מגורים לעובדים זרים

נפסק כי המגורים שהועמדו לרשות העובדים הזרים נשוא תיק זה, לא היו ראויים לבעלי חיים, וקל וחומר לבני אדם. משטחי עץ וקרטונים שימשו מעטפת המגורים של העובדים. ללא חשמל, ללא מים, ללא מיטות. להלן גזר דין בנושא מגורים לעובדים זרים: גזר דין 1. הנאשמים הורשעו בעבירות לפי חוק העסקת עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א - 1991 (להלן: "החוק"), הכל כמפורט בהכרעת הדין. בקצירת האומר, נציין, כי הנאשמת 1 הורשעה בהעסקת שני עובדים זרים ללא היתר, ללא חוזה עבודה, ללא ביטוח רפואי, וללא מגורים הולמים. הנאשמים 2 - 3 הורשעו בעבירות של אחריות נושאי משרה. 2. בטיעוניה לעונש, חוזרת המאשימה להכרעת הדין, ומפנה לתאור תנאי המגורים של העובדים הזרים. לכך יש להוסיף את כל שאר העבירות בהן הורשעו הנאשמים, וכן העובדה כי על הנאשמים הוטלו קנסות בעבר בהתאם לחוק. הנאשמים זלזלו בהליך ועל כן יש להטיל עליהם את העונשים המקסימליים בגין כל אחת מהעבירות. 3. הנאשמים טוענים, כי התשתית העובדתית העולה מכתב האישום מלמדת על מעשה אחד ללא קשר לכמה עובדים נמצאו. מתן קנס בשווי שהמאשימה מבקשת, יביא לפגיעה אנושה בנאשמת 1. על כן, יש לקבוע, כי הקנס המקסימלי בגין כל העבירות הוא רק כפל הקנס ופעם אחת. נושאי המשרה חסרי עבר פלילי, ולא תהיה להם יכולת לעמוד בתשלום הקנסות שהמאשימה מבקשת להטיל עליהם. משמעות הדבר היא הכנסתם לכלא. אין גם מקום להטיל קנסות מקסימליים כאשר מדובר בעבירה ראשונה. אין להתחשב בקנסות שהמאשימה הזכירה בטיעוניה שעה, שהוגשו בקשות להישפט בגינם ועל כן הם כאין וכאפס. 4. בטרם נפנה לגזר הדין לגופו, נציין כי אין בידינו לקבל את טענת הנאשמים, כי העבירות בהן הורשעו מהוות מעשה אחד בגינו ניתן להטיל רק פעם אחת קנס. העסקה של כל עובד שלא כדין הינה עבירה בפני עצמה, כך גם העבירה של העסקה ללא חוזה, העבירה של העסקה ללא ביטוח, וכיו"ב. זוהי לשון החוק, וזוהי גם תכליתו. שאחרת נעשה אותו פלסתר ונביא לכך שהעסקה של עובד אחד שקולה להעסקה של 10 עובדים, והעסקה של עובד ללא תנאי מגורים, שקולה להעסקת עובד ללא חוזה עבודה, ללא ביטוח וללא היתר. כל אחת היא עבירה בפני עצמה ולנאשמים לא תבוא הישועה מטיעון זה. כך גם הניסיון לטעון, כי קנס גבוה יביא להתמוטטות הנאשמת 1 ולכניסתם למאסר של הנאשמים 2 - 3. על כך יש לומר, כי הנאשמים היו צריכים לחשוב בטרם החלו להעסיק את העובדים נשוא כתב האישום, ובטרם התגוררו העובדים במגורים לא ראויים בשטח הנאשמת. גם לא ראינו כל הבעת חרטה מטעם הנאשמים וגם זאת לקחנו בחשבון. 5. העסקתם של עובדים זרים בארץ נעשית במציאות שאינה מחמיאה לנו כחברה, שחרתה על דגלה את עקרון השוויון, ובתוכו מקופל גם היחס לגר הגר בקרבנו. העובדים הזרים מגיעים לארץ לאחר ששילמו סכומי כסף גבוהים למתווכים, לסוכנויות כוח-אדם, שמרוויחים כסף קל על גבם. דרכוניהם של העובדים נלקחים מהם עם הגיעם לארץ. העובדים לא זוכים להגנה האפקטיבית של חוקי המגן, הם לא מאורגנים, הם חשופים להתעמרות, ניצול ועושק, ותנאי המחיה המוצעים להם - ירודים. עוד נמצא, כי רבים מהם מתגוררים בצפיפות רבה ובתנאי דיור קשים. לעתים מוצאים עצמם העובדים נרדפים ע"י מעבידיהם כדי שיוכלו לגרשם מהארץ ולקבל במקומם עובדם אחרים. התלות של עובדים אלו במעסיקיהם ברורה ולכן הקושי הגדול בהביאם עניינם בפני ערכאות. (בג"ץ 4542/02, עמותת קו לעובד ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פס"ד מיום 30.3.06). 6. החקיקה שיצאה להגן על העובדים הזרים קבעה אמות מידה למגורים הולמים כשבעניין זה הותקנו התקנות - תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים) תש"ס - 2000. בתקנות האמורות נקבע שטח מינימלי מחייב ללינה, למטבח ולחדר אוכל וכן הבטחת תנאי סניטציה והגיינה אישית. 7. מצוקת הדיור עומדת במרכזה של הפרשה שבאה לפתחנו. המגורים שהועמדו לרשות העובדים נשוא תיק זה, לא היו ראויים לבעלי חיים, וקל וחומר לבני אדם. משטחי עץ וקרטונים שימשו מעטפת המגורים של העובדים. ללא חשמל, ללא מים, ללא מיטות. תמונה אחת שווה אלף מילים והתמונות שצולמו בתיק זה ומתעדות את מגורי העובדים, נצרבות בזיכרון ולא נמחקות ממנו. 8. קבענו, כי הנאשמים אחראים למעשים אלו שהם אות קלון לנו - החברה שבתוכה חיים הנאשמים. תפקידנו הוא להוקיע מעשים כאלו, אשר אין בהם מידה של אנושיות, חמלה או מוסריות. חומרת העבירה נובעת גם מעצם ההתייחסות לאדם כחפץ, ככלי להפקת רווחים. בכך מתקיימת פגיעה אנושה בכבוד האדם, בחרותו, באנושיותו. 9. עבירה זו משליכה גם על העבירות האחרות והיא מלמדת על התנהגות פסולה, שיש לגנותה ולקבוע כי היא חצתה את הקו האדום שאנו מציבים לעצמנו. קו אדום זה, מחייב אותנו לקבוע כי מעשים אלו שהם המקרה החריג והקשה, מצדיקים את השתת הקנס המקסימלי על הנאשמים. דברים אלו מקבלים משנה תוקף במיוחד במקום בו הנאשמים לא הביעו חרטה או צער בקשר לעבירות בהן הורשעו. 10. על כן, הצטברותן של העבירות, שהוכחו בתיק זה מובילה למסקנה, כי יש למצות את הדין עם הנאשמים ולהטיל עליהם את העונש המקסימלי הקבוע בחוק כדלקמן:- הנאשמת 1 תשלם קנס בסך של 939,600 ₪, ב-10 תשלומים חודשיים שווים שהראשון בהם יהיה 1/3/07 ומדי אחד לכל חודש. הנאשם 2 ישלם קנס בסך של 261,000 ₪ ב-20 תשלומים חודשיים שווים שהראשון בהם יהיה ביום 1/3/07 ומדי אחד לכל חודש. הנאשם 3 ישלם קנס בסך של 261,000 ₪ ב-20 תשלומים חודשיים שווים שהראשון בהם יהיה ביום 1/3/07 ומדי אחד לכל חודש. אי תשלום הקנס בחלקו או במלואו ע"י מי מהנאשמים 2, 3, יביא לריצוי שנת מאסר בניכוי החלק היחסי של התשלומים ששולמו. הנאשמים 2 ו-3 יחתמו על התחייבות להימנע מביצוע העבירות נשוא כתב האישום במשך 3 שנים מהיום שאם לא כן, ישלמו ללא תנאי את הקנס המקסימלי הקבוע לעבירות אלו. 11. זכות ערעור על פסק הדין בתוך 45 ימים מהיום. עובדים זרים