דוגמא לפסק דין בנושא לשון הרע בין עורכי דין: פסק הדין ניתן בתביעה כספית נזיקית שהגיש התובע נגד הנתבעת בגין סך של 130,400 ₪. טענות התובע על פי כתב התביעה, סך של 62,500 ₪ נתבע בגין כל אחד משני אירועים שתוארו בכתב התביעה. אירוע אחד אשר התרחש ביום 29/3/09 ואירוע שני ביום 22/6/09, כאשר טענת התובע היא כי במהלך שני האירועים הנ"ל הנתבעת אמרה דברים שהם בגדר לשון הרע שיש בהם כדי לחייב את הנתבעת בסך כולל של 130,400 ₪. בכתב התביעה מתאר התובע את המפגש הראשון שהיה לו עם הנתבעת בעת שביקש להצטרף להליך אשר התנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב - המרצת פתיחה שהוגשה נגד מחמוד פריג'י על ידי יורשי המנוח אלטורי מחמד ז"ל (להלן "המנוח") אשר יוצגו על ידי הנתבעת. כמו כן מתוארות בכתב התביעה טענות אודות מזימות של הנתבעת ומר טורי קאסם (להלן "קאסם"), הבן הבכור של המנוח ושותפה של הנתבעת, לפגוע בתובע כלכלית, נפשית, חברתית ופיזית. התובע הוסיף וטען כי על רקע זאת הוא נאלץ לנקוט בהליך בענייני רכוש כנגד עיזבון המנוח ויורשיו בתמ"ש 25911/02 - תביעה שהוגשה בחודש אפריל 2006 ושבה ייצגה הנתבעת את היורשים. עוד טען התובע כי ביום 10/6/08 היה זכאי לקבל רישיון הסמכה לעסוק בעריכת דין בישראל לאחר שמילא דרישות ההתמחות ועבר בהצלחה את מבחני ההסכמה של הלשכה אולם "מהלכי הרשע של הנתבעת וקאסם עכבו הסמכתו". התובע מפנה למכתב של האחיין שלו קאסם וטוען כי הנתבעת עומדת מאחורי מכתב זה - מכתב אשר בעקבותיו הוחלט בסופו של דבר בוועדת המתמחים ביום 27/5/08 לעכב את הסמכת התובע ולאחר מכן הוחלט בוועד המרכזי ביום 3/6/08 כי יש לעכב רישיון העיסוק של התובע בעריכת הדין. התובע מתאר את עוגמת הנפש שנגרמה לו לטענתו בכך שלא הוסמך כעורך דיון ביום 1/6/08 בטקס ההסמכה וכן טען כי הנתבעת הגישה בקשות רבות לתיק התמ"ש הנ"ל בכוונה, כדי להקשות על התובע בתקופת הכנותיו לקראת בחינת ההסמכה. כמו כן עולה מכתב התביעה כי התובע הצליח לקבל רישיון לעיסוק עריכת הדין ביום 1/7/08 לאחר שביום 23/6/08 סגרה המשטרה את תיק התלונה מחוסר ראיות, ובעקבות ערר שהגיש התובע שונתה סיבת הסגירה ביום 31/12/08 לחוסר אשמה. התובע מתאר כיצד לאחר מכן ניסו קאסם והנתבעת להתנגד שנית להסמכתו כעו"ד, אולם ניסיון זה לא צלח. בכתב התביעה מתואר הליך נוסף שנפתח ביוזמת הנתבעת בתיק תמ"ש 25912/02 במטרה להרחיק את התובע יחד עם אחותו ממקום מגוריהם. קיימת התייחסות לכך שהנתבעת הודיעה במהלך דיון משפטי כי התובע הדיח עד, שהיה שכנו, ואיים עליו ועל חייו שאל לו להתערב ולתת עדות בסכסוך שבין הצדדים, וכל זאת כשהיא יודעת שמדובר בשקרים. התובע הוסיף וטען כי גם בכתב הגנה מתוקן מיום 20/1/09 בתיק תמ"ש 25911/02 העלתה הנתבעת טענת זיוף שקרית. התובע התייחס בין היתר לתביעה נזיקית שהגיש בגין מעשי הנתבעת כלפיו עד ליום 10/6/08 בלבד בת.א. 2768/09, וטען כי אותם נזקים כלל לא נתבעים במסגרת תביעה זו. כן עולה כי התובע ואחרים הגישו תביעה נזיקית נוספת בת.א. 15072-05-09 אשר התמקדה בהתנהגות הנתבעת בעת הגשת ההתנגדות השנייה להסמכתו של התובע לעריכת דין וכן בגין פגיעות נוספות שאירעו עד ליום 30/6/08, כשנטען כי גם תביעות אלו אינן חלק מהתביעה שבפני בית משפט זה. לגופה של התביעה נטען כי ביום 29/3/09 הטיחה הנתבעת בתובע במהלך הדיון אשר התקיים בתיק תמ"ש 25911/02 "האשמות של רמאות, זיוף, הונאה בצורה שיטתית ומסירת גרסה שקרית" כשדברים אלו נרשמו בפרוטוקול בפועל. עוד נטען כי ביום 25/5/09 הגישה הנתבעת בקשה לביזיון בית המשפט בשם קאסם ויתר יורשי עיזבון המנוח במטרה להכפיש, להוציא לשון הרע ודיבה ולפגוע בתדמיתו של התובע, וזאת במגמה למנוע ממנו לקבל את רישיון עריכת הדין שלו תוך הפרת מספר כללי אתיקה. בהתייחס לאירוע שבגינו הוגשה התביעה שבפנינו, מיום 22/6/09, בסעיף 35 לכתב התביעה נטען כי הנתבעת ניצלה "מפגש במשרד עורכי דין סמינה - חפץ והתריסה לעבר התובע "שקרן, דבריך שקר וכזב. אתה זייפת מסמכים שהגשת בתביעה בביהמ"ש למשפחה" - דברים אשר הושמעו בפני עורכי הדין שבתאי סמינה, רות חפץ וגלעד קסלר, כשהנתבעת ידעה כי אין בדברים אלו אמת שכן הם נאמרו בעת שידעה על החלטת המשטרה מיום 30/12/09. נוסף על כך הבהיר התובע כי בבסיס הטענות השקריות עומדות טענות לעניין זיוף חתימת המנוח, כאשר הנתבעת מסרבת לעבור בדיקת פוליגרף ואילו התובע המציא חוות דעת של מומחה על מנת לבסס את דבריו כי המנוח אכן חתם על המסמך. במסגרת הטיעונים המשפטיים נטען בכתב התביעה כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב, באי ניקיון כפיים, סילפה מידע במטרה להשפיע על תוצאות הליך משפטי ולפגוע בהסמכת התובע, עברה עבירות משמעת של לשכת עורכי הדין ועשתה שימוש ציני בהליכים. לעניין התבטאויותיה של הנתבעת מיום 29/3/09 ו- 22/6/09 הנ"ל נטען כי בעקבות זאת הפרה הנתבעת הוראות חקוקות שבסעיף 61 לחוק לשכת עורכי הדין וכללי האתיקה 23, 33 ו- 34 שנקבעו מכוח סעיף 109 לחוק. כן נטען כי ההתבטאויות הנ"ל מקיימות עוולת שקר מפגיע ו/או רשלנות כלפי התובע. לבסוף ובפרק הנזקים שבכתב התביעה, התמקד התובע בשני האירועים שהתרחשו בימים 29/3/09 ו-22/6/09 הנ"ל, וטען כי מעשיה של הנתבעת אשר מצאו ביטוי באירועים אלה גרמו לפגיעה קשה בשמו הטוב ובתדמיתו של התובע במישור האישי כאדם ובמישור העיסוק כעו"ד, וכן גרמו לו עוגמת נפש, סבל, כאב עד דיכאון עמוק, בושת פנים, נידוי ודחייה בקרב עמיתיו למקצוע עריכת הדין אשר הקשו עליו להשתלב בעיסוקו כעו"ד. לטענת התובע, מדובר בנזקים בלתי הפיכים "אך לצרכי הכרעה בלבד יבקש להעמיד הפיצויים על גובה הפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הוצאת לשון הרע עליו וכלפיו בשני מקרים נפרדים מיום 29/3/09 ומיום 22/6/09". טענות הנתבעת בכתב ההגנה נטען תחילה כי יש לדחות את התביעה על הסף משום שהתובע הגיש תביעה זהה בשני בתי משפט אחרים בירושלים ובפתח תקוה, ויש לדחות את בקשתו לפיצול סעדים, כאשר בתביעה שהוגשה בירושלים לא הוגשה בקשה לפיצול סעדים מטעם התובע. אשר לתביעה שהוגשה בבית המשפט בכפר סבא, נטען כי מדובר בתביעה אשר מתנהלת בדלתיים סגורות, ולכן הנתבעת מנועה מלהמציא פרוטוקולים ומסמכים אשר הוגשו במסגרת התביעה הנ"ל. לאחר מכן תיארה הנתבעת את התביעות השונות שהגיש התובע נגדה ונגד אחרים. עוד נטען בהקשר זה כי התובע העלה טענות של לשון הרע כלפי הנתבעת, כאשר בתביעה זו הוא חוזר על אותן טענות במסווה של תביעה חדשה. לגופו של עניין נטען כי התובע מגיש תביעת לשון הרע בגין אמירות אשר נאמרו בבית המשפט אולם נמנע מלצרף לכתב התביעה מסמכים כדי לבסס את תביעתו. עוד נטען בכתב ההגנה כי לנוכח החסינות הקבועה בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע מנוע התובע מלתבוע את הנתבעת, שכן סעיף זה קובע כי: "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי ... (5)פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון וכאמור" כן נטען בהקשר זה כי על פי פסיקה של בית המשפט העליון, מעבר לכך שמדובר בחסינות, ככל שצד סבור כי הצד השני התבטא באופן לא ראוי בבית המשפט, יש לדון בכך בבית המשפט שבפניו נערך הדיון ובאמצעות מערכת הדין המשמעתי ולא בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע. לאחר מכן נטען כי מעבר לכך, ההתבטאויות היו אמת, וגם מטעם זה יש לדחות את התביעה. בהקשר זה נטען כי הוכח בתביעה השנייה שחתימת המנוח על גבי מסמך ת/6 שהיה במחלוקת אכן מזויפת. עוד נטען כי נאמר לקאסם במשטרה כי אם בית המשפט יקבע כי מדובר במסמך מזויף אכן ייפתח תיק במשטרה. בהתייחס לתביעה שהוגשה במסגרת תמ"ש 25911/02 נטען כי התיק בעיצומן של הוכחות ומעמד המסמך ת/6 טרם הוכרע. לעניין האירוע מיום 29/3/09 נטען כי אירוע זה התנהל בתחילת שלב ההוכחות בעת שחקרה הנתבעת את התובע בחקירה נגדית והיה עליה לשאול אותו על נושא הזיוף שלגביו טען קאסם - טענה אשר הסתמכה על חוות דעת בהתאם. לאחר מכן נטען כי קאסם טען שהתובע ביצע מעשי הונאה שונים, וביניהם אירוע שבו התחזה התובע לאנשים אחרים וניגש לתיאוריה בשמם של אחרים וכי התובע הורשע בעבר בגין זיוף מבחני תיאוריה. אשר לאירוע מיום 22/6/09 נטען כי לטענת התובע, הנתבעת הטיחה בו את אותן טענות בפני המגשרים עוה"ד שבתאי סמינה ורות חפץ, ומכאן שמדובר באמירות במסגרת הליך גישור/ מהו"ת. לפיכך נטען כי הדברים נאמרו בסודיות כפי שנהוג בהליך גישור בהמשך ישיר להליכים אשר התנהלו בתיק תמ"ש 25911/02 הנ"ל. הנתבעת הוסיפה וטענה כי היא מייצגת את קאסם, ואף אם יש לתובע טענות כנגד קאסם, אין לו עילת תביעה כלשהי נגד הנתבעת שהיא באת כוחו של קאסם בלבד, ומייצגת אותו על פי ובהתאם לדין. כמו כן נטען בכתב ההגנה כי לא נגרם לתובע כל נזק, וככל שנגרם לו נזק, הרי שאירע כתוצאה מכך שנקט בעצמו בהליכים נגד קאסם בניגוד לכללי האתיקה והדין. עוד נטען כי התובע הכפיש את שמה של הנתבעת בכתבי הטענות שהגיש בתיק תמ"ש 25911/02 בעודו מתמחה ובהמשך לבקשת הנתבעת ביקש בית המשפט מהתובע לחדול מהתנהגות זאת. הנתבעת העלתה טענות ספציפיות בנוגע להפרות סעיפים 31, 26 ו-34 לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין על ידי התובע. עוד נטען בכתב ההגנה כי התובע הגיש תצהיר שקרי בתמיכה לבקשה לקבל פטור מאגרה במסגרת תיק תמ"ש 25911/02 הנ"ל, בעת שהיה סטודנט למשפטים - בקשה אשר נדחתה, בין היתר משום שבית המשפט לא קיבל את הצהרתו של התובע כי הוא חסר יכולת כלכלית. בהמשך נטען כי עוד במהלך הדיון הנ"ל מר סלימאן אלטורי העיד כי לתובע שתי יחידות מגורים בכפר קאסם, אף שהן רשומות על שם אחותו, וכי הוא גובה את שכר הדירה בגינן לידיו. כן נטען כי התובע הודה שביצע עסקאות נדל"ן שונות, וזאת לטענת הנתבעת מבלי לדווח על הכנסותיו ומבלי לדווח כדין על כך לרשויות המס. נוסף על כך מפנה כתב ההגנה להתבטאויות של התובע אשר הנתבעת טענה כי הן פסולות, וביניהם דבריו כלפי הגרפולוג מטעם הנתבעים בתיק, עו"ד יצחק חגג כי "קביעת המומחה שחתימת אחי המנוח זוייפה נעשתה במעין מס שפתיים וכדי לצאת ידי חובת שכר הטרחה כפי שיעידו נוסח המסקנה ונסיבותיה" - הערה שהיא בגדר השמצה חמורה כלפי אדם מכובד מבלי לאפשר למומחה להגיב לדברים אלו. לבסוף נטען כי לא נגרם לתובע כל נזק וכי לא צירף לתביעה ולו ראשית ראיה על מנת להוכיח כי בפנינו לשון הרע, כשבכל מקרה עומדת לזכותה של הנתבעת הטענה אמת דיברתי. דיון דין התביעה להידחות. התובע העלה טענות רבות בכתב תביעתו, אולם רובן אינן רלוונטיות לתביעה אשר מתמקדת אך ורק בטענת התובע כי הנתבעת התבטאה נגד התובע בשני אירועים שונים, האחד ביום 22/3/09 והשני ביום 22/6/09 - התבטאויות שהן בגדר לשון הרע וברות תביעה ללא הוכחת נזק. מנגד טוענת הנתבעת כי אף אם נאמרו אותם דברים, הרי שנאמרו במסגרת הליכים משפטיים, ועל כן אינם יכולים לשמש עילה לתביעה אזרחית, שכן מדובר בהליכים אשר זוכים להגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. כמו כן נטען כי התבטאויות אלה משקפות את טענות הלקוח של הנתבעת, קאסם, כפי שבאו לידי ביטוי בהליך המשפטי, ובכל מקרה קיימת הגנה נוספת של "אמת דיברתי". אין חולק כי ההתבטאויות המיוחסות נאמרו במסגרת דיון משפטי ובמסגרת הליך גישור/מהו"ת ודי בכך כדי לדחות את התביעה. הפרשנות שניתנה בפסיקה לסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע המצוטט לעיל היא רחבה מאוד. בין היתר נקבע כי ההגנה בסעיף הנ"ל חלה לא רק על הדברים שנאמרים במהלך הדיון בין כותלי בית המשפט אלא על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620, 624). כן ראו לעניין זה רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל, תק-על 2009(3), 2464 שבו נקבע כי ההגנה הנ"ל אינה מסויגת או מוגבלת ודנ"א 7025/09 עו"ד עודד גיל נ' עו"ד פואד חיר, תק-על 2009(4) 2895, שם דחתה כב' הנשיאה בייניש בקשה לקיים דיון נוסף בתיק הנ"ל. ברוח הפסיקה הנ"ל, סבורני כי ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) הנ"ל חלה ואף ביתר שאת גם על הליכי גישור, ובפרט על פגישת מהו"ת הנערכת ביוזמתו של בית המשפט ובהתאם לדין. מטרתם העיקרית של הליכים אלה היא ליצור הידברות ישירה וחופשית בין הצדדים לגבי הסכסוך הנדון בהליך המשפטי כדי לנסות להגיע להסדר, ללא חשש שיעשה שימוש בדברים שנאמרו שם, שכן חל לגביהם חיסיון. קבלת תביעות לשון הרע בגין דברים שנאמרו בהליכי גישור ומהו"ת עשויה לסכל את התכלית העומדת בבסיס הליכים אלו. התובע צירף לכתב התביעה מספר אסמכתאות, אולם לא צירף אסמכתה כלשהי בכתב על מנת לבסס את טענותיו בנוגע להתבטאויות הנתבעת במהלך הדיון המשפטי והליך המהו"ת הנ"ל. גם לתצהירו של התובע לא צורפו פרוטוקולים מלאים, ולו של הדיון אשר התנהל ביום 22/6/09 שבו לכאורה נאמרו ההתבטאויות המיוחסות לנתבעת, אלא רק חלק מפרוטוקול הדיון הנ"ל. בתצהירו של התובע, בסעיף 67, ישנה התייחסות לדיון מיום 23/3/09 אולם אין התייחסות ספציפית למה שנאמר שם וכל שצוין הוא כי הנתבעת "אמרה את שאמרה". בסעיף 30 לכתב התביעה מתאר התובע בכלליות את מה שאמרה הנתבעת, לטענתו, כשהוא מפנה ל"דבריה אשר נרשמו בפרוטוקול", וזאת מבלי לצרף את העמוד הרלוונטי של פרוטוקול הדיון הנ"ל. בסעיף 95 ישנה התייחסות ספציפית להתבטאות הנתבעת בהליך המהו"ת אשר התקיים ביום 22/6/09, "שקרן, דברייך שקר וכזב. אתה זייפת מסמכים שהגשת בתביעה בבית המשפט". בסעיף 99 לתצהירו של התובע הוצהר כי בשני המקרים קאסם הצהיר שקר בידיעת הנתבעת. בסעיף 100 לתצהירו של התובע הוצהר כי מסמך ת/6 שהיווה את הבסיס להטחת ההתבטאויות הפוגעניות הנ"ל עבר מן העולם, בשים לב להחלטות משטרת ישראל הנ"ל. בסעיף 137 לתצהירו של התובע הצהרה שלפיה הנתבעת סייעה לקאסם להכין תצהירי שקר, ועל כן עליה לשאת באחריות לשני המאורעות אשר התרחשו בימים 22/3/09 ו- 22/6/09. הנתבעת צירפה לתצהירה נספחים 15-17 שהם חוות דעת של המומחה מטעם קאסם, עו"ד יצחק חגג, אשר קבע בין היתר כי "קיימת סבירות גבוהה שכתב היד שבמחלוקת במסמך שסומן א-1 אכן נכתב על ידי כותב הדוגמאות על שם אמיל אלטורי". העתק של פרוטוקול הדיון מיום 22/3/09 צורף לתצהירה של הנתבעת כנספח 18. בעמ' 15 ש' 8 לפרוטוקול שאלה הנתבעת את התובע במסגרת חקירה נגדית השאלה הבאה: "אני מפנה אותך לת/6 הנתבעים טוענים שהחתימה של המנוח מזוייפת - ראית חוות הדעת של הגרפולוג". מעמ' 19 לפרוטוקול עולה כי התובע העיד בהמשך לשאלת בית המשפט ולא בהמשך לשאלת הנתבעת כי "יש לי בעיה, הם הוציאו לי דיבה ולשון הרע. אף אחד לא מקבל אותי לעבודה ואני גם בתוך המשפחה נחשב זייפן". בעמ' 24 ש' 13-15 נשאלה פעם נוספת השאלה לגבי החתימה על גבי ת/6, וזאת בהמשך לעדותו של התובע כעולה מש' 10 שלפיה "הוא ערך את זה בכתב ידו": "ש. ואני אומרת לך שהטענה שזה כתב ידו וחתימתו היא שכתב היד שלך והחתימה של קאסם מזויפת. אנחנו הצגנו לך חוות דעת של הגרפולוג, מר חגג, לגבי הזיוף וקאסם בעצמו אומר שזה לא כתב ידו ולחתימתו והוא לא מכיר את המסמך". מעבר לכך לא ראיתי התייחסות אשר מתקרבת למה שטען התובע בתביעתו. על כל פנים, התובע לא צירף העתק מהפרוטוקול הרלוונטי לראיותיו, לא הפנה למקום בפרוטוקול שבו לדבריו מופיעים דברי לשון הרע של הנתבעת ואף לא מצא לנכון ולו לצטט במדויק את מה שנאמר שם בכתבי טענותיו. אין כל פסול בשאלות הנ"ל של הנתבעת, אשר מייצגת את לקוחה קאסם, ודי גם בכך על מנת לדחות את טענת התובע לגבי האירוע מיום 22/3/09 הנ"ל. בסיכומי התובע אשר הוגשו באיחור אולם בית המשפט אפשר הגשתם במסגרת החלטה אחרת, ישנם סעיפים רבים וטענות רבות, אך לגבי ההתבטאויות שבגינן הוגשה התביעה שבפנינו, ההתייחסות מצומצמת ביותר. בסעיף 60 לסיכומי התובע ישנה חזרה על מה שצוין בתצהירו בנוגע להתבטאות הנתבעת בהליכי המהו"ת כנ"ל. בסעיף 71 ישנה התייחסות כללית להתבטאויות "בשני המאורעות", וזאת מבלי לציין בדיוק מה נאמר בפועל, כאשר לטענת התובע יש בהתבטאויות משום לשון הרע. ללא דיון נוסף בסיכומיו לעניין זה, נטענה מיד לאחר מכן בסעיף 72 טענה חלופית שלפיה מדובר בעוולת שקר מפגיע ואף התקיימו יסודותיה של עוולת הרשלנות. בסעיף 73 וללא הסבר מפורט נטען כי לחילופי חילופין מדובר בהפרת הוראות חקוקות הקבועות בחוק לשכת עורכי הדין. בסיכומי הנתבעת נטען כי יש להתמקד בטענת התובע בנוגע לשתי ההתבטאויות הנטענות במהלך שני האירועים הנ"ל בלבד. לעניין הטענה בדבר העלאת דברי לשון הרע במהלך הליך הגישור/מהו"ת, נטען כי יש לראות גם בכך הליך משפטי אשר כל מה שנאמר בו אינו מהווה עילה במשפט אזרחי. כמו כן נטען כי ככל שהעלתה הנתבעת במסגרת הדיונים טענה לעניין היות המסמך ת/6 מזויף, מדובר בטענות אשר הועלו על ידי הנתבעת בהיותה בא כוחה של קאסם ומדובר בטענה שהינה חלק בלתי נפרד מטענות ההגנה של קאסם. בסעיף 39 לסיכומי הנתבעת ישנה התייחסות לכך שהיה זה התובע עצמו אשר העיד לעניין טענת הזיוף של קאסם בעקבות שאלת בית המשפט כנ"ל. בסעיף 42 לסיכומי הנתבעת נטען במפורש כי התובע לא ניסה להתמודד כלל עם האמור בפרוטוקול הדיון הנ"ל אשר מבסס את תביעתו. לגבי הטענה בדבר התבטאות לשון הרע בהליך הגישור/ מהו"ת נטען בסעיף 43 לסיכומי הנתבעת כי פרט לטענה מצומצמת בסעיף 60 לסיכומי התובע, אין בפני בית המשפט ראיות כלשהן על מנת לבסס כי הנתבעת אמרה דבריו אלו, כאשר היא מכחישה שהיא אמרה את אותם דברים והתובע לא הציג ראיות כלשהן על מנת לבסס את תביעתו הנ"ל. כמו כן נטען כי מדובר באמירות חסויות במסגרת הליכי גישור, ואסור היה על התובע להזכיר דברים אילו כלל. בסיכומי הנתבעת נטען כי אכן הועלתה בצורה מכובדת הטענה כי התובע כי מזייף מסמכים ומכזב בטענותיו, כפי שהובא גם בפני בית המשפט כחלק מטענותיו של קאסם שהיא מייצגת אותו. בנוגע לטענות המשפטיות שהעלה התובע, נטען בסיכומי הנתבעת בין היתר כי לא מדובר בלשון הרע, ואם כן, קיימת הגנה שכן מדובר בהליכים משפטיים; בכל מקרה קיימת טענת הגנה נוספת של "אמת דיברתי"; לא בוססה עוולת רשלנות של הנתבעת; ולא מדובר בשקר מפגיע שכן לפי סעיף 58 לפקודת הנזיקין יש צורך גם בפרסום ובהוכחת נזק ממון, ובמקרה זה לא היה פרסום וכלל לא הוכח נזק ממון. ביום 5/4/12 הוגשה בקשה מטעם הנתבעת להשלים את סיכומיה בעקבות חוות דעת של מומחית מטעם בית המשפט אשר מונתה על ידי בית המשפט במסגרת תיק תמ"ש 25911/02. נטען שעולה מחוות הדעת אשר נערכה על ידי המומחית סימה אנקונה כי החתימה שבמחלוקת על גבי ת/6 היא אכן של התובע, ויש בכך כדי לבסס את טענת הנתבעת כי "אמת דיברתי". בהמשך לכך ובטרם מתן החלטה בבקשה הנ"ל הוגשה בקשה נוספת מטעם הנתבעת להגיש את פסק הדין אשר ניתן בתיק תמ"ש 25911/02 שממנו עולה כי תביעת התובע שם נדחתה במלואה, תוך שבית המשפט קבע כי "ת/6 אינו תקף" ואף מאזכר את חוות הדעת של המומחה חגג שלפיה החתימה אכן מזויפת. ביום 14/6/12 ניתנה החלטה אשר התייחסה לשתי בקשות הנתבעת הנ"ל, ולכך שפסק הדין לכאורה רלוונטי וניתן לאחר הגשת סיכומי הצדדים הנ"ל, וכן קיימת התייחסות לכך שהנתבעת צירפה מסמכים לתיק ללא רשות בית המשפט ולאחר סיום שלב ההוכחות בתיק. נוסף על כך נקבע כי הצדדים התייחסו בסיכומיהם לאותם מסמכים, ולכן ייתכן שהתובע לא יהיה מעוניין להוסיף טענות נוספות לעניין זה, אולם בטרם מתן החלטה סופית נקבע כי יש להגיש תגובה לבקשות תוך 10 ימים מיום קבלת העתק מהחלטה בית המשפט וניתן להגיש תשובה לתגובה בהתאם. בהעדר תגובה מטעם התובע הוגשה בקשה מטעם הנתבעת מיום 23/12/12 למתן פסק דין בתיק. ביום 24/12/12 הוגשה תגובה מטעם התובע שבה הוא מעלה "נקודות למחשבה". תחילה נטען כי התובע קיבל את הבקשה בפקס, כאשר ככל הנראה התייחס לבקשה מיום 23/12/12 הנ"ל, וכן צוין כי הופתע ללמוד לראשונה על ההחלטה מיום 14/6/12 הנ"ל. התובע טען כי אין לו כרטיס חכם, אולם בדק במערכת נט המשפט ולא הבחין בהחלטה כלשהי מטעם בית המשפט. התובע מבקר את בית המשפט על שציין בהחלטתו כי לכאורה מדובר במסמך מהותי, וכן מוסיף הערות בנוגע לאמון הציבור בבתי המשפט כשהוא מצרף קטעי עיתונות לתגובתו הנ"ל. בסעיף 10 לתגובתו הנ"ל התייחס התובע לראשונה לבקשות הנתבעת לגופן, וטען כי חוות הדעת ופסק הדין "בעייתיים", שכן לטענתו יש בהתנהגות בית המשפט בכפר סבא כדי לבטל את פסק הדין מעיקרא ואף הוגש ערעור לעניין זה. בסוף התגובה נטען כי "משהחליט בית המשפט כי המסמכים נתקבלו" וכשההחלטה לקבל את תגובת התובע לבקשות היא "למראית עין בלבד, אזי אין כל טעם לבזבז זמן שיפוטי וביהמ"ש יכול להחליט כראות עיניו ואין בידי המשיב אלא להתאזר באמונה כי אבינו שבשמיים יעשה דין צדק ואין ספק כי הוא יודע איפה האמת". הנתבעת הגישה תשובה לתגובת התובע הנ"ל ביום 15/1/13 ותחילה התייחסה לדברי התובע הקשים כלפי בית המשפט וכלפי הנתבעת וטענה כי ראוי שבית המשפט יפנה דברים אלו ללשכת עורכי הדין. כך, לעניין טענת התובע שלפיה בית המשפט טרק בפניו דלת, כאשר למעשה התנהל הליך משפטי מלא שכלל תצהירים, דיון הוכחות וסיכומים, ועל כן מדובר בטענה חסרת כל בסיס. כן ישנה התייחסות גם לטענות נוספות של התובע שמהן עולה כי הוא מבזה את בית המשפט בכפר סבא. לגבי טענת התובע לעניין מתן החלטה "למראית עין" בלבד, נטען "הכיצד מרשה לעצמו התובע להתבטא בצורה כזו, האין מעצורים בכתיבתו ו/או באמירותיו!", וזאת כאשר הוא נמנע מלהתייחס לבקשה לצירוף חוות הדעת ופסק הדין בצורה עניינית. ללא רשות מטעם בית המשפט הוגשה בעקבות תשובת הנתבעת הנ"ל הודעה מטעם התובע מיום 30/1/13, ובה צוין כי "ראוי כי ביהמ"ש הנכבד ימתין לזמן מה כדי ללמוד על גילויים מרעישים אודות התנהלות הנתבעת ובן בריתה, לקוחה והעד מטעמה", דבר אשר נטען כי יתברר בקרוב בפני ערכאה שיפוטית מקבילה. כמו כן, נטען כי "בקרוב הלא רחוק יתגלה לכולם כי גם הנתבעת וגם בן בריתה עושים שימוש בלתי חוקי בכלים משפטיים כדי לפגוע באינטרס הציבורי מובהק ועוד...", תוך ציון כי המידע יובא לידיעת בית המשפט בלבד. לאחר מכן הוגשה הודעה נוספת מטעם התובע מיום 4/2/13 אף היא ללא רשות בית המשפט שכותרתה "הודעה משלימה מטעם התובע בבקשה למתן פסק דין מטעם הנתבעת" כאשר בית המשפט מתבקש לעיין בתיק בכפר סבא ובבקשת הנתבעת להבהיר חלק מפסק דינה. אין בתגובת התובע התנגדות לצירוף הראיות הנוספות בפועל, אלא רק ביקורת בלתי ראויה כלפי בית המשפט על כך שנקבע כי לכאורה מדובר בראיות רלוונטיות לתיק, וזאת מבלי להתייחס כלל לבקשה לצירוף הראיות לגופו של עניין. בין היתר לא התייחס התובע לכך שלכאורה מדובר בראיות רלוונטיות ומהותיות לענייננו, שכן טענת התובע בהליך זה היא כי הנתבעת אמרה שהוא שקרן וזייפן, ואילו הנתבעת טוענת כי מדובר בדברים שאמרה במסגרת הליכים משפטיים בעת שייצגה את הלקוח שלה אשר אמר שהתובע זייף צוואה לטובתו, ובכל מקרה עומדת לזכותה טענת "אמת דיברתי". התובע אף לא ביקש מבית המשפט לקיים דיון נוסף בנוגע לראיות הנוספות הנ"ל, כאשר חוות הדעת הנ"ל הייתה חלק בלתי נפרד מטענות הצדדים בכתבי טענותיהם, והתובע נשאל על כך ספציפית בחקירה הנגדית על תצהירו. ראו עמ' 16 לפרוטוקול ש' 4-1: "ש: נכון שמונתה הגב' סימה אקונה, מומחית מטעם בית המשפט? ת: זו היתה השלישית. ש: נכון שמסרו לה המסמכים המקוריים ת/6 לבדיקה? ת: נכון." אין לקבוע כי חוות הדעת אשר הכין עו"ד חגג עבור קאסם הייתה מגמתית ומוזמנת, ושכל מטרתה הייתה לבסס טענה שקרית כי התובע אכן זייף צוואה על מנת ליהנות מירושה שלא הגיעה לו. כאמור לעיל, בית המשפט בכפר סבא קבע כי הצוואה אכן זויפה ועל כן היא חסרת כל תוקף, ואף עלה מחקירת הנתבעת כי הודיעו לקאסם שאם בית המשפט יקבע שהצוואה מזויפת, יפתחו את התיק נגד התובע במשטרה מחדש. בכל מקרה, גם אלמלא קבע בית המשפט כי הצוואה מזויפת, כאשר מומחה קובע ממצא של זיוף חתימה על מסמך, עו"ד אשר מייצג לקוח וקיבל חוות דעת כזאת בהמשך לבקשת לקוחו אכן רשאי ואף מחויב להעלות טענות אלו בפני בית משפט ובמסגרת הליכי גישור/מהו"ת. על רקע זאת וההלכות הידועות שלפיהן ניתן לקבל ראיות חדשות אף בשלבי ערעור, כאשר אותן ראיות מתייחסות ישירות לשאלות אשר שנויות במחלוקת, יש לקבל את פסק הדין ואת חוות הדעת הנ"ל כראיות נוספות לתיק זה. עם זאת יצוין כי גם מבלי לקבל את הראיות הנוספות הנ"ל לתיק, לא היה כל צורך בהן על מנת להכריע בתביעה וזאת על רקע נימוקי התביעה האחרים. יש בראיות הנ"ל על מנת לחזק טענת הגנה חילופית של הנתבעת לפיה "אמת דיברתי". לסיכום, בניגוד לטענת התובע, אין בפרוטוקול מיום 22/3/09 אמירות כלשהן המהוות לשון הרע כלפיו ואף לגבי הליך המהו"ת לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי אכן נאמרו שם מפי הנתבעת טענות ואמרות שיש בהן לשון הרע. אף אם אמנם הועלו טענות כי התובע הוא זייפן או שקרן, הרי שמדובר בטענות של מר קאסם, הלקוח של הנתבעת (ראו תשובתו של התובע לשאלת בית המשפט בעניין זה בעמ' 13 לפרוטוקול, ש' 20-19). מכל מקום וכפי שפורט בפסק דין זה לעיל, כל אמירותיה וטענותיה של הנתבעת הן בדיון בבית המשפט והן בהליך המהו"ת הועלו במסגרת הליך משפטי, ולכן קיימת הגנה מפני תביעה בגינם מכוח סעיף 13(5) לחוק לשון הרע. כפי שנקבע לעיל התובע מיקד את תביעותו אך ורק לתביעתו בגין לשון הרע. עם זאת, ברור הוא כי התובע לא ביסס ולו לכאורה את תביעותיו האחרות אשר כללו שקר מפגיע ואף לא הוכיח נזק ממון כלשהו, כשאין מקום לקבוע בנוסף כי הנתבעת התרשלה בעת שטיפלה בתיקים הנ"ל, ואין בסיס לטענה לפיה הנתבעת הפרה כללים וחוקים של לשכת עורכי הדין. עיון בסיכומי התובע מעלה כי מרבית הסעיפים שם אינם רלוונטיים כלל לתביעה שבפנינו וטענותיו בנוגע לתביעה שבפנינו אינן מבוססות, שטחיות וכלליות. לפיכך, התביעה נדחית. בתביעה דנן העלה התובע טענות עובדתיות רבות אשר לא היו רלוונטיות כלל, ודומה כי הוצגו במטרה שבית משפט זה יתייחס אליהן, ואפשר יהיה לעשות בכך שימוש בתביעה מקבילה המתנהלת בבית משפט אחר. טענה זו נטענה על ידי הנתבעת בכתב הגנתה, וכן נטען כי התביעה שבפנינו הוגשה ללא החלטה המתירה פיצול סעדים בעקבות תביעותיו הקודמות של התובע כפי שהוזכרו בתיק זה כנ"ל. בסוף סיכומי הנתבעת ישנה התייחסות לכך שהתובע גרר את הנתבעת להליך סרק וסתמי, כאשר מתנהלת תביעה מקבילה בבית משפט השלום בכפר סבא, ועל כן יש לחייב את התובע בהוצאות עונשיות והולמות בהתאם. על רקע כל האמור לעיל, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת סך של 35,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. לשון הרע / הוצאת דיבהעורך דין