו הראשונה - של יום אחד בשל כל חודש עבודה; במהלך שנת עבודתו השניה - של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל לכל שני חודשי עבודה בשנה האמורה; במהלך שנת עבודתו השלישית - של 21 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה; לאחר שנת עבודתו השלישית - של חודש ימים." 35. התובעת שלחה את מכתב ההתפטרות ביום 4.2.10 ויחסי העבודה הגיעו אל קיצם ביום 3.3.10. כלומר, התובעת נתנה הודעה מוקדמת בת חודש. על כן, נדחית טענת הקיזוז שהנתבעת טענה, כאילו התובעת לא מסרה הודעה כדין, מאחר שמסרה הודעה בת 13 ימי עבודה. יובהר שעל פי הוראות החוק, ימי ההודעה המוקדמת הם ימים קלנדריים ואין מדובר בימי עבודה בפועל (השוו לפרשנות חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, דב"ע שם/ 4-20 מעבדות טרבינול בע"מ - מועצת פועלי אשדוד, פד"ע יב 85 (1980)). 36. סוף דבר - התביעה מתקבלת ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך 13,020 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל; ב. הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 1,121 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל; ג. דמי חגים בסך 1,728 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל; ד. שכר בגין יום בחירות בסך 216 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל; ה. דמי מחלה בסך 810 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל; ו. פדיון הבראה בסך 265 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל; ז. פדיון חופשה בסך 5,520 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל; ח. דמי גמולים לפנסיה בסך 1,163 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל; ט. הוצאות התובעת בסך 6,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. השעיההתפטרות