זיהום קרקע חקלאית

דוגמא לפסק דין בנושא תביעת פיצויים בגין זיהום קרקע חקלאית: בפניי תביעה כספית על סך 60,028 ₪ בגין נזקים שנגרמו למקרקעין של התובע, לטענתו, עקב הצפת מי שופכין. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית ביום 22.11.12 לפיה לא יישמעו ראיות בתיק, יוגשו סיכומים בכתב ויינתן פסק דין סופי על סמך החומר הקיים בתיק ביהמ"ש. טענות התביעה: התובע הינו הבעלים והמחזיק במקרקעין בשטח של כ- 3 דונם שייעודם חקלאי הנטועים עצי זית, שהם חלק מחלקה 1 בגוש 19376 בשטח כולל של 17.539 דונם, באזור הידוע כ"אלבלאן" הנמצא בחלקו הצפון- מזרחי של היישוב ערבה (להלן - "החלקה"); ממזרח לחלקה עובר קו ביוב הכולל מספר שוחות ביוב, המאסף שפכים מדרום לצפון; הנתבעת (להלן - "המועצה") הינה, בין היתר, הבעלים והמחזיק של קו הביוב העובר בסמוך לחלקתו של התובע; נטען, כי בשל אי תחזוקה ראויה של קו הביוב ואי פיקוח על השפכים הזורמים מהמפעלים הנמצאים בקרבת קו הביוב, גלשו מי ביוב מספר פעמים וזרמו משוחת הביוב אל חלקתו של התובע והציפו אותה במי שפכים; ההצפה האחרונה והגדולה אירעה בחודש אוקטובר 2007, אשר בעקבותיה הוצפו חלקים גדולים מהחלקה, דבר שהביא להתייבשות מספר עצי זית שהיו נטועים בחלקה, וכן נמנעה כניסת התובע לחלקתו לצורך עיבודה, זאת בנוסף לנזק הסביבתי והריח שנדף בכל האזור; התובע פנה מספר פעמים למועצה, אשר מצידה עמדה חסרת אונים מול התופעה שחזרה על עצמה במהלך השנים וכן מול איגוד ערים לאיכות הסביבה אשר סיירו במקום והעבירו למועצה ביום 28.10.07 מכתב התראה בעניין ההצפה; כתוצאה מהצפת החלקה במי ביוב התייבשו 5 עזי זית בחלקה והתובע נאלץ לעקרם. כמו כן, התייבשו חלקית עצים נוספים וכן נגרם וצפוי להיגרם אובדן ליבול ונזק לאדמה. הנזק הנטען: התובע צירף לתביעתו חוות דעת מומחה מתאריך 22.11.07 ערוכה על ידי השמאי עבאס פרג' אשר ביקר ביום 27.10.07 בחלקה ובחן את נזקי ההצפה. כעולה מחוות הדעת גודל השטח בחלקת התובע שניזוק עקב ההצפה בסדר גודל של כ- 400 מ"ר משטח החלקה. עוד צוין כי הנזק שנגרם לחלקת התובע נבע כתוצאה מזרימת מי ביוב מנקודת ביקורת של קו ביוב ראשי שעובר בגבול חלקת התובע, בנוסף לכך מי ביוב אשר זורמים מקו ביוב שעובר לפני חלקת התובע זורמים דרך ואדי העובר מזרחית לחלקת התובע, אשר נסתם עקב עבודות המועצה ושלוחיה בזמן חפירת קו הביוב. עפ"י הערכת המומחה סה"כ הנזק שנגרם למטע הזיתים של התובע מסתכם בסך 23,784 ₪, ואילו הנזק שנגרם לאדמת החלקה ומחייב שיקומה (החלפת קרקע) מסתכם בסך 23,750 ₪, סה"כ 47,534 ₪. לאור זאת, עותר התובע לפיצוי כספי בגין הנזקים הבאים: נזק עפ"י חוות דעת השמאי - 47,534 ₪. שכ"ט שמאי - 2,494 ש"ח. עוגמת נפש - 10,000 ₪ סה"כ - 60,028 ₪. טענות ההגנה: העירייה דוחה את כל טענות התובע. נטען כי באזור קיימים מפעלים אשר מזרימים שפכים לקו הביוב, והם אלה אשר גרמו לסתימתו, והתובע נמנע מלתבוע אותם; מוכחש אירוע ההצפה הנטען, הקשר הסיבתי בינו לבין הנזק הנטען, וכי שיעורו של הנזק הנטען מופרך, לרבות חוות הדעת המומחה מטעם התובע; התובע לא עשה די להקטנת נזקיו וכי יש לנכות מהפיצוי הנטען (ככל שייפסק) כל סכום שהיה באפשרות התובע להקטינו. הודעת צד ג': עם הגשת כתב ההגנה שלחה המועצה הודעת צד ג' לחברת "בני מוסטפא נעאמנה בע"מ" המנהלת, בין היתר, מפעל בטון בכפר ערבה (להלן - "מפעל הבטון") על מלוא סכום התביעה, בטענה כי היא זו אשר אחראית לנזקי התובע (ככל שתתקבל תביעתו); נטען, כי משרדי מפעל הבטון מחוברים לקו הביוב, נשוא התביעה; ממפעל הבטון זרמו לקו הביוב שפכים שונים אשר גרמו לסתימת קו הביוב; לטענת המועצה, מעשיו ו/או מחדליו של מפעל הבטון מנתקים את הקשר הסיבתי ושוללים את אחריות המועצה כלפי התובע. טענות מפעל הבטון: מפעל הבטון כלל אינו מחובר לקו הביוב העירוני של המועצה; מפעל הבטון אינו משתמש במערכת הביוב העירונית לניקוז פסולת בטון ו/או שפכים הנוצרים במפעל ואין כל שחר לטענות המועצה בעניין זה; מפעל הבטון מפעיל מערכת למחזור מים שנעשה בהם שימוש חוזר בבטון ולא קיים כל צורך לעשות שימוש במערכת הביוב העירונית ו/או להתחבר אליה, מה עוד שמבחינה טכנית אין אפשרות כזו; מפעל הבטון החל את פעילותו בשנת 1989 ומעולם לא נתקבלה תלונה ו/או תביעה ו/או דרישה בעניין הזרמת מי שפכים של המפעל למערכת הביוב. עוד צוין כי אילו היה המפעל מחובר למערכת הביוב העירונית, היה הדבר גורם לסתימת המערכת שנים קודם לאירוע נשוא התביעה ולא כעבור 20 שנה; האחריות לפיצוי נזקו הנטען והמוכחש של התובע מוטלת, אם בכלל, כל כולה על כתפי המועצה, אשר אחראית על התחזוקה הראויה ו/או על פעילותו התקינה של קו הביוב במקום; לחלופין נטען, כי מפעל הבטון עשה, בנסיבות העניין, כל שניתן לצפות ממנו ואף מעבר לכך ולפיכך אין להטיל עליו אחריות כלשהי בגין האירוע הנטען. מומחה מטעם ביהמ"ש: עפ"י החלטה מיום 8.12.10 מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, המהנדס אורי פרץ פרי, אשר העריך בחוות דעתו מיום 9.10.11 את היקף הנזק שנגרם למטע הזיתים של התובע (ככל שמקור נזקי התובע בזרימת מי ביוב לחלקתו) בסך כולל של 13,000 ₪; כמו כן, קבע המומחה על סמך בדיקתו בשטח כי אין צורך בהחלפת הקרקע, וכי במידה ויתקבלו בידיו בדיקות מעבדה המאשרות כי הקרקע הינה קרקע מזוהמת, תינתן התייחסותו לתוצאות הבדיקה; עוד נקבע בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש כי עפ"י הממצאים אשר ראה במפעל הבטון ובכרם הזיתים, נראה לו בלתי סביר ששיירי צמנט ו/או בטון יסחפו בתוך צנרת הביוב ויסתמו את שוחות הביקורת בסמוך לחלקתו של התובע. הסוגיות הטעונות הכרעה: האם הוכח ע"י התובע כי בחודש אוקטובר 2007 (או בסמוך לכך) הוצפה חלקתו במי ביוב, כתוצאה מגלישתם משוחת קו הביוב הממוקמת בסמוך לגבולה הצפון- מזרחי של חלקתו? אם כן, מי אחראי להצפה הנ"ל: המועצה או מפעל הבטון? ככל שתימצא אחריות: מהו שיעור הנזק שנגרם לתובע? נדון בסוגיות אלה כסדרן. האם התובע הוכיח את עצם אירוע ההצפה הנטען? התובע טוען כי אירעו מספר מקרים של הצפת מי ביוב מקו הביוב הממוקם בסמוך לחלקתו. עוד נטען כי ההצפה המשמעותית של החלקה אירעה בחודש אוקטובר 2007 שאז הוצף חלק ניכר משטח החלקה במי ביוב ועקב כך נגרמו נזקים למספר עצים שהצריכו עקירתם, פגיעה ביבול, ובאדמת החלקה וכן מטרד של ריחות רעים שמנע כניסת התובע לחלקתו לשם עיבודה. לצורך הוכחת אירוע ההצפה ונזקיו צירף התובע חוות דעת מומחה מטעמו (נספח ה' לתצהיר עדותו הראשית) אשר ביקר בחלקה בתאריכים: 27.10.07 ו-ביום 17.11.07 ובחן את נסיבות ההצפה ונזקיה. כן צורפו תצלומים צבעוניים וברורים לכתב התביעה שצולמו במועדי הביקור הנ"ל ע"י המומחה מטעם התובע והתומכים בטענת התובע. בנוסף צורף מכתבו של רכז פיקוח ואכיפה באיגוד ערים לאיכות הסביבה, מר ואכד סאלח, המופנה אל יו"ר המועצה מיום 28.10.07 (נספח ד' לתצהיר עדות התובע), התומך בגרסת התובע לפיה בחודש אוקטובר 2007 (או בסמוך לכך) נתגלו ע"י איגוד ערים לאיכות הסביבה והמשטרה הירוקה סתימות במערכת הביוב המרכזית, וכתוצאה מכך הוצפו במי שפכים מטעי זיתים הנטועים באדמת מס' בעלי חלקות, ובכללם זה החלקה נשוא התביעה, דבר שגרם למפגעים סביבתיים ותברואתיים קשים במיוחד ועלייה בסיכון של תחלואה בקרב תושבי ערבה ובקרב בעלי החלקות במיוחד (ראו גם תצהיר עדות ראשית של סאלח סעיד, אחד מבעלי חלקה 90 בגוש 19374, התומך אף הוא בגרסת התובע לגבי קרות אירוע ההצפה, נשוא התביעה). המועצה הכחישה את אירוע ההצפה הנטען ואת נזקיו אך בחרה שלא להגיש חוות דעת נגדית. עם זאת, עיון בתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם המועצה מלמד כי גם עדי המועצה תמכו בגרסת התובע לגבי עצם קרות אירוע ההצפה נשוא התביעה אך טענו כי האחראי לסתימה בקו הביוב ולהצפה הוא מפעל הבטון (ראו: סעיפים 3 ו-4 לתצהיר עדות ראשית רכז פיקוח ואכיפה באיגוד ערים סאלח ואכד ו- סעיפים 3 ו-4 לתצהיר עדות ראשית של מר מוחמד גזאל מנהל מחלקת תברואה במועצה). לטעמי, די באמור לעיל כדי להרים את הנטל הדרוש מהתובע עפ"י מאזן ההסתברויות, ועל כן אני קובע כי בחודש אוקטובר 2007 או בסמוך לכך אירעה סתימה בקו הביוב ו/או בשוחת הביוב הממוקמת בסמוך לחלקתו וכתוצאה מסתימה זו פרצו מי שופכין משוחת הביוב שבסמוך לחלקתו, המהווה חלק ממערכת קו הביוב עירונית שבתחום שיפוטה של המועצה, ואשר זרמו בהמשך לתוך שטח החלקה והציפו חלקים ממנה. על מי להטיל את האחריות בגין ההצפה: על העירייה או על מפעל הבטון? המועצה טוענת כי יש להטיל את מלוא האחריות בגין ההצפה על מפעל הבטון מאחר והסתימה בקו הביוב (וההצפה בעקבותיה) אירעו עקב הזרמת שיירי בטון ומלט ממפעל הבטון לתוך מערכת הביוב העירונית. לתמיכה בטענותיה מפנה המועצה לסעיף 5 לכתב התביעה ובעיקר לתצהירי עדות ראשית של העדים מטעמה כאמור, אשר עפ"י גרסתם, בסמוך לאחר קבלת התלונות על סתימת קו הביוב הזמינה המועצה קבלן חיצוני, מר אכרם חוסין, שטיפל בהסרת הסתימה בקו הביוב. עוד הוצהר ע"י עדי המועצה כי היו עדים לעבודות פתיחת הסתימה ע"י אותו קבלן ונכחו בשטח כאשר התברר כי מקור הסתימה הנה עקב הצטברות שיירי ביטון ומלט בתוך צנרת הקו. מפעל הבטון דוחה בתוקף טענות אלה כפי שפורט בהרחבה לעיל. במחלוקת הנ"ל ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין להטיל על מפעל הבטון אחריות כלשהי לגרם הסתימה בקו הביוב ותוצאותיה, בין היתר, מהנימוקים הבאים: מחוות דעת המומחה מטעם התובע, אשר ביקר פיזית בשטח בסמוך לאירוע ההצפה הנטען, עולה כי ההצפה נגרמה עקב פריצת מי שפכים משוחת הביקורת הממוקמת בסמוך לחלקת התובע וכן מסתימה נוספת של הקו, לפני חלקת התובע, עקב עבודות שביצעה המועצה או מי מטעמה. אין אזכור או אינדיקציה בחוות דעת זו לקשר סיבתי בין הסתימה בקו הביוב ולהצפה בעקבותיה לבין הזרמת שיירי מלט ובטון ממפעל הבטון ו/או אינדיקציה כלשהי לקיומה של אפשרות כזו. מותר להניח כי אילו המומחה הנ"ל היה מבחין בקשר כלשהו לזרימה ממפעל הבטון היה מציין זאת. עיון בנספח ד' לתצהיר עדות ראשית התובע (מכתב רכז הפיקוח ואכד הנ"ל) מלמד כי איגוד ערים לאיכות הסביבה, לאחר סיור ובדיקה בשטח, ראה במועצה אחראית לטיפול בסתימות שנתגלו במערכת הביוב המרכזית. עקב עמדה זו התרה המשרד לאיכות הסביבה כי בכוונתו לפתוח בהליך משפטי נגד המועצה במקרה של אי טיפול במפגעים המתוארים. מן ההן ניתן ללמוד על הלאו, ולפיו אין שפכי מפעלים סמוכים שגרמו לסתימה בקו הביוב. המומחה מטעם ביהמ"ש אישר את גרסת מפעל הבטון לפיה משרדי המפעל, הנפרדים ממתחם המפעל, הם היחידים המחוברים למערכת הביוב העירונית ואילו מפעל הבטון אינו עושה כלל שימוש במערכת הביוב העירונית לצורך ניקוז פסולת בטון ו/או מי בטון אלא מפעיל מערכת למחזור מים עצמאית שנעשה בהם שימוש חוזר בבטון באמצעות מערכת הכוללת בריכת אגירה ושיקוע, צינור ומשאבה המזרימים את מי השטיפה מבריכת השיקוע למיכל אגירה הממוקם מעל בריכת השיקוע (ראו: עמ' 12 לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש). עוד קובע המומחה מטעם ביהמ"ש כי על סמך ממצאי הביקור בשטח לא נראה לו סביר ששיירי צמנט או בטון ייסחפו בתוך צנרת הביוב ויסתמו את השוחות ו/או קו הביוב העובר ליד חלקת כרם הזיתים של התובע. גם עדי ההגנה של המועצה אישרו בתצהיר עדותם הראשית (סעיף 7) כי משרדי מפעל הבטון הם שמחוברים לקו הביוב ולא המפעל בכללותו. המועצה מצידה לא טרחה לצרף תוכנית תוואי קווי מערכת הביוב העירונית לרבות אלו המחוברים לקו הביוב הסמוך לחלקת התובע ולמפעל הבטון ו/או תצלומים של אותם שיירי בטון שנמצאו ע"י הקבלן אכרם במהלך הטיפול בסתימה הנטענת בקו הביוב הסמוך לחלקה, באופן התומך בגרסתה. זהו מחדל, ומחדל זה יש לזקוף לחובתה. לכך יש להוסיף את המחדל של אי הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם הקבלן אכרם, שהינו עד הגנה מהותי ורלבנטי להכרעה במחלוקת נשוא התביעה (אעיר כי עד זה הופיע אישית לפגישה שנקבעה עם המומחה מטעם ביהמ"ש לבקשת המועצה, דבר המעיד על היותו בשליטתה). זאת ועוד, חרף טענת המועצה כי מפעל הבטון הוא האחראי הבלעדי לסתימה, לא צרפה המועצה כל ראיה המעידה על פניה כלשהי בזמן אמת למפעל הבטון בדרישה לשפותה בגין הוצאותיה בגין הטיפול בסתימה נשוא התביעה. כמו כן, אין כל ראיה כי היא פנתה במועד כלשהו למפעל הבטון בדרישה להפסיק את הזרמת שיירי המלט ו/או הבטון, אשר לטענתה, מוזרמים לתוך מערכת הביוב העירונית. עיון בנספחים שצורפו לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש מלמד כי מפעל הבטון אינו ממוקם בסמיכות לחלקת התובע, דבר אשר בנסיבות העניין, שולל ו/או לכל הפחות מחליש את טענת המועצה לקשר סיבתי בין הזרמת מי בטון ו/או מי צמנט למערכת הביוב העירונית (טענה שלא הוכחה ע"י המועצה כאמור) לבין גלישת מי הביוב משוחת הביקורת בסמוך לחלקת התובע. משנקבעה אחריות המועצה לסתימות ולהצפות, יש לבחון אם המועצה פעלה להסרת המפגע. כעולה מחומר הראיות בתיק ביהמ"ש, התובע פנה מספר פעמים למועצה ודרש טיפול ופיקוח, והתריע בקשר לתופעה חוזרת של זרימת מי שופכין מקו הביוב ו/או שוחות הביוב לחלקתו ו/או חלקת בעלי חלקות סמוכים. לא הוגשה ע"י המועצה כל התייחסות בכתב לפניות אלה. מתצהיר עדות ראשית של עדי המועצה עולה כי בחודש אוקטובר 2007 או בסמוך לכך נתקבלו תלונות במועצה לגבי שפכים שפורצים מקו הביוב העובר בסמוך לחלקת התובע ומציפים אותה, והתברר כי ההצפה מקורה בסתימה ולשם כך הוזמן מיידית הקבלן אכרם חוסין (ראו סעיף 4 לסיכומי המועצה). כאמור, המועצה לא צירפה במסגרת ראיותיה תצהיר עדות ראשית מטעם אכרם התומך בטענתה כי הסתימה בקו הביוב טופלה על ידה תוך זמן סביר מהמועד שנודע לה על אירוע ההצפה. כמו כן, לא הגישה המועצה כל אסמכתא כגון הזמנת עבודה מהקבלן אכרם או כל ראיה אחרת התומכת בטענתה לגבי מועד קבלת התלונות ומשך הטיפול בהן עד לפתרון הבעיה. מתצהיר עדותו הראשית של עד התביעה סאלח סעיד עולה כי בחודש אוקטובר 2007 הוצפו חלקות רבות במי ביוב לתקופה ארוכה וביניהן חלקתו וחלקת התובע, ובגין כך הגיש תביעת פיצויים בבית המשפט לתביעות קטנות. תצהיר זה עולה בקנה אחד עם חוות דעת המומחה מטעם התובע ותצלומי החלקה שצולמו בעת ביקוריו בחלקה במהלך חודשים אוקטובר -נובמבר 2007, כאשר גם במהלך אותם ביקורים עדיין היו שטחים בחלקה מוצפים במי ביוב, דבר המחליש את טענת המועצה כי הסתימה טופלה מיידית ומדובר היה "בזרימת מי ביוב מעוטה בחלקה הנ"ל" (סעיף 4 לסיכומי המועצה). סיכומו של דבר, לא הוכח כי המועצה טיפלה בזמן אמת באירוע ההצפה נשוא התביעה וגם אם טיפלה הרי שהדבר נעשה לאחר שיהוי בלתי סביר מצידה ובאופן שלא מנע ו/או הקטין את הנזקים לחלקת התובע. מכל האמור לעיל אני קובע כי המועצה הפרה את חובתה כרשות האחראית לתקינות מערכת הביוב העירונית בתחום שיפוטה ובין היתר עקב השיהוי הבלתי סביר שנקטה בנסיבות העניין בטיפול בתלונות התובע ובעלי חלקות הסמוכות לחלקתו בקשר לגלישת מי ביוב ממערכת הביוב העירונית והצפת החלקות הסמוכות לקו זה, בהתייחס לאירוע ההצפה נשוא התביעה. שיעור הנזק כאמור התובע הגיש חוות דעת שנערכה ע"י המומחה עבאס פרג' ממכון בדק שמאים אשר העריך את הנזק למטע הזיתים של התובע כולל אבדן יבול בסך 15,584 ₪ ובנוסף את הנזק לקרקע שהצריך החלפתה בסך 23,750 ₪. המועצה לא הגישה כאמור חוות דעת נגדית. המומחה מטעם ביהמ"ש קבע בחוות דעתו על סמך התרשמותו במהלך ביקורו בשטח, כי האדמה בחלקה לא הוחלפה ומצב הקרקע במקום בו נטען כי מי הביוב גלשו הינה כקרקע כמו ביתר שטח כרם הזיתים, דהיינו אינו מצריך החלפת קרקע. עוד צוין כי במידה ועל פי תוצאות בדיקות מעבדה שיתקבלו יתברר כי הקרקע מזוהמת תוך התייחסות לשטח הקרקע המזוהמת ועומק חדירת הזיהום, הוא ייתן את התייחסותו לתוצאות בדיקה זו (עמ' 12 לחוות הדעת). התובע לא עשה מאומה בעניין זה. יצוין כי התובע טען לראשונה בסיכומיו כי אדמת החלקה עברה על ידו טיפול של הוספת אדמה חדשה אך דבר זה לא הובא לידיעת המומחה מטעם ביהמ"ש בעת הביקור בשטח. לא מצאתי להתייחס לטענה זו הן מאחר ונטענה לראשונה בסיכומי התובע והן מאחר ולא הובאה ע"י התובע כל ראיה בעניין זה. עוד קבע המומחה מטעם ביהמ"ש כי קרקע החלקה חרושה ללא סימני גלישת מי ביוב וכן מכסה השוחות שלמים ולא פגומים (עמ' 11 לחוות הדעת). עם זאת, קבע בחווות דעתו כי ככל שייקבע כי התייבשות שלושה עצי זית אירע עקב זרימת מי ביוב לחלקת התובע אזי הוא מעריך את שווי נטיעת עצי זית גידולם והפסד תנובתם בסך 10,000 ₪ ואת הפגיעה החלקית בתנובת שני עצי זית נוספים שנפגעו חלקית בסך 3,000 ₪, סה"כ 13,000 ₪, לא כולל מע"מ (עמ' 13 לחוות הדעת). עפ"י הפסיקה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט נהנית ממעמד מיוחד (להבדיל מחוות דעת המומחים מטעם הצדדים באותו תיק). בע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ חנן נגד רוזנטל ו- 14 אח', נב (4) 563 נקבע: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעת הדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם נראית לו סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...". בעניינו, המומחה מטעם ביהמ"ש חיווה דעתו הן לעניין הגורם האחראי להצפה והן לעניין הנזק שנגרם לחלקה עקב ההצפה. ממצאיו לעניין הנזק מקובלים עליי ואין הצדקה עניינית לסטות מהם, הן לעניין העדר זיהום קרקע, הן להעדר צורך בשיקום הקרקע בחלקת התובע עקב אירוע ההצפה והן לגבי גובה הנזקים למספר עצי הזית במטע הזיתים ולתנובת עצי הזית שנפגעו. יצוין כי התובע טוען בסעיף 28 לסיכומיו כי המומחה מטעם ביהמ"ש התעלם בחוות דעתו בעניין הנזק מן העובדה ששני עצי זית נוספים שנפגעו בהצפה נעקרו וכי במקומם נשתלו שני עצי זית חדשים, אך הוא לא הביא כל ראיה בעניין זה לגבי עלות רכישת אותם עצים, ו/או מועד שתילתם. עוד נטען על ידו בסיכומיו כי המומחה מטעם ביהמ"ש לא היה מודע כי המדובר בעצי זית מזן סורי המגודל בתנאי "בעל" (היינו, ללא השקיה), המביא לתנובת פרי למשך זמן ארוך יותר ולא רק למשך ארבע שנים כפי שהביא המומחה בחישוביו. גם בעניין זה לא הביא התובע ראיות לביסוס טענתו. אי לכך, אני קובע כי לתובע מגיע פיצוי בסך 13,000 ₪ + מע"מ, וכן החזר שכ"ט שמאי בסך 2,500 ₪ והכול נכון ליום חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. סיכום: מכל האמור לעיל אני מחליט לקבל את התביעה חלקית ומחייב את המועצה לשלם לתובע באמצעות ב"כ את הסך 15,500 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 9.10.11 (מועד עריכת חוות הדעת של מומחה בית המשפט) ועד התשלום המלא בפועל. לסכום הנ"ל יש להוסיף החזר אגרות משפט יחסית לסכום שנפסק וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% + מע"מ. כמו כן, אני דוחה את הודעת צד ג' ומחייב את המועצה לשלם לצד ג' החזר מחצית שכ"ט המומחה מטעם ביהמ"ש בסך 3,000 ₪ + מע"מ וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ. חקלאותקרקע חקלאית