דוגמא לפסק דין בנושא מכירת דירה על ידי מתווך אחר: תביעה לתשלום דמי תיווך בנוגע לבניין ברח' מרגולין 33, בשכונת בת גלים בחיפה, הידוע כחלקה 26/1-4 בגוש 10818 (להלן: "הנכס"). התובע, שהינו מתווך במקצועו, הוסמך על ידי נציגם של בעלי הנכס (הנתבע 3) לשווקו למתעניינים. הנתבעים 1-2 התעניינו ברכישתו ואף מילאו הצעת מחיר לשם כך. בסופו של יום, נרכש הנכס על ידי קבוצת רוכשים, ביניהם הנתבע 2, אלא שהעסקה בוצעה באמצעות מתווך אחר והוא אשר קטף את פירות העסקה. משום כך מוגשת התביעה דנן. תמצית העובדות הרלבנטיות הנתבע מס' 3 (להלן: "גדי") הינו מי שפעל בכל התקופות הרלוונטיות כמייצג של בעלי הזכויות הרשומות בנכס, מר אמיתי (אמיל) הלוי ומר נדב הלוי (להלן: "המוכרים"), אשר הינם אביו ודודו של גדי (בהתאמה). ביום 16.7.07 נחתם בין התובע לבין גדי הסכם תיווך בנוגע לנכס. ההסכם אינו כולל בלעדיות. הנכס נמסר לשיווק באמצעות מתווכים נוספים במקביל. ביום 29.7.07 התובע פנה לעיריית חיפה ופעל לקבלת מידע על הנכס מן הרשויות הרלוונטיות. התובע הביא את מר צחי גרוס כרוכש פוטנציאלי לנכס. גדי ניהל עימו משא ומתן שלא הבשיל לכדי הסכם. התובע הכיר את הנתבע מס' 1 (להלן: "לירז") ביום 27.2.08 עת הראה לו מס' נכסים בשכונת בת גלים בחיפה. ביום 5.3.08 חתם לירז על הסכם תיווך עם התובע, אשר כלל גם את הנכס הנדון ,שהוצג בפניו ביום 10.3.08. לירז הכיר לתובע את הנתבע מס' 2 (להלן: "ערן") , אשר הוצג כשותף לעסקים בתחום היזמות במקרקעין. השניים הביעו נכונות לרכוש את הנכס. על מנת לקדם העסקה, התקיימו מס' פגישות ושיחות בין התובע לבין לירז וערן בנוגע לנכס, כאשר ביום 5.5.08 חתמו לירז וערן על הצעת רכישה לנכס בסך של 720 אלף דולר ארה"ב. נוסח ההצעה מלמד על כי ההצעה עמדה בתוקפה עד ליום 6.6.08. לדברי התובע, הצעה זו שוגרה לגדי בו ביום בשעת ערב. קיימת מחלוקת בשאלה האם ההצעה הגיעה לגדי אם לאו, אולם אין לכך משמעות מעשית לענייננו כפי שיובהר בהמשך. ביום 12.5.08 חתם גם ערן על הסכם תיווך עם התובע. הסכם זה כלל מספר נכסי מקרקעין, לרבות הנכס הנדון כאן, כאשר לגבי חלק מהנכסים המפורטים בהסכם מופיעה חתימתו של ערן רק ביום 29.5.08. ערן מאשר חתימתו על כל הנכסים בהסכם למעט הנכס נשוא המחלוקת. לדבריו, חתימתו בנוגע לנכס הנדון זויפה. התובע וערן עשו מאמצים לקיים פגישה עם גדי על מנת לקדם את הצעת הרכישה אך ללא הצלחה. ביום 21.5.08, פנה ערן למתווך אחר- ארז עובדיה- על מנת שיתווך בינו לבין גדי. גדי וערן נפגשו לראשונה במשרדו של ארז עובדיה ביום 18.6.08 . ביום 26.8.08 נכרת הסכם מכר בין המוכרים לבין קבוצת רוכשים, הכוללת את ערן אך לא את לירז, למכירת הנכס תמורת סך של 3,300,000 ₪. גדי וערן טוענים כי שילמו דמי התיווך לארז עובדיה. תמצית טענות הצדדים התובע התובע טוען כי גדי , ערן ולירז חתומים על הסכמי תיווך מולו. הסכמים אלו אינם שנויים במחלוקת ומעולם לא הועלתה כנגדם כל טענה בכתב עובר להגשת התביעה. על פי תנאי ההסכמים, מחויב כל אחד מהנתבעים לשלם לתובע שכר תיווך בשיעור 2% + מע"מ לאחר חתימת הסכם מחייב בגין מכירת הנכס, בין על ידם ובין על ידי מי מטעמם. לדבריו, מרגע שקיבל הסמכה מגדי לשווק את הנכס למכירה, פעל מול הרשויות הרלבנטיות לבירור פרטים נחוצים וכן פעל לשיווקו למתעניינים בנמרצות וביעילות, מאחר וידע כי לא נתונה לו בלעדיות לנכס זה. התובע הציג ללירז ולערן את הנכס, עניין אותם ברכישתו, הפגיש אותם עם שמאי על מנת לבדוק פרטים נחוצים לגביו ובסופו של יום מילאו ערן ולירז הצעה לרכישתו ביום 5.5.08. התובע טוען כי הצעה זו הועברה לידי גדי כבר באותו ערב. לדבריו, גדי ידע על קיומה של הצעת הרכישה ואולם משלב זה ואילך, כל ניסיונות התובע להפגיש בין הצדדים עלו בתוהו. לטענת התובע, בשלב מסוים ערן ביקש ממנו שלא להמשיך בניסיונות ליזום המפגש ולאפשר לערן לנסות ליזום את הפגישה בעצמו. הפגישה לא יצאה לפועל. לשיטת התובע, הדבר נבע מהעובדה שאיפשר לגדי ולערן קשר ישיר ולכן הוא התברר כמיותר בעסקה. הנכס נמכר לערן ולקבוצת רוכשים מטעמו וזאת תוך עקיפת התובע וביצוע עסקה מאחורי גבו. התובע מכחיש הטענות בדבר עבודתו של מתווך נוסף לצורך גיבוש העסקה וטוען כי כל טענות גדי וערן למעורבותו של מר ארז עובדיה אינן אלא "עלה תאנה" לטשטוש ההתקשרות הישירה שנוצרה ביניהם, תוך קיפוח זכויות התובע לקבלת חלקו בעסקה. נוכח האמור לעיל טוען התובע כי הינו זכאי לתשלום מלוא דמי התיווך בגין העסקה מאת כל הנתבעים וזאת משום היותו הגורם היעיל אשר הוביל להתרחשותה ונוכח הסכמי התיווך שנכרתו בין הצדדים. הנתבעים 1-2 לירז טוען כי כלל לא רכש את הנכס בסופו של יום ומשכך דין התביעה כנגדו להידחות. לירז לא הגיש כל תצהיר מטעמו ואף לא התייצב לשמיעת הראיות בהליך זה. כמו כן, טוענים לירז וערן כי לא זו בלבד שהתובע לא היה הגורם היעיל בביצוע העסקה, אלא ההיפך מכך - לדבריהם, העובדה שהתובע לא הצליח לקיים פגישה משותפת בינם לבין גדי במשך תקופה לא מבוטלת לאחר הגשת ההצעה, מצביעה על היעדר יכולת להביא להשלמת העסקה. ערן טוען כי משעה שהבין כי אין באפשרות התובע לקדם את הצעת הרכישה שהגיש, פנה לנתיבים אחרים על מנת לקדם העסקה לכדי ביצוע בפועל. כך יצא כי חתם על הסכם תיווך בנוגע לנכס עם רשף נכסים (מר ארז עובדיה) ביום 21.5.08 . משלב זה, באמצעות המתווך מר ארז עובדיה, הבשילה העסקה לכדי חתימת הסכם מכר ביום 26.8.08. ערן טוען כי התובע לא הציג בפניו כל מידע על הנכס, לא יזם עבורו כל פגישה בעיריית חיפה וכל הנתונים אותרו על ידו ובכוחות עצמו בשלבים מאוחרים יותר של ההתנהלות. ערן מלין על כי התובע לא גילה לו שגדי אינו מעוניין כי יטפל בעסקה זו, חרף העובדה כי ידע על כך, וגרם לו אובדן זמן יקר לחינם. ערן טוען כי שילם דמי תיווך למר עובדיה עבור ביצוע העסקה וכי נוכח התנהלות התובע, אין ספק כי לא זו בלבד שלא הוכיח את היותו "גורם יעיל" בעסקה, אלא שהתברר דווקא כגורם מפריע ומכאן שיש לדחות טענותיו לתשלום דמי תיווך מכל וכל. הנתבע 3 גדי מאשר כי הסמיך את התובע לטפל בשיווק הנכס למכירה ביום 16.7.07, זאת במקביל למתווכים נוספים שנדרשו לטפל בשיווק הנכס ומכירתו. עיקר טענתו הינה כי התובע היפנה אליו לקוח בשם צחי גרוס, בניסיון לשווק לו את הנכס למכירה. במסגרת פרשה זו חל משבר אמון בין גדי לתובע, שעה שלטענת גדי, ניסה התובע לשכנעו להפחית משמעותית מהמחיר שביקש עבור הנכס על מנת להביא להבשלת העסקה. בסופו של ההליך מול צחי גרוס ( במהלך חודש אפריל 2008 לערך) הודיע גדי לתובע כי אינו מעוניין בהמשך טיפולו בעסקה. גדי מציין כי במהלך חודש מאי 2008 נתון היה במשא ומתן עם מתעניין נוסף שהופנה אליו מתיווך קפיטל וכי מעולם לא קיבל את הצעת הרכישה של לירז וערן, אלא שזכה לראותה לראשונה במסגרת כתב התביעה. לדבריו, אמנם שוחח טלפונית עם ערן בקשר לנכס, אך כאשר הבין כי זה מגיע דרך התובע, ביקש לנתק מגע וסירב להמשיך במשא ומתן מולו. גדי טוען כי פגש בערן, לראשונה, אצל המתווך עובדיה ואז גם עשה את הקישור בין ערן לבין התובע. לדידו, הבהיר לצדדים באותו מעמד כי אין בכוונתו לעבוד עם התובע וכי המשך המשא ומתן מותנה בכך שיתבצע מול מר עובדיה ורשף נכסים. גדי אף טוען כי התובע עשה כל מאמץ על מנת להכשיל את העסקה באמצעות טלפונים בהם ניסה לפגוע באמינותו של ערן וקבוצת הרכישה שייצג. נוכח כל האמור, טוען גדי כי אין כל עילה לדרישת דמי תיווך הימנו ודין התביעה כנגדו להידחות. דיון והכרעה הוראת סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו - 1996 (להלן-חוק המתווכים) מונה שלושה תנאים מצטברים אשר בהתקיימם זכאי המתווך לעמלתו והם: המתווך הוא בעל רישיון כמשמעותו בחוק. הלקוח חתם על הזמנה בכתב. המתווך היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. במקרה שלפנינו אין חולק כי מתקיימים שני התנאים הראשונים, לפחות בנוגע ללירז ולגדי. לגבי ערן - נראה בהמשך כי אף ביחס אליו מתקיימים שני התנאים הראשונים. לפיכך, יש לברר האם היה התובע "הגורם היעיל". אין מחלוקת כי התובע הוא אשר הציג לראשונה את הנכס בפני לירז וערן. אין מחלוקת כי התובע עשה כן נוכח מנדט שקיבל מגדי לפעול לשיווק הנכס וזאת כבר בחודש יולי 2007. בשים לב למערכות היחסים השונות ולמעמדם השונה של כל אחד מהנתבעים הן ביחס לעסקה שהושלמה והן ביחס להתקשרות מול התובע, נפצל הדיון בעניינם. התביעה נגד נתבע 1- לירז התביעה מבוססת על הסכם התיווך עליו חתם לירז מול התובע. התובע עצמו מודה כי שמו של לירז אינו מתנוסס על הסכם רכישת הנכס אשר נחתם ביום 26.8.08. דא עקא, לשיטתו קיימים שני טעמים בגינם יש לחייב את לירז : האחד- נוסח הזמנת שירותי התיווך הימנה עולה כי המזמין חב בתשלום דמי תיווך "מיד לאחר שהושג הסכם מחייב בין הצד השני לעיסקה לביני, לרבות כל אדם או גוף אחר שאני קשור אליהם". השני - עמדת התובע במענה לשאלה האם לירז רכש בסופו של יום חלק מהנכס - "...מאחורי הקלעים אני בטוח שכן. הוא לא מופיע בנסח טאבו שהוצאתי. הוא כן מופיע בחברה של גם ערן קרייצר וגם אורי ורדינון שהם שותפים בחברה, שכן הוא מחויב כלפי בעמלת תיווך..." (ראו דברי התובע בעמ' 15 ש' 1-2). הנה כי כן, אין מחלוקת כי לירז אינו מופיע ברשימת שמות הרוכשים מולם נכרת הסכם המכר. אולם, נוכח קשריו העסקיים עם ערן והעובדה שהוא זה אשר הביאו מלכתחילה לתובע, משוכנע התובע כי הינו חב בתשלום דמי תיווך בין אם רכש חלק בנכס, "מאחורי הקלעים", ובין משום שערן עצמו רכש חלק בנכס ומהווה "אדם או גוף הקשור" ללירז, כפי לשון ההסכם. באשר לטעם הראשון - ברי כי לשון ההסכם נועדה למנוע ניסיון לכריתת הסכם תוך עקיפת המתווך, כך שגורם מטעם המזמין ירכוש את הנכס נשוא התיווך מבלי לשאת בעלות דמי התיווך. במקרה דנן אין רציונל זה מתקיים באשר הגורם אשר בסופו של יום חתם על הסכם הרכישה, הוא ערן, חתום ממילא על הזמנת שירותי תיווך ועל כך ידובר בהרחבה בהמשך. באשר לטעם השני - קרי חלקו של לירז ברכישת הנכס, לא ניתן לקבל טענה המבוססת על ספקולציה גרידא ואינה נתמכת בכל ראיה ממשית. ההיפך הוא הנכון. חומר הראיות, לרבות הסכם הרכישה, נסח רישום המקרקעין, עדותו של גדי לפיה אינו מכיר את לירז כלל (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 10.11.09 שורה 14) ותמליל שיחה שסומנה 7700 (שיחה מס' 1) לתצהיר התובע (שורה 28 בעמ' 3 לתמליל)- כולם מצביעים על כי לירז לא נטל כל חלק ברכישת הנכס או חלק הימנו, ככל הנראה בשל בעיית מימון בה נתקל. תחושות התובע אינן מספיקות בכדי לחייב את לירז בתשלום דמי תיווך בנסיבות מעין אלו. נוכח הנימוקים לעיל, דין התביעה נגד נתבע 1 להידחות. התביעה נגד ערן - הנתבע 2. תחילה יש להיזקק לטענת הזיוף שמעלה ערן ביחס להזמנת התיווך לגבי הנכס דנן. ייאמר כבר עתה כי דין טענה זו להידחות. אין מחלוקת כי ערן חתם על כל שאר הנכסים המופיעים בטופס ההזמנה שצורף נספח ט לתצהיר התובע. אין מחלוקת כי התובע הציג לערן נכסים שונים, לרבות הנכס נשוא המחלוקת. מהראיות עולה כי שיטת העבודה בין השניים היתה כזו שערן מאשר הזמנת שירותי תיווך ביחס לנכסים שהוצגו לו על ידי התובע (עמ' 2-3 לפרוטוקול מיום 10.11.09 שורות 32-33,1-2 ). בנסיבות אלה, לא ברור מדוע דווקא בגין הנכס במרגולין 33 לא חתם ערן, כפי טענתו. לדבריו בחקירה, לא חתם משום ש".. גיל לא הצליח ליצר פגישה או שום סוג של חתימה עם בעל הנכס..." (עמ' 3 ש' 2). נימוק זה עומד בסתירה להסברים שמסר אך שורה קודם לכן לפיהם חתם לצד כל הנכסים שראה ו/או שעתיד היה לראות באמצעות התובע. אין ספק כי ערן קיבל פרטים אודות הנכס לראשונה מאת התובע. אין חולק כי אף מילא הצעת רכישה בגינו ביום 5.5.08. אין בגרסתו של ערן כל טעם הגיוני אשר מספק הסבר לטענה לפיה מתוך רשימה של 8 נכסים הרשומים בטופס ט' ולצידם מתנוססת חתימתו, דווקא ביחס לנכס נשוא המחלוקת לא חתם. חיזוקים נוספים לדחיית טענתו של ערן בדבר זיוף החתימה ניתן למצוא בנתונים כדלקמן:אין מדובר בנכס המופיע אחרון ברשימה, כי אם אחד לפני האחרון; מדובר במקבץ של נכסים אשר בגינם חתם על הזמנת שירותי תיווך ביום 29.5.08 ולגבי אף אחד מהנכסים האחרים לא העלה טענה מעין זו; לא הוצג העתק הטופס אשר לדברי ערן בעצמו נמסר לו במעמד החתימה ועל פיו יכול היה להפריך בקלות רבה טענת התובע בדבר חתימתו; מבחינה צורנית, הגם כי בעיני המתבונן הבלתי מקצועי, דומה כי נוסח החתימה המתנוסס במקומות הנוספים בטופס תואם את חתימתו של ערן בצד הנכסים האחרים. נוכח כל הטעמים הללו, יש לדחות טענה זו באשר ניחוח כבד של ניסיון השתמטות מהתחייבות נודף הימנה וכן בהיותה מנוגדת לכללי ההיגיון והשכל הישר בבואנו ליישמם בנסיבות פרשה זו. משעה שנקבע כי מתקיימים שני התנאים הראשונים כלפי ערן על פי לשון סעיף 14 דלעיל, יש לבחון האם אמנם היווה התובע "גורם יעיל" לגיבוש העסקה. לאור הקשר שנוצר דרך לירז, ערן התוודע לנכס, לראשונה, באמצעות התובע. ערן התעניין, קיבל פרטים מהתובע, נפגש עם שמאי מטעמו (מר פרי פרץ) והמשיך לקדם את מכירת הנכס, בשלב מתקדם יותר אף במנותק מלירז. ערן ולירז חתמו על הצעה לרכישה מיום 5.5.08 (נספח ו לתצהיר התובע). עיון בטופס ההצעה מגלה כי זו עמדה בתוקף עד ליום 6.6.08. תמלילי השיחות ודברי ערן והתובע בחקירותיהם מצביעים על כי התנהל דו שיח טלפוני ביניהם בניסיון לקדם הפגישה עם גדי ולקדם גיבוש עסקה ביחס לנכס. כך היו הדברים לכל הפחות במהלך חודש מאי 2008, לדידו של התובע. ערן, ככל הנראה, בחר בנקודת זמן מסויימת, ליתר דיוק 21.5.08, לנסות כיוונים נוספים. ערן מעיד בריש גלי כי "...כאשר התחלתי את המגעים שלי מול המתווך השני לא התקשרתי מיד לגיל ולא סיפרתי לו מה שאני עושה. לא סיפרתי לו שאני מקיים מגעים עם מתווך שני..."(ראו עמ' 1 שורה 11-12). מסמך במ/2 מהווה הזמנת שירותי תיווך מאת רשף נכסים. הזמנה זו חתומה על ידי ערן מיום 21.5.08. ברי כי משעה שערן בחר לגשת למתווך אחר, בעיצומה של התנהלות מול התובע, אף בטרם פקע תוקפה של הצעת הרכישה שהגיש לגדי באמצעותו, הרי נטל על עצמו סיכון כי ככל שיהא קיבול של ההצעה מצד בעל הנכס, יהא עליו לשאת בתשלום דמי תיווך לתובע בגין העסקה. על כן יש לומר כי ערן נטל על עצמו "סיכון מחושב" עת בחר לפנות למתווך נוסף במקביל לתובע ומבלי לחשוף בפניו את ההתנהלות הכפולה. יש שיאמרו כי לכאורה ערן חתם על הזמנת תיווך אצל התובע רק ביום 29.5.08, היינו המועד בו חתם על הצגת הנכס בפניו במסגרת הסכם התיווך. טענה זו אינה יכולה להוות טעם לפטור את ערן מתשלום דמי תיווך בנסיבות. ראשית, הצעת הרכישה הוגשה ביום 5.5.08. שנית, אין מחלוקת כי התובע הוא שהציג לערן את הנכס לראשונה ומולו התנהל משך זמן לא מבוטל על מנת למצות אפשרות התיווך לקביעת פגישה עם גדי ולביצוע העסקה. שלישית, יש לתת משקל מסוים גם להסברי התובע בהקשר זה, לפיהם החתמתו של ערן על הנכסים הנוספים ביום 29.5.08 בוצעה על רקע אי אמון שחש התובע כלפיו כתוצאה משיחת "יוטבתה", במסגרתה התחוור לו כי ערן אינו אמת דובר ומשלב זה החליט להתנהל ביתר זהירות מולו (ראו דבריו בעמ' 15 לפרוטוקול שורות 19-30). כך או אחרת, בין אם נוצר משבר אמון של ערן ביכולתו של התובע "לספק את הסחורה" ובין אם ניסה לקדם באופן לגיטימי את עסקת הרכישה, הרי בפועל נטל החלטה, באופן חד צדדי, תוך שחזקה עליו כי מבצע את שיקוליו והערכת סיכוניו, עת פנה לסיוע של מתווך נוסף-מר ארז עובדיה- וחתם מולו על טופס הזמנת שירותי תיווך לגבי אותו נכס. במצב דברים זה, היה על ערן לצפות כי יכול והתובע ידרוש לקבל את חלקו בשכר התיווך בגין עבודתו ואמנם ניכר מדבריו כי הדבר הובא בחשבון לא רק במישור האישי הפרטי שלו, כי אם ביחס לכלל ההוצאות שנלקחו בחשבון לצרכי הקמת הפרויקט במסגרת קבוצת הרכישה. ראו דבריו במענה לשאלה איך הגיעו ל 134,000 ₪ דמי תיווך בדו"חות של קבוצת הרכישה (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 10.11.09) : "...לקחנו בחשבון הוצאות תיווך גדולות של שלושה עד שלושה וחצי אחוז על מנת שלא תהיה הפתעה לרעה לקבוצת הרכישה..." באשר לחלקו של התובע בקידום העסקה - מהנספחים לתצהיר התובע עולה כי התובע פעל לבירור פרטים מהותיים אודות הנכס על מנת לשווקו מול רשויות התכנון והעירייה (נספחים ד 1-4 לתצהיר התובע). הפרטים הללו נמסרו לערן. ניתן למצוא חיזוק נוסף לכך בתמלילי שיחות שצורפו לתצהיר התובע אשר בוצעו עם גורמים שונים בעירייה מהם עולה כי התקיימו פגישות של ערן מול בעלי מקצוע שונים בעירייה וזאת ביוזמתו של התובע. בנוסף, כאמור, התקיימה פגישה עם השמאי פרי פרץ לקידום בדיקות נוספות כפי בקשת ערן ולירז, אשר על אף שלא הבשילה לכדי חוות דעת בפועל, אזי היוותה חלק מפעולות השיווק שביצע התובע על מנת לסייע לקידום העסקה. הנה כי כן, ניתן לומר כי אלמלא הוצע הנכס לערן לראשונה באמצעות התובע, תוך שזה מציג בפניו פרטים מהותיים לצורך קידום העסקה, אזי לא היה "נטמן הזרע" שהוביל להבשלתה של העסקה בסופו של יום. לאור כל האמור לעיל, ניתן לקבוע כי ברבדים הראשוניים של התנעת תהליך הרכישה, התובע היווה "גורם יעיל" בגיבוש העסקה. לטעמי, מקומו וחלקו של התובע כחלק מהגורמים שהביאו את הצדדים לכדי התקשרות בעסקה אינו נגרע עקב מעורבותו של מתווך נוסף. לעניין זה יש להפנות לפסיקה הקובעת כי יש לשים דגש על יעילות פעולות המתווך ולא על ריבוי הפעולות, וכי אין בעובדה שבשלבים סופיים של משא ומתן פעל מתווך אחר כדי לשלול את הקשר הסיבתי והמסקנה כי המתווך המקורי הוא ששימש גורם יעיל בביצוע ההתקשרות.(ראו ע"א 1698/03 (מחוזי חיפה) כרמי נגד קלמנוביץ, 7.6.04) זאת ועוד. בפרשת מוסקוביץ נקבע כי על מנת לבחון באם פעולת המתווך הינה הגורם היעיל להתקשרות החוזית, יש לבחון את העובדות ויישומן בכל מקרה ומקרה. (ראו ע"א 2144/91 הנרי מוסקוביץ נגד מכלביץ, פורסם ביום 20.7.94). יחד עם זאת, יש לקבל טענתו של ערן לפיה משעה שחלף זמן ניכר ממועד הגשת הצעת הרכישה והתובע לא הצליח לארגן פגישה עם בעל הנכס, התעורר בליבו חשש שמא התובע מהווה גורם המכשיל את העסקה. מאחר וערן היה דרוך ונחוש לביצוע העסקה, פעל בדרכיו שלו על מנת לקדמה ואמנם הצליח בפועל. לא ניתן לחלוק על העובדה שהתובע כשל בקיום פגישה בין ערן לגדי. טענות התובע לפיהן הדבר בוצע משיקולים של ערן וגדי בעצמם וכתוצאה מניסיונם לנשל אותו מדמי התיווך המגיעים לו אינן עולות בקנה אחד מן הנתונים שהתבררו בהליך זה ולהלן אבהיר. טענות ערן כי כבר נשא בתשלום למר עובדיה נתמכות בחשבונית שהוצגה לראשונה בשלב של סיכום הטענות ומבלי שניתנה לתובע הזמנות לחקור את עורך החשבונית. בנסיבות אלו, אין מקום לקבל את החשבונית כראייה לאמיתות תוכנה. יחד עם זאת, די בראיות הקיימות כדי להצביע על כי ערן וגדי נזקקו לשירותיו של מר עובדיה ולו על מנת לקיים את המפגש ביניהם, שכן עד אותו שלב כל ניסיונותיו של ערן לפגוש את גדי עלו בתוהו. בהקשר זה יש לציין כי גרסתו של גדי מקובלת ומתיישבת יפה עם ההיגיון והשכר הישר ולכך תהא התייחסות בהמשך. לסיכום, לא ניתן לומר כי לתובע אין חלק כ"גורם יעיל" לגיבוש העסקה הסופית, אולם ניכר כי כשם שהוביל את ערן מוכן ומזומן לביצוע העסקה, כך גם מנע ממנו להשלימה בשל חוסר האפשרות להוציא לפועל פגישה עם גדי. בנסיבות אלו, זכאי התובע לחלק מסויים מדמי התיווך, זאת בשים לב לחלקו בפועל לקיום העסקה מחד, ולחלקו בחוסר האפשרות להשלמתה - מאידך. התביעה כנגד הנתבע 3-גדי בכל הנוגע למערכת היחסים עם גדי, יש לקבל את עמדתו של גדי לפיה, חרף ההתקשרות בהסכם תיווך עם התובע בשנת 2007, חל משבר אמון בעקבות "פרשת גרוס", עד כי הודיע לתובע כי אינו מעוניין עוד בשירותיו בגין הנכס. בנסיבות אלו, על אף שנקבע כי יש לתובע חלק בהשלמת העסקה בסופו של יום, אזי במישור היחסים בינו לבין גדי לא קמה לתובע זכות לקבלת כל תשלום, נוכח המסקנה לפיה גדי סירב להמשיך ולקבל שירותיו של התובע בגין הנכס בעקבות "פרשת גרוס" ואף הודיע לו על כך מפורשות. מסקנה זו מבוססת על מספר אדנים כדלקמן. גדי חתם על הסכמי תיווך עם מתווכים נוספים במקביל ואף עובר לחתימתו על הסכם התיווך עם התובע ביום 16.7.07. כך, גדי חתם על הסכם תיווך עם רשף נכסים, באמצעות מר ארז עובדיה, כבר ביום 27.11.06 (נספח 1 לתצהירו), קרי לפני חתימתו על הסכם מול התובע. עיון בהסכם עם רשף מצביע על כי לא אושרה בלעדיות, סוכם על דמי תיווך בשיעור 2%+מע"מ וכן ניתנה הסכמתו להציב שלט על המבנה. למעשה, עיקרי ההסכם בין גדי לבין התובע ועובדיה הינם זהים, למעט סוגיית המחיר המבוקש, אשר אצל רשף הינו גבוה יותר (800 אלף דולר לעומת 700-750 אלף דולר אצל התובע). בנסיבות אלו, לא היה לגדי כל אינטרס, למעט סוגיית המחיר, להעדיף שירותיו של מתווך כזה או אחר, באשר התנאים זהים למדיי ולמעשה כל שנותר נתון ב"תחרות" הוא סוגיית המחיר המוצע. יתרה מכך. שעה שאין מחלוקת כי גדי סירב להעניק למי מהמתווכים בלעדיות ביחס לשיווק הנכס, ממילא עשה כן על מנת שיוכל לשמר את חופש הפעולה שלו להתקשר בעסקה עם מי שיצליח להביא את העסקה הטובה ביותר בזמן הקצר ביותר. על כן יש להניח כי המתווכים פעלו כפי יכולתם על מנת לשווק את הנכס למכירה ולהביא לגיבוש העסקה. התובע, לכל הפחות, העיד על עצמו כך "...גיל אין לו בלעדיות על הנכס, ולכן צריך להיות זריז ולהביא עוד לקוחות, זו פרנסתי..." (ראו עמ' 17 ש' 10-11). בנוסף, לא הוכח כי גדי קיבל את הצעת הרכישה שנחתמה על ידי לירז וערן. אמנם, ההצעה נערכה ביום 5.5.08, אלא שלא הוכח בפניי כי הצעה זו היתה ידועה לגדי בסמוך למועד עריכתה. אמנם התובע מצרף פלט שיחות ממנו עולה כי התקיימה שיחה בת 26 שניות בליל יום 5.5.08 , אותה הינו מנסה לייחס למשלוח פקס לגדי, אולם אין כל ראיה לכך שהפקס התקבל על ידו (נספח ח' לתצהיר התובע - תדפיס פרוט שיחות של הוט- שורה 124 ועמ' 20 לפרוטוקול ש' 11-15). אם אמנם גדי היה מקבל את ההצעה במועד זה, ומשעה שברור כי מדובר בהצעה העולה על המחיר שהוצע בזמנו על ידי גרוס (600,000 $ כדברי גדי) , אזי מה מנע מגדי להמשיך ולקדם העסקה לתועלתו? הלא גדי שילם בסופו שלדבר למתווך אחר על מנת להביא העסקה לכדי ביצוע, קיבל מחיר הדומה מאד למחיר שהוצע על ידי ערן כבר בחודש מאי 2008 ולמעשה איבד זמן של קרוב ל-3 חודשים בכך שדחה את ערן וסירב לקדם מולו העסקה כל עוד היה זה בתיווכו של התובע. גרסתו באשר להפסקת ההתקשרות עם התובע בעקבות פרשת גרוס מספקת הסבר הגיוני לאופן התנהלותו בעיצומם של האירועים. יתרה מכך. גדי מצהיר כי הצעת הרכישה של ערן וקבוצתו, אשר עמדה על 3.3 מליון ₪ קסמה לו בעיקר נוכח הצעה קודמת שהביא התובע מאת גרוס בסך 600,000$ בלבד (סעיף 46 לתצהיר). מנקודת מבטו של גדי, אם כן, במועד הפגישה וניהול המשא ומתן עם ערן באמצעות עובדיה, לא ידע על קיומה של הצעה בסך 750,00$ מצד ערן, משמע זו לא הגיעה לידיו בסמוך למועד עריכתה. באשר לגרסתו של גדי בכל הנוגע למשבר האמון שחש כלפי התובע בעקבות פרשת גרוס, הרי לאחר שנשמעו עדויות הצדדים בהקשר זה ובשים לב למכלול הראיות שנפרסו בסוגייה, אני מוצאת כי גרסתו של גדי מהימנה ואמינה. גרסה זו עולה למן מכתב התשובה הראשון שנשלח במענה לדרישת התובע לדמי תיווך ביום 14.12.08 (נספח יג2 לתצהיר התובע), דרך חקירתו במסגרת בקשת הרשות להתגונן (עמ' 8 שורות 17-19), עבור בתצהיר עדותו הראשית וכלה בחקירתו הנגדית (עמ' 29 שורות 1-2). התובע, לעומתו, טוען כי אין ממש בטענה זו ולדבריו גדי אישר לו להציג את הנכס כל הזמן. התובע מאשר בחקירתו כי המשא ומתן בין גדי לבין מר גרוס התנהל מעל חצי שנה (עמ' 17 ש' 1) . לדבריו, כאשר גדי הודיע על כישלון המשא ומתן עם גרוס, התחיל התובע להביא מתעניינים נוספים (עמ' 17 ש' 15-16). יחד עם זאת, בהמשך הדברים מוסר התובע כי לא עלה בידו לארגן פגישה בין ערן ולירז לבין גדי מכיוון שזה האחרון הודיע לו כי עדיין מתנהל מו"מ מול גרוס ואף היה מתעניין נוסף בשם פינטו (עמ' 18 ש' 27-28). בהמשך, מוסיף התובע וטוען כי ביום 26/5 שעה 7:08 הודיע לו גדי במסרון כי גרוס אינו אקטואלי עוד וכי הוא עצמו ישהה בחו"ל עד 16/6 (עמ' 20 ש' 31-32). התובע אינו מצליח לספק הסבר מניח את הדעת לתהיות שעלו כתוצאה מתשובותיו בנוגע לאינטרס של גדי שלא לקדם הצעת רכישה הידועה לו, אם אמנם אין ולא היתה לו כל טענה כנגד התובע ומייחס זאת לקיומן של שתי הצעות אחרות שעמדו אותה עת על הפרק (ראו עמ' 22 ש' 24-26). לפחות בנוגע לגרוס, ניתן להיווכח מרצף העובדות דלעיל כי אין הדברים כך. זאת ועוד. התובע מוסיף וטוען, לראשונה במעמד החקירה הנגדית, כי הביא לגדי הצעה לרכישה של רייכמן תמורת 3.5 מליון ₪ וזאת כחודש וחצי לאחר שנחתמה הצעת הרכישה על ידי לירז וערן וכאשר התברר לו שלא מבשילה עסקה (עמ' 17 ש' 19-20; עמ' 18 ש' 3-4). טענות התובע אינן מתיישבות זו עם זו - מחד, טוען כי משעה שגדי הודיע כי כשל המו"מ עם גרוס, פעל להבאת מתעניינים נוספים . מאידך, מסביר כי כבר הביא את ערן ולירז, אך לא עלה בידיו לארגן פגישה עם גדי נוכח התנהלות מו"מ של גדי מול מציעים אחרים. הסבריו של התובע אינם מספקים קו רציף ולוגי להתנהלותו של גדי, המתוארת על ידו. הסברים אלו אינם מצליחים להסביר הכיצד זה עד לשלב מסויים הפנה התובע מתעניינים לגדי ללא כל בעיה והוא התנהל מולם במשא ומתן רציני ואילו משלב מסוים סירב לקבל עוד הצעות של מתעניינים אחרים, הגם שמשאים ומתנים עם אחרים לא עמדו עוד על הפרק לעת הזו. נוכח כל הדברים האמורים לעיל, יש לתת אמון בגרסתו של גדי לפיה בעקבות התנהלות התובע כלפיו בפרשת גרוס, סירב להמשיך ולקבל מאת התובע שירות עבור הנכס. אמנם, נתתי דעתי לטענות לפיהן לא הובא מר גרוס למתן עדות, לא הוצגו קבלות על תשלומים שביצע גדי לרשף נכסים (הגם שאלו קיימות אך יש הסתייגות לגבי שיוכן לנכס זה דווקא), לא הובא מר עובדיה עצמו ולא הוצג כל מסמך מאת גדי המצביע על ביטול הסכם התיווך עליו חתם מול התובע. אמנם, קיימות לקונות מסוימות אשר יכול והיה בהשלמתן כדי למלא את ה"פאזל" עד תומו, אלא שאין לומר כי בלעדיהן לא ניתן לבסס ממצאים פוזיטיביים. לסיכום, יש לקבוע כי בכל הנוגע לגדי , די בנתונים אשר נחשפו בפניי כדי להצביע על קלישות גרסתו של התובע ביחס לנתבע זה ועל כן דין התביעה כנגד גדי להידחות. סוף דבר התוצאה היא כי התביעה נגד נתבע 1 ונתבע 3 -נדחית. התובע יישא בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד לנתבע 1 בסך 4,000 ₪ ולנתבע 3 - בסך 8,000 ₪. בקביעת סכום ההוצאות לכל אחד מן הנתבעים הללו נתתי דעתי לעובדה שנתבע 1 היה מיוצג על ידי בא כוח הנתבע 2 וכי לא התייצב כלל לדיונים בהליך זה. התביעה נגד נתבע 2 מתקבלת בחלקה. הנתבע 2, ערן, ישלם לתובע דמי תיווך חלקיים בשיעור 1% +מע"מ - היינו 33,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. בנוסף, יישא הנתבע 2 בתשלום הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דינו בסכום כולל של 9,360 ₪. לצדדים נתונה זכות ערעור כחוק. מכירת דירהתיווךמקרקעין