דוגמא להחלטה בנושא חסינות שוטרים מפני תביעות נזיקין: 1. בפני הודעה לפי סע' 7ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") בדבר קיומה של חסינות עובד מדינה לפי סע' 7א לפקודת הנזיקין, וכן בקשה לדחיית התובענה כנגד נתבע 3 - רס"ר רן כרמלי. העובדות הצריכות לעניין 2. בתאריך 26/6/12 הגיש התובע - פלוני - תביעה כנגד משטרת ישראל, כנגד המחלקה לחקירת שוטרים - פרקליטות המדינה וכנגד רס"ר רן כרמלי. במסגרת התביעה עותר פלוני לפיצוי בגין "התעללות מינית ונפשית ממושכת שעבר כקטין בידי שוטרי משטרת ישראל בתוך מבנה ומקרקעין שבבעלותה". 3. לטענת התובע, הוא זומן טלפונית בתאריך 6/11/08 על ידי רס"ר כרמלי (להלן: "כרמלי") לתחנת המשטרה לצורך תשאול, מבלי לקבל מידע בדבר התשאול הצפוי. עוד טוען התובע, כי עם הגיעו לתחנת המשטרה הוא הוכנס לחדר חקירות מבלי שהוסברו לו זכויותיו, ותוך דחיית בקשתו לנוכחות עורך דין מטעמו, או אחד מהוריו. לדבריו בכתב התביעה, כרמלי הורה לו להתפשט לחלוטין מכל בגדיו לצורך חיפוש סמים על גופו, וזאת בנוכחות שוטרים נוספים בחדר החקירות. עוד עולה מדבריו בכתב התביעה, כי בעת שהתפשט נפלה "...מתוך כיס מכנסי הקטין...שפופרת משחת שפתיים ווזלין המיועד לשימון השפתיים היבשות, נתבע 3 (כרמלי - ד.ג.) נטל את הווזלין וצעק: 'אני אדפוק אותך, תוריד את התחתונים'. כשבכה התובע 'למה?' אמר נתבע 3: 'אני צריך לעשות חיפוש גופני, זאת אמר כשהוא מושח ווזלין על אצבעותיו - במצג הנחזה להיות התכוננות להחדרת אצבעותיו לתוך ישבנו של הקטין כביכול לצורך חיפוש סם" (סע' 21 לכתב התביעה). התובע ממשיך ומתאר בכתב התביעה, כי כרמלי איים עליו בגרימת קריסה כלכלית למשפחתו וכן איים עליו שיספר לחבריו בבית הספר שהוא - התובע - מסר את פרטיהם למשטרה, עד שלבסוף נשבר התובע נפשית וחתם על הודאה "רק בשל פחד" על מעשה שכלל לא ביצע (עבירות סמים לפי סע' 9ג לכתב ההגנה). 3. הנתבעים מכחישים את כל המיוחס להם, ולאחר הגשת כתב ההגנה הוגשה הבקשה לפי סע' 7ב לפקודת הנזיקין - היא הבקשה אשר בפני. הודעה לפי סע' 7ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] 4. ההודעה שהוגשה חתומה על ידי גב' אורית סון - המשנה לפרקליט המדינה, וזאת מכח סמכות שהוענקה לה על ידי היועץ המשפטי לממשלה. בסע' 2 להודעה מפרטת גב' סון את המסמכים שעמדו לנגד עיניה עובר להגשת ההודעה, והיא מבהירה, כי העובדות העולות מהמסמכים האמורים אינם עולים בקנה אחד עם הגרסה העובדתית המפורטת בכתב התביעה. 5. מההודעה עולה, כי בתאריך 6/11/08 נפתחה כנגד התובע חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירות סמים, ובתאריך 16/7/09 הוגש כנגדו כתב אישום בגין החזקה ושימוש בסם שלא לצריכה עצמית. זה המקום להבהיר, כי התובע הגיש בקשה לסגירת התיק כנגדו, אולם בקשתו נדחתה נוכח המלצת קצין המבחן לנוער מתאריך 31/3/09, אשר לא ראה לנכון להמליץ על סגירת התיק. עוד יובהר, כי בהמלצה קודמת שניתנה על ידי שירות המבחן לנוער בעניינו של התובע, הופנה התובע לטיפול, אולם לא שיתף פעולה ומשכך לא ניתן לו טיפול. 6. בתאריך 10/3/10, כשנה וחצי לאחר החקירה נשוא כתב התביעה הגיש התובע באמצעות באת כוחו תלונה למח"ש כנגד כרמלי. לתלונה זו צורף מכתבו של התובע שנשלח אל באת כוחו לאחר החקירה. יובהר, כי מכתבו של התובע לבאת כוחו לא צורף לתיק בית המשפט, עובדה שהיא רלבנטית, כפי שיובהר בהמשך. בתאריך 17/3/10 הודיעה מח"ש לתובע, כי החליטה שלא לפתוח בחקירה כנגד כרמלי, וכי העבירה את החומר ליחידת תלונות הציבור במשטרת ישראל, ובתאריך 23/5/10 הודיעה יחידת תלונות הציבור במשטרת ישראל לתובע, כי אין באפשרותה לברר את תלונתו כל זמן שההליך הפלילי כנגדו תלוי ועומד. בתאריך 4/1/11 הוסכם לסגור את התיק הפלילי כנגד התובע בכפוף לקבלת המלצה חיובית של שירות המבחן ומסירת בדיקות שתן להימצאות סם, ולאחר קבלת תסקיר חיובי של שירות המבחן, שניתן לאחר שהתברר, כי בדיקות השתן שמסר התובע נמצאו נקיות, חזרה בה התביעה מכתב האישום. בדיון זה העלה סנגורו של התובע את עניין התלונה שהגיש התובע כנגד כרמלי, ומשכך החליט בית המשפט על העברת פרוטוקול הדיון ליועץ המשפטי לממשלה על מנת שיבחן את דרך ההתייחסות המשטרה לתלונה והטיפול בה. העניין נבדק על ידי מחלקת העררים בפרקליטות המדינה ועל ידי המשנה לפרקליט המדינה, ולאחר שקילת מכלול העובדות, בין היתר השיהוי בהגשת התלונה, הוחלט לדחות את הערר. על סמך כל האמור, הגיעה גב' סון למסקנה, כי "ממכלול החומר אשר בפני עולה כי המעשים המיוחסים לנתבע הינם מעשים שנעשו תוך כ'די מילוי תפקידו השלטוני כחוקר משטרתי במשטרת ישראל" ועל כן היא מבקשת להעניק לנתבע 3 - כרמלי - חסינות בהתאם להודעה ולדחות את התביעה כנגדו. תגובת התובע 7. התובע יוצא כנגד הגשת ההודעה ומתנגד לקבלתה. לטענת התובע, חקירתו של כרמלי גרמה לו לטראומה קשה. לדבריו בוצעה החקירה תוך דריסת זכויותיו וחריגה מסמכויותיו של כרמלי, כפי שאלו מעוגנות בנהלי העבודה של המשטרה. לדברי התובע "...חסינות עובד ציבור היא למעשים הנעשים במסגרת תפקידו של עובד הציבור, כל אימת שמדובר בשיקול דעת מוטעה, החלטה שגוייה וכו'. חסינות עובד ציבור איננה קמה לו כל אימת שהלה דורס ברגל גסה את מי מבין הציבור עבורו נדרש לעבוד, לשרת ולהגן" (סע' 9 לתגובה). עוד טוען התובע, כי גרסתו היא הגרסה המתארת נכונה את האירועים נשוא התובענה, והיות ותלונתו לא זכתה מעולם למענה ענייני, יש לאפשר לו לבררה במסגרת תובענה זאת. באשר להיבט הדיוני טוען התובע, כי לא ייגרם כל נזק למי מהנתבעים באם לא תידחה התובענה כנגד כרמלי, שכן מדובר בתובענה שעניינה גרסאות עובדתיות סותרות, וממילא לא יהיה מנוס מהעדתו של כרמלי. דיון והכרעה 8. האחריות הנזיקית של עובד ציבור מוגדרת בפקודת הנזיקין (תיקון מס' 10), התשס"ה- 2005, הקובעת בסע' 7א(א) כדלקמן: "לא תוגש תובענה כנגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הגבלה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק, או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה האמור". תיקון מס' 10לפקודת הנזיקין אימץ גישה התומכת בהרחבת חסינותם של עובדי ציבור. לפי גישה זו, מן הראוי לצמצם את אחריותם הנזיקית של עובדי ציבור על מעשים שנעשו במסגרת מילוי תפקידם הציבורי. מטרתה של המגמה המצמצמת הינה מניעת הרתעת עובדי ציבור ממילוי תפקידם, וכן התמודדות עם החשש שמא יהיה מי שיפעיל לחץ על עובד ציבור בדרך של הגשת תביעות אישיות בלתי מוצדקות, או איום בהגשתן, דבר העלול לשבש את עבודת הרשות הציבורית (ראו: הצ"ח לתיקון פקודת הנזיקין מס' 10 (אחריות עובדי ציבור), התשס"ג - 2002, עמ' 134; ת.א. 19466/06 ירמיהו נ' בן ארויה, ). 9. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהתאם להגדרות הקבועות בסע' 7 עונה כרמלי על הגדרת "עובד ציבור", שהרי מדובר בשוטר המשרת במשטרת ישראל. תקנה 4 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו - 2006 (להלן: "תקנות הנזיקין") קובעת מה הם התנאים למתן הודעת הכרה על ידי המדינה, כדלקמן: "4. התנאים למסירת הודאה על הכרה במעשה המדינה תמסור הודעה לבית המשפט, לגבי עובד ציבור שהוא עובד מדינה, כי היא מכירה בכך שמעשה העובד נעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני, כאמור בסע' 7ב(א) לפקודה (להלן: 'הודעת הכרה') אם התקיימו אלה: (1) המעשה נעשה תוך כדי תפקידו השלטוני של העובד; (2) המעשה לא נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק, או בשיוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור". מהאמור עולה, כי הגוף אשר אמור לבחון את התנהלות עובד הציבור, ולקבוע האם מעשיו מקימים אחריות אישית בנזיקין היא מדינת ישראל. החלטתה של מדינת ישראל לפרוש את חסותה על עובדיה "המעוולים" הינה החלטה מנהלית, וככזו היא עומדת לביקורת שיפוטית, ככל החלטה מנהלית אחרת, קרי: בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות בהחליטה לפרוש את חסותה על עובדה, בהתאם להוראות הפקודה. סמכותו של בית המשפט הינה לבחון את סבירות ההחלטה המנהלית, ולאו דווקא את התנהלות העובד, או את מניעי המדינה בהחליטה לפעול על פי סע' 7, כפי שעולה מהצעת החוק, המבהירה: "...החלטת המדינה לאמץ את מעשה עובד המדינה, או שלא לאמצו תהיה כפופה לביקורת הערכאה הדנה התובענה במסגרת של הליך מקדמי ולא לביקורת בג"צ, כדי למנוע כפל דיון בשתי ערכאות באותה שאלה, ומכיוון שהשאלות שיידונו במסגרת התובענה ואופי הביקורת בהליך זה, אף שהוא מתנהל במסגרת תביעה נזיקית, יהיה מנהלי במהותו, כמתחייב מהעובדה שמדובר בביקורת על ההחלטה של המדינה; נטל ההוכחה בעניין כגון זה יוטל על הטוען נגד החלטת המדינה". הנה כי כן, על פי הוראות תיקון מס' 10 לפקודת הנזיקין מוסמך בית המשפט לבדוק את תקינות המעשה השלטוני על פי אמות מידה של המשפט המנהלי, כאשר במסגרת בדיקה זו נבדקים השיקולים שעמדו בבסיס החלטת ההכרה שהוגשה לבית המשפט, ובשלב הבא, במסגרת שמיעת הראיות בתיק תיבדק אחריותה הנזיקית של המדינה, כפי שבאה לידי ביטוי בהתנהלותם והתנהגותם של עובדיה, או אז יוכרע האם הופרה חובת הזהירות, והאם זכאי התובע לפיצוי בגין נזקיו כתוצאה מהפרת חובת הזהירות כלפיו. 10. לסיכום שאלה זו יובהר, כי ביקורתו השיפוטית של בית המשפט מתרכזת בשאלת תקינות החלטת המדינה להעניק לעובדה חסינות, כפי שמבוקש בהודעת ההכרה. בבוחנו את סבירות ההחלטה בודק בית המשפט מה היו השיקולים שעמדו בבסיס החלטת ההכרה והאם מדובר בשיקולים ראויים, או שמא בשיקולים זרים. בנוסף, על בית המשפט להשתכנע, כי המדינה שקלה את מכלול השיקולים הרלבנטיים, והאם ההחלטה מצוייה במתחם הסבירות, ויפים לכך דברי בית המשפט העליון, בהבהירו: "חוקיותו של מעשה מנהלי תיבחן, בין היתר, בהתאם לאמות המידה האוביקטיביות של הסבירות המנהלית. כידוע, אין החלטה סבירה אחת, כי אם מתחם של אפשרויות אשר הרשות יכולה לבחור בכל אחת מהן בהתאם לשיקול דעתה. בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות, אך אם בחרה הרשות באפשרות המצוייה מחוץ למתחם הסבירות, הרי שעל בית המשפט לפסול החלטה זו כנגועה באי חוקיות. גבולותיו של מתחם הסבירות והתערבותו של בית המשפט בהחלטות הרשויות, נגזרים מפרמטרים שונים הכוללים, בין היתר, את זהות הגוף הנתון לביקורת ואת טיבה ומהותה של הסמכות שהופעלה..." (בג"צ 7542/05 פוטרמן נ' שטרית, ). ומשם לכאן 11. לגופם של דברים, ממקרא כתב התביעה ברור, כי לתובע טענות רבות כנגד כרמלי, וזכותו להוכיח את טענותיו במסגרת שמיעת הראיות בתיק זה. לא ניתן להתעלם מהעובדה שמכתבו של התובע לבאת כוחו לא צורף לתיק בית המשפט (וזכותו לעשות כן) אולם מקריאת התיאורים של ההתנהגות המיוחסת לכרמלי בכתב התביעה אין מנוס מהמסקנה, כי תיאורים אלו אינם עולים בקנה אחד עם המתואר במכתבה של באת כוחו למח"ש, מתאריך 10/3/10, תיאורים המבוססים לכאורה על המתואר במכתבו של התובע לבאת כוחו. עוד יש לציין, כי בהתאם להודעת ההכרה בחנה גב' סון את כל המסמכים נשוא הבקשה, לרבות אותו מכתב של התובע לבאת כוחו. החומרים שנבדקו על ידי גב' סון כוללים מספר רב של התייחסויות מערכתיות לתלונותיו של התובע, לרבות תלונתו של התובע עצמו וכן מכתבה של באת כוחו, ומשכך המסקנה הינה, כי עובר להגשת הודעת ההכרה עמד בפני גב' סון כל התיעוד הרלבנטי, אשר על סמכו הוחלט להגיש את הודעת ההכרה. ודוק: בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של גב' סון, ואין חשיבות לשאלה כיצד היה בית המשפט מחליט אילו היה עליו להחליט האם להגיש הודעת הכרה, אם לאו. די לי בעובדה שהודעת ההכרה ניתנת על סמך כל החומר ובהתאם לשיקול דעתה של גב' סון, אשר לא מצאתי בו פגם כלשהו. כפי שפירטתי, הפעלת שיקול הדעת אמור להיות בתוך מתחם אפשרויות מקובל. לא ניתן להתעלם מהשינוי המהותי בין תיאור התנהלותו של כרמלי במכתבה של באת כח התובע למח"ש לבין תיאור ההתנהגות בכתב התביעה. בין התיאורים האמורים פרושה תהום, ודי בכך על מנת לאשר את שיקול דעתה של גב' סון ולקבל את הודעת ההכרה. 12. מעבר לצורך יצויין, כי התובע זכאי ליומו בבית המשפט, והוא זכאי להוכיח את טענותיו באמצעות הצגת ראיותיו, ולמותר לציין, שאם תתקבל גרסתו, הוא יזכה לפיצוי מאת משטרת ישראל, ועל כן ממילא הוא לא יינזק מדחיית התובענה כנגד כרמלי בשלב זה עקב קבלת הודעת ההכרה. 13. נוכח כל האמור הנני מקבלת את הודעת ההכרה ועל כן מתוקף הודעת ההכרה נדחית בזאת התובענה כנגד הנתבע 3 - רס"ר רן כרמלי. משטרהחסינותנזיקיןשוטר